לפניי תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעים לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לטרקטורון כתוצאה משריפתו, כחודש וחצי לאחר רכישתו.

מבוא:

ביום 17.11.09 רכש התובע מהנתבעת 1 טרקטורון מסוג Whit-ranger-rzr-800 מתוצרת פולריס , מ.ר 29-120-68 בסך: 105,000 ₪.

ביום 25.12.09 נשרף הטרקטורון כשהוא מצוי על גבי גרר אשר בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האירוע").

במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה נתבעת 3 ביטחה את רכב הגרר אשר בבעלות נתבעת 2 בפוליסת ביטוח נזקי צד ג' ו/או סחורות והעברה (להלן: "נתבעת 3").

התובע הגיש במסגרת הראיות  מטעמו  חוות דעת מומחים: תעודת עובד ציבור של מר רשף דודו כהן- חוקר שריפות מטעם מכבי אש ( להלן: "מר כהן"), מר יוסי אבני- חוקר שריפות (להלן: "מר אבני")  ומר חן גרציאני- חוקר שריפות (להלן:"מר גרציאני").

מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר יובל סלע אשר היה עם התובע עובר לאירוע בעת האירוע ולאחריו (להלן:"מר סלע").

הנתבעת 1 הגישה חוות דעת של המהנדס, מר אשר סלוצקי (להלן: "מר סלוצקי").

העיד מטעמה מר עמית בתיה- מנהל שירות לקוחות אצל הנתבעת 1 (להלן: "מר בתיה").

מטעם הנתבעות 2-3 העיד נהג הגרר עבד אל קאדר סייף (להלן: "מר סייף").

לאור המחלוקת בשאלת האחריות בתיק מינה כב' השופט ד"ר אבינור, מומחה מטעם בית משפט , מר יוסף שוירמן – מהנדס (להלן: "מר שוירמן") אשר נתן חוות דעתו ביום 27.8.12.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, האירוע וממילא הנזק שנגרם לטרקטורון הינו כתוצאה מכשל חשמלי.

לטענת התובע, לאחר ששב מטיול עם הטרקטורון, ביחד עם חברו, לפתע שבק הטרקטורון והפסיק לנסוע. לאור זאת ,התקשר לגרר אשר בבעלות הנתבעת 2 , כשמר סייף עובד בנתבעת 2, העמיס את הטרקטורון על חלקו האחורי קשר אותו בשלשלאות והחל בנסיעה. התובע וחברו, מר סלע, הצטרפו למר סייף במושב הקדמי.

לטענת התובע, לאחר נסיעה של מטרים ספורים הבחין בלהבות הפורצות מהטרקטורון.  מר סייף עצר את הגרר, חיפש מטף לכיבוי אש, אשר לא היה בנמצא, לאור זאת אחזה האש בכל הטרקטורון וכילתה אותו.

עוד טוען התובע, כי מיד עם פרוץ השריפה הוזמנה ניידת של מכבי אש למקום, כשמר כהן בדק את הטרקטורון ומצא, כי הגורם לשריפה הינו כשל חשמלי בטרקטורון.

לטענת התובע, הנתבעת 1 התרשלה בכך ששיווקה לו טרקטורון פגום מבלי שבדקה את הטרקטורון עובר למסירתו וזאת על אף שידעה על כשלים ותקלות בשל מקרה אחר שארע שנה קודם לכן. בנסיבות המקרה, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", התובע אינו יודע ואין ביכולתו לדעת מהן הנסיבות המדויקות אשר הביאו לתאונה וכי הנזק נגרם בשל כשל חשמלי בטרקטורון שלנתבעת 1 הייתה שליטה מלאה. לפיכך נטל ההוכחה, כי לא הייתה התרשלות מוטל על כתפיה של הנתבעת 1.

לטענת התובע, הנתבעות  2 ו-3 התרשלו משלא היה מצוי מטף כיבוי אש בגרר או שהנהג לא ידע היכן נמצא מטף כיבוי האש  ועל כן, האש שרפה את הטרקטורון כליל.

מנגד טוענת הנתבעת 1, כי התובע נהג בטרקטורון שלא ע"פ התנאים אשר היו ידועים לו וזאת בין היתר נוכח העובדה כי תוקף הרישיון לכלי מותנה בצירוף נספח לו , בו מצוינים תנאים אלה.

כמו כן, לא ברור מה היה מצב הטרקטורון בעת העמסתו, ככל שנגרם לו נזק מה היה הגורם  לנזק ומה הייתה השפעת אותו הגורם לנזק ולהתלקחות הכלי.

לטענת הנתבעת 1, הממצאים והעובדות אשר נמצאו ע"י מומחה מטעמה מובילים למסקנה לפיה, השריפה נבעה דווקא כתוצאה מפעולה אשר בוצעה בטרקטורון ע"י התובע או מי מטעמו שבעקבותיה נוצרה קשת חשמלית בין חפץ כלשהו שהונח על גבי המצבר, גרם למגע בין הקוטב החיובי לבין גוף הטרקטורון באזור בית המצבר אשר הוביל לשריפה מקומית,שלובתה בצורה חזקה עקב הימצאות  מיכל גז שהיה מאוחסן בתא הסמוך לבית המצבר.

הנתבעת 1 ציינה, כי אין כל הוכחה לפיה, ההתלקחות של הטרקטורון מקורה בפגם הקיים בו, כשתקלה מהסוג הזה מעולם לא התרחשה בקרב לקוחותיה.

עוד מציינת הנתבעת 1, כי מיום לאחר קרות האירוע בקש מנהל הנתבעת מר קובי כהן לגרור את הטרקטורון למרכז השירות של הנתבעת 1 על מנת לבדוק אותו, אולם התובע סרב והבהיר כי בכוונתו לפנות לחברת הביטוח שלו לקבלת פיצוי, מבלי להטיל על הנתבעת 1 אחריות כלשהי לאירוע.

לטענת  הנתבעת 1, עם קבלת התביעה פנה ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע ובקש להעמיד את הטרקטורון לבדיקה כשהלה השיב, כי הטרקטורון לא בידו אלא בידי הגרר מבלי ליתן את פרטי הגרר על מנת שיהא בידי הנתבעת 1 לתאם עמו בדיקה, ורק לאחר מאמצים מרובים עלה בידי הנתבעת 1  לאתר את הטרקטורון ולבצע את הבדיקה.

הנתבעת 1 מדגישה , כי בענייננו לא מתקיים הכלל של ה"דבר מדבר בעד עצמו" בין היתר, בשל  העבודה שהטרקטורון לא היה בידי הנתבעת 1 ולא הייתה לה שליטה עליו כי אם לתובע בלבד.

הנתבעים 2 ו-3 טוענים, כי התביעה נעדרת כל עילה נגדם שעה שע"פ דו"ח מכבי אש , האש פרצה עקב כשל חשמלי בטרקטורון המיוצר ו/או המשווק ע"י הנתבעת 1 והטרקטורון עצמו היווה את הסיבה הישירה לנזק שנגרם, בין היתר, לגרר אשר נשא אותו. לפיכך, טוענים הנתבעים 2 ו-3  כי האחריות לנזק רובצת במלואה על כתפי הנתבעת 1.

לחילופין טוענים הנתבעים 2 ו-3, כי ככל שהאש פרצה מתוך הטרקטורון והתפשטה לכיוון הגרר הרי שהאחריות רובצת על כתפי התובע עצמו שלא עשה די בהקטנת הנזק והיכולת שלו למנוע את השריפה

לטענת הנתבעים 2 ו-3, פעלו במיומנות, בסבירות ובמקצועיות כפי שניתן לצפות מכל מפעיל גרר סביר אחר ולפיכך,,לא התרשלו.

דיון ומסקנות:

המחלוקת שבפניי נוגעת לזהות הגורם האחראי לשריפת הטרקטורון.

בעוד התובע תולה את האחריות על כתפי הנתבעת 1 אשר שווקה לו את הטרקטורון בטענה, כי המדובר בכשל חשמלי בטרקטורון, תולה הנתבעת 1 את האחריות על כתפי התובע בטענה, כי פעולה מצדו של התובע, היא אשר הביאה לקרות האירוע וממילא לנזק הנטען בכתב התביעה.

הנתבעים 2 ו-3 , מסירים כל אחריות מהאירוע ותולים את האחריות על כתפי הנתבעת 1 בהיותה משווקת הטרקטורון ולחילופין, על כתפי התובע משלא פעל להקטנת הנזק ואף תרם להיווצרותו.

הצדדים הביאו חוות דעת מומחים מטעמם על מנת לתמוך בטענותיהם, נוכח הפערים בין חוו"ד מונה מר שוירמן כמומחה מטעם ביהמ"ש.

מעמדה של חוות דעת מומחה נדונה בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח', שם קבע בית המשפט:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. "

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

בענייננו, לאחר שסקר מר שוירמן את חוות הדעת השונות, הגיע למסקנה כי אף אחד מן המומחים לא הציג כל ממצא אשר יש בו כדי לתמוך בתרחישים אשר תוארו על ידם, לדידו, כולם בדקו ליקויים חשמליים בטרקטורון, מבלי לבדוק חלופות אחרות כגון: הצתה בזדון, עישון, ליקוי ונזילת דלק, ליקוי במצבר, חום מן המפלט, ניצוצות כתוצאה מחיכוך בין חלקי המתכת של הטרקטורון, הגרר והשרשראות שעיגנו את הטרקטורון למקומו וקיומו של חשמל סטטי, או סיבה אחרת הקשורה בגרר עצמו.

לאור זאת, קבע מר שוירמן כי: " כיום אין באפשרותי לקבוע את הסיבה והמיקום של פרוץ השריפה בטרקטורון".

קביעה זו, של מר שוירמן החזירה את בית המשפט לנקודת המוצא. מחד גיסא הוא סקר את חוות דעת המומחים  ופסל את מסקנותיהם ומאידך גיסא, לא קבע מהי המסקנה הנכונה בענייננו.

שעה שאלו פני הדברים, על ביהמ"ש  לבחון את נסיבות קרות האירוע כפי שזה עלה מהראיות אשר הונחו בפניי, שמיעת עדויות הצדדים לרבות המומחים ותוך התייחסות לאמור בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית משפט.

ביהמ"ש מתייחס למסקנות בחוות דעת המומחה שמונה מטעמו, תוך התייחסות  לאמור בחוות הדעת האחרות, לאחר שמיעת עדויות המומחים האחרים ובשים לב, כי בסופו של יום בית המשפט הוא המוסמך להחליט אילו מסקנות יש להסיק מתוך חוות דעת המומחה אשר מונה מטעמו.

כאמור בע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון 133, 139 , שם נקבע:

"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה, ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש, כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-דעתו של השמאי שמונה על-ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה"

להלן התשתית העובדתית כפי שהונחה בפניי;

התובע, מר סלע  ומר סייף אשר היו על הגרר, עובר לאירוע בעת האירוע ולאחריו העידו במסגרת חקירתם הנגדית, כי העמיסו את הטרקטורון על גבי  הגרר כשאינו מונע ולאחר מספר דקות של נסיעה הבחינו במראה כי הטרקטורון עולה באש.

אין מחלוקת לפיה, הטרקטורון נבדק לראשונה ע"י מר כהן, עת הוזמן מכבי אש למקום האירוע. בעדותו העיד מר כהן, כי הינו חוקר שריפות משך כ-17 שנה (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 23 שורות 8- 9, 18- 19) , בדו"ח מכבי אש (נספח ת3 לתצהיר התובע) אשר נערך ביום האירוע ע"י מר כהן, הגיע מר כהן למסקנה כי המדובר בכשל חשמלי. עיון בדו"ח מכבי האש מגלה, כי אכן כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט מר שוירמן, הדו"ח אינו מפרט על מה מבסס מר כהן את קביעתו.

אלא שלאחר שמיעת עדותו של מר כהן בשים לב לניסיונו, לעובדה כי הוא היה הראשון שבחן את הטרקטורון בזמן אמת בסמוך לאחר שריפתו, שעה  שמדובר באדם בלתי תלוי, שבוחן בצורה מקצועית את הנושא, ללא תלות בגורם זה או אחר,בהשוואה לגרסאות יתר הצדדים בעדותם תוך התייחסות לחוות דעת מומחה בית משפט בעניינם, מעדיפה אני את עדותו של מר כהן וממילא את המסקנה והסברה לפיה, מדובר בכשל חשמלי בטרקטורון.

משנשאל מר שוירמן בעדותו, מהם התרחישים לקרות שריפה השיב, כי אינו חוקר שריפות מאחר שלא הוסמך ע"י מכבי אש ולא ע"י המשטרה.  לפי מידע שקרא, האיתור של מקור דליקה הוא קשה ביותר (פרוטוקול דיון מיום 3.7.13 עמ' 29 שורות 1- 3).

גם אם ביהמ"ש היה בוחר לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, מר שוירמן, באשר לאי סבירות התרחישים אשר הונחו ע"י המומחים וקביעותיהם הספציפיות לפרוץ השריפה, שוכנעתי כי בנסיבות כפי שתוארו על ידי הצדדים, קיימת סבירות גבוהה יותר שמדובר בכשל חשמלי אשר גרם לפרוץ האירוע והנזק שנגרם לתובע, ואפרט:

מר כהן העיד כי בדק הכל ,חלק חלק, כולל משאית הגרר כשלא עזב את המקום עד להתקררות הכלי ) פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 25 שורות 12- 19). עוד  הסביר באריכות, במהלך עדותו, כיצד הגיע למסקנתו לפיה, מדובר בכשל חשמלי תוך שהוא מציין על דרך  האלימינציה, במסגרתה שוללים סיבות לקרות הנזק. בענייננו ציין, כי בדק סיבות נוספות לפרוץ השריפה כמו הצתה בזדון ואף הסביר מדוע סבירות גבוהה היא כי אין מדובר בחשמל סטטי בענייננו (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 23 שורות 10- 23, עמ' 24 שורות 1- 6).

המומחים השונים התייחסו לעובדה, לפיה השריפה ארעה בעת שהטרקטורון היה כבוי.         

למעשה, למעט מר סלוצקי אשר העיד, כי בעת שהכלי כבוי לא חולף זרם חשמלי ואין מסלולי זרם, העידו יתר המומחים, כי אין בעובדה זו כדי לשנות ביחס לקרות האירוע.

מר שוירמן העיד, כי בין אם הרכב כבוי ובין אם מונע המצבר עדיין מכיל חשמל.

מר אבני העיד, כי אם נקודת האירוע היא בנקודה בה יש מתח קבוע כל הזמן אין חשיבות אם הרכב כבוי או מונע.

מר גרציאני העיד, כי גם כשהרכב סגור יש חשמל ברכב.

לא מצאתי מקום לקבל את חוות דעתו של מר אבני באשר לתרחיש פרוץ השריפה, בעניין זה הנני מאמצת את האמור בחוות דעתו של מר שוירמן,בשים לב לכך  שמר אבני בדק את הטרקטורון כ-14 חודשים לאחר האירוע, אם נוסיף לכך את עדותו של מר אבני, הרי שיש בה כדי לחזק את המסקנה,שאכן מדובר בכשל חשמלי.

מר אבני העיד, כי הינו חוקר שריפות כ-16 שנה, מהנדס מכונות וחשמלאי רכב מוסמך (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 19 שורה 22, עמ' 21 שורות 29- 30). עוד העיד, כי שנה קודם לאירוע מושא התביעה, נבדק אירוע דומה בטרקטורון של חברת פולריס (  אותו היצרן כבענייננו ) אם כי, בדגם שונה.

מר אבני הסביר, כי גם שם  דובר על שריפת טרקטורון אשר עמד כשהוא לא מותנע אלא שלהבדיל מהמקרה שבענייננו, שם הטרקטורון עמד במוסך, ליד כלים אחרים עם מערכות חשמל ודלק ועל כן היה צורך לברר את מקור השריפה. בעניינו, העיד מר אבני, כי מדובר בכשל חשמלי שעה שעסקינןברכב חדש אשר נסע בשטח והפסיק לעבוד אחרי זמן קצר, כשנשרף במצב לא מותנע כשהוא על גבי גרר.

לדברי מר אבני, בדק את הכלי באופן פרטני ויסודי ללא שום קשר לאירוע הקודם כשכל הפרמטרים הצביעו על כך שמדובר בכשל אשר התרחש בתוך מערכת הכלי.

מר גרציאני, אף הוא העיד כי מדובר בטרקטורון חדש, כשעל פי ניסיונו כחוקר שריפות שעה שהטרקטורון נשרף לאחר חודש מקנייתו ברור לחלוטין, כי הבעיה היא של היצרן או היבואן ולא בשל שימוש שאינו נכון (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 26 שורות 23- 25).

הנתבעת 1 בקשה לסמוך טענותיה, בכך שנעשו פעולות מצדו של התובע אשר גרמו לאירוע ולנזק שבענייננו, על חוות דעתו של מר סלוצקי אשר  הסיק כי סיבת השריפה נבעה מפעולה בלתי זהירה שבוצעה בכלי טרם העמסתו ע"ג הגרר,כתוצאה מגוף זר אשר הונח על גבי המצבר, גרם למגע בין הקוטב החיובי לבין גוף הכלי באזור בית המצבר, שהוביל לשריפה חזקה שלובתה עקב הימצאות  מיכל גז אשר אוחסן בתא סמוך לבית המצבר.

מר כהן בחקירתו הנגדית שלל את מסקנתו של מר סלוצקי, כי המדובר בבעיה במצבר או באזור המצבר, לדבריו, במקרה כזה, היינו מצפים לראות סימנים על המצבר, בעוד שבענייננו המצבר היה נקי, ללא סימני חריכה והתכה ומבלי שגוף זר הונח על המצבר (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 25 שורות 1- 10 שורות 26- 30).

עדותו של מר כהן בעניין זה, אשר  הינה ניטראלית ולא הובאה ע"י מי מהצדדים,  מתיישבת עם עדותם של המומחים מר גרציאני ומר אבני;

מר גרציאני אשר בדק את הטרקטורון מספר ימים בלבד לאחר האירוע, העיד כי ראה את המצבר ולא היה בו שום כשל (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 27 שורות 5- 6).

מר אבני בחקירתו הנגדית העיד, כי בדק את המצבר כשהפלטות שבתוך המצבר בטרקטורון לא היו מעוותות, דבר המעיד על קצר מחוץ למצבר, כשבמצבר עצמו לא היה שום כשל (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 22 שורות 31- 32, עמ' 23 שורות 1- 4).

זאת ועוד, מר שוירמן, מומחה מטעם בית המשפט, התייחס להנחות עליהן התבסס מר סלוצקי, וקבע כי מר סלוצקי התבסס על הנחות היפותטיות ללא ממצאים עובדתיים, אשר אף לא עלו בקנה אחד עם תצהירו של התובע וכן עם ממצאיו של מר סלוצקי עצמו.  כל זאת, להבדיל מחוות דעתו של מר כהן אשר מר שוירמן פסל אותה, רק בשל כך שלא פורטה כדבעי ובהעדר מתן הסברים בדבר הקביעה כי מדובר בכשל חשמלי, דבר אשר ניתן היה לרפא ולהשלים באמצעות עדותו של מר כהן .

בעוד שבחוות דעתו של מר סלוצקי נטען, כי התובע שנהג בכלי חש ברעשים שעולים מן הכלי, הצהיר התובע כי: "הטרקטורון לא השמיע רעשים לפני כן ולא קרטע, אלא פשוט חדל מלפעול ונעצר בהדרגתיות תוך שיובל ואני, מובילים אותו לשולי הדרך. משהטרקטורון שבק , הזמנו גרר, לגרור את הטרקטורון לביתנו".

גם בחקירתו הנגדית העיד התובע  לעניין זה כי נאלץ לסטות מהכביש לאחר שהטרקטורון החל לעשות בעיה עד שדמם לחלוטין (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 13 שורות 23- 25).

מר סלע חברו של התובע אשר שהה עמו בעת האירוע אישר בעדותו את דברי התובע לפיו, הטרקטורון עצר בהדרגה (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 17 שורות 1- 3) .

מר שוירמן קבע, כי התרחישים ההיפותטיים אשר הוצגו ע"י מר סלוצקי אף עמדו בסתירה לאמור בחוות דעתו שכן הכלי אותר על ידו, כשהוא  כולו שרוף בצורה מוחלטת עד היסוד.

בניגוד לאמור בחוות הדעת ובעדויותיהם של מר כהן ומר גרציאני ,אשר בדקו את הטרקטורון בסמוך לקרות האירוע , כי לא היו שום סימני חריכה והתכה וכי לא הונח גוף זר על המצבר קבע מר סלוצקי בס' 13 לחוות דעתו: "על גבי בית המצבר אותרו סימני התכה וחריכה המצביעים על גוף זר כלשהו שנגע בקוטב החיובי ויצר קשת לעבר גוף הכלי שמהווה קוטב שלילי".

לעניין זה העיד מר שוירמן כי:

"מתייחסים למוצר ממתכת שהיה מעורב בשריפה קשה, שנבדק אחרי 4.5 חודשים, האם הבדיקה הזו הייתה נעשית בזמן אמיתי, היה אפשר להתייחס אליה. אולי כשהרימו ממקום למקום...אתם יודעים שמתכת מתחממת היא מתרככת".

(פרוטוקול דיון מיום 3.7.13, עמ' 25, שורות 19- 22).

כמו כן, מר שוירמן העיד, כי לאחר האירוע הטרקטורון הונח בחצרו של מר אסולין ללא שמירה תחת כיפת השמים חשוף לפגעי הטבע (פרוטוקול דיון מיום 3.7.13 עמ' 21 שורות 18- 23).

גם מר אבני העיד זאת (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 20 שורות 17- 18).

בחקירתו הנגדית העיד מר סלוצקי עצמו, כי כל הגרסה שלו מבוססת כולה על הנחות מאחר ולא היה ליד הכלי בעת האירוע (פרוטוקול דיון מיום 3.7.13 עמ' 17 שורות 20- 32).

לעניין זה, ניתן לראות שורה של הנחות אשר הניח מר סלוצקי על דעת עצמו אשר לטענתו הובילו לפרוץ האירוע. כך למשל הניח, כי קיימת סבירות גבוהה שהנהג קפל את הכסא למקומו ולחץ על גבי חפץ שגרם לעוות הפס העליון שמעל המצבר, מבלי לשאול את התובע או את הנהג האם כך פעלו בזמן אמת (פרוטוקול דיון מיום 3.7.13 עמ' 15 שורות  12- 23 ).

זאת ועוד, הניח מר סלוצקי, כי הגזיה אשר הייתה בתא הציוד התלקחה והובילה לפיצוץ מבלי לדבר עם התובע ותוך שהעיד כי הכלי שאותר על ידו היה שרוף לחלוטין.

בחקירתו הנגדית אישר  התובע, כי אכן הייתה גזייה, אשר הייתה מקופלת בתוך קופסא צהובה וכי דובר באביזר בטיחותי (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 15 שורות 23- 26). התובע שלל בעדותו את הטענה כי מדובר במיכל בנזין.

חוות דעתו של מר שוירמן קבעה, כי מסקנותיו של מר סלוצקי בדבר התפוצצות הגזייה נטענה בעלמא. לדברי מר שוירמן, בדיקה שערך בטרקטורון זהה לזה שנשרף, על מנת לבחון האם מיכל גז של גזייה יכול היה להתלקח ולגרום לפיצוץ כנטען בחוות הדעת של מר סלוצקי, העלתה כי גם אם הייתה דליפה מדובר בכמות זניחה אשר הייתה נבלעת באוויר (ראה חוות דעת מר שוירמן סעיפים 15.3.8- 15.3.20).

מכאן שוכנעתי, כי לא ניתן לקבל את חוות דעתו של מר סלוצקי עליה נסמכת הנתבעת 1 , לפיה  גוף זר הוא אשר גרם להתלקחות ויש לאמץ את האמור בחוות הדעת של מר שוירמן בהתייחסותו לאמור בחוות הדעת של מר סלוצקי.

לאור האמור לעיל, משהאירוע קרה חודש וחצי בלבד לאחר רכישת הטרקטורון, שעה שאירוע התרחש עת הטרקטורון היה על גבי גרר כשאינו מונע שוכנעתי, כי בענייננו אין מדובר בהצתה בזדון, שוכנעתי, לאחר שמיעת עדויותיהם של מר כהן ומר גרציאני אשר בדקו את הטרקטורון בסמוך לקרות האירוע, כי קיימת סבירות גבוהה שעסקינן בכשל חשמלי בטרקטורון , מששוכנעתי כי אין לקבל את חוות דעתו של מר סלוצקי, כי פעולה כלשהי מטעם התובע היא אשר גרמה בסופו של יום לפרוץ השריפה, מסקנתי היא כי כשל חשמלי בטרקטורון הוא אשר הביא לפרוץ השריפה בטרקטורון.

נטל השכנוע:

בענייננו טוען התובע, כי נטל השכנוע להוכיח שהנתבעת 1  לא התרשלה, מוטל על כתפי הנתבעת 1, שעה שחל הכלל "הדבר המדבר בעד עצמו" הקבוע בס' 41 לפקודת הנזיקין.

ס' 41 לפקודת הנזיקין קובע שלושה תנאים מצטברים להחלת הכלל :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

שוכנעתי כי אכן שלושת התנאים המצטברים האמורים בס' 41 לפקודת הנזיקין חלים בענייננו, ואפרט:

בבחינת התנאי הראשון יש לבחון האם התובע ידע את הנסיבות הממשיות שגרמו לאירוע אשר הביא לנזק האמור כשהזמן הקובע לצורך הידיעה הוא זמן התרחשות התאונה (ראה ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות פ"ד מב (1)153, 157).

אין מחלוקת, כי הטרקטורון נשרף כליל כשהוא על גבי גרר חודש וחצי בלבד לאחר רכישתו.

למעשה מקור הידיעה הראשון בדבר נסיבות האירוע הינו בדו"ח מכבי האש אשר נכתב ע"י מר כהן לאחר האירוע, שם כתב כי מדובר בכשל חשמלי בטרקטורון.

בענייננו, הצדדים הביאו חוות דעת מומחים מטעמם על מנת לנסות ולהוכיח את הנסיבות אשר גרמו לשריפה כשלאור חילוקי הדעות מונה מומחה מטעם בית משפט אשר אף הוא בסופו של יום לא קבע מה היו הנסיבות אשר הביאו לקרות התאונה.

מכאן,  שוכנעתי בהתקיים התנאי הראשון, קרי, במועד האירוע התובע לא ידע ולא יכל היה לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו לפרוץ השריפה על הטרקטורון.

בבחינת התנאי השני יש לבחון האם הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו.

תכליתו של תנאי השליטה נקבע בפס"ד ע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' ר' הינדלי ואח' וערעור שכנגד פ"ד מט(1)45, 80:

" תכליתו של תנאי השליטה, כידוע, היא לזהות את הנתבע - לאור היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק ומשום כך - כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק (השווה אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ ' 61). אני מסכים, שאם יוכח כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק, תימצא בכך, בדרך כלל, ראיה איתנה לשליטתו בנכס. אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו ­על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק. אכן, בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה פעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. אך מבחן זה איננו תולה את קיומה של שליטה בתנאי סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה."

בענייננו , האירוע שגרם לנזק ארע כחודש וחצי בלבד לאחר רכישת הטרקטורון, מהנתבעת 1 .

הנתבעת 1 הינה היבואנית והמשווקת של טרקטורונים מסוג פולריס כטרקטורון מושא התביעה ואף נותנת שירות לאחר המכירה (ראה תצהירו ועדותו של מר בתיה מנהל שירות בנתבעת 1).

סבורני כי זיקתה של הנתבעת 1 לטרקטורון בשים לב כי אירוע השריפה התרחש חודש וחצי בלבד לאחר רכישתו, כששוכנעתי ע"פ מאזן ההסתברויות כי סבירות גבוהה היא כי מדובר בכשל חשמלי בטרקטורון , מעידה לכאורה על היותה של הנתבעת 1 בעלת היכולת הטובה ביותר למנוע את האירוע.

בבחינת התנאי השלישי יש לבחון האם אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

בע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1)539, 562 נקבע:

"בדיקת קיומו של התנאי השלישי נעשית לאור הנסיבות הכלליות, לאמור: בלי שפונה בית-המשפט לפרטי המקרה. המסקנה אינה נסמכת על הוכחת מעשה רשלני מסוים. נהפוך הוא – אף שנסיבות התאונה, נכון לאותו שלב (קרי, בתום פרשת התביעה), אינן ידועות, מלמד ניסיון החיים כי תאונה מעין זו אינה נגרמת ברגיל בלא שנתקיים מעשה רשלני כלשהו. התנאי השלישי מתקיים מקום שבו מוכיחה ההסתברות הכללית כי במרבית המקרים התוצאה שנגרמה באה בשל רשלנות. התנאי השלישי דורש הוכחת הסתברות כללית לקיום רשלנות, להבדיל מהצבעה על הסתברותה של אפשרות מסוימת כגורם לנזק".

סבורני כי שעה שהגעתי למסקנה כי השליטה בטרקטורון הייתה בידי הנתבעת 1 בהיותה משווקת הטרקטורון בשים לב כי האירוע ארע חודש וחצי בלבד לאחר רכישתו,  שעה שהשריפה ארעה עת הטרקטורון היה ע"ג גרר כאשר המנוע כבוי , שעה ששוכנעתי לאחר שמיעת עדותם של מר כהן ומר גרציאני כי סבירות גבוהה היא שמדובר בכשל חשמלי בטרקטורון כאמור לעיל,  מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת 1 היא אשר התרשלה יותר מאשר ננקטה זהירות סבירה על ידה.

מכאן בהתקיים שלושת התנאים: "אזי עובר לשכם הנתבע הנטל של הבאת עדות שיש בה כדי לשכנע , מכוח עודף ההסתברויות , שאין לייחס את קרות התאונה לרשלנות מצדו" (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן).

"לכאורה, נוגעת החזקה שבסעיף 41 בשאלת ההתרשלות לבדה אולם בפועל מקימה היא על הנתבע את החובה להראות כי "לא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שייחוב עליה"

(בע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו (1) 539, 556).

הנתבעת 1 לא הוכיחה את הנטל כי לא התרשלה, בענייננו, מר עמית בתיה מנהל שירות בנתבעת 1 בחקירתו הנגדית העיד, כי הינו נותן שירות אחרי מכירה כאשר מטפל בכל תקלה הקשורה בייצור או תקלה טכנית, כשהיו מקרים בהם טפל בנושא תלונה על פגם במוצר.

עוד העיד מר בתיה, כי  לא ראה כלל את הכלי טרם רכישתו ע"י התובע ואף לא ידע לומר היכן היה הכלי מהמועד שעבר את הטסט ועד למסירתו.

בחקירתו הנגדית העיד מר בתיה, כי אינו חוקר שריפות כשרוב תצהירו התבסס על דברי התובע ועל חוות הדעת של המומחה. מכאן, משאינו מומחה בעניין כיצד יכול להגיע למסקנה כאמור בס' 15 לתצהירו כי האשמות החוזרות ונשנות של התובע לפיהן,  קיים ו/או היה פגם במוצר אשר הצריך "ריקול" תלושה מהמציאות ואינה מבוססת"?

מה עוד שהעיד, כי בכלים אחרים היו "ריקולים" אם כי לא פרט את זה בתצהירו מאחר ודובר בדגמים אחרים.

בעניין זה  פרט מר גרציאני בעדותו את מקרה השריפה אשר ארעה בדגם אחר של טרקטורון אשר ייצרה חברת פולריס, אותה החברה של הטרקטורון מושא התביעה, אשר גם שם ארע כשל חשמלי עת הטרקטורון לא היה מונע.

באשר לשריפה זו טען מר בתיה, כי איננו  מכיר את מקרה השריפה .

תמוה הוא, כיצד טען מר בתיה שלא מכיר את מקרה השריפה או כי לא בדק כלל את המקרה לאחר ששמע על זה ממר אבני,  כאשר באותה נשימה ציין כי בעלי המוסך שנשרף עקב אותה דליקה הינו כיום בן זוגו לעבודה (פרוטוקול דיון מיום 4.4.13 עמ' 12 שורות 28- 31, עמ' 13 שורות 1- 2).

הנתבעת 1 אף לא הוכיחה, כי יש קשר סיבתי בין אופן הנסיעה של התובע וחברו מר סלע על הכביש לבין שריפת הטרקטורון.

בעניין זה הצהיר מר בתיה מנהל שירות מטעם הנתבעת 1, כי נסיעה בטרקטורון בכבישים מהירים וכן נסיעה במהירות של מעל 40 קמ"ש אסורה בישראל, תנאים אשר היו ידועים לתובעים נוכח העובדה כי תוקף הרשיון מותנה בצירוף נספח לו במסגרתו רשומים התנאים האלה וכן שלט המותקן על גב הטרקטורון, המציין כי המהירות המרבית הינה 40 קמ"ש.

מנגד מר סלע העיד, כי לא היה להם שלט על הטרקטורון שמותר לנסוע בו עד 40 קמ"ש (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 18 שורות 5- 6). עוד העיד מר סלע, כי אף אחד בנתבעת 1  לא אמר כי נסיעה בכביש עם הטרקטורון תגרום לשריפתו.

בעניין זה העיד מר סלע, כי אם נכנסים לאתר של הנתבעת 1 עצמה אפשר לראות שם כי הם עצמם נוסעים על טרקטורונים על כביש בטיולים שהם מארגנים (פרוטוקול דיון מיום 28.11.12 עמ' 17 שורות 26- 31, עמ' 18 שורות 1- 3).

משעומת מר בתיה בעדותו כיצד זה שבהשקה של הטרקטורון ע"י הנתבעת 1 הביאו נהגים מקצוענים להשקה אשר סחטו את המצערת השיב, כי זה לא היה בכביש 6.

אלא שכאמור בתצהירו ואף בהמשך עדותו המהירות המותרת של הכלי בכלל הינה 40 קמ"ש לאו דווקא בכביש 6.

משנשאל מר בתיה בהמשך עדותו האם במבחנים לרכב בשטח וגם במבחן דרכים עוברים את מהירות ה - 40 קמ"ש התחמק מהשאלה בטענה, כי הוא מנהל שירות אחרי מכירה.

כמו כן, על אף שבתצהירו טען, כי כתוב על גבי הכלי שהמהירות המרבית של הכלי הינה 40 קמ"ש בחקירתו הנגדית הודה, כי לא ראה אם היה שלט על הטרקטורון מושא התביעה דנא וכל שטען הוא, כי על מנת שהכלי יעבור טסט הוא חייב להיות עם השלט .

אלא שבהמשך עדותו הודה, כי לא ראה כלל את הכלי טרם רכישתו ע"י התובע, ואף לא ידע לומר היכן היה הכלי מהמועד שעבר את הטסט ועד למסירתו.

כמו כן, משהוצגו לו ע"י בית המשפט שתי תמונות של שני כלים נ/1 ונ/2 השיב כי אכן לא רואה את השלט על הכלים אך לא לוקח אחריות למה שאנשים עושים.

מכאן, הגם שהתובע חתם על תעודת אחריות במסגרתו נכתב כי  קבל הדרכה באשר לתפעול הכלי, לא הוכח בפניי כי אכן היה שלט על גבי הכלי כטענתה של הנתבעת 1, כי התובע הודרך כי אל לו לנסוע על הכביש עם הטרקטורון , לרבות ובמיוחד תוצאות הנסיעה על הכביש בניגוד לאותן הוראות, כך למשל שהדבר יוביל לשריפתו .

לא הוכח בפניי כי תנאי השימוש שעשה התובע בטרקטורון , ובענייננו, חודש וחצי לאחר רכישת הטרקטורון , יש בהם כדי להוות סיבה לפרוץ האירוע.

לאור האמור לעיל, משהנתבעת 1 לא עמדה בנטל להוכיח, כי לא התרשלה בענייננו ואף לא הוכיחה כי פעולה מטעם התובע היא אשר הביאה לפרוץ האירוע, סבורני כי הנתבעת 1  נושאת באחריות לנזק אשר נגרם לתובע בעטיו של האירוע בשיעור של 80% מהנזקים.

אחריות הנתבעות 2 ו-3:

הנתבעת 2 הינה בעלת החברה אשר החזיקה במשאית הגרר אשר הגיעה לגרור את  הטרקטורון לאחר ששבק חיים.

אין מחלוקת, כי לאחר מספר דקות של נסיעה הבחינו נוסעי הגרר כי פורצות להבות מכיוון הטרקטורון.

שוכנעתי כי הגם והיה ברכב מטף כיבוי אש מר סייף לא ידע היכן מטף כיבוי האש וכי הגם וניתן לו מטף כיבוי ע"י אחד מהאזרחים, טענה אשר אומתה ע"י התובע ומר סלע בעדותם,  לא היה זה מועיל בשלב שבו נעשה בו השימוש .

מר סייף העיד, כי לא עבר הכשרה לעניין מצבים מסוג זה.

באשר למטף כיבוי האש, הצהיר כי לא הצליח למצוא את מטף כיבוי האש שהיה מונח בתוך ארגז הכלים הממוקם בצד הימני של משאית הגרר , כשרק בדיעבד התברר לו ע"י בעלי חברת הגרר מר חיים אסולין , לאחר שהגיע למקום, היכן מטף כיבוי האש.

בניגוד לתצהירו, בחקירתו הנגדית, העיד מר סייף, כי לא פתח את הארגז של המטף רק לאור הלחץ בו היה נמצא ולא משום שלא ידע היכן המטף (פרוטוקול דיון מיום 4.4.13 עמ' 4 שורות 9 -16).

מר סייף העיד כי בתחילה ניסה לכבות את האש באמצעות בקבוקי מים כשהתובע העיד ש לאחר שפעולה זו לא צלחה המשיך מר סייף לחפש מטף ואף הרים את המושבים בקבינה של הרכב.

מר סייף והתובע העידו, כי השריפה פשטה במהירות וכן כי בשלב כלשהו התקשר מר סייף למר אסולין והלה נתן לו הנחיות על מנת שמשאית הגרר לא תפגע בשריפה אף היא, כאשר הסבריו לא הועילו ומשאית הגרר בסופו של יום נשרפה אף היא.

על כן, גם אם אזרח נתן למר סייף מטף כיבוי אש בשלב כלשהו קשה לקבל את טענתו של מר סייף כי המטף ניתן לו מיד עם עצירתו, שכן אם כך הדבר היה נראה כי היה בידם להקטין את הנזק שנגרם לטרקטורון ולפחות את הנזק שנגרם למשאית הגרר אשר נשרפה אף היא.

לעניין זה העיד מר סלע, כי אכן אחד הנהגים הביא למר סיף מטף קטן של רכב אשר לא יכל לעזור שעה שבשלב זה האש כבר הייתה גדולה.

תקנה 370 לתקנות התעבורה-תשכ"א 1961 קובעת את החובה להימצאות מטף כיבוי אש במשאיות כששם נקבע, כי על מטף כיבוי האש להיות במקום הנראה לעין ואשר הגישה אליו צריכה להיות נוחה ומאפשרת הפעלה מהירה ונוחה.

אלא שבענייננו , גם אם היה מטף במשאית כאמור בתצהירו של מר סייף, נראה כי הוא לא ידע על מקום הימצאו כלל, שכן בעצמו הצהיר שרק לאחר האירוע הגיע מר אסולין אשר הראה לו היכן מצוי המטף.

לאור זאת סבורני, כי הנתבעת ברשלנותה לא עשתה די על מנת להקטין את הנזק האמור ומשכך, מוטלת עליה אחריות בשיעור של 20% אשר נקבעה על דרך האומדן בעת חלוקת האחריות בין הנתבעות, בינן לבין עצמן.

הסעדים:

התובע בקש את עלות הטרקטורון ע"פ חשבונית קנייה בסך 105,000 ש"ח, תשלום עבור מכבי אש בסך 1,643 ₪, ציוד שנשרף בטרקטורון בסך 15,350 ₪ ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

משלא הובאו כל אסמכתאות באשר לחפצים אשר היו בטרקטורון בעת האירוע איני יכולה ליתן לתובע פיצוי בגין הציוד אשר לטענתו נשרף בעת האירוע.

איני סבורה כי יש אף ליתן פיצוי בגין עוגמת נפש במקרה שבענייננו.

סוף דבר:

הנני קובעת לתובע פיצוי כספי בסך של 106,43 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה  ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות תישאנה בהוצאות מומחה בית משפט אשר שולמו על-ידי התובע בגין עדותו ועריכת חוות דעתו בסכום של 4,600 ₪ בתוספת מע"מ.

כמו-כן, הנני פוסקת שכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 15% + מע"מ ואגרות ששולמו על-ידו.

בסכום זה תישאנה הנתבעות בהתאם לחלוקת האחריות שלהלן: הנתבעת 1 תשא באחריות בשיעור של 80% מגובה הפיצוי והנתבעות 2 ו-3 תישאנה באחריות בשיעור של 20% בלבד.

כמו-כן, הנתבעות תישאנה כל אחת בהוצאות העדים מטעמן.

הואיל ותיק זה אוחד עם תיק נוסף שמספרו 30325-05-11 ( שם הוגשה תביעה על ידי הנתבעת 2 כאן כנגד התובע כאן אשר הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1 כאן) בסדר דין מהיר, בהתאם להסכמת הצדדים והחלטת כב' השופטת מני גור-מיום 7/11/11 לפיה ההכרעה בתיק זה תכריע גם בתיק שאוחד.

למען הסדר הטוב והזהירות, שעה שהצדדים כולם לא התייחסו בסיכומיהם לתיק הנוסף, יואילו ב"כ הצדדים להגיש הודעה משותפת, האם נוכח חלוקת האחריות והממצאים העובדתיים שנקבעו בתיק שלפני, אכן ניתן לחלק את האחריות בתיק שאוחד או שמא מבקשים לטעון בקצרה לחלוקה אחרת ( עמוד אחד כל אחד בלבד).

תשומת לב הצדדים, כי בתביעה הנוספת יש להתייחס רק לנזקים הישירים שנגרמו לתובעת שם, קרי הוצאות עבור גרר ואחסנת הטרקטורון בלבד, למעט עוגמת נפש בסכום של 20 אלף ₪.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.