רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. קיבוץ אשדות יעקב, הינו אגודה שיתופית חקלאית, המאוגדת כקיבוץ (להלן : "הקיבוץ"), והוא בעל הזכויות במקרקעין שייעודם למגורים ולחקלאות מכוח חוזה חכירה דו צדדי, אשר נערך בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל ביום 26/11/08 (להלן: "הסכם המשבצת").

2. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הוא בן לחברי קיבוץ, ונתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") נשואה לנתבע, ועברה להתגורר עמו בקיבוץ במהלך שנת 2006 בדירה הידועה כדירה מס' 2 בבניין 55 בקיבוץ (להלן: "הדירה").

3. התביעה הינה לסלק את ידם של הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ, לרבות מהדירה, מחדר המדרגות ומהשטחים החקלאיים של הקיבוץ, וכן לחדול מלהפעיל את החווה ומשימוש במימי הקיבוץ שלא כדין, ובכלל זה, להתיר לקיבוץ לפצל את סעדיו.

4. תחילת ההליכים בתיק דנא, בבקשה שהגיש הקיבוץ למתן סעדים זמניים, המורים לנתבעים לסלק את ידם מחדר המדרגות בבניין בו מצויה הדירה, והריסת תוספת הבנייה אותה הקימו והשתמשו הנתבעים לצורך סגירת חדר המדרגות, סילוק מכשירי החשמל שחיברו בשקעים השונים בחדר המדרגות, ופינוי כל חפץ ו/או מיטלטלין אשר הציבו בחדר המדרגות שבבניין המגורים, ללא אישור כנדרש מטעם הקיבוץ, ובכלל זה להימנע משימוש בחדר המדרגות כברכושם הפרטי, והטרדת דיירי הדירות הסמוכות, פגיעה ברכושם וסיכול מאמצעי הקיבוץ לשכן דיירים בדירות סמוכות.

5. ביום 12/4/2010, נעניתי חלקית לבקשה, ואסרתי על הנתבעים לנעול את דלת העץ שהותקנה בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים בכלל, או לחסום או להפריע לגישת הדייר ו/או נציג מטעם הקיבוץ להיכנס לדירה שבה הוא מתגורר באותו מבנה בכל דרך שהיא.

לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 26/4/2010, ניתנה החלטה ביום 29/4/2010 המורה לנתבעים, בין היתר, להסיר את כל התוספות שהוספו על ידם ברחבת המבנה, ללובי של המבנה, או לכניסה למבנה, להסיר את הבמבוק ואת דלת העץ, לפנות את הרחבה מכל המיטלטלין והמכשירים החשמליים והחפצים האישיים של משפחתם. כן, נאסר על הנתבעים, לעשות שימוש באותו שטח כבשטחם הפרטי, ולהפריע לכניסת דיירים אחרים למבנה, או לסכל ניסיונות הקיבוץ להשכיר דירות במבנה לאחרים.

6. הקיבוץ טען, כי על-פי החלטות מוסדות הקיבוץ, ילדי חברי הקיבוץ אינם מתקבלים אוטומטית לחברות בקיבוץ עם הגיעם לגיל 18, אלא עוד משנת 1997 הקיבוץ מאפשר לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל 30. הסדר זה כונה "הסדר צעירים", והותאם בשנת 2006 לתמורות שחלו באופי הקיבוץ, משיתופי לאופי של קיבוץ מתחדש.

7. לאחר שחרור הנתבע מהצבא בשנת 2001, הוחל לגביו הסכם שנה ראשונה, כחלק מהסדר הצעירים האמור, במסגרתו הוגדר מעמדו כבר רשות-שכיר בקיבוץ.

לאחר תום תוקף הסכם ה"שנה הראשונה" ועד מלאת 30 שנה לנתבע, הוגדר מעמדו בקיבוץ כבן משק תושב, בהתאם לאמור ב"הסכם הצעירים". מעמד זה הקנה לו רשות למגורים בקיבוץ, תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים, בגין הדירה שהוקצתה לו על ידי הקיבוץ. צעירים המתגוררים בקיבוץ מכוח "הסכם הצעירים", וכל עוד חוסים במסגרתו, קרי עד גיל 30, אינם נדרשים לחתום על הסכם הרשאה פרטני למגורים בקיבוץ.

8. ביום 12/11/09, במלאת 30 שנה לנתבע, פקע מעמדו כבן משק מכוח "הסדר הצעירים" בקיבוץ, והנתבעים נדרשו להסדיר המשך הרשאתם למגורים במסגרת מעמד של "תושב", בכפוף לחתימה על הסכם הרשאה כמקובל וכנדרש לבעלי מעמד זה בקיבוץ. הנתבעים סרבו כנטען לחתום על הסכם ההרשאה, וע"כ ב"כ הקיבוץ פנה אליהם בכתב ביום 23/2/2010, אך הנתבעים התעלמו מדרישה זו, ולקיבוץ לא נותרה כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שניתנה להם, מכוח זכותו כבעל הזכויות במקרקעין.

9. בעוד הקיבוץ מנסה להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, נודע לו כי ביום 20/2/2010, הללו השתלטו על חדר המדרגות בבניין, ממש עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי. התנהלות זו היוותה נדבך נוסף באי נחת ומטרד לדיירי הבניין והשכונה, אשר גרמו הנתבעים. לאור התנהגות הנתבעים, כמפורט בכתב התביעה, פנה הקיבוץ בבקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד, בטרם הגשת התביעה. הקיבוץ טוען כי סילוק ידם של הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ הינו חיוני ונדרש לצורך הבטחת טובתם וביטחונם של חברי ותושבי הקיבוץ, וכן להקטנת נזקי הקיבוץ מפני מעללי הנתבעים.

10. הקיבוץ טען עוד, כי החל משנת 2006 החל הנתבע להפעיל חווה לגידול בעלי חיים על גבי שטחיו החקלאיים, חזירים ועופות בעיקר, בניגוד לחוק וללא אישורים נדרשים מהקיבוץ והרשויות. הנתבע כנטען הקים מבנים ארעיים ובהם משכן הוא את בעלי החיים, וחוסם את הגישה למבנים אלו בעזרת גדרות תיל ומנעולים. הנתבע במעשיו מקים גם סכנה תברואתית של ממש, המסכנת את ענף גידול העופות במשק, ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות, בהיעדר רישיון ופיקוח וטרינרי כנדרש. ניסיונות הקיבוץ וגורמים שונים מהמועצה האזורית עמק הירדן להפסקת המחדל שהקים הנתבע, עלו בתוהו.

11. הקיבוץ טוען כי הנתבע הגדיל לעשות, עת חיבר שלא כדין את החווה שהקים למערכת ההשקיה של הקיבוץ ללא היתר או תמורה, ותוך סיכון מכסת המים של הקיבוץ לצרכיו החקלאיים. הקיבוץ ניסה פעמים רבות לנתק החיבור למערכת המים, אולם הנתבע שב וחיבר החווה למערכת המים של הקיבוץ שוב ושוב.

12. הנתבעים טענו כי "הסדר צעירים" הינו הסדר במסגרתו זכאים היו בני הקיבוץ עם שחרורם מצה"ל להמשיך ללמוד מחוץ לקיבוץ ולאחר מכן לפנות לקבלה לחברות עם הגיעם לגיל 30, וכי קבלתם לפי הסדר זה הייתה אוטומטית, והדיון בה היה פורמאלי. הם טענו כי דחיית הנתבעים ומניעתם מלהיות חברים בקיבוץ, פוגעת פגיעה קשה בעקרונות יסוד, כעקרון השוויון, ללא כל טעמים ראויים.

הקיבוץ לא העלה כנטען את שאלת קבלתם לחברות בצורה אובייקטיבית ועניינית בפני האסיפה הכללית, תוך הפרה של הוראות התקנון.

13. הנתבעים טענו עוד, כי הנתבע גר בדירה 12 שנה, וכבר 3 שנים או יותר פונה למזכירות הקיבוץ לעבור לדירה גדולה יותר. הובטח לו כי כשתתפנה דירה הוא יועבר, אך ההבטחות לשווא. כן, התברר לו, כי בקיבוץ מתבצעת השכרת דירות בתשלום, דבר המהווה הפרה של חוזה המשבצת עליו חתום הקיבוץ.

14. באשר לחווה, לא מדובר בחווה כתיאורו המוגזם והמופרך של הקיבוץ, אלא בפינת חי שהנתבע בזמנו קיבל כל התמיכה מטעם הקיבוץ להקמתה, ובעלי החיים שבה נבדקים על-ידי וטרינר מוסמך.

15. מערכת ההשקיה כנטען מתופעלת בתיאום עם מרכז המשק, אשר בשנת 2007 בהיותו בתפקידו, סוכם שלא צריך להרכיב שעון מים, כי העלות הנה יותר מהעלות השנתית לצריכת המים בפינת החי. בשלב מתקדם, הותקן שעון מים על חשבון הנתבע.

16. מטעם הקיבוץ העידו מר רוני קינן, מזכיר הקיבוץ מספטמבר 2007 (להלן : "מר קינן") ומר אורי שובל, מי שכיהן כמרכז המשק בקיבוץ למשך 5 שנים (להלן : "מר שובל"). מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.

דיון והכרעה:

17. הנתבע העלה טענה כנגד הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, וטען כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. אין לקבל טענה זו, שהרי הלכה ידועה היא, כי שאלת הסמכות העניינית נקבעת לפי מהות הסעד ולא לפי אופי המחלוקת בין הצדדים (ראה : ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי, פ"ד לא (3) 561:

"אין אני מוכן לקבל את הדעה ששאלת סמכותו של בית-המשפט מוכרעת על-פי בדיקת מהותו של הסכסוך ולא על-פי הסעד שאותו מבקש התובע. ..הסמכות נקבעת על-פי התביעה של התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך..."

תביעת הקיבוץ אינה סילוק חבר או הזכאי להיות חבר מהקיבוץ, אלא סילוק יד מהדירה שהקיבוץ הקצה לשימוש הנתבע, כאשר ההסדרים חלו עליו בעבר, ועתה לא חלים עליו עוד, כאשר הנתבעים מסרבים להסדיר המשך הרשאתם למגורים בקיבוץ, ולכן נדרשים לפנות הדירה, ובכלל זה סילוק יד משטחיו החקלאיים של הקיבוץ והסרת המטרד הכרוך בהפעלת החווה, ולחדול משימוש במימי הקיבוץ שלא כדין – סעדים אשר בסמכות בית משפט דנא.

מעבר לכך, קבעתי בהחלטתי מיום 27/12/2011 כי:

"...לא תשמע מפיו כל טענה לגבי זכויותיו מהקיבוץ כחבר קיבוץ, או ניהול חשבון על שמו כחבר.. או גביית דמי חבר ממנו" (ראה גם שם, עמ' 15, שורות 4-5).

משמע, הנתבע לא יכל להעלות טענות לגבי היותו חבר.

סילוק יד מהדירה:

18. המסגרת הנורמטיבית לתביעת הקיבוץ מצויה בסעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

ברע"א 5518/98 יצחק יוסף נ' אביגדור עוקשי ואח', פ''ד נה(3) 294, נפסק כי:

" הוראה זו נותנת עדיפות לבעל הזכות להחזיק על פני מסיג הגבול ומקנה לו זכות תביעה בערכאות לסילוק ידו של הפולש. בתביעה זו על התובע להוכיח הן את זכותו שלו להחזיק בקרקע והן את היעדר זכותו של הנתבע להחזיק בה. בהוכחת תנאים מצטברים אלה תלויה הצלחת התביעה (ע"א 422/75 מזעקי נ' חדד...)".

19. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה אם לקיבוץ הזכות להחזיק במקרקעין עליהם מצויה הדירה. התשובה על כך, חיובית.

אקדים ואומר, כי מר קינן הצהיר, והצהרה זו לא נסתרה, כי הקיבוץ הוא בעל הזכויות במקרקעין שייעודם למגורים, נשוא התביעה (סעיף 2).

הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי נטל ההוכחה המוטל על כתפי הקיבוץ מחולק לשניים: האחד להוכיח זכותו במקרקעין, והשני להוכיח, כי הנתבעים נעדרים זכות להחזיק במקרקעין. בעניין זכות הקיבוץ במקרקעין, הודו הנתבעים בסיכומיהם, כי :

"אמנם, התובע הוכיח כי בהתאם להסכם המשבצת מול המנהל עומדות לו זכויות במקרקעין עליה ממוקמת הדירה אולם, בכל הקשור לתנאי השני לא הצליח התובע להרים את נטל ההוכחה..." (עמ' 21).

הנתבעים לא הוכיחו כל מעמד ו/או זכות בדירה הגוברת על זכות הקיבוץ, ולכן דין התביעה לסילוק יד כנגדם, להתקבל. ויודגש, עו"ד חיים נועם בספרו אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה 337 ( עו"ד ערן שאקי עורך, 2010) כותב כי:

"תקנון האגודה – השיתופית הוא בבחינת חוזה בין האגודה ובין חבריה, וכן - בין החברים לבין עצמם..".

משמע, בהיעדר מעמד של חברות ו/או מועמדות לחברות של הנתבעים, התקנון לא חל עליהם, ומשלא הצביעו על כל זכות המתירה להם מגורים בדירה, עליהם לפנותה. כפי שיובהר להלן, גם אם אקבל את גרסת הנתבע, כי הקיבוץ לא פעל כשורה בעניינו בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין כדי בכך להעיד על זכאותו להישאר בדירה, או להשליך על הסעד נשוא דיוננו – סילוק יד. בנוסף, לו בקשות הנתבע להכיר בו כחבר היו נידונות באסיפה, אין הכרח שזו הייתה מחליטה לקבלו כחבר.

20. הנתבע הצהיר כי: "למן מועד שחרורי מצה"ל הנני מתגורר באותה הדירה אשר הוקצתה לי ע"י הקיבוץ" (סעיף 9). הנתבע נשאל על כך בחקירתו הנגדית, ומסר כי הוא יודע שהדירה נמצאת בקיבוץ, אך אינו יודע לטענתו של מי הזכויות בדירה (ישיבה מיום 27.12.11, עמ' 27).

אין לקבל טענת הנתבע, כי אינו יודע למי הדירה שייכת. הלה לא הציג כל ראיה כי הדירה שייכת לגורם נוסף, ומעצם הימצאות הדירה בשטח הקיבוץ המוקצה לקיבוץ על פי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ.

21. הקיבוץ גם עמד בנטל להוכיח העדר כל זכות של הנתבעים להמשיך לגור בדירה, כאשר מנגד הנתבעים, לא הצביעו על כל זכות המתירה להם להמשיך ולהחזיק בדירה, מלבד העלאת טענות לעניין אי קבלת החלטות בעניינם כדין, ובכלל זה אי הבאת בקשות הנתבע בפני האסיפה לדיון בשאלת חברותו, טענות שדינן להידחות. שכן, גם אם הקיבוץ פעל שלא כדין, ולא העלה את שאלת קבלתו של הנתבע לחברות בצורה עניינית בפני האסיפה הכללית, הרי שקודם לכל היה עליו להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ, וככל שסבר הנתבע כי אין הקיבוץ פועל בעניינו כשורה, היה עליו לפעול במסגרת הגורמים המוסמכים. אך, אין בין טענה זו לבין סירובו של הנתבע להסדיר המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ, ולא כלום.

22. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי ההחלטה על נקיטת הליכים משפטיים נגד הנתבעים לא הובאה לאישור האסיפה הכללית. וכן כי בשני הסדרי הבנים, אין כל אזכור להאצלת איזו מסמכויות האסיפה הכללית לכל אורגן אחר לרבות המזכיר.

איני מקבלת טענות אלו. ב"הסדרים עם צעירים – עדכון 2010", תחת סעיף רקע, נכתבה הערת יונתן, הלא הוא מר יונתן אלתר:

"ב- 10 השנים האחרונות אני מטפל בנושא מתפקידי כמנהל מש"א, וכמזכיר, וב- 4 השנים האחרונות כ"חבר מהשורה"...".

מדברים אלו עולה, כי בין היתר, המזכיר טפל בנושא הסדרים עם צעירים.

מעבר לכך, גם אם ההחלטה בדבר נקיטת הליכים משפטיים כנגד הנתבעים התקבלה שלא כדין, עדיין אין בכך לסתור את העובדה, כי הנתבע היה כפוף להסדרים הללו, ומשתמו התקופות המנויות בהם, היה עליו להסדיר המשך הרשאתו שלו ושל רעייתו למגורים בקיבוץ, כפי שנתבקשו. דא עקא, שהנתבעים סרבו לעשות כן.

23. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו נגד תוקפו של הסדר צעירים, ובעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 27.12.11 בה קבעתי כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. אשר על-כן, כל טענה של ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כנגד התוקף המשפטי של ההסדר, דינה להידחות.

24. מר קינן העיד, ועדותו לא נסתרה, כי החל משנת 1997 הקיבוץ מפעיל: "הסדר בנים" /"הסדר צעירים", אשר נועד להסדיר את מעמד ילדי חברי הקיבוץ המתגוררים בו, כבעלי מעמד של "בני משק", עד להגיעם לגיל 30. הסדר זה אושר באסיפה ומטרתו להיטיב עם הבנים ולסייע להם בתחילת דרכם (סעיף 7 לתצהירו, נספח 3א לתצהירו וישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 16, שורות 21-27).

25. מר קינן הצהיר, כי לאחר שחרור הנתבע מהצבא בשנת 2001, הוחל לגביו הסכם שנה ראשונה, כחלק מ"הסדר הצעירים", אשר במסגרתו הוגדר מעמדו כבר רשות-שכיר בקיבוץ. הנתבע עודכן לגבי מעמדו בקיבוץ והמשמעויות של הדבר. למקרא "הסדר בנים" משנת 1997 עולה, כי ביחס לשנה הראשונה נקבע, כי המעמד הוא של "בר-רשות". משכורת: שכר אחיד. דיור: "תשלום שכ"ד מחיר מיוחד". עד 7 שנים מהשחרור מהסדיר: המעמד – "בר רשות"/ "עצמאות". משכורת: שכר עפ"י ערך העבודה. דיור: מחיר מלא.

בעקרונות היסוד של ההסדר, נקבע בין היתר כי:

" * הבנים במסלול מקבלים שכר עבור עבודתם.

• אשדות מתחייבת לתת לבן עבודה ומגורים בשנת העבודה הראשונה בלבד...
• עם הקבלה לחברות תחשב כל שנת מועמדות לשתי שנות ותק".

26. בעניין זה, איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, כי ההסדר הראשון משנת 1997, אינו מוגבל בזמן, הואיל ובהסדר זה כן הוגדרו השלבים השונים : צבא, שנה ראשונה, עד 7 שנים מהשחרור מהסדיר ובלימודים. משכך גם בתום שלבים אלו, היה על הנתבע להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ.

27. הסדר זה הוחל על הנתבע, ובמסמכים המצויים בתיק לא נראה כי העלה כל טרוניה כנגדו, ועדותו בעניין זה הייתה תמוהה למדי, וכך העיד:

"ש. מאז 2001 ועד היום כתבת מכתב, התלוננת על התנאים האלה.

ת. בוודאי, הרבה פעמים, במכתבים שלי למר יונתן אלתר לא התלוננתי על המכתב הזה אלא התלוננתי על הרבה בעיות אחרות שהיו לי בתור חבר בקיבוץ.

ש. לא התלוננת על התנאים האלה שמחייבים אותך.

ת. התלוננתי על הרבה דברים, לא ידעתי מקיומו של המכתב. התלוננתי שמחייבים אותי בגין שכר דירה ולא דמי חבר, זה בשיחות שלי עם יונתן אלתר.

ש. יש סיכומי מפגש בינך לבין יונתן משנת 2004 . תראה לי בהם שהתלוננת כנגד התנאים של ההסכם שנה ראשונה שאנו טוענים לו משנת 2001 , לרבות שכר דירה ושאר התנאים.

ת. אלה סיכומים שנעשו לא בפני והתלוננתי בפני יונתן שלא הועלו על הכתב

ש. אין לך ראיה בכתב שהתלוננת .

ת. תקרא את המכתבים ששלחתי" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 29).

במכתבים אשר צורפו לתצהירו, אין כל טענה כנגד ההסדר, אלא אלו הסתכמו בבקשתו להתקבל כחבר קיבוץ. מה גם, שלו היו דברים בגו, יש להניח כי הנתבע היה טורח להעיד את מר אלתר לאישוש גרסתו. הימנעות מהעדתו פועלת לרעתו. יתרה מכך, עדותו זו של הנתבע לפיה הוא במעמד של "חבר בקיבוץ" סותרת חזיתית את טענתו וטרוניתו על כך שלא התקבל כחבר בקיבוץ, וכי בקשתו כביכול לא נדונה כלל.

28. לתצהיר מר קינן צורף הסכם שנה ראשונה עם הנתבע משנת 2001, במסגרתו נקבע בין היתר, כי הנתבע נכנס לעבודה ב"לוג" ומתאריך 1/11/2001 עובר למעמד: "בר- רשות" – שכיר (נספח 4 לתצהירו). משמעות האמור לעיל, בין היתר, כאמור בהסכם :

" 1. שכר דירה – ב"סלע" 650 ₪ (לאחר הנחת שנה ראשונה בסך 250 ₪)...

3. חיובי שכר דירה, כל-בו, רכב, מזון, חשמל, כביסה, טלפון, בריאות, כבלים וכו' – להעביר להנה"ח כמקובל במשק לגבי שכירים – והן יופנו לתקציב האישי...

6. המשכורת – עוברת לתקציב האישי ולא לחשבון הבנק..."

הסכם זה נערך על-ידי מר יונתן אלתר.

ב"כ הנתבעים התנגד להגשת המסמך משלא הוגש באמצעות עורכו, ומשהנתבע טען כי לא קיבלו. על-כן קבעתי, כי בשלב זה אין להגישו (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 28).

חרף התנגדות זו, הנתבע הלכה למעשה, אישר בעדותו, חלק מהאמור בהסכם:

א. מחד, הנתבע סירב לאשר שהחל משחרורו מצה"ל חויב בשכ"ד חודשי על-סך 650 ₪ (שם, עמ' 27, שורות 21-22), מאידך, לאחר שהופנה לדוחות משנים 2002-2003 וביקש לאשר חיוב בשכ"ד בסך 650 ₪ החל מינואר 2002 ובחודשים העוקבים, אישר הדבר (שם, שם, שורות 23-25). נראה אם כן, כי הנתבע עושה ככל יכולתו להרחיק עצמו מהאמור בהסדר, ועצם סתירה זו בעדותו, כמו בעניינים אחרים, כפי שיובהר בהמשך, מצביעה על המהימנות שיש לייחס לדבריו.

ב. הנתבע אישר, כי מאז שחרורו מצה"ל ואילך, חויב בתקציב האישי עבור קניות בכולבו, חשמל, כביסה, טלפון וכבלים (שם, שם, שורות 26-28).

ג. מעיון בתלושי השכר אשר צורפו ל- ת/1 עולה, כי הנתבע החל לעבור ב"לוג תעשיות (מרכז) בע"מ" מיום 8/11/2001. הנתבע נחקר בעניין הפקדת משכורותיו ממפעל בלוג, ניסה להתחמק, אך נאלץ לאשר (בישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 24-25) כי משכורותיו היו מופקדות לדו"חות התקציב שלו. הסדר זה מתאים למה שנקבע בהסכם שנה ראשונה, ומאשש את הטענה כי ההסכם חל על הנתבע. הנתבע גם עבד בגידולי שדה, במסגריה וברפת (ראה חוזה העסקה עימו משנת 2003 – ת/2), וקיבל משכורת בגין, וגם כאן אישר בעדותו כי משכורותיו הופקדו לדו"חות התקציב שלו.

29. במהלך עדות הנתבע התברר, כי היו תקופות שהלה עבד גם כעצמאי. עובדה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל והתברר בעדותו כי היו לו רווחים שאותם נראה לכאורה, כי לא העביר לקיבוץ. בעדותו הוגש ת/5, אשר כלל בין היתר מכתב משי כהן, רואה חשבון, הממוען לנתבע מיום 5/12/2010, לפיו לנתבע תיק עוסק מורשה עצמאי במע"מ, והרווח הנקי לתקופה שמועדה לא ברור, אלא רק ברור הכיתוב 1/1/09 הינו 64,353 ₪. באישור זה מצוין בסעיף 3 ככל הנראה גם הפסד, אך הכיתוב שם לא ברור. הנתבע נחקר בעניין זה (שם, עמ 26-27) ונשאל אם העביר את רווחיו לקיבוץ. תשובותיו לא היו מהימנות או מדויקות, והוא הותיר בי רושם שלילי, של מי שמבקש להתחמק ממתן תשובות, משנה את תשובותיו לעיתים תכופות ולפי הצורך. לא הוכח בפניי ולו לכאורה כי הנתבע העביר את רווחיו לקיבוץ מעבודתו כעצמאי. עובדה זו סותרת את טענותיו של הנתבע בדבר מעמדו כחבר קיבוץ ששילם כביכול דמי חבר.

30. מר קינן הצהיר כי ההסדר לעיל, עודכן בשנת 2006 בהתאם לשינויים שחלו באופי הקיבוץ. מר קינן צירף לתצהירו העתק נוסח הסדר "בנים צעירים" משנת 2006, מעודכן לשנת 2009 (נספח 3ב'). בעדותו הבהיר הוא כי:

"נספח 3א' כתוב החלטת אסיפה 10/97. בשנת 97 נתקיימה אסיפה והיא קיבלה את הסדר הבנים ועל סמך זה אנו פועלים עד היום עם תיקונים פעם אחת בשנת 2006 שאורחות החיים השתנו, ופעם שנייה בדצמבר 09" (שם, עמ' 16)

מעיון בהסדר זה עולה, כי הוא נדון ואושר ב"מועצת קהילה" ביום 12/12/06. בתחתית העמוד נכתב בין היתר: "עדכון הסדר צעירים 2009". כן, בעמוד הראשון להסדר נאמר בין היתר:

"ב- 2006, ההסדר נדון ע"י "המזכירות הפעילה", נדון ויאושר ע"י "מועצת הקהילה" והובא לידיעתם של כל הנוגעים בדבר. היום 4 שנים לאחר מכן אנחנו מבקשים לעדכן שוב את הדברים....".

לאור האמור לעיל, לא ברור אם העדכון משנת 2009 או 2010. במיוחד שבכתב התביעה צוין, כי מצ"ב העתק הסדר "בנים צעירים" מעודכן לשנת 2009-2010.

עם זאת, גם אם אקבל את הגרסה כי ההסדר שונה בשנת 2010 והנתבע היה אז מעל גיל 30, הרי שעל אחת כמה וכמה היה עליו להסדיר את מעמדו והמשך הרשאתו למגורים בקיבוץ, שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ? דווקא הסדר זה מחזק את טענת הקיבוץ, כי במלאת גיל 30 הסתיימה לגביו תחולת הסדר הצעירים והוא עבר למעמד של תושב רגיל (בר רשות בתמורה) בקיבוץ. מעמד זה כמו כל מעמד יש להסדירו.

בנסיבות אלו, נשלח לנתבע מכתב ביום 24/12/2009 על ידי מר אורי קרפ, השכרת דירות (נספח 6 לתצהיר מר קינן), ואשר עניינו "שי היימן - עדכון שכ"ד", שם נכתב כי:

"עם הגיעך לגיל 30 מסתיים מעמדך כבן משק. ואתה עובר למעמד של תושב עם הרשאה להתגורר בדירה ומשלם שכ"ד רגיל ללא הנחה...ובנוסף אבקשך להגיע למשרדי לשם חתימה על הסכם הרשאה זמני למגורים בדירה 55/2

אבקשך להגיע למשרדי בתאום אך לא יאוחר מתאריך 30.12.09 ".

לא נסתרה טענת הקיבוץ, כי הנתבעים סרבו לחתום על הסכם הרשאה, סירוב אשר לא נהיר

לי כלל.

31. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי הנחת המוצא לבחינת זכויות הנתבעים, כעולה מכתב התביעה הינה, שמדובר בזכויות של "ברי רשות בתמורה". בהתאם לכך, המדובר ברישיון בלתי הדיר/ זכות בלתי הדירה, אשר הקיבוץ לא יכול לחזור בו, באופן חד צדדי. לפיכך, יש להחיל על המקרה את דיני בר הרשות.

עוד טען, כי הנתבעים התגוררו בדירה ברישיון ובתמורה במשך למעלה מ- 11 שנים קודם להגשת התביעה, ביטול הרשאת המגורים התקבלה על דעת מזכיר הקיבוץ בלבד. הנתבעת, אינה בת קיבוץ, והסכמי בנים אינם חלים עליה. אף אם יקבל בית- המשפט את עמדת הקיבוץ לעניין ביטול הרשאה מכוח הסכם צעירים, הרי שאין הביטול יכול להתייחס להרשאה של הנתבעת, אשר הוכרה כברת רשות בתמורה ורישיונה לא בוטל.

32. הפסיקה הכירה במקרים מעטים בלבד של רשות בלתי הדירה. בכל המקרים הללו דובר במי שקיבל את הרשות במפורש, תוך עידוד בר-הרשות להשקיע בבנייה של קבע על המקרקעין, ותוך יצירת מצג אקטיבי של כוונה לתת רשות בלתי הדירה (ראה : ע"א 7139/99 יובל אלוני נ' אליעזר ארד ואח', פ"ד נח (4) 27 (2004)), שם נקבע כי:

"הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק (Estoppel) שפותחה בדיני היושר האנגליים. השתק נועד למנוע תוצאות בלתי צודקות, המתחייבות לכאורה מן הדין, על-ידי השתקת המתנגדים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות או עובדתיות, שהן נכונות כשלעצמן. השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך. עם זאת לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק, הפעלת הכלל היא גמישה, ולבית-המשפט ניתן שיקול-דעת בקביעת הסעדים – אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים – על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי".

פרופ' נינה זלצמן עמדה על הגדרת "רישיון במקרקעין", במסגרת מאמרה "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב 24 (תשנ"ה – תשנ"ו), וכתבה כי:

"רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל-המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. ״רשות במקרקעין״ באה להבחין מהענקת זכות במקרקעין שמאפייניה הם החזקה ושימוש בנכס, או שימוש בלבד... הרשות נעדרת כוונת הקניה של זכות בנכס. אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין...ואפשר שתינתן על-ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי-מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס... רשות גרידא באה להבחין איפוא מן הרשות החוזית. תוכנה של הרשות החוזית, משך קיומה, ותנאי סיומה, ילמדו מן ההסכם שבין הצדדים. רשות גרידא אינה מעניקה לבעליה זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין. היא בגדר היתר של רצון טוב שנותנו רשאי לבטלו בכל רגע. אך כל עוד היא מתקיימת בעל הרשות הוא מחזיק כדין או משתמש כדין במקרקעין, ואין בעל המקרקעין רשאי להעלות נגדו כל טענה שההחזקה או השימוש שהוא עושה בנכס פוגעת בזכות הקנין שלו".

מן הכלל אל הפרט

33. ביחס לנתבעת, טוב היה אילו טענת ב"כ הנתבעים לעיל, לא הייתה נטענת כלל. ב"כ הנתבעים מנסה לנתק בדוחק בין ההרשאה שניתנה לנתבע להרשאה שניתנה לנתבעת, ניתוק שהינו מלאכותי ואין לקבלו כלל וכלל, שכן, גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע, ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה.

מה גם, שטענה זו סותרת את הודאתם של הנתבעים בסעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן, אשר בו הם הודו בנטען בסעיף 3 לכתב התביעה, לפיו הנתבעים גרים בקיבוץ כברי רשות מכוח תחולת "הסדר הצעירים".

34. מגורי הנתבע בדירה לתקופה ארוכה, אינם מעלים ואינם מורידים, שכן ההרשאה לגור בה הינה מכוח ההסדרים שחלו עליו. משאלו אינם חלים עוד עליו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ, אין הוא רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה.

35. הנתבע לא הצליח להוכיח קיומה של כוונה מצד הקיבוץ לשלול מעצמו את האפשרות בתום תקופת ההסדרים, לממש את זכותו הקניינית לקבל לידו את הדירה פנויה, או לחייב את הנתבעים להסדיר את המשך הרשאתם למגורים בקיבוץ. לא הוכח, כי הנתבעים שינו מצבם לרעה על-ידי השקעות שהשקיעו בדירה, מתוך ציפייה שיצרה אצלם ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בדירה.

נכון הוא, שב"הסדר הבנים" משנת 1997, לא נקבע, כי עד 7 שנים מהשחרור מהסדיר, על הבנים יהיה לחתום על הסכם. גם, ב"הסדרים עם צעירים – עדכון 2010" לא נקבע שבסוף המסלול, שיהיה על הנתבעים לחתום על הסכם כלשהו, אלא שנקבע שם כי סיום המסלול הוא בגיל 30, וכי בסיום המסלול עובר הבן למעמד תושב על כל השלכותיו מבחינה שכר דירה וכו'.

משלא חלים ההסדרים דלעיל עוד על הנתבע, וגם אם אין בהם תניה, המתנה המשך המגורים בקיבוץ בחתימה על הסכם הרשאה, אין כל מניעה מצד הקיבוץ, אשר הדירה שייכת לו, לדרוש חתימה על הסכם מעין דא, לחילופין- לדרוש את פינויה. לו היה שוכרים הנתבעים דירה בעיר, והסכם השכירות היה תם, היו נדרשים לחתום על הסכם חדש או לפנות את הדירה. באותה מידה, כאשר ההסדרים לא חלים עוד על הנתבע, הרי שהקיבוץ אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ומחובתו להסדיר מעמד הגרים בתחומו, באמצעות הסכם ו/או בכל דרך אחרת מקובלת.

חבר קיבוץ ו/או בקשה לחבר קיבוץ:

36. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי תקנון הקיבוץ מבדיל בין קבלה למועמדות של בעלי זיקה טבעית לקיבוץ, לבין אלה שאין להם זיקה כלל לקיבוץ. זאת ניתן ללמוד מהוראות פרק ג' לתקנון, לרבות סעיף 33. לפיכך, צעירים הנולדים לחברי קיבוץ וחיים בו את חייהם, נחשבים למועמדים טבעיים לחברות בקיבוץ ועם הגיעם לבגרות אמנם נדרשת מהם הגשת בקשה פורמאלית להתקבל כחבר, אך בדרך כלל זהו מעין הליך אישור על ידי האסיפה הכללית כמשהו מובן מאליו, זאת במובחן מאנשי חוץ המבקשים להיכנס לקיבוץ ולחיות בו בתור חברים, שם התהליך הינו מורכב יותר. מובן ומוסכם, כי הנתבע 1 נמנע על הראשונים.

איני מקבלת טענה זו, שכן בסעיף 33 לתקנון, נקבע בהאי לישנא :

"האסיפה הכללית רשאית להחליט בדבר קבלת חבר גם מבלי שיידרש לעבור תקופת מועמדות או לחתום על תצהיר מועמדות ובקשה להתקבל כמועמד, ובלבד שאותו אדם הגיש בקשה בכתב להתקבל כחבר תוך תקופה שהאסיפה הכללית קבעה לענין זה והמבקש הוא אחד מאלה :

(א) ילדו של חבר הקיבוץ;

(ב) מי שהתחנך בקיבוץ לפחות שתי שנים סמוך להגשת בקשתו;

(ג) אדם המבקש לעבור לקיבוץ מקיבוץ אחר שבו היה חבר עד כה;

(ד) חבר שהתחנך בקבוצת נוער הידועה בשם "השלמה" או "גרעין".

(ה) אדם המתקבל בנסיבות שלדעת האסיפה הכללית הן נסיבות מיוחדות המצדיקות ויתור על תקופת מועמדות".

האסיפה רשאית ואינה חייבת להחליט בדבר קבלת חבר בתנאים המנויים שם. הלשון "רשאית" מעידה על-כך, שאין חובה, כי צעירים הנולדים לחברי קיבוץ וחיים בו את חייהם, ייחשבו למועמדים טבעיים לחברות בו.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות מר קינן, אשר מצאתי לקבלה, שם העיד כי :

"סעיף 33 למיטב הבנתי אסיפה כללית רשאית ולא חייבת, ואני קובע בכל התקופה שאני מזכיר לא היה אפילו לא מקרה אחד שכזה, לא היה בן אחד שהתקבל ללא תקופת מעומדות, בתקנון כתוב שתקופת המועמדות תהיה שנה, והקיבוץ דרך קבע, קבע להאריך את התקופה לשנתיים, ולכן אני לא רואה שום מקום להשוואה, מאחר וכאשר מדובר בבנים שלא התקבלו לחברות, ולא עברו את התהליך הזה, אנו נוהגים איתם בהתאם להסדר הבנים" ( ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 17).

37. בהתעלם מהאמור בסעיף 33, אוסיף ואומר בהערת אגב, כי בסעיף 10 לתקנון הקיבוץ, אשר עניינו "בקשה להתקבל כמועמד", נקבע כי:

"המבקש להתקבל כמועמד ימלא שאלון ויחתום על תצהיר ובקשה להתקבל כמועמד בנוסח שהקיבוץ יקבע, ואשר יכלול פרטים על גילו, מצבו האישי, ילדיו, הוריו ויתר התלויים בו, מצבו הרפואי, קיצור תולדות חייו, רכושו, התחייבויותיו וזכויותיו, ועל הליכים משפטיים במידה ומתנהלים נגדו או על-ידיו. בקשה זו כוחה יפה גם כבקשה להתקבל כחבר" .

מבלי לדון בהתנגדות ב"כ הקיבוץ בסיכומיו להגשת המסמכים להלן, אף אחד מהמסמכים אשר צורפו לתצהיר הנתבע (נספחים 1 – 2ב'), ואשר עניינם כטענתו, פנייתו לקידום עניין חברותו והעלאתו להצבעה באסיפה, לא ערוכים כמצוות סעיף 10 לתקנון.

בסעיף 25 לתקנון נקבע, כי : "בתום תקופת המועמדות, יועלה על סדר היום של האסיפה הכללית דיון בדבר קבלת המועמד כחבר". משלא ראיתי כל בקשה ערוכה כאמור לעיל להתקבל כמועמד, הרי שלא היה מקום להביא את העניין בפני האסיפה הכללית.

38. בנסיבות אלו, איני מקבלת גם את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי שעה שפעל הנתבע בהתאם להוראות התקנון, עת הגיש בקשה להכיר בו כחבר קיבוץ, אין הסכם הבנים יכול לחול עליו באופן שיפגע בזכויותיו המעוגנות בתקנון.

כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ, הסדר הבנים חל עליו.

39. בעניין זה, גם אין מקום לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי ניתן ללמוד מתוכנו של ההסדר הראשון משנת 1997 שבן הקיבוץ מתקבל למועמדות באופן אוטומטי, מבלי להידרש להחלטה נוספת בעניין, לאור האמור בסעיף האחרון בהסדר: "עם הקבלה לחברות תחשב כל שנת מועמדות לשתי שנות ותק".

עצם המינוח "עם קבלה לחברות", מעיד על כך שהקבלה אינה אוטומטית.

40. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי כיום נסמך הקיבוץ בתביעתו לסילוק יד, על מחדליו עת בחר שלא להביא בקשותיו של הנתבע בפני האסיפה, לדיון בשאלת חברותו, וכי אם היה פועל כמצוות החוק, ייתכן ותביעתו דנא הייתה נחסכת מהצדדים.

בעניין זה העיד מר קינן כך:

"ת. מהיום שאני משמש בתפקיד, לא פנה אלי שי אף לא פעם אחת להתקבל כחברות ועל כך אין חולק.

ש. מקודמך לא קיבלת מידע לגבי בקשות כאלה ואחרות.

ת. בעיון במסמכים שנוגעים לשי בתיקו האישי, וכל הנוגע להחלטות הקיבוץ, היו בעבר שתי פניות של שי לשני מזכירים לפניי, בהם שי ביקש להתחיל תהליך של קבלה לקיבוץ. המזכירים הם יונתן אלתר ואריק ראובני.

ש. מציג לך את נספח 1 לתצהיר הנתבע...

ת. ראיתי את המסמך פעם ראשונה בהגשת התצהיר שלכם בתיק.

ש. אמרת שהוגשו בקשות בעבר על ידי שי, יש תיק אצלכם בקיבוץ של הגשת בקשות שמתויקות בקשות.

ת. לא, זה יכול להיות בתיקו האישי של שי בקיבוץ, לא זוכר שראיתי דבר כזה" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 13-14)

נספח 1 אשר צורף לתצהיר הנתבע הינו מכתב מיום 5/12/01, הממוען למר יונתן אלתר, בו מביע הנתבע רצון להיות חבר קיבוץ ומבקש את עזרתו בנושא. ב"כ הקיבוץ התנגד בסיכומיו להגשת נספח זה, משהוצג לראשונה רק במסגרת תצהיר עדות ראשית.

מבלי לדון בהתנגדות זו, הרי שאין כל נפקות למסמך זה משלא קרא הנתבע למר אלתר לעדות על מנת לאשש את גרסתו, כי התנהלות הקיבוץ כלפיו הייתה שלא כדין.

יתרה מכך, מר קינן הופנה למסמך, אשר הינו סיכום מפגש עם הנתבע מיום 12/2/04 (נ/1), ואשר נערך על ידי המזכיר מר יונתן אלתר, ובמסגרתו נכתב בין היתר כי:

"5. שי דיבר איתי על קבלה לחברות – הסברתי לשי שקשה לי להאמין שאשדות תקבל לחברות אדם שמזה שנתיים וחצי (מאז השחרור) הוא לא ממש מתפרנס".

בעניין זה העיד מר קינן כך:

"ש. מפנה אותך לסעיף 5 וסעיף שכותרתו "חברות" בדף השני של המסמך, מהמסמך עולה כי לפחות בשנת 2004 שי העלה את בקשתו לקבלה כחבר.

ת. לא ידוע לי מה היה באותה תקופה, את המסמך אני מכיר, באותה תקופה היה יונתן אלתר המזכיר ומה שיונתן כתב הוא נכון, לו היתה מגיעה אליי בקשה כזו הייתי שוקל את השיקולים, ובהתאם לתקנון האגודה הייתי מביא להתייעצות אם מסכימים לקבלה למועמדות לחברות, ובמידה והייתי מגיע למסקנה שאין סיכויים סבירים, הייתי מנסה לשכנע את המבקש להסיר בקשתו כדי למנוע עוגמת נפש, ובמידה והיה בכל זאת מבקש הייתי מביא לדיון ולקבלת החלטה של המזכירות שזה תפקידה להמליץ או לא...

ש. בעדותך אמרת שאתה מודע לשתי בקשות שהגיש שי לקבלה לחבר ולסיכום פגישה איתו שבמהלכו עלתה עניין חברותו, ואתה אומר שנושא חברותו לא נבדק כלל.

ת. הנושא של בקשת חברותו של שי לא הגיע לוועד ההנהלה כדי שיביאו אותו בפני האסיפה להצבעה על חברות. הבקשה שלו נעצרה בשלב הראשוני, למיטב ידיעתי. לא מצאתי שום סימוכין אחרים שאומרים אחרת" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 16)

מר קינן אינו יכול להעיד על מה שארע שלא בתקופתו, וכאמור לעיל, ככל שברצון הנתבע להוכיח את טענתו, מחובתו היה להזמין את המזכירים שכיהנו דאז ו/או את מי שלהם הגיש את בקשותיו. בכל אופן, ניתן לכאורה ללמוד ממסמך זה, כי הקיבוץ כן התייחס בצורה כלשהי לבקשתו להתקבל כחבר. הנתבע אומנם העיד, כי הבקשה ששם לא נדונה מעולם : "...היא לא הגיעה להתדיינות כלשהי, חוץ מהדבר הזה לא הגיע אליי שום בשורה שמעלים אותי למועמדות או לא. לא קיבלתי תשובות ברורות" (שם, עמ' 36). אך כאמור לעיל, הנתבע לא קרא לעדות למר אלתר.

41. במהלך שמיעת הראיות הוגשו שני מסמכים : האחד סומן נ/2, וכלל דו"ח לחבר - פירוט תקציב כולל לתקופות 1/2004, 2/2004 ו- 12/2003, דו"ח לחבר אשר עניינו תקציב אישי לקיבוץ נכון ל- 06/2011 ודו"ח חיובים לנסיעות מ- 1/2/04 עד 29/2/04.

השני סומן ת/1, אשר כלל בין היתר, זיכויים וחיובים של הנתבע, לתקופות 1/04, 2/04 ו-12/03, אלא ששם כונו מסמכים אלו דו"ח לתושב" ו"דף לתושב".

בעניין זה טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לזיוף מסמכים, כך שהדו"חות הוצגו בניסיון לצייר מצג שווא לפיו התנהלות הצדדים משך כל השנים התנהלה באמצעות דו"ח לתושב ולא תקציב לחבר, מתוך מטרה ברורה והיא הרחקת הנתבעים ככל האפשר מזיקתם הטבעית לקיבוץ. הקיבוץ הודה בדיון ההוכחות, כי המסמכים הללו "תוקנו" בסמוך לדיון.

מעבר לכך שקבעתי כי לא תשמע מפי הנתבע כל טענה לגבי זכויותיו מהקיבוץ כחבר קיבוץ, או ניהול חשבון על שמו כחבר או גביית דמי חבר ממנו, אין ב- נ/2, להעיד על התייחסות הקיבוץ לנתבע כ"חבר". טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות הנתבע, כי אינו יודע כלל איזה דו"חות מוציאים לחברי הקיבוץ, וכך העיד:

"ש. אתה טוען שדו"ח החבר שהוצא לך לטענתך, זה אותו דו"ח חבר שמוצא לחברי קיבוץ.

ת. לא יודע איזה דוחות מוציאים לחברי קיבוץ" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 34, שורות 16-17).

מר קינן התייחס בעדותו לסיבה מדוע ב- ת/1 נרשם "דוח לתושב"/ "דף לתושב" ואילו ב- נ/2 נרשם "דוח לחבר", וכך העיד:

"ש. לגבי דף לתושב שהומצא היום, מתי נערך התדפיס הזה ומי הכין אותו, למשל את חודש ינואר 2004, מתי הוכן.

ת. אני ביקשתי מהנח"ש להפיק לנו את כל הדו"חות שהיו לקראת הישיבה של היום.

ש. דף לתושב של 2004 הונפק אחרי כל התצהירים בתיק.

ת. כן, לקראת הישיבה של היום.

ש. אם אני מבין מדבריך, עד לקראת הישיבה היה לשי דו"ח לחבר ולקראת הישיבה הונפק דף לתושב.

ת. אנו בהנח"ש שלנו עבדנו עם המערכת שהיתה לטובת תקציבי החברים ובשלב מסוים עברנו להפריד את תקציבי החברים מתקציבי התושבים כדי לא להמשיך באותה מערכת.

ש. וזה היה לקראת הדיון היום.

ת. לא, ההפקה של הדו"ח היתה לקראת היום. ההפרדה בין מערכות הדוחות הנח"ש של התושבים לבין דוחות הנח"ש של החברים נעשתה בשנה האחרונה למיטב זכרוני.

ש. מפנה לדו"ח לחבר של ינואר 2004 , ליד סעיף משכורת, מה זה אומר.

ת. זה מעיד אלף עדים על כך ששי קיבל משכורת, כי לו היה דף תקציב של חבר, לא היה רשום משכורת כי לא היה מקבל משכורת" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 18).

גרסה זו, לא נסתרה, ולו הנתבע היה סבור אחרת, מחובתו הייתה לזמן לעדות מי מטעם הנהלת החשבונות של הקיבוץ, ולא לטעון טענת זיוף בעלמא.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור המשך עדות מר קינן, כי המספרים בדו"ח חבר ודו"ח תושב הם אותם מספרים, ומהשוואת הנתונים עולה כי המדובר בדו"חות זהים.

42 . הנתבע חזר בעדותו על כך שהוא חבר קיבוץ ו/או שהוא שילם דמי חבר ו/או ניהול חשבון על שמו כחבר (ראה ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 24, שורה 22 ו- 31, עמ' 26, שורות 29 ו- 31 ועמוד 29, שורה 13).

מעבר לכך, שעדות זו הינה בניגוד להחלטתי מיום 27/12/2011, עמ' 9, הרי שלא ברורה טענת הנתבע כי הינו חבר, טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 20 לכתב ההגנה המתוקן, שם נטען כי הקיבוץ דחה את הנתבעים ומנע מהם להיות חברים.

הנתבע טוען מחד, כי הינו חבר קיבוץ, ומאידך מלין כי לא הובאו בקשותיו בפני האסיפה לדיון בשאלת חברותו - טענות אלו סותרות אחת את השנייה, ומצביעות על המהימנות אשר יש לייחס לגרסתו.

43. התוצאה מכל האמור לעיל עד כה היא כי לנתבעים אין זכות להמשיך להתגורר בדירה שהוקצתה להם, וכי יש לפנות את הדירה על ידם ולהשיבה לידי הקיבוץ.

סילוק יד מהשטחים החקלאיים:

44. בראשית דבריי ברצוני להעיר שתי הערות מקדמיות :

א. בישיבה מיום 27/12/2011 קבעתי, כי לגבי האמור בסעיפים 18-20 לתצהיר הנתבע, שהנטל להוכיח, כי הנתבע עושה שימוש שלא כדין ברכוש הקיבוץ מוטל על הקיבוץ, לרבות מטרד ליחיד. לפיכך, הנטל על הקיבוץ להוכיח, כי פינת החי או החווה של הנתבע הוקמה או נמצאת על אדמות הקיבוץ. כפי שיובהר להלן, לא עלה בידי הקיבוץ להוכיח את מיקומה המדויק של החווה.

ב. בכתב התביעה נטען, כי החל משנת 2006, החל הנתבע להפעיל חווה לגידול בעלי חיים על גבי השטחים החקלאיים של הקיבוץ. עם זאת, ההסכם אשר צורף על ידי הקיבוץ, בינו לבין המינהל הינו מיום 26/11/2008, כך שלא ניתן לדעת אילו שטחים הושכרו לקיבוץ על-ידי המינהל, לפני מועד 1/10/08 (התקופה הנקובה בחוזה).

45. הקיבוץ טען כי חוות החזירים ממוקמת בחלקה המצויה בתוך משבצת הקיבוץ בגוש 15106 חלקה 25, על גבי שטחיו החקלאיים, ובחלקה האחר בשטחים הגובלים בשטחים החקלאיים של הקיבוץ, המהווים אדמת בור בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. בשל התנאים הטופוגרפיים, הגישה היחידה כנטען לחוות החזירים הינה דרך השטחים החקלאיים המצויים בתוך משבצת הקיבוץ. הפעלת חוות החזירים, שוללת כנטען מהקיבוץ יכולת להשתמש בחלק ממקרקעיו עליהם היא ממוקמת בתוך גוש 15105 חלקה 25, ואף בחלקים נוספים של מקרקעיו, מפאת האילוץ להרחיק הגידולים שמגדל הקיבוץ בשטחים החקלאיים מתחומי חוות החזירים שיצר לעצמו הנתבע שלא כדין.

46. הנתבע הצהיר, כי פינת החי, אשר בחזקתו נמצאת בחלקה 26 שבגוש 15106. בהתאם להסכם המשבצת שבין המינהל לקיבוץ, החלקה הנ"ל אינה נמצאת כנטען בתחום הקיבוץ (סעיפים 18-19 לתצהירו. ראה גם סעיף 22 לסיכומים, עמ' 3).

47. בהסכם המשבצת בין המינהל לקיבוץ מיום 26/11/08, הוסכם בסעיף 2 כי:

"המשכיר משכיר בזה לאגודה לתקופה של 4 שנים ו 11 חדשים, המתחילה ביום 01.10.2008 ומסתיימת ביום 31.08.2013, שטח של 4,262.703 דונם בערך לפי התרשים או הרשימה המצורפים/שיצורפו להסכם זה והמהווים/יהוו עם צרופם חלק בלתי נפרד ממנו (להלן : "המשבצת") בתנאי כי...

ג. הצדדים מצהירים כי גבולות המשבצת טרם נמדדו וגבולותיה המדויקים טרם נקבעו סופית, ולמשכיר הזכות לשנותם"

להסכם צורף נספח, אשר עניינו: "אשדוד יעקב איחוד- מפת סקר

מתוכנן 120 נחלות"

במסגרתו צורף לוח השטחים, אשר שם מנוי גוש 15106, חלקה 25, אך לא מנויים שם: גוש 15105, חלקה 25 ולא גוש 15106, חלקה 26.

48. מהראיות והעדויות בתיק הגעתי למסקנה לפיה כשל הקיבוץ להוכיח היכן ממוקמת במדויק החווה/פינת החי, ומכאן שאין מקום להורות על סילוק יד הנתבעים ממנה, ואפרט:

א. במכתב מיום 21.3.06 ששלח ד"ר קרנר מיכאל, רופא וטרינר רשותי לנתבע 21/3/06 בעניין: "חזירים עופות וצאן – החזקתם ללא רישוי/ היתר", נכתב בין היתר כי: "הנך מחזיק בכ 10-15 חזירים, מספר עופות ומספר כבשים וכל זאת ליד בית הקברות של אשדות י. איחוד..." (נספח 3 לתצהיר מר שובל). לא צוין שם, היכן מיקומה המדויק של החווה. אותו הדין ביחס למכתבו לסגן ראש המועצה האזורית עמק הירדן מיום 6/4/06 (שם, נספח 4).

ב. במכתב לנתבע מאת פקח הבניה של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מר אמנון קדוש, מיום 31/1/08 (ת/6) נאמר כי:

" הנדון : עבירת בניה – בישוב : אשדות איחוד

בסיור שערכתי בשטח ביום 31.1.08 נמצא כי בצעת עברית בניה במקרקעין בגוש 15105 חלקה 26 ...

מהות העבירה הקמת פחונים ולול ללא היתרי בניה..."

גוש 15105 חלקה 26, לא מופיע בלוח השטחים של הקיבוץ, זאת בכפוף להערה המקדמית, בדבר מועד התחלת השכירות בהסכם המשבצת.

ג. במכתב מאת מר שובל לנתבע מיום 18/3/2010 (נספח 9 לתצהיר מר שובל), נכתב בין היתר כי:

"מזה תקופה ארוכה שנעשה שימוש פיראטי מצידך במים של הקיבוץ לצרכי חוות גידול החזירים והעופות שהקמת באופן לא חוקי על ובסמוך לשטחים החקלאיים בקיבוץ".

ממכתב זה עולה, כי החווה ממוקמת בחלקה על שטחי הקיבוץ ובחלקה האחר על שטחים שלא שייכים לו, דא עקא, שהקיבוץ כשל להוכיח, באמצעות חוות דעת מטעמו, כנדרש בתקנות, היכן ממוקמת החווה, ואיזה חלק ממוקם על שטחי הקיבוץ ואיזה לא.

ד. מר שובל העיד בנוגע להימצאות החווה כדלקמן:

" ש. מפנה להסכם המשבצת עם המינהל בעמודים אחרונים, האם חלקה 26 בגוש 15106 נמצאת בתוך תחום הקיבוץ.

ת. מאחר ואני מכיר את הנושא, מרבית השטח של החווה נמצא מחוץ למשבצת של הקיבוץ, חלק מהספיחים של החווה גובלים בשטח של הקיבוץ, חלק מדברים שנעשו בהיקף שלה מסביב הכוונה, כמו דרכים נטיעת תאנים ודברים נוספים גורמים לכך שחלק מהשטחים שגובלים בחווה זה על שטח הקיבוץ, והקיבוץ לא יכול לעבד. השטח של החווה לא נמצא בשטח המשבצת ברובו" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 22-23).

עוד העיד בנדון כי:

"ש. אמרת שמרבית חוות החזירים לא יושבת על משבצת של הקיבוץ, מה לגבי השאר. אלו חלקים כן יושבים.

ת. ציינתי קודם קטעים של הגדר ושל הדרכים מסביב, שתילות של שתילים מסביב, מקטין את השדה הסמוך לחווה. לא יודע להעריך איזה חלק של החווה נמצא בשטח המשבצת ומה המצב היום" (שם, עמ' 23).

הנה כי כן, מר שובל בעצמו העיד כי השטח של החווה לא נמצא בשטח המשבצת ברובו. על-כן, שעה שלא עלה בידי הקיבוץ להוכיח על איזה שטח שלו נמצאת החווה, אין מקום להורות לנתבעים לסלק ידם מהשטחים החקלאיים של הקיבוץ.

49. סיכומו של דבר, אין מקום להורות על סילוק הנתבעים מהשטחים החקלאיים של הקיבוץ.

הסרת המטרד הכרוך בהפעלת החווה לגידול בע"ח:

50. בסעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נקבע כי:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק...".

ברע"א 537/08 טניה קגן נ' יצחק אוניקול (16/9/08) נקבע כי:

"הנה כי כן, השאלה בענייננו הינה האם התנהלות המבקשת מהווה הפרעה להנאתו הסבירה של אדם ממקרקעיו. מענה חיובי לשאלה זו, אשר קיומה נבחן על-פי אמת מידה אובייקטיבית ביחס לתוצאות המעשה לגבי האדם המוטרד, ולא ביחס לטיבו של המעשה עצמו, הוא אשר קובע את דבר קיומו או היעדרו של "מטרד" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 795 (1976))".

בהלכת אתא לעיל נפסק, לגבי המינוח "הפרעה" כדלקמן:

"סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר, מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד... שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. .. שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי..."

51. עולה מההלכה הפסוקה כי על מנת שהקיבוץ יזכה בסעד של סילוק מכוח עילת המטרד עליו יהא להוכיח כי השימוש שעשה הנתבע בחווה או בפינת החי כלשונו, יש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעי הקיבוץ או להנאה סבירה מהם. ויודגש, אין כל נפקות למינוח שמשתמש בו הקיבוץ – חווה, לעומת המינוח שמשתמש בו הנתבע – פינת חי.

52. הוכח בפניי כי הנתבע לא קיבל היתר להפעלת פינת החי או החווה, ובכלל זה לגדל בעלי חיים לנוי או למאכל אדם, כן הוכח בפניי כי גידול בעלי החיים בסמוך לאדמות הקיבוץ ללא רישיון, או השגחה וטרינרית מסכן את גידול העופות של הקיבוץ. כן הוכח כי הקמת פחונים ולול בשטח שליד בית הקברות של הקיבוץ, מהווה מפגע סביבתי ותברואתי. לפיכך הגעתי למסקנה כי עסקינן במטרד, ויש להורות על פינוי בעלי החיים משם, ואפרט.

53. מר שובל הצהיר כי הנתבע מפעיל על גבי השטחים החקלאיים של הקיבוץ חווה לגידול בעלי חיים: חזירים ועופות בעיקר, אותה הקים בצורה לא חוקית וללא אישורים והיתרים כנדרש מהקיבוץ ומרשויות החוק. החווה הוקמה על ידו בסמוך לגידולים חקלאיים של הקיבוץ, ומורכבת היא ממבנים ארעיים העשויים מפח, ומגודרים בתיל ונעולים במנעולים, בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בכלובים מסוימים שיכן חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם כנטען סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ, ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות.

בעדותו הוסיף שובל כדלקמן:

"ש. מפנה לסעיף 3 לתצהירך, מה הידע שלך בתחום איזה היתרים הוא צריך.

ת. אני מתמצא בחוק התכנון ובניה וחוקי מקרקעין, קיבלתי מידע מהוועדה לתכנון ובניה המקומית ומממ"י ומהנדס המועצה שהמבנים ללא היתר וללא אישור" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 22).

לא רק שהטענה בדבר קיום המבנים שם ללא היתר, לא נסתרה, אלא היא אף נתמכת במסמך, אשר נערך על ידי הפקח, מר אמנון קדוש, מיום 31/1/08 (ת/6), ואשר לא עלה בידי הנתבע לסתור אותו, וכך צוין במכתב :

"הנדון : עבירת בניה – בישוב : אשדות איחוד

בסיור שערכתי בשטח ביום 31.1.08 נמצא כי בצעת עברית בניה במקרקעין בגוש 15105 חלקה 26 ...

מהות העבירה הקמת פחונים ולול ללא היתרי בניה...

הנך נדרש לפרק את הבניה שבוצעה ללא היתר ולהחזיר את המצב לקדמותו בתוך 14 יום ולא יאוחר מיום 15.2.08

במידה ולא תעשה כן, נאלץ להגיש נגדך תביעה משפטית בגין בניה בלתי חוקית, כמתחייב בחוק".

כפי שיובהר בהמשך, איני מקבלת את טענת הנתבע, כי לא קיבל מכתב זה. כן, הטענה בדבר הפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי, נתמכת במכתב מאת ד"ר קרנר מיכאל לנתבע, מיום 21/3/06, שם נרשם כי:

"הנדון : חזירים עופות וצאן – החזקתם ללא רישוי / היתר

הנך מחזיק בכ 10-15 חזירים, מספר עופות ומספר כבשים וכל זאת ליד בית הקברות של אשדות י. איחוד.

מלבד החזקת בע"ח רבים ללא רישיון, חיסון או השגחה וטרינרית, גן החי שברשותך מסכן את גידול העופות במשק במיוחד לאור התפרצות שפעת העופות.

אי לכך הריני להודיעך שעליך לפנות מיידית את כל בע"ח מהמקום.

במידה ולא תעשה כך תועמד לדין...

העתק מכתבי נשלח גם ליידע את מרכז המשק בענין החזקת בעלי החיים הלא חוקית העלולה לגרום להרס משק העופות במקום..." (נספח 3 לתצהיר מר שובל)

ניסיונות הקיבוץ וגורמי המועצה, להביא להפסקת פעילות הנתבע בעניין זה עלו בתוהו. כך ביום 6/4/06 שלח ד"ר קרנר מכתב למר מוטי אילון, סגן ראש המועצה האזורית עמק הירדן, בו ציין כי:

"...לאחר מכתבי לשי הימן מאשדות יעקב איחוד, ומאחר שלא נתקבלה כל תשובה, אבקשך להסדיר פניה ליועץ המשפטי של המועצה להמשך טיפול משפטי בענין.

להזכירך, המדובר בהחזקת חזירים צאן ועופות ללא היתר" (נספח 4 לתצהיר מר שובל).

מר אילון, שלח מכתב למר ראובני, מזכיר הקיבוץ ביום 25/4/06, במסגרתו צוין בין היתר כי:

"... 3. אריק, כמזכיר אשדות איחוד וכחבר מליאה ידוע לך שמצווים אנו לפעול על פי החוק. בקשתי אליך כי בטרם נאלץ לפנות לערכאות שיפוטיות תפעיל השפעתך אצל שי הימן שיפעל בהתאם למכתבו של ד"ר קרנר אליו.

4. במידה וגם פנייתך לשי לא תענה והנושא לא יוסדר, נאלץ לפעול על פי החוק..."

(נספח 6א לתצהיר מר שובל).

בתגובה, שלח מר ראובני מכתב למר איילון ביום 15/5/06 בו השיב כי:

"... שי אמר שהוא מודע לכל הוראותיו של דר' קרנר ואין לו התנגדות שהמועצה תפעל באמצעים החוקיים העומדים לרשותה ושבע"ח המוחזקים ברשותו, נמצאים תחת פיקוח של וטרינרים מעמק הירדן..." (נספח 6ב' לתצהיר מר שובל).

ב"כ המועצה האזורית עמק הירדן שלח ביום 20/2/2008 מכתב לנתבע (ת/7), בעניין דרישה לפינוי בעלי חיים המוחזקים בניגוד לדין ולסילוק מפגע , וכתב כי:

" ...2. ביום ה- 21/03/06 נדרשת על-ידי וטרינר הרשות, ד"ר קרנר, לפנות את בעלי החיים אשר הינך מחזיק בלא היתר חוקי ליד בית הקברות של אשדות יעקב איחוד...אך חרף פניה זו טרם מצאת לנכון לעשות כן.

3. לידיעתך, החזקת בעלי החיים על ידך ללא היתר, כמו גם הקמת פחונים ולול בשטח שליד בית הקברות של אשדות, מהווה עבירה חמורה על החוק, ובכלל זה מפגע סביבתי ותברואתי ומטרד.

4. מרשתי הורתני לפעול לסילוק המפגע בכל האמצעים המשפטים העומדים לרשותה.

5. לפנים משורת הדין, ניתנת לך בזאת התראה אחרונה בטרם נקיטה בהלכים משפטים לפי כל דין, להסיר את המפגע, לפנות את בעלי החיים המוחזקים ללא היתר ולהשיב את המצב לקדמותו, וזאת באופן מיידי ולא יאוחר מ- 10 ימים ממועד מכתבי זה..."

54. מהעדויות והמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי עלה בידי הקיבוץ להוכיח כי הנתבע מחזיק בבעלי חיים שלא על פ היתר, וכן מגדל בעלי חיים ללא השגחה וטרינרית, והנתבע לא סתר טענות אלו ולו במקצת.

מחד, הנתבע העיד בנוגע לחיות, אשר מגדלם בפינת החי שלו :

"ת. כל סוגי בעלי החיים, חזירים, טווסים, כבשים, ארנבות.

ש. מה אתה עושה עם החיות שאתה מגדל.

ת. חלקם הגיעו לצלחתם של תושבי הקיבוץ. לא משווק אותם אלא עושה מסיבות לחברים. חלקם האחר מגודל לנוי ולתחביב (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 31-32).

ומאידך העיד, בנוגע לפינת חי כיום :

" ש. כמה חיות יש בפינת החי.

ת. היום יש מספר טווסים.

ש. האם ועדה מקומית או מי מטעמה פתחו נגדך בהליכים נגד פינת החי.

ת. מעולם לא" (שם, עמ' 36, שורות 8-11).

לא ברור מעדותו אילו חיות נמצאות בחווה כיום. בנקל יכל הנתבע להוכיח טענה זו, לו לשם הדוגמא היה מעיד את רעייתו. הנתבע גם לא הציג כל אסמכתא מהוועדה המקומית, כי לא פתחו כנגדו בהליכים, וטענה זו נטענה בעלמא.

כהערת אגב אומר, כי בסעיף 1 לחוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב- 1962, נקבע : "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם".

בסעיף 2 לחוק נקבע :

"הוראות סעיף 1 לא יחולו –

(1) בתחומי הישובים המפורטים בתוספת לחוק זה;

(2) על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים".

הקיבוץ אינו מנוי במסגרת היישובים המנויים בתוספת.

55. מעבר לכך, הנתבע סתר את עצמו בנוגע לרישיון לגדל חיות ולשווקם למאכל כדלקמן:

" ש. יש לך רישיון לגדל את החיות ולשווקם למאכל.

ת. לא צריך.

ש. יש לך רישיון לגדל את החיות האלה, ולמסור אותם למאכל אדם.

ת. כן.

ש. תראה לי.

ת. תברר במועצה לגבי פינת חי.

ש. יש לך רישיון לגדל ולהשתמש בחיות לצרכי מאכל.

ת. אני לא מבין לאן אתה חותר, אך במועצה אמרו שאין עם זה בעיה.

ש. יש לך אישורים להקמת פינת החי מהרשויות.

ת. ביררתי אצל הרשויות בזמנו שהקיבוץ הקים את זה לא היה צריך אישור...

לא יודע אם קיימים אישורים כאלה. לפינת חי אם לא מבקרים בה אנשים לא צריך רישיון.

ש. תאשר שפקח מטעם המועצה האזורית פנה אליך בעבר לסילוק הבניה הבלתי חוקית שלך.

ת. מי זה הפקח.

ש. אמנון קדוש.

ת. לא.

ש. אני מציג מסמך.

ת. לא קיבלתי את המסמך מעולם" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 32).

הנתבע לא הוכיח שיש לו רישיון לגדל את החיות, ועצם הסתירה בעדותו מעידה על המהימנות שיש לייחס לדבריו. נראה כי גם היום הנתבע אינו פועל ברישיון בהפעילו את פינת החי/חווה.

איני מקבלת את טענת הנתבע (שם, עמ' 32, שורות 22-23), כי לא קיבל את נספח ת/6, הלא הוא המכתב ששלח מר קדוש לנתבע ביום 31/1/08, בגין עבירת בניה – בישוב אשדות איחוד.

לאורך עדות הנתבע, חוזרת על עצמה הטענה, כי הוא לא קיבל חלק מהמסמכים שנשלחו אליו. המעניין הוא, כי המדובר רק במסמכים שיש בהם להזיק לו או פועלים לרעתו, ולגבי מסמכים אחרים אישר כי קיבלם. כך אישר, כי קיבל כל חודש דו"ח לחבר בתיבת הדואר שלו (שם, עמ' 34, שורות 24-25), אך מסמכים אחרים כגון ת/6 וכו', העיד כי לא קיבלם.

יש להצר על התנהלות זו של הנתבע, במיוחד שעה שהעיד, כי מי שאחראי על החלוקה בתיבת הדואר הינה חברת הקיבוץ, הגב' לשם עדה (שם, עמ' 34, שורות 26-29), ולו היו דברים בגו מצופה היה ממנו להעידה.

טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו לפיה:

"ת. בדואר בכלל, האוטו דואר מגיע בשעה ספיציפית ומעביר את הדואר לאחת הבחורות שעובדת שם, ויש עוד בחורה בשם אתי רון, שמנעה ממני לקבל דברי דואר. לא עליתי על הבעיה הזו אך אני מבין שזה היה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים....

ש. מאיפה אתה יודע איך מתנהל הדואר.

ת. פניתי בתלונה לדואר על כך שלא מגיע לי דואר, והוא הסביר לי לפרטי פרטים וטענו שזה חמור מאוד, ומצאו כשלים. לא קיבלתי את הדו"ח של הכשלים, כשלא מגישים תזכורת מסודרת על דברי דואר שמגיעים אליו, זה לא תקין ועבירה פלילית" (שם, עמ' 36-37).

לא נהיר לי אם כך, מדוע לא קרא הנתבע לעדות לגב' רון, כדי לאשש את גרסתו. לו היו דברים בגו, יש להניח כי הנתבע היה טורח להציג את דו"ח הכשלים לעיל.

ת/6 - צורף לתצהיר מר שובל, ולו היה סבור הנתבע כי לא קיבלו, מצופה היה ממנו להתנגד להגשתו או לבקש להגישו באמצעות עורכו. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

הנתבע אישר כי קיבל את מכתב ב"כ המועצה מיום 20/2/08 (ת/7), וכך העיד:

"ש. תאשר שעו"ד של המועצה פנתה אליך וביקשה ממך לפנות את פינת החי.

ת. אני מאשר שקיבלתי בזמנו פניה טופל ע"י עו"ד והסדרתי את זה מול המועצה, כהוכחה לכך לא נעשה נגדי דבר.

ש. תאשר שזה המכתב ממשרד עו"ד קורין, מיום 20.2.08.

ת. מאשר...

ש. תראה אישור שהעניין הוסדר.

ת. תראה לי אישור שזה לא הוסדר, עצם העובדה שלא נקטו נגדי הליכים זה לא הוכחה מספיק טובה? זה קיים מעל 15 שנה ( ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 32-33).

עוד העיד בנידון כי:

" ש. האם ועדה מקומית או מי מטעמה פתחו נגדך בהליכים נגד פינת החי.

ת. מעולם לא" (שם, עמ' 36).

במכתב זה (ת/7), צוין כמו במכתב אשר סומן ת/6, אודות הקמת פחונים ולול ללא היתר.

בנוסף, הנתבע לא הוכיח, כי טיפל בדבר אל מול המועצה, וכל טענתו התמצתה בהעלאת שאלה, כאמור לעיל. אין לקבל התנהלות זו של הנתבע, ולאור הטענות שהופנו כנגדו מחובתו היה להוכיח, כי העניין הוסדר, ולא לעלות טענה בעלמא.

56. הנתבע לא הוכיח כי החיות נמצאות תחת השגה וטרינרית, ובעניין זה העיד :

" ש. תאשר שוטרינר המועצה פנה אליך בכתב וביקש לפנות את מה שאתה קורא לו פינת חי והדגיש את הסיכון שהדבר מייצר למשק העופות בקיבוץ ולהפצת מחלת שפעת העופות.

ת. המכתב הזה הגיע אליי דרך מזכיר הקיבוץ אז וגזבר הקיבוץ דני קורן, הם פנו אליי בבקשה להסדיר מול הוטרינר של המועצה את הנושא של החיסון וכו'. עשיתי כל מה שהוטרינר דרש ממני, והתיר מעליי את המכתב הזה.

ש. יש לך אישור מהוטרינר שמאשר את החווה.

ת. אין לי כאן, אך אורי קרפ שלח את וטרינר המועצה לראות את החוה ואם זה מהווה סיכון והשיב לי בכתב שכלל לא " (שם, עמ' 33).

הנתבע לא הציג אישור מהווטרינר בנידון, ולחילופין לא קרא לו או למר קרפ להעיד, כדי לאשש את גרסתו. הלכה היא, כי הימנעות מהצגת ראיה ו/או העדת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מלהציג את הראיה ו/או להעיד את העד, ובמקרינו הנתבע.

מה גם, שהמכתב הראשון של הווטרינר הינו מיום 21/3/06 (נספח 3 לתצהיר מר שובל), ויש להניח, כי לו הנתבע היה פועל בהתאם להוראותיו, לא היה שולח לו ב"כ המועצה מכתב כעבור שנתיים בקירוב, דהיינו ביום 20/2/08 (ת/7), בו רשם כי : " ביום ה- 21/03/06 נדרשת על-ידי וטרינר הרשות, ד"ר קרנר, לפנות את בעלי החיים אשר הינך מחזיק בלא היתר חוקי ליד בית הקברות של אשדות יעקב איחוד...אך חרף פניה זו טרם מצאת לנכון לעשות כן".

57. בנסיבות אלו, אני מקבלת את טענת הקיבוץ כי הנתבע הקים חווה או פינת חי בה גידל בעלי חיים ללא היתר, וללא ליווי או פיקוח ויטרינרי. אומנם לא הוכח בפניי כי החווה או פינת החי הוקמה, כולה או חלקה, על אדמות הקיבוץ, אך לאור חומר הראיות והעדויות עולה כי החווה או פינת החי, הוקמה לכל הפחות בסמוך לאדמות הקיבוץ. ב"כ הנתבעים אף מציין בסיכומיו (סעיף 34(א) כי החווה נמצאת בשטח הגובל בשטח הקיבוץ.

הוכח בפניי כי החזקת בעלי חיים ע"י הנתבע במיקום ובתנאים דלעיל מהווה סכנה תברואתית, ובכך היא מהווה הפרעה של ממש לשימוש סביר באדמות הקיבוץ הסמוכות לחווה.

58. לאור האמור לעיל משהחווה יוצרת מטרד, יש להורות לנתבעים להסיר את המטרד ע"י פינוי כל בעלי החיים מהחווה.

מערכת ההשקיה של הקיבוץ:

59. מר שובל הצהיר, כי הנתבע חיבר החווה למערכת ההשקייה של הקיבוץ ומשתמש במימיו לצרכי הפעלתה באופן לא חוקי, ללא אישור הקיבוץ, ותוך סיכון מכסת המים שלו כגוף חקלאי. הקיבוץ ניסה פעמים מספר לנתק את החיבור הפיראטי של הנתבע למערכת ההשקיה שלו, אולם הלה שב וחיבר את החווה למערכת פעם אחר פעם. בנוסף לכך, אינו משלם בגין צריכת המים ולמעשה, מטיל עלות זאת על כתפי הקיבוץ.

לשם כך, מר שובל הפנה בתצהירו לשני מכתבים שנשלחו על ידו לנתבע בעניין, הראשון מיום 7.8.07 (נספח 8 לתצהירו), והשני מיום 18.3.10 (נספח 9 לתצהירו).

הנתבע הצהיר מנגד, כי חיבור פינת החי לקו המים של הקיבוץ נעשה באישור הקיבוץ ועל דעתו. תימוכין לכך ניתן לראות במכתב מאת מר שובל מיום 3/8/09, המידע אותו על שינוי בימי פתיחת קו המים (נספח 8 לתצהירו).

בנוגע למכתב זה העיד, מר שובל כדלקמן:

"ש. מפנה לנספח 8 לתצהיר הנתבע. אתה מזהה אותו.

ת. כן, אני כתבתי אותו.

ש. לפי המסמך הזה אני מבין שבתקופה המדוברת אוגוסט 2009 , היה לשי אישור להשתמש בקו ולא היתה בעיה מבחינת הקיבוץ.

ת. אתה מבין לא נכון, לשי אף פעם לא היה אישור להשתמש במים מטעם הקיבוץ, לא בתקופה שלי לפחות. ייעוץ משפטי שקיבלתי אמר שאנו לא צריכים אלה שסוגרים את המים לחיות, אחרת אנו עלולים להיתבע ע"י זה שאנו יכולים לגרום להצמאה של החיות, ולכן יידעתי את שי שהוא צריך לבצע את זה בעצמו " (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 23).

מהמכתב של שובל מיום 3.8.09, ובהתאם להסברו דלעיל, לא עולה כלל כי הקיבוץ הסכים והרשה לנתבע להשתמש במערכת ההשקייה שלו כדי להשקות את בעלי החיים שגודלו על ידו.

60. מעבר לכך, עדות הנתבע בעניין מערכת ההשקייה הייתה תמוהה, וכך העיד:

"ש. מי אישר את החיבור למערכת ההשקיה של הקיבוץ.

ת. הקיבוץ, אז זה היה שאול שומרון ז"ל.

ש. יש לך מסמך שמאשר לך להשתמש במערכת ההשקיה.

ת. לא צריך מסמך לכל דבר, אני תיקנתי את קו המים והוא משמש את השדות של הקיבוץ, אני מתחזק אותו בצורה שוטפת, הוא היה פגוע לחלוטין, ואני שידרגתי אותו ללא עזרה מהקיבוץ" (ישיבה מיום 27/12/2011, עמ' 33, שורות 22- 26).

יש להניח, כי לו היה מאושר לנתבע להתחבר למערכת ההשקיה של הקיבוץ, היה הדבר בא לידי ביטוי בכתובים, ולא בעלמא.

אף אם הנתבע תחזק את קו המים, אין בכך להועיל לו, כל עוד הוכח כי חיבר את החווה למערכת ההשקיה של הקיבוץ ומשתמש במימיו לצרכי הפעלתה, באופן לא חוקי, ללא אישור הקיבוץ, ותוך סיכון מכסת המים שלו, והנתבע לא סתר טענה זו.

61. הנתבע העלה בחקירתו טענה אשר לא בא זכרה בתצהירו, כי פינת החי הייתה מחוברת כביכול למערכת ההשקיה של אגודת המים. מעבר לכך, שהמדובר בהרחבת חזית אסורה, הרי יש בטענה זו להצביע על המהימנות שיש לייחס לגרסתו, במיוחד משזו שונתה לאחר מכן כדלקמן:

"פינת החי מחוברת למערכת ההשקיה של הקיבוץ.

ת. של אגודת המים.

ש. של מי.

ת. של כלל הקיבוצים בעמק הירדן.

ש. פינת החי לא מחוברת למערכת ההשקיה של הקיבוץ.

ת. היא מחוברת לברז שמוציא מים גם לקיבוץ וגם לפינת החי, קיבלתי אישור, קו המים הוא שלא הקיבוץ ועל כך קיבלתי אישור ממרכז המשק דאז, שאול שומרון.

ש. אין לך אישור בכתב.

ת. נכון" (שם עמ' 33- 34).

בניגוד לאמור לעיל, הנתבע ציין הוא כאמור בתצהירו כי: "חיבור פינת החי לקו המים של הקיבוץ נעשה באישור הקיבוץ ועל דעתו..." (סעיף 22).

62. הנתבע הכחיש את פניית מר שובל אליו להתנתק ממערכת ההשקיה של המים וטען כי:

"ש. תאשר שאורי שובל פנה אליך בעבר להתנתק ממערכת ההשקיה של הקיבוץ.

ת. לא, הוא פנה אליי להסדיר את נושא המים ואישר לי להשתמש בכמות מים.

ש. מראה לך מסמך של אורי שובל המופנה אליך.

ת. לא ראיתי את המסמך הזה" (שם, עמ' 34, שורות 5-8).

באותה מידה, הכחיש קבלת עדכון מר שובל, בדבר התקנת השעון (שם, שם, שורות 12-15).

איני מקבלת את גרסת הנתבע, כי לא קיבל מכתבים אלו. לחילופין, גם אם טענתו נכונה והכל התנהל כשורה, מדוע כדבריו, פנה אליו מר שובל "להסדיר את נושא המים"!

גם אם אקבל את גרסת הנתבע, כי חיבור פינת החי לקו המים של הקיבוץ נעשה באישור הקיבוץ, הרי משאין מחלוקת ממשית בכך שמערכת ההשקיה שייכת לקיבוץ, הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול. כל טענה של הנתבע כנגד ביטול זה דינה להידחות.

על כן, יש להורות לנתבעים לנתק את החיבור שיצרו למערכת ההשקיה של הקיבוץ לשם שימוש בחווה, ובכלל זה לחדול משימוש במימי הקיבוץ שלא כדין.

63. לסיכום, אני מורה לנתבעים לסלק את ידם מדירת המגורים, הידועה כדירה מס' 2 בבניין 55, שבקיבוץ אשדות יעקב, מס' אגודה 57-001213-8, לרבות פינוייה מכל חפץ ומיטלטלין השייכים להם, והשבתה לחזקת הקיבוץ, הכל עד יום 31.12.12, אחרת יהא רשאי הקיבוץ לפנות את הדירה על חשבון הנתבעים.

כמו כן, אני מורה לנתבעים, להסיר את המטרד הכרוך בהפעלת החווה, במובן זה שעל הנתבעים לפנות את כל בעלי החיים מהחווה עד יום 31.12.12.

בנוסף, אני מורה לנתבעים לנתק את החיבור שיצרו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, לשם שימוש בחווה עד יום 31.12.12, ולחדול משימוש במימי הקיבוץ שלא כדין.

64. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪.

כן מתירה לתובע לפצל את סעדיו.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.