מבוא

1. לפניי תביעת התובעת ילידת 1970 בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שארעה ביום 10.2.09 שעה שנהגה ברכבה (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת – מבטחת השימוש ברכב בו נהגה התובעת. אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.
3. לפניי בקשת התובעת לפסילת חוות דעתו מיום 13.8.11 של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש – פרופ' דב וינברגר, מומחה למחלות עיניים ומנתח, ולמינוי מומחה רפואי חליפי. לחילופין, עותרת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום רפואת העיניים.

אקדים ואומר, כי טענת התובעת מתמקדת בכך שהמומחה לא ביצע את הבדיקות הנדרשות בעצמו, אלא הפנה אותה לביצוען ע"י אורטופיסטית מטעמו, תוך שאימץ את ממצאיה מבלי להפעיל כל שיקול דעת עצמאי, כפי שהוא מחויב לעשות.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.
2. אביא להלן מחוות דעתו של המומחה:

"בבדיקתי:

עברה תאונת דרכים מתלוננת על כאבי ראש במצח. מתאמצת בעבודה מול מחשב.

חדות ראיה: 6/7.5 בשתי העיניים עם תיקון משקפיים-3.5

לחץ תוך עיני תקין בשתי העיניים

תנועות עיניים תקינות ומלאות

רשתית: דסקות עצב הראייה, מקולות והיקף תקינים בשתי העיניים".

עד כאן ממצאי בדיקתו של המומחה באשר לתובעת.

1. להלן ממצאי בדיקתה של הגב' חנה קפלן כפי שהובאו בחוות דעתו של המומחה ומסקנותיו:

"בבדיקה אורטופטית ע"י גב' חנה קפלן שהיא אורטופטיסטית מומחית בתחום הפזילה נמצא שגב' הררי סובלת מנטיה מפזילה עד פזילה זמנית לכיון חוץ ולסרוגין ללא הגבלה בפעילות שרירי העין.

בעת בדיקת מיזוג (קונוורגנציה) נמצאה חולשה במיזוג עם נטיה לראיה כפולה לא קבועה. בבדיקה בעת קריאה שומרת על התארגנות דו עינית למרחק ולקרוב עם יכולת מיקוד העדשות ברמה המתאימה לגיל.

לא ניתן לבצע מבחן פעולות שרירי העיניים (LEE SCREEN) משום שקיים דיכוי עין אחת (SUPPRESSION) דבר המעיד שהמצב ישן שלא כמו בפזול טראומטי בו קיימת ראיה כפולה ותמיד ניתן לבצע בדיקה זו.

סיכום בדיקתה של גב' הררי מעיד על פזול ישן שיתכן והחמיר עם השברות פעילות מערך שרירי העיניים בצורה לא קבועה, אין הפרעה תפקודית מאחר וקיים דיכוי (SUPRESSION) של הראיה בעין אחת חלק ניכר מן הזמן ובכך נמנעת ראיה כפולה. לכן אין צורך להפנותה לתרגול לשיפור המצב.

דיון:

לפי המסמכים שבידי גברת הררי עברה שלוש תאונות דרכים (2000,2005,2009) ובשלושתן היתה פגיעה צווארית, בשתיים מהן מצוינת צליפת שוט. יחד עם זאת, קיימת תופעת הדיכוי בראיה בעין אחת שמעידה שהנטייה לפזילה עד פזילה שנמצאה אצל גב' הררי היא ישנה ואולי אפילו מילדות ואין הפרעה פונקציונאלית.

בתשובה לשאלות השופט, ס' 57 בטבלאות הביטוח הלאומי הדנות בפזילה וראיה כפולה מציין בפרוש ראיה כפולה או פזילה הגורמת להפרעות. לפיכך אין לפסוק לגברת הררי אחוזי נכות בגין סעיף זה, מכיון שהתובעת עברה שלוש תאונות דרכים אין לדעת איזו מהן גרמה להחמרה כפי שצוין בחוות דעתה של גב' קפלן, ואין מגבלות תפקודיות בעבודתה".

1. התובעת חלקה על קביעת המומחה, ועל כן המומחה נחקר לבקשתה בישיבת יום 3.2.13. בתום הדיון בו נשמעו ראיות הצדדים, עתר ב"כ התובעת לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה חליפי. לחילופין, למינוי מומחה חליפי ולחילופי חילופין, מינוי אורטופיסטית. בהחלטתי שניתנה באותו מעמד, נקבע כי נוכח השיהוי בהגשת הבקשה יסכמו הצדדים את טיעוניהם בע"פ בישיבת יום 13.2.13 – במסגרתה תידון גם בקשת התובעת.
2. בישיבת יום 13.2.13, שבה התובעת והעלתה את בקשתה והנתבעת השיבה. לבקשת התובעת נתנת להלן החלטתי בבקשתה, וזאת טרם מתן פסק דין בתביעה.

תמצית טענות הצדדים

1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת:

• בגין התאונה החלה התובעת לסבול, בסמוך לאחריה, מתופעות הנובעת ממנגנון "צליפת שוט" שבאו לידי ביטוי, בין היתר, בטשטוש ראיה לקרוב. התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי אצל מומחית עיניים במסגרת קופ"ח, ואובחנה תחילה כמי שסובלת ממיקוד גבולי. בהמשך פנתה לקבלת ייעוץ רפואי נוסף, אצל רופא עיניים במסגרת קופ"ח, ואובחנה כמי שסובלת מחולשת מיקוד (קונוורגנציה). משכך, הופנתה לייעוץ ותרגול אצל אורטופיסטית, אשר לא צלח. בעקבות זאת, הגישה התובעת את תביעתה זו ועתרה למינוי מומחה רפואי בתחום זה;
• בהתאם לסמכותו על פי תקנה 9א' לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 רשאי מומחה לדרוש מנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, אך אין בו כדי להעניק היתר למומחה להאציל מן הסמכות שהעניק לו בית המשפט, למומחה או רופא אחר;
• המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש אינו רשאי לאמץ חוו"ד של מומחה אחר, אשר לא התמנה ע"י ביהמ"ש ואינו רשאי לפטור עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו בלבד;
• המומחה ביצע לתובעת בדיקות חדות ראיה, ורשתית שאינן נותנות כל אנדיקציה או מענה לשאלה האם התובעת סובלת מחולשת מיקוד. זאת מבלי שביצע כל בדיקות משלו, על מנת לבדוק האם התובעת סובלת מחולשת מיקוד ומכפילות ראיה. תחת זאת, הפנה את התובעת לביצוע הבדיקות הנדרשות אצל הגב' חנה קפלן שהינה אורטופיסטית (להלן: "הגב' קפלן") שכן כדבריו "...הבדיקה היא די מורכבת. כדי לחסוך בזמן, החלטתי לשלוח אותה למישהי שיש לה ידע רב מאוד בבדיקה עד הפרט האחרון, כמו שאני עושה לחולים רגילים, לא רק לאנשים שבאים לביהמ"ש. חולה שיש לו הפרעה במיקוד, או סוג של פזילה, אני מפנה לאורטופטיקאי..." (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 3.2.13);
• התובעת פנתה לבדיקה מטעמה אצל ד"ר כהן, אשר מצאה בבדיקתה כי התובעת סובלת מחולשת מיקוד וראיה כפולה. רק לאחר מכן מצאה להפנותה לייעוץ אורטופיסטי. על המומחה היה לבצע את הבדיקה בעצמו כפי שנוהגים רופאי העיניים, גם מקום בו הינם מפנים לעיתים לביצוע בדיקה ע"י אורטופיסט;
• התובעת נבדקה ע"י 5 רופאי עיניים ושתי אורטופיסטיות – כולם מצאו כי היא סובלת מחולשת מיקוד. הגב' קפלן אף היא מצאה כי התובעת סובלת מחולשת מיקוד, עם נטייה לראיה כפולה לא קבועה כפי שגם אישר המומחה בחקירתו (עמ' 9 לפרוטוקול);
• המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי בבדיקותיהן של הגב' ורדה לנדאו, ד"ר כהנא וד"ר ניצה כהן נמצאה חולשה במיקוד (עמ' 11 לפרוטוקול);
• המומחה אישר כדבריו, כי הגב' לנדאו הינה "מקצועית" וד"ר ניצה כהן וד"ר פרילינג הן "אלופות";
• לדברי המומחה "...יכול להיות שיש לה חולשה [חולשת מיזוג – ה.י.] כל הזמן, אבל בחלק מהזמן זה מפריע תפקודית ובחלק לא. כוונה בתפקודית הינה , האם רואים כפול או לא" (עמ' 13 לפרוטוקול);
• המומחה אישר כי אם אכן התובעת סובלת מחולשת מיקוד, הרי שנוכח עיסוקה בעבודה מול מחשב, עסקינן בהפרעה תפקודית המקנה נכות בשיעור של 10% לפי ס' 57(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956;
• המומחה הגיע למסקנה כי חולשת המיקוד נגרמה עוד קודם לתאונה, שכן מוחה של התובעת לעיתים מצליח "לדכא" את החולשה ולעיתים לא. מכאן שדיכוי זה נרכש עוד בצעירותה, והוא מלמד על כך שחולשת המיקוד נגרמה לפני שנים רבות;
• המומחה נסמך על קביעתה של הגב' כהן כי אצל התובעת קיימת תופעת דיכוי, מבלי לבחון זאת בעצמו ועל כן בחוות דעתו קבע כי "...לא ניתן לבצע מבחן פעולות שרירי העיניים (LEE SCREEN)..." (עמ' 2 לחוות הדעת), המכונה "מבחן הס". מסקנה זו נסתרה שכן התובעת ביצעה את מבחן הס, ומשכך ברי כי כלל לא קיימת אצלה תופעת דיכוי.
• המומחה סתר את עצמו לא אחת בכל הנוגע לשאלה האם קיים מצב אצל התובעת מצב של דיכוי, אם לאו;
• התובעת מעולם לא פנתה לקבלת טיפול רפואי ולא סבלה מבעיה רפואית במיקוד הראייה קודם לתאונה;

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• המומחה פעל בהתאם לחובתו המקצועית לקבלת בדיקות עזר ועצם ההסתמכות עליהן;
• המומחה פנה לקבל בדיקת עזר מבעלת מקצוע מיומנת, ורק לאחר שקיבל את תוצאותיה חיווה דעתו;
• המומחה הבהיר כי גם אם התובעת סובלת מחולשת מיקוד, הרי שזו אינה תוצאת התאונה;
• לא הוכח, כטענת התובעת, כי מומחים רפואיים אחרים מבצעים את הבדיקות האורטואפיסטיות בעצמם. נהפוך הוא, המומחה ציין כי זו הפרקטיקה המקובלת עליו;
• לא הוכח כי העמדה שהוצגה ע"י המומחה אינה עמדתו שלו;
• המומחה הבהיר היטב בחוות דעתו כי הדיכוי לא קיים כל הזמן, ועל כן מצא כי אינו קשור לתאונה שכן ניתן לרכוש את יכולת הדיכוי עד לגיל 10 – 8 לערך בלבד;
• המומחה העיד כי הגב' קפלן לא הצליחה לבצע מבחן הס בשל קיומה של תופעת הדיכוי, אולם מציין מבחנים אחרים כדוגמת בדיקת כוח מזיגה פוזיטיבית אשר למדו על תופעת הדיכוי;
• המומחה הבהיר לכל אורך הדרך כי עסקינן בדיכוי בחלק מהזמן ומשכך, לעיתים אכן קיימת חולשת מיקוד, אולם זו אינה קשורה לתאונה;
• לא הוצגה כל בדיקה הקובעת כי אין דיכוי, או הסותרת את ממצאיה של הגב' קפלן;
• חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ומשלא חרג מסמכותו והפעיל שיקול דעת, יש לדחות את הבקשה על כל מרכיביה.

הכרעה

1. מינויו של המומחה נעשה לבחינת השאלה האם התובעת סובלת מחולשה בקונוורגנציה עם נטיה לראיה כפולה ואם כן, האם זו נגרמה בגין התאונה? אין חולק כי המומחה לא ביצע בעצמו את הבדיקות שבאמצעותן ניתן להגיע למסקנה האם התובעת סובלת מחולשה בקונוורגנציה עם נטיה לראיה כפולה. המומחה הפנה את התובעת לביצוע הבדיקה ע"י הגב' קפלן, אורטופיסטית מומחית בתחום הפזילה, אשר כדבריו "...החלטתי שאני אשלח לאורטופיסטית שאני מכיר את יכולותיה המקצועיות ואני מקבל את חוות דעתה. אני יכול לומר שבשנים שאני משמש ככותב חוות דעת מומחה לבתי משפט, אף פעם לא היה לי ריג'קט מביהמ"ש על חוות דעתה..." (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 3.2.13).
2. עסקינן בבדיקה הדורשת מיומנות מקצועית וניסיון, וברי מדברי המומחה כי הגב' קפלן ניחנה בתכונות אלו. נשאלת השאלה האם די בכך, על מנת להביא לדחיית בקשותיה של התובעת?
3. הוכח כי חלק מרופאי העיניים מבצעים בעצמם את הבדיקות וחלקם מפנים לבדיקת אורטופיסט. ככל שעסקינן בהפנייה של חולה במסגרת השירות הרפואי הניתן ע"י המומחה, רשאי המומחה להעזר בבדיקות המתבצעות ע"י מומחים שונים, לרבות אורטופיסטים. סבורני כי גם במקרים מסוג זה ציפיתו של המטופל הינה כי רופא העיניים אליו פנה, יפעיל את שיקול דעתו המקצועי לאחר שיקבל לידיו את תוצאות הבדיקות אליהן הפנה. אולם איני נדרש לסוגיה זו, ככל שעסקינן בטיפול רפואי.
4. באשר להפניית מומחה שמתמנה ע"י ביהמ"ש לבדיקות שונות, לרבות בדיקות אורטופיסטים, על המומחים להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי בעת שהם בוחנים את ממצאי הבדיקות בטרם יאמצום ככתבם וכלשונם.
5. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, כי נוירולוגים ופסיכיאטרים המתמנים ע"י ביהמ"ש, מפנים לא אחת את הנבדקים לביצוע מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. המומחים עושים זאת רק לאחר שהם מבצעים בדיקה עצמאית, ומגיעים למסקנה כי לצורך השלמת חוות דעתם הינם נדרשים לביצוע הבדיקות. גם אז, על אותם מומחים לבחון היטב את ממצאי הבדיקות בהתאמה לבדיקות ולאבחונים העצמאיים שנעשו על ידם, בין לפני הפניית הנבדק לביצוען ולעיתים גם לאחריהן.
6. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, כי כך גם נוהגים לא אחת אורטופדים המתמנים ע"י ביהמ"ש, והמפנים את הנבדקים לבדיקות עזר שונות כדוגמת צילומי רנטגן, CT, MRI, EMG ועוד. מומחים אלו אינם מסתפקים בפענוח שנעשה ע"י הרדיולוג, ומעיינים בעצמם בממצאים ההדמייתיים. חלק מהמומחים אף אינם מבקשים לקבל לידיהם את פענוחו של הרדיולוג, שכן הינם מבקשים לגבש דעה עצמאית משלהם.

המומחים משווים בין הממצאים ההדמיתיים וממצאי ה-EMG, לבין הבדיקות הקליניות שבוצעו על ידם. לא אחת הינם מסתייגים ממשמעויותיהם והשלכותיהם, ככל שאינם מתיישבים עם הבדיקות הקליניות שבצעו לנבדק. לדוגמה, לא אחת על אף שנמצאה בבדיקת ה-EMG פגיעה בעצב, המומחה שמתמנה קובע כי אינה קשורה לתאונה, שכן בדיקתו הקלינית את התובע ותלונותיו בפניו מקורם באיבר או מיקום אחר בגופו. בלעדי בדיקה זו והאנמנזה, לא יכול היה המומחה, במקרה שכזה, להתייחס לקשר שבין הממצא לבין התאונה.

1. שוכנעתי, כי המומחה לא ביצע לתובעת כל בדיקה ממנה ניתן ללמוד באופן עצמאי על האפשרות לקיומה של חולשת מיזוג עם נטייה לראיה כפולה. כאשר המומחה נשאל מדוע לא ביצע בעצמו את הבדיקות, הוא השיב כי אין במרפאתו מכשור מתאים וכדבריו "זה מקצוע מיוחד שיש לו את המכשירים ואת הידע לבדוק תנועות עיניים, הפרעה בתנועות עיניים ולהציע טיפול..." (עמ' 6 לפרוטוקול).
2. בהמשך, השיב לשאלה זו כי "...הבדיקה היא די מורכבת. כדי לחסוך בזמן, החלטתי לשלוח אותה למישהי שיש לה ידע רב מאד בבדיקה עד הפרט האחרון, כמו שאני עושה לחולים רגילים, לא רק לאנשים שבאים לביהמ"ש. חולה שיש לו הפרעה במיקוד, או סוג של פזילה, אני מפנה לאורטופטיקאי. לכן זה מקצוע מאוד מבוקש" (עמ' 7 לפרוטוקול).
3. הוכח כי חלק מרופאי העיניים אכן מפנים לבדיקת אורטופיסט, וחלקם מבצעים את הבדיקות בעצמם. משכך לכאורה, אין מקום לחלוק על אופן התנהלותו של המומחה שהינה בתחום שיקול דעתו המקצועי. ברם, סבורני כי על המומחה מוטלת חובה, בהיותו זרועו הארוכה של ביהמ"ש, לבחון באופן עצמאי ולהעביר תחת שבט מומחיותו את ממצאי הבדיקה.

סבורני כי המומחה לא נהג בדרך זו שכן לא ביצע כל בדיקות עצמאיות משלו בין אם לפני בדיקתה של התובעת ע"י הגב' קפלן, ובין אם לאחר מכן שבאמצעותן יכול היה לבחון את ממצאי הבדיקה.

1. מעדותו של המומחה עלה כי הינו מפנה את המטופלים והנבדקים מכמה טעמים: העדר מכשור; חסכון בזמן (יאמר כי התובעת נשאה בתשלום הבדיקה לגב' קפלן בנוסף לשכרו של המומחה); מקצועיותה ומיומנותה של הגב' קפלן והמכשור שברשותה.
2. ברע"א 7265/95 שרון גלדשטיין ואח' נ' ג'נט בראל (25.11.96) נקבע כי המומחה המתמנה עפ"י תקנות המומחים רשאי להורות על בדיקות עזר אולם:

"גם אני סבור כך. מומחה שמינה בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו. כמו השופט, שאינו רשאי להעביר את החלטתו לגורם אחר, אלא עליו לשאת לבדו, במלוא כובדה, על כתפיו שלו, כך גם המומחה הרפואי. רשאי הוא לבקש בדיקה נוספת על ידי רופא או מומחה אחר ורשאי הוא לסמוך על תוצאותיה, אחרי שהעביר אותן בכור מומחיותו, אך אל לו לסמוך את חוות דעתו על חוות דעתו של המומחה האחר ואל לו לאמצה".

1. המסקנה המתבקשת הינה כי המומחה לא הפעיל מסננת ושיקול דעת עצמאי, בטרם אימץ את ממצאי בדיקתה של הגב' קפלן. מטעם זה בלבד, יש מקום להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף, וזאת אף מבלי להידרש לקביעותיהם וממצאיהם של המומחים האחרים שבדקו את התובעת ומצאו ממצאים שונים מאלו שמצאה הגב' קפלן.
2. איני סבור כי יש מקום לפסילת חוות הדעת. יחד עם זאת, לאור האמור לעיל מצאתי כי יש למנות מומחה רפואי בתחום הנוירואופטומולוגי אשר יתבקש, ככל שהדבר ביכולתו, לבצע בעצמו את כל הבדיקות הנדרשות, לרבות הבדיקות המתבצעות ע"י אורטופיסטים, אלא אם הדבר אינו אפשרי. כן יועמד בפניו כל התיעוד הרפואי, לרבות ממצאי בדיקתה של הגב' קפלן מיום 6.4.11 (לאחר שימחקו המילים "לכבוד פרופ' וינברגר" שנכתבו ברישא למסמך.

התובעת תשא, בשלב זה, בשכרו של המומחה.

1. החלטת מינוי תשלח לצדדים בחלוף המועד להגשת בר"ע על החלטתי.

לתזפ ליום 15/4/13.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.