1. התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל שמונה שיקים שמשכה הנתבעת 1 (להלן: "ישאב"), שהוסבו לפקודת התובעת על ידי מאיר עזרן (להלן: "עזרן").
   הנתבע 2 (להלן: "בודה"), היה מנהלה של ישאב והוא חתם בערבות אישית על שלושה מתוך השיקים האמורים.
2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטרות.
   ביום 17.12.10, החליט כב' הרשם, כתוארו אז, עידו כפכפי, לקבל את ההתנגדות ולהעביר את התיק להליך של תביעה רגילה.
3. בינתיים נתברר כי ישאב נמצאת בהליכי פירוק, ולכן עוכבו ההליכים בתביעה כנגדה.
4. נותר איפוא לדון בתביעתה של התובעת כנגד בודה, בגין ערבותו לשלושת השיקים כדלקמן:
   1. שיק על סך 70,000 ₪ שמשכה ישאב לפקודת עזרן משוך ליום 12.12.08.
   2. שיק על סך 70,000 ₪ שמשכה ישאב לפקודת עזרן משוך ליום 21.12.08.
   3. שיק על סך 56,487 ₪ שמשכה ישאב לפקודת עזרן משוך ליום 31.12.08.
5. לטענת התובעת, השיקים סוחרו לפקודתה כדין על ידי עזרן, לכיסוי חובות מים שהיו לעזרן כלפי התובעת, השיקים נתקבלו על ידה בתמורה ובתום לב ולכן היא אוחזת כשורה, וזכאית לפרעון השיקים. בהעדרה של ישאב מושכת השיקים, שנקלעה להליכי פירוק, זכאית התובעת לפירעון השיקים על ידי בודה, אשר ערב אישית לפרעונם של השיקים.
6. טענותיו של בודה כנגד פירעון השיקים על ידי התובעת נוגעות לכמה עניינים:
   ראשית, נטען להעדר תמורה, כיוון שלטענת בודה שילם עזרן את כל חובו לתובעת.
   שנית, נטען להעדר תום לב של התובעת, אשר הייתה מעורבת באופן ממשי בהסכם הפשרה שנחתם בין ישאב לעזרן ולעמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ (להלן: "עמיר") ביום 25.2.09.
   שלישית, נטען להפרת הבטחה של התובעת במסגרת הסכמים בעל פה, כי תספק לישאב מים לגידולים, ותאפשר לישאב החלפה של השיקים, שיידחו למועד היבול.
   רביעית, נטען כי החוב כולו כוסה על ידי ציוד השקיה של ישאב שלא הושב.
7. ואלה העובדות בקליפת אגוז:
   השיקים נמשכו ע"י ישאב לפקודת עזרן, ע"פ הסכם לפיו עזרן התחייב לשמש כקבלן לגידולים חקלאיים בשטחי ישאב. עזרן סיחר את השיקים לתובעת כנגד חוב מים.
   לימים נקלעו עזרן וישאב לסכסוך, ההסכם בוטל והשיקים חוללו.
   ביום 25.2.09 נחתם הסכם פשרה בין עמיר, עזרן וישאב, לפיו הוסכם כי עמיר תשלם את חובה של ישאב לעזרן, תמורת הזכות ביבול שקבלה עמיר מישאב, ואילו עזרן ישיב לישאב את כלל השיקים, למעט שיקים בסך 400,000 ₪ שהוסבו, כאמור לעיל, לתובעת.

מסכת הראיות

1. עדויות -
   אהרון בודה, אחיו של הנתבע 2, מסר בתצהירו, כי כל חובה של ישאב לעזרן שולם, והיא איננה חייבת לעזרן דבר. עוד הוא ציין כי כל חובו של עזרן לתובעת שולם, ועזרן לא חייב לתובעת דבר, ולכן אין התובעת בגדר אוחז כשורה בהעדר תמורה.
   בחקירתו בבית המשפט, הודה העד אהרון בודה, כי טענתו בדבר העדר תמורה בין עזרן לתובעת, איננה מידיעה אישית (ע' 4 ש' 10-21 לפרוטוקול). הוא נסמך על מכתבו של עו"ד אריק נצר, שצורף כנספח ת/9 לתצהירו, ועל כרטיסיית התובעת שצורפה כנספח ת/11 ב' וכן ת/11 ג' לתצהירו.
   יצוין כבר כאן, כי באשר למכתבו של עו"ד נצר, מדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה.
   באשר לכרטסת התובעת, הסביר מנהלה בחקירתו מדוע לטענתו אין הראיה מלמדת על העדר חוב של עזרן.
   באשר לטענה בדבר ציוד ההשקיה, נשאל אהרון בודה, מדוע בתביעה הנגדית שהגישה ישאב כנגד התובעת, לא צוין כלל כי התובעת נטלה שלא כדין את ציוד ההשקיה. הוא לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת לעניין זה, זאת למרות שכעולה מהמסמך ת/8 העניין היה ידוע לו באותה עת (ע' 4 ש' 28 עד ע' 7 ש' 6 לפרוטוקול).
2. שמשון בודה, הנתבע 2, מסר בתצהירו, כי ההסכם עם עזרן כשל, נוכח הפרתו ע"י עזרן, ולכן השיקים בוטלו.
   בסופו של דבר הושג הסכם פשרה במסגרתו קבלה על עצמה עמיר את חובות ישאב לעזרן, תמורת קבלת היבול (ס' 3 לתצהיר).
   בודה איננו מציין בתצהיר מתי כשל ההסכם, והאם השיקים סוחרו ע"י עזרן לתובעת לפני או אחרי הכשלון.
   עוד הוא איננו מציין בתצהיר, מדוע במסגרת הסכם הפשרה לא עמד על השבת כל השיקים, לרבות אלה שסוחרו קודם לכן לתובעת.
   בודה טוען בתצהירו, כי: "ע"פ ההסכם החדש, הנתבעת היתה אמורה לקבל לידיה את ההמחאות נשוא הליכי הביצוע" (ס' 5 לתצהיר).
   לא ברור מכח מה נטענת טענה זו, כאשר ע"פ ההסכם ת/5 לתצהירו, במפורש הוחרגו השיקים שסוחרו לתובעת מן השיקים שהיה על עזרן להשיב לישאב.
3. שמשון בודה נחקר אף הוא לגבי ציוד ההשקיה, שלטענתו מגיע לכדי מאות אלפי שקלים. הוא לא ידע להסביר מדוע לא צירף רשימה של הציוד או חשבונית והסבר כיצד הגיע לסכום האמור (ע' 9 ש' 10-18 לפרוטוקול).
   בודה גם לא הסביר מדוע בתצהיר שהגיש ביום 2.3.10, בהתנגדות לתביעה ת"א 5026/09, הוא לא ציין את עניין ציוד ההשקיה, זאת למרות שמדובר היה בתביעה משמעותית שהביאה בסופו של דבר לפירוקה של ישאב (ע' 11 ש' 7-16 לפרוטוקול).
   
   בקשר למעורבותו של מנהל התובעת צפרירי בהסכם ת/5 עם עזרן, העיד בודה: "כל המשא ומתן היה, שאני ישבתי במשרד שלי, ודוד עזרן וצפרירי ישבו במשרד של אמיר (צ"ל עמיר) אצל ניסים, והמשא ומתן היה בטלפון ביניהם. אחר כך אני חתמתי. יש דברים שאני אמרתי שאני לא חותם, הוא התחנן שאני אחתום. שאלתי על מה אני אחתום על 400,000 ₪? ואז הוא התחייב שיביא לי 600,000 קוב מים ויחייב את החשבון במושב נבטים ועל זה אני הסכמתי" (ע' 10 ש' 2-6 לפרוטוקול).
   בודה נשאל מדוע בתמלילים של הקלטת השיחות בינו לבין מנהל התובעת, לא מופיע כי מנהל התובעת התחייב לספק לו מים. הוא השיב שבהקלטה נשמע מנהל התובעת מבטיח כי הוא יחייב את ישאב במושב נבטים, ואמירה כזו יכולה להיות רק על רקע התחייבות להקצאת מים (ע' 10 ש' 13-14 לפרוטוקול).
   בודה נשאל איזה מסמך ביקש מנהל התובעת צפרירי להשמיד, והוא הפנה למסמך שצורף ת/4 לתצהירו. הוא לא יכול היה להסביר מדוע בקלטת לא נשמע צפרירי מבקש את השמדת המסמך.
   באשר לטענתו של בודה, כי התובעת הסכימה להחלפת השיקים, הוא אישר כי למרות הסכמה זו, הוא לא הביא לתובעת שיקים אחרים להחלפה, לטענתו משום שלא קיבל את המים (ע' 11 ש' 23 לפרוטוקול).
4. מנהל התובעת מר דוד צפרירי, מסר בתצהירו כי השיקים נמסרו לתובעת על ידי עזרן, לכיסוי חובות מים שהיו לעזרן, וכי ההסכמים בין עזרן לבודה ולישאב, אינם מעניינה של התובעת.
   בחקירתו בבית המשפט, התחמק צפרירי תחילה מהתייחסות מפורשת להסכם ת/5, זאת למרות שבסעיפים 6-7 לתצהירו, הוא מתייחס להסכם הנ"ל.
   
   
   בהמשך חקירתו של העד צפרירי, הוא אישר כי בעת חתימת ההסכם ת/5, הוא היה יחד עם ניסים מנהל עמיר ועם עזרן. זאת למרות שכאמור לעיל, מהתצהיר עולה לכאורה כי אין לו כל קשר לאותו הסכם.
   לדבריו, הוא הגיע למשרדי עמיר בגין חוב שלא קשור לתביעה הנוכחית.
   באשר לשיחות הטלפוניות של צפרירי עם בודה, גם כאן ניסה צפרירי תחילה להכחיש, ולאחר מכן אישר את השיחות. הוא לא ידע להסביר מדוע בתצהירו הוא לא התייחס כלל לאותם תמלילים שצורפו לתצהירי בודה.
   באשר לתוכן השיחות, לדברי צפרירי הוא אכן ניסה לפשר בין עזרן לבודה, מתוך רצון לסייע להם להגיע להסכמות, זאת ללא קשר אליו.
   כאשר הטיח ב"כ הנתבע בעד צפרירי, כי הוא הבטיח לבודה 160,000 קוב מים כנגד 400,000 ₪ שישולמו במקום השיקים שהוסבו מעזרן, השיב צפרירי: "אני לא זוכר את הכמויות, אבל שמשון עבד בנבטים. מושב נבטים יש לו הרבה מים. הוא רצה לעשות בצל. אני אמרתי לו שאני יעזור לו לעשות מכסת מים בשביל שיבצע גידול שיעזור לו להמשיך לתפקד. מה קשור לשיקים האלה?" (ע' 18 ש' 8-10 לפרוטוקול).
   כאשר נשאל צפרירי אם מחירם של 160,000 קוב מים אינו שקול לחוב של 400,000 ₪, הוא גיחך והשיב בשאלה רטורית כי מעולם לא התחייב לשלם עבור מים לבודה. הוא רק הסביר כי הבטיח להשתדל עבור בודה להגדלת מכסת המים (ע' 18 ש' 11-17 לפרוטוקול).
   עוד עלה במהלך עדותו של צפרירי, כי הוא מיודד עם עזרן, הם הולכים ביחד לאירועים, והוא אף אמור להעיד מטעמו במשפט שבין עזרן לעמיר.
   באשר לטענה בדבר החלפת השיקים, אישר צפרירי כי בודה הציע להחליף את השיקים וכי הוא הסכים לכך. לדבריו, תמיד הוא אמר לבודה שאין כל בעיה להחליף את השיקים בשיקים אחרים ותמיד היה מוכן לקבל כסף עבור צריכת מים.
   כאשר נשאל צפרירי במפורש למה התכוון כאשר אמר בתמליל כי "יעביר את החוב", השיב צפרירי שהוא יכול להעריך, שבגלל שלבודה היה כרטיס במושב נבטים, אז הוא הסכים להעביר חוב המים של בודה לכרטיס של בודה במושב נבטים. לדבריו, בקשה כזו חייבת אישור בכתב ולכן כנראה נתבקש משלוח של הפקס שצורף ת/4. לכן, לדברי צפרירי, אין שום סיבה שהוא יבקש להשמיד מסמך זה (ע' 19 ש' 1-7 לפרוטוקול).
   צפרירי נשאל לגבי הכרטסת של עזרן ת/11 ב' ג' לתצהירי הנתבעים, לפיה ביום 1.6.10 הייתה יתרת זכות בחשבונו של עזרן.
   צפרירי הסביר, כי עזרן הוא צרכן גדול של מים שממשיך לעסוק בחקלאות, וכן: "בינתיים החוב של ה- 400,000 מונח בצד עם ריבית והצמדה" (ע' 20 ש' 6-7 לפרוטוקול).
   בחקירה החוזרת הסביר צפרירי, כי ישנם חובות אחרים של ישאב בגין צריכת מים שאינם נשוא תביעה זו, אשר נוגעת לחוב של עזרן ששולם בשיקים מוסבים של ישאב.
5. ראיות ומסמכים -
   המסמך הרלוונטי לעניין טענותיו של בודה, הוא ת/5, הסכם פשרה שנחתם ביום 25.2.09, בין עמיר ישאב ועזרן.
   בהסכם הפשרה, נקבע כי לסילוק סופי ומוחלט של החוב של ישאב לעזרן, ישלם בודה 2,100,000 ₪ שישולמו על ידי עמיר בשלושה תשלומים כפי שמפורט בהסכם הפשרה. באשר לשיקים נשוא תובענה זו, הסכימו הצדדים בסעיף 3 כדלקמן:
   "מאיר מתחייב תוך שבעה ימים מחתימת ההסכם להחזיר לבודה את כל השיקים הנמצאים ברשותו, למעט 400,000 ₪ שהופקדו במימי הנגב עבור חוב מים מאיר וחזרו" (מאיר הכוונה לעזרן).
   ממסמך זה עולה כי ישאב, ובודה מטעמה, הסכימו במסגרת אותו הסכם פשרה, כי השיקים נשוא תובענה זו סוחרו אצל התובעת "עבור חוב מים", היינו בתמורה, כי הם כבר חוללו, דהיינו הם סוחרו לתובעת לפני ההסכם ולא כובדו. עוד הוסכם במפורש כי שיקים אלה ישארו בידי התובעת ואינם חלק מן ההסכם האמור לגבי החזרת שיקים אחרים.
   מדובר איפוא בהודאת בעל דין במסמך בכתב, לפיה למעשה מוסכם כי השיקים סוחרו מעזרן לתובעת כדין ובתמורה, וכי הם ישארו בידי התובעת חרף הסדר הפשרה.
6. התמלילים -
   הראיה המרכזית עליה נסמך בודה, הינם תמלילי שיחות טלפון שנערכו בינו ובין צפרירי מנהל התובעת, כפי הנראה ביום 25.2.09, יום חתימת הסכם הפשרה ת/5.
7. ב"כ התובעת התנגד להגשת התמלילים בטענה כי לא נתמלאו כל התנאים הפורמאליים לקבילות הקלטה.
   לא מצאתי מקום להיכנס לשאלות הראייתיות שבקבילות התמלילים.
   בודה מסר בתצהירו כי הוא זה ששוחח טלפונית עם צפרירי, והקליט את השיחות אשר בהן נאמרו הדברים.
   צפרירי אישר בעדותו כי הוא הדובר בהקלטות ונתן הסברים משלו לדברים שנאמרו שם. ב"כ התובעת לא הביע כל התנגדות בעת שהוגשו הראיות, אלא רק במועד ההוכחות בתיק, מה שמנע את האפשרות להוכיח בדיעבד את כל תנאי הקבילות.
   נוכח כל האמור לעיל, ועל מנת להכנס לסוגיה גופה, במקום להיאחז בעניינים פרוצדוראליים, מצאתי לנכון לקבל את התמלילים ולהתייחס אליהם לגופם.
8. בשיחה הראשונה ת/1 מבקש בודה להחליף את השיקים שבידי התובעת בשיקים אחרים לתאריכי יבול הבצל וצפרירי מסכים להחלפה כזו.
   יחד עם זאת, צפרירי אומר במפורש לבודה שמוטב לסיים את החוב במילים: "עדיף תגמור עם זה" (ת/1 ש' 20). בהמשך מבהיר צפרירי, כי הוא ישיב לבודה את השיקים רק במקום שיקים חדשים (שם ש' 23).
   אין איפוא כל ראיה להסכמה של צפרירי להשבת השיקים או לויתור עליהם, כל עוד לא יומצאו שיקים חלופיים תחתם, שאין מחלוקת שלא הומצאו.
9. בשיחה השנייה ת/2, מבהיר מר צפרירי לבודה, כי למרות התראות שניתנו לעזרן, עזרן אמר שהוא ממשיך לעבוד עם בודה, כי "בודה ישלם הכל" (ת/2 ע' 1 ש' 20).
   בהמשך השיחה, מבקש בודה מצפרירי שידבר עם אבנר ראש המועצה, ושיסדיר את הגידולים. צפרירי חוזר שוב ושוב על כך שאין קשר בין הדברים, ושהוא רק מבקש את הכסף המגיע לתובעת (ת/2 ע' 3 ש' 1-13).
10. בשיחה השלישית ת/3, אשר נערכה כנראה ממש בסמוך לחתימת ההסכם ת/5, קושר בודה בין השיקים על סך 400,000 ₪, לבין חיוב חשבונו במושב נבטים.
    צפרירי אכן מתחנן בפני בודה כי יחתום על ההסכם.
    
    עוד מתחייב צפרירי כי יעביר את החוב "לשם". מההקשר ברור שהחוב יעבור למושב נבטים.
    יחד עם זאת, אין בשום מקום בשיחה התניה, הבטחה לאספקת מים או הסכמה כי העברת המים לחשבון נבטים, תביא לפקיעת השיקים, שסוחרו ע"י עזרן בגין חוב מים של עזרן עצמו. צפרירי מסיים את השיחה בכך שהוא מתרה בפני בודה כי הוא איננו צד בעניין. דהיינו טענתו של צפרירי להעדר קשר בין חוב המים של עזרן, ששולם ע"י סיחור שיקים של ישאב, לבין עסקאות שנעשות ישירות בין ישאב לתובעת – מקבלת חיזוק מהתמלילים.
11. סיכום ההקלטות -
    יודגש כי ההקלטות בוצעו כאשר בודה יודע שהוא מקליט את צפרירי, וצפרירי איננו יודע כי הוא מוקלט. בנסיבות אלה, משיח צפרירי על פי תומו.
    בהקלטות ניכר כי צפרירי מעוניין בחתימה על הסכם הפשרה בין עזרן, עמיר ובודה. בהקלטות עולה כי צפרירי מעוניין לסייע לבודה להמשיך ולגדל גידולים. בהקלטות עולה כי צפרירי מוכן אפילו להחליף את השיקים לשיקים אחרים, מעותדים למועדי יבול הבצל. בכל אלה הוכחו טענותיו של בודה.
    למרות זאת, אין בנמצא בהקלטות הללו, לא התחייבות לאספקת מים או לתשלום עבור מים, ודאי שלא ויתור על החוב של עזרן ששולם ע"י סיחור השיקים.
    ניכר מהתמלילים, שצפרירי אומר שוב ושוב שאין קשר בין הדברים, ועל בודה לשלם את תמורת השיקים שסוחרו לתובעת ע"י עזרן ללא קשר ליחסים הישירים שבין התובעת לישאב.
12. מסמך נוסף עליו נסמך בודה, הוא המסמך ת/4, בו הוא מבקש מהתובעת:
    "אבקשכם לחייב את חשבוני במושב נבטים בסך 400,000 ₪ עבור שיקים של חברת ישאב שחזרו בחשבונו של מאיר עזרן ולזכות את חשבון מאיר עזרן".
    לדברי בודה, צפרירי ביקש ממנו להשמיד את המסמך.
    הטענה כי צפרירי ביקש להשמיד את המסמך ת/4 איננה מובנת.
    
    ראשית, בקשה כזו של צפרירי איננה מופיעה בתמליל. להפך, צפרירי מנחה את בודה איך לשגר את הבקשה. שנית, כפי שצפרירי העיד, הוא חייב בקשה כזו בכתב כדי להעביר חוב לחשבון אחר. שלישית, בודה לא הוכיח, כי אכן ישאב חוייבה בחשבון אחר במקום השיקים ושילמה חוב זה. בנסיבות אלה, עומדים השיקים בעינם עבור חובו של עזרן לתובעת.
    יודגש כי גם במכתב זה עולה למעשה הודאה נוספת של בודה, בכך שהשיקים סוחרו ע"י עזרן לתובעת כדין, תמורת חוב מים בחשבונו של עזרן.

רקע משפטי

1. הוראות סעיפים 28-29 לפקודת השטרות (נוסח חדש), קובעות חזקת אחיזה כשורה, לפיה הנטל הוא על הטוען כי האחיזה איננה אחיזה כשורה.
   הנטל איפוא מוטל על בודה, להוכיח כי השיקים התקבלו ע"י התובעת שלא בתמורה וללא תום לב. כאמור לעיל, מהסכם הפשרה ת/5 עולה דווקא הודאה של בודה בסיחור כדין.
2. עוד מקדמת דנא נקבע כי אחיזה כשורה נבחנת במועד הסיחור לצד השלישי. משנעשה החילול של השיק לאחר שהנסב היה לאוחז בשטר, זכאי הוא לפרעונו (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז (1) 545).
   בעניין בן עליזה נערכה האבחנה לגבי המועדים: אם בעת הכשלון מצוי עדיין השטר בידי הנפרע, קמה חובתו להחזיר את השטר לעושה (או את השיק למושך). אם, בניגוד לחובתו זו, הוא מסחר אותו, נגועה התנהגותו במעילה באמון, והקניין, שהועבר על-ידי הסיחור לאוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה), פגום אף הוא. שונה המצב, אם השיק סוחר בעד ערך לפני כישלון התמורה, שאז עובר לנסב קניין ללא פגם, אפילו ידע שהשיק הוצא נגד תמורה עתידית (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח (4) 281 , 290-291 (1984)).
3. למען הצגת התמונה בשלמותה, יודגש כי נקבע לא אחת כי הלכת גויסקי, הנותנת "חסינות" לאוחז כשורה גם בפני כשלון תמורה, היא הלכה בעייתית וקשה. ואולם, בית המשפט העליון לא ביטל את הלכת גויסקי.
   בעניין חגאי נקבע, שאין להחיל את הלכת גויסקי משני טעמים: ראשית, משום שבעניין גויסקי לא היה פגם במסירה ואילו בעניין חגאי היה כזה. שנית, בעניין גויסקי אספקת הסחורה היתה צריכה להעשות לאחר מועד הסיחור ולכן בעת הסיחור, עדיין לא נכשלה התמורה. ואילו בעניין חגאי נוכח הפרת התנאי האוסר סיחור וכיוון שההפרה היתה צפויה, אין מדובר בכשלון תמורה עתידי (רע"א 6553/97 חגאי אפרים נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב (2) 345 , 353-354 (1998)).
4. בעניין קו-התור, דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב בהתנגדות לביצוע שטר בנסיבות דומות לענייננו, של ביטול עסקה עקב כשלון תמורה מלא, כאשר השטר סוחר בינתיים לצד שלישי. נקבע כי מי שנתן ערך בתום לב, ראוי לעדיפות לעומת החייב, שיכול היה להתגונן בהצלחה מפני תביעת האוחז הקודם:
   "...סעיף 29 (א)(2) לפקודה מגדיר אוחז כשורה כאוחז שנטל את השטר ובשעה שסיחרו לו את השטר, לא היתה לו כל ידיעה זכות קנינו של המסחר פגומה. הזמן הקובע הוא, כיוצא בעליל מהוראת הסעיף, הזמן בו סיחרו לאוחז את השטר. אם אותה שעה לא היתה זכותה קנין של המסחר שלו פגומה, על כרחך אתה אומר שהאוחז הנוכחי לא ידע על כל פגם, שאין אדם יכול לדעת פגם שאינו קיים.... ...(לעומת זאת – לא במקור) בו ברגע שהתמורה נכשלה, זכות הקניין של המוכר נפגמה, ואם הוא מסחר את השטר לאחר מכן, זכות פגומה הוא מסר, שכן הוא מועל באימון הקונה..."
   בעניין קו התור, המערערת (היא מושכת השיק) הצליחה להוכיח כי זכות קניינה של הנפרעת (מסחרת השיק למשיבה) היתה פגומה. גם לא נסתרה טענתה שהשיק סוחר למשיבה לאחר הפגם, ולכן נקבע כי הנסבה, היא המשיבה, איננה בגדר אוחזת כשורה (ע"א (מחוזי ת"א) 3006/04 קו התור הנדסה ובנין בע"מ נ' סגל יעל, (2008)).

מן הכלל אל הפרט

1. אחיזה כשורה –
   כמתואר בפסיקה דלעיל, ישנה חשיבות מכרעת למועד הכשלון מול מועד הסיחור.
   בענייננו, כמתואר לעיל, דווקא המסמך המרכזי עליו מסתמך בודה, הוא ההסכם ת/5, מדבר לזכות התובעת. מהמסמך עולה כי במועד זה כבר סוחרו השיקים מעזרן לתובעת, תמורת חוב מים של עזרן. במסמך זה מתחייב עזרן להשיב לבודה את כל השיקים, למעט אותם שיקים בסך 400,000 ₪, שכבר סוחרו לתובעת עבור חובו של עזרן וכבר חוללו.
2. התובעת בסיכומיה ציינה, כי כיוון שאין מחלוקת שהשיקים נמסרו תמורת חוב מים של עזרן, כעולה מת/5, הרי שהתובעת היא לפחות אוחזת בעד ערך.
   יתרה מכך, השיקים היו למועד עתידי, בדצמבר 2008, מכאן שהם סוחרו לה על ידי עזרן, תמורת חוב מים קודם למועד הפירעון, היינו לפני דצמבר 2008.
   מהסכם הפשרה ת/5 עולה כי ביום 25.2.09, השיקים כבר חוללו. מכאן, לטענת התובעת, שבעת שהשיקים סוחרו לה, היה הדבר לפני הסכם הפשרה ומשמע שהעסקה בין עזרן לישאב עמדה עדיין בתוקף.
3. שני הצדדים לא הביאו ראיות למועד הסיחור מעזרן לתובעת מחד, ולמועד כשלון התמורה בין עזרן לישאב מאידך.
   עם זאת, כל טענותיו של בודה, נוגעות לכשלון תמורה ולהעדר תום לב של התובעת במועד חתימת הסכם הפשרה 25.2.09 או בסמוך לכך.
   בודה לא העלה כל טענה קונקרטית בעניין אחיזה כשורה במועד הסיחור של השיקים מעזרן לתובעת. כל טענותיו של בודה הינן כי לאחר מועד הסיחור, בפברואר 2009 או בסמוך לכך, בוטלה העסקה עם עזרן, ואז היתה התובעת מעורבת בכך, ומכאן נפגם תום ליבה.
   אין מחלוקת שהשיקים סוחרו ע"י עזרן לתובעת לפני מועד זה, ואף בטרם מועד פרעונם בדצמבר 2008, ומכאן בטרם חל כשלון התמורה הנטען. נמצא איפוא, כי אחיזתה של התובעת בשיקים לא נפגעה.
   
4. רק במועד הסיכומים, בתשובה לשאלת בית המשפט, טען ב"כ של בודה, כי מועד הסיחור של השיקים מעזרן לתובעת, היה לאחר שהעסקה בין ישאב לעזרן כבר נקלעה לקשיים והשיקים בוטלו. ב"כ של בודה לא הביא כל ראייה, עדות או מסמך, לטענה זו.
   כאמור לעיל, פקודת השטרות קובעת חזקת אחיזה כשורה והנטל הוא על מי שמבקש לסתור את אותה חזקה. בודה לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה.
5. העדר תמורה בעסקה בין עזרן לתובעת -
   הטענה החלופית של בודה היתה, כי תמורת השיקים כבר נפרעה על ידי עזרן.
   דא עקא שגם טענה זו, לא עלה בידי בודה להוכיח. יודגש כי טענת "פרעתי" היא טענה שהנטל הוא על הטוען אותה.
   אכן, התחושה איננה נוחה מכך שכעולה מחקירתו הנגדית של צפרירי, הוא מקורב לעזרן ואף אמור להעיד לטובתו, ויכול היה ביתר קלות לזמנו לעדות על מנת להוכיח את החללים שנותרו. יחד עם זאת, בהתאם לחזקות הקבועות בפקודת השטרות, הנטל הוא על המבקש להפריך את חזקת האחיזה כשורה, לרבות העדר התמורה, ולא הייתה כל מניעה שבודה היה מזמין את עזרן למתן עדות לעניין פרעון החוב, לו טען עורך דינו, אריק נצר, במכתב ת/9.
   מכתבו של עו"ד נצר הוא כמובן עדות שמיעה, ובית המשפט התעלם ממנו.
   באשר לכרטסת הנהלת חשבונות, הרי שלא הובאה הכרטסת במלואה. בהסכם ת/5 כמו גם במכתב ת/4, ישנה למעשה הודאה של בודה כי השיקים סוחרו מעזרן לתובעת בעבור חוב מים. דהיינו, בעת הסיחור נעשתה תמורה והתובעת הינה אוחזת כשורה.
   הטענה שלאחר מכן כוסה החוב במלואו, נסמכת למעשה רק על כרטסת חלקית של הנהלת חשבונות התובעת, כאשר מי שמנהל את הכרטסת, מנהל התובעת צפרירי, הסביר כי השיקים בסך 400,000 ₪ שסוחרו על ידי עזרן לתובעת לכיסוי חובות המים, נרשמו בצד ולא בכרטסת, לנוכח סיחור השיקים.
   בהעדר עדות ישירה של עזרן, לא ניתן להפריך את טענתו של צפרירי בעניין זה.
   
6. מעורבות התובעת בהסכם -
   בעניין אחד נכון אני לקבל את טענותיו של בודה. אין ספק כי צפרירי היה מעורב בהסכם הפשרה ת/5 והוא אף עודד את בודה לחתום על ההסכם. העובדה שצפרירי הכחיש בתצהירו קשר לאותו הסכם, ואף בבית המשפט התפתל בעדותו עד שבסופו של דבר הודה במעורבותו בהסכם, מטילה צל על טענות התובעת.
   יחד עם זאת, בהחלט אפשר וסביר, כי לאחר שהתובעת רכשה אחיזה כשורה בשיקים, אשר סוחרו לה על ידי עזרן בתמורה ובתום לב, כאשר העסקה בין עזרן לישאב עדיין הייתה בתוקף, הבינה התובעת שתהיה בעיה בפרעון השיקים, אשר כבר בוטלו, לאחר שנתעוררו מחלוקות בין עזרן לישאב. בנסיבות אלה, ברור שצפרירי ניסה לשכנע את בודה להתפשר עם עזרן ועמיר, כדי שיקבל את תמורת השיקים.
   
7. טענה להפרת הבטחה -
   טענתו של בודה בדבר עסקה נוספת שנערכה בעל פה בינו ובין צפרירי, בסמוך לחתימת ההסכם ת/5, נראית על פניה בלתי סבירה.
   באותו שלב אוחזת התובעת בשיקים בסך 400,000 ₪ של ישאב שסוחרו לה על ידי עזרן בגין חוב מים.
   לטענת בודה, באותו שלב הבטיחה התובעת לספק לו מים בעלות של 400,000 ₪, כאשר הוא יחליף את השיקים שכבר נמצאים בידה.
   אין שום הגיון כלכלי בעסקה כזו, לפיה נותנת התובעת תמורה כפולה עבור אותם שיקים. הצדדים עשויים היו להגיע להסכם של מתן שיקים חדשים, בגין תמורת מים או בגין תמורת השבת השיקים הישנים. לא הגיוני כי ההסכמה היתה שהשיקים החדשים יהיו תמורת שניהם כאחד.

1. ציוד ההשקייה -
   גם לגבי הטענה החלופית השנייה בעניין ציוד ההשקיה, לא עלה בידי בודה להרים את הנטל. יצוין כי ישאב לא טענה כל טענה בעניין זה בתביעה הישירה שהגישה התובעת כנגדה, אשר הביאה בסופו של דבר לפירוקה. לו אכן ציוד השקיה בסכום כה ניכר היה נותר בידי עזרן, היינו מצפים למצוא אזכור לכך בהסכם הפשרה ת/5. בהעדר כל אזכור כזה, קשה לקבל את הטענה. נהפוך הוא, בסעיף 8 להסכם ת/5, מסכימים עזרן ובודה כי עם ביצוע ההסכם לא תהיה להם שום טענות ותביעות האחד כנגד רעהו. לא הוצגה כל רשימה של ציוד ההשקיה, ולא חשבונות או הערכה שמאית של הציוד שלטענת בודה נמסר לעזרן או לתובעת.
   
2. סיכומו של דבר
   מדובר בתביעה בין תובעת לה הוסבו שיקים לבין מושך השיקים, כאשר נותרו חללים לא מעטים בעובדות, נוכח העובדה שאף אחד מהצדדים לא טרח להביא לעדות את החוליה החסרה, הוא כמובן עזרן.
   קבעתי כי גם צפרירי הסתיר את מעורבותו בהסכם ת/5, ונמנע מלהזמין לעדות את עזרן, וזאת למרות קרבתם האחד לשני.
   חרף האמור לעיל, נראה כי אין מנוס מלקבל את התביעה, לאחר שעל פניו התובעת הינה אוחזת כשורה. בודה למעשה הודה כי השיקים סוחרו לה בתמורה. לא עלה בידי בודה להוכיח אף אחת מטענותיו: לא הוכח שלא ניתנה תמורה עבור סיחור השיקים ; לא הוכח כי התובעת פעלה שלא בתום לב בעת שהשיקים סוחרו לה ; לא הוכח כי לאחר מכן החוב נפרע ; לא הוכח כי לאחר מכן נעשתה בין הצדדים עסקה אחרת, אשר במהלכה ויתרה התובעת על תמורת השיקים שהיו בידה כדין.
3. בנסיבות אלה, אין מנוס מקבלת התביעה ועל בודה לשלם לתובעת את תמורת השיקים עליהם חתם כערב לישאב, בסך של 196,487 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   לסכום זה תתווסף השבה של אגרת בית משפט, כפי ששולמה רק בגין התביעה האישית כנגד בודה בשלושה שיקים אלה, עם הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   
   
   לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪. בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את התנהלותה של התובעת כאמור לעיל, בהסתרת מעורבותה בהסכם ת/5, ולכן מדובר בהוצאות מינוריות יחסית.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ‏י"ב תמוז תשע"ג, ‏20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.