ע"י ב"כ עו"ד תומר ששון

רקע עובדתי:

1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

2. התובע הינו יליד 24/12/54 סוכן נסיעות בעיסוקו. בעת התאונה היה התובע בן 48, ועתה הינו בן 59 שנים.

3. התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג בקטנוע מס' רישוי 19-369-01 , הנתבעות ביטחו רכב זה והוציאו עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 14/7/02 נקלע התובע לתאונת דרכים עת נהג בקטנוע הנ"ל וזאת עקב הגחה פתאומית של רכב אחר אשר התנגש בקטנוע. התובע נזרק אל הקרקע תוך שהוא נחבל בכל חלקי גופו ובמיוחד ברגל שמאל.

1. התובע הובהל לחדר המיון של בית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם איבחנו הרופאים כי הינו סובל משבר בברך שמאל . הוא אושפז בביה"ח ועבר לאחר זמן קצר ניתוח תחת הרדמה כללית לשם קיבוע פנימי של השבר בברך באמצעות ברגים, כשבסיומו גובסה רגלו. לאחר שחרורו אושפז התובע פעמים נוספות ביום ה-21.7.02 למשך יום נוסף עקב כאבים עזים ברגל וביום ה-1.8.02 למשך 12 ימים עקב חשד לזיהום הפצע הניתוחי. התובע אף עבר בסמוך לכך ניתוח נוסף ברגלו בהרדמה כללית לשם הסרת בורג בולט מרגלו. בהמשך בחודש אוקטובר אף אושפז באשפוז יום בבית לוינשטיין לצורך שיקום למשך כחצי שנה. לטענת התובע, בעקבות התאונה החל לסבול מהגבלה קשה בתנועות הרגל כולה ומכאבים חזקים המתעצמים עם שינויי מזג האויר כאשר לטענתו עקב מוגבלות זו נפגעה עבודתו כסוכן ביטוח ייחודי בתחומו.

6. הנתבעות מודות בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

הנכות הרפואית:

התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

7. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעורים כדלקמן:

10% בגין הגבלה ביישור המפרק לפי סעיף 47 (2) ב(3) לתקנות בגין שינויים במפרק הברך במדור החיצוני.

בנוסף הופעלה תקנה 15 בשליש, וּוּכך שהנכות הכוללת הועמדה על 13.333%.

8. בנוסף נקבעו לתובע ע"י הועדה אחוזי נכות זמניים כדלקמן:

100% נכות זמנית מיום 14.10.02 עד ליום 27.4.03 .

20% נכות זמנית מיום 28.4.03 עד ליום 30.6.03

התובע אף נבדק לנוכח תלונות על פגיעה בתחום הנפש בעקבות התאונה ומסקנת הועדה היתה כי נכותו הנפשית בעקבות התאונה היא בשיעור 0%.

9. לא הובאו ראית לסתור, ועל כן קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

10. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אחר' לב (3) 589 (12.10.78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) (16.3.89) נפסק:

"אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן."

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

11. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה.

12. לטענת התובע, נכותו בעקבות התאונה לאור טיב עבודתו הינה בעלת השפעה גבוהה מאוד מבחינה תפקודית ואי לכך נכותו התפקודית עולה בהרבה על שיעור נכותו הרפואית. לטענתו, עבודתו עובר לתאונה היתה כסוכן ביטוח חלוץ ומקורי בתחומו כאשר הוא היה בקשרים כלל עולמיים בעסקי התיירות והיה נוהג לארגן לבקשת חברות גדולות כמו הבנקים למיניהם טיולים מיוחדים וייחודיים ברחבי העולם לעובדיהן. לשם בניית הטיול הייחודי נהג התובע לטענתו לבקר במקומות רבים כדי לבדוק את מסלולי הטיול ולהתנסות באטרקציות השונות שכללו בין היתר ספורט אתגרי. בנוסף, התובע אף היה נוסע לנסיעות הכנה עם ועדי העובדים של אותן חברות על מנת להציג בפניהם את הטיול המתוכנן מטבע הדברים מסעות אלו כרוכים היו בהתרוצצויות פיזיות רבות ומאומצות. בעקבות התאונה נותר עם הגבלה וכאבים ברגלו מה שהוביל לאי יכולת פיזית להמשיך במסעותיו ואי לכך נאלץ להפסיק העבודה במתכונתה.

13. לטענתו לאחר חופשת מחלה ארוכה שב לעבודה כסוכן ביטוח עצמאי מן המניין אשר עובד בעבודה משרדית אשר מניבה שכר פחוּת בהרבה. לשיטתו עובר לתאונה נהג להרוויח שכר של כ-33,000 ₪ נומינלי ₪ שכר גבוה בהרבה מהשכר אשר בא לידי ביטוי בתלושי השכר שצרף ועליהם הסתמך אף המל"ל בחישוב דמי הפגיעה (דוחות מס ותלושי שכר מוצג 10 למוצגי התובע) לטענתו המשכורת על סך 10,000 ₪ מחברת אופקים היתה משכורת בסיס בלבד ושכרו התבסס ברובו על עמלות שנתיות בהיותו שכיר רשמית אך בפועל עצמאי כאשר תלושי שכר הוצאו עבורו על מנת רק לקבל את ההטבות המוקנות לשכיר החברה. לטענתו הסכום המקורי אשר נכתב בתלושים היה 500 ₪ בלבד –סכום שברי שניתן רק בצורה רשמית- ושונה ל-10,000 ₪ עת נדרש להציג תלושי שכר בפני המל"ל כחלק מקביעת התשלום המגיע לו עקב תאונת העבודה (פרוטוקול הדיון מיום 13.11.13 עמ' 9 ש' 1-12).

14. מנגד, הנתבעות סבורות כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיו מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד. לטענתם, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותו התפקודית.

דיון

15. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

16. התובע במקצועו הינו כאמור סוכן ביטוח ועבד עובר לתאונה כסוכן ביטוח ייחודי וחלוץ בתחומו אשר נהג בצידה של עבודה משרדית המאפיינת כל סוכן ביטוח אף לנסוע לאתרי התיירות היחודיים להתנסות במסלולים ובאטרקציות כל זאת תוך הפעלת מאמצים פיזיים לא מבוטלים. תיאורה של עבודתו כנטען בתצהירו (ס' 17-19) לא נסתר הגם שלא הובאו מעבידי התובע לתמוך בטענתו מכלי ראשון ומצא תימוכין בעדותה של הגברת לאה בר לוי יו"ר ועד העובדים של בנק לאומי למשכנתאות אשר נעזרה בשירותיו הייחודיים (תצהיר ס' 6, פרוטוקול עמ' 4 ש' 16-25). אין ספק כי ביחס לעבודה זו –לחלק הנסיעות שבה-, לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן מדובר בין היתר , בעבודה פיזית אשר דורשת הליכה ושימוש בשתי הרגלים. הראיות אם כן לסוג עבודתו של התובע ואופיה לפני התאונה מצביעה על השלכה ברורה של התאונה על יכולת עבודתו ותפקודו, ואין ספק כי כיום לנוכח נכותו אינו יכול עוד לעסוק בעבודה פיזית מאומצת ונאלץ לשמש סוכן ביטוח רגיל כרבים אחרים ועובד בעבודה משרדית.

17. גם במסמכים הקיימים בתיק ביחס לתקופות העבר יש כדי ללמוד על משמעותה התפקודית של הנכות: בהתאם למסמכי המל"ל (נספח 7 למוצגי התובע) נקבע כי הועדה הרפואית מצאה כי לתובע אי יציבות קדמית ואחורית של הברך, צליעה קלה והתקשות לצעוד על העקבים. גם במסמכים הענפים שצרף התובע נרשמה אבחנות של אי יציבות של הברך (ראה מוצגי התובע נספח 4).

18. בנוסף בהחלט סביר להניח שבעקבות התאונה חלה הפחתה מסויימת בשכרו של התובע מה שמצביע על פגיעה תפקודית אם כי לא בשיעור הנטען על ידו.

19. התובע עבד שנים עובר לתאונה כסוכן ביטוח שכיר ומשכרותו עמדה על כ-27,000 ₪ ברוטו (ראה תעודה עפ"י תקנות מס הכנסה מוצג 10 למוצגי התובע) בפברואר 2001 החל לעבוד בחברת אופקים כאשר כאמור לטענתו שכרו בוסס על עמלות שנתיות שלא באו לידי ביטוי בתלושי השכר שהציג. לטענתו בהיותו שכיר לא היה זה מתפקידו שלו לדאוג לניכוי המס על הסכומים הנוספים אותם קיבל בשיקים והפקיד בחשבונו.

20. מחד כאמור, טיעון זה הינו מתקבל על הדעת שכן בהחלט סביר להניח לנוכח כישוריו המיוחדים של התובע כפי שפורטו לעיל וחוזקו בידי העדה לאה בר לוי כי המעבר נעשה על מנת להניב לתובע שכר גבוה יותר ומטרתו היתה השבחת השכר. התובע לנוכח ייחודיות עבודתו לפחות בעבר בהחלט היה בעל פוטנציאל השתכרות של מעל שילוש השכר הממוצע במשק גם אם לא מימשו. בלתי סביר להניח כי התובע שהיה חלוץ ומקורי בתחומו יעבור לעבוד בחברה בשכר נמוך יחסית בסך 10,000 ₪ בלבד. בנוסף, טענת התובע לעמלות זוכה לתימוכין באישור לפיו ניתנו לו עמלות שנתיות מאת חברת אופקים (נספח 9 א למוצגי התובע). כן טענתו זוכה לחיזוקין בעדות חשבת חברת אופקים הגב' מזי אשר העידה כי היא אכן חתומה על אישור לפיו התובע קיבל בשנת 2001 עמלות שנתיות בסך 293,000 ₪ (ראה תצהיר ס' 2-3). העדה אישרה כי האישור מתבסס על רישומים חשבונאיים כפי שהופיעו ברישומי החברה (תצהיר ס' 3, פרוטוקול הדיון מיום 13.12.13 עמ' 3 ש' 14-15). לא מצאתי לנכון להטיל ספק בעדות הגב' מזי גינזבורג.

21. מנגד קיימות בגרסה זו תמיהות רבות המכרסמות במהימנותה:

22. ראשית, התובע באופן תמוה לא הראה העתקי שיקים אשר ניתנו לו מחברת אופקים לצורך תשלום העמלות או לחילופין לא הראה אישורי הפקדות כאלו או נתונים עדכניים בנושא ממעבידו דאז. התובע יכול היה בנקל לפנות לבנק בו מנוהל חשבונו בבקשה להצגת פעולות בחשבון בשנים הרלוונטיות אך הוא לא הציג דיווח כזה או למצער לא הראה כי ערך ניסיון לכך שכשל כמו למשל כי נאמר לו בבנק כי רישומים לא נשמרים שנים כה רבות. התובע אף לא הביא לעדות את מעבידו דאז אשר יעיד על סדרי העבודה עם התובע ויאשר טענתו כי חלק נכבד משכרו שולם בשיקים ולא בא לידי ביטוי בתלושי השכר.

23. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו או מהבאה לעדות של עד האמור לתמוך בטענותיו פועלת ההימנעות נגד הנמנע.

"הימנעות מהבאת ראייה ...מקימה לחבותו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (קדמי חלק שני עמ 917) ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאחם פ"ד נ(1) 499, (1966) עמ' 510- 511).

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02).

24. בנוסף, גם דבריו של התובע כי השיקים בגין העמלות לא ניתנו לו בבת אחת אלא נשמרו בחברה וכל אימת שנזקק לכסף היה פונה להנהלת החשבונות של החברה בבקשה קבלת כסף (פרוטוקול הדיון מיום 13.12.13 עמ' 11 ש' 4-6) הינה תמוהה. בלתי סביר להניח כי אדם אשר עבר מקום עבודה במטרה להשביח שכרו יאות להשאיר את משכרותו באופן קבוע ורק אימתי שיזדקק לכסף יפנה בבקשה לקבלת שיק. הדעת נותנת שאדם אשר עובד מבקש לקבל שכרו גם אם אינו זקוק לכסף באופן מיידי.

25. יתר על כן, הדעת נותנת שחברה מכובדת כחברה בה נטען על ידי התובע שעבד דואגת לדווח על הכנסות עובדיה למס הכנסה תוך ניכוי מס במקור. התנהלות תמוהה זו לפיה לעובד משולמת משכורת כה גבוהה מבלי שהדבר מדווח תוך הוצאת תלוש משכורת רשמי בלבד ושינוי מ-500 ₪ ל-10,000 ₪ (עמ' 9 ש' 1-9) לבקשת התובע אינה סבירה ביותר.

26. כל אלו מצביעים על כך שהתובע לא הוכיח כדבעי טענותיו על הפגיעה בשכרו אם כי כאמור סביר להניח ששכרו נפגע במידה מסוימת.

27. לעניין פגיעתו התפקודית ראוי לתת אף את הדעת לעובדה כי אמנם בעבר התובע בנה טיולים ייחודיים למקומות שחברות התעופה של ישראל לא טסו אליהם ישירות כמו זנזיבר, ברזיל ועוד והחפץ בטיול מסוג זה יכול היה להיעזר רבות בשירותיו הרי כיום ללא קשר לתאונה מקומות רבים אליהם היה התובע יחיד בתחומו בהשגת גישה הפכו נגישים יותר ויותר לאדם הפרטי ללא צורך בסיוע מיוחד, מבוצעות אליהם טיסות ישירות וניתן בנקל לאתר אטרקציות וחוות דעת עליהן באמצעות האינטרנט. התובע עצמו הודה כי לחברות התעופה של ישראל לא היתה בתקופות הללו גישה למקומות הללו כאשר הדגש הוא על העבר (ראה תצהיר התובע ס' 18). גם אם נכונה טענת התובע כי לאחר התאונה לא יכול היה לשוב לעבודתו וקשריו עם החברות הגדולות עימן עבד התרופפו הרי שלפגיעה בעבודתו יש לייחס אף את השתנות הזמנים והתפתחות הטכנולוגיה שהיתה משיגה את התובע בשלב זה או אחר בכל מקרה, ולמעשה כולם נוסעים היום למקומות אקזוטיים ומיוחדים אלו בהם התמחה התובע בעבר.

28. עוד אציין כי לעבודתו של התובע שני היבטים היבט פיזי הכרוך בנסיעות והיבט משרדי כאמור. הגם שחלה פגיעה בהיבט הראשון בנסיעות שהתאפיינו ברכיב פיזי בולט לנוכח התאונה ספק עד כמה למגבלותיו הקלות נודעה השפעה על תפקודו בעבודה משרדית. מכאן שבעבודה משרדית כסוכן ביטוח אני סבור כי לא הוכח כי תפקודו נפגע. התובע אף יכול להוסיף ולהגדיל היקף משרתו בהיבט המשרדי ובכך להשלים את הפערים בין שכרו במתכונתו ללא נסיעות למתכונותו המשרדית לאחר התאונה ומכאן שפוטנציאל השתכרותו לא נפגע בשיעור הנטען.

29. לאור האמור לעיל , הגם שאני סבור כי נגרמה לתובע נכות תפקודית, הרי שלפחות לעתיד היא פחותה משיעור נכותו הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא מקום לכמת את נכותה התפקודית.

הפסד השתכרות לעבר:

1. התובע טוען כאמור כי שכרו עובר לתאונה מבוסס היה על עמלות שנתיות בסך מאות אלפי שקלים חדשים לשנה כך ששכרו עלה על שילוש השכר הממוצע במשק. לטענתו יש לחשב את הפסדי השתכרותו לעבר מיום התאונה ועד למועד פסק הדין בהתבסס על הפערים בין שילוש השכר הממוצע במשק לבין שכרו בפועל כסוכן נסיעות לאחר התאונה. כשבחלק מן התקופה לא עבד כלל ושהה באי כושר מלא ובחלקים אחרים שכרו נגרע במידה זו או אחרת לעומת שילוש השכר הממוצע במשק.

31. מנגד סבורה הנתבעת כי שכרו של התובע לא נגרע כלל והוא שב מיד לעבודתו. הנתבעת מוסיפה כי לא יתכן מצב בו התובע מדווח למל"ל על הכנסה נמוכה כדי שניכוייו יהיו קטנים ובמקביל יחושב הפיצוי ע"י ביהמ"ש על בסיס שכר גבוה בהרבה והדבר מהוה עשיית עושר ולא במשפט על ידי התובע.

1. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח, והוא לא עמד בנטל להוכיח את שיעור הפיצוי לו הוא טוען.

33. כמפורט לעיל אני נכון לקבל את טיעונו של התובע כי שכרו עובר לתאונה בחברת אופקים בוסס על עמלות ועלה על 10,000 ₪ אשר צויינו בתלושי השכר. טענתו זו נתמכה ע"י חשבת השכר של החברה בה כאמור לא מצאתי מקום לפקפק. עם זאת לנוכח התמיהות הרבות שהועלו בגרסה זו ובמיוחד לנוכח אי הצגת נתונים חשבונאיים, העתקי שיקים או דפי חשבון המתארים הפקדות ואי הבאת מעבידי התובע להצגת סידור העבודה ביניהם אני סבור כי לא ניתן לקבל את טענת התובע כהווייתה כי משכורתו עמדה על סך נומינלי של 33,000 ₪ משוערך להיום כ-43,000 ₪ או אף על שילוש השכר הממוצע במשק עליו מבוססים חישוביו בראש נזק זה.

34. ראוי לתת את הדעת אף לעובדה כי גם אם חלה ירידה בשכרו של התובע כיוון שלא יכול היה להמשיך בעבודתו בתכונתה הפיזית עדיין יכול היה להקטין נזקו ולהגדיל היקף משרתו בהיבט המשרדי.

35. נוכח הקשיים שפורטו לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעבר באופן מדויק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך 85,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

36. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

37. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

38. התובע מציע לחשב את הפסדיו לעתיד על בסיס נכות תפקודית בשיעור 25% ומשכורת חודשית ממוצעת בשיעור שילוש השכר הממוצע במשק וזאת עד גיל 70. לטענתו אלמלא התאונה יכול היה להמשיך לעבוד ולהתפתח בעולם התיירות לפחות עד גיל 70.

39. הנתבעות מנגד טוענות כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר לגבי יכולותיו ותפקודיו מגמתית ומוקצנת, וכי מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותו התפקודית. לפיכך לטענתן, לא ייגרם לתובע הפסד השתכרות לעתיד. הנתבעות אף דוחות את טענת התובע להעמיד את בסיס החישוב על שילוש השכר הממוצע במשק ומזכירות כי התובע דיווח למל"ל כי משכורתו הינה בשיעור נמוך בהרבה בסך 10,000 ₪ ברוטו.

40. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, לא הוכח כדבעי כי משכורתו של התובע עובר לתאונה עמדה על 43,000 ₪ נטו ולמעשה ייחודיותה של עבודתו היתה מתפוגגת בלאו הכי עם הזמן ועם התקדמות הטכנולוגיה. עם זאת לא נסתרו ע"י הנתבעות קביעות הועדה ביחס לשיעור נכותו הקבועה.

41. אני מוצא לנכון אפוא לחשב את הפסדי התובע לעתיד על בסיס משכורת חודשית ע"פ דוחות השומה כ- 13,394 ₪ לחודש על בסיס נכות תפקודית נמוכה מעט מנכותו הרפואית בסך 10% קרי בסך של 80,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה

42. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

43. התובע טוען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות כבדות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, עזרים אורטופדים ורפואיים, כאשר, לטענתו, משלם דמי השתתפות עצמית בעלות חלק מהטיפולים להם נזקק הוא אף מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצגיו (נספח 13). התובע אף מוסיף כי עקב התאונה הוא התקשה באופן כללי להתנייד, ועשה ועודנו עושה שימוש רב במוניות או ברכב פרטי לשם צליחת מרחקים קצרים אשר בעבר עבר בקלות ברגל. וזאת נוכח העובדה כי מדובר בפגיעה ברגל. אי לכך הוא עותר לפצותו בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪, ובגין הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות ניידות לעבר ולעתיד בסך 50,000 ₪.

44. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה נוכח העובדה כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך זכאי היה התובע להחזר מלא מן המל"ל ומקופת החולים וזאת לנוכח חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009.

45. במקרה דנן התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים והעזרים האורטופדיים באופן התואם את הסכום לו עותר, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

46. זאת ועוד התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

מאז שנת 2010 הוא זכאי לקבלם במסגרת קופת החולים אליה הוא משתייך מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010) התשס"ט 2009.

על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו תק-על 95(1) 526 5.2.95).

עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31.3.76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי.

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)".

בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעות.

47. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים , מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5000 ₪ (קבלות רפואיות על סך 4157 ₪ ) הכולל בתוכו את הסכום אותו גיבה בקבלות.

48. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה הוא שייך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא ידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.

49. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובע הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 2000 ₪.

50. בנוסף, מקובלת עלי הטענה כי בגין הפגיעה נאלץ ויאלץ התובע לעשות שימוש רב יותר במידה מסוימת במוניות וברכב פרטי שלא לטיפולים רפואיים, ובראש נזק זה ראוי לפסוק לו סכום גלובאלי אותו אני מעריך לעבר ולעתיד בסך של 8,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

51. התובע מציין בסעיף 28 לתצהירו כי עובר לתאונה תפקד כאדם עצמאי וטיפל בכל הנדרש במשק הבית אך לאחר התאונה נזקק לעזרת בני משפחת ובעיקר אישתו וזאת לנוכח הכאבים העזים הגבלות התנועה שליוו אותו מאז התאונה. לטענתו גם בעתיד יזדקק לעזרת הזולת כאשר העזרה תגדל ככל שיתבגר. הוא עותר אם כן לפסוק לו פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד.

52. לעומתו טוענים הנתבעות כי התובע לא הוכיח טענותיו בנוגע להיזדדקות לעזרת צד ג' ועדותו בנושא נותרה בגדר עדות יחידה. לטענתה, אין אף כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרת צד ג' לנוכח הפגיעה המזערית ובעקבות התאונה.

53. בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

54. התובע לא השכיל לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת ובעיקר אשתו, וההוצאות שהוציא בגין העסקת עוזרת. היה מצופה כי התובע יביא לעדות את אשתו אשר היתה עדה לקשייו על מנת שתתמוך מכלי ראשון בטענותיו על קושי בביצוע מלאכת עבודות הבית ועל היזקקות לעזרת הזולת, אך היא נמנעה מלעשות זאת.

55. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).

אין גם מחלוקת כ לאחר תקופת אי הכושר שב התובע לעבודתו הגם במתכונת שונה מתפקד היטב ככל עובד בעבודה משרדית ללא כל גריעה בשכרו מה שמצביע על תפקוד עצמאי ללא היזדקקות לעזרת הזולת.

56. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לאור חומרת הפגיעה, ובמיוחד בזמן בו רגלה הייתה נתונה בגבס, אשפוזיו החוזרים ותקופת השיקום בבית לוינשטיין נזקק התובע לסיוע מוגבר. גם בקביעת הועדה הרפואית של המל"ל כי לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך למעלה מחצי שנה ונכות זמנית בשיעור 20% למשך חודשיים נוספים יש כדי להעיד כי התובע נזקק לעזרה מוגברת כלשהי.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 25,000 ₪.

באשר לעתיד בהתחשב בכך שיתכן שעם הגיל תהא לנכותו של התובע המתייחסת לשינויים במפרק השפעה קלה כלשהי על תפקודו אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 25,000₪.

כאב וסבל

57. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- % 10 נכות רפואית, בגיל התובע ו - 135 ימי האשפוז ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפיצוי בסך 87,068 ₪.

ניכויים

58. מן הסכום הכולל דלעיל יש להפחית את תשלומי המוסד לביטוח לאומי.

יצוין כי לא צורפה חוות דעת אקטוארית.

סוף דבר

59. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 292,000 ₪ (292,068) בהפחתת תשלומי

מל"ל.

60. הנתבעות יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ.

61. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.