לפני תביעה מיום 13/4/2010, על סך 168,607 ₪.

יסודה של התביעה בחוזה שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 1/6/2008, ובגדרו השכיר התובע לנתבעים בית מגורים ברח' הזז 13 בהרצליה.

ההליכים נגד הנתבעת 2 עוכבו מחמת צו כינוס נכסים שניתן נגדה בהליכי פשיטת רגל.

לפיכך, יחול פסק הדין דלקמן, על הנתבע 1 בלבד.

על יסוד הסכמת הצדדים ניתן בזה פסק דין על דרך הפשרה.

לבקשת הצדדים יהיה פסק הדין מנומק בקצרה.

התובע טוען כי הנתבעים פינו את המושכר באיחור של 190 יום, ואף גרמו לו נזקים. בגין אלה דורש התובע תשלום על פי הרכיבים הבאים:

א. 105,450 ₪, בגין 190 יום איחור בפינוי המושכר, לפי פיצוי מוסכם בסך 150 דולר ליום, לפי שער של 3.7 ₪ לדולר.

ב. 928 ₪ - שכר טרחת המומחה מטעם התובע.

ג. 77,836 ₪ - עלות תיקון הנזקים שגרמו הנתבעים למושכר.

ד. 8,750 ₪ - הפסד דמי שכירות למשך 3 שבועות בהם ישופץ המושכר.

ה. 33,000 ₪ - עגמת נפש ונזק לא ממוני.

ו. 6,236 ₪ - חיוב בריבית פיגורים בגין תשלומים ששולמו באיחור (לפי סע' 7 להסכם).

ז. 2,406 ₪ - חיוב בהצמדה על דמי השכירות על פי ההסכם.

סיכום הסכומים דלעיל עומד על 234,606 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 66,000 ₪ בגין עירבון שהיה בידי התובע וחולט על חשבון החוב. בהתאם לכך עומד סכום התביעה על סך 168,606 ₪.

הנתבעים, מצדם, טוענים כי העירבון חולט שלא כדין ומכחישים כי גרמו נזק כלשהו למושכר. לשיטתם, המושכר נמסר להם כשבו ליקויים שונים אשר גרמו להם סבל לאורך כל תקופת השכירות. כתוצאה מסירובו של התובע להשיב להם את העירבון, וכתוצאה מניהול מו"מ שלא בתום לב מצד התובע, נשארו הנתבעים במושכר לאחר תום תקופת השכירות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני אני רואה להכיר ברכיבי התביעה כמפורט להלן:

א. 105,450 ₪, בגין 190 יום איחור בפינוי המושכר, לפי פיצוי מוסכם בסך 150 דולר ליום, לפי שער של 3.7 ₪ לדולר.

תקופת השכירות הסתיימה ביום 30/6/2009. למרות זאת נשארו הנתבעים במושכר ולא פינו אותו עד ליום 10/1/2010, בסמוך לפני המועד שנקבע לדיון בתביעה לפינוי מושכר שהגיש התובע נגד הנתבעים.

אין מקום להתערב בגובה הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים. דמי השכירות על פי החוזה עמדו על 11,000 ₪ לחודש. סכום הפיצוי המוסכם עומד על 16,650 ₪ לחודש. ההפרש בין הסכומים אינו מצדיק התערבות של בית המשפט בדרך של הפחתת הפיצוי המוסכם.

ב. 928 ₪ - שכר טרחת המומחה מטעם התובע.

שוכנעתי כי הנתבעים גרמו נזקים למושכר, ועל כן נאלץ התובע להצטייד בחוות דעת מומחה בבואו להטיב את נזקיו בעזרת בית המשפט.

ג. 30,000 ₪ - עלות תיקון הנזקים שגרמו הנתבעים למושכר.

ברכיב זה החלטתי להכיר רק בחלק מהסכום שנקב בו המומחה מטעם התובע. לא שוכנעתי כי כל הנזקים המתוארים בחוות הדעת נגרמו על ידי הנתבעים או באחריותם. מנגד, ראוי לציין כי סך של 20,000 ₪ מתוך הסכום האמור הינו עלות סיוד הבית, לאחר השימוש שעשו בו הנתבעים. על כך התחייבו הנתבעים במפורש בחוזה השכירות. הסכום האמור, כמו גם יתר הסכומים הנקובים בחוות דעת המומחה מטעם התובע, הוכר כסביר על ידי המומחה מטעם הנתבעים. שוכנעתי כי הנתבעים לא החזיקו את המושכר במצב עליו התחייבו ובכך גרמו לו נזק רב.

ד. 5,500 ₪ - הפסד דמי שכירות למשך תקופת שיפוץ המושכר.

ברכיב זה של התביעה אני רואה להכיר בתקופה של שבועיים של שיפוצים בלבד.

אני דוחה את רכיבי התביעה המתייחסים לנזק לא ממוני, ולחיוב בהצמדה וריבית. איני רואה מקום לחיוב בנזק לא ממוני בתביעה מסוג זה. כמו כן, אני סבור שבהתנהגותם לאורך תקופת החוזה ויתרו הצדדים על הצמדת דמי השכירות או על החיוב בריבית.

הנה כי כן, חוב הנתבעים בסיום יחסי השכירות עמד על 141,878 ₪. מסכום זה יש לנכות את סכום העירבון שחולט בסך 66,000. בהתאם לכך, עומד חובם של הנתבעים על 75,878 ₪. על סכום זה יש להוסיף הוצאות משפט.

אשר על כן, ישלם הנתבע 1 לתובע את הסכומים הבאים:

א. 75,878 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13/4/2010;

ב. 2,108 ₪ – אגרת משפט – בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13/4/2010;

ג. שכר בטלת התובע בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום;

ד. שכר העדה מטעם התובע בסך 250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום, ושכר העד המומחה מטעם התובע בסך 1,000 ₪ ומע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

ה. שכר טרחת עורך דין בסך 8,775 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

התשלום ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.