1. בקשת העירייה לסילוק התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים ולחילופין לפיצול הדיון.

2. העירייה הגישה תביעה נגד הנתבעים, לתשלום חיובי ארנונה וביוב בגין חנות ושתי דירות שבהחזקתם.

3. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, המתייחסת לחנות: לטענתם, לא עשו שימוש בחנות מאחר שהעירייה לא נתנה להם רישיון עסק משיקולים זרים.

4. העירייה טענה כי יש לסלק על הסף את התביעה שכנגד מטעמים של שיהוי, אי מיצוי הליכים והיעדר עילה. לחילופין, טענה כי יש לפצל את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

6. באשר לסילוק על הסף:

על דרך הכלל, שיהוי אינו בגדר נימוק לסילוק על הסף. אדרבה, תביעה שכנגד נהנית מחסינות גם מטענת התיישנות. מכל מקום, קבלת טענת שיהוי דורשת תשתית עובדתית (כגון, הסיבות לשיהוי והנזק שנגרם כתוצאה ממנו) ושאין מקומה בהליך של סילוק על הסף.

התביעה שכנגד היא תביעה נזיקית, ועל כן, אף טענת אי מיצוי הליכים אינה רלבנטית, לבטח לא לשלב של סילוק על הסף. ההלכה קובעת, כי סילוק על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים, כאשר גם אם כל העובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו, לא יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו.

בענייננו, טענו הנתבעים – התובעים שכנגד – כי העירייה לא נתנה רישיון עסק לחנות משיקולים זרים (סעיף 2.9. לתביעה שכנגד), וכתוצאה מכך לא ניתן היה להשתמש בחנות. טענות עובדתיות אלו מניחות עילה נזיקית, וזאת כמובן, לצורך הליך של סילוק על הסף – ומבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה כלשהי באשר לנכונותן של הטענות או סיכויי הוכחתן, לכאן או לכאן.

אף הטענה בדבר היעדר עילה - דינה להידחות. העירייה משתיתה את טענתה על כך שהתובע לא שכר חנות חלופית ממילא, ועל כן – לא נגרם לו נזק. עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע לא טען כי שכר חנות חלופית אלא העמיד את חישוב הנזק על בסיס דמי שימוש ראויים (סעיף 2.13). הווה אומר: התובע טוען בכתב התביעה כי נגרם לו נזק כתוצאה מכך שלא יכול היה להשתמש בחנות (סעיף 2.7), והציע כי חישוב הנזק ייעשה לפי דמי שימוש ראויים שהיה משלם במקום חלופי. טול מקרה בו פלוני חסם לאלמוני את הגישה לנכס שלו. אף אם אלמוני לא שכר נכס חלופי, הוא זכאי לתבוע מפלוני את נזקו, בגין חוסר היכולת להשתמש בנכס. נזק זה ניתן להעריך בדרכים שונות, אחת מהן – שווי השימוש בנכס חלופי. אין באמור כדי להביע עמדה בשאלה האם העילה תוכח, או האם השיטה שהציע התובע לחישוב הנזק תתקבל. האמור, אך כדי להבהיר כי כתב התביעה מגלה עילה.

7. באשר לפיצול הדיון: החלטתי מיום 31.10.12, בה התרתי הגשת התביעה שכנגד, עונה לטענות העירייה. באותה החלטה מצאתי, כי לתביעה שכנגד שאלות עובדתיות משותפות לתביעה העיקרית, ומטעם זה הארכתי את המועד להגשתה. אך מובן הוא, כי אין בסיס דיוני לבקשה חוזרת באותו נושא, שהרי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו-הוא.

8. לסיכום, הבקשה נדחית.

בנסיבותיו של תיק זה, איני עושה צו להוצאות.

הצדדים יפעלו בהתאם להחלטה שניתנה בדיון היום.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.