לפני בקשת רשות להתגונן אשר הגישה המבקשת כנגד תביעה לתשלום סך של 379,949 ₪ אותה הגיש נגדה בנק אגוד לישראל בע"מ, בהיותה ערבה לחובות חברת גיורא מלר עבודות בנייה בע"מ. במוקד טענות ההגנה של המבקשת, עומדת הטענה לפיה הפר הבנק את חובותיו כלפיה כאשר אפשר לב"כ החברה לגבות כספים בשיעור מופרז חלף העברת לחשבון החברה.

תמצית העובדות הרלוונטיות לפי גרסת המבקשת

1. המשיב, בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הינו תאגיד בנקאי. המשיבה הפורמאלית 2, גיורא מלר עבודות בניין בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר עסקה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, בביצוע עבודות בנייה. גיורא מלר, המשיב הפורמאלי 1, בעלה דאז של המבקשת (להלן: "גיורא"), וכן המבקשת הינם בעלי המניות של החברה.
2. ביום 16.2.97 פתחה החברה חשבון בנק בסניף ראשון לציון של הבנק וחתמה על הסכמי פתיחת החשבון וסדרת הסכמים כמקובל בפתיחת חשבון בנק. עוד קודם לחתימת מסמכי פתיחת חשבון החברה הללו, ביום 3.11.93, חתמו המבקשת וגיורא על כתב ערבות מתמדת וללא הגבלה בסכום לכל התחייבויות החברה כלפי הבנק.
3. במהלך 2001 נקלעה החברה לקשיים, אך המשיכה בפעילות והמשיכה ליטול על עצמה פרויקטים של בנייה. בין הפרויקטים שבצעה החברה היה גם פרויקט בניית ביתם של בני הזוג ורטהיימר (להלן: "ורטהיימר"). במהלך 2004 גדלו קשיי התזרים של החברה כדי כך שבסוף 2004 חדלה מפעילות ובמהלך 2005 ניתן נגדה צו פירוק.
4. החברה סברה שורטהיימר הפרו את התחייבויותיהם כלפיה ונותרו חייבים לה סכומי כסף גדולים ולפיכך הגישה תביעה כספית נגד ורטהיימר. את החברה ייצג בתביעה זו עו"ד רון הרבט (להלן: "עו"ד הרבט"). ביום 12.12.04 פנה עו"ד הרבט לבנק והודיעו כי במסגרת התביעה שהוגשה נגד ורטהיימר, נקבע שעל המבקשת וגיורא להפקיד סך של 50,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים באם תידחה התביעה. עו"ד הרבט דיווח לבנק כי חברה אחרת, חברת אפקס בע"מ (להלן: "אפקס") הסכימה לממן את הוצאות התביעה נגד ורטהיימר כנגד התחייבות לשלם לה את הוצאותיה מתוך התקבולים העתידיים עקב ניהול התביעה ובצירוף דיבידנד בשיעור 10%.

ביום 8.2.05 הודיע הבנק כי כל הכספים שעשויים להתקבל מורטהיימר משועבדים לבנק ויש להפקידם אך ורך בחשבון החברה בבנק, וכי הבנק מסכים כי מכספים אלו ישולמו כל הוצאות אפקס בגין ניהול התביעה בצירוף הדיבידנד שסוכם עימה וגם שכ"ט עו"ד הרבט.

1. במהלך מרץ 2006 הושגה פשרה בתביעה נגד ורטהיימר ושולם לחברה סך של 1,309,811 ₪. סכום זה הועבר לעו"ד הרבט ביום 27.3.06. במשך חודשים ארוכים לאחר מכן החזיק עו"ד הרבט את הכספים שקבל מורטהיימר ורק ביום 6.12.06 הודיע לבנק כי לפי תחשיביו הסכום הנותר לאחר ניכוי מע"מ, תשלומי אפקס ושכ"ט עו"ד הרבט עומד על 432,892 ₪. המבקשת, לטענתה, לא הייתה כלל מודעת לתחשיביו של עו"ד הרבט ולא הסכימה להם, שכן כללו סכומי הוצאות מופרכים ושכ"ט מופרז. לשיטת המבקשת, הסכום שצריך היה להגיע לבנק על חשבון חובות החברה אמור היה להיות כ- 800,000 ₪.
2. המבקשת מוסיפה ומתייחסת לפרויקט נוסף שבצעה החברה, פרויקט בניית בית שגריר יפן. גם פרויקט זה נקלע לבעיות אך במהלך 2007 הועברו בגינו לבנק תשלומים שונים המסתכמים בסך של 607,922 ₪. בהעברות אלו, טוענת המבקשת, סברה היא שחוב החברה לבנק כוסה במלואו והגשת התביעה נגדה בתחילת 2010 הכתה אותה בתדהמה.

טענות המבקשת

1. על רקע עובדתי זה מעלה המבקשת שורה של טענות כנד התביעה וזו תמציתן:

• גודל האותיות במסמכי פתיחת החשבון קטן מהמותר ולכן הסכמים אלו בטלים.
• הוראות הסכמי ההתקשרות עם הבנק כוללים שלל סעיפים מקפחים, שלכן לא ניתן לקבל את ספרי הבנק כראיה לנכונות האמור בהם.
• כתב הערבות נחתם ביום 3.11.93 ויש לבדוק אם הוא מתייחס לחשבון נשוא התביעה.
• הריבית החריגה אשר עליה מתבססים תחשיבי הבנק מהווה פיצוי מוסכם ואיננה סבירה בפרט נוכח השתהות בהגשת התביעה.
• הבנק עשה יד אחת עם עו"ד הרבט ואפקס לחלק את הכספים שהתקבלו מורטהיימר באופן שקפח את המבקשת וברשלנות שהסבה למבקשת נזק של 420,700 ₪.
• הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר השתהה בהגשת התביעה ובכך גרם למבקשת נזק.
• הבנק מסתיר מסמכים מהמבקשת.

1. הדיון בבקשת הרשות להגן התעכב תקופה ממושכת נוכח טענות הצדדים להידברות והליכי גישור. הדיון התקיים ביום 24.9.12, המבקשת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דיון

1. מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן עול ההוכחה המוטל על המבקשת מצומצם. המבקשת איננה נדרשת בשלב זה להראות כיצד תוכיח את גרסתה ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשת או את סיכויי הצלחתה בתיק העיקרי. די לה למבקשת בשלב זה להראות כי יש בידיה טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייבת המבקשת להיכבד ולפרט את טענותיה. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.
2. טענתה הראשונה של המבקשת מתייחסת למסמכים הדרושים לה, לטענתה, לשם בדיקת תחשיבי החוב של הבנק. טענה זו איננה טענת הגנה ואיננה ביטוי לכפירה כלשהי בחוב הנתבע, אלא טענה מקדמית בדבר אי יכולת המבקשת, לטענתה, להכין את בקשת הרשות להגן כדבעי. מצב שכזה של העדר יכולת להציג את קו ההגנה ואף לבחון כדבעי את טענות התביעה, בהחלט יתכן בתביעה בסדר דין מקוצר בכלל ובתביעת מוסד בנקאי בפרט.

אותם הכללים שחלים על טענות הגנה שנטענות בבקשת רשות להגן, חלים גם על טענה מקדמית שכזו בדבר העדר מסמכים. כשם שיש לפרט את טענת ההגנה הנטענת, כך על הנתבע לפרט את הטענה בדבר העדר המסמכים ולהבהיר אילו מאמצים עשה כדי לקבל את המסמכים הדרושים לו. נתבע איננו יכול לשבת בחיבוק ידיים ובאותה נשימה לטעון לחוסר במסמכים הדרושים לו להכנת הגנתו. ככל טענת הגנה, כך גם הטענה להעדר מסמכים עלולה להידחות אם לא תובא בפירוט או אם תתברר כהגנת בדים. בעניין שבפני, כל שמעלה המבקשת הינה טענה סתמית של היעדר מסמכים. המבקשת איננה טוענת כי פנתה לבנק בבקשה לקבלת מסמכים ואיננה טוענת כי בקשה שכזו נדחתה. מאז הגשת בקשת הרשות להגן ביום 27.2.11 חלפו חודשים ארוכים וגם לבית המשפט לא הוגשה על ידי המבקשת כל בקשה לקבלת מסמכים. לפיכך, טענת המבקשת לחוסר במסמכים נותרה כוללנית, חסרת פירוט המסמכים הדרושים או ניסיונות לקבלתם ולפיכך איננה מצדיקה מתן רשות להגן.

1. לטענת המבקשת, גודל האותיות במסמכי פתיחת החשבון נשוא התביעה קטן מהמותר ולכן הסכמים אלו בטלים.

תקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה-1995, קובעות את גודל האותיות המזערי בחוזה אחיד. כאשר מסתבר כי צד לחוזה העורך חוזה אחיד איננו מקיים תקנות אלו, עלול הדבר להביא למסקנה לפיה נוצלה מצוקת הצרכן ולביטול העסקה נשוא אותו חוזה. עם זאת, בטענה כוללנית להפרת התקנות אין די לשם קבלת רשות להגן. בהעלאת טענה שכזו, חייב הנתבע להתייחס בלשון ספציפית לאותן תניות בחוזה עליו חתם ושלדעתו לא הסכים להן אלא שהוטעה לחתום על החוזה בלא שייתן דעתו עליהן עקב גודל האותיות.

מעיון בטענות המבקשת מסתבר שהמבקשת מתייחסת ספציפית לאותן טענות במסמכי פתיחת החשבון לפיהן רישומי הבנק ייחשבו כנכונים לעניין החוב ותחשיבי הריבית. טענות אלו לא ניתן לקבל כמצדיקות רשות להגן באופן בו הועלו.

ראשית, המבקשת איננה מתייחסת בתצהירה ולו ברמז לנסיבות חתימת מסמכי פתיחת החשבון. הטענה להטעיה או ניצול מצוקה הינה טענה עובדתית ובלא התייחסות בתצהיר המבקשת אין לה את התשתית ההכרחית לבחינתה.

שנית, המבקשת איננה מפרטת כלל כיצד יש לתקן את תחשיבי הבנק לשיטתה. אם תחשיבי הבנק אינם יכולים להיות ראיה לנכונותם, אמורה הייתה המבקשת להציג תחשיב אלטרנטיבי ולציין מהו החוב הנכון, לשיטתה. המבקשת איננה מציגה כל תחשיב אלטרנטיבי וכבר הובהר שטענתה לחוסר במסמכים איננה מצדיקה רשות להגן נוכח האופן בו הועלתה.

שלישית, זולת טענות לעניין תחשיבי הבנק והריבית אין למבקשת כל טענה כלפי תנייה כלשהי במסמכי פתיחת החשבון.

לפיכך, אין בטענות המבקשת בדבר גודל האותיות במסמכי פתיחת החשבון והתניות המקפחות בהסכמים משום הצדקה למתן רשות להגן.

1. לטענת המבקשת, כתב הערבות נחתם ביום 3.11.93 בעוד מסמכי פתיחת החשבון נחתמו ביום 16.2.97, שלכן יש לבחון אם הערבות מתייחסת לאותו החשבון נשוא התביעה.

אף טענה זו חסרה פרטים בסיסיים כנדרש בבקשת רשות להגן. המבקשת מודה בחתימתה על כתב הערבות מיום 3.11.93, דהיינו מודה בערבותה לחובות החברה כלפי הבנק. המבקשת איננה טוענת כלל בתצהירה כי ערבותה זו התייחסה לחוב אחר של החברה או שסברה כי זה המצב. המבקשת איננה מביאה ולו תיאור בסיסי של נסיבות חתימת כתב הערבות או נסיבות חתימת מסמכי פתיחת החשבון. כל שטוענת המבקשת בתצהירה הוא שיש "לבדוק" למה מתייחס כתב הערבות. טענה כוללנית שכזו איננה מצדיקה מתן רשות להגן.

1. לטענת המבקשת, עשה הבנק יד אחת עם עו"ד הרבט והסכים לכך שלעו"ד הרבט יועבר סכום העולה בהרבה על המגיע לו לפי הסכם שכר הטרחה שנכרת עימו.

טענה זו של המבקשת מעוררת קשיים לא מבוטלים, שהרי המבקשת נמצאת מלינה כלפי עורך דינה שלה היא, ואף מאשימה אותו בהתנהגות לא ראויה. המבקשת אף מייחסת לבנק התנהגות שפוגעת בבנק עצמו. יחד עם זאת, אין כל דרך לקבוע כי טענת המבקשת הופרכה או נתבדתה. המבקשת מפרטת את אשר סוכם, לגרסתה, עם עו"ד הרבט באשר לשכר טרחתו ואת אשר נטל בפועל בסכום גבוה בהרבה, ושוב – לגרסתה. המבקשת אף מפנה למסמך שכתב עו"ד הרבט ותומך בטענתה. לטענת הבנק, ממסמכי החשבון נמצא שבפועל הועברו לחשבון סכומים בהיקף גבוה בהרבה, כ- 800,000 ₪ והבנק מפנה לדפי החשבון, מוצג מש/1. מעיון במוצג זה אכן ניכרות הפקדות אולם אין דרך לראות את מקור ההפקדות ואין לראות בכך משום הפרכת טענות המבקשת.

הסכומים החסרים לפי תחשיבי המבקשת עולים על סכום התביעה, כך שאם תוכח טענת המבקשת להתרשלות הבנק ולא כל שכן לשותפות במזימה אסורה – עלולה התביעה להידחות. די בכך לשם מתן רשות להגן.

1. לטענת המבקשת, הריבית החריגה אשר עליה מתבססים תחשיבי הבנק מהווה פיצוי מוסכם ואיננה סבירה בפרט נוכח השתהות בהגשת התביעה. עוד טוענת המבקשת בהקשר זה כי הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר השתהה בהגשת התביעה.

עובדתית, לפי התיאור בבקשת הרשות להגן, החוב נשוא התביעה נוצר מספר שנים לפני שהוגשה התביעה. הבנק עצמו, בכתב התביעה, מפנה למכתבי דרישה מיום 23.10.08. התביעה הוגשה ביום 12.4.10 שבינתיים הבנק מוסיף לחובות הנתבעים ריבית חריגה. אכן, אפשר ויסתבר כי בדין התעכבה הגשת התביעה. אפשר ויסתבר כי לא שיהוי יש בהגשתה אלא עיכוב סביר נוכח אפשרות להסדר או משיקולים סבירים אחרים. בפועל, נראה כי חלפו חודשים ארוכים עד שהוגשה התביעה, בחודשים אלו חייב הבנק את החברה בריבית חריגה וכעת נמצא שהמבקשת ניזוקה מכך. די בכך כדי להצדיק מתן רשות להגן גם בטענה זו.

1. לסיכום, אני מקבל את הבקשה בחלקה וניתנת בזאת למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה בשתי טענות אלו: הטענה בדבר הסכומים שנטל עו"ד הרבט ולא העביר לחשבון החברה; והטענה בדבר השתהות הבנק עד הגשת התביעה ומשמעות השתהות זו לגבי היקף החוב. יתר טענות המבקשת נדחות. הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון במתן פסק הדין בתיק העיקרי.

הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים עד ליום 15.11.12, כולל העברת תצהירי גילוי מסמכים הדדית. תצהירי הבנק יוגשו עד ליום 20.12.12. תצהירי המבקשת יוגשו עד ליום 20.1.13.

קדם משפט יתקיים ביום 11.2.13, בשעה 09:00.

ניתנה היום, יא' תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.