1. לפני בקשת המבקשת לקציבת מזונות ילדם שלה ושל המשיב 1 (להלן – החייב), וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.

יצויין כי הבן הינו יליד 22.2.1996 היינו הוא בגיר כבן 19.

2. לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 23.6.10 והושת עליו צו תשלומים בשיעור של 500 ₪ לחודש, ואולם בשל מצבו הרפואי הופחת סך המזונות, כעבור זמן, לסך של 100 ₪.

3. ביום 14.8.01 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה המאשר את הסכם הגירושין בין הצדדים במסגרתו התחייב החייב לשאת במזונות בנו בשיעור של 12,000 ₪ וזאת עד הגיעו לגיל 21 (!)

4. לטענת המבקשת אין מצבו הכלכלי של החייב גרוע כפי שהוצהר על ידו במסגרת הליך הפש"ר וראיה לדבר שבמסגרת מעצרו שאירע לאחרונה נתפסו אצלו, כך לטענתה, 20,000 ש"ח דבר המלמד כי אין הוא מדווח על כלל הכנסותיו. עוד טוענת המבקשת כי החייב מקבל קצבת נכות בשיעור של כ- 6000 ₪.

המבקשת טוענת כי השתכרותה שלה מגיעה לסך של 10,000 ₪ לחודש ואולם היא נושאת בדמי שכירות חודשיים בסך של 6000 ₪ .

כאמור, הבן נשוא הבקשה עושה את שירות החובה שלו בצה"ל.

המבקשת עותרת לקציבת מזונות בשיעור של 6000 ₪ עבור בנה.

נציין כי המבקשת לא צירפה תלושי השתכרות שלה למרות שציינה בבקשתה כי צירפה כאלה.

5. לטענת החייב הוא נפגע קשות בתאו"ד שאירעה לו בשנת 2013, עת את איבד את הראיה באחת מעיניו ואובחן כסובל מהפרעה פוסט טראומתית, ומאז הוא ובת זוגו, שאף היא מצויה בהליך פש"ר, נשענים על קצבת נכות המשולמת לו בשיעור של 4700 ש"ח לחודש (צורפו אישורים). נוכח מצבם הכלכלי הקשה אף הועמד צו התשלומים בעניינו על 100 ₪ לחודש בלבד.

6. הנאמן טען כי אין למבקשת כל עילה להגשת בקשתה שכן בנם של הצדדים הינו בגיר וממילא זכות התביעה היא שלו ולא של המבקשת. טענה זו של הנאמן יש לדחות שכן פסיקת המזונות שנפסקה ע"י בית המשפט לענייני משפחה הינה עד להגיעו של הבן לגיל 21 והחיוב המפורט בה הינו להעברת המזונות לידי המבקשת, ואם כן למבקשת עומדת הזכות להגיש בקשתה הנוכחית.

המנהל המיוחד מציין כי ע"פ הצרופות שצירף החייב לדוחות המוגשים על ידו סך הקיצבה אותה הוא מקבל עומד על 4468 ₪ בלבד. הנאמן סבור כי בנסיבות העניין, רוצה לומר מצבו הרפואי של החייב, העובדה שהשתכרותה של המבקשת עולה על הכנסות החייב והעובדה שבנם הינו בגיר המצוי בשירות צבאי וממילא עיקר הוצאותיו על צה"ל, הרי שאין מקום לקצוב לחייב תשלום נוסף למזונות בנו.

7. סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון."

לפי סעיף 128 (ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן א דינה כדין תשלום על פי פסק הדין (בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (2011)).

בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלונית (2004) הובהר כי -

"סעיף 128 מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך".

9. אשר לדרך בה שוקל בית המשפט של פשיטת רגל את הבקשות לפי סעיף 128, הובהר כי האיזון בין הצרכים המתחרים נשקל בבית המשפט של פשיטת הרגל בצורה אחרת מהדרך בה הוא נשקל בבית המשפט שקבע את המזונות. על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו" (ע"א 8993/04 הנ"ל). במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל ולהכנסותיו של החייב (רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (2010)).

10. נוכח האיזון הנדרש אפשר שהסכום הנפסק על ידי בית המשפט לפשיטת רגל יהיה נמוך משמעותית מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות. שכן -

"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו),בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין... זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חדלות הפרעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית המשפט של חדלות-פרעון, המפקח על מעשיו), להדרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעניין זה, אין להחלטת בית משפט למשפחה מותר כלשהו על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם" (פש"ר 1831/00 (תל- אביב-יפו) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח' תק מח 2004(2), 7067 ע' 7069; וכן ראה - פש"ר (חיפה) 30249-12-10 - ולנטינה נ נ' יבגני פ ואח' . תק-מח 2011(4), 17240 ורבים אחרים)

וכך גם בענין בכשי נאמר –

"אין ספק כי מכח מנגנון זה (שעצם מהותו איזון בין החובה לשלם לקטינים לבין צרכי הנושים), משתלמים תכופות סכומים הנופלים בהרבה מאלו שנקבעו בהסכמי גירושין, או אף בידי ערכאה כבית המשפט למשפחה, שמול עיניו עמד אך הסכסוך בין החייב לבין רעייתו לשעבר וילדיהם" )פש"ר (ת"א) 2206/05 בכשי נ' עו"ד חגי (2006) וכן ראה – רע"א 7210/09 הנ"ל )

10. אחר שעיינתי הן בבקשת המבקשת והן בתגובות החייב והנאמן ובהתחשב בהכנסות הצדדים הנטענות, ובכך שעל פניו הכנסת המבקשת עולה על הכנסת החייב ובכך שמצבו הרפואי של החייב קשה (צורפו אישורי מל"ל על נכות רפואית של 68% המהווים 100% אי כושר) ובהיותו של הבן נשוא נשוא הבקשה בגיר העושה את שירות החובה הצבאי שלו, לא מצאתי, בשלב זה, מקום לקצוב לחייב תשלומי מזונות לבנו.

בהערת אגב יצויין כי עסקינן בחיוב מזונות אשר אינו בטל מאליו אף ככל שינתן לחייב הפטר מכלל חובותיו ברי התביעה בהליך, כך שעדיין תוכל המבקשת להפרע מהחייב את המזונות שנפסקו לידיה ע"פ הסכם הגירושין בסופו של יום.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ה, 25 מאי 2015, בהעדר הצדדים.