זו תביעה לצו עשה, צו להריסת מבנה שלטענת התובעים, הנתבעים בנו בצמוד לגבול שבין חלקות הצדדים. נטען שמדובר במבנה בגודל של מעל 20 מ"ר שנבנה ללא היתר, תוך יצירת מפגעים בטיחותיים, מטרד לתובעים – חסימת אויר, שמש ונוף, ותוך פגיעה בערך המקרקעין שבבעלות התובעים.

לטענת הנתבעים, בעיקרה, רכשו את בית המגורים בשכנות לתובעים, יחד עם המבנה נשוא התביעה שבחצר, ושהיה קיים מזה עשרות שנים, ומשכך לא יעלה על הדעת שמדובר בבניה לא חוקית. הנתבעים טוענים כי בגבולות המבנה הקיים בחצר, מזה עשרות שנים, עשו שיפוץ, שאין בו שינוי מהותי לעומת המבנה המקורי, וזאת ע"מ להכשירו למקום לימודים עבור ביתם הסטודנטית.

עם הגשת התובענה, התבקש גם צו מניעה זמני לאיסור המשך הבניה שהייתה במקום, ו/או לעשות בו שימוש, כבוד השופט הראל הורה במעמד צד אחד, על צו ארעי ביום 12/4/10, התקיים דיון במעמד הצדדים, ולאחר הגשת תגובות וחקירת מצהירים, אותם מצהירים שבפניי, ובסופו ניתנה החלטה ביום 19/4/10, ולאחר שגם הועדה המקומית לתכנון ובניה ר"ג, שבתחומה נמצא המבנה, צורפה כצד לאותו הליך, ולפיה, נדחתה הבקשה לצו המניעה, סעיף 14 לאותה החלטה, כאשר נקבעו ממצאים בסעיף 15 לאותה החלטה, לחובת התובעים, והגם שהינם ממצאים ומסקנות לכאוריים לאותו שלב.

משלא צלח הליך גישור, וכן לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה מהותית או דיונית, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונספחים מטעם התובע 1 והנתבע 1, שהם כאמור אותם צדדים שהעידו במסגרת ההליך הזמני, כל צד צירף מספר תמונות להמחשת התמונה, וכן התכתבות רלוונטית עם העיריה. הנתבעים מציינים בתצהירם גם חריגות בניה דומות ואף חמורות יותר של התובעים, תוך ציון שמדובר בשכנים שהינם מסתכסכים סדרתיים עם שכנים רבים, נטען בעניין להרחבת חזית אסורה, למעשה קיימים בתיק הנספחים והמוצגים מן ההליך הזמני, וכן מה שצורף לתצהירי העדות כאן. בית המשפט בדיון סימן כ נ/1, תמונה שחשובה לעניין המחלוקת העובדתית ושאמורה לתאר מבחינת הנתבעים את הקיים והבנוי קודם לשיפוץ לטענתם. כן צורף על ידי התובעים מכתב מיום 13/11/11 מעירית ר"ג, ולפיו דוח המפקחת שביקרה במקום ב4/10, מועד הדיון בצו הזמני, הועבר למחלקה המשפטית להכנת כתב אישום בתאריך 28/4/10. אין חולק שעד היום כשנתיים וחצי ממועד הצו הזמני, וכשנה מהמכתב האחרון בעניין, לא הוגש אישום בגין הבניה האמורה, על ידי הועדה המקומית בעירית ר"ג וכנגד הנתבעים, והצדדים טענו גם לעניין זה בסיכומים.

כאמור, בדיון העידו התובע והנתבע, התובע עמד על דעתו שהמבנה המקורי היה בגודל כ-4 מטר ונמוך יותר מן הגדר במבוק שהייתה בין הבתים וכאשר גגו היה איסכורית. המבנה החדש נבנה מכיוון המקלט בצמוד לאותה גדר. לטענתו הדבר פוגע בפרטיותו, הגם שאין חלונות מן המבנה לכיוונו, ושקיימת גדר במבוק וגדר חיה, המונעת ראיה מן המבנה לכיוון שלו. לשיטתו, עיקר ההפרעה הינה לחדר המגורים שלו, שנמצא כ2.5 מטר מן הגדר, וזהו עניין אישי הנובע מן הגודל והגובה של המבנה שהוקם לעומת המבנה המינימלי שהיה קיים קודם. התובע מאשר שביתו גבוה יותר בן שני קומות, ושהיה מוכן לשקול הסכמה בתנאים למבנה שהוקם במידה ויונמך לגובה של

כ 1.7 מטר. התובע מכחיש העדר כוונה להגשת אישום, וכן מכחיש חריגות בניה שהנתבעים מיחסים לו בתצהירם, ומציג הסבר בעניין. כן מכחיש נזקי נזילה מכיוונו למקלט, וכן קיום מרזב משטחו לשטח הנתבעים. התובע מכחיש סכסוכים מרובים עם מספר שכנים, ולמעט סכסוך עם משפחת לוי.

הנתבע העיד שלפני השיפוץ, המבנה שימש למשרד, והיה באותו גודל בדיוק של מה שנרשם על ידי מפקחת הועדה ולפי מה שראתה בשטח במועד העבודות, מאשר שאין אישור כיבוי אש למבנה, אך אין גם צורך. הנתבע הרבה לא לזכור פרטים בקשר לעבודות הבניה, למשל זהות הקבלן, וקיום הסכם עמו, חלקם בנגוד לעדותו בצו הזמני, בכל מקרה לא הוצג הסכם עם קבלן השיפוץ או הבינוי, העיד שלגבי קידוחים שבוצעו, הכוונה לפירוק רצפת הבטון הקיימת, ויציקה חדשה, עליה הונח עץ, נטען שלא היה כל שינוי ברמת הקונסטרוקציה. העד מאשר כי הגם שביצע שיפוץ, או תוספת לקיים, לא ביקש היתר, ומתוך הנחה שמדובר במבנה חוקי וקיים עשרות שנים. לדבריו, השינוי החיצוני היחיד הוא ציפוי המבנה בעץ.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים. ב"כ התובעים, טוען שמדובר במטרד, מבנה ללא היתר, ומבלי שהתבקש היתר, וכאשר לכל הפחות גם במקרה של תוספת ושינוי כפי שהיה כאן, ולפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, היה חובה לבקש היתר, ומה עוד שמדובר בשינוי מהותי מבחינת הגודל, בין המחסן הקטן שהיה קיים קודם במקום לבין יחידת המגורים שנבנתה תחתיה כעת, ובגודל של כ 24 מ"ר בגובה 2.5 מטר, וניתן להתרשם בעניין מן התמונות, נטען שגם השימוש למגורים במבנה, הינו ללא היתר, ושתרשים המפקחת שביקרה במקום, מאששת את הטענה לגבי הבינוי הנרחב.

נטען שהתמונה נ/1 משקפת את המימד הרוחבי של המבנה, היכן שמופיע חלון, כך שמדובר במבנה שאינו עולה על 2 מטרx 2 מטר. נטען לסתירות רבות בגרסת התובע שהעיד, מה ששולל את מהימנותו, למשל פרטי הקבלן והסכם עמו, ו/או קבלת מכתבי העיריה, ומהות הקידוחים, למעשה הגרסה בעניין , קרסה, והוכח שמדובר במבנים שונים , בגדלים שונים מהותית, ובשימוש שונה.

ומכאן שקיים מטרד וחוסר נוחות ברורים. נטען כי אי הבאת הקבלן, או משפץ לעדות, או הצגת ההסכם עימם, פועלת לחובת הנתבעים. נטען להפרת חובה חקוקה שלפי הפסיקה, ובהיקף שבוצע כאן, מחייבת במישור יחסי הצדדים, והאינטרס הציבורי, ליתן צו הריסה. וגם אם אין הדר מגיע לקיום עוולת מטרד בפני עצמה. נטען שהממצאים בהליך הזמני, היו לכאוריים בלבד, שוועדת התכנון הותירה את שיקול הדעת בעניין לבית המשפט, ושהדרישה לעדות התובעת, לא מובנת, כאשר גם הנתבעת לא מצאה לנכון ליתן תצהיר מטעמה.

ב"כ הנתבעים טוען שמדובר בנסיבות באבסורד, שכן המבנה קיים כבר 30 שנה, אכן נעשה שיפוץ והוצגו תמונות בעניין, המלמדות על מבנה שהיה קיים, ובוודאי במועד רכישת הנכס כולו על ידי הנתבעים, את התוצאה יש לגזור על פי המציאות המשתקפת מן התמונות. נטען לחוסר אמינות של התובעים, שדיברו על מבנה פח קטנטן שהומר למבנה נשוא התביעה, ותוך התעלמות מן הקיים בשטח שנים. נטען לפגיעה בפרטיות , אך של הנתבעים ובשל מיקום המבנה נמוך מן הקומה השניה של התובעים, שיכולים להשקיף לאותו מבנה מלמעלה, מה שאין הנתבעים יכולים לעשות בהעדר חלון והגדר הצמודה. נטען שבתי משפט לעניינים מקומיים האמונים על טענות מסוג כאן, במקרים דומים, לא מוציאים צו הריסה, וקל וחומר לא בהליך של מטרד או הפרעה בתיק אזרחי.

נטען שנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביקור המפקחת במקום ואי הגשת אישום, הדבר מדבר בעד עצמו, מה עוד שבדיון בצו הזמני, דווקא הפיקוח חיזק את הטיעון שמדובר במבנה קיים, ותוך הפניה לקביעות השופט הראל בעניין בעמוד 6 להחלטה ולכל אורכו. נטען שלא קיים ולא הוכח מטרד, אין אי נוחות או הפרעה, נהפוך הוא, התובעים משקיפים על הנתבעים ולא להיפך. נטען שאין מדובר במקרה חמור של רעש או מוזיקה או פגיעה אחרת בפרטיות, וכן אין הפרעת חובה חקוקה, שכן מדובר במבנה קיים שנים רבות, ושטענות התובעים לוקות גם בשיהוי קיצוני.

לאחר עיון בחומר שבתיק, ושמיעת הצדדים, אני מחליט, לדחות את התביעה שבפני להריסת המבנה נשוא התביעה, וכאשר למען הסר ספק, אין בדחיה למנוע הגשת אישום בעניין ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה בעירית ר"ג, ומשיקוליה שלה.

בהחלטתו בקשר לצו הזמני, ולאחר חקירות הצדדים, אותם צדדים שהעידו בפני, החליט כב' השופט י. הראל ביום 19/4/10, ובקשר לכלל הסוגיות שבמחלוקת כדלקמן: שם בעמ' 6:

"לא שוכנעתי כי המבנה הינו מבנה חדש שהוקם לאחרונה ע"י המשיבים לאחר שהרסו את המבנה מפח שהיה מוצב במקום.

לא שוכנעתי כי המבנה שונה בגודלו מהמבנה שלטענת המבקשים היה במקום עד לבניית המבנה כטענתם.

גם אם המבנה נישא לגובה העולה על גובהו של המבנה שהיה קודם לכן, (אם אכן עסקינן במבנה חדש), או שהמבנה הקודם הוגבה מבלי להורסו - חלונות המבנה אינם נשקפים לבית המבקשים אלא לגדר החוצצת בין שני הבתים ועל כן לא ניתן להשקיף מהם לבית ו/או חצר המבקשים.

חלקו העליון של המבנה מזדקר במעט מעל הגדר החיה החוצצת בין שני המגרשים ועל כן אי הנוחות הנגרמת למבקשים אינה מגעת לכדי אי נוחות שבגינה יש ליתן סעד זמני.

המשיבים סיימו את ביצוע העבודות ואין בכוונתם לבצע עבודות נוספות.·אין חולק שהשימוש שנעשה ע"י המשיבים במבנה שבמקום (בין הקודם ובין הנוכחי- גם אם אכן הוקם מבנה חדש) לא עלה כדי הפרעה, אם בכלל, למבקשים.·נוכח הצהרת המשיבים בדבר השימוש שיעשו במבנה- לא מצאתי במה יש בשימוש זה כדי להפריע למבקשים.

לא שוכנעתי כי המבנה מסתיר למבקשים את אור השמש ואם מסתיר – כי יש בכך לשנות מהמצב שקדם לביצוע העבודות.

גם אם עסקינן במבנה חדש – לאור האמור לעיל אין לאסור במסגרת הסעד זמני את השימוש בו (כהצהרת המשיבים) ובוודאי שאין להורות על הריסתו.

הנזק שייגרם למשיבים בגין הריסת המבנה עולה על הנזק שייגרם למבקשים גם אם יותר השימוש במבנה עד להכרעה בתביעה העיקרית וזאת, בין היתר, נוכח הצהרת המשיבים בדבר השימוש שיעשו במבנה.

לא שוכנעתי כי השימוש במבנה טומן בחובו סיכון לשריפה לבית המבקשים.

לאור האמור לעיל, אין מקום להותיר את הצו הארעי על כנו ודינו להתבטל. בהסכמת ב"כ המשיבים הנני מורה למזכירות להשיב למבקשים את כל הבטוחות שהופקדו על ידם לרבות, התחייבות עצמית, עירבון בנקאי וערבות צד ג"."

לא ראיתי  שבתום הדיון שבפניי בשקלול כל החומר והנתונים לצו הזמני, ועובר להיום, שיש מקום להגיע לממצאים עובדתיים ו/או מסקנות שונות, באופן מהותי, והגם שכב' השופט הראל קבע אך ורק ממצאים לכאוריים, ולצורכי צו מניעה זמני, ללא צו סופי וקבוע, כפי שנדון בפני.

ליבת המחלוקת נותרה כשהייתה, היקף הבינוי/שיפוץ שנעשה, ובעניין זה לא הוכח להנחת דעתי, שמדובר בבינוי החורג כה משמעותית מן הקיים, והגורם מטרד כנטען, אמנם לא הוכח קיומו של היתר המבנה, כפי ששופץ, ויכול ועצם השיפוץ דורש היתר, ואולם לא ראיתי שיש מקום בנסיבות כאן, שבית המשפט יתן צו שהמקור הראשון, לבירורו והטפול בו, הינו במהותו בפני הועדה המקומית, שאמונה על עניינים אלו, ואף עורבה ספציפית בסמוך לביצוע הבינוי/שיפוץ, וצורפה כצד להליך, ועד היום חרף הדו"ח בעניין, לא הבשיל להגשת אישום, וכאשר לא נטען כלל לטעמים שאינם מן העניין, אלא לכל היותר, סחבת אפשרית בין מחלקות שונות. משכך, והגם שאין חולק שקיימת סמכות לבית משפט אזרחי ליתן צו גם בהעדר מיצוי השלב התכנוני ורישויו, עדיין לא ראיתי כאן, שבהיבט הקנייני/נזיקי – עילת מטרד והפרעה, ובהיבט של הפרת חובה חקוקה כנטען, זהו המקרה, שיש להורות על צו הריסה, בכל מקרה וכפי שצוין, מדובר בשיפוץ מבנה קיים, זה עשרות שנים, והיקפו נקבע לעיל, יתכן אמנם שבוצעה הגבהה מסוימת עובר לשיפוץ, ולתובעים תחושה סובייקטיבית שאינה נוחה כלל ועיקר מן התוצר הסופי, אך עדיין אין מדובר במקרה ברור, ובחריגה כה נרחבת, שלא ניתן למצוא לגביה פתרון אחר, זולת הריסה טוטאלית, ושלא נתבעה כאן, ושעה שהועדה המקומית אינה מגישה אישום בעניין.

אציין שהגם שהתובעים הצליחו להבהיר או לחזק טיעון כזה או אחר, בראיות ובסיכומים שבפניי, למשל לעניין אי הבאת עד רלוונטי, המשפץ מטעם הנתבעים, ו/או סתירות מסוימות שנתגלו בעדות הנתבע שבפני, עדיין נותרנו לכל הפחות ב"תיקו" ראייתי, שבהצטרף להתרשמות כב' השופט הראל, לה יש לתת משקל מסוים, והגם שנקבעה בהליך זמני, התוצאה הסופית נותרת בעינה, לדחיית התביעה, והסעד היחיד של הריסה כוללת, שהתבקש בה.

בהמשך לבקשה מיום 3/11/11, אני מתיר לתובעים לפצל סעדיהם כמבוקש בבקשה מאותו יום.

אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות הדיון בפני בסך 10,000 ₪, (כולל מע"מ) צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל, וזאת בנוסף לסכום ההוצאות שנקבע בסעיף 17 להחלטת כב' השופט הראל.

אני משהה את ביצוע החיוב בהוצאות, למשך 60 יום מהיום, ע"מ לאפשר לצדדים, שהם שכנים, למצות הסכמה כוללת שתייתר המשך הוצאות והתדיינות בעניין וככל שניתן.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.