תביעת המוסד לביטוח לאומי (התובע או המל"ל) לקבלת שיפוי בסך 60,495 ₪ על תשלומים ששילם לנפגע תאונת דרכים שנפגע ברכב שבוטח על ידי הנתבעת (הנתבעת או המבטחת).

התביעה מתקבלת בחלקה.

הרקע לתביעה

1. ב-13/04/03 נפגע מר ליאור גרוסמן (הנפגע) בתאונת דרכים עת נסע ברכב שבוטח בידי הנתבעת (התאונה). הנפגע נפצע ברגל ימין וכתוצאה מכך נדרש לשיקום ממושך. בהמשך נותח ואף התגלה אצלו זיהום שחייב טיפולים נוספים.
2. עוד לפני התאונה סבל הנפגע מגידולים ברגל ימין שבגינם הוכר במל"ל – אגף נכות כללית כנכה בשיעור 80% בשל המנגיומות בשלד וקיבל תגמולים בהתאם. לאחר התאונה נקבעה לנפגע נכות נוספת בשיעור 20% בשל קשיון לא נוח בקרסול.
3. במקביל להליך במל"ל הגיש הנפגע תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. מומחה רפואי שמונה בה (ד"ר רובינסון) סבר כי נוכח מחלתו הקודמת לא נותרה לנפגע נכות כתוצאה מהתאונה (0%), והצדדים לאותה תביעה – הנפגע והמבטחת – הגיעו לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין מבלי שבית-המשפט נדרש לחוות דעתו בסוגיית הנכות.
4. המל"ל שילם וישלם לנפגע גמלאות המגיעות לסכום של 727,370 ₪. גמלאות אלו הן העומדות בבסיס תביעת ההשבה שכן לטענת המל"ל חלק מן הגמלאות קשור בתאונה.
5. שתיים הן המחלוקות שבין הצדדים – האחת, האם חל על התביעה ההסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח (ההסכם) או שיש להכריע בה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (חוק המל"ל); השנייה – האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנזקים הנטענים נגרמו בתאונה, וזאת נוכח מחלת הנפגע וקביעת המומחה בתביעה האישית.
6. הצדדים הסכימו להגיש סיכומים על יסוד כתבי הטענות, תיקי מוצגים והחומר הקיים. לאחר בחינת הראיות ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים מצאתי קבל את התביעה בחלקה ולקבוע כי התביעה תתנהל בהתאם להסכם וכי על הנתבעת לשפות את המל"ל בהתאם לקביעות הוועדות הרפואיות שבדקו את הנפגע. אינני מקבל את עמדת המל"ל שעל הנתבעת לשלם לו את מלוא התגמולים ששילם לנפגע בתקופה בה סבל מנכות זמנית בשיעור 100%, שכן המל"ל שילם לנפגע גמלאות בשל נכות בשיעור 80% שאינה קשורה לתאונה, ולפיכך השיפוי לגבי תקופה זו יהא שיפוי יחסי בלבד. הבה נפנה לבחינת הסוגיות השונות.

הסכם או חוק?

1. סעיף 328 לחוק המל"ל מקנה לתובע זכות לקבל ממבטח רכב מנועי שיפוי על סכומים ששילם לנפגע תאונת דרכים. ב-1979 נחתם בין הצדדים הסכם שתכליתו לחסוך בהתדיינויות משפטיות וההוצאות הכרוכות בהן ובמסגרתו הסכימו המבטחות לקבל את קביעות המל"ל בנוגע לזכאות הנפגעים לגמלאות בתמורה לוויתור המל"ל על חלק מהותי מן השיפוי המגיע לו על-פי החוק (ההסכם). ב-2008 ביטל המוסד לביטוח לאומי את ההסכם, ובעקבות זאת התגלעה מחלוקת בשאלה האם ההסכם תקף גם ביחס לתאונות שהתרחשו לפני ביטולו. מחלוקת זו הוכרעה בפסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' ארטור מ-19/4/12, בו נפסק כי הביטול הוא צופה פני עתיד בלבד וכי ההסכם חל לגבי תאונות שאירעו טרם ביטולו.
2. לא היינו נדרשים לסקירה היסטורית קצרה ומרתקת זו אלמלא נקלעו הצדדים למחלוקת בשאלת הדין החל על התאונה הנוכחית, כאשר במקרה זה (כנראה כדי להרבות עניין ודעת) נתהפכו להן היוצרות – המבטחת מבקשת להחיל את החוק ואילו המל"ל מבקש להחיל את ההסכם. הצדדים ערים כמובן לפסיקתו המחייבת של בית-המשפט העליון בפרשת ארטור ולעובדה שהתאונה ארעה לפני ביטול ההסכם ולפיכך מתמקדים טיעוניהם בנוסח כתבי הטענות, וזו תמצית המחלוקת: התובע הגיש תביעתו טרם ניתן פסק הדין בפרשת ארטור ולפיכך הוגשה התביעה לפי סעיף 328 לחוק המל"ל ובשוליה (בסעיפים 16-18) נרשם כי אם תתקבל טענת המבטחות שההסכם חל יהא על הנתבעת לשפות את המל"ל בהתאם להסכם. אלא שהנתבעת לא טענה בכתב ההגנה כי ההסכם חל ואף ציינה (בסעיפם 16 ו-18) כי הואיל והתובע טוען לעילת תביעה לפי חוק הוא מנוע מלהעלות עילת תביעה חלופית לפי ההסכם. על-רקע דברים אלו טוענת הנתבעת כיום כי חזית המחלוקת שגובשה בכתבי הטענות היא בהתאם לסעיף 328 לחוק בלבד. התובע – שדומה כי הופתע מעט מהטענה – משיב כי סעיפים 16-18 לכתב התביעה ומקביליהם בכתב ההגנה מלמדים על מחלוקת בשאלת תחולת ההסכם, בוודאי נוכח השינוי שחל עם ההכרעה העקרונית בפרשת ארטור.
3. בחנתי את כתבי הטענות ואת טיעוני הצדדים ומצאתי לפסוק לטובת התובע ולקבוע כי ההסכם חל על התביעה הנוכחית. אפתח ואומר כי מחלוקת דומה, בין אותם צדדים בדיוק, נדונה בפסק דינו המקיף של כב' השופט חדיד בת.א 51576-11-11 המל"ל נ' הכשרת היישוב (20/6/2013) וגם שם נדחתה עמדת המבטחת, ואפנה לפסק דין מפורט זה ולטעמיו. אשר לענייננו, ראשית, עיון בכתבי הטענות מעלה כי הדין עם התובע וכי חזית המחלוקת שבין הצדדים כללה גם את ההסכם. עילת התביעה העיקרית היתה אמנם סעיף 328 לחוק, ברם ההסכם הוזכר כעילת התביעה חלפית והעובדה שהנתבעת טרחה להתייחס אליו בכתב הגנתה ולדחותה מלמדת כי קיימת מחלוקת בין הצדדים. יתרה מכך, צודק התובע כי הנתבעת הכחישה את סעיף 15 לכתב התביעה בו נטענה עילת תביעה מכוח החוק. שנית, פסק דינו של בית-המשפט העליון בפרשת ארטור, שניתן לאחר הגשת התביעה, מחייב את הצדדים וקובע כי ההסכם תקף לגבי תביעות הנוגעות לתאונות שאירעו לפני ביטולו. מכאן, שקיים הסכם המחייב את שני הצדדים והם אינם רשאים להתנער ממנו בדיעבד. לשון אחר, משנקבע כי ההסכם תקף חייבים שני הצדדים להתנהל על פיו. ושלישית, קיים חוסר תום לב בטענת הנתבעת שהיא והמבטחות האחרות עמדו על זכותן כי ההסכם יחול על תאונות שאירעו לפני ביטולו. משקיבל בית-המשפט העליון את עמדתה העקרונית היא מושתקת מלטעון אחרת ומנועה מלהעלות טענה הפוכה בתביעות שבהן ניהול התביעה בניגוד להסכם מקנה לה יתרון.

נוכח כל אלו אני קובע כי יש לנהל את התביעה לפי ההסכם.

נכותו של הנפגע – ועדה רפואית או חוו"ד מומחה

1. בהסכם נקבע כי בתמורה ל"הנחה" המשמעותית שהוענקה לחברות הביטוח הן יאמצו את קביעות המל"ל בנוגע לנכותו של הנפגע ולסיווג התאונה. פועל יוצא מכך הוא שהמל"ל אינו נדרש להוכיח את שיעור הנכות וחברת הביטוח אינה רשאית לחלוק על קביעת הוועדות הרפואות מטעמו (למעט מקרים חריגים ביותר כמו חשש תרמית). בעבר נשאלה אמנם השאלה מה דין קביעת המל"ל בעת שהנפגע הגיש תביעה אישית שבה מונו מומחים רפואיים, אולם מחלוקת זו הוכרעה בפסק דינו של בית-המשפט העליון בפרשת זטולובסקי (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי [21/8/12]) בה נפסק כי רק נכות שנקבעה על-ידי בית-המשפט תחייב את המל"ל, ואילו נכות שנקבעה על ידי מומחה רפואי אינה מחייבת גם אם ההליך האישי הסתיים בפשרה. וכאמור שם: "מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נידונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד נגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה... שונים הם פני הדברים מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות על ידי בית המשפט- אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית..." [ההדגשה הוספה].

בשולי הדברים אעיר כי הנתבעת ביססה טיעוניה על ת.א (מחוזי ת"א) 10052-04-12 מגדל נ' ליבוביץ, שם נקבע שחוות דעת המומחים בתביעה האישית מחייבות. מוטב היה אם הנתבעת היה טורחת לציין כי החלטה זו ניתנה ב-22/7/12 – חודש לפני ההכרעה המחייבת בפרשת זטולובסקי.

1. נשוב לענייננו – תביעתו של הנפגע הסתיימה בפשרה ואין קביעה משפטית מחייבת בשאלת הנכות. לפיכך, ובהתאם להחלטה בפרשת זטולובסקי, יש לפנות לקביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל ולבחון אם ניתן ללמוד מהן על שיוך הנכות או חלק ממנה לתאונה. רק אם לא ניתן יהיה לחלץ את נכותו של הנפגע מקביעות המל"ל יש לפנות לחוות דעת המומחים וליתר הראיות שבתיק, ובהקשר זה יש לבחון את מלוא המסמכים כולל אמירות בפרוטוקולי הועדות, המסמכים הרפואיים שעמדו בפניהן, תאריכי תחילת הנכויות ועובדות רלוונטיות אחרות. ראו הפירוט בפרשת זטולובסקי, בפסקה 20; וראו גם ת"א (מחוזי ימ') 4621-05 המל"ל נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ [6/11/12]. נפנה אפוא לפרוטוקולים ולמסמכים שהוגשו בתיק, ואעיר כבר עתה כי על-מנת לקבל תמונה מלאה של מצב התובע בחנתי את מלוא המסמכים שהוגשו, כולל מסמכים שהגישה הנתבעת בסיכומיה, וזאת חרף התנגדות התובע להגשת המסמכים בשלב הסיכומים.
2. להלן נפרט את שיעור הנכויות והתגמולים בתקופות השונות, כפי שפורטו בסיכומי הצדדים, וכפי שעלו מן הראיות. חישוב הנכות והפיצוי יעשה בהתאם לנוסחה שנקבעה ברע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל [27/3/11].

תקופה מס' 1 – מיום התאונה (13/4/03) – 30/9/03

1. בתקופה זו נקבעה לתובע נכות זמנית של 100% בגין שבר בשוק ימין (פרוטוקול מ-6/7/03, עמ' 83-76 למוצגי התובע). בעמוד 81 נכתב: "סובל מנגעים וסקולריים. ב-13/4/03 שבר את רגל ימין - שוק ימין, מגובס, עדין בשלבי החלמה במצבו אינו מסוגל לכל עבודה לפיכך מתקבלת דרגת אי כושר 100% עד תום הנכות הרפואית." תחילתה של הנכות ביום התאונה, ואין ספק כי היא נובעת ממנה.
2. המל"ל טוען כי הואיל והנפגע סבל מנכות בשיעור 100% בשל התאונה יש לחייב את הנתבעת להשיב לו את מלוא הגמלאות ששילם לנפגע בגין תקופה זו. הנתבעת, לעומתו, טוענת כי המל"ל שילם לנפגע גמלאות בשל מחלתו ללא קשר לתאונה ולכן התובע אינו זכאי להשבה כלשהי.
3. עיון בפרוטוקולים שהציגו שני הצדדים מעלה כי המל"ל אכן שילם לנפגע גמלאות נוכח קביעתו כי הנפגע סובל מ-80% נכות בגין המחלה ברגל ימין – אותה רגל שנפגעה בתאונה. גם אם בתקופה זו סבל הנפגע מנכות של 100% בשל התאונה, אין זה צודק לתת למל"ל שיפוי מלא בגין תקופה זו שכן ממילא היה משלם לנפגע גמלאות בשיעור 80%. יתרה מכן, הנתבעת אינה אמורה לשלם יותר מסך נזקי הנפגע, ולוּ היינו נדרשים להערכת נזקים אלו היינו מחשבים אותם בהתאם למצב הנפגע ולא לפי כושרו של אדם בריא ב-100%. לפיכך השיפוי יינתן רק בשל התשלומים ששולמו בשל הנכות הנוספת שנגרמה בתאונה, היינו 20%.

המל"ל זכאי להשבה של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצג 148 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 13,814 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 22,821 ₪.

אם כך- 20% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 4,564 ₪.

תקופה מס' 2 – 1/10/03 – 10/2/04

1. בתקופה זו הוענקו לתובע שתי נכויות. נכות של 80% בשל מחלתו. נכות זמנית של 30% בגין מצב שבר או התאחות מיום 01/10/03 עד ליום 10/02/04 (פרוטוקול מיום 2/11/03, 86-84 למוצגי התובע). כאמור בעמוד 85 לפרוטוקול: "צילום ברך ושוק ימין מ-14.10.03 - לאחר שבר בחלק המקורב של השוק ללא סימני חיבור מלא. הומלץ על סד תומך עד לניתוח. בבדיקה: מתהלך בעזרת קביים עם סד לקיבוע שוק ימין. שאר הבדיקה ללא שינוי מאבחון קודם".
2. הנכות בשיעור 30% היא המשכית לנכות הזמנית שנגרמה בתאונה הן מבחינת סמיכות הזמנים והן בשל הפגיעה המתוארת – השבר ומיקומו, ולפיכך נקבע כי היא שייכת לתאונה. התובע זכאי אפוא לפיצוי בגין נכות זו.
3. הנכות משוקללת בתקופה זו עמדה על 86%. נכות שאינה קשורה לתאונה – 80%. סה"כ נכות רפואית קשורה בתאונה היא (86-80 / 86) 7%.

המל"ל זכאי להשבה של 7% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצגים 148-149 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 13,260 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 21,777 ₪.

אם כך- 7% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 1,524 ₪.

תקופה 3 – 11/2/04 – 1/11/04

1. ב- 11/2/04 נותח הנפגע לצורך קיבוע של העצם עם שתל עצם מסיבי.
2. ב- 5/8/04 נתגלה זיהום במקום הניתוח והנפגע טופל באנטיביוטיקה.
3. בתקופה זו סבל הנפגע משלוש נכויות נפרדות – 80% בשל מחלתו, 20% בשל קשיון בקרסול (הקשור לתאונה) ונכות זמנית של 100% בשל הניתוח שעבר והזיהום אחריו.
4. אין ספק כי הנכות בשיעור 80% אינה קשורה לתאונה. הנכות בשיעור 20% היא המשכית בזמן ובמיקום הפגיעה לנכויות הקודמות שנגרמו בתאונה ולכן היא קשורה אליה.
5. עיקר המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה האם הניתוח והנכות הזמנית שנבעה ממנו קשורים לתאונה או שמא הם קשורים למחלתו של התובע. התובע טוען שהניתוח נגרם בשל הפגיעות שבתאונה, ואילו הנתבעת מפנה לפרוטוקול המל"ל ומדגישה שאין בו רישום הקושר את הניתוח לתאונה. בחינת הפרוטוקול (עמ' 90 – 94 למוצגי התובע) מעלה כי אכן אין בו כל הסבר לסיבת הניתוח, היינו – הוא אינו קושר בין הניתוח לבין תאונה אולם אין גם רישום סותר. לפיכך, ובהתאם לדין, עלינו לפנות למסמכים הנוספים שבתיק, ואלו מלמדים כי סביר יותר שהניתוח קשור בתאונה ולא במחלת הנפגע. כך עולה, בין השאר, מסיכום מחלה מ-24/11/05 בו נרשם: "ב-3.03 שבר עצם הטיביה היה בגבס ועקב ללא חיבורב-11.2.04 בוצע ניתוח..."; מסיכום מחלה מ-7/9/04 בו נרשם "לפני שנה וחצי שבר --- הימנית ועקב העדר איחוי עבר לפני חצי שנה השתלת עצם לקיבוע" ומסיכום ביקור מפרוטוקול המל"ל מ-2/11/03. אבקש להדגיש כי הצדדים לא טרחו להציג את מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לניתוח, ולפיכך אנו נדרשים לרישומים עקיפים אלו. עם זאת, בבוחננו את מאזן ההסתברויות, ובהעדר רישום כלשהו במסמכי המל"ל, כף הסבירות נוטה לכיוון האפשרות כי הניתוח קשור בפגיעה שנגרמה בתאונה. בנסיבות אלו, וכאמור בתקופה 1, זכאי התובע להחזר של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע בתקופה זו.

המל"ל זכאי להשבה של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצג 149 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של ­­­­­28,706 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 45,492 ₪.

אם כך- 20% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 9,098 ₪.

תקופה 4 – 1/11/04 – 22/8/05

1. בתקופה זו נקבעו לנפגע שתי נכויות – נכות צמיתה של 80% בשל המנגיומות בשלד ונכות צמיתה של 20% בגין קישיון נוח של קרסול ימין. אני מקבל את עמדת המל"ל כי הנכות בשיעור 20% קשורה לתאונה. נכות זו היא המשכית לנכות הזמנית שנקבעה מאז התאונה ותואמת את מקום הפגיעה. מכלול המסמכים מלמדים כי היא נגרמה כתוצאה מתאונה.
2. חישוב הנכות: נכות שאינה קשורה בתאונה 80%; נכות קשורה בתאונה 20%; סה"כ נכות רפואית 84%; הנכות הרפואית היחסית מהתאונה (84-80 / 84) 4.8%.

המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצגים 149-150 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 19,674 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 30,409₪.

אם כך - 4.8% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 1,460 ₪.

תקופה 5 – 23/8/05 – 31/7/06

1. ב- 23/8/05 אושפז הנפגע בשל זיהום בשוק ימין במקום הניתוח. נקבעה נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה 14/7/05-31/7/06 בגין אוסטומיאלטיס (זיהום לאחר ניתוח) וזאת בנוסף לנכויות הצמיתות שפורטו למעלה (80% - 20%).
2. הואיל ונקבע כי הניתוח היה קשור לתאונה זכאי התובע להחזר בגין הנכות היחסית לתקופה זו. סה"כ נכות משוקללת לתקופה זו 92%. נכות שאינה קשורה לתאונה 80%; הנכות הרפואית היחסית מהתאונה (92-80 / 92) 13%.

המל"ל זכאי להשבה של 13% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצגים 150-151 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 39,267 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 57,410 ₪.

אם כך- 13% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 7,463 ₪.

תקופה מספר 6 – 1/8/06 – 25/2/09 (מועד הדרישה)

1. התובע סבל מנכות בשיעור 80% שאינה קשורה לתאונה ומנכות בשיעור 20% הקשורה לתאונה (כפי שקבענו קודם). סה"כ נכות משוקללת בתקופה זו 84%; החלק היחסי של הנכות הרפואית הקשור לתאונה 4.8%.

המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם.

1. על פי מוצגים 151-154 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 68,605 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 89,508 ₪.

אם כך- 4.8% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם 4,296 ₪.

סיכום גמלאות עבר

1. סה"כ גמלאות נכות כללית לעבר הקשורות לתאונה עומד על סכום של 28,405 ₪.

חישוב גמלאות ממועד הדרישה ולעתיד

1. לא הוגשה חוות דעת אקטוארית עדכנית ולא הוגש פירוט התשלומים מיום הדרישה ועד ליום הסיכומים, אף שחלפו כארבע שנים. חוות הדעת האקטוארית היחידה בתיק צורפה למכתב הדרישה של התובע משנת 2009, ובנסיבות אלו אין לנו אלא לחשב את הגמלאות ממועד הדרישה עד היום ומהיום לעתיד על בסיס חוות דעת אקטוארית זו, בשיערוך להיום.
2. על-פי חוות הדעת האקטוארית סך קצבאות נכות כללית מהוון לעתיד הינו 418,866 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית חוקית עד להיום – 510,282 ₪.
3. הנפגע סובל משתי נכויות צמיתות – נכות של 80% שאינה קשורה לתאונה, ונכות של 20% בשל קשיון הקרסול, שכפי שקבענו קודם קשורה בתאונה. אני מקבל אפוא את טענת התובע כי שיעור הנכות הרפואית היחסית שנגרמה בתאונה הוא 4.8% וכי התובע זכאי להשבה של 4.8% מן הגמלאות ששילם וישלם לעתיד (בכפוף להסכם).
4. הואיל וסך הגמלאות עומד על סכום של 510,282 ₪ זכאי המל"ל להשבה של 24,493 ₪.

קצבאות ניידות

1. מפרוטוקול ועדת ניידות מיום 22/8/04 (עמודים 160-165 למוצגי התובע) עולה כי הנפגע נמצא מוגבל בניידות בשיעור 40% לפי סעיף י' (מומים מלידה) + ה (4) "מפרק מדומה בעצם השוק". התובע טוען כי מחצית מנכותו כקשורה לתאונה ולחלופין מבקש להתחשב בשיעור הנכות שנקבע בנכות כללית כקשור לתאונה (4.8%). בנסיבות המקרה, נוכח נכותו הקודמת של הנפגע ומגבלתו ברגלו הימנית מצאתי לקבל את דרישתו החלופית של התובע ולקבוע כי התובע זכאי להשבת 4.8% מקצבת הניידות ששילם.

המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מקצבת הניידות ששילם וישלם, ובהתאם להסכם.

1. על פי מכתב הדרישה גמלת הניידות לעבר הינה בסך 28,184 ₪ ובשערוך להיום 34,228 ₪, ואילו גמלת הניידות לעתיד, כפי שפורטה בחוות הדעת האקטוארית, היא בסך 51,243 ₪ ובשערוך להיום 62,427 ₪. סה"כ גמלת ניידות לעבר ולעתיד: 96,655 ₪.
2. המל"ל זכאי, כאמור, להחזר של 4.8% מקצבת הניידות, היינו – לסכום של 4,640 ₪.

שיקום

1. התובע טוען כי הנפגע קיבל קצבאות שיקום הן בשל מצבו הרפואי עובר לתאונה והן בשל הפגיעה בתאונה והניתוחים אשר גרמו לו להעדר מעבודתו תכופות ולהחליף מקומות עבודה (מסמך 60 למוצגי התובע). כפי שקבעתי בנושא הניידות הרי גם בשיקום יש לפצות התובע בשיעור הנכות הקשור לתאונה, היינו – 4.8%.

המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מקצבת הניידות ששילם, ובהתאם להסכם.

1. בהתאם לנתונים שהוצגו אני מקבל את טענת המל"ל כי החלק היחסי של תגמולי השיקום עומד על סך של 864 ₪.

אציין כי המל"ל אינו דורש החזרים בגין קצבת שיקום עתידית.

ריבית הסכמית

1. התובע דורש כי תוחל על דרישותיו ריבית הסכמית מיום הדרישה. אינני מקבל טענה זו. כתב התביעה התייחס לסכום הגמלאות המלא, ולא לחלק היחסי של הנכות, דרישתו היתה גבוהה מן הסכום המגיע לו והעיכובים בתשלום נבעו, בעיקרם, מהחלטת המל"ל לבטל את ההסכם ומדרישתו – שנדחתה בבתי המשפט – לבטל את ההסכם רטרואקטיבית, גם לגבי התאונה נושא תביעה זו. אין אפוא למל"ל אלא להלין על עצמו, והואיל והיו חילוקי דעות לגיטימיים במועד התשלום, אין מקום לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמים הגבוהה. הסכומים שוערכו, כאמור בפירוט למעלה, בהתאם להצמדה וריבית רגילים.

סיכום וחישוב הפיצוי בהתאם להסכם

1. סך התגמולים ששילם התובע לנפגע בעקבות התאונה מגיע סכום של 58,384 ₪. התובע זכאי להשבת סכום זה כפוף להסכם, היינו – להשבה של 55% מן הסכום. סכום הפיצוי לפי ההסכם עומד אפוא על סך של 32,111 ₪.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 32,111 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 12,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.