בפניי תביעה כספית בגין אי תשלום שכר טרחת עו"ד ומנגד תביעה כספית-נזיקית בטענה לרשלנות מקצועית, אשר שתיהן אוחדו וידונו להלן בפסק דין זה.

על מנת להקל על זיהוי הצדדים, תקרא עו"ד מעיין אושרת "התובעת" והגב' ליאת נעמן, תיקרא "הנתבעת".

להלן יובאו בקצרה טענות הצדדים בשתי התביעות המאוחדות:

עמדת התובעת:

לטענת התובעת, הנתבעת פנתה אליה לצורך מתן שירות משפטי במסגרת הליך הפירוד מבעלה, כאשר בתחילת הדרך ההתקשרות הייתה לצורך תביעת מזונות בלבד ומאוחר יותר נדרשה להליכים משפטיים שונים נוספים.

ביום 30.11.2009 נחתם לעניין תביעת המזונות הסכם שכ"ט המקורי, בו הוסכם, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 12,000 ₪ באמצעות 12 המחאות.

התובעת טוענת, כי הצליחה בתביעת המזונות לשפר ולהגדיל את דמי המזונות של הנתבעת מסכום של 2,000 ₪ לסכום של 4,000 ₪. יחד עם זאת ולמרבה ההפתעה, גילתה התובעת, כי הנתבעת ביטלה את ההמחאות הנ"ל ובפגישה שהתקיימה בין הצדדים אמרה לה הנתבעת, כי על אף העובדה שקיבלה שירות משפטי מצויין, אין ביכולתה לשלם את סכום ההמחאות ומכאן ביטלה אותן.

לאחר מכן, הגיש בעלה של הנתבעת תביעות נוספות כנגד הנתבעת, לרבות בקשה לדחייה על הסף של דמי המזונות, תביעת משמורת, הסדרי ראייה וערעור על החלטת רשם הוצל"פ. לטענת התובעת, פנתה אל הנתבעת בבקשה להסכם שכ"ט חדש, כאשר הנתבעת הבטיחה לתובעת, כי תשלם לה על כל עבודתה.

אליבא דה התובעת, הנתבעת התבקשה פעמים רבות לסור למשרדה על מנת לחתום על הסכם שכ"ט חדש, אך לא עשתה זאת. כך שלמעשה לא נחתם הסכם שכ"ט חדש, אך לטענת התובעת, באותה עת לא נותר לה אלא זמן קצר לעריכת כתבי הטענות השונים והגשתם לבית המשפט, כך שהיתה חייבת להזדרז בעבודתה, למען הנתבעת. כך לטענת התובעת יוצא, כי הנתבעת לא שילמה לה אף עבור הליכים אלו, וזאת בטענה כי אין לה כעת כסף לשלם.

התובעת טוענת, כי נתנה לנתבעת שירות משפטי הולם ומקצועי, הבא לידי ביטוי בהישגים המשפטיים אותם השיגה לנתבעת, וכן נתנה לה הזדמנויות רבות לשלם לה את שכר הטרחה המגיע לה בגינם, אך הנתבעת לא עשתה זאת עד היום.

התובעת אף מציינת, כי מדובר באישה, אשר הינה משתמטת סדרתית מתשלום שכ"ט לעורכי דין שונים, אשר את שירותיהם לקחה בעבר.

חשוב לציין, כי בכתב התביעה המקורי העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 11,580 ₪, אך ביקשה לתקן בהמשך את כתב התביעה, כך שכעת סכום התביעה המתוקן עומד על 36,400 ₪. לטענת התובעת, הסכום המקורי אינו עומד במתאם ישיר להיקף העבודה, המאמץ והזמן אותו השקיעה ועל כן זכאית היא לשכר ראוי בהתאם לפרמטרים אלו.

עמדת הנתבעת:

מנגד טוענת הנתבעת, כי התקשרה עם התובעת לצורך קבלת שירותים משפטיים אך ורק לעניין תביעת המזונות ותביעת ההוצאה לפועל כנגד בעלה. לטענתה, ביום 22.03.10 וכרעם ביום בהיר, החליטה התובעת להתפטר מייצוגה ובכך גרמה לה נזק בלתי הפיך, כאשר השאירה אותה לבדה במערכה במהלך ההליכים המשפטיים.

עוד טוענת הנתבעת, כי נפדו שיקים שונים, אשר מסרה לתובעת בגין ההליכים המשפטיים, כאשר חלקם נפדו אף לאחר התפטרות התובעת מייצוגה, כך שטענות התובעת בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד הינן חסרות שחר, שכן השיקים בוטלו לאחר התפטרותה ולא לפני, וזאת ביום 06.04.10.

לטענת הנתבעת, לא רק שהתובעת לא השיבה את ההמחאות לידיה לאחר התפטרותה מייצוג, אלא הפקידה את ההמחאות אחת אחרי השנייה, ומשעה שלא נפרעו- העבירה אותן לביצוע בלשכת ההוצל"פ ונקטה כנגדה בהליכים. כך שלא רק שלא קיבלה את השירות כמוסכם ביניהן, אלא היא משלמת סכומים גבוהים נוספים הנובעים מאותם הליכים, והתובעת קיבלה הלכה למעשה את מלוא שכרה עבור שירותיה.

עוד טוענת התובעת, כי הפערים הגדולים בין הסכומים אותם תבעה התובעת בכתב תביעתה המקורי לבין הסכומים אותם היא תובעת כעת בכתב התביעה המתוקן, מצביעים על חוסר תום לב מובהק מצד התובעת. כך למשל, תמוה בעיני הנתבעת כיצד עבור הכנת כתב הגנה בגין תביעת משמורת מבקשת התובעת בכתב התביעה המקורי סך של 4,350 ₪ ובכתב התביעה המתוקן סך של 15,000 ₪, וזוהי רק דוגמא אחת לפערים הנטענים בין כתב התביעה המקורי והסכומים הנתבעים בו ע"י התובעת ובין כתב התביעה המתוקן והסכומים הנתבעים בו.

הנתבעת מדגישה, כי סיכמה עם התובעת, כי תייצגה אך ורק לעניין תביעת המזונות ולעניין הייצוג בהוצאה לפועל כאמור, ואילו לעניין תביעת המשמורת הבהירה לה, כי היא תייצג את עצמה ואינה מעוניינת בשירותיה, כך שלטענתה לא קיימת הוכחה להסכם בעניין זה.

כך העידה הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.11:

"ש: מה הסיבה שעוה"ד שייצגה אותך הגישה כתב הגנה בנושא משמורת ילדים, היא התנדבה להגיש כתב הגנה?

ת:בעלי לשעבר תבע במשמורת, הכרתי את הסיפור, עו"ד מעיין הציעה לי את שירותיה, אמרתי שאשקול, תוך כדי זה היא כבר כתבה הגנה ואמרה שצריך להגיש מהר. אמרה שזה עולה 8,000 ₪, אמרתי בטלי את זה אין לי איך לשלם את זה.

... אמרתי לה אני לא מעוניינת אני אכתוב את כתב ההגנה ולמרות זאת היא הגישה".

זאת ועוד, הנתבעת טוענת, כי אף לעניין תביעת המזונות לא קיבלה ייצוג הולם מהתובעת, זאת כאשר על פי החלטת כב' השופטת מרינה לוי מבימ"ש השלום בקריות, היה על הצדדים בתביעה זו להודיע לבית המשפט באם קיימת הסכמה להפיכת דמי המזונות הזמניים לקבועים. אלא שעל אף בקשותיה של הנתבעת מהתובעת להודיע לבית המשפט, כי אין היא מסכימה עם קביעתו זו של בית המשפט, התובעת לא הגישה שום הודעה מטעם הנתבעת כבאת כוחה וכך ניתנה החלטה כי דמי המזונות הזמניים יהפכו לקבועים, בניגוד לרצונה של הנתבעת.

בתביעת הרשלנות אותה הגישה הנתבעת כנגד התובעת טוענת הנתבעת, כי בשל התפטרות התובעת מייצוגה ועזיבתה באמצע ההליכים המשפטיים, נגרמו לה נזקים נפשיים, עוגמת נפש רבה ואף נזקים ממוניים כדוגמת הפרשי המזונות אותם יכלה לקבל, שכ"ט עו"ד נוסף אותו נאלצה לשלם לצורך ייצוג בהליכים השונים, הפסד ימי עבודה מרובים לצורכי הופעה בערכאות השונות ועוד.

הנתבעת העריכה בכתב תביעתה את סך נזקיה בסכום כולל של 50,000 ₪.

במענה לטענות אלו של הנתבעת בתביעת הרשלנות, טוענת התובעת, כי שחרורה מייצוג הנתבעת נעשתה על פי החלטה שיפוטית כדין שניתנה ביום 22.03.10. זאת ועוד, התפטרותה נעשתה בטרם חלפו 30 הימים למתן תגובתה בעניין החלטת כב' השופטת מרינה לוי כאמור לעיל, כך שבכל מקרה אין המדובר במחדל מטעמה ולנתבעת אין להלין אלא על עצמה שלא מסרה את תגובתה במועד לבית המשפט. בכל מקרה, לטענתה, הנתבעת בעצמה העידה, כי היא ביקשה דמי מזונות בסכום של 4,000 ₪ וסכום זה היא קיבלה בפועל.

עוד מוסיפה התובעת, כי הנתבעת מנועה כעת מלתבוע אותה בגין שחרורה מהייצוג, זאת משום שהיה עליה להגיש בקשה לביטול ההחלטה המשחררת מן הייצוג, אשר ניתנה בהעדרה, תוך המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, ושלא עשתה כך, אין לאפשר לה לתקוף אותה בצורת תביעה זו.

כמו כן, לטענתה הנתבעת לא ביססה כלל את סכום מרכיבי תביעתה, לרבות את טענתה לנזק נפשי, אשר לא נתמכה כלל בחוות דעת רפואית ו/או במסמכים רפואיים הקושרים בקשר סיבתי בין מצבה הנפשי ובין תביעתה.

לגרסת התובעת, כל מטרת תביעת הנתבעת היא לכפות עליה לייצגה, וזאת בניגוד לס' 3(2) לחוק החוזים (תרופות), הקובע שאין לכפות שירות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בפרוטוקולים ובסיכומים שהוגשו לי, לרבות הנספחים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין תביעת התובעת בגין תשלום שכ"ט להתקבל בחלקה ודין תביעת הנתבעת לרשלנות מקצועית כנגד הנתבעת, להידחות.

להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה, לרבות הסבר לגבי המרכיבים הכספיים אשר התקבלו בתביעת שכה"ט:

1. ראשית אציין, מסכים אני עם טענת התובעת, כי באם רצתה הנתבעת להתנגד להחלטה השיפוטית המורה על שחרור התובעת מייצוג, הרי שהיה עליה לעשות זאת על פי התקנות, במסלול התקיפה הנכון והראוי לביטולה, תוך עמידה בזמנים הנקובים לכך, ולא על דרך של הגשת תביעה זו, זמן רב לאחר מתן ההחלטה. אכן הוכח כי הנתבעת, על פי ייעוץ משפטי שקיבלה, היתה מודעת, כי יש ביכולתה להתנגד להחלטה זו ומשבחרה שלא לעשות כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

כך העידה הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 08.07.12:

"ש: האם כשקיבלת את החלטת ביהמ"ש שמשחרר את עו"ד מעיין מייצוגך, האם נקטת בפעולה משפטית כנגד ההחלטה הזאת?

ת: רק ידיד שלי שהוא עו"ד התייעצתי איתו מה לעשות. עו"ד ארז.

ש: מה הוא יעץ לך שאת יכולה לעשות כנגד ההחלטה?

ת: להתנגד.

ש: אותו ידיד עו"ד אמר לך שאת יכולה לפעול כנגד ההחלטה שמשחררת אותה?

ת: לא. הייתי בהלם כי היא הפתיעה אותי. לא פניתי לביהמ"ש. רק חשבתי מה אני עושה עם השיקים".

2. שנית, אינני סבור כי היתה התרשלות מקצועית מצד התובעת בייצוגה את הנתבעת והדבר לא הוכח בפניי במשפט. התובעת השיגה לנתבעת הישגים יפים לעניין תביעת המזונות והגדילה לה את דמי המזונות בשיעור ניכר, כך שמצבה הוטב. טענתה של הנתבעת, כי התובעת ייצגה אותה בצורה לא ראויה אף בתביעת המזונות, אינה מתיישבת עם עדותה בבית המשפט, כי ביקשה בתיק המזונות סכום של 4,000 ₪, סכום אשר כאמור אכן קיבלה בזכות ייצוגה על ידי התובעת. אציין כי גם אם הנתבעת אינה מרוצה מהתוצאה אליה הגיעה בתביעת המזונות, אין הדבר שולל את זכאותה של התובעת לשכר טרחה, אשר אינו תלוי בתוצאות המשפט.

כמו כן, אני נותן אמון בעדותה של התובעת, כי לגבי ההליכים האחרים בהם ייצגה את הנתבעת, שהתקיימו לאחר תביעת המזונות, לא נחתם הסכם שכ"ט חדש מאחר והאמינה לנתבעת, כי תשלם לה ולאור קוצר הזמנים, היה עליה לפעול להגשת כתבי הטענות בהליכים השונים, וזאת כשטובת הנתבעת וחובתה שלה כבאת כוחה מונחות לנגד עיניה. הנתבעת אף חתמה על תצהיר ומסמכים שונים שהוכנו על ידי התובעת לצורך ההליכים השונים שבאו לאחר תביעת המזונות, כך שטענתה של הנתבעת, כי לא הסכימה למהלכיה של התובעת וכי מדובר בעבודה התנדבותית מצידה תמוהה בעיני ואני דוחה אותה מכל וכל.

לשאלה מדוע חתמה הנתבעת על תצהיר בתיק המשמורת שעה שכלל לא ביקשה את ייצוג התובעת, השיבה הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.11 כדלקמן:

"ת: היא נתנה לי דף ואמרה אני צריכה להגיש. אני סמכתי עליה, אמרתי לה לא זה לא...היא הביאה לי טופס בתוך טופס.

ש: את אומרת שדחפו לך חתיכת נייר ואמרו תחתמי ואת חותמת על מסמך רשמי לביהמ"ש שהולך בענייני משמורת וחושבת שחותמת על מזונות או לא יודעת שחותמת על עניין משמורת.

ת: אמרתי לשופטת בתחילת הדיון שאני מייצגת את עצמי במשמורת. תראה לי בפרוטוקול שהיא מדברת על משמורת, אני דיברתי. גם על מזונות אני דיברתי. היא נתנה לי כמה דפים יכול להיות שבלבלה אותי".

כאמור הנתבעת חתמה על התצהיר והמסמכים השונים וחזקה עליה, כי ידעה על מה היא חתמה, ומשכך אינה יכולה כעת לטעון כי לא הסכימה לעבודתה של התובעת ולמהלכיה בהליכים אלו.

זאת ועוד, אינני סבור, וזאת מתוך התרשמותי מהנתבעת, שהינה מורה במקצועה ועושה רושם של אדם אינטליגנטי כי היא תחתום כך סתם על ניירות אשר מוגשות לביהמ"ש והטענה שחלק מהפעולות של הנתבעת היו בהתנדבות, לא התקבלה על דעתי.

אציין עם זאת, כי יש טעם לפגם בהתנהלות התובעת כאשר לא החתימה בסופו של דבר את הנתבעת על הסכם שכר טרחה חדש וסבור אני כי על התובעת היה לעמוד על כך, כי הסכם שכזה ייחתם לפני התחלת עבודתה בהליכים האחרים, במיוחד כשהבינה, כי אינה מקבלת את מלוא שכר טרחתה עבור תביעת המזונות (הסכם שכ"ט הראשון). יחד עם זאת, אינני סבור בנסיבות מקרה זה, כי העדר הסכם שכ"ט מסודר לעניין ההליכים השונים שבאו לאחר תביעת המזונות, שולל את התשלום המגיע לתובעת בגינם, כפי שייפסק על ידי.

וכך העידה התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.11:

"... לשאלת ביהמ"ש למה לא נחתם הסכם שכ"ט מסודר אני משיבה שהיא אמרה לי שמחר היא מביאה לי את השיקים. היא אמרה לי אח"כ שהיא לא יכולה. בינתיים מבחינת ביהמ"ש הייפוי כח שלי נכנס, ואני כחובתי חייבת להתגונן. אני האמנתי בה".

כאמור נותן אני אמון בעדותה זו של התובעת שנשמעה אמינה.

3. לעניין טענת הנתבעת כי התובעת הגישה בקשה לשחרור מייצוג ביום 22.03.10 ואילו פרעה את ההמחאה האחרונה ביום 01.04.10, אין כל רלוונטיות לעניין זה, שהרי השיקים ניתנו בגין טיפול התובעת בהעלאת סכום המזונות של הנתבעת, דבר שאכן קרה בפועל, שעה שסכום המזונות שנקבע ע"י כב' השופטת מרינה לוי היה 4,000 ₪. עוד יצויין, כי בהמשך ניתנה הזדמנות לנתבעת, כאשר התובעת כבר לא מייצגת אותה להודיע שהיא רואה במזונות אלה כסכום זמני ולא קבוע, והיא נמנעה מלפנות לביהמ"ש בעניין.

אין לייחס רשלנות לתובעת בהקשר זה.

4. לעניין הסכומים המגיעים לתובעת בגין אי תשלום שכר טרחתה- הנתבעת טוענת, כי התובעת לא נתנה כל הסבר מספק, המסביר את הפערים המשמעותיים בין הסכומים אותם תבעה בכתב תביעתה המקורי לבין המתוקן. לא זאת אף זאת, הנתבעת מציינת כי התובעת בעצמה העידה, כי יש להוריד דיון אחד מרשימת הדיונים בגינם מבקשת היא שכ"ט.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי דרישתה הכספית המופרזת של התובעת בגין בדיקת מסמכים אף היא אינה ברורה, שעה שזו לא באה מפורשות במסגרת הסכם שכה"ט.

מצאתי טיעונים אלה של הנתבעת טיעונים שיש להתחשב בהם וכי לא ניתן הסבר מספק ע"י התובעת בעדותה בביהמ"ש מדוע קפצו הסכומים בין כתב התביעה המקורי ובין כתב התביעה המתוקן פי 3.

להלן השוואה בין הסכומים שנדרשו בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן:

בכתב התביעה המקורי נתבע סכום בגין כתב הגנה לתביעת המשמורת, לרבות בקשת ביניים, תסקירים וכו', סך של 4,370 ₪. בעוד בכתב התביעה המתוקן קפץ הסכום פי 3.5 כמעט לסכום של 15,000 ₪.

בכתב התביעה המקורי דרשה התובעת בגין ערעור, לרבות תגובה לערעור ובקשת ביניים וכו', סך של 4,370 ₪ ואף סכום זה קפץ פי 3.5 לסך של 15,000 ₪.

בגין הכנת תצהיר לתביעה של עו"ד שלג נדרש בכתב התביעה המקורי סך של 350 ₪ כאשר סכום זה בכתב התביעה המתוקן עומד על סך של 1,000 ₪.

יש לציין כי כללי לשכת עוה"ד בנוגע להכנת תצהיר מדברים על סך של 421 ₪.

בגין הכנת תצהיר לאימות העברת השכירות נדרש בכתב התביעה המקורי סך של 500 ₪ סכום זה קפץ בכתב התביעה המתוקן לסך של ,1,500 ₪.

בגין התייעצות כללית ובדיקת מסמכים, נדרש בכתב התביעה המקורי 740 ₪ סכום שנדרש בכתב התביעה המתוקן סך של 1,000 ₪.

ולבסוף בגין שני דיונים בהוצל"פ, כאשר התובעת בעצמה ציינה כי יש להפחית מדרישותיה דיון אחד, נדרש סך של 530 ₪ לכל דיון בכתב התביעה המקורי, בעוד בכתב התביעה מתוקן הסכום שנדרש היה 1,200 ₪ לכל דיון.

להשלמת התמונה, בגין מכתב התראה בכתב התביעה המקורי נדרש 190 ₪ ואילו בכתב התביעה המתוקן נדרש סך של 500 ₪.

כאמור, לא קיבלתי כל הסבר מניח את הדעת, כאשר אין בין הצדדים הסכם שכ"ט חתום על ההליכים הנוספים עליהם מבוקש שכה"ט מעבר לתביעת המזונות נשוא הסכם שכה"ט הראשון. את השיקים בגין הטיפול במזונות ממילא הכניסה התובעת להליכי הוצל"פ.

בכתב התביעה המקורי הדגישה התובעת, כי דרישותיה הכספיות מבוססות על כללי לשכת עוה"ד (תעריף מינימאלי מומלץ) התש"ס – 2000, ולא מצאתי סיבה או הצדקה, חרף טענותיה בהמשך בכתב התביעה המתוקן, לשפות אותה על סכומים גבוהים יותר הנתבעים בכתב התביעה המתוקן.

זאת ועוד, אני מפחית מכתב התביעה המקורי סך של 530 ₪ בגין דיון בהוצל"פ ומעמיד את הסכום אותו אני מחייב את הנתבעת בסך של 11,000 ₪ בלבד, הכל בהתאם לכתב התביעה המקורי והסכומים שנתבעו שם.

אשר על כן, דין התביעה של עוה"ד מעיין אושרת להתקבל בחלקה באופן שאני פוסק לה סך של 11,000 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרות בימ"ש ראשונה ושניה ששולמו על ידה, עד סכום של 11,000 ₪ בלבד וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪ כולל מע"מ בגין יצוגו של עו"ד קופלר.

אני דוחה את התביעה שכנגד ופוסק לעו"ד גלזר, אשר ייצג את הנתבעת בתביעה שכנגד (להבדיל מעו"ד דניאל קופלר שייצג אותה בתביעתה) סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

סכומים אלה תשלם הנתבעת בחיובים נפרדים, כאמור לעיל, תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.