<#2#>

נוכחים:

הנאמנת – עו"ד חניתה מיטלס ועו"ד חרלופסקי

ב"כ המשיבה 2: עו"ד אסתי לזרוב ועו"ד אמיר גרינברג

המשיבה 2 בעצמה

גב' שולי קרגולה – שמאית מקרקעין

גב' ניצן בר – בתה של המשיבה 2

ב"כ הכנ"ר: עו"ד נטע כצמן-יעקובוביץ

פרוטוקול

עו"ד מיטלס: מה שאנו צריכים להוכיח זה שלושה יסודות של הענקה: אנו מדברים על נכס מקרקעין של החייב. אין חולק ש-50% של החייב, ושהייתה הענקה והוא ויתר בהסכם הגירושין. זה הנטל שמוטל עלי כנאמן בעניין זה. הנטל שמוטל על המשיבה הוא להוכיח את הדרישות על פי סעיף 96ב לפקודה. אנו מדברים על הענקה של מעבר לשנתיים שהמעניק היה קשה פירעון בעת ההענקה ושעברה הזכות של המעניק. קודם כל, לא עברה הזכות, ובוודאי שהנטל להוכיח שהיה קשה פירעון לא הוכח ואני רוצה להראות בחקירה שמדובר בדיוק ההיפך. הנטל הראשוני שמוטל עלי הוא נטל מאוד נמוך וקטן. הנטל לאחר שנתיים מוטל בעיקר על כתפי מי שמבקש למחוק את הבקשה.

כך אומרת הפסיקה ולא ראיתי נטל אחר.

אני מפנה לספרו של כב' הנשיא גרוניס, עמ' 309.

המקרה הקלאסי שמגיע לבית המשפט זה בדרך כלל גירושין לכאורה. אין מחלוקת שהיו גירושין, ואפילו מכוערים. בשנת 2004 הגיש הבעל בקשה להתגרש. הוא מדבר על חצי-חצי. הסכם הגירושין נחתם מספר חודשים לאחר שהוא נעצר.

במקרה הזה, ברגע שהוא נעצר בדצמבר 2005 ובמרץ 2006, באותו רגע הפסיק להיות העסק שלו עסק מרוויח והעסק החל לקרוס. הגב' לא רצתה לחתום על הסכם. לאחר כמה חודשים היא הסכימה לחתום על הסכם והוא העביר לה את הרכוש, כדי לחמוק מנושים. ברגע שהבעל נכנס לחובות, ולפעמים הנישואים פיקטיביים או אמיתיים, זה לא רלוונטי לנושא הזה. מה שרלוונטי באמת זה אם הוא היה קשה פירעון באותו מועד ואם המטרה לא הייתה להבריח כספים מנושים אחרים.

אני טוענת שהבעל היה חדל פירעון באותו מועד.

ב"כ הכנ"ר: חברתי את המסקנה אם הבעל היה סולוונטי או לא, הייתה צריכה להסיק ממנו. החייב לא נמצא כאן. אני לא יודעת אם הוא זומן או לא.

עו"ד מיטלס: האישה טוענת שהיא לקחה כספים משוויץ, הכספים שבגינם הוא מואשם בהברחת כספים. היא הייתה שותפה לפשע. אז היא לא יודעת מה היה המצב שלו?

החברה שהוא ניהל הפסיקה לתפקד. הוא הקים חברה אחרת במרץ רק כדי לקחת הלוואות. הכל משועבד. לא היה לו שקל לאחר מכן.

חברת תפודי דורון היא חברה שלא היה לה נכס אחד. ברגע שהוגש כתב אישום הופסקה פעילות החברה.

אני לא מנסה להוכיח את הטענות שלי באמצעות הגרושה.

היו הליכים פליליים נגדו והופסקה פעילותו. אפשר להביא אותו עם צו הבאה לחקירה.

ב"כ המשיבה 2: חברתי הייתה צריכה לזמן את החייב מראש לדיון היום.

עו"ד מיטלס: שלחנו לו הזמנה לדיון. הוא לא צד שלי. האישה חתמה איתו על הסכם. רק מהמסמכים שלה הטענות שלה נראות לא אמת.

ב"כ המשיבה 2: יש קלסר שלם של מסמכים. בהמשך התצהיר יש נספח נוסף שמציין את היתרות בתקופה מאוחרת יותר, בשנת 2007. מפנה לנספח ט', תדפיס חשבון בבנק לאומי, שמתחיל ביום 29.6.2006 ומסתיים בשנת 2007. רואים פיקדון של 330,000 ש"ח, קרן השתלמות 224,000 ₪. ב-12.7.06 יש העברות ותנועות במאות אלפי שקלים, יש תקבולים שנכנסים לחשבון, יש מסגרת שעומדת על 50,000 ₪ שנכון לספטמבר הוא עומד במסגרת.

בסוף התדפיס יש עוד העברות של 200,000 ₪.

אנו חפרנו בערימות המסמכים של עו"ד קודם שהיה. יום או יומיים לפני הדיון מצאנו עוד תדפיס של בנק איגוד. חברתי הייתה צריכה לפנות לבנקים ולבקש תדפיסים ולא עשתה כן.

בתדפיס של בנק איגוד רואים תנועות של 628,000 ₪. לאחר כל התנועות החשבון היה ביתרת חובה של 1,000 ₪. זה מתחיל בינואר 2008.

חברתי הייתה צריכה לפנות ולבקש את תדפיסי הבנק.

ב"כ הכנ"ר: לשאלת בית המשפט האם נטל הראיה מוטל על המשיבה והאם ניתן לקיים את הדיון ללא נוכחות החייב – אני משיבה שנכון שמהוראת הסעיף, סעיף 96ב, שרלוונטי מבחינת המועדים, זה אחד המקרים של היפוך נטל הראיה

הנטל הוא על צד ג', שצריך להוכיח שבעת מועד ביצוע ההענקה, במקרה שלפנינו ספטמבר 2006, היה החייב סולוונטי. יחד עם זאת, אם יש צורך לקבל ראשית ראיה למה המקרה הוא לא כך, גם אם בסופו של דבר הנטל מתהפך, התאריך הרלוונטי הוא ספטמבר 2006, כפי שאני קראתי מתוך המסמכים הרבים שהוצגו לבית המשפט ולכנ"ר. נכון לאותו מועד לא הוטלו עיקולים על נכסים של החייב. מדובר בתמונה כללית לא של בן אדם ששקוע עמוק בתוך החובות.

נתון נוסף שלא היה בפני בית המשפט הוא שאחת החברות בשם תפודי דורון, שהייתה בבעלות החייב, ניתן נגדה צו פירוק רק במרץ 2009 ומבדיקתי מדובר בחובות שנוצרו, ככל הנראה סביב חודש אוקטובר 2008.

לגבי החברה הקודמת שהייתה בבעלות החייב, תפודי השלושה, לא הצלחתי למצוא עקבות להליך פירוק. כל הסתבכות שלו מקורה באותן חברות שהיו בבעלותו. אני בהחלט חושבת שהחייב הוא צד רלוונטי כאן, בוודאי בנסיבות תיק זה, נסיבות מאוד מיוחדות. לי אין חשש לקנוניה. מדובר בהליך גירושין אמיתי. אנו רואים בהרבה תיקי פשיטת רגל הענקות. לדעת הכנ"ר לא מדובר במקרה שצד ג' היה שותף לקנוניה שבגינה קיבלה מחצית משווי הנכס.

אני סבורה שהחייב הוא צד רלוונטי לשני הצדדים.

עו"ד מיטלס: אני שלחתי לחייב זימון לישיבת היום אך לא וידאתי שזה נמסר וגם לא ביקשתי צו הבאה מאחר שלא חשבתי שהוא צד ראוי. כשאני מסתכלת בחשבון הבנק שחברתי הציגה, משנת 2008, הסכומים שהיא מצביעה עליהם שנכנסו לחשבון, הם סכומים מאותו פיקדון כנראה. 300,000 ₪ והסכומים הנוספים שחברתי מתייחסת אליהם, זה הלוואות שהוא לקח. לפי איך שאני מסתכלת על החשבון הזה, שהוא בחובה מהיום הראשון, המצב שלו היה מצב שהוא נכנס, כתוצאה מההסכם הזה, למצב שהוא רק לוקח הלוואות. החברה שהוקמה היא חברה שרק נטלה שעבודים והלוואות ולא היה לה שום דבר. החברה הוקמה כי הוא לא יכול היה לעבוד עם החברה השנייה. הוא נתן את כל הכסף לגרושתו. זה לדעתי יותר מהברחת נכסים.

אני חקרתי את החייב. אני לא יכולה להציג את חקירתו.

אני יכולה להצהיר שאני דיברתי עם פקיד הבנק בשוויץ כדי לברר אם יש יתרת כסף בשוויץ, כפי שטוענת ב"כ המשיבה 2. פקיד הבנק בשוויץ הסביר שהחייב לקח הלוואה כיוון שהיה צריך הלוואות נוספות והחשבון היום הוא במינוס.

לא זכור לי מה היה סכום הפיקדון אבל לא היה 350,000 דולר. על סמך הסכום שנשאר באותו חשבון בנק הוא לקח הלוואה על אותו סכום.

לגבי החברה השנייה שהוקמה לצורך התגלגלות לאחר שהוא נעצר – הוא המשיך לעבוד בחברה. החברה הזאת ה תחילה לעבוד בשנת 2006. לחברה הזאת הוא לקח הלוואות שונות. בחברה הקודמת הוא לא הצליח לקבל הלוואות. החברה השנייה הייתה רק לצורך מתן הלוואות. אין שום כלום. אין נכסים לחברה.

החקירות במס הכנסה התחילו בשנת 2005. הייתה חקירה סמויה. בדצמבר 2005 הוא נעצר לראשונה. המעצר השני היה במרץ 2006.

כתב האישום הוגש נגדו, נגד השותף ונגד תפודי השלושה. סמיכות הזמנים משליכה על העניין.

ב"כ המשיבה 2: גם אם החייב נעצר, זה עדיין לא רלוונטי. לחייב לא היה שום חובות באותו מועד.

עו"ד מיטלס: אני אבקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר לי לזמן את החייב באמצעות צו הבאה וכן אגיש דוח משלים על מנת להציג את התמונה הרחבה בפני בית המשפט.

ב"כ המשיבה 2: אני מתנגדת. ההתנהלות של הנאמנת בעיני מאוד בעייתית. המהלך הזה שנעשה כאן הוא גם בעיני מאוד בעייתי. ב"כ הכנ"ר טענה שבמקרה היחיד שהנטל מתהפך, הוא דווקא על המשיבה. אני לא חושבת שזה כך בדיוק. נטל השכנוע בדבר אי מילוי החריג, כפי שקבוע בסעיף 96 לפקודה, מוטל על הנאמן, המבקש לבטל את ההענקה, לגבי המרכיבים של כל חריג וחריג.

אני גם מפנה לספרו של כב' השופט גרוניס, עמ' 317. הנטל המוטל אמנם הוקל, אבל עדיין קיים, אלא שכאן הנאמנת לא עמדה בנטל הראשוני. כל הבקשה של הנאמנת מסתמכת בעיני אך ורק על אותו הסכם גירושין שהיא קוראת לתוכו את מה שהיא רוצה לקרוא לתוכו. הנאמנת מפרטת ואומרת שהוא ויתר ווויתר אך התעלמה מהסעיף שאומר שהחשבון בבנק לאומי יישאר בבעלותו המלאה. אחרי שהיא קראה את התגובה שלנו, מן הדין היה שהנאמנת תפנה לאותו בנק לאומי ותבקש תדפיסים לאותה תקופה רלוונטית. אני הבאתי תדפיסים. אין לי את כל התדפיסים. ממה שהבאתי, עולה שהוא לא יצא בכלום. כנ"ל לגבי החשבון בשוויץ. גם שם מפנה הנאמנת לאותו משפט שהיא תקבל חלקה אך לא טענה מה היה חלקו, ואם בכלל. היות והיה לה את כל הסמכויות והיא לא עשתה כן, אני חושבת שאין מקום לקבל את הבקשה שלה.

אני סבורה שעל סמך הטענות כאן ועל סמך המסמכים, אני הרמתי את הנטל.

חריג נוסף שהיה על הנאמנת להרים זה שהוא לא היה בעל כושר פירעון באותה תקופה. אנו לא שמענו על פסק דין אחד או עיקול אחד שהיה באותה תקופה. פעם ראשונה שהוטל עיקול זה לאחר שנתיים ושלושה חודשים. עד אוקטובר 2008 נתנו לו אשראים והוא המשיך להתנהל, מה שאומר שהוא לא היה חדל פירעון. הדבר עולה גם מתדפיס החשבון שהצגנו. אם הוא לא היה חדל פירעון ואם הגירושין היו אמיתיים, כפי שהדברים ברורים מהמסמכים לגבי הקרע בין בני הזוג, מדוע יש לתת הזדמנות נוספת לבטל את ההענקה?

ב"כ הכנ"ר: אני כן מסכימה לתת הזדמנות נוספת.

עו"ד מיטלס: אני מבקשת לדחות את הדיון.

ב"כ המשיבה 2: אם בית המשפט דוחה את הדיון, דבר שיחייב אותי בהגשת תגובה לבקשה נוספת של הנאמנת, אני מבקשת לחייב בהוצאות.

עו"ד מיטלס: למשיבה היה עו"ד אחר. התנהלו פה עשרות דיונים, ביניהם גם חויבה המשיבה לשלם שכ"ט לטובת קופת הכינוס, דבר שלא עשתה.

<#3#>

החלטה

המשך הדיון בבקשה נדחה ליום 12.2.13 בשעה 12:00.

הנאמנת תדאג לזמן את החייב למועד שנקבע וכן להגיש בקשה משלימה בצירוף אסמכתאות עד 30 יום לפני המועד שנקבע.

המשיבה 2 תהא רשאית להגיב עד 7 ימים לפני מועד הדיון וכך גם הכנ"ר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ו' כסלו תשע"ג, 20/11/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי גלית אספני