בפני | אבישי קאופמן, שופט |
בעניין: | מדינת ישראל | |
המאשימה | ||
נגד | ||
מרק בן ויטלי ויגמן | ||
הנאשמים |
הכרעת דין |
בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.
ביום 20.8.08 התרחשה תאונת דרכים קטלנית במהלכה קיפח את חייו מר אדהם כעביה (להלן: "המנוח"). התאונה התרחשה בעת שמשאית מסוג איווקו, בה נהג הנאשם, פגעה ברכב, מסוג מזדה, בו נהג המנוח, ואשר באותה עת עמד בעצירה מוחלטת בכביש עקב רמזור אדום. רכב המזדה נמחץ למעשה בין המשאית לבין טיולית שעמדה לפניו וכתוצאה מהחבלות שנחבל נהרג המנוח במקום. כתוצאה מהתאונה נדחפו המזדה והטיולית קדימה ופגעו בכלי רכב נוספים שהמתינו להתחלפות האור ברמזור. פרט למותו של המנוח נגרמו חבלות גוף נוספות בתאונה, בעיקר לנאשם עצמו אשר סבל מפריקה בירך ואושפז למשך מספר ימים. מספר נוסעים ונהגים של כלי רכב אחרים נפגעו באורח קל.
בין הצדדים אין מחלוקת בדבר העובדות הנ"ל ודרך התרחשות התאונה והנקודה הטעונה הכרעה היא למעשה אחת: האם פגיעת המשאית במזדה נבעה מרשלנות הנאשם כטענת המאשימה או מכשל בבלמי המשאית, כטענת ההגנה.
כפי שהתברר במהלך העדויות, עיקר כוח הבלימה של המשאית הינו מבלמי הגורר, "הסוס" ולא הנגרר, "העגלה". המומחה מר פת הבהיר בעדותו כי הנאשם אינו טוען שהתקלה שגילה בתחילת הנסיעה - במערכת בלימת העגלה – רלוונטית לתאונה, כך שלמעשה המחלוקת העיקרית הינה באשר למערכת בלמי הסוס.
לא הובאו עדי ראיה לתאונה, כך שלמעשה על דרך התרחשות התאונה ניתן ללמוד משני מקורות בלבד: עדותו של הנאשם עצמו כפי שנמסרה בבית המשפט וחקירות במשטרה בכמה הזדמנויות שונות, ופיענוח דיסקת הטכוגרף.
העדויות הנוספות שהובאו היו בדבר תקינות המשאית, ובעיקר העגלה הנגררת ועדים שביצעו פעולות מסוימות לאחר האירוע.
אומר מיד כי לו מדובר היה בהכרעה על פי מאזן ההסתברויות, הייתה הכף נוטה לחובת הנאשם, אולם לאחר שחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק ושקלתי שוב את טענות הצדדים, מצאתי כי אינני יכול לבטל את האפשרות כי התאונה התרחשה עקב תקלה בבלמי המשאית, כך שנותר בלבי ספק שאינו מאפשר לדעתי הרשעת הנאשם.
גרסאות הנאשם, האמנם "שינוי חזית"?
בעיקרו של דבר, גרסת הנאשם הינה כי התאונה אירעה עקב תקלה במערכת הבלימה של המשאית. המאשימה פעלה להפריך גרסה זו ולהראות כי איננה סבירה. בסופו של דבר, הגם שאני מקבל כי תקלה כללית במערכת הבלימה שהביאה לכשל מוחלט הינה אפשרות נדירה, אינני יכול לדחות אפשרות זו כבלתי סבירה, כך שכאמור לעיל, נותר אצלי ספק ממנו רשאי הנאשם ליהנות.
בעדותו בבית המשפט סיפר הנאשם כי נהג כאשר הריטרדר (מערכת האטה של המשאית בלא שימוש בדוושת הבלמים) "על אוטומט" ונכנס לפעולה בעזיבת דוושת הגז או נגיעה קלה בדוושת הבלם. כדבריו:
"הגעתי לצומת המוביל, פניתי ימינה. אני לא זוכר אם עצרתי שם. לא נראה לי שעצרתי שם. לא היתה עצירה סופית. אתה משתמש בברקס בנגיעות קלות, אבל לא עוצר סופי. לא מפעיל לחץ על הדוושה. נגיעות קלות בלי לחיצות חזקות... התקרבתי לשפרעם, ראיתי שמה שיירה של רכבים, קרוב ל – 300- 250 מ' , התחלתי להאט את הרכב כרגיל, להוריד רגל מהגז, להפעיל את הריטרדר. לאט לאט התחלתי להאט. באיזה שהוא שלב אני מאט עוד ועוד מתחיל ללחוץ על הברקס בנגיעות קלות. תוך כדי נסיעה אתה מתחיל ללחוץ ואין את ההרגשה הרגילה, אין תחושה שהרכב מאט. אז מתחיל עוד יותר ברקס, יותר חזק, ויותר חזק וזה ממש עניין של שניות, אני לא יכול להגיד לך כמה שניות, אבל ממש לפני ההתנגשות אני שתי שניות לפני עצמתי את העיניים ולא יכולתי לעשות כלום. מכל הכח שלי כמעט עמדתי על הדוושה. אני גבוה ועם כל הכח שלי לחצתי על הדוושה. לא הרגשתי שאין ברקסים שהדוושה אפס, כן היתה, מרגיש כמו צמר גפן, לחיצה, מרגיש שיש התנגדות לדוושה אבל זה לא עוצר".
בחקירה הנגדית השיב הנאשם כדלקמן:
ת. בדר"כ הריטרדר מופעל על אוטומטי אבל אפשר להוסיף דרגות. הורדתי את הריטרדר. אם על 4 או 5 לא זוכר. בדר"כ גם לא מסתכלים. נגיעות קלות אני מתחיל ללחוץ על הברקס. בדר"כ הריטדר מתחיל להאט את הרכב. באיזה שהוא שלב הבנתי שהרכב לא מאט. זה מה שסיפרתי קודם. אני רואה שהרכב לא עוצר, לוחץ עוד ועוד, זה עניין של שניות. 300 מ' זה עניין של שניות במהירות שנסעתי. לא זוכר כמה נסעתי. זה כביש שמותר 80 קמ"ש , אז נסעתי בערך במהירות הזו. במשאיות האלה יש הגבלת מהירות וגם אם ארצה לא אוכל להגיע מעל 90 או 85.
ש. אתה יכול לאשר לי שהפעלת את הריטרדר לדרגות הכי גבוהות. נכון?
ת. לא זוכר אם הורדתי מתחת ל- 4-5. אני גם לא זוכר כמה דרגות יש סה"כ.
ש. אתה יכול להגיד לי פחות או יותר מאיזה מרחק אתה קולט או מבין שאופס יש לי תקלה ואין לי בלמים?
ת. עניין של שניות, אולי 4-5 שניות. לא יודע. זה קרוב ל – 50- 60 מ' .
ש. אתה זוכר באיזה מהירות פחות או יותר היית במהירות 50- 60 מ' .
ת. לא. אני זוכר שהתעסקתי בלעצור את הרכב. הייתי בשוק טוטאלי שאני מרגיש שאני אוטוטו נכנס ואני לא עוצר.
בעדותו של הנאשם בפניי לא מצאתי סתירות מהותיות ולא התרשמתי כי הוא מתחמק מתשובה או מעיד דברים שאינם אמת באופן ברור. אשר על כן, על סמך התרשמותי הישירה ממנו אינני יכול לדחות את גרסתו.
אף המאשימה אינה טוענת שעדותו בבית המשפט היתה בלתי אמינה, אלא שטענתה היא כי גרסה זו של הנאשם, היא בגדר שינוי מגרסותיו המקודמות, עת טען לכשל בבלמי העגלה.
אין ספק כי נקודת המוצא של המאשימה הייתה כי הנאשם טוען לתקלה בבלמי העגלה. המאשימה פעלה להפריך טענה זו, ולדעתי אף עשתה כן. אולם אינני מקבל טענתה כי הנאשם ביצע תפנית בגרסתו לאחר הבאת ראיותיה ולאחר שהטענה בדבר כשל בבלמי העגלה הופרך. סבורני כי קריאת כל גרסאותיו של הנאשם מביאה למסקנה כי לאורך כל הדרך טען לכשל בבלמים, אותו לא יכול היה להסביר.
כבר בחקירתו הראשונית של הנאשם הוא טען לכשל בבלמים באופן כללי, ורק כאשר נשאל ספציפית בידי החוקר, השיב כי "אני חושב שהרכב היה תקין מבחינה מכנית... הבלמים של הסוס היו תקינים, אני חושב שהבעייה היתה בעגלה. אני לא יודע מה היתה הבעייה ואני לחצתי בכל הכוח והרגשתי שהוא לא מגיב".
המדובר בחקירה שנערכה יומיים לאחר התאונה, כאשר הנאשם מאושפז בבית החולים, וכאשר בראשית החקירה טען כי אינו מסוגל להשיב לשאלות החוקרים עקב מצבו הרפואי. אינני סבור כי ניתן "לתפוס" את הנאשם בדברים אלה, ולקבוע כי הודה בתקינות בלמי הסוס, וכל טענה שבאה לאחר מכן הינה סתירה לגרסתו הבסיסית. גרסתו של הנאשם כפי שנמסרה באותה חקירה הייתה כי פרטים רבים מהאירוע אינם זכורים לו ואולם "אני זוכר שהם היו רחוקים ממני ולחצתי ברקס בכל הכח. אני זוכר בהם היו לפני ורחוקים ממני ואני חושב שהם עצרו ולחצתי ברקס חזק".
יומיים מאוחר יותר, ביום 24.8, נחקר הנאשם פעם נוספת, עדיין בעת ששהה בבית החולים. בעדותו זו סיפר כי בעת שהתחבר לעגלה באזור התעשייה בטבריה "העגלה לא נסעה, אז החלפתי בין הלבקות... וכשחיברתי את הלבקות לא היו נזילות אוויר ואני התחלתי בנסיעה" הנאשם סיפר כי הנסיעה מטבריה עברה ללא אירוע מיוחד וכאשר התקרב לצומת שפרעם הבחין בקבוצת רכבים לפניו "אני זוכר שהתחלתי ללחוץ ברקס והרגשתי שהדוושה כמו צמר גפן. כשאתה לוחץ זה בולם אבל לא עוצר אתה מרגיש אבל זה לא זה. באזשהו שלב לחצתי בכל הכח לחצתי חזק והרגשתי שזה לא עוצר וכשהבנתי שזה לא עוצר לחצתי חזק את העיניים".
הנאשם סיפר כי במהלך הנסיעה מטבריה השתמש בבלמים, אבל "רוב הזמן בריטרדר ולא השתמשתי הרבה בברקס". הנאשם לא יכול היה לומר באיזה מרחק היה מהרכבים שלפניו בעת שהחל ללחוץ על הבלמים "התחלתי ללחוץ על ברקס כדי להאיט והרגשתי שזה לא עוצר. באיזשהו שלב הרגשתי שאני מתקדם ולא מאיט ואז לחצתי בכל הכוח, וזה היה בזמן שאני לא זוכר".
חקירתו השלישית של הנאשם נערכה ביום 21.9, כחודש ימים לאחר התאונה, כאשר כבר שוחרר מבית החולים ושהה במנוחה בביתו. בחקירה זו אישר הנאשם את דבריו הקודמים והביע דעתו כי הגורם לתאונה "זה חיבורי האוויר בין הסוס לעגלה", אולם הוא לא שם לב לכך במהלך הנסיעה "כי לא לחצתי ברקס". הנאשם לא יכול היה לתת פרטים מלאים על ההתרחשות לפני התאונה עצמה וסיפר כי "אני זוכר שלחצתי ברקס ולחצתי ריטרדר והורדתי את הידית". הנאשם אישר כי במהלך הנסיעה מטבריה לא הרגיש בכל בעייה "אבל אם אתה לא לוחץ על הברקס חזק, אז אתה לא מרגיש בבעייה".
ביום 17.11.08 זומן הנאשם לחקירה נוספת באת"ן גליל. במעמד זה אישר את הודעותיו הקודמות, אולם לא זכר שיחה שנערכה שלושה שבועות קודם לכן בה נמסר לו כי הוא זכאי לבדוק את המשאית (הסוס והעגלה) ואם לא יעשה זאת בתוך אותה תקופה היא תשוחרר ותועבר לבעליה. הנאשם אישר כי "לא ידוע לו" שיש כוונה לבדוק את המשאית מטעמו. ביום 19.1.09 נחקר הנאשם פעם נוספת. בחקירה זו אישר כי השתמש בבלמים במהלך נסיעתו "גם ההאטה וגם בדוושת הבלם. הנאשם חזר פעם נוספת על כך כי בתחילת הנסיעה לא ניתן היה להזיז את העגלה "ואז הפכתי את הלבקות בסוס ואז העגלה השתחררה ויכולתי לנסוע. בדקתי שלא בורח אוויר, לחצתי על דוושת הברקס שאין בריחת אוויר".
מקריאת כל גרסאות הנאשם עולה כי קיימים ביניהן שינויים, אולם מצאתי כי מדובר בשינויים טבעיים, הנובעים הן מחלוף הזמן והן מהעיבוד שעושה אדם לאירועים השונים. כמו כן, אין לשלול כי גרסתו הסופית של הנאשם הושפעה מהעדויות האחרות בתיק, אולם לא מצאתי כי מדובר בסתירות מהותיות וכי הנאשם החליף לגמרי טיעונו מטענה לתקלה בעגלה לטענה לתקלה בסוס. הנאשם טען לאורך כל הדרך לתקלה בבלמים, ובתשובה לשאלות מדריכות של החוקר, אישר כי הסבירות היא לתקלה בבלמי העגלה. עצם העובדה כי התביעה יצאה מהנחה שכל טענת הנאשם היא לתקלה בבלמי העגלה וריכזה מאמציה בעניין זה, לא יכולה להיחשב לרעת הנאשם, ואין לראותו כמי שוויתר על טענות אחרות.
פיענוח הטכוגרף:
דיסקת הטכוגרף של המשאית נתפסה ופוענחה בידי רפ"ק אילן ידגר (ת/34). המומחה מטעם ההגנה לא חלק על מימצאיו של רפ"ק ידגר לפיהם הרטט האופייני לתאונה אובחן כאשר מהירות המשאית הייתה 66 קמ"ש. השיא האחרון של מהירות המשאית לפני התאונה היה 89 קמ"ש, מרחק של 623 מ' לפני מקום התאונה, וזאת לאחר תאוצה קלה במשך 8 שניות. לאחר שנסעה כעשר שניות במהירות של 89-88 קמ"ש והגיעה למרחק של כ – 182 מ' ממקום התאונה, החלה המשאית בתאוטה קלה של 0.32 מ' לשניה ברבוע, וזאת במשך כ – 6 שניות במהלכן עברה כ - 141 מ'. בתום 6 שניות אלה הייתה המשאית במרחק של 40.83 מ' ממקום התאונה ובמהירות של 81 קמ"ש. בנקודה זו אובחנה בלימה בעוצמה של 2.08 מ' לשניה ברבוע, וזאת במשך כ – 2 שניות בהלכן האטה המשאית למהירות של 66 קמ"ש, עד לפגיעה ברכב שלפניה.
רפ"ק ידגר העיד כי התאוטה של 0.32 הינה תאוטה קלה ביותר "בוודאי שנמוכה ממאיט הריטרדר".
יחד עם זאת, נקודה זו לא הוכחה ולא הוצגו ראיות בדבר עצמת התאוטה של מערכת זו. במסגרת חקירתו של רפ"ק ידגר הוגשו קטעי ספרות מקצועית בהן ערך זה, או ערך קרוב לזה נמדד בתאוטה של אגזוז-ברקס או בתאוטה באמצעות הורדת הילוכים.
מנגד, מומחה ההגנה, מר דורון פת, טען כי תאוטה של 0.32 מתאימה להאטה באמצעות הריטרדרר, אשר לפי הספרות עוצמת הבלימה שלו הינה 0.38 מ' לשניה ברבוע. בהיעדר ראייה חותכת בעניין זה, אני מקבל את גרסת ההגנה כי ההאטה ה"קלה" במהירות הנסיעה נבעה ממערכת הריטרדר.
מר פת הוסיף וטען כי התאוטה בשיעור של כ – 2 מ' לשניה בריבוע, שנמדדה בשתי השניות שלפני ההתנגשות, אינה מתאימה כלל לבלימת חירום של הרגע האחרון, אלא לבלימה באמצעות בלם ה"מקסי", שהינו מערכת חירום הנכנסת לפעולה באופן אוטומטי בעת כשל במערכות הבלימה האחרות. לדברי המומחה, וכפי שעולה מהמסמכים אליהם הפנה, בלימת חירום מחייבת תאוטה בעצמה של 4.5 מ' לשניה בריבוע לפחות, שאחרת נחשב הרכב כבלתי תקין.
לא מצאתי כי חוות דעתו של מר פת נסתרה, ואינני יכול לקבוע כי האמור בה אינו נכון או אינו אפשרי בנסיבות.
לפיכך, אני סבור כי גרסת הנאשם שהאט את המשאית באמצעות הריטרדר וכי לא הצליח לבלום באמצעות דוושת הבלם, לא הופרכה. התברר כי הבלימה שהתפתחה בשתי השניות האחרונות אינה מתאימה בעוצמתה לבלימת חירום בידי הנהג, אלא דווקא לבלימה באמצעות מערכת החירום – ה"מקסי" – אשר נכנסת לפעולה לאחר כשל המערכות האחרות והתרוקנות לחץ האוויר מהמערכת.
אשר על כן, סבורני כי גרסת הנאשם אינה נסתרת מפענוח דסקת הטכוגרף, ואפשר אף למצוא בממצא אובייקטיבי זה חיזוק מסוים לטענותיו.
הטענות האחרות של הצדדים
ב"כ הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בדבר בדיקת המשאית לאחר התאונה. אין חולק כי העגלה שוחררה לידי החברה מיד לאחר התאונה ונבדקה רק מספר ימים מאוחר יותר, וכי הסוס עצמו לא נבדק.
הסנגורית והמומחה מר פת הרחיבו בטיעון בדבר מחדלי המאשימה בשחרור העגלה וטענו כנגד הבדיקה. אינני רואה מקום לתת משקל של ממש לטענות אלה, באשר טענתו המרכזית של הנאשם, כפי שהתברר בדיעבד, הינה אובדן בלמים בסוס ולא בעגלה.
לעניין אי בדיקת בלמי הסוס, הרי שעל פי טענות אנשי המשטרה לא ניתן היה לבדוק את הבלמים כתוצאה מההרס שנגרם לסוס בתאונה. סבורני כי גם במצב בו נגרם נזק משמעותי היה מקום לנסות ולבצע בדיקה "רצינית" יותר מזו שנערכה בפועל, ולתעד את ממצאיה. מנגד, לא מצאתי פגם בהתנהלות המאשימה בעניין שחרור הסוס לידי החברה, לאחר מסירת הודעה מראש לנאשם והסנגורית וצודק ב"כ המאשימה כי לא היה מקום להוסיף ולהחזיק בסוס, ובמיוחד כאשר לטענת המאשימה אין טעם בבדיקתו.
ב"כ המאשימה הפליג בניתוח העדויות בתיק, אולם מצאתי כי עיקרן אינו רלוונטי למחלוקת שצומצמה בסופו של דבר. עוד העלה ב"כ המאשימה טיעונים רבים נגד חוות דעת המומחה מר פת. חלק מהטיעונים מקובלים עליי, ולא היה על המומחה מקום לערוך ניתוח עדויות במסגרת חוות הדעת. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום להבאת הציטוטים מפסקי דין אחרים שדחו חוות דעת המומחה במקרים אחרים. מר פת, שאין חולק על נסיונו בתחום ועל עברו העשיר בשירות משטרת ישראל, עובד היום במומחה פרטי המעמיד את ידיעותיו ונסיונו לרשות נאשמים. הוא אינו מחויב כיום לאובייקטיביות ואפשר והוא נוטה לפרש את המימצאים באופן לגיטימי בצורה הנוחה לנאשמים. לא מצאתי כי חוות דעתו הופרכה במקרה דנן, ואם נדחתה במקרים אחרים, אינני רואה בכך רלוונטיות להכרעה במקרה שבפניי.
סיכומו של דבר:
בסיכומו של דבר מצאתי כי גרסת הנאשם, הגם שהיו בה שינויים מסוימים לאורך התקופה, לא נסתרה במידה שאינה מאפשרת קבלתה. הנאשם העיד בפניי ונחקר בחקירה נגדית, לא התרשמתי ממנו באופן שלילי, ולא מצאתי כי אני יכול לשלול את גרסתו.
בהתבסס על גרסה זו הוגשה חוות דעת מומחה אשר הראתה תסריט אפשרי להתרחשות התאונה התואם את הממצאים, ולא מצאתי כי חוות דעת זו הופרכה.
אשר על כן, בסופו של דבר נותר בי ספק ממשי בדבר הסיבה שגרמה לתאונה. הנאשם רשאי ליהנות מספק זה, ולפיכך הוא מזוכה.
ניתנה היום, 9 באפריל 2013, במעמד הנאשם, באת כוחו עו"ד גב' כהן וב"כ המאשימה עו"ד גויכמן.
עקב תקלה במערכת נט המשפט לא נמסרה ההחלטה לצדדים הבוקר. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
08/02/2011 | החלטה מתאריך 08/02/11 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
03/03/2011 | החלטה על בקשה של נאשם 1 כללית, לרבות הודעה בקשה להפקיד רישיון 03/03/11 | אבישי קאופמן | לא זמין |
11/07/2011 | עבור הוצ' ע"ת אלדר יוסף ע"ת 16 | אבישי קאופמן | לא זמין |
11/07/2011 | עבור הוצ ע"ת מר יהודה בוכניק 18 | אבישי קאופמן | לא זמין |
11/07/2011 | החלטה מתאריך 11/07/11 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
03/10/2011 | החלטה מתאריך 03/10/11 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
03/10/2011 | החלטה 03/10/2011 | לא זמין | |
03/10/2011 | הוצ' לעד 6 | אבישי קאופמן | לא זמין |
03/10/2011 | הוצ' לעד 21 | אבישי קאופמן | לא זמין |
16/11/2011 | החלטה מתאריך 16/11/11 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
16/11/2011 | החלטה 16/11/2011 | לא זמין | |
22/12/2011 | החלטה מתאריך 22/12/11 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
26/01/2012 | החלטה מתאריך 26/01/12 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
26/02/2012 | החלטה מתאריך 26/02/12 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
15/03/2012 | החלטה מתאריך 15/03/12 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
02/07/2012 | החלטה מתאריך 02/07/12 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | לא זמין |
09/04/2013 | הכרעת דין מתאריך 09/04/13 שניתנה ע"י אבישי קאופמן | אבישי קאופמן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מאשימה 1 | מדינת ישראל | ענאן גאנם |
נאשם 1 | מרק בן ויטלי ויגמן | ניצה כהן |