9/7/2013

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1. התובעת הינה חברת המתמחה, בין היתר, במתן שירות ייעוץ לחברות וארגונים, במטרה להשיג חיסכון מקסימלי בדרך של הפתחח עלויות ו/או הוצאות, איתור מקרים של גביית יתר ושיפור הסכמי התקשרות, זאת בתמורה לשכר הנקבע על בסיס הצלחה. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר בתחום הטלקומוניקציה.

2. בחודש אוקטובר 2008 נוצר קשר בין התובעת לנתבעת, במסגרתו החלו הצדדים לדון באפשרות לפיה התובעת תעניק את שירותיה לנתבעת. אין מחלוקת כי בין הצדדים התנהל משא ומתן של מספר שבועות (עדות מנהל התובעת, מר גיא מוזס, להלן: "מוזס", בעמ' 17 שו' 16-20), במסגרתו הוחלפו טיוטות הסכם ותכתובת מיילים, ראו נספח 2 לתצהיר מוזס (ת/1); נספחים א' וב' לתצהירו של רו"ח שמעון כהן צדק מטעם הנתבעת, להלן: "כהן צדק", (נ/1).

3. בתום המשא ומתן המתואר לעיל, נחתם ביום 15/1/09 הסכם לפיו תפעל התובעת להפחתת הוצאותיה של הנתבעת והחברות הקשורות כהגדרתן בהסכם, על בסיס הנתונים שיועברו לידיה על-ידי הנתבעת והחברות הקשורות כנקודת פתיחה ובמטרה להשיג חיסכון כספי ו/או לקבל החזרים כספיים, בין השאר בדרך של שיפור תנאי הסכמים קיימים (להלן: "ההסכם"). בסעיף 1 להסכם הוגדרה "מטרת ההתקשרות" כדלקמן: "בדיקה, טיפול ובחינת הסכמי ההתקשרות החוזיים וחיובים אחרים שחוייבה בהם החברה לרבות ניהול מתואם של מו"מ מסחרי, הכל מתוך מטרה לחיסכון כספי (בין אם שולם ובין אם לאו) ו/או שיפור שווה כסף אחר בהם הכולל בין היתר הפחתה ו/או קיזוז ו/או החזר ו/או הנחה ו/או זיכוי, לרבות הפרשי הצמדה וריבית וקנסות, בין בגין העבר, ההווה ובין בגין העתיד, אשר תושג כתוצאה מטיפול סייבינג פוניט במישרין ו/או בעקיפין (להלן: "מטרת ההתקשרות").

4. על-פי סעיף 2 להסכם התחייבה הנתבעת, בין השאר, להעמיד לרשותה של התובעת את כל המידע החומר והנתונים לצורך קידום וביצוע מטרת ההתקשרות. כן נקבע בסעיף זה כי: "מובהר כי החומר שיועבר לטיפול סייבינג פוינט יהווה אישור החברה לבדיקה וכבסיס לחישוב החיסכון והתמורה". עוד נקבע בסעיף 2 כדלקמן: "למען הסר ספק, גילוי טעויות בחשבונות על ידי החברה ו/או גילוי פתח לחיסכון בדרך אחרת על ידי החברה, בטרם העברת החשבונות ו/או חומר רלוונטי אחר לסייבינג פוינט ו/או רעיון לחיסכון שהועלה על ידי החברה ו/או מי מטעמה ו/או רעיון לחיסכון בתחום שלא נתבקש על ידי החברה ו/או רעיון לחיסכון שהיה ידוע לחברה, לא יזכו את סייבינג פוינט בשכר טרחה, אף אם מדובר בתחום הנתון לטיפולה. היה ותתעורר שאלה בדבר מקור הרעיון לחיסכון מוטל על החברה להוכיח את מקור ומועד הרעיון. מובהר בזאת כי סייבינג פוינט תהיה זכאית לתמורה בגין רעיון שיושם גם אם רעיון זהה הועלה ע"י החברה לאחר מועד העלאתו ע"י סייבינג פוינט".

5. בסעיף 3 להסכם נקבע כי התמורה תחושב כאחוז מהחיסכון הכספי בפועל ו/או שיפור שווה כסף אחר של הסכמי הנתבעת ו/או החברות הקשורות, הן בנוגע לחיסכון הנובע מחיובי עבר והן בנוגע לחיסכון הנובע מחיובים עתידיים, ותעמוד 30% בתוספת מע"מ כחוק מהחיסכון. כן נקבע בסעיף זה כי בגין חיסכון עתידי, תשולם התמורה עבור התקופה בה מתן החיסכון בפועל למשך 24 חודשים החל מהמועד הראשון העתידי בו נהנו הנתבעת ו/או החברות הקשורות מחיסכון זה.

6. לאחר חתימת ההסכם כאמור ובהתאם להנחיות הנתבעת, התבקשה התובעת לבחון, כנושא ראשון לבדיקה, את תחום הוצאות הדלק של הנתבעת והחברות הקשורות, לרבות ההתקשרויות של הנתבעת והחברות הקשורות מול ספקי דלק. במסגרת זו התבקשה התובעת לבחון ולבדוק, בין השאר, את שיפור התנאים ו/או החיסכון הכספי בתחום הדלק של הנתבעת והחברות הקשורות מול חברת סונול ישראל בע"מ (להלן: "חברת סונול") וחברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: "חברת דלק"), (ראו סעיפים 14-15 לת/1; סעיף 15 לנ/1). לצורך ביצוע עבודתה של התובעת וקביעת נקודת הפתיחה לחישוב השיפור בהנחות של הנתבעת והחברות הקשורות, העבירה הנתבעת לידי התובעת נתוני בסיס לצורך עבודתה, לרבות הסכמי ההתקשרות של הנתבעת והחברות הקשורות עם חברת סונול ועם חברת דלק, העתקי חשבוניות צריכת הדלק מחברת סונול וחברת דלק וכיוצ"ב – ראו סעיף 16 לת/1 ונספח 3 לת/1; סעיף 17 לנ/1.

7. בעקבות קבלת הנתונים מהנתבעת, הכינה התובעת ביום 27/1/09 מסמך המכונה: "דו"ח נקודת פתיחה בתחום הדלקים" (נספח 4 לת/1). מסמך זה הועבר לתגובת אנשי הנתבעת, ובין היתר למר קובי אלג'ם, המנהל בין היתר את מחלקת הרכב של הנתבעת (להלן: "אלג'ם", תצהירו סומן והוגש נ/2). ביום 28/1/09 שלח אלג'ם מייל, ובו כתב בין היתר: "מספר הערות לנקודת הפתיחה: 1. אשראי – אנחנו עובדים באשראי של שוטף+60 (ידוע לנו כי הקטנת ימי האשראי תוביל לשיפור התנאים המסחריים); 2. במהלך השנה ובכל שנה אנו מקיימים ישיבות עם דלק וסונול ומשפרים את התנאים (במהלך 2008 עודכנו ההנחות מספר פעמים); 3. אנו עובדים בהסכם של דלקן משותף דלק/סונול וידוע לנו כי מעבר לבלעדיות של אחת מהחברות האלה או מתחרותיהם יכול להביא להגדלת ההנחה (פז פנו אלינו ונקבעה פגישת עבודה בחודש הבא)".

8. בעקבות הערות הנתבעת, תוקן דו"ח נקודת הפתיחה, ראו נספח 5 לת/1, ובמיוחד סעיפים 5-8 למסמך זה. בין היתר הוסף סעיף 7 הקובע כדלקמן: " במידה ותחליט החברה להפחית את תנאי האשראי או לרכוש דלקים רק מספק דלק אחד לא תהא סייבינג פוינט זכאית לשכ"ט בגין ההפרש שבין השיפור כתוצאה מהמלצותינו שמתייחסות למצב שמתואר בסעיף 6 (קרי, עבודה משותפת עם סונול ודלק ותנאי אשראי שוטף + 60) לבין השיפור הנוסף שהחברה תעשה לבדה אם תעשה כתוצאה משינוי האשראי או מעבר לספק דלק אחד".

9. ביום 24/2/09 הגישה התובעת לנתבעת דו"ח חיסכון ראשוני המרכז את הממצאים הראשוניים בנושא החיסכון בתחום הדלק. דו"ח החיסכון הצביע, לשיטת התובעת, על חיסכון פוטנציאלי שנתי של 300,000-500,000 ₪ בשנה (להלן: "דו"ח החיסכון הראשוני", נספח 6 לת/1). בסעיף 4 לדו"ח החיסכון הראשוני נכתב: " לאחר שיפור המחירים אנו ממליצים לנסות ולשנות את מנגנון ההתחשבנות בין הצדדים. אנו נרחיב בנדון בפגישה המשותפת בה יוצג הדו"ח".

10. בעקבות הגשת דו"ח החיסכון הראשוני התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת ביום 3/3/09, בה השתתפו מוזס; כהן צדק; אלג'ם וכן חשבת הנתבעת הגב' חגית אלגזי (להלן: "אלגזי") ומר יוסי זיני, סגן החשב (להלן: "זיני"). לטענת התובעת היא פירטה בפגישה זו את המלצותיה וכן המלצות נוספות שאינם נזכרות בדו"ח, כמו למשל יישום שיטת מנגנון הצמדה לעלות דלק/סולר, שיטה הידועה בשם cost+ (ראו סעיף 20 לת/1 וכן עדות מוזס בעמ' 24 שו' 19-23). הנתבעת לא מכחישה שדברים אלו נאמרו בפגישה (סעיף 18 לתצהיר כהן צדק; סעיף 16 לתצהיר אלג'ם), אולם לטענתה לא היו בהמלצות אלו כל דבר החדש, שלא היה ידוע בעבר לנתבעת.

11. לטענת התובעת, במהלך החודשיים שלאחר הפגישה ניסתה התובעת לקדם את יישום החיסכון המלצותיה לחיסכון (פגישות, מיילים, שיחות טלפוניות) ולנסות להאיץ את התהליך של הטמעת החיסכון. התובעת חשה שהנתבעת מתחמקת מפניותיה ועברה ל"דממת אלחוט", בלשונו של מוזס (סעיף 23 לת/1). לבסוף, ביום 11/5/09 נשלחה הודעה מטעם הנתבעת (כהן צדק), בה נאמר: " שלום מאיר, בישיבה פנימית שהתקיימה אצלנו, בה נבחן דו"ח החיסכון הראשוני שלכם והצעתכם שתתחילו במו"מ עם חברות הדלק, הוחלט כדלקמן: א. אין לנו כוונה ליישם את ההצעה שלכם. ב. אנו מודיעים על הפסקת ההתקשרות בינינו" (נספח 8 לת/1, ההודעה תכונה להלן: "הודעת הביטול").

12. התובעת התקשתה להשלים עם הודעת הביטול וערכה שיחות טלפוניות עם גורמים שונים אצל הנתבעת, בין היתר עם מנהל הכספים החדש מר מייק לאור (להלן: "לאור"), שאחת השיחות עימו הוקלטה על ידי התובעת (התמליל צורף כנספח 9 לת/1), וכן עם כהן צדק. התובעת טוענת כי מהשיחות ניתן להתרשם באופן ברור שהודעת הביטול נשלחה ללא סיבה ממשית; שהנתבעת יישמה את ההמלצות שניתנו לה על ידי התובעת; ושהמלצות אלו הובילו לחיסכון משמעותי. משכך, דרשה התובעת מהנתבעת לקבל את מלוא הנתונים בתחום צריכת הדלקים לצורך בדיקת שיעור החיסכון שצמח לנתבעת, וכן לבדוק האם שופרו התנאים ממועד הגשת דו"ח החיסכון והפגישה ב 3/3/09. משסירבה הנתבעת להיענות לדרישות התובעת, הגישה התובעת את התביעה שבפניי שמהותה: "מתן חשבונות, חוזית, עשיית עושר ולא במשפט". תביעה זו הוגשה על סכום משוער של 500,000 ₪, כשהסעדים המבוקשים הינם מתן חשבונות מלאים באשר לצריכת הדלקים ע"י הנתבעת והחברות הקשורות, הן לעניין צריכת בנזין והן צריכת סולר. לאחר מתן החשבונות מבוקש כי בית המשפט יפסוק לטובת התובעת 30% מהחיסכון הכספי בפועל, כפי שיתברר מתוך החשבונות.

טענות הנתבעת

13. לטענת הנתבעת, כבר בפגישה הראשונה שהתקיימה במשרדי הנתבעת, בתחילת המשא ומתן בחודש אוקטובר 2008, נמסר לתובעת כי פתרונותיה להפחתה בסכומי ההוצאות של הנתבעת לא יכללו משא ומתן עם הספקים, אלא אם הדבר יתואם עם הנתבעת, ויהיו מבוססים על רעיונות חדשים שאינם ידועים לנתבעת ולאנשיה. זאת, מכיוון שנציגי הנתבעת הינם בעלי ניסיון רב וארוך בשנים בניהול משא ומתן עם ספקים שונים בכלל, ועם חברות הדלק בפרט, על מנת להוריד את מחירי השירותים והסחורות ומתן הטבות שונות. לאור גודלה וגודלן של חברות הבת שלה, הנתבעת זכאית להנחות שונות, שסכומן גדל בעקבות משא ומתן שהיא מקיימת, כאמור. עוד הובהר לתובעת כי הצעות לשינוי דרכי ו/או אמצעי התשלום לאו הצעות לשיפור הן.

14. כמו כן סוכם בין הצדדים במפורש, כי הנתבעת לא תהייה מחוייבת לאמץ את מסקנותיה והמלצותיה של התובעת עבורה, מבלי שיהיה צורך במתן נימוק לכך. על בסיס הבנות אלו, שהיו מקובלות לחלוטין על התובעת, ולאחר משא ומתן שהתקיים ביניהם, הסכימו הצדדים, בתאריך 15/1/09, לחתום על הסכם ההתקשרות, המתווה את אופן פעולתה של התובעת. על-פי המוסכם בין הצדדים, לא היה בהסכם ההתקשרות כדי לחייב את הנתבעת בהזמנת שירותים כלשהם מעם התובעת, אלא רק על-פי צרכיה ודרישותיה ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.

15. הנתבעת אינה מכחישה שבין הצדדים הוסכם ששכרה של התובעת יעמוד על 30% מהסכומים שהיא תחסוך בפועל לנתבעת. ובתנאי כאמור, שאלה אינם מבוססים על משא ומתן עם הספק, או על רעיון לחיסכון שהועלה על-ידי הנתבעת (או מי מטעמה) ו/או שידוע לה, ושהינם על בסיס הצלחה בלבד שהתובעת היא הגורם היעיל לכך. שכר זה ישולם לתובעת רק אם הנתבעת תחליט לאמץ את המלצותיה של התובעת, וליישמן.

16. הנתבעת טוענת כי על רקע הסכמות אלו נמסר לבדיקת התובעת נושא אחד ויחיד, שישמש כאבן בוחן ביחסי שני הצדדים, והוא, בדיקת תחום הוצאות הדלק עבור צי רכביה של הנתבעת ושל חברות הבת שלה, בעבודתן עם חברות "דלק" ו-"סונול". הנתבעת חוזרת ומדגישה כי בטרם הועבר החומר בעניין צריכת הדלק של הנתבעת והוצאותיה בגין נושא זה, נמסר לתובעת, שוב, כי מעבר למוסכם במסגרת הסכם ההתקשרות, לפיו אין לבסס כל הנחה על בסיס של משא ומתן, גם כל המלצה של התובעת לא תהייה על בסיס שינוי תנאי האשראי, וכי בנוסף, אין הנתבעת מעוניינת לעבוד עם ספק דלק אחד בלבד ואף לא להקים תחנת דלק פנימית במוטורולה.

17. הנתבעת טוענת שלאחר שהתובעת מסרה לידי הנתבעת את "דו"ח החיסכון" (כהגדרתה), שהוכן על ידה לעניין הוצאות הדלק של הנתבעת, ולאחר פגישת הסבר שהתקיימה בין נציגי הצדדים על מנת להבין את המשמעויות של הדוח, התברר לנתבעת כי כל החיסכון מבוסס על מרכיב של ניהול משא ומתן עס חברות הדלק, וכן, על המלצה לשנות את שיטת החיוב בגין צריכת הסולר בלבד, למרכיב של cost+.

18. הנתבעת מוסיפה וטוענת שהתובעת ביססה את נתוני החיסכון בהוצאותיה של הנתבעת, כמופיע בדו"ח, על מרכיב בודד, שהוא ניהול משא ומתן עם חברות הדלק לשיפור המחיר, תחום שהיא נדרשה לתאמו מראש עם הנתבעת בטרם היא תהיה רשאית להמליץ עליו כאמצעי לחיסכון, ושלבטח אין בו כל רעיון חדש שלא היה ידוע לנתבעת קודם לכן. כפי שנמסר לתובעת חזור ונשנה על-ידי נציגי הנתבעת במהלך השיחות וההתכתבויות בין הצדדים, החיסכון עליו התובעת הצביעה לאו חיסכון הוא, וממילא אין בו ולא היה בו כל ערך מוסף עבור הנתבעת.

19. לשיטת הנתבעת גם התובעת הבינה למעשה כי אין בדו"ח כל הצעה ממשית שלה לחיסכון בהוצאות הדלק עבור הנתבעת ולכן היא מצאה לנכון לחזור ולציין, בסעיף האחרון לדו"ח, כי אילו הנתבעת תסכים לשנות את תנאי האשראי, לעבוד עם ספק אחד או להקים תחנה פנימית, ניתן יהיה להגדיל את "החיסכון", כטענתה. אולם, אמצעים אלו, כאמור לעיל, כבר נשללו מראש על-ידי הנתבעת כגורמים שאין להיעזר בהם לשם הפחתת ההוצאות של הגתבעת בנושא הדלק.

20. לפיכך, ולאחר שהדו"ח הקצר נבדק בצורה יסודית על-ידי נציגי הנתבעת, ונציג התובעת נפגש עם נציגי הנתבעת בכדי להסביר את מהות הדו"ח, התברר כי אין בו כל ממש ו/או חיסכון עבור הנתבעת בהוצאות הדלק שלה. על כן, הנתבעת החליטה כי אינה מתכוונת ליישם את ההצעה. עוד ציינה הנתבעת כי לאור העובדה כי בדיקת החיסכון בדלק שימשה כאבן בוחן ליכולות התובעת, ומאחר וזו הראתה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים חוסר יכולת, הודע לתובעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

21. בכל הנוגע לתביעה למתן חשבונות טוענת הנתבעת שפלוגתא אחת ויחידה עומדת לדיון כעת וזו נסובה סביב זכאותה (או אי זכאותה) של התובעת לקבל לידיה את החשבונות והמסמכים המבוקשים. לשיטתה של הנתבעת, ההמלצות של התובעת (כפי שפורטו לעיל) חרגו מ"המנדט" שניתן לה בהסכם ההתקשרות והוחרגו במפורש מראש מתחולת ההסכם. אם מבססת התובעת את דרישת המסמכים על היחסים המיוחדים שנוצרו מכוח הסכם זה, הרי יש צורך לגדור תחילה את היקף זכאותה של התובעת ולקבוע שההמלצות כפי שמופרטות בדו"ח החיסכון הראשוני אינן עומדות בהגדרות ההסכם ולכן אינן מזכות במתן החשבונות המבוקש.

ההתפתחויות לאחר הגשת התביעה

22. בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 16/6/10 הצהיר ב"כ התובעת : " מרשתי לא תלך עם הראש בקיר, ואם תונח דעתה שאכן ההמלצות לא יושמו ולא חלה כל הפחתה

בחשבונות הדלק, אזי אכן על פי ההסכם לא מגיע למרשתי שכ"ט" (פרו' עמ' 1 שו' 15-16). ב"כ הנתבעת עמד על דעתו שהשאלה המרכזית העומדת לדיון היא : "לגבי ההמלצות ולגבי פרשנות ההסכם, האם אנו צריכים בשלב זה למסור את החשבונות כנקודה מרכזית" (עמ' 2 שו' 26-27). בסיום הדיון הוצעו על ידי בית המשפט שלוש חלופות לבירור התיק. בחלופה השנייה הצעתי לצדדים לפנות לבודק מוסכם שאליו יועברו החשבונות לבדיקה. וכך נאמר: " אותו גורם מקצועי יבדוק האם אכן נעשה חסכון אם לאו. במידה ולא נעשה חסכון, התיק יסתיים. במידה וישנו חסכון , עדיין תהיינה שמורות טענות הנתבעת כי החסכון אינו נובע מההמלצות וההכרעה בשאלה זו תובא לפתחו של אותו גורם מקצועי או תגולגל לפתחו של בית המשפט" (פרו' עמ' 3 שו' 13-18) . הצדדים ביקשו שהות להודיע מהי החלופה המועדפת עליהם.

23. הצדדים לא גיבשו הבנות בעקבות ההמלצות ולפיכך הוגשו תצהירי עדות ראשית, כאשר לתצהירו של אלג'ם צורף כנספח א' דו"ח החיסכון של הנתבעת לגבי צריכת הדלק שלה, משנת 2004 ועד 1/2/09, הן בדלק והן בסולר. בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 2/4/12, לאחר הגשת התצהירים, הצהיר ב"כ התובעת: "בעקבות דברים שנזרקו כאן לחלל האוויר, אני מוכן להצהיר שאם חברי יניח את דעתי שהעליות בהנחות הן בסולר והן בדלק (אם וככל שניתנו), במשך כל תקופת ההסכם, הינן באותן פרופורציה ובאותו יחס להנחות שהיו במשך השנים בטרם תקופת החוזה, כפי שמפורט בנספח א' לתצהיר שלו של אלג'ם ועד לחתימת ההסכם עם התובעת, אזי מרשתי תרד מהתביעה. אני מוכן שחברי יציג לי את הנתונים בפגישה בינינו, כשלפגישה זו אבוא עם נציג החברה".

24. הצדדים נפגשו ומסמכים הועברו, הכל במסגרת ניסיונות פשרה ובהתאם להצהרת ב"כ התובעת שאם תנוח דעתו שלא היה חיסכון, התובעת תחזור בה מתביעתה. בדיון אשר התקיים ביום 12/6/12 התברר שכל צד מתבצר בעמדותיו, וב"כ הנתבעת אף העלה טענות לגבי השימוש שעושה/מבקש לעשות ב"כ התובעת במסמכים אשר הוצגו לצרכי פשרה בלבד, מבלי שהוכרעה לגופו של עניין התביעה למתן חשבונות. לפיכך קבעתי מועד להוכחות בתביעה למתן חשבונות וציינתי, בין היתר את הדברים הבאים: " סבורני שהדין עם הנתבעת. ההסכמה שגובשה בדיון הקודם הייתה לצורכי פשרה, ועל מנת לבחון האם יש מקום לייעל ולקצר את ההליכים ולא לנהל הליכי סרק. לאור ההצהרה שניתנה על-ידי ב"כ התובעת לפיה ירד מהתביעה אם תונח דעתו שכלל לא הייתה עליה בשיעור ההנחות, נאות ב"כ הנתבעת להראות לו נתונים. אולם, משהפשרה בשלב זה לא עלתה יפה, רשאית הנתבעת לעמוד על כל טענותיה, ולכן יש תחילה להוכיח את הזכאות בקבלת המסמכים ולאחר מכן, אם בכלל, לעבור לשלב הכספי. איני מסכימה עם ב"כ התובעת שחקירתו תיפגע בשלב זה, עליו להראות שהייעוץ שניתן על-ידי מרשתו עומד בתנאי ההסכם, וזאת ללא קשר לתוצאה שהושגה. התובעת בהחלט תהיה רשאית לשאול שאלות גם לעניין התוצאות, אולם בשלב זה לא תוכל להציג את אותם מסמכים שכבר ברשותה. לכן, יש לקבוע מועד להוכחות על בסיס התצהירים הקיימים, ואם יהיה צורך, תכומת התביעה ויהיה שלב ב'". (עמ' 11 שו' 11-18).

25. לאור החלטתי זו, התייצבו הצדדים לדיון ההוכחות ביום 17/12/12, במהלכו נחקרו מוזס מטעם התובעת; כהן-צדק, אלג'ם ולאור מטעם הנתבעת. תצהירה של אלגזי הוגש ללא חקירה, ראו הסכמת הצדדים בעמ' 53 לפרו' שו' 12-13. בסיום הדיון ניתן צו לסיכומים בכתב ואלו אכן הוגשו. בתמצית, התובעת חזרה על טענותיה בסיכומים העיקריים ובסיכומי התגובה לפיהן ההמלצות אשר ניתנו בדו"ח החיסכון הראשוני, אשר פורטו בפגישה, עונות על דרישות הסכם ההתקשרות ולמצער מזכות את התובעת במתן חשבונות; התובעת טענה שהתברר שההמלצות שניתנו יושמו על ידי הנתבעת, בין היתר לאחר שהתברר שההנחה שהתעדכנה בעבר בתדירות נמוכה ביותר, החלה להתעדכן באופן תדיר לאחר מתן ההמלצות; עוד התברר ששיעור ההנחות, במיוחד בסולר, קפץ בשיעור ניכר; התובעת טוענת שמדברי עדי הנתבעת עולה שהם בחרו ליישם מנגנון שלא היה יודע להם קודם לכן, מנגנון אשר הוצע על ידי התובעת, ומכאן שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי הזכאות לקבל את החשבונות המבוקשים, ובשלב השני שיעור של 30% מהחיסכון. התובעת טענה כי מתקיימים שני התנאים להורות על מתן חשבונות במקרה הנדון, קרי (1) קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לנתבעת ו(2) זכות לכאורה לקבלת הכספים בגינם נדרש מתן החשבונות.

26. הנתבעת טענה בסיכומיה שהשאלה היחידה העומדת כעת לדיון הינה שאלת הזכאות למתן החשבונות, ואין כל מקום להיכנס לשאלות החיסכון; גובהו; סיבותיו. שאלות אלו, מקומן, אם בכלל (לשיטת הנתבעת) בחלק השני של התביעה (אם תוכר), או אז תהיה הנתבעת חופשיה להביא את ראיותיה לעניינים הללו. הנתבעת מחתה על הסתמכות התובעת במהלך המשפט ובסיכומים על הניירת שהוצגה תוך כדי המגעים בין הצדדים, וטענה כי אלו הושגו בדרכים פסולות. הנתבעת שבה וטענה כי הסכם ההתקשרות הגדיר במדויק באלו נסיבות תהא התובעת זכאית לקבל לידיה תשלום או עמלות בגין חיסכון בכספים. על פי דו"ח החיסכון הראשוני של התובעת, המליצה היא על פעולות שהיו מוכרות לנתבעת ומבוססות כל כולן על משא ומתן עם חברות הדלק, פעולות בהן נקטה הנתבעת בעבר פעמים רבות. משלא היו בהמלצות כל רעיון חדש או לא מוכר לנתבעת, אזי הן אינן עונות על הגדרות הסכם ההתקשרות ואינן מזכות את התובעת במתן החשבונות המבוקשים.

 דיון

ההלכה בעניין מתן חשבונות

27. בע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ פד"י נ"א (4), 337, בעמ' 344-345 נאמר: " תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות. ראו ע"א 127/83 בר-לב ואח' נ' לוינזון ואח' [1], בעמ' 255....". בהמשך נקבע: "כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ [2], בעמ' 132). שנית עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות..." (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [3], בעמ' 584). אם התקיימו תנאים אלו, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – ייתן בית-המשפט צו למתן חשבונות". לגבי קיומה של מערכת יחסים מיוחדת נקבע:" תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים הייתה מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 567), אולם רשימה זו אינה סגורה".

28. בת"א 1434/07 דוקטור חיים רופאי עסקים בע"מ נ' אופטיקנה האופטיסטור הראשון בע"מ ואח' (2012) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד דוקטור חיים") קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת יהודית שבח) בקשה למתן חשבונות המבוססת על הסכם שכ"ט בגין שירותי ייעוץ מס שהעניקה התובעת לנתבעים בקובעו, כי בהתאם ללשון ההסכם הנדון, אומד דעת הצדדים ומטרתה העיסקית של ההתקשרות הנדונה, התובעת זכאית לקבלת חשבונות לצורך בדיקת זכאותה לקבלת שכר. וכך נאמר שם: " מאחר וקיומו של ההסכם, המקנה לתובעת אחוזים מהחיסכון, אינו שנוי במחלוקת, להבדיל מהיקפו, הרי הזכאות לקבלת חשבונות, מהבחינה העקרונית, אינה יכולה להיות אף היא שנויה במחלוקת, לאור קיומה של תלות אצל התובעת במסמכים הנמצאים בשליטת הנתבעים. ללא המסמכים, אין התובעת יכולה לדעת אם עצותיה יושמו הלכה למעשה, אינה יכולה לוודא קיומו של חיסכון במס, כמו גם כמותו, וכפועל יוצא לשום את השכר המגיע לה" (הדגשות שלי). באותו מקרה ולאחר ניתוח הראיות שהובאו בפניו קבע בית המשפט את היקף המסמכים אותם יש להעביר לרשות התובעת, וציין בסיום החלטתו: " מאחר ועסקינן בתביעה למתן חשבונות, לא יסתיים שלב זה של הדיון בסעד כספי, כי אם בהוראה למתן חשבונות, שלאחר קבלתם תוכל התובעת לבדוק אילו מן העצות שניתנו על ידה, ואשר בגינן קבעתי את הזכאות לשכר טרחה, אכן יושמו ע"י הנתבעים בפועל, והאם יישום העצות אכן הצמיח חסכון במס" (הדגשות שלי).

וממהלכה ליישומה

29. במקרה שלפנינו, מתקיים לכאורה התנאי הראשון למתן חשבונות, והוא קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לבין הנתבעת. כפי שנקבע בפס"ד "דוקטור חיים", עצם קיומו של הסכם ההתקשרות, המזכה את התובעת בשיעור של 30% מתוך חיסכון שיושג בעקבות יישום המלצותיה, הוא זה היוצר את אותה "מערכת יחסים מיוחדת" ומזכה בהצגת המסמכים, ובלשונה של כב' השופטת שבח, שיפה גם לענייננו: " ללא המסמכים, אין התובעת יכולה לדעת אם עצותיה יושמו הלכה למעשה, אינה יכולה לוודא קיומו של חיסכון במס, כמו גם כמותו, וכפועל יוצא לשום את השכר המגיע לה". לפיכך, לכאורה, די בקיומו של הסכם ההתקשרות כדי לקיים את התנאי הראשון שנדרש לקבלת תביעה למתן חשבונות.

30. ומדוע לכאורה? מפני שבנקודה זו טוענת הנתבעת טענות לפרשנות הסכם ההתקשרות ומבקשת שבית המשפט יקבע כבר בשלב זה את היקף תחולתו. למעשה הנתבעת מבקשת מבית המשפט לקבוע שההמלצות שנכללו בדו"ח החיסכון הראשוני חורגות מה"מנדט" שניתן לתובעת; אם אכן אינן עומדות בגדר ההסכם, אזי לכאורה לא ניתן להאחז באותו הסכם ממש כדי להצדיק את מתן החשבונות המבוקשים. בנקודה זו נכנסים אנו לשאלת פרשנות ההסכם, ובמקרה הנדון השאלה הינה האם ההמלצה שניתנה במסגרת דו"ח החיסכון הראשוני, כפי שהוסברה והובהרה בפגישה שנערכה בפגישותיה, אכן חורגת מגדר ההסכם. על מנת לתת תשובה לשאלה זו, יש לעמוד ראשית על מהות ההמלצה; על ההגדרות שבהסכם; על הפרשנות הראויה לו; ובהתאם, לגזור את המסקנות.

31. לגבי מהות ההמלצה, איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה ההמלצה הינה לנהל משא ומתן עם חברות הדלק, הא ותו לא. כבר בדו"ח החיסכון הראשוני נאמר בסעיף 4: " לאחר שיפור המחירים אנו ממליצים לנסות ולשנות את מנגנון ההתחשבנות בין הצדדים. אנו נרחיב בנדון בפגישה המשותפת בה יוצג הדו"ח". מוזס נחקר והסביר מהו ה"סוד" שנכלל בהמלצה: "לא יודע מי נפגש. אמרת עכשיו קובי אלג'ם, אני לא יודע מה הוא נפגש ומה הוא עשה. אני יודע שלפני שנפגשנו הוא עשה מו"מ ושיפר בסולר אחת לשנה-שנתיים בערך 30 אג' ואחרי שנפגשנו הוא שיפר בערך אחת לחודש ב-30 אג', שזה חלק מהסוד שאנו כן נתנו לו, שצריך לעשות מו"מים כל חודש בחודשו כי המחירים בסולר משתנים ולא מפוקחים על-ידי הממשלה" (עמ' 21 שו' 18-22), ובהמשך: "נכון. ואנחנו המלצנו להם לגרום לכך שהשינויים יהיו אחת לחודש ולא אחת לשנתיים"; "לא. אני כן אומר שעיקר זה מו"מ אבל גם התזמון הוא חשוב. שינוי השיטה. אם אתם התמקדתם רק לשפר את הבנזין כמו שאתה מציין, אז אני אמרתי שצריך להתמקד בסולר אפילו יותר, כי שם החיסכון יכול להיות אפילו גדול יותר. שנית, אמרתי אל תעשו את זה פעם בשנתיים אלא חודש בחודשו. עצם קביעת המנגנון אמרתי שזו הדרך הטובה והרלוונטית. אמרתי שהדרך האלגנטית היא לעשות מגנון ואז אתה לא צריך להתקשר איתם כל חודש" (עמ' 21 שו' 17-27).

32. כלומר, למצער בעניין הסולר, ההמלצה לא הייתה לנהל משא ומתן עם חברות הדלק במטרה להוריד מחירים, אלא ההיפך הוא הנכון, ההמלצה הייתה לגבש מנגנון שייתר את הצורך בניהול משא ומתן פרטני מעת לעת. אישור לדברים הללו ניתן ללמוד מדברי אלג'ם עצמו: "הדבר היחיד שהשתנה בעקבות המו"מ שעשינו, חברת הדלק שינתה ממנהגה ואמרה שהיא תדאג לעדכן לנו את ההנחות באופן יזום" (עמ' 37 שו' 22-23). אלג'ם גם אישר שלפני הפגישה עם נציגי התובעת לא ידע שאפשר להגדיל את שיעור ההנחה כל חודש (עמ' 38 שו' 27-30). אותה תשובה ניתנה גם על ידי לאור (עמ' 50 שו' 31).

33. לאור הדברים הללו, איני סוברת שניתן ל"גמד" את ההמלצה של התובעת לניהול משא ומתן בלבד. התובעת הציעה למעשה שיטה (שיהיה מקום לבחון האם יושמה) לפיה יגובש מנגנון המייתר את המשאים ומתנים התקופתיים. לכן, גם אם הייתי מקבלת את הטענה שעל פי ההסכם המלצה הקוראת לניהול משא ומתן אינה מזכה בעמלות, אזי זו אינה ההמלצה שבפנינו.

34. בנוסף ולחלופין, איני סבורה שההסכם החריג באופן גורף ומפורש המלצות לניהול משא ומתן, כפי שנטען על ידי הנתבעת. מסקנתי זו מבוססת על מספר טעמים, וראשית נזכיר כי יש לפרש הסכם באופן תכליתי ראו בעניין זה דברי כב' השופט ד' לוין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (1995), פד"י מ"ט (2) 265, בעמ' 293-294: "בבואנו לפרש חוזה, כמו גם בבואנו לפרש דבר חקיקה, צוואה או כל נורמה אחרת הטעונה פירוש, עלינו לתת דעתנו לתכלית שבבסיסם ולשאוף ככל הניתן להגשמתה. במקרה שלפנינו, אנו עוסקים בחוזה מסחרי, והכלל הוא שיש לפרש חוזה מסחרי באופן שיתיישב עם תכליתו המסחרית ושייתן לו משמעות מתקבלת על הדעת מבחינתם של אנשי עסק המתקשרים בחוזה כזה. בע"א 464/75 [6], בעמ' 195, נתן השופט י' כהן (כתוארו אז) ביטוי לרעיון זה בציינו כי: "כלל ידוע הוא, שחוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית מסחרית של העסקה, ועל בית-המשפט לתת לחוזה כזה תוקף מתקבל על הדעת, כפי שאנשי עסק היו עושים לפי נסיבות המקרה...".וראה גם דבריו של השופט בך בע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן. חברה ישראלית לעבוד נתונים בע"מ [13], בעמ' 245. "על-פי סעיף 25(א) הנ"ל, מצווים אנו לפרש חוזה... 'לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות', ולצורך מילוי אחרי הנחיה זו עלינו להביא בחשבון את אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים ואת מטרותיהם של הצדדים לחוזה, הן מההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים .בהעדר ראיה ישירה בדבר המטרות הנ"ל עלינו לשאול את עצמנו, על סמך מכלול הנסיבות, מה יכול היה להניע את האדם הסביר הרגיל להיכנס להתקשרות מהסוג הנדון ולהשתדל לפרש את החוזה בדרך המותאמת ביותר להביא להשגת אותן תוצאות מקוות". ועוד נאמר, בעניין זה בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ וערעור שכנגד [14], בעמ' 355מפי השופט חשין: "ענייננו עתה הוא בפירוש הסכם, ומחובתנו לנסות ולרדת לסוף דעתם של בעלי ההסכם כאנשי עסק סבירים המבקשים להשיג מטרה מסחרית משותפת". (הדגשות שלי).

35. במקרה שלפנינו, אימוץ מסקנה לפיה משא ומתן מוחרג מגדר ההסכם, הופכת את כל פעילותה של התובעת לריקה מתוכן ועומדת בניגוד לתכלית ההסכם. יש לזכור כי התובעת הינה "חברה מייעצת ומטפלת לצורך השגת חיסכון בחיובים כספיים" (ההואיל הראשון להסכם); מטרת ההתקשרות כוללת "לרבות ניהול מתואם של מו"מ מסחרי"; הייעוץ של התובעת אינו נוגע לתחום ספציפי אלא נודעת לכלל הספקים ו/או הגורמים להם משלמת הנתבעת כספים, ובכלל זה רשויות מקומיות (ראו סעיף 6 להסכם) וחברת חשמל (סעיף 8 להסכם).

36. לאור הערתי האחרונה, איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה סברה שהפיתרון אותו תציע התובעת יהיה בתחום הטכני (כהן צדק בעמ' 35 שו' 1-3 : "אמרו שאולי יש פטנט שאנחנו לא יודעים ואולי זו הזדמנות לחסוך", אלג'ם בעמ' 46 שו' 16-17 : "אני חשבתי שיהיה כאן יותר קטע טכנלוגי מיוחד", לאור בעמ' 52 שו' 31-32: "כולם חיכו לאיזה מין משהו טכני שיוכל להוזיל את הדלק עם מדבקה או משהו כזה או אחר, או לא יודע מה"). כאמור, התובעת אינה חברה שמתמחה בדלקים דווקא, אלא בבדיקת חיסכון ומתן הצעות לשיפור התנאים מול הספקים. לא היה כל מצג טכנולגי על ידי התובעת, ואין כל סעיף הנוגע לכך בהסכם. אציין כי גם כתב ההגנה ותצהירי הנתבעת לא איזכרו נקודה זו.

37. התעוררה מחלוקת בין הצדדים במהלך דיון ההוכחות מה הכוונה בניהול משא ומתן מתואם, בנקודה זו מעדיפה אני את פרשנות התובעת : "שהחברה יכולה לבחור אם אני אהיה בפרונט, אם תהיה בפרונט, או אם נעשה את זה ביחד. וככה גם כתבתי" (מוזס בעמ' 20 שו' 6-7). פרשנות הנתבעת עליה ניתן ללמוד משאלת ב"כ הנתבעת למוזס ("אתה צריך לבוא ולהגיד לי מראש שאתה רוצה לתאם מו"מ ולא להמליץ על זה ולהציב אותי בפני עובדה מוגמרת", עמ' 20 שו' 13-17) אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם לשון ההסכם.

38. בנוסף ולחלופין, טענה הנתבעת כי לאלג'ם היו שלוש הסתייגויות לדו"ח הפתיחה, ראו המייל שלו מיום 28/1/09, נספח 4 לת/1, נזכר בסעיף 7 לעיל. מוזס נחקר בנקודה זו והעיד: "נכון, קובי היו לו מספר הערות, הוא אמר אשראי שוטף 60, אנחנו עובדים עם שתי חברות, מו"מ עשינו פעם ב. ואז באנו, ישבנו ושוחחנו שיחה של שלוש שעות, שיחת ועידה שהיו בה גם קובי, גם יוסי זיני וגם שמעון כץ ואמרנו להם שלגבי ההערה של האשראי אנו מקבלים והכנסנו את זה גם לנקודת פתיחה. אני רוצה להראות לך שזה הוכנס אחרי ההערות של קובי. לגבי שתי החברות, אמרנו, כתבנו שם, אם אנחנו נחסוך במו"מ מסחרי... כתבנו את זה ככה, מילה במילה (מקריא מתוך נספח 5 לתצהיר, עמוד 2, סעיף 7... לגבי המו"מ המסחרי, אנחנו לא מקבלים את זה, ולכן הוספנו לאחר מכן בנקודת הפתיחה (מצטט מסעיף 7). זאת אומרת, אם אתם תמשיכו לעבוד עם שני הספקים, יגיע לנו כסף. רק אם נגיע למסקנה שנגיד יש לכם הנחה של 3 שקלים, אם תמשיכו לעבוד באותה צורה, תקבלו הנחה של 4 שקלים אבל אם תמצמצו את ימי האשראי ו/או תעברו לספק אחד, תגדל ההנחה ל-5 שקלים, אזי בין ה-3 שקלים מנקודת הפתיחה ל-4 שקלים שתעשו מו"מ עם שתי החברות, סונול ודלק, שאיתם עבדתם קודם, על זה ברור שמגיע לנו את הכסף. אם תעבדו אחרי זה עם ספק אחד או תקטינו את ימי האשראי, זה שלכם בנוסף. אם הגעתם ל-5 שקלים ובין ה-4 ל-5 התוצאה היא הקטנת האשראי או מספק אחד, על זה לא נגבה עמלה" (עמ' 18 שו' 2-26).

39. ואכן, בדו"ח הפתיחה המתוקן נכללה הסתייגות מפורשת לעניין ימי האשראי; נכללה הסתייגות מפורשת לגבי עבודה עם שתי חברות; אך לא נכללה כל הסתייגות בנושא ניהול המו"מ עם חברות הדלק לצורך קבלת הנחות. לא זו אף זו, אם נעיין בהודעת הביטול (נספח 8 לת/1), נראה כי למעט הטענה שאין בכוונת הנתבעת ליישם את ההמלצות, אין כל טענה בעניין חריגה מסמכות ו/או חוסר חדשנות ו/או כל טענה נוספת שמעלה כיום הנתבעת כעילה לביטול ההתקשרות. בע"א 262/86 וולטר רוט ואח' נ' deak and co. Inc ואח' (1991) [פורסם במאגרים] נקבע: "נוטה אני לדעה, שחייבת להיות זיקה כלשהי בין העילה שהנפגע מסתמך עליה בהודעת הביטול, ובין העילה הנטענת על-ידיו לאחר מכן, ושעל קיומה לא ידע כלל בעת ביטול החוזה על-ידיו". במקרה הנדון, אם הטענה היחידה בזמן אמת הייתה כי אין כוונה ליישם, אזי יש להתיר את מתן החשבונות ובשלב ב' לבחון האם ההמלצות יושמו אם לאו.

40. מן המקובץ עולה שבמקרה הנדון ההמלצה של התובעת הייתה גיבוש מנגנון אשר יזכה אוטמטית את הנתבעת בהנחות בתחום הסולר, ולפיכך אין מדובר בהמלצה לניהול משא ומתן; בנוסף ולחלופין, וגם אם מדובר בהמלצה לניהול משא ומתן, סבורני כי ההסכם אינו מחריג ניהול מו"מ שכזה, ואם וככל שיושמה ההמלצה, קמה זכאות לעמלות. מכאן – שהתנאי הראשון למתן חשבונות – מתקיים.

41. כל שנותר לנו לבחון הינו האם מתקיים התנאי השני למתן חשבונות לפיו על התובע : "להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות...". כלומר, על התובעת היה להניח בפניי תשתית ראייתית לכאורית ממנה עולה שההמלצות יושמו ושנוצר חיסכון המזכה בעמלות. סבורני שלצורך שלב מתן החשבונות הונחה בפניי תשתית ראייתית שכזו. כאמור, עדי הנתבעת הודו שלפני הפגישה עם התובעת לא ידעו שניתן לעדכן את ההנחות בסולר מדי חודש בחודשו (אלג'ם בעמ' 38 שו' 28,30; לאור בעמ' 50 שו'31); אלג'ם הודה שלאחר שניתנו המלצות התובעת שינתה חברת דלק ממינהגה ואמרה שתעדכן את ההנחות באופן ייזום מצידה (עמ' 37 שו' 22-23); די להעיף מבט חטוף בנ/3 על מנת להבחין בשינוי שחל מתחילת שנת 2009 בכל הנוגע לתכיפות עידכון ההנחות בתחום הסולר. שינוי בולט לעין זה, בסמיכות למועד מתן דו"ח החיסכון של התובעת והפגישה אשר התקיימה עימה, כבר מספקת את התשתית הראייתית הדרושה לצורך התקיימות התנאי השני למתן חשבונות.

42. כאן טוענת הנתבעת שהשינוי נבע כתוצאה מכך שהנתבעת ניהלה מגעים עם חברת "פז", דבר שגרם לחברות הדלק עימן עבדה הנתבע לשפר את תנאיהן. עוד טוענת הנתבעת שכל הדיון הנ"ל אינו קשור לתביעה למתן חשבונות כי אם לשלב הבא, אם וככל שיהיה, או אז תהא הנתבעת להעלות את מלוא טענותיה ולהביא את ראיותיה לעניין זה. כפי שכבר ציינתי לעיל, נושא יישום ההמלצות קשור לתביעה למתן חשבונות כדי להוכיח את קיומו של התנאי השני, וזה כאמור הוכח בפניי. בכל הנוגע לשאלת ההוכחה של התביעה הכספית, אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופטת שבח: .."לאחר קבלתם ( של החשבונות) תוכל התובעת לבדוק אילו מן העצות שניתנו על ידה, ואשר בגינן קבעתי את הזכאות לשכר טרחה, אכן יושמו ע"י הנתבעים בפועל, והאם יישום העצות אכן הצמיח חסכון במס". בנוסף, אין לי אלא להפנות לסעיף 2 להסכם : "היה ותתעורר שאלה בדבר מקור הרעיון לחיסכון מוטל על החברה להוכיח את מקור ומועד הרעיון". כמו כן, לתובעת תעמודנה כל הטענות אותן טענה בסיכומיה, בין היתר לגבי מועד העלאת הגרסה הנוגעת לפז וכויצ"ב.

סוף דבר (לשלב זה)

43. התביעה למתן חשבונות מתקבלת. המסמכים הנזכרים בסעיף 30.1 לכתב התביעה יוצגו בפניי התובעת וזאת תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לצדדים. לאחר קבלת החשבונות, תגיש התובעת את תביעתה הכספית המבוססת על 30% מהחיסכון הכספי בפועל, וזאת לתקופה של 24 חודש, כקבוע בהסכם.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בנוגע לשלב זה בלבד, בסכום של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.