נגד

צד שלישי מגדל חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעת התובע לפיצוי על נזק גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה ביום 20.1.09, עת עבד בעבודות גינון בשירות הנתבעת.

פסק הדין ניתן לאחר הגשת ראיות התובע (ת/1-ת/4), כאשר הנתבעת לא התיצבה לדיון ההוכחות שנקבע בפני ליום 15.12.14 ואף לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה חרף החלטתי, שניתנה במעמד הצדדים ביום 19.3.14 ולאחר שתצהירי התובע הוגשו ביום 22.5.14.

העובדות הרלבנטיות

1. התובע, יליד 1990, היה בן 19 ביום התאונה, והועסק בשירות הנתבעת מגיל 16 וביצע עבודות גינון מגוונות.

במסגרת עבודתו זו מי שהיה ממונה עליו הינו דודו, מר אוסמה מנסור ששימש כמנהל חטיבת הגינון בנתבעת.

2. ביום התאונה, בעת שהתובע עסק בגיזום עצים באמצעות מסור מכני, הוא נפגע מהמסור ונגרמה לו חבלה באגודל יד שמאל.

יצויין כי אמנם בכתב התביעה צוין כי מדובר במסור חשמלי (דיסק) (ועל רקע זה גם באה הכחשת הנתבעת שכן לטענתה אינה עושה שימוש במסור חשמלי), אולם התובע הסביר בתצהירו, והסברו זה לא נסתר, כי הטעות בכתב התביעה נובעת מאי הבנה בינו לבין באת-כוחו אשר הניחה, משנעשה שימוש במונח "דיסק" כי מדובר במסור חשמלי.

גרסת התובע, כפי שהועלתה בתצהירו (ת/1), על אף שהיא עדות יחידה של בעל דין, הרי שהיא זוכה לחיזוק הן בתיעוד הרפואי הראשוני (סיום האשפוז) והן בטופס 250 שנחתם על ידי הנתבעת (נספח 31 לת/1) המתאר את פגיעת התובע ממשור. אמנם נכון כי הגורם שחתם על טופס 250 לא היה עד לתאונה, אולם בהעדר הסתייגות מהאמור בטופס, או אפילו ציון כי הדברים מובאים מפי התובע בלבד, יש לראות בהם משום חיזוק לעדותו של התובע באשר לעצם התרחשות התאונה, במועד התרחשותה ובמעורבות המשור בו עשה שימוש. כמו כן יש לציין כי בהליך אחר שניהלו הצדדים בבית הדין לעבודה, אישרה הנתבעת כי התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 20.1.09 (נספח 69 לת/1).

חיזוק נוסף, עקיף אף הוא, ניתן למצוא בעדותו של הדוד, אוסמה מנסור, שעל אף שלא היה נוכח במקום, הרי שהוא תיאר בתצהירו (ת/2) כי קיבל קריאה טלפונית מהתובע ביום התאונה בה הודיע לו הלה כי נפגע בעת גיזום עץ.

3. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע למשך 4 ימים, במהלכם טופל השבר הפתוח בגליל העליון של אגודל יד שמאל אשר גרם גם לחתך מלא של הגיד המיישר. הגיד נתפר תחת הרדמה והתובע טופל באנטיביוטיקה, ושוחרר עם המלצה לחופש מחלה למשך חודש והחלפת חבישות יומיות.

התובע חזר למספר ביקורות בבית החולים במהלך החודשים העוקבים וכן הופנה לקבלת טיפול בריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה.

4. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות המפרק הבינגלילי – זאת בהתאם לתקנה 44(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר רינות לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בלבד כמחצית לאותה תקנה, וזאת לאור העובדה כי התובע עושה שימוש מלא בכף ידו ולא נראה דלדול שרירים, אם כי קיימת ירידה מסוימת בכוח האחיזה.

ועדות המל"ל שבדקו את התובע קבעו לו, לאחר תקופת אי כושר מלא של 3 חודשים, נכות זמנית למשך כשנה נוספת בשיעור 20%, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 7% מיום 1.4.10.

5. שכרו של התובע אצל הנתבעת, עובר לתאונה, עמד בשנת 2008 על ממוצע של 4,148 ₪, אשר בהצמדה להיום מסתכם לסך של 4,680 ש"ח.

התובע לא חזר לאחר התאונה לעבודתו אצל הנתבעת מאחר וזו פיטרה אותו, החל מיום התאונה.

6. לאחר התאונה, ולאחר החלמתו שב התובע לעבוד בגינון, זאת בחודש 1/10 בחברה אחרת ובשכר נמוך יותר של כ-2,200 ₪ לחודש.

7. בשנת 2010 פנה התובע ללימודי הנדסאי במגמת מכונאות וחשמל (מגמה בה סיים גם את לימודיו בתיכון), אולם הוא הפסיק לימודים אלו לאחר שנה, מבלי שהשלים את התעודה, בשל כך שהוצעה לו משרה טובה כמכונאי במוסך, עבודה בה הוא מתמיד עד היום ומשתכר סך של 6,500 ₪ בהתאם לעדותו בפני.

8. בנוסף לעדות התובע והדוד, העידה בפני גם אימו של התובע אשר תיארה את העזרה לה נזקק במשך מספר חודשים לאחר התאונה, וזאת מאחר ויכולת השימוש ביד שמאל היתה מוגבלת מאוד.

שאלת האחריות

9. לאחר שמיעת התובע בפני ותיאור התאונה מפיו שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא ספקה לו מקום עבודה וכלי עבודה בטוחים לשימושו, וכי התרשלנות זו הביאה לפגיעתו בתאונה.

אמנם נכון כי התובע לא תיאר באופן מפורט את אופן התרחשות התאונה, אולם ברור לחלוטין, בעיקר נוכח גילו הצעיר, וחרף נסיונו בעבודת הגננות, כי מדובר במסור שהוא בגדר "דבר מסוכן", ומשכך הנטל מוטל על הנתבעת לשכנע כי לא התרשלותה היא שגרמה לפגיעתו של התובע.

כפי שתיאר הדוד, מדובר במסור מכני, כזה המופעל בשרשרת, שהינו כלי כבד למדי ואשר השימוש בו דורש מיומנות רבה. כפי שניתן היה להתרשם התובע הינו בחור צנום למדי (ובוודאי שהיה עוד צנום יותר לפני 5 שנים), וספק באם היה בידיו את הכוח לשלוט במסור מעין זה ובאם בטוח היה לאפשר לו לעשות שימוש במסור כזה.

אמנם התובע לא היה קטין בעת ארוע התאונה, אולם על מעביד החובה לוודא כי הוא כשיר לביצוע עבודה באמצעות דבר מסוכן כמסור מכני המופעל במנוע, ולכל הפחות לוודא כי הוא מקבל הדרכה מתאימה, אך לא הוכח כי דבר מכל אלו נעשה.

10. עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בחלק מעבודתו של התובע אצל הנתבעת, וכי גם עפ"י תצהירו אין זו הפעם הראשונה שביצע את עבודת הגיזום עם המסור, אני סבורה כי יש לייחס לתובע אשם תורם מסויים באשר לאופן הפעלת המסור שכן ברור כי הוא ששולט על המסור ומשנחתך ממנו, אין זה אלא סביר להניח כי עשה דבר מה לא נכון שגרם לפגיעתו. בנסיבות הענין ולאור גילו הצעיר, אני מעמידה את שיעור האשם התורם על 10% בלבד.

ההודעה לצד שלישי

11. קודם שאפנה לחישוב נזקי התובע והפיצוי לו הוא זכאי בגינם אציין כי הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד מגדל חברה לביטוח, מי שביטחה את הנתבעת במועדים הרלבנטיים בביטוח חבות מעבידים.

לטענת הנתבעת, חרף העובדה שמדובר בפוליסה הצהרתית, וחרף העובדה שאינה מוכחשת כי לא ניתנה על ידה הצהרה ביחס לעבודות במהלכן נפגע התובע (סעיף 3.2. ו-7 להודעה לצדדים שלישיים), יש לקבוע כי קיים כיסוי ביטוחי לחבותה כלפי התובע, שכן אי מתן ההצהרה על ידי הנתבעת נעשתה בתום לב ובשל טעות משרדית ואין בה להביא להעדר כיסוי ביטוחי לחבותה.

בנוסף ציינה הנתבעת בהודעה כי העובדה שהצד השלישי ניהל במשך שנתיים את הגנתה בהליך זה, ורק בחלוף יותר משנתיים הודיע על הסרת הכיסוי הביטוחי (ראה הודעה מיום 1.12.12 והחלטות מיום 21.1.13 ומיום 27.1.13), היה בו לגרום לה לנזק והדבר מחייב הכרה בקיום כיסוי ביטוחי חרף אי מתן הצהרה כנדרש בפוליסה.

12. נוכח אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת והעדר התיצבות מטעמה, אינני מוצאת לנכון לדון בטענות אלו של הנתבעת.

אוסיף ואומר כי לאור הודאתה של הנתבעת בדבר אי מתן הצהרה על עבודות בהתאם לנדרש בפוליסה, יש על פני הדברים, להביא להעדר קיומו של כיסוי ביטוחי לעבודות שלא הוצהרו כאמור בפוליסה עצמה. יתכנו מצבים בהם חרף העדר הצהרה יקבע בית המשפט קיומו של כיסוי ביטוחי, אולם לצורך כך יש להניח תשתית עובדתית הן באשר לנסיבות אי מתן ההצהרה, הן באשר להיקף הכיסוי שניתן בפוליסה בכלל, מספר התביעות שהוגשו, ועוד נתונים רלבנטיים. בהעדר תשתית כזו, ובהעדר התיצבות מטעם הנתבעת, אינני רואה צורך לדון בטענותיה לקיום כיסוי ביטוחי אצל הצד השלישי.

13. באשר לטענה כי התנהלות הצד השלישי בהליך זה גרמה לנתבעת להוצאות או לנזקים, מדובר גם כן בענין עובדתי שיש להוכיחו, ולא הובא בדל ראיה המוכיח טענה זו. אמנם דעתו של בית המשפט לא היתה נוחה, כלל וכלל מהתנהלות הצד השלישי בענין, אולם בהעדר ראיה לנזק, מלבד נשיאה בשכ"ט עו"ד (דבר שנדרש בשל העדר כיסוי ביטוחי ולא בשל התנהלות הצד השלישי), אין מקום לחייב את הצד השלישי בדבר.

14. מנגד, גם לא מצאתי להעתר לדרישת הצד השלישי בדיון בפני לחייב את הנתבעת בהוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך המשפטי (עד לשלב בו הועבר הייצוג לעו"ד צדוק) שכן מדובר בהוצאות שהצד השלישי הוציא בהנחה כי הוא מייצג את הנתבעת, והעובדה שבדיעבד הגיע הצד השלישי למסקנה כי אין מקום למתן הייצוג עוד, אין בה להביא לחיוב בדיעבד בהוצאות שהצד השלישי הוציא לניהול הגנת הנתבעת/הגנתו באותה עת.

נזקי התובע

15. עפ"י התיעוד הרפואי וקביעת המל"ל התובע היה באי כושר מלא למשך 3 חודשים ממועד התאונה.

בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי בסך של 4,680 ₪ X 3 = 14,040 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה, ובסה"כ 17,900 ₪.

16. לאחר תקופה זו וכל עוד נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 20% (עד לסוף חודש 4/10ׂׂ), דהיינו למשך שנה נוספת בה הוכח כי חזר לעבודה בשכר נמוך יותר, זכאי התובע לפיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪.

17. מעבר לכך, נוכח הנכות הנמוכה שנקבעה לו, וכן לנוכח העובדה כי התכוון ממילא ללמוד בתקופה של שנתיים (מתוכן למד רק שנה) ומנגד, לנוכח השכר הגבוה שהוא משתכר חרף מומו, אינני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר בעבר נוסף.

18. באשר להפסד כושר השתכרות בעתיד, לנוכח הנכויות שנקבעו על ידי מומחי הצדדים, ולנוכח קביעת המל"ל הממצעת למעשה בין קביעות אלו, אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 7.5%.

אמנם נכון כי אין בנכות זו למנוע מהתובע לעבוד כמכונאי, ואף להצליח בעבודתו זו לאור נתוני השתכרותו, אולם אין בכך להביא לקביעה כי לא נגרמה לו פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד. אין ספק כי התובע התעתד, וכך הוא גם עושה, לעבוד בעבודה פיזית הדורשת שימוש מלא בשתי הידיים, ולפגיעה באגודל היד, על אף שהיא יד לא דומיננטית יש בה כדי לפגוע באפשרות זו.

מנגד, אך ברור כי בנסיבות אלו אין מקום לערוך חישוב אקטוארי על בסיס שכר התובע או השכר הממוצע במשק (שהתובע לא רחוק מלהגיע אליו חרף גילו הצעיר!!), אלא יש לפסוק סכום גלובאלי בסך של 160,000 ₪ כסכום הכולל גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעתיד.

19. בהתאם לעדותם של התובע והאם, ונוכח העובדה כי התובע אכן נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו בתקופה הסמוכה לתאונה, ועל אף שלא נגרמה לו הוצאה ממונית בשל כך, אני פוסקת, כסכום גלובאלי פיצוי בסך של 6,000 ₪.

אינני סבורה כי פגיעתו של התובע תגרום לו להזקק לעזרת צד ג' בעתיד, ותפקודו כיום בעבודה מעיד על יכולת טובה למדי לעשות שימוש בשתי ידיו, בוודאי שלצורך פעולות יומיומיות.

20. בנוסף זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות שונות שהוציא ואשר נתמכו בקבלות חלקיות (למעט שכ"ט מומחה אליו אתיחס בהמשך שכן הוא בגדר הוצאות משפט), וזאת בסך של 2,000 ₪.

21. באשר לפסיקת כאב וסבל, נוכח הפציעה החמורה אם כי של אצבע אחת ויחידה, והוותרותה של פגיעה שתלווה אותו לכל חייו, אני פוסקת סך של 30,000 ₪.

סיכום נזקי התובע:

הפסד השתכרות בעבר (סעיפים 15 ו-16 לעיל) – 27,900 ₪

הפסד כושר השתכרות בעתיד כולל פנסיה (סעיף 18) - 160,000 ₪

עזרת צד ג' בעבר (סעיף 19 לעיל )- - 6,000 ₪

הוצאות בעבר - - 2,000 ₪

כאב וסבל - - 30,000 ₪

סך כל נזקי התובע 225,900 ₪

לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 10% זכאי התובע לפיצוי בסך של 203,310 ₪.

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל (דמי פגיעה ומענק) ששולמו לתובע בעקבות פגיעתו בתאונה בהתאם לאישורי המל"ל שיוצגו.

את היתרה אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בצירוף החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום), החזר שכ"ט המומחה מטעם התובע (4,000 ₪ בהתאם לקבלות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם ועד היום), וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 17% מהפיצוי לאחר ניכוי המל"ל.

ההודעה כנגד הצד השלישי נדחית. אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות הצד השלישי רק בגין ההליך מאז נשלחה ההודעה, וזאת בסך של 7,000 ₪.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.