1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת עבודה מיום 27.10.08 (להלן: "התאונה").
2. ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה לא צלחו. בתיק נשמעו ראיות הצדדים: מטעם התובע העיד הוא בלבד. מטעם הנתבעת מס' 1 העיד בעליה חנניה אלקסלאסי. הנתבעות מס' 2+3 לא הביאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי להכרעה.
3. אוסיף ואציין בפתח הדברים כי נתבעת 2 ומנורה שלחו הודעת צד ג' לחברת "אבני אמסטר מהנדסים בע"מ" (להלן: "צד ג'"). בפתח הדיון מיום 10.2.15 ולבקשת ב"כ שולחות הודעת צד ג' (נתבעת 2 ומנורה), הוריתי על דחיית הודעת צד ג'.
4. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע יליד 1959, תושב עראבה ומקצועו, עובר למועד התאונה, טייח; נתבעת 1, "רז ושחף הנדסה ובניה בע"מ" (להלן: "נתבעת 1" או "רז ושחף בע"מ") ונתבעת 2, "אלקאלסי חנניה הנדסה ובנייה בע"מ"( צ.ל אלקסלסי חנניה הנדסה ובניה (1994) בע"מ, ג'.נ) - להלן: "נתבעת 2" או "אלקסלסי בע"מ"), הן חברות פרטיות בערבון מוגבל המקיימות ביניהן קשר של חברת אם ו/או חברת בת, ובבעלותו של מר חנניה אלקסלסי; נתבעת 3, "מנורה חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "מנורה" או "חברת הביטוח"), הייתה המבטחת של את הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח חבות מעבידים.
5. לטענת התובע נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבעות 1 ו- 2 ביום 27.10.08 וסבל משבר בשורש יד ימין, עת נפל מסולם באתר עבודה השייך לנתבעת 2; התובע הועבר לבי"ח פורייה וידו גובסה, והוא שוחרר מביה"ח עם המלצה לחופשת מחלה ארוכה; התובע עבר סדרת טיפולים רפואיים במסגרת קופה"ח, ונאלץ להיעדר מעבודתו תקופה של 3 חודשים; הוא נזקק לתרופות וטיפולים בגינם שילם מכיסו; התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ותביעתו אושרה; התובע לא הצליח לשוב למעגל העבודה, והוא סובל מאז התאונה ועד היום מכאבים עזים והגבלה ביד ימין, וכן נגרמה לו נכות צמיתה עקב התאונה; לטענת התובע התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותן הבלעדית של הנתבעות 1 ו- 2 ו/או כתוצאה מהפרת חובות חקוקות על ידן ו/או כתוצאה מרשלנותן הבלעדית בנסיבות של "הדבר מדבר בעד עצמו".
6. הנתבעת מס' 1 דחתה את כל טענות התובע הן בעניין חבות נתבעת 1 לאירוע הנטען (המוכחש כשלעצמו) והן לעניין הנזקים הנטענים. לחלופין נטען כי גם אם יוכח שאכן אירע האירוע הנטען, הרי שהוא אירע עקב רשלנותו הבלעדית של התובע ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. לחלופי חילופין, האחריות, ככל שתוכח, חלה על הנתבעת 2 ומנורה ,ובכל מקרה לא על נתבעת 1.
7. הנתבעת 2 ומנורה דוחות את כל טענות התובע הן לעניין האחריות הנזיקית והן לעניין הנזק. נטען כי התובע שימש כקבלן עצמאי אשר העסיק קבוצת עובדים כ"ראיס" תוך שימוש בציוד השייך לו. לחלופין, בעת התאונה היה התובע עובד שכיר בחברת אי.פי.פי.אי בע"מ, ובכל מקרה הוא לא נמנה על עובדיה של נתבעת 2; ביום 27.10.08 צעד התובע אחורנית על סולם שהוא אלתר, סולם שהוצב על ידו במעבר מהממ"ד בבניין אל מחוץ לבניין, נפל ונחבל בידו, לטענתו. בימים שלאחר מכן, התייצב במקום עבודתו כשידו מגובסת. התובע נותר באתר ולא חזר לביתו בצפון לאחר התאונה; התובע עבד כשכיר אצל רז ושחף בע"מ בפרויקט אחר במודיעין, בחודשים שקדמו למועד התאונה ולא בעת התאונה; לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד כפי שעבד לפני התאונה ויש להניח כי המל"ל גם הוא שלל נכות צמיתה.
8. חוות הדעת הרפואיות: התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו לפיה נגרמה לו נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 10%. הנתבעים הגישו חוות דעת רפואית נגדית לפיה לא נותרה נכות צמיתה. מומחה רפואי שהתמנה מטעם ביהמ"ש (ד"ר לורן גורליק) קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 5% בגין שבר תוך מפרקי בעצם הרדיוס הרחיקנית אשר התחבר ללא תזוזה הגורם להגבלה קלה מאד של התנועות בשורש כף היד הימנית.
9. ארבע הן השאלות העומדות להכרעה
   1. מה הן הנסיבות בהן נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.
   2. האם בעת התאונה היה מעמדו של התובע קבלן עצמאי או שכיר? אם היה שכיר- אצל מי מהנתבעות?
   3. האם נסיבות התאונה ומעמדו של התובע, כפי שהוכחו ע"י התובע, מקימות חבות נזיקית? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.
   4. ככל שתיקבע אחריות נזיקית, מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאי התובע בעקבות התאונה?
10. נסיבות התאונה:

נסיבות התאונה הנטענת פורטו בסעיף 5 לכתב התביעה:

"ביום 27.10.08 נחבל התובע קשות ביד ימין וזאת במהלך עבודתו אצל הנתבעות עת נפל מסולם באתר עבודה השייך לנתבעת 2 ו/או כאשר ביצעה היא עבודות בניין ושיפוצים בתור קבלן ראשי באתר, וכתוצאה נפגע בשורש כף ידו הימנית (להלן- "התאונה")"

בסעיף 4 ו- 6 (צ.ל 5 ג'. נ) לתצהיר עדותו הראשית, מסר התובע גרסה מפורטת יותר לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה ובסמוך לאחריה:

"4. הנני להצהיר כי ביום 27.10.08 נחבלתי קשות ביד ימין במהלך עבודתי אצל הנתבעות 1 עת נפלתי מסולם באתר עבודה השייך לנתבעת 2, וכתוצאה נפגעתי בשורש כף יד ימין (להלן: התאונה").

6. הנני להצהיר כי אתר העבודה היה מיועד לבית הספר ונתבקשנו לכנס אליו (צ.ל "להיכנס" ג'.נ) יחד עם העובדים דרך החלון באמצעות הסולם כי לא היו מדרגות המובילות למבנה זה.

7. הנני להצהיר כי הועברתי אל בית החולים פורייה ושם הובחנתי כמי סובל (צ.ל "שסובל" ג'.נ) משבר בשורש יד ימין, על כן גובסתי ושוחררתי עם המלצה לחופשת מחלה ארוכה מיום 27/1008 עד יום 30/1/09".

מן הבחינה העובדתית, ביחס לפירוט נסיבות התאונה אציין כי התובע בחר להציג במסגרת כתב טענותיו גרסה עמומה ולאקונית, שרב הנסתר ממנה על הגלוי. התובע טוען בכתב תביעתו כי הקשר בין רז ושחף בע"מ לבין אלקסלסי בע"מ הוא קשר של חברת אם /חברת בת (סע' 2-3), אולם לא הציג כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו, וברי כי אף אם נניח כנכונה את טענת הנתבעת 2 לפיה שתי החברות בבעלות בלעדית של חנניה (טענה שלא גובתה בראיות מספיקות), עדיין, אין בכך, כדי להביא למסקנה ברורה לגבי הקשר המשפטי הנטען בין שתי החברות, וכל שכן, לגבי זיקתן המשפטית לאתר הבניה שבו נפגע התובע ולסטטוס העסקתו, כנטען על ידו.

יתרה מכך, לא ברור מגרסת התובע בכתב תביעתו מדוע שלחה רז ושחף בע"מ עובדים מטעמה, ובכללם את התובע, לפרויקט בניה המתבצע ע"י אלקסלסי בע"מ כקבלנית ראשית באתר הבניה, כנטען; לא ברור מהו מיקומו ומהותו של אתר הבניה נשוא התביעה; אלו עבודות בניה התבקשו התובע וחבריו לעבודה לבצע באתר הבניה; זהות הגורם שהורה לתובע וחבריו להיכנס לאתר הבניה באמצעות סולם דרך החלון, ומהי זיקתו של אותו גורם לנתבעת 1 ו/או נתבעת 2, והאם אותו גורם היה נוכח במקום בעת התאונה; האם ניתן היה להיכנס למבנה בדרך בטוחה יותר (למרות שטרם הותקנו מדרגות); האם העובדים האחרים עשו שימוש בסולם ואם כן- האם הצליחו להיכנס דרך החלון באמצעותו למבנה; באיזה סוג סולם מדובר, האם היה תקין לפי מראהו, ומדוע נטען כי השימוש בו היווה סיכון.

גרסת התובע כאמור הינה כי נפל מסולם במהלך עבודתו באתר בניה ונחבל בידו הימנית, אולם עיון בטופס 250 מיום התאונה (העתק ממנו צורף כנספח א' לכתב התביעה) מעלה כי הדיווח שנרשם הינו "נפל בעת עבודה באתר בניה בבית שמש, בי"ס 403", ללא אזכור סולם כלשהו. גם במסמך שכותרתו "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" מיום 13.11.08 שהופק ע"י ד"ר עסאלה, משירותי בריאות כללית (העתק ממנו צורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה), תוארו נסיבות התאונה באופן דומה: "נפל בעבודה", ללא אזכור סולם כלשהו או את נסיבות האירוע הנטען. בנוסף, במסמך "גיליון חדר מיון/תעודת שחרור", מיום 28.10.08 (עותק ממנו צורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה), תחת הכותרת "תלונות וממצאים" נרשמו הדברים הבאים: "היום נפל ונחבל בשורש כף היד תוך כדי עבודה. נפיחות קל...., לכאורה ללא קשר בין החבלה לבין נפילה מסולם.

בנוסף, עיון בחוות דעת הרפואית שהגיש התובע מיום 23.1.10, כשנתיים לאחר התאונה, מעלה כי נסיבות האירוע הנטען לא כללו נפילה מסולם אלא נפילה ברחוב: עמ' 2 לחווה"ד תחת הכותרת "פרשת המקרה": לעניין פגיעה זו, ע"פ המסמכים המצורפים אשר עמדו לרשותי ולפי דבריו של מר מוסטפא אחמד עולה כי בתאריך 27.10.08 ובעת עבודתו נפל ברחוב ונחבל בשורש כף יד ימין,...".

כנגד האמור במסמכים הנ"ל, ישנם שלושה מסמכים רפואיים שצורפו לכתב התביעה המאזכרים נסיבות של חבלה עקב נפילה מסולם: המדובר בשני מסמכים שכותרתם "סיכום ביקור" מתאריכים 29.11.08 ו- 23.12.08, ערוכים ע"י ד"ר אמין פאר, רופא אורתופד, משירותי בריאות כללית (העתק מהם צורף כנספחים בלתי מסומנים לכתב התביעה), מהם עולה לראשונה כי מקור חבלת התובע בידו הינו כתוצאה מנפילה מסולם: "...נפל מסולם בזמן עבודה 27.10.2008 נחבל ישירות בשורש כף יד ימין...".

אלא שעיון במסמך שכותרתו "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה", שהעתק ממנו צורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה, תחת הכותרת "פרטי הפגיעה" מעלה כי נסיבות התאונה, הוצהרו ע"י התובע כך: "במהלך ביצוע עבודות טיח במבנה התחלקתי (צ.ל החלקתי ג'.נ) מסולם ונפלתי על כף היד". הינה כי כן, בתביעת התובע למל"ל לתשלום דמי פגיעה עקב התאונה נשוא התביעה, הצהיר התובע כי נפגע במהלך ביצוע עבודות טיח בתוך המבנה, עת החליק מסולם, נפל על ידו ונחבל, בעוד שבתביעה שבפניי, העלה התובע גרסה שונה באופן מהותי, לפיה בעת ניסיונו להיכנס באמצעות סולם (יחד עם חבריו לעבודה) למבנה בי"ס (בהקמה) דרך החלון, ובטרם החל בעבודת הטיח במבנה, נפל מהסולם ונחבל בידו.

בנוסף, התובע הצהיר כאמור בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית כי לאחר התאונה "...הועברתי אל בית חולים פורייה...". , אולם עיון במסמכי התביעה לתשלום דמי הפגיעה מעלה כי התובע הצהיר כי נפגע ביום 27.10.08 בשעה 8:00 בבוקר, וזו היא גם שעת הפסקת העבודה שהצהיר עליה. אלא שעיון בטופס גיליון חדר המיון הנ"ל, מעלה כי התובע לא הובהל בסמוך לאחר התאונה לבי"ח פורייה כנטען, אלא הגיע עצמאית רק למחרת (28.10.08) בשעה 18:58 לבי"ח פורייה בטבריה (כ- 35 שעות לאחר הפגיעה הנטענת), התנהלות המעלה תמיהה, בהתחשב בגרסת התובע כי נפגע קשות בידו הימנית במהלך עבודתו כשכיר, ובאופן שאילץ אותו להפסיק לאלתר את עבודתו, וכן לאור זאת, שהפגיעה אירעה בשעות הבוקר המוקדמות (8:00 בבוקר), ובטרם החל לבצע את עבודות הבניה.

1. שאלת מעמדו של התובע בעת האירוע הנטען- האם כעובד שכיר או כעצמאי ?

התובע הצהיר בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית כאמור כי נחבל קשות ביד ימינו עקב התאונה וזאת במהלך עבודתו אצל רז ושחף בע"מ עת נפל מסולם באתר עבודה השייך לאלקסלסי בע"מ. אין חולק כי פרויקט הבניה המדובר הינו ביצוע עבודות בינוי במסגרת הקמת בי"ס יסודי במגרש 403 בבית שמש (פ' עמ' 14 ש' 27-28).

לתמיכה בטענתו הנ"ל, צירף התובע לכתב תביעתו את המסמכים הבאים: שני תלושי שכר לחודשים 09/08- 10/08, מהם עולה כי החל לעבוד כשכיר אצל רז ושחף בע"מ בחודש 09/08 והמשיך באופן רציף בעבודתו שם גם בחודש 10/08, כך שלכאורה בעת התאונה (27.10.08) היה שכיר אצל רז ושחף בע"מ ולא אצל אלקסלסי בע"מ; העתק מטופסי תביעתו למל"ל לתשלום דמי פגיעה שם דווח כי המעסיקה שלו בעת התאונה הינה רז ושחף בע"מ, אשר אף חתמה על טופסי התביעה כמעבידת תובע (ראו: העתק מטופסי התביעה לד"פ שצורפו כנספח לתעודת עובד ציבור מר יוסף פראג'; העתק מטופס ב.ל 250 מיום התאונה, חתום ע"י דלי אלקסלסי, שם צוין כי התובע הינו עובד של אלקסלסי בע"מ).

מנגד גרסת הנתבעות 1-2 הינה כי למרות המצוין במסמכים דלעיל, בזמן האירוע הנטען עבד התובע כקבלן משנה עצמאי לעבודות טיח מטעם אלקסלסי בע"מ, ובשום מקרה, לא היה בסטטוס של שכיר אצל אף אחת מהן.

כעולה מתצהיר עדות ראשית חנניה, רז ושחף בע"מ הינה חברה יזמית העוסקת בייזום בניה למגורים ואילו אלקסלסי בע"מ הינה חברה קבלנית העוסקת בבניית מבנה ציבור ובעיקר מבנה חינוך עבור החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי; שתי החברות הינן בבעלותו של חנניה ומתנהלות במשרד משותף, אבל הינן בעלות תחומי פעילות שונים כאמור; בין רז ושחף בע"מ (קבלן ראשי) לבין חברת "אבו מוסא בילדינג ומסחר בע"מ" להלן: "אבו מוסא בע"מ") נחתם הסכם לביצוע עבודות טיח בקשר לפרויקט בניה של רז ושחף בע"מ במודיעין, כאשר התובע שימש בפרויקט זה כקבלן משנה של קבלנית המשנה אבו מוסא בע"מ; בטרם הושלמו העבודות, ולאחר תשלום ח-ן מס' 4, נטשה אבו מוסא באופן חד צדדי את האתר במודיעין; התובע שביצע בפועל את עבודות הטיח במודיעין פנה לחנניה והציע לו כי ישמש קבלן משנה עצמאי (במקום אבו מוסא בע"מ), וישלים את עבודות הטיח בפרויקט במודיעין, כאשר לצורך כך שכר התובע דירה בלוד לו ולעובדיו, והיה מסיע אותם כל יום לעבודה במודיעין; לאור הודעת התובע לחנניה כי הוא מצוי בבעיות מול רשויות מס הכנסה שבכוונתו להסדיר בקרוב, סוכם כי רז ושחף בע"מ תנפיק לו ולעובדיו תלושי שכר באופן זמני, וכשיסדיר ענייניו, תבוצע התחשבנות קבלנית סופית עמו והוא יקבל את ההפרש הכספי המגיע לו בגין ביצוע עבודות הטיח בפרויקט במודיעין, בניכוי כל הכספים ששולמו לו ולעובדיו כמשכורות; התובע ביצע את עבודות הטיח במודיעין כקבלן משנה עצמאי מחודש 09/08 ועד אמצע חודש 10/08, כאשר בסיומן נמסרה לו כקבלן משנה עצמאי עבודת טיח נוספת ע"י אלקסלסי בע"מ בפרויקט הקמת גנ"י ומעון יום ברמת שלמה בירושלים.

עוד מצהיר חנניה כי לאחר שהתובע החל לעבוד בפרויקט אלקסלסי בע"מ בירושלים, הוא לקח אותו לפרויקט בבית שמש לצורך הצגת עבודות הטיח הדרושות באתר זה. שלד ביה"ס נבנה ע"י קבלן משנה שסיים את עבודתו ועזב את האתר כך שהאתר היה באותו שלב נטוש ואלקסלסי בע"מ הייתה אמורה לבצע פעולות התארגנות להמשך עבודות הגמר באמצעות קבלני משנה, ובין היתר עם התובע כקבלן משנה לביצוע עבודות הטיח; ביום 29.10.08 נערכה התחשבנות בין התובע לרז ושחף בע"מ לגבי ביצוע עבודות הטיח במודיעין ובמסגרתה הגיע לתובע סך של 43,080 ₪ עבור ביצוע 1,077 מ"ר טיח. מסכום זה הופחת סך הברוטו של כל המשכורות שקיבלו התובע ועובדיו כאמור המסתכם בסך 36,555 ₪, והיתרה שולמה ע"י רז ושחף בע"מ בשני תשלומים (שהאחרון שבהם שולם ביום 22.1.09 עפ"י חשבונית מס' 043 של י.פי.סי.איי בע"מ); לקראת סיום העבודות במודיעין, הודיע התובע לחנניה, כי הסדיר את בעיותיו מול רשויות מס ההכנסה, ומעתה כל התחשבנות בינו לבין רז ושחף בע"מ בקשר לפרויקט במודיעין ו/או התחשבנות בינו לבין אלקסלסי בע"מ, תיעשה מול חברה בשם י.פי.סי איי בע"מ.

ביום 14.11.08 נחתם הסכם בין אלקסלסי בע"מ (קבלן ראשי) לבין י פי. סי.אי בע"מ (קבלן משנה) לביצוע עבודות טיח בפרויקט בבית שמש; בו ביום, נערכה התחשבנות לגבי העבודות שבוצעו עד אותו מועד בפרויקטים בבית שמש ובירושלים והוצאה חשבונית ע"י י.פי,סי,איי בע"מ לאקלסלסי בע"מ על סך 35,066 (כולל מע"מ); ביום 27.10.08 מסר התובע הודעה כי נפגע בידו במהלך עבודתו בפרויקט בבית שמש. מאחר והעובדת הקבועה המטפלת בעובדים שהתה בחופשת לידה, מילאה גב' דלי אלקסלסי טופס ב.ל 250 וציינה כי אלקסלסי בע"מ היא המעסיקה, משידעה כי פרויקט בית שמש מתבצע ע"י אלקסלסי בע"מ כקבלנית ראשית; טופס התביעה לד"פ הנושא את חתימת רז ושחף בע"מ, הינו מסמך שנחתם בטעות ע"י חנניה, בתקופה בה היה מצוי באבל, וחתם על מסמכים רבים ללא בדיקה מספקת; התובע כלל לא היה אמור להיכנס לעבודה בפרויקט בבית שמש ביום בו נטען על ידו שנפגע בתאונה. אלקסלסי בע"מ טרם נערכה לחידוש העבודות בפרויקט זה, ובמקום לא היה שום נציג מטעם אלקסלסי בע"מ היכול לאשר כי התובע נפגע בנסיבות הנטענות. אלקסלסי בע"מ כלל לא ידעה על עצם שהות התובע בפרויקט בבית שמש ולא סיפקה לו שום סולם או כלים לעבודתו, כנטען; מיד בסמוך לאחר התאונה נראה התובע ממשיך באופן רציף להגיע לפרויקט בירושלים עם גבס בידו, ולהעסיק את עובדיו בביצוע עבודות הטיח בפרויקט זה.

גרסת התובע כאמור הינה כי בעת התאונה עבד כשכיר אצל רז ושחף בע"מ בפרויקט של אלקסלסי בע"מ בבית שמש. כפי שצוין לעיל, גרסת התובע בכתב התביעה הינה לקונית ובלתי מפורטת ולא ברור מהו משך התקופה בה עבד התובע כשכיר לטענתו אצל רז ושחף בע"מ, טרם התאונה הנטענת.

התובע אישר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי את הסיכום בקשר לעבודה בפרויקט בבית שמש הוא סיכם עם חנניה (פ' עמ' 15 ש' 1-2), תשובה המעלה תמיהה בהתחשב בגרסתו כי היה פועל טיח בשכר חודשי. וכשנשאל כמה כסף היה אמור לקבל עבור כל מטר מרובע השיב באופן בלתי סדור ובלתי משכנע (פ' עמ' 15 ש' 3-9):

"ת. לא עבדתי כעובד שכיר. לא עבדתי לפי מטר. עבדתי לפי יומית עם תלוש שכר. התכוונתי לומר שלא הייתי עובד קבלן, אלא עובד שכיר עם תלוש.

ש. כמה סיכמתם על מטר מרובע?

ת. לא סיכמנו על מטר מרובע. הוא היה נותן לי 5000 ₪ לחודש.

ש. אני אומר לך שאתה משקר כעת לבית המשפט. אתם סיכמתם על 40 למטר מרובע.

ת. אני לא משקר. בחיים לא עבדתי בתור קבלן".

גרסת התובע כי מעולם לא עבד כקבלן עצמאי בתחום הטיח אלא רק כשכיר יוצרת קושי בהתחשב בכך שעד למועד התאונה הציג התובע שני תלושי שכר בלבד לחודשים 09/08-10/08 שהופקו ע"י רז ושחף בע"מ כאמור, ובעיקר שבמהלך עדותו העיד כי הינו מנוסה ובעל ותק של 40 שנה בתחום זה (פ' עמ' 15 ש' 31-32).

כאשר נשאל התובע בעת עדותו האם באפשרותו להציג תלושי שכר נוספים השיב: "כן. אצל עורך הדין" (פ' עמ' 15 ש' 10-11), אולם בהמשך חקירתו הנגדית סתר את עצמו לגבי מיקום תלושי השכר הנוספים שלטענתו קיימים, וכן לא סיפק הסבר מניח את הדעת לגבי סטטוס העסקתו ו/או אופי התקשרותו בפועל עם חנניה (באמצעות החברות שבבעלותו) בקשר לביצוע עבודות הטיח (פ' עמ' 16 ש' 6-14):

"ש. כמה שנים אתה מכיר את חנניה?

ת. מאז שהתחלתי לעבוד אצלו.

ש. אתה אומר שאף פעם לא היית קבלן. תוכל להציג לי תלושי שכר שקיבלת במהלך חמש השנים האחרונות.

ת. יש לי בבית.

ש. מחב' אי.סי.פי אי. קיבלת תלושי שכר?

ת. יש לי הכול משנת 1982. לא זוכר מאיזה חברה.

ש. אתה לא מכיר את המעבידים שלך?

ת. לא. בשנה אני עובד לפעמים אצל 3-4 אנשים".

חשוב מכך, והוא העיקר, בהמשך חקירתו הנגדית, אישר התובע כי הוא זה שסיכם עם חנניה את שכרם ותנאיהם של העובדים והוא זה שהיה מפקיד בידם את שכרם (פ' עמ' 16 ש' 15-29):

"ש. העובדים האלה אחמד ומוחמד שהזכרת בסעיף 2 לתצהירך, אתה שילמת להם משכורת, נכון?

ת. אני לא שילמתי להם כלום.

ש. אני אומר לך שאתה שילמת להם שכר וגם שכרת עבורם בית?

ת. הוא היה נותן לי את הכסף ואני הייתי מעביר להם.

.....

ש. מי סיכם מה השכר של הפועלים ואת התנאים שלהם?

ת. אני.

ש. כלומר, אתה באת מול חנניה וביקשת עבודת טיח ושאתה תדאג למשכורות של הפועלים?

ת. לא.

ש. מה הייתה המשכורת של מוחמד?

ת. לא זוכר. סיכמנו עלויות ושכר".

בתחילת חקירתו הנגדית אישר התובע שהינו תושב עראבה בצפון (פ' עמ' 15 ש' 14-15). התובע נשאל האם שכר דירה בלוד לו ולעובדיו למשך תקופת העבודה אך הכחיש זאת (פ' עמ' 15 ש' 16-19). בהמשך חקירתו הנגדית, הכחיש התובע שוב את הטענה כי שיכן את פועליו בדירה שכורה בלוד ואת הטענה כי הוא זה שדאג להביא אותם לעבודה (פ' עמ' 16 ש' 30-32), ואף העיד כי למרות שהינו בעל רישיון נהיגה ורכב, הוא היה מגיע לעבודה באמצעות הסעה של חנניה מאבו גוש לבית שמש (פ' עמ' 17 ש' 6-14). וכשנשאל התובע כיצד מתיישבת עדותו עם העובדה כי הינו תושב עראבה שבצפון, אז הודה התובע כי היו לו פועלים והוא הסיע אותם ברכבו הפרטי מיישוב עראבה בצפון לאבו גוש (פ' עמ' 17 ש' 15-22):

"ש. אמרת שאתה גר בעראבה, איך מאבו גוש?

ת. היינו באים מעראבה לאבו גוש. הוא היה משכיר לנו דירה.

......

ש. באת עם הפועלים שלך ברכב שלך מעראבה לאבו גוש?

ת. כן.

ש. אתה זה שבחרת את קבוצת הפועלים, נכון?

ת. לא. הם היו עובדים אצלי איתי עם אבו מוסא והיינו עובדים באותו שטח".

יצוין כי בתחילת חקירתו הנגדית העיד התובע כי אינו מכיר כלל את חברת אבו מוסא בע"מ (פ' עמ' 15 ש' 21-22), וכן הכחיש כי שכר דירה בלוד לו ולפועליו למשך תקופת העבודות (פ' עמ' 15 ש' 16-19), ואף לא העלה כל גרסה בדבר העמדת דירה שכורה באבו גוש או בלוד ע"י חנניה. עולה מגרסת חנניה בתצהירו, שלא נסתרה בבימ"ש, כי ההתקשרות עם התובע כקבלן משנה לביצוע עבודות טיח בפרויקט במודיעין, נעשה לאחר נטישה חד צדדית של אבו מוסא בע"מ את הפרויקט במודיעין (טענה שנתמכה במידה מסוימת בעדות התובע, במהלך חקירתו החוזרת בביהמ"ש, לפיה לאבו מוסא בע"מ היה סכסוך עם חנניה, פ' עמ' 18 ש' 18-20).

יוצא אפוא, כי אם נכונה גרסת התובע לפיה מעולם לא עבד כקבלן טיח עצמאי אלא רק כפועל טיח שכיר, אזי מדוע לאחר נטישת אבו מוסא בע"מ את פרויקט הבניה במודיעין, כקבלן משנה של רז ושחף בע"מ, נותרו מספר פועלים של אבו מוסא בע"מ (אשר לפי עדות התובע בביהמ"ש נבחרו על ידה), להמשך ביצוע עבודות הטיח יחד עם התובע, ולא נטשו את אתר הבניה ביחד עם המעסיקה שלהם אבו מוסא בע"מ. בנסיבות המתוארות, מתבקשת המסקנה כי הפועלים שנותרו באתר הבניה במודיעין לאחר נטישת אבו מוסא בע"מ היו פועלי התובע כקבלן משנה של אבו מוסא בע"מ בפרויקט זה.

1. גרסת התביעה מתבססת על עדות יחידה של בעל דין הנוגע בדבר

כעולה מס' 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע בעת התאונה נכחו שלושה חבריו לעבודה אצל נתבעת 1: מוסטפא ראדי, אחמד עאדל, ושמאלי מוחמד. הצהרה זו אינה מתיישבת עם האמור בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, שם הצהיר התובע (עמ' 3/ 8) כי שמות שני העדים לפגיעה הינם : מוסטפה ראדה ואחמד עאדל בלבד.

מכל מקום, למרות טענתו בדבר נוכחותם של עדים לאירוע הנטען, בחר התובע שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמם, חרף החלטת ביהמ"ש שניתנה בעניין זה. רק במהלך דיון ההוכחות מיום 10.2.15, עתר התובע לאפשר לו להעיד עדי תביעה נוספים מטעמו שלא הגישו תצהירים, אולם בקשתו נדחתה הן לאור מחדלו שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמם מבעוד מועד בהתאם להחלטת ביהמ"ש, והן בשל אי הגשת בקשה מראש בצירוף תצהיר לזימון עדים שאינם בשליטתו לדיון ההוכחות שנקבע.

בסופו של יום, מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד, ללא שהוגשו תצהירים נוספים של עדים אחרים שלטענתו היו עדים לאירוע הנטען, ומחדל זה, ללא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, יש לזקוף לחובתו, על כל הנובע מכך.

סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 קובע כדלהלן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו".

הנימוק העומד מאחורי הוראת סע' 54 הנ"ל הינו למנוע או לסכל תביעה מבוימת אשר יקשה על הנתבע לסתור אותה ולהזימה (ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ, ל"ה (2), 55). יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש העליון כי ניתן להסתמך על עדות יחידה של בעל דין מקום שבו בית המשפט נותן "אמון מלא באמיתותה" (ע"א 295/89 חיים רוזנברג נגד שרה מלאכי, פד"י מ"ו (1), 733.

בעניינו כאמור, מדובר בעדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. כפי שפורט לעיל, עדות התובע בביהמ"ש לא הותירה רושם חיובי, ובאופן כללי הייתה בלתי מהימנה עלי, כך שעדות זו אינה יכולה לספק את דרישת הסיוע, ועל כן מחייבת מתן הנמקה מצד ביהמ"ש (ככל שמדובר היה במקרה של קבלת התביעה).

מנגד גרסת חנניה, כפי שפורטה בתצהיר עדותו הראשית, שנתמכה במסמכים שונים שצורפו לתצהיר עדותו הראשית, לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, אם כי אין בכך, כמובן, להצדיק התנהלות בלתי תקינה מצד רז ושחף בע"מ ו/או חנניה, כגון הוצאת תלושי שכר פיקטיביים, של מי שאינם מצויים עימה בקשר של יחסי עובד- מעביד, על כל הנובע מכך.

מכל מקום, לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, ושקללתי את כל הנתונים שפורטו לעיל בכל הקשור לקביעת התשתית העובדתית של האירוע התאונתי הנטען, וכן לעניין המחלוקת העובדתית בשאלת מעמדו של התובע בעת התאונה הנטענת (כשכיר או כעובד עצמאי), הגעתי למסקנה כי התובע, אשר נטל הראיה רובץ לפתחו, לא הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי עפ"י מבחן הטיית מאזן ההסתברויות, כי נפגע במהלך עבודתו בידו הימנית ביום 27.10.08 בנסיבות להן היא טוען בכתב תביעתו, ובכל מקרה לא הוכיח כי היה שכיר - ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסוגיות ג'-ד' בסעיף 9 לעיל.

1. סיכום

מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. התובע, ישלם הן לנתבעת מס' 1 והן לנתבעות מס' 2+3 הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ + מע"מ, וכן יישא ביתרת האגרה כמתחייב עפ"י התקנות.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.