בא-כוח התובעים והנתבעים שכנגד: עו"ד עוז כהן

בא-כוח הנתבעת והתובעת שכנגד: עו"ד אילן כהן

בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 23.12.2008 (להלן – ההסכם), השכירה הנתבעת, שהיא התובעת בתביעה שכנגד (להלן – הנתבעת), לתובעים, שהם הנתבעים בתביעה שכנגד (להלן – התובעים), דירה ברחוב הרב עוזיאל בירושלים למשך שנה, מיום 31.12.2008 ועד יום 30.12.2009.

עיקר טענת התובעים בתביעתם היא, שחרף העובדה שכבר בעת החתימה על ההסכם הבהירו כי הם מחפשים דירה ללא בעיות רטיבות, בדיעבד התברר להם כי הדירה ששכרו הייתה נגועה בבעיות רטיבות קשות. מכאן תביעתם בסך של 78,521 ₪, המורכב מפיצוי כספי והחזרי תשלומים שונים, בעוד רכיב התביעה העיקרי, בסך של 55,616 ₪ הוא החזר שיעור של 80% מדמי השכירות ששילמו. כן נתבע החזר פיקדון בסך של 10,000 ₪, שהפקידו התובעים בידי הנתבעת.

בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת סך של 15,900 ₪ עבור הוצאות שונות שנדרשה להוציא עבור תיקון הדירה לאחר עזיבת התובעים את הדירה בתום תקופת השכירות. עם זאת ציינה הנתבעת, כי מסכום זה יש להפחית את כספי הפיקדון שהפקידו התובעים בידיה כאמור, בסך של 10,000 ₪.

א. הסכם השכירות, עיקרי התביעות וראיות הצדדים

הסכם השכירות

2. הסכם השכירות נחתם כאמור, ביום 23.12.2008, ועל-פיו הושכרה הדירה החל מיום 31.12.2008 עד יום 30.12.2009, אך גם נקבע כי הנתבעת תוכל להסכים להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת (סעיף 2).

הסכם השכירות נערך על גבי טופס מודפס של הסכם שכירות, שעליו נוספו תוספות רבות בכתב-יד. כך בין השאר, הוסף בכתב-יד כי על התובעים להחזיר את הדירה בתום תקופת השכירות בעודה נקייה ומסוידת (סעיפים 2 ו-3).

3. הוראה נוספת בהסכם אשר נוספה בכתב-יד מתייחסת למצב שבו תימצא בדירה בעיית רטיבות. כך נקבע בהוראה זו, אשר נוספה בשולי ההסכם והצדדים חתמו לצידה (הוראה זו תכונה להלן – סעיף הרטיבות):

"במידה ויהיו בעיות כלשהן של רטיבות בדירה ויביאו לכך שצד ב' [התובעים] לא יוכל להמשיך להשתמש בדירה למגורים, רשאי צד ב' [התובעים] לפנות את הדירה בכל עת שימצא לנכון וצד ב' [התובעים] לא ידרוש מצד א' [הנתבעת] כל פיצוי בגין הפרת הסכם ולא יהיו כל טענות מצד א' [הנתבעת] לצד ב' [התובעים] וכן מצד ב' [התובעים] לצד א' [הנתבעת], וצד א' [הנתבעת] מתחייב להחזיר לצד ב' [התובעים] את ההפרש של שכר-דירה ששולם מראש לאותו חודש".

4. אין מחלוקת, שהתובעים ביקשו להיכנס אל הדירה כבר ביום 31.12.2008, וזאת כדי שלא יאלצו לשלם דמי שכירות לחודש נוסף עבור הדירה ששכרו קודם לכן. זאת הגם שידעו שבאותו יום שבו נכנסו אל הדירה, עזבו אותה הדיירים הקודמים, ולפיכך לא יוותר זמן שיאפשר את ניקוי הדירה לאחר עזיבת הדיירים הקודמים.

כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים, גם אין מחלוקת כי חרף טענת התובעים שזמן קצר אחרי שנכנסו לדירה התגלו בה בעיות רטיבות, הם בחרו להישאר בדירה למרות הוראת ההסכם כאמור, ועזבו אותה רק ביום 22.11.2009, זמן קצר לפני תום תקופת השכירות. יוער, כי אין מחלוקת שלא שולמו דמי שכירות עבור החודש האחרון, שבו לא גרו התובעים בדירה.

התביעה העיקרית (תביעת התובעים נגד הנתבעת) ועיקרי טענות התובעים

5. בכתב התביעה טענו התובעים כי קודם לשכירת הדירה הנדונה, גרו בדירה שכורה אחרת בבניין סמוך, שאותה נאלצו לעזוב בשל בעיות רטיבות. בעניין זה חשוב להעיר כבר עכשיו, כי לא הובאה לכך כל ראייה. מטעם זה, בעת חתימת ההסכם לשכירת הדירה הנדונה, הקפידו לוודא כי בדירה שעמדו לשכור אין בעיית רטיבות ומטעם זה אף נוסף בהסכם סעיף הרטיבות. לפיכך ולטענתם, לאור העובדה שנאמר להם כי אין בדירה הנדונה בעיות רטיבות, הסכימו להתקשר בהסכם.

למרות זאת, כך לטענת התובעים, זמן קצר לאחר שנכנסו לדירה, התגלו בה בעיות רטיבות קשות, אשר בין השאר נבעו מנזילות מכיוון גג הרעפים של הדירה. פניותיהם אל הנתבעת לא נענו ובכל מקרה לא נענו במלואן וחרף תיקונים של הגג, לא נפתרה בעיית הרטיבות.

סמוך לפני עזיבת התובעים את הדירה, ביום 16.11.2009, הזמינו את המהנדס יגאל ברגמן כדי שיחווה את דעתו בעניין מצב הדירה, ועל-פי ממצאי חוות-דעתו, בדירה אמנם נתגלו מפגעי רטיבות ועובש, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

6. בכתב התביעה טענו התובעים כי בעצם ההתקשרות נהגה הנתבעת בחוסר תום לב, תוך הצגת מצגי-שווא בעניין מצב הדירה. לטענתם, אילו ידעו כי הדירה לא תהיה ראויה למגורים, לא היו מתקשרים בהסכם ולא היו שוכרים את הדירה. מכאן תביעתם כאמור, להחזר המגיע לכדי שיעור של 80% מדמי השכירות ששילמו, ובסך הכול סך של 55,616 ₪, וכן להחזר הפיקדון בסך של 10,000 ₪ שהופקד בידי הנתבעת לכיסוי הוצאות תיקון נזקים לדירה, אשר עשויים היו להיגרם על-ידי התובעים בעת ששכרו אותה.

בנוסף לכך טענו התובעים, כי דירה נוספת בבעלות הנתבעת המצויה מתחת לדירה ששכרו, הייתה מחוברת לאותו שעון מים שאליו חוברה דירתם. לפיכך תבעו החזר הוצאות המים שהוצאו עבור השימוש במים באותה דירה בסך של 1,000 ₪. לטענתם, גם תשלום הארנונה ששילמו, כלל גם את הדירה התחתונה ולפיכך תבעו החזר בסך של 800 ₪. שני סכומים אלו התבססו על הערכה ולא נתמכו בראייה כלשהי.

סכומים נוספים שתבעו התובעים הם חלקם בתשלום למתווך בסך של 6,105 ₪, דמי הובלת המיטלטלין לדירה בסך של 3,200 ₪ והחזר התשלום ששילמו למהנדס ברגמן, בסך של 1,800 ₪.

סך הכול תבעו התובעים מהנתבעת, סך של 78,521 ₪.

התביעה שכנגד (תביעת הנתבעת נגד התובעים) ועיקרי טענות הנתבעת

7. בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי בניגוד לטענות הנתבעים, הדירה נמסרה להם במצב תקין וטוב ולשביעות רצונם של התובעים, אשר למרות זאת, לא חדלו להטרידה בטענות שונות ומשונות. כל אימת שהתלוננו על פגם כלשהו, היא פעלה מיידית לתיקונו, אך לטענתה, התובעים מנסים כוחם בתביעה כדי לחמוק מתשלום דמי השכירות ששילמו.

לטענת הנתבעת התובעים גרמו נזקים קשים לדירה, נטשו אותה כשלושה שבועות לפני תום תקופת השכירות והותירו אחריהם חורבן. בשל כל אלו נאלצה להוציא הוצאות בסך של 15,900 ₪ לשם תיקון הליקויים, כלהלן: ניקיון הדירה – 800 ₪; צבע ותיקונים שונים – 5,900 ₪; תיקונים שונים – 3,200 ₪; תיקון גג הרעפים – 6,000 ₪.

לפיכך טוענת הנתבעת, כי בניכוי סך של 10,000 ₪ של כספי הפיקדון שהפקידו התובעים בידיה, על התובעים לשלם לה בנוסף עוד סך של 5,900 ₪.

ראיות הצדדים ושמיעת התביעה

8. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני התובעים (תצהירים כמעט זהים) וכן הוגשה חוות-דעתו של המומחה מטעמם, המהנדס יגאל ברגמן.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של אלו: הנתבעת; מר נחום לוי, מומחה לגגות; מר דניאל מורגנשטרן, המתווך; מר יעקב לביא, בנה של הנתבעת. יוער, כי הוגש גם תצהירו של מר מרדכי בן-מיכאל, גיסה של הנתבעת שהיה שותף לעריכת ההסכם והיה מי שכתב את התוספות בכתב-ידו, אולם מפאת מחלתו נבצר ממנו להתייצב למתן עדות.

9. ישיבת ההוכחות התקיימה (לאחר מספר דחיות) ביום 16.10.2012 ובמהלכה העידו כל המצהירים למעט כאמור, מר בן-מיכאל.

בתום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. כן ביקשו כי מאחר שישנן שתי תובענות – תביעה עיקרית ותביעה שכנגד – ייקבעו מועדים גם להגשת תשובות לסיכומי הטענות.

סיכום טענות התובעים הוגש ביום 18.11.2012 וסיכום טענות הנתבעת הוגש ביום 1.1.2013. הגם שכאמור, הצדדים הורשו להשיב לסיכומי הצד שכנגד, כך שהתובעים היו רשאים להשיב עד יום 13.1.2013 והנתבעת עד יום 27.1.2013 (בהתאם להחלטה מיום 20.12.2012 על דחיית המועדים), עד היום לא הוגשה תשובתו של מי מבין הצדדים. לאחר המתנה של חמישה ימים ומאחר שנראה כי הצדדים ויתרו על זכותם להשיב כאמור, ניתן בזה פסק הדין.

ב. דיון בנזקים הנטענים

10. לאור טענות הצדדים וראיותיהם, נדון עתה בנזקים הנתבעים בכל אחת מן התביעות.

(1) דיון בנזקים הנטענים בתביעה העיקרית (תביעת התובעים נגד הנתבעת)

פיצוי בגין מניעת שימוש סביר בדירה

11. התובעים טוענים כאמור, כי בשל מצב הדירה והרטיבויות שהתגלו בה, לא יכולים היו להשתמש בדירה שימוש סביר, ומכאן תביעתם לפיצוי בסך של 55,616 ₪, המהווה שיעור של 80% מתוך דמי השכירות ששילמו.

טענות התובעים נסמכות בעיקר על חוות-דעתו של המהנדס ברגמן וכן על עדויות התובעים עצמם.

12. בתצהירי העדות הראשית של התובעים, פרסו הם תיאורים של הרטיבויות אשר לטענתם, התגלו בדירה מיד לאחר הגשם הראשון, ושל נזילה שהייתה בצינור סמוך לאחר שנכנסו לגור בה.

13. כבר בכתב התביעה, בתצהירים ובמהלך העדויות ואף קודם לכן, במהלך דיוני קדמי המשפט, טרחה התובעת להדגיש פעמים אינספור, כי היא חולה במחלת הסרטן ובשל כך בעלת נכות בדרגה של 100% וכן כי אחת מארבעת ילדיה בעלת תסמונת דאון. בעניין זה נבקש להעיר כבר עתה, כי לא רק שלא הובאה כל ראיה לאלו, אלא שעם כל הצער הרב שבדבר, אין בכך ולא כלום עם התביעה הנדונה. ניסיונה של התובעת להכניס עניין זה גם במהלך עדותה בהקשרים שונים, היה אפילו מקומם. שכן, ככל שהתובעים זכאים לפיצוי הנתבע, הרי שעליהם לזכות בו. אם יימצא כי אינם זכאים לכך, אין במצבם הבריאותי המצער של התובעת ושל בתה כדי להביא לזכייה בתביעה.

עדות התובעת הייתה עדות היסטרית, על דרך ההפרזה והגוזמה ורחוקה הייתה מלשדר אמינות. גם אם לא הכול משתקף בפרוטוקול, אני מתקשה לומר שניתן היה לקבל את דבריה, ובלשון המעטה רק משום כבודה. הרושם הבלתי נמנע היה שמדובר במי שמנסה להגזים ולהפריז בכל דרך, בין השאר תוך עשיית שימוש ציני במחלתה (ראו למשל, עמ' 9 שורות 29-28; עמ' 13 שורות 28-27), כדי להביא לכך שבכל מחיר לא תשלם עבור שכירת דירה שבה גרה עם משפחתה במשך כשנה תמימה.

כך למשל, כשנדרשה לתאר את הרטיבות בדירה, היא טענה כי כבר עם הכניסה אל הדירה "הכול [כל הטיח] היה נופל" (עמ' 9 שורות 20-18). מסיבה זו ברגע כניסתה אל הדירה, רצתה לעזוב, אך לטענתה, נשארה לבקשת הנתבעת (שם, שורות 24-23). בתצהירה סיפרה הנתבעת כי מיד עם כניסתם אל הדירה ביום 30.12.2012 מיד לאחר ירידת הגשם הראשון "החל מפל מים במטבח הדירה". כך! (פסקה 14 בתצהירה), אך עד עזיבתם את הדירה – כעבור כשנה – הדבר לא תוקן (עמ' 9 שורה 25 ואילך). התובעת אף טענה, גם בתצהירה (פסקה 16) וגם בעדותה (עמ' 10), כי הדייר שגר קודם לכן גם התלונן על רטיבות וכי הדבר נודע להם בדיעבד. בעדותה אישרה שלמעשה אינה יודעת מה היה מצב הדירה בעת מגורי הדייר הקודם, ובכל מקרה טענתה זו לא הוכחה (שם). לאחר שהועמדה על כך, טענה התובעת שכוונתה הייתה שהדייר שגר קודם לכן סבל מהנתבעת ולא מרטיבות (שם, שורות 17-16); טענה שאף היא לא הוכחה.

עוד עלה, כי התנהלות התובעים הייתה רשלנית מאד. כשאירע מקרה של נזילה מצינור מים, הותירו הם את המים לזרום, כטענת התובעת, במשך שש-עשרה שעות, מבלי לטרוח לדאוג לסגירת הברז הראשי, עד הגעת מישהו לתקן (עמ' 13-12). הגם שהתובעת נאלצה לאשר בעדותה כי הנתבעת אף שלחה אנשים לתיקון הגג, טענה התובעת כי "הסתכלו והלכו" (עמ' 13), בניגוד מוחלט לעדותו המהימנה של מר נחום לוי, בעניין תיקון הגג, שעל עיקריה נעמוד בהמשך הדברים (עמ' 22-19).

התובע לעומת זאת, העיד שאמנם הגיעו אנשים לתקן את הגג, אך לא ידוע לו מה תוקן ואם תוקן (עמ' 18 שורות 13-11, 31-30).

14. מכל מקום, מול התיאורים הדרמטיים של התובעים, בעיקר בתצהיריהם – שהרי בתצהיר ניתן לכתוב כל דבר – אך גם בעדויותיהם, עמדה עדותו האובייקטיבית של המתווך. מר דניאל מורגנשטרן הצהיר בתצהירו כי הדירה הייתה במצב תקין ומתאים למגורים. כך גם עלה מעדותו הברורה (עמ' 24-22).

15. עדותו של מר נחום לוי, מתקן הגג, שפכה אור על מספר היבטים של התביעה. עד זה, שמעדותו עלה כי הוא בעל מקצוע מנוסה ובין השאר הוא מי שבנה את הגג החדש של המשטרה במגרש הרוסים (עמ' 20 שורה 21), הוא גם עד אובייקטיבי. אין מחלוקת כי סמוך למועד שבו התלוננו התובעים על רטיבות מהגג, נקרא הוא לתקן את הגג. היה זה בסוף חודש ספטמבר 2009, כתשעה חודשים לאחר שהתובעים גרו בדירה, ולא סמוך לכניסתם לגור בה. על כך ניתן ללמוד גם מהצעת המחיר שנתן לנתבעת ביום 1.10.2009 (שם, שורות 9-1. יוער שנכתב בטעות, שם בשורה 1, "2008", אך מהקשר הדברים והמשכם ניתן ללמוד על כך שדובר בטעות וכי הכוונה לשנת 2009).

עוד עולה מעדותו, כי לאחר שתיקן את הגג בפעם הראשונה, נקרא לתקן אותו בשנית. אז מצא "רעפים בחוץ, כאילו מישהו הוציא אותם" (שם, שורות 5-4), וכן תיאר את שראה: "רעפים מפורקים כאילו מישהו פירק אותם ולא מדובר בנזק שנגרם מבלאי" (עמ' 21 שורה 31 וכן בהמשך, עמ' 22 שורות 3-1). בפעם הנוספת שהגיע, גם פגש בשרברב שתיקן בעיה שנבעה מצנרת, ולא מהגג (שם, שורות 7-6).

מעדות זו עולה כי חלק מהתיקונים שנדרשו בגג נבעו מחבלה ומפירוק רעפים, וכי הדבר נעשה לאחר שמר נחום לוי כבר תיקן קודם לכן את אשר היה דרוש תיקון בשל בלאי. עובדה זו לא מותירה אלא מסקנה אחת, כי התובעים גרמו לחבלות בגג במזיד, כדי שיוכלו לטעון לקיומם של נזקים שנבעו לכאורה, מפגם ברעפי הגג. עוד עולה כאמור, כי בניגוד לתיאור של התובעים, רק לקראת סוף תקופת השכירות נזכרו להתלונן על בעיות מהגג, כשם שרק אז, במועד סמוך, הזמינו את המהנדס ברגמן.

16. עדותו של המהנדס ברגמן לא הוסיפה הרבה על חוות-דעתו, מעבר לתחושה כי הייתה מגמתית והתייחסה בעיקר למצב הגג, שבמידה רבה לא היה רלוונטי (עמ' 8-7). ממצאי חוות-דעתו היו כי ישנם "סימנים מוכחים לחלחול מים מסיבי דרך תקרות הדירה בצורה היוצאת מפגעים תפקודיים קשים. אין ספק שקיומה של רטיבות חזקה בדירה זו (שתקרתה חסרת בידוד תרמי או אטימה כלפי עליית גג הרעפים) גורמת להיווצרותם של מוקדי עובד קשים עד כדי מצב המונע אכלוס הדירה בחורף. הרטיבות הפורצת מחדר האמבטיה וחדר השינה גורמת לצחנה ומאיצה מפגעי העובש. בבדיקת גג הרעפים מצאתי קיומם של ליקויים משמעותיים שמקורם בהזנחה ובהיעדר תחזוקה לאורך שנים".

ככל שהדברים אמורים במצב הגג, הרי שאיני מקבלת את מסקנותיו של המהנדס ברגמן. בעניין זה עדותו של מר לוי, המומחה לגגות, שחלק על מסקנותיו של ברגמן, הייתה אמינה יותר ומשכנעת יותר, וממנה עלה באופן ברור, כי למעט תיקונים קלים הנובעים מבלאי ולאחר מכן תיקונים שנבעו כמתואר, מחבלה ברעפים, מצב הגג היה תקין.

באשר לשאר מסקנותיו של ברגמן, הרי שחרף התיאורים המופרזים במסקנות חוות-דעתו, לא היה לכך תימוכין בפיסות קטעי התמונות החתוכות שצירף. מאלו אמנם עלו כי היו בדירה, פה ושם, כתמי עובש וכתמי רטיבות קלים וגם קילופים קלים הנובעים מרטיבות מסוימת, אך אלו רחוקים מלהתיישב עם תיאורים של "חלחול מים מסיבי", "מפגעים תפקודיים קשים", "רטיבות חזקה", "מוקדי עובש קשים" וכיוצא באלו. תיאורים אלו של ברגמן, רחוקים מלהשתקף בתמונות שצירף, אשר לכל היותר עולים מהם פגמים אסטטיים קלים המצריכים תיקון, אך לא דבר מעבר לכך. ככל שהתיאורים מוגזמים יותר, כך מצופה לתמונות שתתיישבנה עם אותם תיאורים, דבר שלא קרה במקרה הנדון. מכאן אפוא, שאיני מקבלת את התיאורים הדרמטיים בדבר "צחנה", שלא נטענו, ובוודאי לא בכך שהיה באותם ליקויים ופגמים קלים כדי למנוע את אכלוס הדירה בחורף, כפי שביקש ברגמן לטעון.

17. חרף ניסיונם של התובעים לשוות תיאור של דירה שהיו בה פגעי רטיבות קשים, לא שוכנעתי כי זה היה המצב. ראשית וכאמור, התובעת וכך גם התובע (שעדותו הייתה קצרה יותר והתמקדה בנושאים אחרים), רחוקים היו מלשדר אמינות. הם בעיקר שידרו הגזמה והיסטריה בלתי מבוססים ובכל מקרה, בעדינות יש לומר, כי התקשיתי להאמין לדבריהם. שנית, חוות-דעתו של המהנדס ברגמן, אף היא הייתה מגמתית ועל דרך ההגזמה. הגם שהיה בה גרעין אמת, לנוכח ההפרזה שהיה בה, קשה לקבלה כדי להסתמך עליה. שלישית, מעדותו של מר נחום לוי מתקן הגגות עלה כי הפניה אליו הייתה רק לקראת תום תקופת השכירות, לאחר חודשי הקיץ, ואז גם התברר כי הייתה חבלה מכוונת בגג מצד התובעים, לאחר שהגג כבר תוקן.

הרושם הבלתי נמנע הוא, שהתובעים ביקשו למצוא לעצמם דרך מימון לשכר הדירה, ולכן לקראת תום תקופת השכירות החלו ליצר טענות ולאסוף ראיות כדי שיוכלו לבסס את תביעתם. אז התלוננו על נזילות מהגג ולכן הוזמן מר לוי ואז הזמינו את ברגמן.

18. עם זאת, אפילו טעיתי בהסקת המסקנות ובהתרשמותי מהתובעים ומראיותיהם, הרי שלנוכח סעיף הרטיבות שהוכנס להסכם, אין לתובעים כל עילת תביעה בעניין.

כאמור לעיל, סעיף זה מסדיר באופן ברור ומפורש, כפי שביקשו התובעים, מה תהיה מערכת היחסים המשפטית בין הצדדים אם אמנם תתגלה רטיבות בדירה. ההסכם קובע כי אם "יהיו בעיות כלשהן של רטיבות בדירה ויביאו לכך שצד ב' [התובעים] לא יוכל להמשיך להשתמש בדירה למגורים", כי אז יהיה "רשאי צד ב' [התובעים] לפנות את הדירה בכל עת שימצא לנכון". הפתרון שעליו הוסכם הוא כאמור, שהתובעים יהיו רשאים לעזוב את הדירה.

סעיף זה בהסכם מוסיף וקובע כי במקרה כאמור, "צד ב' [התובעים] לא ידרוש מצד א' [הנתבעת] כל פיצוי בגין הפרת הסכם ולא יהיו כל טענות מצד א' [הנתבעת] לצד ב' [התובעים] וכן מצד ב' [התובעים] לצד א' [הנתבעת], וצד א' [הנתבעת] מתחייב להחזיר לצד ב' [התובעים] את ההפרש של שכר-דירה ששולם מראש לאותו חודש". מכאן אפוא, שהצדדים הסכימו מראש, כי אפילו תתגלה רטיבות, לא ניתן יהיה לתובע פיצוי בגין כך.

נראה שהתובעים היו ערים לכך שעל-פי ההסכם הם מנועים מלתבוע פיצוי מהנתבעת, ולכן טענו שהנתבעת הטעתה אותם בכך שהעלימה מהם את בעיות הרטיבות שהייתה בדירה, ובכך ניהלה עימם משא ומתן שלא בתום לב והציגה להם מצגי שווא. דא עקא, שאין מחלוקת שהתובעים ראו את הדירה בטרם נכנסו אליה, כשם שהמתווך מורגנשטרן ראה את הדירה, ולא נראו סימני רטיבות של ממש (מעבר לרטיבות קלה באמבטיה, שעליה העידה התובעת). גם אין מחלוקת שהנתבעת לא העלימה את הרטיבות שהייתה לכאורה בדירה, שהרי התובעים נכנסו לגור בדירה ביום שבו הדייר הקודם עזב אותה, כך שממילא לא היה זמן מספיק כדי להעלים לכאורה, את סימני הרטיבות.

19. מכל אלו עולות המסקנות הבאות: ראשית, התובעים לא הוכיחו שאמנם הייתה רטיבות בדירה בדרגת חומרה שלא אפשרה מגורים בדירה. הם גם לא הוכיחו כי אפילו הייתה רטיבות, הרי שהוטעו בידי הנתבעת, כי הנתבעת העלימה זאת מהם ביודעה על פגעי הרטיבות. שנית, אפילו התגלו פגעי רטיבות במהלך מגורי התובעים בדירה, הרי שעל-פי סעיף הרטיבות, הם יכולים היו לעזוב את הדירה ובכל מקרה אינם זכאים לפיצוי כלשהו בשל כך. שלישית, נראה כי התובעים החלו לחפש אחר ראיות באשר לפגעי רטיבות לקראת תום תקופת השכירות, מתוך כוונה להגיש את התביעה הנדונה, כך שהדבר דווקא מעיד על פגם בתום ליבם בהגשת התביעה.

לבסוף, אפילו היו טענות התובעים מתקבלות, לא ברור על מה התבססה התביעה המופרזת להחזר של 80% מתוך דמי השכירות ששולמו. התובעים גרו בדירה במשך כשנה, וחזקה עליהם שהדירה התאימה להם, שהרי אלמלא כן היו עוזבים את הדירה, כפי שזכאים היו לעשות. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה שיקבלו את זכות המגורים בדירה במשך כשנה כמעט ללא כל תמורה, כפי שביקשו. לפיכך, משלא הונחה כל תשתית ראייתית – בין באמצעות חוות-דעתו של מומחה או בכל דרך אחרת – לדרישה להחזר שיעור של 80% מדמי השכירות, גם טעם זה מצדיק את דחיית התביעה בעניין זה.

20. התוצאה היא אפוא, שתביעת התובעים להחזר בסך של 55,616 ₪ (המהווה שיעור של 80% מדמי השכירות), בשל מניעת שימוש סביר בדירה, נדחית.

פיצוי בגין התשלום למתווך, החזר שכרו של המומחה, פיצוי בגין דמי הובלה

21. משהגעתי למסקנה האמורה, שלפיה יש לדחות את טענת התובעים בעניין מניעת שימוש סביר בדירה, ממילא שהמסקנה היא שיש לדחות גם את תביעתם להחזר התשלום למתווך, לתשלום שכרו של המומחה מטעמם ופיצוי בגין דמי הובלת חפציהם.

החזר תשלום ארנונה והחזר תשלום חשבונות מים

22. לטענת התובעים כאילו שילמו גם את מסי הארנונה עבור הדירה הנוספת בבניין, המצויה מתחת לדירה ששכרו, וכאילו שילמו גם עבור צריכת המים של אותה דירה, לא היו כל תימוכין. טענות אלו לא נתמכו באף לא ראייה אחת (מעבר לחשבונות שלפיהן שילמו), והתובעים אף לא ידעו להסביר את הסכום שנתבע בעניין זה. טענות התובעים אף נסתרו בעדותה של הנתבעת, כי לדירה התחתונה חובר שעון מים נפרד. מכאן אפוא, שדין התביעה בהקשר זה להידחות.

(2) דיון בנזקים הנטענים בתביעה שכנגד (תביעת הנתבעת נגד התובעים)

23. בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת מהתובעים פיצוי והחזר תשלום בשל הוצאות שלטענתה הוציאה כדי לתקן את הנזקים שנותרו בדירה לאחר שהתובעים עזבו אותה. ההוצאות שלטענת הנתבעת הוצאו, כמפורט לעיל, אמנם נתמכו במסמכים ובקבלות, אך למרות זאת, אין באותן קבלות ואישורי תשלום כדי ללמד בהכרח על כך שמדובר בתיקונים אשר נדרשו דווקא בשל נזקים שעל-פי הנטען, התובעים הסבו לדירה. כך הגם שאין מחלוקת כי בניגוד למתחייב מן ההסכם, התובעים לא סיידו את הדירה לאחר שעזבו אותה.

לפיכך, משלא הוכח הקשר הסיבתי בין אותן הוצאות לבין טענות הנתבעת, לא ראיתי מקום לקבל את התביעה שכנגד.

ג. סיכום ותוצאה

24. מהטעמים האמורים, הרי שדין שתי התביעות – התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – להידחות.

25. באשר לכספי הפיקדון בסך של 10,000 ₪ שהפקידו התובעים בידי הנתבעת, הרי שכפי שאף הנתבעת הסכימה במהלך עדותה, עליה להשיב לתובעים סכום זה.

עם זאת, מאחר שהחזרת הסכום האמור התעכבה בשל הגשת תביעת התובעים, יצורף לסכום כספי הפיקדון הפרשי הצמדה וריבית רק מהמועד שבו עזבו התובעים את הדירה (22.11.2009) ועד מועד הגשת התביעה (11.4.2010).

26. לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין מקום למתן צו להוצאות. עם זאת, ולאור ההוצאות שנפסקו לטובת התובעים, בסך של 3,000 ₪ (החלטה מיום 22.3.2012 והחלטה מיום 15.4.2012), יחזירו התובעים לנתבעת מחצית מהסכום שנפסק, כך שבפועל ישלמו לה סך של 1,500 ₪ עבור הוצאותיה. הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מסכום הפיקדון שיוחזר לתובעים.

ניתן היום, כ"ד בשבט תשע"ג, 4 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.