בפני תביעה נזיקית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

עפ"י הצהרת ב"כ הנתבעת בדיון מיום 25.10.12, הנתבעת מודה בחבות והמחלוקת בתיק הנה בשאלת הנזק בלבד.

הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעמם, ד"ר נפתלי רובינשטיין, אשר בדק את התובע וקבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 2.5% לצמיתות בגין צלקת במותן, כאשר מדובר בנכות אסתטית בלבד.

המומחה מציין בחוות דעתו מיום 5.11.10 כדלקמן:

"בבדיקתו לא מצאתי כל הגבלה בכף יד שמאל, ובצילום לא מצאתי סימן לשבר שהיה.

כמו כן לא ראיתי כל שינויים ניווניים במפרקי בסיס האגודל. יש לציין כי מספר שנים לפני התאונה התלונן על כאבים בפרקי כפות הידיים, ללא ממצא בצילומי הרנטגן. לא מצאתי כל עדות לפציעה של כף רגל ימין בעת התאונה..... בבדיקת מותן ימין מצאתי צלקת, אשר נרפאה היטב, אך לא באופן אסתטי.

לאור כל הנ"ל הנני קובע את נכותו בגין התאונה ביום 2.7.09 ב- 2.5% (שניים וחצי).

בקביעתי זו .....באופן חלקי, מכיוון וההפרעה של הצלקת היא אסתטית בלבד, ובמקום מוסתר".

המומחה נחקר בבית המשפט וחוות דעתו לא נסתרה.

"ש. בכף יד ימין הבדיקה שלך היתה תקינה לחלוטין.

ת. ככה כתבתי. כן". (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 4.10.11 בשורות 3-4).

"על העתיד אין לי מה לומר. לגבי הפגיעה בזמן שבדקתי אותו לא מצאתי לזה שום ביטוי תומך, לא דלדול שרירים, לא בהיקף של האמה לעומת היד השניה". (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 4.10.11 בשורות 21-22).

"ש. אתה מסכים איתי שבבדיקה לא מצאת שום הגבלה בכף יד שמאל?

ת. לא מצאתי הגבלה בתנועה".(עמ' 6 לפרוטוקול מיום 4.10.11 בשורות 28-29).

בנסיבות אלה, כפי שציינתי, חוות דעתו של המומחה לא נסתרה ואני מקבל את ממצאיה.

בדיקתי את נזקיו של התובע תתבסס על נכות צמיתה של 2.5% בשל הצלקת, כאשר מודגש כי מדובר בנכות אסתטית בלבד במקום מוסתר.

הפסד שכר לעבר

התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נעדר מעבודתו למשך חודש וחצי, עד ליום 16.8.07 ולא היתה לו כל הכנסה. על כן ההפסד הינו בסך של 3,321 ₪.

התובע טוען כי גם לאחר חזרתו לעבודה נגרם לו הפסד ועותר לפיצוי גלובאלי של 15,000 ₪ ובסה"כ 18,321 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג נתוני שכר לאחר התאונה בכדי להוכיח את הפסדו הנטען ואף לא טרח להעיד את בנו ו/או עובד אחר כדי להוכיח שנעדר במשך חודש וחצי. הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק טעון הוכחה ובהעדרה – לא ייפסק פיצוי. הנתבעת מוסיפה כי עפ"י סע' 12 א' לסיכומי התובע חלה ירידה בהכנסות בשנה שמלפני התאונה - וללא כל קשר לתאונה.

לחילופין, הנתבעת טוענת כי לכל היותר יש להשלים לתובע סך של 713 ₪ - ההשלמה של 25% לדמי הפגיעה.

התובע נחקר בפני על גרסתו.

מעדותו של התובע עולה:

1. לא חל שינוי בהיקף שעות העבודה (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 25.10.12 בשורות 13-14).

2. התובע לא הביא מסמכים המעידים על הכנסתו (בשורות 19-24).

3. התובע לא הביא למתן עדות את בנו שעובד עמו ושיכול היה להעיד על תפקודו (עמ' 14 לפרוטוקול בשורות 18-19).

בהעדר אסמכתאות וראיות להפסדי התובע איני סבור כי ניתן לפסוק לו פיצוי עפ"י ראש נזק זה, הדורש הוכחה.

יחד עם זאת, החלטתי לפסוק לתובע את הפיצוי החלופי לו עותרת הנתבעת ובסך של 713 ₪ המהווה השלמה לדמי הפגיעה.

הוצאות רפואיות, נסיעה חניה ועזרת הזולת

התובע טוען כי היה מגובס למשך חודש וחצי ונגרמו לו הוצאות רפואיות אך לא השכיל לשמור את הקבלות.

הנתבעת מתנגדת לראש נזק זה וטוענת כי משהתובע לא צירף קבלות אין לפסוק לו פיצוי ולגבי היתר – הכל מכוסה ע"י המל"ל.

אמנם התובע לא צירף קבלות בגין נזקיו אך בשל היות התובע מגובס במשך חודש וחצי אני סבור כי הזדקק לעזרת צד ג' אף אם חלקית ועל כן אני פוסק לתובע סכום גלובאלי של 5,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד

התובע טוען כי עפ"י עדותו הוא מתקשה בעבודתו ועותר לפיצוי בסך של 30,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובע נכות תפקודית ועל כן לא יהיו לו הפסדי השתכרות לעתיד אלא כל שנותר לתובע היא נכות פלסטית בלבד שאין בה כדי להשפיע על כושר עבודתו של התובע לעתיד.

הנתבעת טוענת עוד כי ממילא התובע לא הציג ראיות בעניין השתכרותו.

מומחה בית המשפט קבע לתובע נכות מצומצמת ביותר של 2.5% לצמיתות שהיא אסתטית בלבד במקום מוסתר. לא מצאתי כי יש בנכות זו כדי להשפיע על עבודתו של התובע ו/או על הכנסתו.

התובע חזר לעבודתו לאחר התאונה באותו היקף שעות.

יתרה מזאת, אכן התובע לא הציג אסמכתאות על השתכרותו.

לפיכך, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות, נסיעה חניה ועזרת הזולת לעתיד

התובע עותר לסכום של 10,000 ₪ לאור פגיעותיו, הבדיקות והטיפולים להם יזדקק.

הנתבעת טוענת כי על התובע לקבל את הטיפולים הדרושים במסגרת הרפואה הציבורית ואת הוצאותיו ע"י המל"ל וממילא התובע לא צירף קבלות.

בנסיבות אלה אני סבור כי הדין עם הנתבעת.

נכותו של התובע אינה דורשת כל טיפול או הוצאה עתידית וממילא התובע לא הציג כל אסמכתא לפיה הוא יזדקק לטיפול או הוצאה כזו בעתיד.

לפיכך, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל ואבדן הנאות החיים

התובע מציין כי היה מגובס למשך חודש וחצי, בשל שבר, וכי סבל מפצעי שפשוף. התובע עותר למקסימום הפיצוי בשיעור של 10% מהסכום המקסימלי ובסך של 13,277 ₪.

הנתבעת עותרת לפסיקת סך של 3,257 ₪ לפי שיעור הנכות הרפואית.

לאחר שקילת מכלול הדברים אני סבור כי יש לסטות מחישוב מתמטי גרידא של הפיצוי לפי אחוזי הנכות, לאור העובדה כי אכן התובע היה עם גבס חודש וחצי וסבל מפצעי שפשוף.

בנסיבות אלה אני סבור כי הסכום הנכון והראוי שיש לפסוק לתובע הוא בסך של 10,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:

הפסד שכר לעבר - 713 ₪

עזרת צד ג' לעבר - 5,000 ₪

כאב וסבל - 10,000 ₪

סה"כ - 15,713 ₪

הסכום שפסקתי לעיל הינו נטו לאחר ניכוי מל"ל ועל כן אין לנכות כל סכום נוסף בגין המל"ל.

לסכום זה יש לצרף החזר אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.

אני דוחה עתירתו של התובע להחזר הוצאות המומחה שכן חקירתו הנגדית בבית המשפט לא שינתה מאומה מחוות דעתו.

ניתן היום, יב' שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.