1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי התובעת 2 (להלן: "התובעת") כי ימונה לה מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה.

רקע עובדתי :

2. התובעת נפגעה ביום 19.8.09 בתאונת דרכים. אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי (ראו פרוטוקול ישיבת יום 2.10.13)

3. התובעת נבדקה על ידי שני מומחם מטעם בימ"ש. האחד- אורתופד (ד"ר פרטיש) שקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 5% והשני -פסיכיאטר (ד"ר דרנל) שקבע כי בעוד שנותרה לה נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה של שנתיים ממועד התאונה, לא נותרה לה בעקבות התאונה נכות לצמיתות.

4. לאחר קבלת חוות דעת המומחים ניתנה על ידי, ביום 2.10.13, הצעת פשרה וזאת בהתאם לתחשיבי נזק שהגישו הצדדים.

5. ביום 24.12.13 הוגשה הבקשה שלפניי.

6. עד כאן העובדות הנחוצות לשם הכרעה בבקשה.

טענות התובעת:

6. מאז התאונה סובלת התובעת מכאבים בצוואר, בשכמות בפלג גופה השמאלי, בגב, באגן, בירך שמאל וברגל שמאל, ממתח שרירי מוגבר, מעוויתות, מנימול ברגליים ומתופעות נוספות. בגין התאונה נזקקה התובעת לטיפולים רבים ואף אובחנה, ב- 1.12.13, כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה.

7. משעה שכאמור נקבעה לתובעת נכות בתחום האורטופדי, ובהתחשב בעובדה כי היא אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה הרי שהונחה התשתית הראייתית הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה. לשון אחר, התובעת הוכיחה קיומה של ראשית ראיה לכאורה כנדרש עפ"י הפסיקה לצורך מינוי מומחה בתחום הפיברומיאלגיה.

8. באשר לשכ"ט המומחה - ציינה התובעת כי מאחר ושאלת הכיסוי הביטוחי אינה שנויה במחלוקת ומשעה שכבר נקבעה לה נכות צמיתה וממילא תהא זכאית לפיצוי, הרי שיש להטיל את שכ"ט המומחה על הנתבעת.

טענות הנתבעת:

9. הנתבעת כאמור מתנגדת לבקשה בין השאר מהנימוקים כדלקמן:

א. בבקשה למינוי מומחים שצורפה לכתב התביעה שהוגש באפריל 2010 לא התבקש מינוי מומחה ראומטולוג.

ב. לא הוצג רצף טיפולים כנדרש על פי הפסיקה.

ג. הפעם הראשונה בה מוזכרת מחלת הפיברומיאלגיה היא ב 1.12.13 – כ4 שנים לאחר התאונה, כאשר גם אז לא מוזכרת מחלת הפיברומיאלגיה בהקשר לתאונה נשוא כתב התביעה.

ד. מדובר בניסיון לבצע "דייג נכויות" שכן הבקשה הוגשה לאחר שניתנה הצעת בימ"ש מצד אחד ומבלי שהועלתה כל טענה ביחס למחלת הפיברומיאלגיה ומבלי צורף תיעוד הרפואי בדבר טיפולים נטענים (ראה האמור סעיף 5 לבקשה) מצד שני.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה כן בתגובה, ועל אף הפסיקה המקלה באשר למינוי מומחה רפואי ראיתי לדחות את הבקשה.

11. הבקשה הוגשה בחלוף כ- 4.5 שנים ממועד התאונה, ולאחר שהתובעת כבר הגישה תחשיב נזק בו לא נזכר ולו במילה אחת דבר היותה מאובחנת כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, או בדבר טיפולים נוספים שעברה מאז התאונה בכלל וממועד מתן חוות דעת מומחי ביהמ"ש בפרט. ויצויין כי מסמך 8 מיום 14.7.13 ודאי שנערך לפני מועד הדיון האחרון בו ניתנה הצעתי לפשרה.

כמו כן על אף האמור בסעיף 5 לבקשה לא צורפו לבקשה אותם מסמכים רפואיים אשר היה בהם כדי לתמוך בטענתה ולפיה היא נזקקה לטיפולים רפואיים רבים מעבר לאלו שצויינו בחוות דעת המומחים הרפויים שמונו.

12. באשר למסמכים 7-8 אשר צורפו לבקשה - אינני סבורה כי די בהם כדי לקבוע שהונחה תשתית ראייתית לכאורה למינוי מומחה ראומטולוג כמבוקש. עיון במסמכים אלה מלמד כי ככל הנראה לא נערכו לצורך טיפול רפואי. כך למשל לא ברור מיהי ד"ר שיף קרן ברקת אליה מופנה מסמך 7 ואילו מסמך 8 ממוען ל"כל המעוניין". כרטיס הטיפולים המלא אצל המומחית החתומה על שני מסמכים אלו לא הוצג על כל המשתמע מכך.

לא זו אף זו, תלונותיה של התובעת המפורטות במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה לרבות בנספחים 7-8 מתייחסות לכאבים בגינם כבר נקבעה לה נכות צמיתה ע"י ד"ר פריטש בחוות דעתו אשר ניתנה עוד בשנת 2011. ויוער כי בעוד שבתלונות המפורטות בחוות דעתו של ד"ר פרטיש מצויין כי התובעת התלוננה על כאבים והגבלות בברך שמאל הרי שבמסמך 8 מדובר על כאבים בקרסול ימין דווקא.

12. בהינתן כל האמור, הרי שלא שוכנעתי כי יש לראות באסופת המסמכים שצורפו לבקשה כעונים על דרישת הפסיקה, גם לא זו המקלה, לעניין קיומה של ראשית ראייה לכאורה המצדיקה קבלת הבקשה ומשכך ראיתי לדחותה.

13. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי גם לו הייתי נעתרת לבקשה הרי שנסיבות לשם איזון בין הצדדים, הייתי מטילה את שכ"ט המומחה על התובעת וזאת על העובדה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

14. אשר על כן הבקשה נדחית. הצדדים יפעלו להגשת ראיות בהתאם להחלטתי מיום 2.10.13. התובעת תגיש ראיותה עד ליום 1.3.14 והנתבעת עד ליום 1.5.14. יתר פרטי החלטתי נותרים ללא שינוי.

בשלב זה ישיבת יום 21.5.14 נותרת על כנה.

15. המזכירות תעביר החלטתי לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ד, 28 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.