רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מחלקת מקרקעין, בשטח של 8.5 דונם, הידועים כחלק מחלקה 7 גוש 14365, הקרויה אדמת "דישון ב'" במושב כרם בן זמרה (להלן: "השטח שבמחלוקת").

2. התובע, כרם בן זמרה, שכר מהמדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, את השטח שבמחלוקת ושטחים חקלאיים נוספים, וזאת לפי חוזה שכירות (משבצת תלת-צדדי) אשר נחתם ביום 14.11.93, בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והתובע (להלן: "הסכם המשבצת").

בהסכם המשבצת נקבע כי תקופת השכירות תתחיל מיום 1.10.93 ותסתיים ביום 30.9.96.

3. לפני מספר שנים, הוקמה ועדת קרקעות מטעם התובע (להלן: "ועדת הקרקעות") שמטרתה הייתה לבצע איחוד וחלוקה מחדש לכלל השטחים החקלאיים של דישון ב' ולרכז עבור כל קבוצת חקלאים, שטחים חקלאיים אשר היו בהחזקת חברי אגודת כרם בן זמרה במקומות שונים ומפוזרים.

4. שטחים אלו חולקו בין קבוצות החקלאים ואין חולק כי השטח שבמחלוקת לא הועבר לידי ועדת הקרקעות לצורך חילוקו בין חברי הקבוצות.

5. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הותיר לעצמו את השטח שבמחלוקת אותו היא משכיר לחבריו, על פי צרכיהם ודרישותיהם.

במועד לא ידוע וטרם הגשת התביעה, פלש הנתבע שהינו חבר אגודת כרם בן זמרה ובעל משק חקלאי בו, אל השטח שבמחלוקת, החל לבצע פעולות של הכנה לשטח לצרכי נטיעה, ללא קבלת אישור והסכמת התובע.

פניותיו החוזרות והנשנות של התובע לנתבע בעניין זה לא הניבו כל פרי. מכאן הוגשה תביעה זו שלפנינו במסגרתה מבקש התובע לסלק את ידיו של הנתבע מהשטח שבמחלוקת.

6. מנגד התכחש הנתבע בכתב הגנתו לקיומן של זכויות כלשהן לתובע בשטח שבמחלוקת. לטענתו, הסכם המשבצת פקע כבר, ביום 30.9.96, ומאז הוא לא חודש. מה גם, מדובר בשטח אשר נמצא מחוץ לתחום המשבצת של כרם בן זמרה. עוד הוסיף הנתבע וטען כי הוא מחזיק בשטח שבמחלוקת כבר למעלה מ-15 שנים. הנתבע הוסיף וטען כי בפועל מרבית חברי אגודת כרם בן זמרה מחזיקים בשטחים העודפים על תקן הנחלה שהוקצה לכל אחד מהם, אולם משיקולים זרים, החליט התובע להגיש תביעת פינוי אך ורק נגד הנתבע. לטענתו מדובר באפליה בוטה ופסולה כלפי הנתבע ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדו.

7. בסיכומיהם חזרו הצדדים על הטענות שהועלו בכתב הטענות כשבין היתר עלתה המחלוקת אם התובע הצליח להצביע על מיקומו המדויק של השטח שבמחלוקת, קרי, אם הוכח זיהוי ספציפי ומדויק לשטח של 8.5 דונם שממנו מבקש התובע לפנות את הנתבע.

8. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 16.7.15 הגיעו הצדדים להסכמות לגבי העובדות שלהלן:

א. חברי אגודת כרם בן זמרה מחזיקים שטחים הנמצאים מחוץ למשבצת האגודה.

ב. ועדת הקרקעות לא בחנה אילו שטחים נמצאים מחוץ למשבצת האגודה, וגם לא נדרשה לעשות כך.

ג. האדמות בשטחי דישון ב' לא הוקצו בצורה שוויונית.

ד. ועדת הקרקעות לא חילקה את האדמות שנמסרו לה בצורה שוויונית.

ה. החבר נחמיאס מחזיק היום שטחים העולים על תקן הנחלה (30 דונם) במשבצת הקרקע של כרם בן זמרה.

ו. הנתבע הוא חבר האגודה הראשון נגדו מגישה האגודה תביעה בגלל שלטענת התובע הוא מחזיק הכי הרבה שטחים.

9. מטעם התובע העיד ישראל רוזנברג, בעל משק במושב בן זמרה, חבר בוועד הנהלה של המושב ומי ששימש כחבר בוועדת הקרקעות. מטעם הנתבע העידו: נטלי טרטוקובסקי, עורכת תעודת הציבור שהוגשה מטעם התובע, אמנון שרעבי, חבר וועד ההנהלה במושב דישון, אברהם עזרן, ששימש כחבר בוועדת הקרקעות, שמעון בוז'ו, חבר וועד הנהלת אגודת כרם בן זמרה ומי ששימש כחבר בוועדת הקרקעות, אפרים שוויצר, חבר באגודת כרם בן זמרה, מרדכי נחמיאס, חבר באגודת כרם בן זמרה, איל שפירא, שמאי מומחה בנזקי חקלאות ויוסף נחמיאס, ששימש כחבר וועד ההנהלה של אגודת כרם בן זמרה.

זכויות התובע בקרקע

10. כאמור, לטענת הנתבע, התובע לא הצביע על קיומו של מקור זכות כלשהו שעליו הוא מבסס את זכותו הקניינית בשטח שבמחלוקת. אדרבא, דווקא מהמסמכים שהוצגו על ידו עולה כי הסכם המשבצת שעליו מבסס התובע את תביעתו פקע כבר משנת 1996. לפיכך ומשלא הוכיח התובע את זכויותיו במקרקעין יש לדחות את תבעיתו.

11. מנגד טען התובע, כי הוא בר רשות בקרקע בהתאם להסכם המשבצת אשר נחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. אומנם ההסכם הסתיים ולא חודש מסיבות שאינן רלוונטיות לתביעה, אולם מינהל מקרקעי ישראל, עדיין רואה בתובע כבעל זכויות של בר רשות במקרקעין וכמי שאחראי על חלוקת הקרקע לחברי האגודה. כחיזוק לכך צירף התובע לסיכומיו העתק של כתב הגנה אשר הוגש ע"י המינהל במסגרת תיק 57586-07-13.

12. אקדים ואציין, כי התובע צירף לסיכומיו, מסמכים חדשים שלא הוגשו במהלך שמיעת הראיות. בצדק נטען ע"י הנתבע כי מדובר במעשה אסור (ע"א 5080/90 קפלן נ' מנהל מס שבח, פ"ד מו(4) 561 (1992)). לפיכך, וכפי שנתבקש ע"י הנתבע, בית המשפט מצווה להתעלם מנספחים ב', ד2, ו', ח' ו-ט' לסיכומי התובע והנני מורה על הוצאתם מהתיק.

13. כאמור, הסכם המשבצת שעליו מתבססת התביעה של המושב נחתם ביום 14.11.93. בהסכם נקבע כי תקופה השכירות תהיה לשלוש שנים, מיום 1.10.93 ועד ליום 30.9.96.

מעמדו של התובע הוגדר בסעיף 18(א) להסכם כבר רשות.

בסעיף 13(א) להסכם המשבצת נקבע כדלקמן:

"בתום תקופת השכירות או עם סיומה מכל סיבה אחרת יפנו המיישבת והאגודה את המשבצת ויחזירוה למשכיר, אלא אם הוסכם בכתב אחרת"

אומנם, מעבר להסכם זה, לא הוגשה כל ראיה בכתב מטעם התובע שיש בה כדי להראות כי הצדדים הסכימו על הארכת תקופת השכירות. עם זאת, מהתשתית הראייתית שנפרסה בפניי, כפי שיפורט להלן, מתקבל הרושם כי התובע עדיין מוחזק כבר רשות וכי רשותו לא נשללה מטעם מעניק הרשות, קרי, המדינה.

14. חרף אי החתימה על הסכם משבצת חדש, ואין חולק על כך, הצדדים המשיכו לקיים את האמור בו. לא הוצגה כל הודעה מטעם המדינה על סיום הסכם המשבצת וזאת על אף שעברו יותר מ-19 שנה. בהקשר זה, ניתן לעשות היקש מהוראות סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 אשר קובע כי במצב שבו הצדדים להסכם שכירות המשיכו לקיימו גם לאחר תום תקופה השכירות מבלי לקבוע תקופה חדשה, השכירות נמשכת כל עוד הצדדים לא הודיעו על רצונם לסיימה (ראו מקרים דומים שנדונו בת.א 2641-07 מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' עזרזר (11.12.2013), בת.א. 11044-02-09 שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י (6.8.12), ובת.א. 23830-01-12 מרגליות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (25.6.13)).

במקרה שלפנינו, לא הוצגה הודעה מעין זו שבה הודיע מי מהצדדים על סיום תקופת השכירות.

15. יתירה מזו, עסקינן בהסכם משבצת אשר נקבעה בו תקופת שכירות קצובה, להבדיל מהסכם משבצת מסוג חכירה לדורות. הסכם משבצת מסוג זה ימשיך לחול גם לאחר שפג תוקפו, וזאת מקום שבו ניתן ללמוד על כך מהתנהגות הצדדים או מכוח הסכמה מכללא (ע"א 4956/90 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35 (1992), ג' ויתקון, דיני מקרקעי ישראל, מהדורה רביעית–2009, כרך ב', עמ' 974 ות.א. 4017-08-11 מדינת ישראל נ' שגב (17.11.13)).

בענייננו, התובע המשיך להחזיק במקרקעין גם לאחר שפג תוקפו של הסכם המשבצת. דבר שעולה דווקא מהראיות שהוצגו ע"י הנתבע עצמו. כך למשל, הנתבע צירף לתצהירו (נ/16) העתק סיכום ישיבה, אשר התקיימה ביום 17.12.09, בהשתתפות נציגים מהמינהל ומהתובע כשבאותה ישיבה דווקא הודגש מעמד התובע ואחריותו להסדרת חלוקת הקרקעות במשבצת (נספח 1 לתצהיר).

בנסיבות אלו, התנהגות הצדדים מלמדת על הסכמתם להמשיך ולנהוג על פי הסכם המשבצת וזאת גם לאחר שהסתיימה התקופה שנקבעה בהסכם.

לאור כל האמור לעיל, דין טענת הנתבע בכל הנוגע להעדר הוכחת זכויות התובע בשטח שבמחלוקת להידחות.

מיקום המקרקעין נושא התביעה, בחוץ או בתוך המשבצת?

16. לטענת הנתבע, השטח שבמחלוקת מהווה חלק מגוש 14365 כשבהסכם המשבצת אין כל אזכור לגוש זה. מה גם, בתוכנית מש"צ שהינה תוכנית מפורטת לצרכי הסדר רישום שאושרה (נ/3), צוין מפורשות כי גוש 14365 כלול בתוכנית מושב דישון. לפיכך, לגישתו, הוכח כי השטח שבמחלוקת נמצא מחוץ למשבצת של כרם בן זמרה ולמעשה אין לתובע כל זיקה לשטח הנדון

17. מנגד, לטענת התובע השטח שאליו פלש הנתבע נמצא בתוך משבצת המושב, וכחיזוק לכך הפנה התובע אל תעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמו. עוד הוסיף התובע וטען, כי טענת הנתבע שלפיה המקרקעין נמצאים מחוץ למשבצת המושב הינה טענה שנטענה בעלמא ללא כל ביסוס. העדויות שהוצגו מטעם הנתבע הינן עדויות שמיעה והתובע סתר את עצמו בעניין זה. מה גם, הנתבע לא הגיש חוות דעת כלשהי שיש בה כדי לבסס את טענותיו בעניין. המסמך היחידי שהוצג ע"י הנתבע הוא מפה שאינה משקפת כלל את מיקום הגבול שבין דישון לבין המושב.

18. אקדים ואציין, כי להסכם המשבצת צורפה רשימה שבה פורט השטח אשר הועבר לידי התובע. עיון ברשימה עצמה מלמד כי לא נרשמו פרטי הגושים והחלקות שהושכרו לתובע. במילים אחרות, מאותה רשימה לא ניתן לדלות כל מידע שיש בו כדי להכריע בשאלה אם השטח שבמחלוקת או אף חלקה 7 בגוש 14365 נמנית על אותו שטח שהועבר לידי התובע. מה גם, לאותו הסכם לא צורפה מפת המשבצת שממנה ניתן לזהות את החלקה או לדלות כל מידע בנוגע לחלקות ולשטחים שנכללו בשטח הנ"ל.

19. עם זאת וכאמור, מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של המודד שארלי חדד. לגישת המודד, חלקה 11 של גוש 14365 ששטחה הרשום הוא 129.047 דונם נמצאת בשלמותה במשבצת כרם בן זמרה. חלקה 7 ששטחה הרשום הינו 22.141 דונם מתוכם נמצאים שטח של 21.063 דונם במשבצת של כרם בן זמרה.

מכך למדים אנו כי אף על פי גישת המומחה, כמעט כל שטח חלקה 7 נמצא במשבצת של המושב.

20. התובע לא הסתפק בכך, אלא הציג בפני בית המשפט תעודת עובד ציבור, מיום 12.1.11, שצורפה כנספח א' לתצהירו של רוזנברג (ת/1). על התעודה חתומה גב' נטלי טרטקובסקי, ראש מדור מיפוי ומדידות במינהל מקרקעי ישראל במחוז הצפון.

בתעודה נרשם כי חלקה 7 בגוש מס' 14365 מאדמות דישון ב', מצויה בשטח המשבצת של כרם בן זמרה.

21. מנגד מטעם הנתבע לא הוגשה חוות דעת של מודד אשר היה בה כדי לסתור את ממצאי המודד חדאד או להציג תמונה אחרת מזו שהוצגה בחוות דעתו. מעדות הנתבע עצמו דווקא ניתן לקבל רושם חיובי אודות מקצועיותו של מומחה זה:

"ש: הסתכלת אם הוא מדד את השטח הנכון?

ת: לא ראיתי. אני מכיר אותו בתור מודד. הוא אחראי ומדייק. זה אני יודע אבל אני לא הייתי איתו ולא יודע מה הוא מדד. היו צריכים לשאול אותי (עמ' 69, ש' 30-32)

המודד לא נחקר על ממצאיו וכאמור הנתבע לא מצא לנכון להגיש חוות דעת נגדית בעניין. הוא דווקא צירף לתצהירו (נ/16) מפה שלטענתו הינה מפת המשבצת של מושב דישון (נספח 2 לתצהירו) כשלדבריו בהתאם לאותה מפה עולה כי חלקה 7 נמצאת במשבצת של מושב דישון ולא כרם בן זמרה (סעיף 30 לתצהירו).

22. עיון באותה מפה מעלה, כי מדובר במסמך אשר לא ברור מה מעמדו הסטטוטורי. במפה עצמה לא צוינו מספרי החלקות או נתונים כלשהם שמהם ניתן ללמוד כי השטח שבמחלוקת או חלקה 7 בכללותה נמצאת במשבצת של מושב דישון או של כרם בן זמרה.

יתרה מזאת, הנתבע אף סתר את עצמו ובחקירתו אף הודה כי אין הוא יודע אם השטח שבמחלוקת נמצא בתוך המשבצת של כרם בן זמרה:

"ש: בסעיף 29 אתה אומר שהחלקה נושא הסכסוך הזה לא נמצאת במשבצת של כרם בן זמרה ולכן אין לכרסם זכויות?

ת: עד 2010 זה היה מחוץ למשבצת. היום אני לא יודע אם זה בתוך המשבצת" (עמ' 67, ש' 19-21)

גם העדים שהובאו מטעם הנתבע לא היה בעדויותיהם כדי להטות את הכף בעניין זה לטובת הנתבע. הרי לא כולם גרסו כי השטח שבמחלוקת אכן נמצא בתוך המשבצת של התובע. כך למשל העיד שרעבי בחקירתו:

"ש: אתה יודע להגיד אם השטח הספציפי הזה נמצא בתוך או מחוץ למשבצת של התובע?

ת: מה שידוע לי, את תקנון מש"צ 70 אני מכיר, כי יש לי אותו, כשהייתי חבר מועצת מושב דישון, אמרו לי שזה בדישון, כשהלכתי לברר את זה, בורר לנו שזה היה בדישון בשלב מסוים, ובשלב מסוים התברר לי שבמהלך משפט זה, זה לא בדישון" (עמ' 25, ש' 27-30)

גם שוויצר בעדותו לא טען כי השטח באופן וודאי אכן נמצא בתוך המשבצת של התובע (עמ' 42, ש' 14).

אפילו העד היחידי, נחמיאס, שטען בתחילת עדותו ובאופן נחרץ כי השטח שבמחלוקת נמצא מחוץ למשבצת כרם בן זמרה (עמ' 76, ש' 4), חזר מכך וטען כי אין הוא יודע אם היום הוא נמצא בתוך המשבצת של כרם בן זמרה (עמ' 77, ש' 29-30).

מה גם, יש להדגיש כי אין המדובר בעדים "מומחים", בעלי רקע מקצועי שמוסמכים לקבוע מה גבולות המשבצת ואם שטח כזה או אחר ממוקם בתוך המשבצת של המושב ואם לאו.

23. לגבי תוכנית משצ/70 שהוגשה מטעם הנתבע (נ/3), אציין כי בתוכנית עצמה נרשמו מספרי הגושים שעליהם היא חלה תוך שנעשתה אבחנה בין גושים אשר התוכנית חלה עליהם בשלמותם לבין אילו שלגביהם היא חלה רק באופן חלקי. בין הקבוצה הראשונה נמנה גוש מס' 14365.

מטרת התוכנית כפי שנרשם בתוכנית היא, בין היתר, לבצע תוכנית מפורטת לצרכי רישום מושב דישון בספרי המקרקעין לפי התשריט וגם לבצע חלוקה ואיחוד גושים קיימים בהתאם למצב החזקה הקיים וצרכי פיתוח השטח בעתיד.

24. בחקירתה הסבירה גב' טרטקובסקי נפקות תוכנית זו. לגישתה יש לעשות אבחנה בין הפן התכנוני שתוכנית זו נועדה להסדיר לבין הפן הקנייני של החלקה, ובמילים שלה:

"ש: נכון שגוש 14365 נמצא בשלמות בתוכנית מושב דישון?

ת: אני לא יכולה לענות לך. אני יודעת על מה אתה מדבר. אני לא יכולה להצהיר על כך שהגוש בשלמותו בדישון, כי זה תכנון בלבד ואין שייכות לקניין.

ש: איך את יכולה להצהיר בתע"צ שהגוש נמצא בחלקו בכרם בן זמרה?

ת: על סמך מפת משבצת. מש"צ אינה תכנית משבצת קניין להסדיר במפת משבצת. מה שמקנה זכויות בקרקע זו מפת סקר או מפת משבצת.

ש: את רוצה להגיד שהמש"צ הוא שגוי?

ת: לא שגוי תכנונית, אך לא קשור לקניין.

ש: אם מופיע במש"צ שזה מופיע בדישון, ייתכן שזה לא נכון והוא לא בדישון?

ת: אני לא יכולה להעלות טענה תכנונית מול קניין. אחזור שוב. לפי המפה שאתה מציג לי, הגוש הנ"ל לא נמצא במושב דישון אלא במש"צ 70.

............

ש: לפני שחתמת על התע"צ בדקת ומצאת שהשטח שאנו מדברים עליו נמצא בתוך המשבצת של התובע?

ת: כן" (עמ' 22, ש' 33, עמ' 23, ש' 1-10, ועמ' 24, ש'4-6)

גישתה מקובלת עליי ומשתלבת עם יתר הראיות. שוכנעתי כי אין בתוכנית זו אשר נועדה להסדיר את התחום התכנוני של החלקות הרלוונטיות כדי לגרוע מהזכויות הקנייניות של מי מהצדדים.

כאמור אותה עדה הגישה תעודת עבוד ציבור שבה צוין כי כל חלקה 7 מצויה בשטח המשבצת של כרם בן זמרה. הנתבע לא הגיש כל ראיה או חוות דעת הסותרת ממצאים אלו, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

25. בהערת אגב אציין, כי גם אם נרמז ע"י עדי הנתבע כי השטח שבמחלוקת היה בעבר מצוי מחוץ למשבצת של התובע ובשלב מסוים הוא סופח לתוך המשבצת, יש להדגיש כי לא הוגשה כל ראיה בעניין זה מטעם הנתבע ועל כן אין כל מקום לקבלה.

26. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה והוכיח כי השטח שבמחלוקת מצוי בתוך המשבצת של כרם בן זמרה ודין טענת הנתבע לעניין זה להידחות.

המיקום המדויק של השטח שבמחלוקת

27. חרף כל האמור לעיל לא ניתן לקבל את התביעה היות והמיקום של השטח שבמחלוקת לא הוגדר בצורה וודאית באמצעות חוות דעת מומחה או תשריט המפרט באופן מדויק את גבולות ומיקום שטח הפלישה ולא הוצג מסמך או ראיה כלשהי ממנה ניתן לזהות או לקבוע מיקום מדויק לשטח שבמחלוקת כפי שגם הודה בכך ב"כ התובע בפרוטוקול הדיון מיום 15.12.15.

28. תחילה יצוין, כי עניין זה עלה בישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 16.1.13. באותה ישיבה, ביקש ב"כ התובע אשר ראה כי עניין זיהוי המקרקעין, היינו השטח שבמחלוקת לא הובהר בכתב התביעה, להגיש תשריט מדידה בנוגע לשטח נושא המחלוקת, וזאת במסגרת חוות דעת של מודד, על מנת להגדיר את המיקום המדויק של השטח ממנו מתבקש הנתבע לסלק את ידו.

לאמור חשיבות רבה, היות ושטח המחלוקת נמצא בתוך גבולות חלקה 7 כאשר הנתבע מחזיק בשטחים נוספים בתוך אותה חלקה ולגביהם אין מחלוקת אודות זכותו להמשיך ולהחזיק בהם ולא מבוקש סעד של פינוי מאותם שטחים.

באותו דיון, מיום 16.1.13, ביהמ"ש נעתר לבקשת התובע והתיר הגשת חוות דעת של מודד אשר תגדיר את שטח הפלישה ממנו מבוקש לפנות את הנתבע.

בעקבות אותה החלטה, הגיש התובע חוות דעתו של המודד שארלי חדד, מיום 10.2.13, אולם, במהלך ניהול ההוכחות התברר כי חוות דעת זו אינה מתארת את מיקומו המדויק של שטח הפלישה, אלא מתארת את ההחזקה בפועל של החברים בחלקה 7 ובחלקות נוספות, לרבות אחזקתו של הנתבע בחלקה 7.

במהלך ישיבת ההוכחות, מיום 22.5.14, ובמהלך חקירת עד תביעה מס' 1, רוזנברג, הודיע והבהיר ב"כ התובע כי אין הוא מבקש לפנות את התובע מכל חלקה 7 אלא רק משטח של 8.5 דונם מהחלטה, ובמילים שלו:

"בחוות דעת המודד מטעמנו נרשם בסע' 2 שחלקה 7 היא בגודל 22,141 מ"ר. אנחנו לא מבקשים לפנות הנתבע מכל חלקה 7 אלא מחלק מהחלקה בגודל של 8.5 דונם בלבד. אנו נגיש חוות דעת מתוקנת שתפרט ומפה מתוקנת שתתאר את השטח שממנו אנו מבקשים לפנות את הנתבע" (עמ' 15, ש' 24-26)

ללמדך, כי התובע עצמו היה מודע לעובדה שללא הגדרת המיקום המדויק של השטח שבמחלוקת וזיהויו בצורה ברורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, לא ניתן להורות על פינוי וסילוק יד הנתבע מאותו שטח.

וממה נפשך, בית המשפט אינו יכול לתת פסק דין שביצועו יהיה מוטל בספק, שכן במידה והנתבע לא יבצע פסק הדין, לא ניתן לאכוף את ביצועו מהטעם כי נעוץ קושי בזיהוי מיקומו המדויק של השטח אשר ממנו נדרש לפנות את הנתבע וזאת במיוחד לאור העובדה שהנתבע מחזיק שטחים נוספים באותה חלקה ולא מבוקש לפנותו מהם.

29. בנסיבות אלו חובה היה על התובע להגדיר את השטח ולהציג מפה, חוות דעת או מסמך אחר כלשהו שניתן לקבוע על פיו את המיקום המדויק של השטח שבמחלוקת. גם מהתשתית הראייתי המלאה שנפרסה בפניי, לרבות הראיות שהוצגו גם מטעם הנתבע, לא ניתן לדלות כל מידע אודות עניין זה ובכך התובע אף לא עמד בדרישות תקנה 82(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

30. בשולי הדברים אציין, כי הנתבע העלה טענה זו במהלך ניהול תביעה זו וחזר עליה בסיכומיו. חרף זאת, התובע לא ראה לנכון לתקן מחדל זה בדרך כלשהי למרות שניתנה לו הזדמנות לכך, והוא אף לא ראה לנכון להגיש סיכומי תשובה ולהתמודד עם טענה זו.

בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את התביעה ודינה להידחות.

על אף האמור לעיל, ולמען הסדר הטוב, אמשיך ואדון ביתר טענות ההגנה של הנתבע.

אפליה

31. לטענת הנתבע, הסיבה היחידה שבגללה הוגשה תביעה זו הינה התנכלות אישית כלפיו וכדי לתקן טעות שרשרת שאירעה בחישוב השטחים שהוקצו לחלק מחברי אגודת כרם בן זמרה. לטענתו, התובע מחויב לפעול לפי עקרונות שוויון והגינות כשבמקרה שלפנינו הוא בחר לפעול מתוך מניעים זרים ותוך אפליית הנתבע לעומת יתר חברי האגודה של כרם בן זמרה.

32. מנגד טען התובע, כי הוא התחייב בפני המינהל לפעול נגד כל חבר אגודה שיפר את הסטטוס קוו מסוף שנת 2009 ואילך. לטענתו, הנתבע הוא חבר האגודה היחידי אשר נטע מטע גם אחרי שנתבקש שלא לעשות כן. התביעה הוגשה אך ורק נגד התובע בהיותו מחזיק הכי הרבה שטחים חקלאיים מבין יתר החברים. בנוסף, מדובר בנתבע אשר מסרב באופן שיטתי לשתף פעולה עם נציגי התובע ולמסור כל מידע בנוגע לגודל ומיקום השטחים שמוחזקים על ידו. הוא גם חבר האגודה היחידי שעליו יודע התובע אשר הכשיר קרקע ונטע מטע גם לאחר שביקש התובע מחבריו להקפיא את המצב בשטח ולהפסיק נטיעת מטעים בשטחים חקלאיים. עוד טען התובע, כי אגודת כרם בן זמרה נמצאת בהליך של בחינה והשוואות קרקעות וכי ייתכן שבעתיד יוגשו תביעות דומות נגד חברים נוספים. לכן, ולאור כל האמור לעיל, הנתבע לא הוכיח כי הוא הופלה לרעה ולא הצביע על חבר אגודה אחר בעל נסיבות דומות שעמו התובע התנהג בצורה שונה מזו שנקט בה כלפי הנתבע.

33. אין חולק, וכפי שעולה גם מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כי ועדת הקרקעות לא חילקה את האדמות שנמסרו לה בצורה שוויונית וכי האדמות עצמן לא הוקצו באופן שוויוני בין כלל החברים המחזיקים.

מהתשתית הראייתית שנפרסה בפניי מתקבל הרושם, כי גם לאחר שבוצע הליך של איחוד וחלוקה מחדש ע"י וועדת הקרקעות, חלק ניכר מהחברים פלשו אל שטחים נוספים הממוקמים מחוץ למשבצת של כרם בן זמרה, כעולה מחוות הדעת של חדד וכעולה גם מהדיון שהתנהל ביום 17.12.09 עם נציגי המינהל ונציגי התובע (נספח 1 לתצהיר הנתבע). ובכך נוצר מצב בלתי מאוזן ולא שוויוני שבו חלק מהחברים החזיק יותר מחברים אחרים וחלק פלשו אל החלקות שמחוץ למשבצת של כרם בן זמרה.

34. על הביקורת סביב שיטת החלוקה של וועדת הקרקעות, יפים הדברים שנכתבו דווקא בפסק הבורר שניתן במסגרת תיק בורר 207/57 שוויצר נ' אגודת שיתופית כרם בן זמרה (19.6.12) ואשר הוגש כמוצג נ/10:

"המהלך שלפנינו מזכיר 'איחוד וחלוקה', אלא שבמקרה שלנו המהלך בוצע ברשלנות. ועדת החלוקה לא נזקקה לשירותיו של מודד. היא לא פרסמה את תכנית החלוקה בכללותה לעיון ותגובות של הנוגעים בדבר לפני החלוקה בפועל. היא לא הזמינה את החברים להביע את עמדתם ביחס לחלוקה במלואה, וחילקה את הקרקעות בפועל בלי לוודא שכל החברים, ובכלל זה התובע, מקבלים מתחם קרקע לשביעות רצונם. היא לא הציעה מנגנון של תשלומי איזון. ... איחוד וחלוקה של קרקעות היא עניין רציני ויש לנהל אותו בצורה מקצועית.

אכן, ההליך הסטטוטורי של איחוד וחלוקה מחדש אינו מתאים למקרה דנן, אך אין הדבר פוטר את הנתבעת מקיומו של הליך שוויוני ושקוף. האגודה הייתה חייבת לוודא שאיש לא יקופח, להשתמש בשירותיו של מודד, ולהציע תשלומי איזון למקרה הצורך" (ההדגשה במקור-נ.ד.מ.)

אולם, במסגרת הליך זה לא נדרשים אנו לבדוק או לבקר את שיטת העבודה של אותה וועדה. התביעה הוגשה ע"י התובע נגד הנתבע כשהאחרון מתגונן, בין היתר, בטענת האפליה בהשוואה ליתר החברים שכולם מחזיקים בשטחים עודפים על אלה המגיעים להם.

35. ראשית אציין כי ספק הוא בעיניי אם לטענה זו קיימת נפקות משפטית במסגרת דיון בתביעת סילוק יד אשר הוגשה בבית משפט השלום (ראו דבריו של כבוד השופט צרפתי בבש"א 278/02 קרן קיימת לישראל נ' אגודת כרם בן זמרה (14.4.02)). בנוסף, גם אם הייתי דנה בסוגיה זו לגופו של עניין וקובעת כי הנתבע הופלה לרעה משיקולים כאלו ואחרים, עדיין לא היה בכך כדי לעזור לנתבע. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 301/69 רון אל נ' עירית תל אביב יפו (17.3.1970):

"אין צורך לחזור על האמת הידועה, כי בית-משפט זה יחוש תמיד לעזרת המופלה לרעה ללא צידוק חוקי על-ידי רשות ציבורית, כשהיא נוהגת איפה ואיפה כלפי אותו סוג של אנשים הראויים ליחס שווה מצדה. במה דברים אמורים? כאשר נשללת מן האזרח זכות חוקית, או כאשר אינטרס שלו נפגע מתוך שרירות או רשעות. לא כך הדבר כאשר מה שהאזרח מבקש להשיג איננו מגיע לו בזכות, או שאינו צודק לגופו, או שעשוי להזיק לזולת. במקרה כזה לא תעמוד לאזרח טענה על אפליה אך ורק משום שמה שהוא מבקש כעת, או משהו דומה לו, הותר לפנים לאזרח אחר. שגגה שיצאה מלפני הרשות, אין היא חייבת לחזור עליה עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפור לעקרון של אי-אפליה. יתירה מזאת: אפילו מה שנעשה עד כה היה כדין וכשורה, מותר לרשות, בעניין כמו זה שלפנינו, לומר ברגע מסויים: 'עד כאן ולא יותר. מלאה הסאה ואין להוסיף עליה"

אין ספק, כי המצב הקיים בשטח כפי שעולה מהראיות השונות שהוצגו בפניי, מחייב הסדרת המצב באופן יסודי ומתן טיפול מהשורש. דבר אשר נמצא כבר בטיפול התובע כפי שהוצהר על ידו וכעולה למשל מהמכתב שנשלח אל הנתבע ביום 14.1.14 (נספח נ/18). העבודה כי רק נגד התובע הוגשה תביעה לסילוק יד אין בה כדי להטות את הכף לטובתו. הרי, וכפי שנקבע לעיל, בבג"צ 301/69 רון אל נ' עירית תל אביב יפו (17.3.1970), מותר לתובע לומר ברגע מסוים 'עד כאן ולא יותר', וזאת במיוחד כשהתובע אף הבהיר בסיכומיו כי הינו שוקל להגיש תביעות דומות נגד חברי אגודה נוספים.

36. לאור כל האמור לעיל, במסגרת תביעה זו, אין בטענת האפליה כדי להטות את הכף לטובת התובע ולספק לו הגנה כלשהי מפני פינויו מהחלקה שבמחלוקת.

האם הנתבע הוכיח קיומה של זכות אחרת בשטח שבמחלוקת?

37. הנתבע אומנם טען כי הוא החזיק בשטח שבמחלוקת למעלה מ-15 שנים ואף עיבד אותו ושתל בו מטעים. אולם, מעבר לכך הוא לא פירט ולא הוכיח תקופת ההחזקה על ידו ואף לא טען או הוכיח שיש בכך כדי להקנות לו מעמד משפטי כלשהו או טענות הגנה שתסייענה לו בפני סילוקו מהשטח שבמחלוקת.

38. הנתבע לא הצביע על קיומו של מקור חוקי כלשהו שמקנה לו זכות קניינית או חוזית להחזיק בשטח שבמחלוקת. הרי, כאמור, עסקינן בקרקע שבבעלות המדינה ואשר הועברה לחזקת התובע לפי הסכם המשבצת. הנתבע לא הוכיח כי התובע שמוסמך להעביר את החזקה ו"הרשות" לידיהם של חבריו, נתן רשות כזו לנתבע, נשמט הקרקע מתחת להגנת הנתבע שלפיה הוא מחזיק כדין בשטח.

בנוסף, הוא גם לא הוכיח שהינו בעל מעמד או זכות שגוברת על זכות התובע עצמו. הוא לא טען לקיומו של הסכם ישיר ונפרד עם המדינה שנועד להסדיר את החזקתו באופן ספציפי בשטח ואגב כך מביא להחרגת השטח מהסכם המשבצת. יש להדגיש כי זכויות הנתבע בחלקה אינן מרחפות בחלל ריק וזאת במיוחד כשעסקינן בקרקעות מסוג זה. לפיכך, ומבלי שהנתבע יוכיח קיומו של בסיס חוקי, גם עצם אחזקתו בשטח שבמחלוקת אינה מעלה או מורידה.

סיכום

39. על אף האמור לעיל, הרי שדין התביעה להידחות בשל העדר זיהוי מדויק וודאי למיקום השטח שבמחלוקת.

על כן, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.