1. עניינה של התביעה בתיק זה, הינו תשלום הפרשי שכר עבודה וכן זכאותה של התובעת לקבלת הפרשי תשלומים של זכויות סוציאליות.

2. בבקשה המונחת לפני טוענת הנתבעת כי יש להורות על דחיית התובענה מחמת התיישנות ולנוכח קיומו של מעשה בית דין.

3. הנתבעת טוענת כי בהתאם להוראות חוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), תביעותיה של התובעת להפסדי שכר עבודה עבור התקופה שלפני 17/07/12 התיישנו, שכן חלפו יותר מ-7 שנים ממועד התגבשות העילה עליה מבססת התובעת את תביעותיה.

4. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הייתה יכולה להיות מודעת לעובדות עליהן מבססת היא את תביעתה, קודם למועד בו הגישה את תביעתה, ועובדות אלה לא נעלמו מעיניה של התובעת.

5. באשר לטענתה לקיומו של מעשה בית דין, טוענת הנתבעת כי התובעת יכלה להעלות את כל טענותיה במסגרת תביעה קודמת שהגישה בשנת 2004 (להלן: "התביעה הקודמת") אשר במסגרתה ניתן פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר עבודה (להלן: "פסק הדין הקודם"), אולם, משלא העלתה התובעת את מלוא טענותיה בתביעתה הקודמת, הרי שהיא מנועה מלהעלותן כעת בתביעה זו.

6. הנתבעת הוסיפה וציינה כי במסגרת פסק דין שניתן בתביעה הראשונה שהגישה התובעת, נדונו והוכרעו בין היתר טענות התובעת המתבססות על אותה עילה, והפלוגתא בין הצדדים הוכרעה בפסק הדין.

7. הנתבעת פירטה בבקשה לדחיית התביעה, את האופן בו טענותיה של התובעת בתביעה בתיק זה נדונו והוכרעו בפסק הדין הקודם.

8. התובעת בתגובתה טוענת כי יש לדחות את בקשתה של הנתבעת, שכן הנתבעת לא צירפה לבקשתה תצהיר התומך בטענותיה.

9. עוד טוענת התובעת, כי פסק הדין בתביעה הקודמת אינו מכיל התייחסות לתביעה בתיק דנן ומפסק הדין עולה כי בית הדין "הכריע בעניינים שלא הובאו בפניו, לא נתבקשו ועל כן לא ניתן לטעון ביחס אליהם טענות של השתק עילה ו/או פלוגתא".

10. באשר לטענת ההתיישנות טענה התובעת, כי לאור העובדה כי נוּהל הליך קודם כנגד הנתבעת אזי מוארכת תקופת ההתיישנות, ולפיכך יש לדחות טענה זו של הנתבעת.

11. התובעת הוסיפה וציינה כי לא הייתה מודעת לתוכן תלושי השכר ורק בשנת 2009 הובהר לה כי היא קיבלה תשלומים מופחתים, מאשר התשלומים להם היא זכאית, ומשכך יש לבחון את ההתיישנות ביום שנודע לה על זכאותה להפסדי שכר עבודה.

דיון והכרעה

12. הוראות תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעת -

45. א. בית הדין רשאי בכל עת לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את

התובענה בנוגע לאותו נתבע".

13. הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד שכן בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה/דחייתה על הסף וכך נקבע בעניין זה:

" מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף" (ראה: ע"א 693/83 שמעון שמש - רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 668, 671).(ראה גם (בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח' - מוריס דהן (לא פורסם) והאסמכתאות שם).

בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף; ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וזאת "על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם, לא פורסם והאסמכתאות שם).

14. אף שאין בית הדין ממהר להיעתר לבקשת סילוק על הסף, מקום בו ברור כי ניהול ההליך לא יועיל לתובע, תתקבל הבקשה לסילוק על הסף.

15. לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת לאור חלוף תקופת ההתיישנות וכן לנוכח קיומו של מעשה בית דין כפי שטוענת הנתבעת.

להלן אציג את הנימוקים אשר הובילו אותי למסקנתי זו:

התיישנות חלק מרכיבי התביעה :

16. התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן כי הינה זכאית להפרשי שכר עבודה החל מינואר 1978 ועד ליולי 2005, אולם הגישה את כתב התביעה המתוקן ביום 17.7.11.

17. הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות קובעות את הכלל ולפיו תביעה בעניין שאינו מקרקעין, אשר לא הוגשה עליו תובענה, מתיישנת תוך 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה.

18. מעיון בטענותיה של התובעת עולה כי אף היא מסכימה שחלפה תקופת ההתיישנות, אולם טוענת היא שעומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, וכן טוענת היא שתביעתה הקודמת עוצרת את תקופת ההתיישנות בהתבסס על סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

19. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

20. במקרה דנן הריני סבור כי העובדות העומדות בבסיס תביעתה של התובעת, היו ידועות לה ולא נעלמו מעיניה, וככל שנעלמו מעינה הרי שהתובעת הייתה צריכה להיות מודעת להן, ולפיכך אין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

21. מעבר לכך, התובעת הגישה את התביעה הקודמת בשנת 2004, תביעה זו נדונה והוכרעה בבית הדין ולפיכך אינה עוצרת את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות כפי שטוענת התובעת.

מעשה בית דין

22. הלכה היא כי במקום בו נדונה תביעה לגופה, והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, חל השתק עילה ואין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, ככל שזו מתבססת על עילה זהה. (ר' ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, ניתן ביום 5.1.11)

23. הרציונאל העומד בבסיסה של קביעה זו הינו מניעת הטרדת בעל הדין שכנגד, ואילוצו להתדיין בעניין שכבר נדון, וניתנה לגביו הכרעה, וכן מניעת העמסת יתר על בתי המשפט בדיונים כפולים מיותרים.

24. התובעת בכתב התביעה המונח בפניי מעלה טענות אותן יכלה להעלות במסגרת התביעה הקודמת שהגישה, ומשלא עשתה כן הרי שמחדלה יוצר השתק ומניעה מלהעלותן לדיון נוסף בפני בית הדין.

25. הפלוגתא בין הצדדים נדונה במסגרת התביעה הקודמת שהגישה התובעת, והוכרעה על ידי בית הדין, ולא מצאתי להידרש לה פעם נוספת בהליך שבפני.

26. בפסק הדין אשר ניתן ביום 30.8.10 במסגרת התביעה הקודמת התייחס בית הדין לזכויותיה הכספיות להן זכאית התובעת מהנתבעת, ולאור תקופת עבודתה קבע כי "הנתבעת 1 תשלם לתובעת הפרשי שכר בשיעור 50% לחודש החל מחודש אוקטובר 2003 ועד ליום הפסקת עבודתה על פי החלטת נציב שירות המדינה, היינו 19.10.07 (48.5 חודשים), בשיעור השווה ל -3,052 ₪ לחודש (הפרשי שכר היסוד). כמו כן, תשלים הנתבעת 1 את ההפרשות לקופת הגמל וקרן ההשתלמות בעבור הפרשי השכר הנ"ל. סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום הראשון לכל חודש בו היה אמור להתבצע התשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל." (ר' עמ' 24 לפסק הדין, פסקה 49, הדגשה שלי י.כ).

27. בקביעתו את הפרשי השכר מציין בית הדין בפסק הדין כי לא נעלם מעיניו כי תביעתה הכספית של התובעת מתייחסת לתקופה קצרה יותר מקביעתו ו "למרות העובדה שהתובעת לא ציינה מפורשות כי הינה תובעת את הפרשי השכר עד לסיום העסקתה, בנסיבות החריגות שעלו במקרה שבפנינו, הרי שפרשנות תכליתית ברוח פסיקת בית הדין בעניין גרטי ועל מנת למנוע תביעות עתידיות, מחייבת התייחסותנו לתביעה הכספית הנוגעת גם לתקופה זו..."(ר' עמ' 24 לפסק הדין, פסקה 49, הדגשה שלי י.כ).

28. על קביעותיו אלה של בית הדין טענה התובעת כי בית הדין "החליט בעניינים שלא הובאו בפניו, לא נתבקשו, ועל כן לא ניתן לטעון ביחס אליהם טענות של השתק עילה ו/או פלוגתא"

29. בדבריה אלה, מאשרת התובעת כי בית הדין בפסק דינו התייחס לטענותיה בתביעה דנן, וככל שהינה סוברת כי נפלה שגגה בפסק הדין הרי שהיה עליה לעשות כן במסגרת ערעור, אך אין בכך משום לאיין קביעות אלו של בית הדין.

30. לנוכח האמור בפסק הדין הריני סבור כי תביעתה של התובעת, חותרת תחת האמור בפסק הדין, ומעבר לכך מבקשת לקיים התדיינות נוספת בפלוגתא שכבר הוכרעה בין הצדדים.

31. מכלל האמור הבקשה מתקבלת ולפיכך הריני מורה על דחיית התובענה על הסף.

32. בנסיבות העניין לא מצאתי להורות על הוצאות.

ניתנה היום, ‏ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.