1. התובעת, חברה העוסקת במכירת ציוד ומתן שירות למחשבים, והמנהלת את עסקיה בירושלים, הגישה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעות ע"ס של 78,500 ₪.

הנתבעת מס' 1 הינה חברה לביטוח והנתבעת מס' 2 הינה סוכנות ביטוח אשר היתה במועדים הרלוונטיים סוכנת של הנתבעת מס' 1.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, גבו הנתבעות פרמיות ביטוח בסך של 78,500 ₪ עבור ביטוח עסקה של התובעת בשנים 2008-2009, וזאת חרף העובדה כי במהלך שנת 2007 היא הודיעה לנתבעות על אי רצונה בחידוש פוליסת הביטוח לעסק.

התובעת טוענת עוד, כי בהתאם למסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, ברור מעל לכל ספק כי הודע לנתבעות באופן מפורש וחד משמעי כי לא חפצה בחידוש הפוליסה וכי חיוב חשבונה בפרמיות הינה בבחינת גזל ועשיית עושר ולא במשפט.

3. נתבעות הגישו בקשה לרשות להגן. כל אחת מהנתבעות הגישה תצהיר מטעמה.

מטעם הנתבעת מס' 2 הצהיר מר אברהם קמחי כי בשיחה שקיים עם מר סודרי, מנהל התובעת, לקראת סוף שנת 2007 וזה ביקש ממנו לחדש את פוליסת הביטוח לשנת 2008, כפי שהוא עושה כן החל משנת 2000. לאור הודעה זו, הוא פנה לנתבעת מס' 1 וזו הנפיקה עבור התובעת פוליסת ביטוח שאף שועבדה לבנק הבינלאומי.

עוד הצהיר מר קמחי כי דמי הביטוח עבור שנת 2008 שולמו בצורה סדירה.

אותו הליך התנהל אף לגבי שנת 2009.

מר קמחי אף טוען כי העובדה שהתובעת לא הציגה פוליסת ביטוח מטעם חברת ביטוח אחרת עבור השנים 2008-2009, יש בה כדי להעיד כי היה סביר שהיא לא ביטחה את עסקה בחב' ביטוח אחרת אלא המשיכה את הביטוח אצל הנתבעת מס' 1.

מטעם הנתבעת מס' 1 הצהירה הגב' כרמית בן ישי כי לקראת סוף שנת 2007 היא קיבלה הודעה מטעם הנתבעת מס' 2, לפיה היא מבקשת להאריך את פוליסת הביטוח לשנת 2008 והיא אכן ביצעה זאת. כך גם היה לגבי שנת 2009.

עוד הכחישה הגב' בן ישי את טענת התובעת לפיה היא ביקשה שלא לחדש את הפוליסה החל משנת 2008. לשיטתה, על פי חוק חוזה הביטוח ביטול פוליסה צריך להיות בכתב והתובעת לא הביאה כל ראיה כי שלחה הודעה מפורשת על רצונה באי חידוש הפוליסה.

4. בחקירתו הנגדית העיד מר קמחי כי התובעת שילמה את דמי הביטוח עבור שנת 2007. עוד העיד כי עד לסוף שנת 2009 הוא לא קיבל ממנהל התובעת כל מכתב בדבר ביטול הפוליסה לגבי שנת 2007 (שורה 4 בעמ' 3 לפרוטוקול). הגב' בן ישי העידה כי הבקשה לחידוש פוליסת הביטוח נעשית ישירות מול הסוכן ובמקרה שלנו מול הנתבעת מס' 2. כמו כן, העידה כי הנתבעת מס' 1 לא קיבלה כל התראה בדבר אי חידוש הפוליסה במהלך 2007.

5. על פי האמור לעיל, הרי שיש מחלוקת אמיתית בין הצדדים. מצד אחד, אם התובעת אכן פעלה כדין והודיעה על אי חידוש הפוליסה, מה שלא עולה באופן מפורש מהמסמכים שצירפה לכתב התביעה, הרי ככל שהנתבעות פעלו בניגוד לדין דין התביעה להתקבל. מצד שני, אם תוכחנה הנתבעות את גירסתן כי חידוש הפוליסה נעשה לבקשת התובעת וכי התובעת לא פעלה כמתחייב על פי דין על מנת לסיים את היחסים החוזיים בין התובעת לבין הנתבעות, הרי שהתביעה כנגדן תידחה.

מחלוקת זו אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הליך זה אלא במסגרת ניהול רגיל של התביעה.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי גירסת הנתבעות לא קרסה ו/או הופרכה.

לפיכך, הכף נוטה, איפוא, למתן רשות להגן כדי לממש את זכותן הבסיסית של הנתבעות להתגונן. רק כאשר אין בפי הנתבעות כל טענת הגנה הראויה להתברר כי אז דין בקשתן להידחות.

נטל ההוכחה המוטל על שכמן של הנתבעות מצומצם ביותר בשלב הבקשה לרשות להתגונן, ואין הן חייבות להראות כיצד יוכיחו את הגנתן. גם בית המשפט אינו אמור, בשלב זה, לשקול את מהימנות המצהירים או לקבוע ממצאים בעניין הגנתן הנטענת.

6. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי בשלב זה הציגו הנתבעות גירסת הגנה המצדיקה בירור משפטי.

7. לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות בתיק.

עקב תקלה, שלא באשמת הצדדים, חל עיכוב במתן ההחלטה ומובעת בזאת התנצלות.

<#4#>

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.