בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20/7/10 בהעדר הגנה.

הנתבעת טוענת כי נפלה קורבן לתרמית מצד מי שהיה לכאורה מנהלה במועד הגשת התביעה, מר אורון לנקרי שהוא בנם של הבעלים של הנתבעת, מר יהודה לנקרי ורעייתו הגב' רחל לנקרי. לטענתה ביקש מר אורון לנקרי להשתלט על נכסי אביו. עוד טענה כי למרות שביטלה הנתבעת את ייפוי הכוח של מר אורון לנקרי לפעול בשם החברה עוד ביום 31/8/09 חתם מר אורון לנקרי על אישור המסירה של כתב התביעה ביום 22/4/10 וזאת בניגוד להרשאה שבוטלה וכן לאחר שניתן צו מניעה זמני האוסר על מר אורון לנקרי להציג עצמו כמייצג או בעלים של הנתבעת.

בנסיבות אלה לטענת הנתבעת לא הגיעו כתב התביעה ופסק הדין לידיה ומשכך לטענתה יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. לחילופין טוענת הנתבעת שיש בנסיבות העניין להורות על ביטול פסק הדין משיקולי בית משפט. לעניין סיכוי ההגנה טענה הנתבעת כי משמדובר בחובות ארנונה הרי שאלו צריכים להיות מוטלים על המחזיקים וכי הנתבעת מסרה לפחות פעמיים הודעה על החלפת מחזיק באותם נכסים כך שאין להשית עליה את חיובי הארנונה.

מנגד טוענת התובעת כי בחלוף 7 שנים היה על הנתבעת לנקוט בהליך של "תובענה חדשה" ולא בהליך של ביטול פסק דין. זאת ועוד טענה כי הנתבעת לא פעלה נגד מר אורון לנקרי בכל הליך שהוא ומשכך אין מקום להורות על ביטול פסק דין שניתן.

אין מחלוקת שכתב התביעה הומצא למר אורון לנקרי שקיבל אותה בשם הנתבעת. ככל שמבקשת הנתבעת לטעון שמר אורון לנקרי לא היה מורשה לקבל כתבי בי דין עבורה או טענה לתרמית מצידו, הרי שמדובר בתרמית ביחסים שבין מר אורון לנקרי לבין הנתבעת. במקרה כזה על הנתבעת לפעול בהליך עצמאי למתן פסק דין הצהרתי בעניין זה. אין מקום לדון בטענה התרמית בעצם קבלת כתב התביעה בידי מי שהיה לכאורה נציג של הנתבעת עצמה – ביחסים שבין הנתבעת לבין אותו מורשה מטעמה - וזאת בהליך שדומה ל'תקיפה עקיפה' במסגרת בקשה לביטול פסק דין. משכך אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), ייטה בית המשפט שלא למנוע גישה של בעל דין לבית המשפט, אלא שיש לעמוד על סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).

הנתבעת טוענת למחזיקים שונים בנכסים בגינם הוגשה התביעה וכי לגביהם, כולם או חלקם, נמסרה הודעה על החלפת מחזיק. די למעשה בטענות שהועלו כדי להוות הגנה אפשרית, המצדיקה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, להורות על ביטול פסק הדין. ואולם יובהר כבר בשלב זה כי הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעת עצמה.

יש לדעתי בפירוט העובדתי שהובא, גם אם לא להצדיק ביטול מחובת הצדק, להצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה.

תוצאה:

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 20/7/10 בהעדר הגנה וסגירת תיק הוצל"פ שנפתח בגינו וזאת בכפוף להפקדת הוצאות התובעת בסך של 25,000 ₪ בקופת בית משפט תוך 30 ימים מהיום. לא יופקד הסכום כי אז לא יבוטל פסק הדין שניתן.

בכפוף להפקדת ההוצאות תגיש הנתבעת בקשת רשות להתגונן תוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.