בקשה 30

המבקש: עו"ד שוקי (יהושע) שועלי, הנאמן על נכסי החייבים יוסף ואווה שטיינר

המשיב: כונס הנכסים הרשמי

1. לפניי בקשה למתן הוראות מטעם עו"ד שוקי (יהושע) שועלי, הנאמן על נכסי החייבים יוסף ואווה שטיינר (להלן: "הנאמן" ו-"החייבים", בהתאמה), לקבוע כי כלל הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל ישמשו כשכר טרחתו (בניכוי אגרת השגחה לכנ"ר), ללא העברת דיבידנד כלשהו לנושים. מדובר בסך של 74,696 ₪.

ברקע יש לציין כי מדובר בתיקים נפרדים של בני זוג חייבים: ההליך בעניינה של החייבת (פש"ר 12233-04-10) נפתח ביוזמת החייבת בעוד שההליך בעניינו של החייב (פש"ר 3025/09) נפתח ביוזמת נושה. הנאמן שימש כבעל תפקיד בשני ההליכים. ביום 15.6.2015 אוחדו התיקים ובדיון אשר נערך ביום 15.11.2015 ניתן לחייבים הפטר, בין היתר לנוכח הזמן הרב שבו מתנהל ההליך, גילם המתקדם של החייבים והיעדר תוחלת בהמשך ניהול ההליך.

1. לטענת הנאמן, הוא מטפל בעניינם של החייבים מזה כחמש שנים, ללא שקיבל תמורה כלשהי בגין עבודתו עד כה. בקופת פשיטת הרגל של החייבים נצבר סכום של 87,465 ש"ח, אשר מהווה כ-4.5% מכלל החובות לנושים. על כן, טוען הנאמן כי לאור זאת ונוכח השקעתו המרובה בתיק, יש לפסוק לו את מלוא הסכום כשכר טרחה, בניכוי אגרת השגחה לכנ"ר, ולא להחיל את תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 לעניין שכר טרחת בעל תפקיד (להלן: "תקנות השכר").
2. הנאמן מפרט בבקשתו את פעולותיו בתיק, החקירות והבירורים שניהל. החייבים נחקרו במשרדו כ-3 פעמים בנוגע לנסיבות רכישת דירתם על ידי צד שלישי והסכמתו כי ימשיכו להתגורר בדירה ללא תמורה. בעקבות חקירות אלה הגיש הנאמן בקשה לקבוע כי החייבים נותרו בעליה של הדירה (בקשה ממנה חזר במועד מאוחר יותר). הנאמן גם הגיש בקשות להגדלת צו התשלומים החודשי וטיפל בבקשות רבות מטעם החייבים וצדדים נוספים בתיק. עוד טוען הנאמן כי פעל במשך שנים תוך השקעת שעות עבודה מרובות, וכי מדובר בתיק חריג בהיקפו. לטענתו, פעולותיו החריגות בתיק מצדיקות פסיקת שכר שלא בהתאם לתקנות השכר.
3. הכנ"ר מתנגד לבקשה. לדידו, עיקר פעילות הנאמן התרכזה בהליך שיזם למתן פסק דין הצהרתי לפיו הזכויות בנכס הרשומות על שם הצד השלישי, שייכות לחייבים. ברם, מדובר היה בהליך עקר שכן לאחר ניהול הליך ממושך הודיע הנאמן כי הוא אינו עומד על הבקשה וממילא הבקשה לא הניבה תועלת כלשהי לנושים. למעשה, מקורם של הכספים בקופת הפש"ר הוא אך ורק בתשלומים החודשיים של החייבים. הכנ"ר סבור שאין מקום לסטות מהוראות תקנות השכר אשר לפיהן שכר הנאמן בגין מימוש הינו 14,201 ש"ח עבור החייב, ו- 2,254 ש"ח עבור החייבת, בתוספת מע"מ. כמו כן, מסכים הכנ"ר כי תיפסק תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 30%, או כל שיעור אחר בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. עוד מסכים הכנ"ר כי ייפסק החזר הוצאות בסך 6,000 ש"ח.
4. הנאמן בתשובתו טוען כי ב"כ הנושה העיקרי מסכים לתשלום שכר הטרחה המבוקש. עוד טוען הנאמן כי על בית המשפט לשקול את פעולותיו הרבות ומאמציו להעשיר את קופת ההליך, וליתן משקל לכך שהליכי הפש"ר מתנהלים מאז 2010, במהלכם לא קיבל הנאמן שכר כלשהו. לטענתו, נוכח הסכמת הנושה העיקרי, יש להיעתר לבקשה.
5. לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
6. הכללים בדבר שכר טרחת בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון מוסדרים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר"). התקנות הרלבנטיות לענייננו, הן תקנה 8 אשר מפרטת את אופן החישוב של שכר המימוש, באחוזים מתקבולי המימוש:

"(א) לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר:

(1) לגבי 66,268 השקלים החדשים הראשונים – 20%;

(2) לגבי 662,680 שקלים חדשים נוספים – 10%; ...."

בהתאם לתקנה 13 לתקנות השכר, בית המשפט רשאי להפחית או להגדיל במידת הצורך את שכר הטרחה המחושב על פיהן. עם זאת, נדרש כי חישוב שכר הטרחה ייעשה בהתאם לתקנות השכר:

"בקשתו של בעל תפקיד לפסיקת שכר טרחה חייבת להתבסס על תקנות השכר ועליהן בלבד. "

ע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב יעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.6.2015)

בקופת החייב נצברו במהלך ההליך סך של 75,744 ש"ח ובקופת החייבת נצברו סך של 11,721 ש"ח. בהתאם לתקנה 8 לתקנות השכר וכאמור בחישוב שערך הכנ"ר, זכאי הנאמן אם כן לקבלת שכר טרחה בסך של 14,201 ש"ח בתוספת מע"מ עבור פועלו בתיק החייב וסך של 2,254 ש"ח בתוספת מע"מ עבור פועלו בתיק החייבת.

1. במקרה דנן, המקור היחיד לכספים שהצטברו בקופת הפש"ר הינו התשלומים החודשיים ששילמו החייבים. ההליך בו השקיע הנאמן את מירב פועלו- נסיון לקבוע כי הדירה בה התגוררו החייבים היא בבעלותם- התגלה כהליך עקר שלא הניב תוצאה כלשהי לטובת הנושים, וממילא אין מקום לפסוק שכר מוגדל לנאמן על יסוד הליך שלא צלח. בהקשר זה יש לציין כי לא מצאתי שהפסיקה אליה הפנה הנאמן בבקשתו מתאימה לענייננו, שכן באותם מקרים דובר בנסיבות חריגות בהן פעלו בעלי התפקיד באופן יוצא דופן אשר הועיל בסופו של דבר לנושים, מה שאינו המקרה בעניננו. חרף העובדה כי הנאמן השקיע רבות באיתור נכסים נוספים ובניהול חקירות, מאמציו לא הניבו פרי:

"קביעת שיעור שכר של בעל-תפקיד, בעיקר כאשר הוא חורג מהתקנות, נעשה תוך איזון בין מספר אינטרסים מנוגדים; מחד גיסא, קיים השיקול כבד-המשקל של מדיניות, לפיו אין לפרוץ את מסגרת התקנות, (ההדגשה במקור, ח.ב) ובכך לפגוע בדיבידנד המחולק לנושים, אשר לעיתים קרובות שיעורו נמוך ביותר מניה וביה...מנגד, עומד שיקול אחר, והוא הרצון לתגמל בעל תפקיד על עבודה מאומצת, מקורית ומוצלחת אשר הביאה בפועל (ההדגשה במקור, ח.ב) תוצאות מוצלחות עבור הנושים..."

פש"ר (ת"א) 1458/03 דוד ששון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 20.1.2004)

1. יש לדחות את טענת הנאמן כי שיעור הדיבידנד לנושים זעום ועל כן אין טעם בחלוקתו. ראשית, דין פרוטה כדין מאה, ושנית, יש לזכור כי הליך הפש"ר מתנהל לטובת הנושים ולא לטובתו של בעל התפקיד, ולכן העובדה שהדיבידנד שישולם לנושים הוא זעום, אין בה כדי להצדיק את מניעתו של סכום זעום זה מהנושים, בבחינת כבשת הרש, לשם העברתו לבעל התפקיד. ודוק, בתי המשפט נוטים שלא לפרוץ את המסגרת הקבועה בתקנות השכר ושומרים זאת למקרים חריגים בהם לא ניתן למצוא מענה בתקנות השכר לפועלו הראוי של בעל התפקיד:

"מושכלת יסוד היא שבעל תפקיד זכאי לשכר טרחה ההולם את פעולותיו ועל מנת מצד אחד לתמרץ את בעלי התפקיד לפעול להשאת קופת הנשייה ומצד שני שלא ייפסק שכר טרחה בשיעור בלתי סביר ושיפגע בסכום הכולל שיחולק לנושים. תקנות השכר אמורות ליתן מענה לפסיקת השכר המגיע ומשכך נקבעו בהן מספר חלופות לקביעת השכר...משכך, יש ככלל לפסוק את שכר הטרחה שמגיע לבעל תפקיד בהתאם לתקנות השכר. רק במקרים חריגים ובמקום שבו אין בתקנות השכר מנגנון ההולם את נסיבות המקרה, יש מקום לתור אחר הסדרים אחרים ותוך אנלוגיה למקורות דומים."

פש"ר (ת"א) 1304-12-11 עו"ד ארז חבר נ' אסתר דודאי (פורסם בנבו, 5.10.2014)

1. מו כן, לא מצאתי בתגובתו של הנושה המרכזי הסכמה מפורשת לכך שמלוא הכסף שהצטבר בקופה יועבר לנאמן, אלא רק הסכמה לכך שייפסק לנאמן השכר המכסימלי לפי תקנות השכר.
2. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, מקובלת עליי המלצת הכנ"ר בנוגע לתוספת שכר בגין מאמץ מיוחד ובגין הוצאות גלובליות, ולפיכך יש לאשר את השכר וההוצאות כאמור בתגובת הכנ"ר.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ו, 21 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.