תובע: יעקב אבישר

ע"י ב"כ עו"ד עוז כהן

נגד

נתבעת: בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מע"י ב"כ עוה"ד מוטי קניאל

פסק דין

כללי

בפני תביעה כספית על סך 369,400 ₪, שביסודה מחלוקת בין רוכש דירה ("התובע") ובין חברת בניה ("הנתבעת"), בדבר אחריותה של הנתבעת לליקויים שנתגלו בדירה. רכיבי התביעה הינם 119,400 ש"ח תיקון הליקויים, 220,000 ש"ח הפסד שכר דירה למשך 22 חודש, ממועד מסירת החזקה בדירה ב 30.6.08, ועד להגשת התביעה 11.4.10, כן נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש ע"ס 30,000 ₪. בעקבות הסכמה דיונית, מיום 21.04.2010 הועבר התיק לבית משפט זה, ולרבות הסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

טענות הצדדים

ביום 16.08.2005 רכש התובע דירת פנטהאוס בפרוייקט יוקרתי במרינה באשדוד, וזאת לטענתו, כחלק מנכסי הנדל"ן, שמחזיק לצורכי השקעה והשכרה. נטען כי ביום 30.06.2008 קיבל התובע לידיו את החזקה בדירה, ומיום זה, החלה מסכת תלאות, שנבעה מליקויי הבנייה הרבים בדירה, שבעיקרם היו ליקויי רטיבות. הליקויים האמורים, גרמו לכך שהדירה לא היתה ראויה למגורים, עד לתיקונם, הגם באופן לא מושלם, בחודש ספטמבר 2011.

נטען כי התובע התריע בפני הנתבעת, באמצעות עשרות שיחות טלפוניות ומכתבים, אודות הליקויים הרבים והחמורים שהתגלו וביקש לתקנם. על אף פניות אלו, בחרה הנתבעת לבצע תיקונים נקודתיים וחלקיים כמו, צבע וניקוז, ולא טרחה לבצע תיקונים יסודיים ומהותיים. ההתנהלות האמורה, לפיה, התובע פונה אל הנתבעת וזו מסתפקת בהגעה אל הנכס, בבדיקת התלונה ובביצוע תיקונים מינוריים, נמשכה לטענת התובע, מספר חודשים, עד שבחורף 2010, הופיעו רטיבויות בכל שטח הדירה. בשלב זה, פנה התובע אל הנתבעת פעם נוספת, הן בעל פה והן בכתב, ותוך ציון העובדה שהרטיבויות בדירה גורמות לנזקים קשים, שכן לא ניתן להתגורר בדירה או להשכירה, ועל אלו מתווספים גם עוגמת נפש וסבל רב.

התובע עתר למתן צו עשה לתיקון הליקויים והפגמים שתוארו לעיל, על פי חוות דעת מומחה של המהנדס ברגמן, אותה צרף לכתב תביעתו. לטענת התובע, המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, המהנדס יקי נחמן, קיבל את מרבית טענותיו, ושפורטו הן בכתב התביעה והן בחוות דעתו של המומחה מטעמו, מר ברגמן, אך באומדנים נמוכים יותר. נטען בהקשר זה, כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנתבעת תבצע את התיקונים, כאשר העבודות יבוצעו בפיקוחו של המומחה, מר יקי נחמן. יצוין כי המומחה מר נחמן קבע כי יש לבצע תיקונים בדירת התובע , וכן בדירה מעליו.

לטענת התובע, תיקון הליקויים בביתו פנימה, בוצע ב 11/10 אך אז לא תוקן הפגם המרכזי, והוא מקור הרטיבות ממרפסת השכנים, משפחת ויצמן, הדירה מעל. רק ביום 26.05.2011, פנתה ב"כ הנתבעת אל משפחת ויצמן בכתב, והתריעה לראשונה על חובתם לאפשר את ביצוע התיקונים מדירתם, ורק ב 9/11 הסתיימו כלל התיקונים לרבות בבית השכן מעל. נטען כי נוכח האמור, התיקונים הסתיימו, 3 שנים ו- 3 חודשים ממועד קבלת החזקה בדירה.

התובע טוען כי מאחר והדירה לא הושכרה לכל אורך התקופה האמורה, נגרם לו אבדן רווח בשיעור דמי שכירות ראויים ומקובלים לדירה מעין זו. נטען כי עד לחודש 9/11 או למצער חודש 11/10 , לא הושלמו תיקונים המאפשרים מגורים הולמים בדירה, ועל כן עומדת לתובע זכות לפיצוי נוסף מיום הגשת התביעה 4/10, ועד למועד סיום התיקונים. לטענת התובע, המומחה מטעמו קבע כי הדירה אינה ראויה למגורים, והמומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי באם לא יתוקנו הליקויים מדירת השכן קיימת אפשרות שהדירה לא תהיה ראויה למגורים נאותים לאחר מספר ימי גשם שוטף, וברי שמאז קבלת החזקה בדירה, עברו 3 חורפים, בהם היו מספר ימי גשם (2008 -2010). בנוסף, התובע טוען כי על אף מאמציו הרבים להשכרת הדירה, לא היו כל מעוניינים, והתנהלותה של הנתבעת לא סייעה לשיפור ו/או תיקון המצב, במציאת פתרונות יצירתיים ובהפעלת מנופי השכנוע שעומדים לה אל מול משפחת וייצמן, שבדירה מעליו.

לטענת התובע, הוא זכאי לשכר דירה ראוי העומד על סך של 10,000 ₪ לחודש, ובעבור 22 חודשים, למועד הגשת התביעה שמצטבר לסך 220,000 ₪, למועד הגשת התביעה, ואף המשיך ונגרם לאחר הגשתה. לצורך תמיכה בטענתו זו צרף את תצהירו של מר איגור קוזניצוב, העוסק בהשכרת נכסים באזור, ולפיה מחירי השכירות של פנטהאוזים במרינה של אשדוד, קו ראשון לים, נעים בטווח שבין 8,000 ₪ ל 13,000 ₪.

התובע טוען כי לאור התלאות שתוארו, ולאור העובדה שרק כעבור כ 3 שנים ממועד המסירה הושלמו התיקונים וכתוצאה מהגשת תביעה זו, ובהתחשב בהוצאות המומחים, בפניותיו הטלפוניות ובמכתביו, בנסיעותיו מירושלים לאשדוד וכמובן לחציו וכעסיו, יש לפצותו בסך של 60,000 ₪, בגין עוגמת נפש, לצרכי אגרה הועמד הסכום הנתבע בראש זה, על סך 30,000 ₪.

לטענת הנתבעת ובאשר לדמי השכירות הנדרשים, ליקויי הרטיבות שתוקנו בפיקוח מומחה ביהמ"ש הופיעו רק בינואר 2010, ועל כן לכל היותר מדובר בתקופה של 4 חודשים, אשר בגינה יכול וראוי לפצות בהפסד שכר דירה. נטען כי התובע עשה שימוש בדירה, ולכן לא העמידה להשכרה, וכי על פי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, הדירה היתה ראויה למגורים, וזאת נכון ליום 25.10.2010, טרם תיקון ליקוי הרטיבות. בהקשר זה, מוסיפה הנתבעת כי חוות דעת המומחה, לפיה הדירה אינה ראויה למגורים היתה מותנית בכמה תנאים שכללו: "במידה ולא יבוצעו תיקונים", "יהיו ימים רציפים של גשם שוטף". כמו כן, נטען כי על פי הצהרתו של התובע עצמו, הושכרה הדירה בפברואר 2011, כלומר כשבעה חודשים טרם תיקונה הסופי של בעיית הרטיבות הנטענת. הנתבעת טוענת כי התובע לא פעל להקטנת הנזק, מאחר ולא העמיד את הדירה להשכרה בשכר דירה נמוך יותר, המשקלל את קיומם של הליקויים השונים בדירה, שכן לא היה מעוניין להשכירה. לטענת הנתבעת, התובע לא העמיד את הדירה להשכרה מסיבות שונות הכוללות, את רצונו לעשות בה שימוש אישי, רצונו למוכרה או לבצע עסקת חליפין, מחיר שכר הדירה שנדרש היה גבוה ממחיר השוק, ביקוש נמוך מלכתחילה לדירות יוקרה, וגודל דירה הנמוך באופן משמעותי מהמוצהר, ע"י התובע.

באשר לגובה דמי השכירות, טוענת הנתבעת כי דמי שכירות של 10,000 ₪ אינם סבירים, כנטען על ידי התובע, אלא עומדים על טווח שבין 5,500 ₪ ל 6,100 ₪, בין השנים 2009 ועד 2011, ובהסתמך על חוות דעתו של מהנדס ושמאי מקרקעין מטעמה, מר צבי רון. בהקשר זה, העלתה הנתבעת טענות שונות באשר למהימנות עדי המומחה מטעם התובע וממצאיהם.

באשר לעוגמת הנפש, נטען כי לתובע לא נגרמה עוגמת נפש, וכי כלל הטענות בדבר הליקויים זכו למענה מיידי ורציני. התיקונים בתוך דירת התובע בוצעו באופן מיידי לפני ולאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, ואילו התיקונים שמחוץ לדירה לא השפיעו על חיי התובע. כמו כן, נטען בהקשר זה, כי התובע לא נדרש כלל להגיע לדירה ועשה כן על דעת עצמו. כחלק ממאמציה של הנתבעת לפתרון הליקויים, אף שכרה מנוף ואמצעים שונים, וזאת בכדי לצמצם את אי הנוחות שבביצוע תיקונים, בדירת משפחת וייצמן (הדירה שמעל התובע).

הנתבעת, מטילה ספק באמינותם של מר איגור קוזניצוב שהעיד מטעם התובע, ובתובע עצמו. כמו כן, נטען כי מרבית עילות התביעה אינן מקימות זכות לפיצוי כספי וזאת על פי חוק המכר דירות, המעניק סעד של תיקון, וכאשר לשון ההסכם שוללת מפורשות פיצוי כספי.

דיון והכרעה

לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, ולצורך בדיקת הטענות בגין הליקויים, מינה כאמור בית המשפט מומחה מטעמו, את המהנדס מר יקי נחמן.

ככלל, בית המשפט יטה לקבל את ממצאי המומחה מטעמו, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם, בהקשר זה, ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (פורסם בנבו)

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט, ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

כמו כן, לעניין שיקול הדעת בדבר מידת אימוץ מסקנות המומחה, ראה: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו), פסקה 3ׂ; ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 16.

בחוות דעתו המפורטת של אינג' נחמן, מיום 3.9.2010 והמבוססת על ביקור שערך בדירה נשוא תביעה זו, ביום 16.8.2010, עולה כי קיימים בדירה ליקויי בניה רבים, הכוללים ליקויי רטיבות ודליפות מים וכאמור בחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם התובע. למרות זאת, קיים פער בדבר היקף וגובה העלויות הכספיות הכרוכות בתיקונם של הליקויים. בעוד חוות דעת המומחה מטעם התובע, העריכה את העלות הכספית של התיקונים בסך של 153,816 ₪ כולל מע"מ, חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש העריכה את עלות זו בסך של 59,044 ₪ כולל מע"מ. המלצת מר נחמן, היתה כי עבודות התיקון יבוצעו על ידי הנתבעת, מאחר ועיקר גורמי הכשלים והליקויים בדירת התובע, הינם בשטח המשותף לכלל הדיירים או בדירה פרטית מעל דירת התובע, ומשכך תידרש אחריות על פי חוק מכר דירות (לעניין זה ראה גם סעיף 8 בתשובותיו של מר נחמן לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע מיום 25.10.2010). במסגרת ההליך, הוחלט לאמץ את המלצתו של מר נחמן, לפיה התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעת ובפיקוחו וכך נעשה. יצויין בהקשר זה כי אופי הליקויים, ליקויי רטיבות שחייבו טיפול הן בדירת התובע והן בדירה שמעליו, ולצורך שמירת אחריות, לפי חוק המכר, מחלישים את הטענה להעדר הקטנת נזק מטעם התובע, שכן תיקון עצמי על ידי התובע עצמו, שלא על דעת הנתבעת, היה בו להביא לשלילת המשך אחריות בעניין שהיה לגביו כשל רציני, ושכאמור מומחה בית המשפט סבור שצריך להיות באחריות הנתבעת, יחד עם זאת נותרה הטענה שהדירה היתה ראויה למגורים, ומשכך גם ראויה להשכרה, גם אם במחיר מופחת, ולפני ביצוע מושלם של התיקונים.

בחוות דעתו המסכמת של מר נחמן, מיום 05.10.2011 נקבע כי העבודה בדירה, תיקוני הפנים, נערכה כשבועיים קלנדאריים, וכי מחד, בתקופה האמורה לא נדרש פינוי תכולת הדירה, ומאידך לא ניתן היה להתגורר בדירה כשבועיים. לעניין יתרת העבודות, עבודות החוץ, אלו בוצעו בהתאם ללוח הזמנים שהוכתב על ידי הדייר בקומה העליונה, ותוך שהעבודות מבוצעות ללא הפרעה בדירת התובע.

ליקויים

מאחר וכלל הליקויים שפורטו בחוות דעתו של מר נחמן תוקנו בסופו של יום, ולמועד חוות דעתו המסכמת, הן בדירת התובע והן מחוצה לה, ועל ידי הנתבעת, מתייתרת פסיקה בעניין עלויות תיקון הליקויים, ולמעט מרכיב שכ"ט, הוצאות ועוגמת נפש בגינם.

הפסד שכר דירה

התובע דורש 220,000 ₪ בגין הפסד שכר דירה מיום מסירת הדירה, 30.06.2008, ועד ליום הגשת התביעה, 11.04.2010. כלומר, בעבור 22 חודשים ולפי שכר חודשי של 10,000 ₪ ועל בסיס ההנחה שהדירה אינה משמשת את התובע למגורים, ושעה שנקנתה לצורכי השקעה והשכרה, כדירת פאר מרוהטת , במרינה יוקרתית, כפי שעשה עם דירות אחרות שרכש באותו אופן.

לאחר שעיינתי, בחומר הראיות, בעדויות השונות ובסיכומי הצדדים אני סבור כי ההנחה, לפיה רכש התובע את הדירה לצורכי השקעה והשכרתה, הנה נכונה ועל כן, התובע זכאי לקבל שכר דירה עבור הדירה שרכש במיטב כספו ושלא הושכרה במשך התקופה האמורה וכתוצאה מליקויי הבניה השונים שהיו קיימים בה, ובדגש על ליקויי הרטיבות ונזילות המים. אציין כי אינני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה, התובע התגורר בדירה במהלך סופי השבוע ובחגים, וכי עשה בה שימוש אישי קבוע. אכן, מן העדויות עולה כי התובע הגיע לדירה מעת לעת לצורך הסדרת הליקויים, ולאור קשריו התכופים בעניין זה עם נציגי הנתבעת, אך אין בכך בכדי להביא למסקנה שהתובע עשה בדירה שימוש קבוע שבגינו נמנע מן התובע להשכיר את הדירה למטרת רווח כפי שתכנן.

אני סבור כי יש לקבל את עמדת הנתבעת, לפיה עקרון הקטנת הנזק חל גם על התובע, ומשכך ראוי ליתן משקל לעובדה שהדירה לא הושכרה במשך מרבית התקופה, ולמרות שאולי ניתן היה להשכירה במחיר המגלם את הליקויים האמורים, שכמובן, נמוך יותר משכר הדירה המלא שנדרש על ידי התובע בתביעתו. בכל מקרה מדובר בהפחתה שולית ביותר, שכן מומחה ביהמ"ש הבהיר שלא ניתן להתגורר בדירה בהיעדר תיקון וימים גשומים צפויים, מה שארע בפועל בעבר. אם כי בנקודת הזמן 08/10, בה היה מומחה בדירה, סבר שניתן להתגורר בה, ויצוין שמדובר בעיצומו של הקיץ. כוונת התובע לא היתה להתגורר בדירה בעצמו, אלא להשכירה לצורך רווח וברי שהדבר נמנע ממנו, בעיקרו, בהיעדר תיקון, וימי גשם שהיו בחורפים קודמים ועד לתיקון.

אציין בהקשר זה, כי חקירתו של מר קוזניצוב לעניין שכר הדירה הראוי ואף לגבי הליקויים מושא התביעה, הפחיתה מהמשקל הראייתי שניתן לייחס לתצהיר שהוגש מטעמו בעניינים האמורים, מאחר ואינו שמאי או מתווך וכמו כן, עדותו מלמדת כי אינו עומד מאחורי האמור בתצהירו (חקירת מר קוזניצוב מיום 10.02.2010 עמ' 12,15,17,19).

לעניין שטח הדירה, עולה כי קיים פער משמעותי בין שטח הדירה שנטען על ידי התובע, 240 מטר רבוע, המבוסס על גובה הארנונה הנגבית, ומהווה את הבסיס לתמחור גובה שכר הדירה, לבין שטח הדירה בפועל, 156 מטר(חקירת התובע מיום 10.02.2010 עמ' 25-27 ונספח כ"ח לתצהירו של מר גרציאן, ועל פי צו רישום הבתים המשותפים; עפ"י עדותו של מר רון מיום זה, עמ' 74 שטח הדירה ברוטו הנו 168 מטר). אני סבור כי יש מקום להביא לידי ביטוי את הפער האמור בשטח הדירה, המשפיע כמובן, על ערך הנכס וכפועל יוצא גם על גובה שכר הדירה שניתן לגבות בגין הדירה. לצורך שערוך גובה שכר הדירה הראוי עבור הנכס, הוגשה חוות דעת מהנדס ושמאי, מטעם הנתבעת, מר רון, ולפיה שכר הדירה הראוי הנו כ 6,000 ₪ (חקירת מר רון מיום 10.02.2010 עמ' 72).

אני סבור כי שכר דירה של 6,000 ₪ לחודש, הנו שכר חודשי ראוי עבור הדירה נשוא התביעה. שכר הדירה האמור, מגלם פרמטרים שונים המשפיעים על ערך הנכס וכולל את מיקומו במרינה באשדוד, קרבתו לקו החוף, ורמת האבזור של הבניין הכולל, בין היתר, חדר כושר ומתחם ספא וכמובן בהתחשב בשטחה של הדירה הספציפית. בשקלול כלל הפרמטרים שהובאו לעיל, ובשקלול שכר הדירה החודשי הנתבע, אפשרות השכרת הדירה עם ליקויי הבניה שנלוו לה, שכר הדירה שנדרש במכתב התובע מיום 24.11.08, ושכר הדירה שנגבה בפועל על ידי התובע עבור דירה זו, ולאחר השלמת סבב התיקונים הראשון, ראוי להעמיד את גובה שכר הדירה בר הפיצוי וגם בהתחשב ברכיב הקטנת הנזק, כאמור לעיל על סך 6,000 ₪, שעל בסיסו יתבצע התחשיב, וזאת מיום מסירת הדירה לידי התובע, 30.06.2008 ועד ליום הגשת התביעה, 11.04.2010, ובניכוי 40 יום שכן לא סביר שהדירה תושכר יום לאחר קבלת המפתח, וגם יכולה לחול החלפת דייר במהלך התקופה. סה"כ מגיע אם כן פיצוי בסך 6,000 ₪ לחודש, ועבור 20 חודשים למועד הגשת התביעה, סה"כ 120,000 ₪. מיום 1/2/11 ועד להיום, יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד, ומהיום הצמדה וריבית כחוק.

עוגמת נפש

מטרתו של הפיצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראה גם: א' נ'ורדי, דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, (2001) עמ' 421). אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עוגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עוגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ראה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו (2), 60, 64-65) יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות (ראה גם: ע"א 5602/06 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו)), כמו כן, ראה: ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 18.

כפי שכבר צוין, מקריאת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, מר נחמן עולה כי טענתו המרכזית של התובע בדבר קיומם של ליקויי בניה הנה מבוססת וכי בנכס היו קיימים ליקויי בנייה לא מעטים הכוללים רטיבויות ונזילות ולרבות 10 מוקדי רטיבות. התובע, נאלץ להשקיע זמן ומשאבים, כלכליים ונפשיים לצורך טיפול בליקויים האמורים הכוללים, שיחות טלפוניות, חליפת מכתבים, מינוי מומחים, פגישות עם נציגי הנתבעת ונסיעות ממקום מגוריו אל הנכס. בגין כל אלו ראוי התובע לקבל פיצוי הולם שנקבע לסך של 15,000 ₪.

פיצול סעדים

התביעה הוגשה ב 4/10, סבב תיקונים ראשון בבית התובע, הושלם ב11/10 , ובפיקוח מומחה בית המשפט. סבב תיקונים סופי בדירה שמעל לדירת התובע הושלם ב11/11. בפועל הדירה הושכרה מיום 1/2/11 תמורת שכ"ד של 6,000 ₪, עקרונית זכאי התובע להיתר לפצל סעדיו, לנזקים שלאחר הגשת התביעה, וכן זכות הנתבעת להתגונן בעניין שלא כומת ונתבע עובר להגשת התביעה. משכך פורמלית אני מורה על מתן צו המתיר לתובע לפצל סעדיו, לתבוע נזקיו שהתגבשו לאחר יום הגשת התביעה, ובתביעה נפרדת.

יחד עם זאת, במסגרת הראיות וסיכומי הצדדים, שנשמעו ב 2013 הועלו, אם כי לא במלואן, טענות עד לאותו מועד, משכך, ועל מנת לחסוך זמן והוצאות נוספים, המלצתי לצדדים לסיים מחלוקת זו, לגבי התקופה שלאחר הגשת התביעה, בתשלום סך חודשי כפי שנקבע לעיל, 6,000 ₪ לחודש, ולמשך 9 חודשים נוספים, ובגין התקופה מ 1/5/10 ועד 1/2/11 סה"כ 54,000 ₪, וזאת לסילוק יתרת התביעה, שטרם התגבשה, למועד ההגשה. ככל שאין הסכמה בעניין בין הצדדים, יחול לגבי תקופה זו, ההיתר הפורמלי לפיצול סעדים.

סוף דבר

נוכח כל האמור, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

1. בגין הפסד שכר דירה עד ליום 11/04/10(מועד הגשת התביעה): סך של 120,000 ₪, סכום זה יוצמד למדד המחירים לצרכן, מיום 1/2/11 ועד להיום, ומהיום ועד לתשלום בפועל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

2. בגין עוגמת נפש וטרדה: סך של 15,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום, ועד ליום התשלום בפועל.

3. בגין הוצאות מומחים: הסכומים ששולמו על ידי התובע למומחה ברגמן ולמומחה נחמן, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מן היום ששולמו ועד למועד התשלום בפועל.

4. בגין הוצאות הדיון, לרבות בגין רכיב תיקון הליקויים, שבוצע בפועל, סך של 35,000 ₪ (הכולל מע"מ).

המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.