ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת חדוה וולצקי) מיום 17.2.10 בת.א 68480\03, במסגרתו נתקבלה חלקית תביעת המשיבה כנגד המערערת בגין נזק שנגרם לה עקב שלושה אירועי פריצה וגניבה של תרופות מבית מרקחת במרכז לבריאות הנפש "איתנים", אשר בבעלות המשיבה. בפסק הדין נקבע, כי על המערערת לשלם למשיבה סך 281,203 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת פסק הדין על ידי בית משפט קמא וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ כדין.

העובדות

1. חברת השמירה (להלן:"המערערת"), הינה חברה המספקת שירותי מוקד מסוגים שונים להתרעה מפני פריצה למנויים. עובר לאירועים נושא הערעור, סיפקה המערערת שירותי מיגון שונים לבית המרקחת שבמרכז לבריאות הנפש "איתנים" אשר בבעלות המדינה (להלן: "המשיבה").
2. החוזה המקורי המסדיר את היחסים העסקיים בין המערערת למשיבה לא הוצג בפני בית משפט קמא על ידי מי מהצדדים.
3. בבית החולים הייתה מותקנת מערכת אזעקה שהותקנה בעבר ואין חולק כי המערכת לא הותקנה על ידי המערערת.
4. בלילה שבין ה- 5.6.00 ל- 6.6.00 התרחש אירוע פריצה ראשון מתוך שלשה (להלן: "הפריצה הראשונה" או "האירוע הראשון"). בעקבות הפריצה הוחלפה מערכת האזעקה הקיימת על ידי נציגי המערערת, במערכת מסוג ויסטה 4110 עם חיבור לשירות הודעות בלבד. המערכת הוזמנה ביום 6.6.00 והותקנה יומיים לאחר מכן.
5. בהמשך לכך, ביום 19.6.00 הועברה לקב"ט בית החולים, מר יובל גמליאל (להלן: " גמליאל" או "קב"ט בית החולים") הצעת מחיר לגבי חייגן לשער והיא אושרה מיידית.
6. בלילה שבין 20.6.00 ל- 21.6.00, אירעה פריצה נוספת לבית המרקחת. (להלן: "הפריצה השנייה"), הפורצים שברו את סורג החלון וחתכו את קווי הטלפון. גם בגין פריצה זו לא התקבלה כל קריאה במוקד המערערת והיא התגלתה תוך כדי פטרול של שומר בית החולים.
7. בעקבות הפריצה השנייה, העבירה המערערת לגמליאל הצעת מחיר לשדרוג המערכת הקיימת לחדשה וכן להוספת קו אבנט, שתפקידו ליתן התראה בעת ניסיון חיתוך קו הטלפון, אליו מחוברת המערכת.
8. כפי שעלה מן הראיות בדיון בבית משפט קמא, הזמנתו של קו אבנט לוקחת זמן ולא ניתן היה לקבלה בטווח המיידי שלאחר ההזמנה. כמו כן הזמנה זו נעשית מחברת "בזק" ולא מסופקת ישירות על ידי המערערת.
9. בלילה שבין 23.7.00 ל- 24.7.00 אירעה הפריצה השלישית לבית המרקחת. פריצה זו נעשתה על ידי ניסור הסורג המגן על דלת הכניסה האחורית לבית המרקחת. גם באירוע זה לא נתקבלה כל התראה והאירוע התגלה על ידי פטרול בית החולים. (להלן: "הפריצה השלישית").
10. הפריצה השלישית התרחשה, טרם התקנת קו האבנט ובטרם חוברה המערכת לחייגן השער. רק לאחר פריצה זו, נודע למדינה על הקושי הקיים בחיבור קו אבנט למרכזייה הקיימת בבית החולים. לבסוף הותקן קו האבנט לאחר הפריצה השלישית ואף הותקן חייגן קווי למוקד בירושלים של חברת השמירה.
11. כל התקנה של מערכת לוותה בהזמנה כתובה עליה היה חתום קב"ט בית החולים.
12. כשלשה חודשים עובר לפריצה הראשונה, שלח מר אדריאן לב-רם, קב"ט מחוז ירושלים במשרד הבריאות, (להלן: "לב-רם" או "קב"ט המחוז") מכתב למערערת ובו התבקשה האחרונה לבדוק את התאמת מערכות המיגון הקיימות ביחידות השונות בירושלים עליהן הוא אחראי (ביניהם בית החולים) למניעת פריצות.
13. במכתב מיום ה- 7.3.00 פירט לב-רם את המפרט הטכני הנדרש ובתוכו, דרישות שונות כגון: אזעקה בחיתוך קו טלפון, דיווח על אי דריכות מערכת וכו'. בסיום המכתב התבקש מנהל המערערת לבצע את הבדיקה הנדרשת, להודיע על ממצאיה וכן במידה וישנם מרכיבים חסרים, לבדוק הוספתם למערכות.

פסק הדין של בית משפט קמא

1. נקבע, כי מהיעדרו של חוזה מסגרת בין הצדדים, שלא הוצג בפני בית המשפט, אין להסיק, כפי טענת המערערת, שלא היה כלל בנמצא.
2. נוהג המשיבה להתקשר בחוזה בדרך של פרסום מכרזים והגיוני שהמערערת זכתה במכרז כלשהו למתן שירותי מיגון ו/או מוקד באזור ירושלים. בלתי סביר שלב-רם בחר להתקשר עם המערערת בחוזה באופן שרירותי.
3. המשיבה לא הציגה הסכם כלשהו שנחתם לאחר הזכייה במכרז ומכאן שאין לדעת מה היו תנאי ההסכם והאם היו שונים מהתנאים המחייבים את לקוחות המערערת על פי החוזים הרגילים עמם היא עובדת. גם לב-רם, שהיה העד הבכיר ביותר מטעם המשיבה, השיב בחקירתו שלא ראה כל הסכם כזה (ראו עדותו בעמ' 13 לפרוטוקול).
4. אי הצגת הסכם כאמור משמעו שלא הוכחה טענת המשיבה, כי המערערת התחייבה ליתן לה ייעוץ מקצועי באשר לטיב מערכות המיגון ובנוגע לבחירת אמצעי המיגון בהם על המשיבה לעשות שימוש בכל אתר ואתר. חיזוק נוסף לכך עלה מעדויות הצדדים לפיהן המערערת לא נטלה חלק בפגישות מקצועיות של אנשי הביטחון של המדינה האמונים על השמירה והאבטחה במוסדות נושא הערעור.
5. לאור האמור נקבע, כי כל שנדרש מן המערערת היה לבדוק את תקינות מערכת האזעקה בבית החולים "איתנים" ולהציע שיפורים שהיא מסוגלת לספק מתוך מלאי מוצריה.
6. טענת המשיבה לפיה מדי שנה נחתם הסכם למתן שירותים נדחתה מן הטעם שהסכמים כאמור, אשר קדמו למועדים הרלוונטים לתביעה, לא הוצגו. גם בכל הנוגע לבדיקות לתקינות המערכת לא ידעו העדים מטעם המדינה להעיד. שום מידע על תוכן ההתקשרות בין הצדדים לא התקבל בערכאה הדיונית.
7. נקבע, כי לב-רם שלח מכתב ליואב שמיר שעבד עבור המערערת, בו ציין מפרט טכני מסוים, שביקש שיימצא ביחידות שתחת פיקוחו, לרבות בי"ח איתנים. ממועד שליחת המכתב ועד למועד הפריצה הראשונה לא פעלה המערערת ואף לא הציגה את עמדתה באשר למערכת הקיימת בבית חולים איתנים. כל פעולות השיפור והמיגון נעשו על ידי המערערת לאחר הפריצה הראשונה.
8. נדחתה טענת המערערת לפיה מכתבו של לב-רם לא הגיע לידיה, שכן יואב שמיר עצמו לא זומן להעיד מטעמה.
9. המערערת החזיקה ברשותה תיק של המדינה כלקוח ובחרה שלא להגישו במלואו, אלא רק מסמכים נבחרים ממנו. גם משעלה הנושא בחקירות בבית המשפט, נמנעה המערערת מלהגיש את התיק המלא ובכך יש טעם לפגם. חזקה על המערערת, שהייתה מגלה את התיק, אילו היה זה משרת את טענותיה. משלא עשתה כן, נקבע כי בתיק היו מסמכים שאינם מתיישבים עם קו ההגנה שלה.
10. על סמך האמור נקבע, כי במרץ 2000 נתבקשה המערערת לבדוק את המערכת הקיימת בבי"ח איתנים ולהוסיף עליה מרכיבים ככל שאלה חסרים, אך לא פעלה בהתאם לדרישה במועד, אלא רק לאחר הפריצה הראשונה.
11. לעניין הגבלת האחריות נקבע, כי גמליאל חתם מספר פעמים על הזמנות סטנדרטיות של המערערת, במהלך החודשים שלאחר הפריצות וניתן להניח שהן הגיעו אליו במצורף עם התנאים הכלליים ומכאן, שבכל הנוגע להתחייבותה של המערערת לחבר את מערכת בית החולים לשירות הודעות, כפי שעלה מן ההזמנה מיום 6.6.00, חלה הגבלת האחריות המופיעה בחוזים הסטנדרטיים של המערערת, עליהם חתם גמליאל.
12. נדחתה טענת המשיבה, כי תניית הפטור לא חלה על הסכם המסגרת, מפני שהסכם זה לא הוצג ותנאיו אינם ידועים.
13. כן נדחתה הטענה, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, בהתאם לקביעת בית הדין לחוזים אחידים בעניין דומה, (תח"א (י-ם) 7/86 ו- 8\86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פס"מ תש"ן (2) 45), ובהתאם לקביעתו של כב' השופט דנציגר בעניין ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב ואח', (טרם פורסם מצוי במאגרים המשפטיים). הטעם שאם תהיינה חברות מוקד שמירה חשופות לתביעות בגין מלוא גובה הנזקים, יעלו את תעריפיהן עד כדי חוסר כדאיות כלכלית מצד הלקוחות.
14. נקבע כי המערכת שנמצאה בבית החולים, לא עמדה בדרישות שפורטו במכתבו של לב-רם, זאת מן הטעם שלא היה ביכולתה להזעיק בעת חיתוך קו הטלפון.
15. עוד נפסק, כי רק לאחר הפריצה השנייה עלתה האופציה להתקנת קו האבנט, אותו קו שאילו היה מותקן עובר לפריצה הראשונה, היה ביכולתו להתריע בעת חיתוך קו הטלפון, כפי שהתרחש בפריצה השנייה. ענייננו של קו האבנט, לא הוצע על ידי המערערת לאחר הפריצה הראשונה, אלא רק לאחר שהלכה למעשה התרחש אותו החיתוך בפריצה השנייה.
16. בית המשפט מצא את התנהגותם של לב-רם וגמליאל רשלנית. התנהגותו של לב-רם, לאחר שליחת המכתב, הייתה של "שב ואל תעשה", כאשר היה מצופה שיתריע על מחדלה של המערערת שלא פעלה בהתאם למכתבו, על רקע תקופה רגישה שלוותה בגל של פריצות. גמליאל חתם על ההזמנה מיום ה- 6.6.00, כאשר זו אינה עולה בקנה אחד עם דרישותיו של לב-רם. יתרה מכך, בחתימתו של גמליאל על ההזמנה לאחר הפריצה השנייה, יש לראות כויתור של המשיבה על הדרישות שעלו במכתב לב-רם. משכך נקבע כי לאחר חתימתו של גמליאל על טופס ההזמנה מחברת השמירה, קיבלה על עצמה המשיבה את תנאיה של חברת המערערת לרבות תנאי הגבלת האחריות, זאת כאמור סייגה כב' השופטת בכל הנוגע לפריצה השנייה והשלישית.
17. קביעה זו, הובילה למסקנה שאם התרשלה המערערת בהתנהלות אל מול המשיבה לאחר אותו מועד, לאור ההסכם שנחתם בין הצדדים, מוגבלת היא באחריותה בנזיקין. באשר לאחריות הצדדים לפריצה הראשונה נקבע, כי לשני הצדדים תרומת אשם לכך שהמערכת לא עמדה בדרישות המכתב, לרבות קו אבנט. מסקנה זו הושתתה על עמידתה של המדינה בנטל ההוכחה כי מכתבו של לב-רם הגיע לידי המערערת מחד גיסא, וחידלון העשייה של גמליאל ולב-רם מאידך גיסא.
18. באשר לחלוקת האחריות בין הצדדים, נקבע, בהתבסס על עדי המערערת, כי לו הייתה מיושמת הדרישה שבסעיף 7 במכתב לב-רם, היה מתקבל חיווי על חיתוך קו הטלפון באופן מיידי, וההנחה היא כי ניתן היה לסכל את הגניבה, אשר הייתה תולדה ישירה של מעשה הפריצה הראשון, לו שני הצדדים היו יוזמים ולא חדלים מעשייה. דברים אלו הובילו לקביעה, כי תרומת הצדדים לקרות הפריצה הראשונה הינה שווה ומכאן שהמשיבה זכאית לקבל פיצוי בגובה 50% מהנזק שנגרם לה עקב פריצה זו.
19. בחלוקת האחריות לנזקים עקב הפריצות השנייה והשלישית, הופעלה תניית הגבלת האחריות.
20. המערערת נמצאה רשלנית, שכן, היה עליה להציע למשיבה כבר לאחר הפריצה הראשונה את ההצעה שהציעה לה לאחר הפריצה השנייה, שעיקרה חיבור לקו האבנט. בכך התרשלה ועל כן נקבע שיש להפעיל את הסעיף שדן בתקרת הפיצוי שבו תחוב המערערת במצב זה.

בערעור שבפנינו חזרה המערערת על אותן טענות שנטענו בערכאה דלמטה ובכל הקשור לקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית המשפט, טענה המערערת כי שגה בית המשפט בקבעו כן.

שמענו את טענות הצדדים, עיינו עיין היטב בכל החומר שבתיק והגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים, בוודאי כאשר התרשמותו של בית המשפט מנומקת ומפורטת באופן משכנע, כפי שנעשה במקרה זה. התערבות מסוג זה תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה. לא כך הם פני הדברים במקרה שלפנינו.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר ב-רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 04.01.10):

"... ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, זאת מכיוון שמלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ובוחנת את התשתית הראייתית כולה. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. התערבות זו תעשה במשורה ובפרט במקרים חריגים בהם:

'קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או אם מתגלים על פני הדברים פגם או שגיאה עקרונית, היורדים לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעות העובדות....'".

כוחם של דברים אלה יפה לעניינינו.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום.

הפיקדון שהופקד יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות האמורות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.