1. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 על סמך העדויות שנשמעו, חוות הדעת, הראיות שהוצגו וטיעוני הצדדים.
2. עסקינן בתביעה כספית על סך 76,000 ₪ בגין אירוע תאונה מיום 13.2.10. על פי הנטען, במועד התאונה עצר התובע את רכבו באור אדום ואז רכב בו נהג הנתבע מס' 1 שלא הספיק לבלום פגע בו מאחור וגרם נזק לרכב התובע של אבדן כללי. על פי חוות דעת שצורפה לכתב התביעה, הוערך הנזק בסך של 69,300 ₪ לאחר ניכוי שרידים. בנוסף דורש התובע פיצוי בגין שכר טירחת שמאי ועוגמת נפש.
3. לטענת הנתבעים, ממצאי החקירה מעלים ספקות לגבי אמיתות התאונה. לטענתם, רכב התובע עבר תאונה קשה כארבעה חודשים לפני האירוע נשוא התביעה והיה מקום להורידו אז מהכביש. לטענתם, התובע הפר הוראת תקנה 309 לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 מאחר ועל פי תקנה זו בעליו של רכב, לא ישתמש ברכב ולא ירשה לאחר להשתמש בו, אם נגרם בו נזק למערכת ההיגוי ולבלמים ולשלדת המרכב, אלא לאחר שהרכב תוקן וניתנה עליו תעודת בדיקה בידי מנהל מקצועי במוסך מורשה, הרשאי לתת תעודות בדיקה כאלו. הנתבעים טוענים, כי לו היה פועל התובע בהתאם להוראת התקנה לא היה מקבל אישור להעלות את הרכב על הכביש. בנוסף, יש לכך השלכה על ערך הרכב. עוד טוענים הנתבעים, כי לא הייתה כל סיבה לעצירה הפתאומית של התובע את רכבו מאחר והאור ברמזור היה ירוק ונראה, כי מטרת העצירה הייתה כדי לגרום להתרחשות התאונה על מנת להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח. הנתבעים מפנים לסתירות בעדויות אשר לשיטתן יש בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבע, כי הפגיעה שלו ברכב התובע לא הייתה חזקה.
4. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית לפיה שווי הרכב הינו 45,587 ₪ ולאחר ניכוי שרידים שווי הנזק הוא 37,887 ש"ח. השמאי הפחית את שווי הרכב מאחר וסבר, על פי צילומים שהוצגו לעיונו לאחר התאונה הקודמת שרכב התובע עבר, כי היה מקום להשביתו והוא לא היה כשיר לעלות על הכביש. בנוסף קבע השמאי מטעם הנתבעים, כי יש להפחית משווי הרכב בשל מספר בעלים, העובדה שהרכב היה בבעלות ליסינג ומספר קילומטרים. יש לציין, כי מספר הקילומטרים המופיע בחוות דעת מטעם התובע אינו משקף את המצב בפועל, מאחר ולטענת התובע בתאונה הקודמת נפגע מד הקילומטר והוחלף בחברון עת תוקן הרכב אולם מחוות דעת קודמת שנערכה בשנת 2007 עולה, כי כבר אז רכב התובע נסע מספר קילומטרים העולה על זה שרשום בחוות הדעת מטעם התובע.
5. אין מחלוקת בין השמאים, כי רכב התובע נשוא התביעה הינו בסטטוס של אובדן כללי לאחר התאונה נשוא התיק שלפני.
6. בדיונים שהתקיימו לפני נחקרו הנהגים. בחקירת הנתבע מס' 1 הוא הודה, כי פגע ברכב התובע מאחור, אולם לשיטתו זו לא הייתה פגיעה חזקה. עוד אישר הנתבע, כי חזותית הרכב שנסע לפניו נראה תקין. כלומר הרכב תוקן לאחר התאונה הקודמת שעבר. מנגד טוען התובע, כי התאונה התרחשה על פי גרסתו וכי הרכב היה בר נסיעה.
7. התובע אישר, כי הרכב עבר תאונה וכי הוא קנה את הרכב לאחר שעבר תאונה במצבו הניזוק ופעל לתיקונו בשטחים ואין לו כל חשבוניות על כך. לטענת התובע, הוא רכש את הרכב ב- 50% משוויו אולם לא הציג כל אסמכתא לכך. הנתבעים מפנים להוראות החוק המגביל שימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים אשר קובע, כי דינו של כל מי שמוסר רכב לתיקון בשטחים הפלשתינאים מאסר.
8. איננו יודעים את עלות התיקון ואיננו יודעים את היקף הנזק בעקבות התאונה הקודמת מאחר והתובע לא המציא ראיות על עלות התיקון ולא הומצאה חוות דעת לגבי היקף הנזקים. אלמלא ביצעו הנתבעים חקירה בעניין כלל לא היה מובא לידיעתנו אירוע התאונה הקודם שלא מוזכר בחוות דעת מטעם התובע. בנוסף, אין חולק, כי התובע לא פעל על פי תקנה 309 לתקנות התעבורה כפי שאמור היה לפעול, כך שגם לא ניתן לשלול או לאשר האם נגרם לרכב באירוע הקודם נזק של אובדן כללי. התובע מלין על כך שהשמאי מטעם הנתבעים העריך את הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה הקודמת על סמך תמונות. מנגד טוענים הנתבעים, כי לא הייתה להם כל ברירה לאור העובדה שהתובע לא סיפק כל נתונים לגבי התאונה הקודמת.
9. עוד אציין, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע כוללת מספר קילומטרים שגוי. חוות הדעת אינה מתייחסת לעבר התאונתי של הרכב, לטענת השמאי הוא לא ביקש זאת מהתובע, ואינה כוללת פירוט בעלויות קודמות וזהות הבעלויות.
10. לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו לפני , התרשמתי מהעדויות ובחנתי את חוות הדעת, אני קובעת על דרך הפשרה, כי לסילוק סופי של תביעות התובע ישלמו הנתבעים סך של 30,000 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 6,000 ₪.
11. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
12. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.