רקע כללי, חוות דעת הרופאים והשאלה שבמחלוקת

1. המערער מבקש מהוועדה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל מחלת סכיזופרניה שממנה הוא סובל כיום ושלטענתו נגרמה לו בשל תנאי שירותו בצה"ל.
2. להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו:

א. המערער יליד 1987.

ב. המערער התגייס לצה"ל ביום 13.5.07 לאחר שלמד הנדסאות במסגרת עתודה.

ג. המערער שובץ לטירונות בבסיס טירונים ניצנים. ב-30.5.07 נבדק המערער אצל קב"ן שהמליץ על מתן הקלות. במקביל פיתח המערער דלקת בגיד ברגל ימין והוא התקשה בהליכה; עקב כך המערער לא סיים את הטירונות וסופח לר"מ 2 לתקופה של כחודשיים וחצי. רוב הזמן הנ"ל היה המערער בבית. לאחר מכן המערער חזר לטירונות, אך עקב מצב רגלו הוא הוגבל לפעילות משרדית בלבד. לאחר מכן הוא הועבר לביה"ס הטכני של חיל האוויר והיה בהמתנה עד לתחילת קורס תקשו"ב.

ד. בקורס התקשו"ב שהחל ביום 13.1.08 היה המערער 4 ימים בלבד וביום 17.1.2008 לקה המערער במצב פסיכוטי חריף, שבגינו הוצא כנגדו צו אשפוז כפוי.

ה. המערער שוחרר מצה"ל ב-23.3.08 בפרופיל 21, לאחר שאובחן כסובל מסכיזופרניה.

1. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם שני הצדדים כדלהלן:

חוות דעת מיום 31.3.2011 של ד"ר משה ברוך מטעם המערער;

שתי חוות דעת של ד"ר יוליאן יאנקו מטעם המשיב: האחת מיום 13.1.2010 והשנייה מיום 21.9.2011 .

ד"ר ברוך מטעם המערער, לאחר שסקר בעמ' 8-9 לחוות דעתו את השתלשלות האירועים מגיוסו של המערער לצה"ל ועד להתפרצות הפסיכוטית ב- 17 בינואר 2008, כתב כדלהלן "שרשרת אירועים אלה נותנת למיטב הערכתי המקצועית את ההסבר והאינדיקציה להתפרצות המחלה הפסיכוטית סכיזופרנית של הנבדק בעת ועקב השירות הצבאי". בהמשך כתב כדלהלן: "כיום הנבדק סובל ממחלת הסכיזופרניה עם סימנים שליליים בולטים. הוא אינו מתפקד לא במישור החברתי ולא במישור התעסוקתי-לימודי. הוא נטול כל תכניות לעתיד, וזאת בניגוד גמור למצבו טרם הגיוס. מצבו הנפשי של מר בוטליאנו והנכות הנפשית...פרצה ונגרמה עקב השירות הצבאי".

ד"ר יוליאן ינקו, מטעם המשיב, כתב, בין היתר, בחוות דעתו מיום 13.1.2010 כדלהלן: "איני רואה קשר בין שירותו הצבאי לבין מצבו הנפשי היום, והנבדק לא חווה כל גורמי דחק מיוחדים במהלך שירותו הצבאי. אמנם הנבדק מייחס את המשבר לעובדה שלא נתנו לו 'להאט את הקצב' בטירונות כפי שהורגל לכך באזרחות ולא התחשבו במצבו העדין. ביחס לכך, אציין שהנבדק לא דיווח לצה"ל על בעיותיו בבית הספר ועל האבחונים שעבר וכך צה"ל לא יכול היה להחליט בצורה מושכלת לגבי גיוסו ואופי שירותו. טענתו לגבי הופעת המשבר בשל 'האיום של המפקדת' נראית לי טענה בעלת מקור פסיכוטי. בנוסף, לא חל כל איחור באבחון של מצבו הנפשי בצה"ל-התובע נבדק מספר פעמים ע"י קב"ן ופסיכיאטר צבאי וזאת ללא ממצאים מיוחדים (המצב החד משמעי והסוער פרץ רק בינואר 2008). לסיכום אני סבור שבמקרה דנן אין קשר בין שירותו הצבאי ומצבו הנפשי של הנבדק ואין להכיר בהפרעה הנפשית של הנבדק כנובעת מהשירות".

ד"ר יוליאן ינקו בחוות דעתו מיום 21.9.11, לאחר שהתייחס לכמה נקודות בחוות דעתו של ד"ר ברוך (אשר יידונו בהמשך החלטה זו) קבע בפרק "המסקנות" כדלהלן: "אני סבור שבמקרה דנן לא הוכח שחווה אירועים חריגים במהלך השירות ולא מצאתי כל פגם בטיפול ואבחון של גורמי בריאות הנפש, אני מעריך שאין קשר בין שירותו הצבאי ומצבו הנפשי של הנבדק (סכיזופרניה) ואין להכיר בהפרעה הנפשית של הנבדק כנובעת מהשירות".

1. המחלוקת היחידה שבין הצדדים היא האם תנאי שירותו של המערער היו גורם דחק שהביא לפרוץ מחלת הסכיזופרניה אצל המערער.

דיון

1. לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין השירות הצבאי קבעה פסיקת ביהמ"ש העליון ש"שאלת קיומו של קשר סיבתי במשפט תיחתך בשני שלבים עוקבים. בראש ובראשונה נבחן אם נתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית. אם האירוע היה גורם או מן הגורמים לתוצאה (‎SINE QUA NON CAUSA). משנמצא לנו כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית, באים אנו אל השלב השני, והוא לבחינת הקשר הסיבתי-המשפטי. פירוש: מחילים אנו על הקשר הסיבתי-העובדתי מבחני-משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים הנושאים עמהם - שמא נאמר: גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו עמהם - אחריות משפטית" [ראו סעיף 14 לד.נ. אזרחי 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן, 05/08/2002](להלן- הלכת אביאן).
2. באשר לקשר הסיבתי משפטי נקבע בפסה"ד הנ"ל ש" לקביעתו של קשר סיבתי-משפטי בין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונלית לבין אירוע שאירע בתקופת השירות הצבאי שומה עלינו לעבור שני מבחנים אלה: מבחן ראשון הוא מבחן הקשר הסיבתי-עובדתי; קרא, לענייננו: חוות- דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה סיבתית-עובדתית בין אירוע מסוים שאירע בתקופת השירות לבין התפרצות המחלה. מבחן שני הוא המבחן הסיבתי-המשפטי, והוא שיברור עבורנו מתוך הקשר הסיבתי-העובדתי אותו קשר שהמשפט רואה בו קשר סיבתי-משפטי ראוי. ובלשונו של השופט ברנזון בע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים (פרשת וינשטיין [20]), בעמ' 519: גם בשאלה המסובכת יותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה איננה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דווקא המבחנים הרפואיים הנקוטים בידי רופאים לקביעת האפשרות של קשר סיבתי בין השירות והמחלה הם הקובעים".[ראו סע' 19 לפסה"ד הנ"ל]
3. פסיקה נוספת של ביהמ"ש העליון שיש בה כדי לסייע בפתרון השאלה שלפנינו היא: רע"א 7207/01 נחום לייזר נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, קצין התגמולים, 08/09/2003 שם נקבע כדלהלן: "המערער טען לתנאי שירות קשים במיוחד, ובהם הצפיפות בתנאי עבודתו, כליאתו בכלא צבאי ואי-היעתרות לרצונו לצאת למבדקי קצונה. כן נטען באשר לסירוב לאפשר לו להשתתף בלוויית דודו. אין חולק כי ייתכן שרצף אירועים זה – בצירוף הרקע המשפחתי של המערער – גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלו אובייקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם די כדי לבסס את היסוד האובייקטיבי העולה מפרשת אביאן "( להלן- פסה"ד בעניין נחום לייזר).
4. כפי שמסתבר מהראיות המונחות לפנינו, התקופה בה היה למערער קשר עם הצבא היתה מ-5/07 (מועד גיוסו) עד 3/08 (מועד שחרורו), היינו מדובר ב-10 חודשים כאשר מתוך תקופה זו כ-6 חודשים, בין 5/07 ל-1/08 היה המערער בחופשת מחלה בביתו, ואח"כ היה בתקופת המתנה לתחילת קורס תקשו"ב שבו שהה המערער 4 ימים בלבד. מעדות המערער עצמו עולה שתנאי השירות שלו היו קלים ביותר, ללא כל רמה גבוהה של לחץ או עומס. [ראו תיאור השירות בעמ' 3-4 לפרוט'] וכך גם בתקופה בה המתין המערער לפתיחת קורס [ראו פרוט' עמ' 4]. גם אם סובייקטיבית חש המערער את תנאי שירותו כתנאים סטרסוגניים, אין התחושה הסובייקטיבית הזו עומדת בתנאי של "קשר סיבתי משפטי" כפי שנקבע בפרשת אביאן או בקביעות שנקבעו בעניין נחום לייזר המוזכרים לעיל. בהקשר זה נציין שהלכת אביאן הנ"ל קבעה, בין היתר: ש"לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מובנה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה. השאלה אימתי נסווג אירוע כטריוויאלי ואימתי נסווג אירוע כיוצר קשר סיבתי, שאלה היא הנתונה להכרעה בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. שיקול-הדעת המוקנה לבית-משפט שיקול- דעת רחב הוא" [ראו סעיף 40 לפסה"ד בעניין אביאן] .
5. המערער לא דיווח לגורמי בריאות הנפש הצבאיים על קושי מיוחד בתנאי השירות זולת הטענה בדבר ריבוי משימות ודרישות. ב-8.11.07 ישנה תרשומת של הקב"נית לפיה "מדובר בחייל שנמצא ברמת חרדה גבוהה....ניכר שחווה ריבוי משימות ודרישות כמקור דחק כך גם עלה בטירונות" [ראו נספח ג' לנימוקי הערעור] ; אך המערער אינו יכול להיבנות מתרשומת כזו שכן בידוע הוא שבתקופת הטירונות נדרש החייל לבצע משימות רבות בפרקי זמן קצרים, כך היה בעבר וכך יהיה גם בעתיד והתחושה הסובייקטיבית של המערער (שלא הובא לה תימוכין בעדות חיצונית כלשהי, על "ריבוי משימות" מיוחד שלא ניתן לעמוד בו), איננה מספקת כדי לבסס את היסוד האובייקטיבי העולה מפרשת אביאן. הוא הדין לעניין טענת המערער לפיה חבריו לעגו לו. טענה שכזו גם אם היא נכונה (ולא הובאו ראיות ממקור אובייקטיבי לעניין זה) במשך כמה ימים איננה יכולה אף היא לבסס את היסוד האובייקטיבי העולה מפרשת אביאן.
6. בסעיף 96 לסיכומים בכתב של ב"כ המערער הועלתה טענת רשלנות מצד רשויות הצבא באבחון מחלתו של המערער ואי מתן טיפול רפואי מתאים, דבר שלטענת ב"כ המערער הוביל להתדרדרות והחמרת מצבו של המערער ולהתפרצות המחלה ממנה סובל המערער כיום.עוד טען ב"כ המערער בסעיפים 73 עד 84 לסיכומיו בכתב פירט ב"כ המערער התרשלויות שונות מצד גורמי הצבא כדלהלן:

א. בכך ש"משאבחנה הקב"נית בפעם הראשונה גורם דחק הרי שלכל הפחות שומה היה עליה להורות על הרחקת החייל מכל גורם כזה" [ראו סע' 73 לסיכומים בכתב של ב"כ המערער];

ב. למרות הוראת הקב"נית לא ניתן למערער כל לווי תומך;

ג. ביום 12.11.07 הפסיכיאטר במרפאת בהר"ן כתב שלמערער יש "סימפטומים חרדיים ודיכאוניים קלים" ולפי ד"ר ברוך, המומחה מטעם המערער, היו למערער כבר באותו שלב סימנים יחודיים למצב פסיכוטי [ראו פרוט' עמ' 11 ש' 23-25].

ד. למרות האבחונים הנ"ל, נתן הפסיכיאטר את היוזמה והבחירה לשוב לטיפול בהתאם לשיקול דעתו של המערער;

ה. הפסיכיאטר נתן למערער תרופה נוגדת דיכאון במקום לשלוח את המערער להסתכלות יותר רחבה ובמקום מתן תרופת הרעה כמו וליום [ראו חקירת ד"ר ברוך בפרוט' עמ' 12 ש' 25-26].

11. אנו דוחים את הטענה בדבר רשלנות מצד גורמי הצבא באבחון ובטיפול במערער מהטעמים הבאים:

א. מתוך תקופה של 6 חודשים ראשונים לשירותו, שהה המערער 3 חודשים בביתו בחופשת מחלה. בדיקת השתלשלות העניינים הטיפולית מראה על מהלך תקין ביותר בטיפול במערער. פגישתו הראשונה עם הקב"נית היתה כשבועיים לאחר גיוסו. לאחר מכן יצא המערער לחופשת מחלה ארוכה ולאחריה הוצב בהמתנה של כחודשיים עד תחילת קורס התקשו"ב. בנובמבר 2007 הופנה המערער לפגישה נוספת עם קב"נית וסמוך לאחריה הופנה לאבחון ע"י פסיכיאטר.

ב. יציאתו של המערער לתקופת חופשה בביתו למעשה הרחיקה את המערער מגורמי הדחק ככל שהיו כאלה בטירונות הפשוטה והקלה שהיה עליו לעבור.

ג. באשר לטיפול התרופתי שנתן ד"ר ברגר למערער, הרי שב"כ המערער עצמו הודה שהמערער לא נטל את הכדורים הללו [ראו סעיף 81-92 לסיכומי ב"כ המערער]. לגופו של עניין, כפי שאף צויין לעיל, מאחר וד"ר ברגר לא היה סבור שהמערער סובל ממצב פסיכוטי כלשהו, לא היה מקום לדרוש שיקבע טיפול למצב פסיכוטי בשלב שבו הוא בדק את המערער.

ד. ד"ר ברגר שבדק את המערער שלל מצב פסיכוטי. הוא ציין שבוחן המציאות ומהלך החשיבה של המערער היה תקין. למעשה ניתן היה לאבחן את המערער כסובל ממחלת נפש רק לאחר ההתקף הפסיכוטי מינואר 2—8 (ולמעשה רק לאחר התקף זה ניתן היה בדיעבד לתת פרשנות לסימנים שונים בהתנהגות המערער). ב"כ המערער טען שד"ר בררגר לא אבחן את הפרודרום (שהיא התקופה המקדימה את הופעתה של המחלה אך יש בה תסמינים המרמזים על המחלה העתידית). פרודרום הוא מושג אבחנתי שכאמור מתאר תקופה הקודמת למצב הפסיכוטי ועל מצב כזה ניתן להצביע רק בדיעבד. המומחה מטעם המערער עצמו הודה ש"אין תאריך יעד ברור" ושהוא לא יכול לדעת מתי התחיל הפרודרום [ראו למשל פרוט' עמ' 11 ש' 15-16].

12. בסיכום, הננו סבורים כי תנאי שירותו של המערער, גם אם כללו כטענתו לעג מצד חיילים וריבוי משימות וקושי עם מפקדותיו אינם חריגים ואין לראות בהם אירועי דחק בולטים. האירועים הנל אינם בבחינת "אירועים חריגים ויוצאי-דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו, אירועים אשר בעקבותיהם פרצה בגופו מחלה" (במובן שניתן לכך בפסה"ד בפרשת אביאן). דוגמא לאירוע חריג שהוכר בפסיקה כגורם למחלת נפש היה למשל ברע"א 202/00 בעניינה של חיילת אשר נאנסה במהלך שירותה הצבאי וכתוצאה מכך התפרצה בגופה מחלת נפש. כפי שהודה ד"ר ברוך, המומחה מטעם המערער, מחלת הסכיזופרניה פורצת לרוב בגילאים 18-22 [ראו פרוט' עמ' 9 ש' 7-11], וד"ר ברוך הודה שיש מחלוקת בין המלומדים אם המחלה פורצת בשל גורמים חיצוניים אם לאו [ראו פרוט' עמ' 9 ש' 16 ואילך], ואף הודה שלא בכל מקרה שבו פורצת מחלת הסכיזופרניה ניתן לזהות גורם דחק ושבאותם מקרים שלא זוהה גורם דחק הרי שהמחלה פורצת ללא גורם דחק [ראו פרוט' עמ' 9 ש' 20-24]. המערער לא הוכיח קשר סיבתי משפטי בין פרוץ המחלה ושירותו. במקרה דנן חלים הדברים שקבע ביהמ"ש העליון בפסה"ד בעניין לייזר הנ"ל שלפיהם "אין חולק כי ייתכן שרצף אירועים זה – .... – גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלו אובייקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם די כדי לבסס את היסוד האובייקטיבי העולה מפרשת אביאן".

13. למקרה שלפנינו יפים הם דברי ביהמ"ש בפרשת אביאן [ראו סעיף 40 לפסה"ד הנ"ל] שם נאמר כדלהלן: "לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה מביאה במניין שיקוליה - לטובתו של

החייל הנפגע - את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה-בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא - אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה. בייחוד כך (כבענייננו) שעה שהמחלה לא פרצה בעקבות מקרה טראומטי או בשל "צבאיות" השירות בצבא. כך, למשל, יימצא קשר סיבתי- משפטי שעה שהחייל נמצא בלחץ אך בשל שירותו בצבא (ראו, למשל, פרשת אהרן [24], לעיל). לשון אחר, המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי בין מחלה שפרצה בעת השירות לבין השירות תולה עצמה במבחן משולב סובייקטיבי-אובייקטיבי. לא אך גולגולתו הדקה - שמא נאמר: הדקה-מכל-דקה - של החייל תכריע בנושא הקשר הסיבתי. תנאי מוקדם הוא שיחבור אל המבחן הסובייקטיבי מבחן אובייקטיבי אף-הוא, דהיינו: מבחן התולה עצמו באירוע חיצוני שאירע לחייל או ב"מצב" חיצוני לחייל, ואשר בעקבות אחד מהם פרצה בגופו המחלה הקונסטיטוציונלית. ואולם לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מובנה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה. השאלה אימתי נסווג אירוע כטריוויאלי ואימתי נסווג אירוע כיוצר קשר סיבתי, שאלה היא הנתונה להכרעה בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. שיקול-הדעת המוקנה לבית-משפט שיקול- דעת רחב הוא". שירותו של המערער בצבא ותנאי שירותו היו טריויאליים והקשר שלהם למחלת המערער לא רק רופף אלא רופף שברופף.

14. לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.

שאר חברי הוועדה חתמו על עותק אחר של ההחלטה.

על המזכירות להודיע החלטה זו לב"כ הצדדים.

-------------------------- ------------------------------- -----------------------------

יואל צור, שופט בדימ' ד"ר אריה שמחה עו"ד מנחם שח"ק

יו"ר חבר חבר

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.