מבוא

1. תביעה כספית על סך 3,929 ₪.

2. ביום 29.7.2008, הזמין התובע מהנתבעת 1 כרטיס טיסה הלוך ושוב לליטא. במהלך שהותו בחו"ל, לאחר שהשתמש בכרטיס הטיסה לכיוון אחד, הודיעה הנתבעת 1 לתובע, כי חברת מידל איסט איירליינס (להלן: "חברת התעופה"), באמצעותה התעתד לשוב לארץ, פשטה את הרגל, ועל כן טיסת החזרה שלו מבוטלת. התובע רכש כרטיס טיסה חדש, בכיוון אחד מוילנה, דרך רגא, לתל אביב, בעלות של 2,070 ש"ח.

3. על פי תקנה 10 לתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ"ב 1982, על חברת תעופה להפקיד ערבות בידי רשות התעופה האזרחית, וראש המנהל של רשות התעופה האזרחית, רשאי לחלט את הכספים ולהשתמש בהם לתשלום פיצויים בעד נזק או הוצאות שנגרמו לצד שלישי "עקב הפעלתו של כלי הטיס, לרבות החזרתם לארץ מוצאם או הולכתם לארץ יעדם של משתתפים בטיסות שכר שהמוביל האווירי או המארגן לא עמדו כלפיהם בהתחייבויותיהם, בין לפי תנאי חוזה הטיסה ובין לפי תקנות אלה".

4. במקרה דנן, הפקידה חברת התעופה ערבות בסך כולל של 40,000 דולר, אשר חולטה עם היוודע דבר כניסתה של חברת התעופה להליכי פשיטת רגל. לאחר חילוט הערבות, הוקם על ידי המדינה צוות מיוחד, במטרה לקבוע את הקריטריונים למתן פיצוי וזיהוי הנפגעים העומדים בקריטריונים אלה. וועדה שהוקמה לצורך כך קבעה, כי מי שרואה עצמו ניזוק יגיש פנייתו בצירוף רשימת מסמכים שפורטה בהודעה שפורסמה בעיתונות, כאשר מועד משלוח המסמכים הוגבל לתקופה של 14 ימים מיום פרסום ההודעה. כן נקבע כי שיעור הפיצוי לו זכאי מי שהוכרז על ידי המדינה כניזוק, עומד על סך של 529 ₪. בהמשך, בשל כך שרבים מהפונים לא צירפו את כלל המסמכים הנדרשים, ניתנה לפונים הזדמנות נוספת להגשת המסמכים החסרים במועד שהודע להם.

5. התובע פנה במועד לקבלת הפיצוי והגיש את המסמכים הנדרשים במועד. הנתבעת 2 סירבה ליתן לו את הפיצוי הנדרש. לאחר שנמסר לו כי אינו זכאי לפיצויים, ולבקשתו לקבלת הסבר לכך, השיבה לו הנתבעת 2 כי לא היה זכאי לפיצויים שכן אחד המסמכים שהוגש על ידו היה בלתי קריא.

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, עת חזר לארץ פעל על פי הנחיות של נוסעים נוספים שחוו את אותה המצוקה, על פי פרסומים בעיתונות המקומית ובאתרי האינטרנט השונים. לדבריו, פנה לחברת כלל נסיעות, חברת אל על – כיוון שזו לטענתו הינה "בעלת מעורבות" בחברת התעופה שפשטה את הרגל, משרד התחבורה, משרד רואי החשבון בן דויד ושו"ת (להלן: "המשרד"), איגוד סוכני הנסיעות ולרשות התעופה האזרחית (להלן: "הרשות"). הפניות נעשו בדרכים שונות ביניהן, טלפון, דואר אלקטרוני, פקס ושליחת מכתב רשום.

התובע תיאר מסכת ארוכה של התכתבות ושיחות טלפוניות במהלכן העביר פירוט מקיף ומלא של כלל ההוצאות שנגרמו לו בגין ביטול כרטיס הטיסה לנתבעת 2, והעביר את מלוא המסמכים במועד המבוקש. לדבריו אף וידא פעמים רבות מול הנתבעת 2 כי המסמכים הגיעו במלואם וכי הינם תקינים. למרות זאת, בחודש יוני 2009, ומבלי שנודע לו מבעוד מועד מדוע, קיבל מכתב ממשרד התחבורה כי אינו זכאי לתשלום מאחר שחסרים פרטים הדרושים לקבלת התשלום. מבירור שערך נמסר לו כי צילום ההמחאה האישית אותו מסר, לא היה ברור דיו, ולפיכך לא קיבל את התשלום. לדבריו, הצילום היה ברור, וכי לא זאת בלבד שלא נאמר לו כי המסמך אינו קריא אלא ההיפך מכך, נמסר לו כי המסמכים שהגיש הינם תקינים.

בסיכומיו הוסיף התובע לראשונה וטען כי הנתבעת 1 התרשלה במילוי תפקידה, כי היה עליה לדעת ולחילופין לחשוד כי חברת התעופה בקשיים; כי לא הוכח שהנתבעת 1 העבירה כספים לידי חברת התעופה עובר לקריסתה של החברה וכי טענתה של הנתבעת 1 להיותה מתווכת אינה ראויה כיוון שלא הביאה בפניו מידע זה.

התובע עותר לקבל מהנתבעת 1, את מחירו המלא של כרטיס הטיסה החלופי שרכש; עלות שהות משך שלושה ימים בבית מלון בסך 659 ש"ח; יום עבודה בשווי 900 ש"ח, והוצאות נוספות בסך 300 ₪; ומהנתבעת 2 את סכום הפיצויים בסך 529 ₪.

7. לטענת הנתבעת 1 יש לדחות את התביעה נגדה שכן היא משמשת כמתווכת בין נוסעים לבין ספקי שירותי תיירות שונים בלבד ואין היא מספקת בעצמה את שירותי התיירות ו/או אחראית לביצועם. לדבריה, היא הודיעה לתובע על ביטול הטיסה מיד כאשר נודע לה על כך ואף סייעה לו ברכישת כרטיס טיסה חלופי. לטענתה, היא לא ידעה על אפשרות קריסתה של חברת התעופה עובר למועד בו הודיעה על כך לתובע, והעבירה את הכסף עבור רכישת הכרטיסים קודם שידעה על כך. כן הדגישה, כי במהלך ההליך התובע אף לא טען כי הוא יכול להוכיח כי התרשלה, ורק בסיכומיו טען לראשונה על כך, על אף שלא סיפק גם במועד זה כל הוכחה לכך.

8. לטענת הנתבעת 2, היא אינה חבה חובה כלשהי כלפי רוכשי כרטיסי הטיסה ואינה חבה בתשלום נזקיהם. הפיצוי שהוענק, הוענק מכספי הערבות שהופקדו אצל המדינה למטרה זו, כאשר אין בהפקדה כדי להטיל עליה חובה כלשהי ואין קשר בין גובה המענק לבין שיעור הנזקים שנגרם לניזוק. לדבריה, מתן פיצוי לניזוק שלא בהתאם להודעה, יהא החלפת שיקול דעתה של הרשות השלטונית על ידי בית המשפט.

אשר להשתלשלות העניינים הנוגעת לתובע, טוענת הנתבעת 2 כי ביום 8.9.2008 פנה התובע לראשונה אל הממונה על טיסות השכר ברשות בבקשה לסייע בכיסוי הנזק הכלכלי שנגרם לו. ביום 13.11.2008, פנה התובע שוב אל הממונה על טיסות השכר ברשות.

הממונה על טיסות שכר, העבירה לפנים משורת הדין את פנייתו של התובע אל משרד רו"ח בן דוד. לאחר שמסמכיו של התובע נבדקו על ידי משרד בן דוד, התברר כי הוא לא צירף, כנדרש בהודעה, העתק של ההמחאה לצורך אימות פרטי חשבון הבנק. לפנים משורת הדין, נשלחה לתובע בקשה להמצאת המסמכים כדי שניתן יהיה לטפל בבקשתו. התובע שלח את העתק ההמחאה כאמור, אולם הוא לא היה קריא ולא ניתן היה להסיק ממנו כי מדובר בהמחאה של התובע. לפיכך, הוא לא הוכר כזכאי ולא קיבל את סכום הכסף.

בהמשך, התובע פנה לאחראית על תלונות הציבור בבקשה לצרף שוב צילום של המחאה, תחת ההמחאה הלא קריאה שבידיהם, אך נענה על ידי הרשות כי כספי הערבות כבר חולקו.

דיון והכרעה

9. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים להם, אני קובעת כי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות, ודין התביעה נגד הנתבעת 2 להתקבל.

10. הנתבעת 1 פעלה כמתווכת בעסקה בלבד, ולא הוכח על ידי התובע, ובמהלך ההליך אף לא נטען על ידו, כי היא אחראית לנזק שנגרם לו.

כך, בדיון מיום 6.7.2011 אמר התובע במפורש כי הוא אינו יכול להוכיח כל רשלנות מצד הנתבעת 1 (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 28) ובכתב תביעתו ובתצהירו, לא טען כל טענה על כך שהנתבעת 1 גרמה לנזק הנטען בדרך כלשהי.

רק במועד ההוכחות טען לראשונה התובע לרשלנות מצד הנתבעת 1:

"ש. תאשר בתצהירך לא הוכחת את הרשלנות שלנו?

ת. לא טענתי לכיוון של רשלנות.

ש. לא טענת כלום נגדנו.

ת. אני חושב שלא ציינתי למיטב זכרוני.

ש. גם ציינת בפרוטוקול שאתה לא יכול להוכיח.

ת. אבל אני כן יכול עכשיו.

ש. נכון למועד כתב התביעה לא יכולת להוכיח.

ת. קודם כל יש לי כמה נימוקים הרשלנות היא אחת מהן, אז טענתי טענות אחרות. אני לא משנה אותן היום, אני מוסיף הוכחות על טענות חדשות" (עמוד 13, שורות 24-32).

11. מכל מקום, ומעבר לכך שהתובע טען לכך רק במועד ההוכחות, לא מצאתי כי הנתבעת 1 אחראית לנזק הנטען על ידי התובע. הנתבעת 1 היא סוכנות נסיעות אשר תיווכה בין התובע, רוכש כרטיסי הטיסה, לבין חברת התעופה. התחייבותה כלפי התובע הייתה למכור כרטיסים של חברת התעופה ליעד המבוקש, להעביר את התמורה שקיבלה מהתובע לידי חברת התעופה, ולמסור לתובע את כרטיסי הטיסה, כפי שעשתה במקרה זה. במסגרת תפקידה היה על הנתבעת 1 לנהוג בהגינות ובדרך המקובלת כלפי רוכשי הכרטיסים. לא מצאתי כי בהתנהגותה חרגה מדרך זו. כעולה מהעדויות, פעלה על מנת ליידע את התובע על כך שהטיסה חזרה מבוטלת, ואף פעלה על מנת לאתר לתובע כרטיס טיסה חלופי חזרה (ראו עדותו של התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, שורה 27 עד עמ' 12 שורה 4 ותצהירה של תרזה פצ'ורניק, סעיף 9). לא הוכח כי הנתבעת 1 התרשלה במילוי תפקידה, כי צפתה או יכולה הייתה לצפות את קריסתה של הנתבעת 1, ואף בכתבות העיתונות, אותן התרתי לתובע להגיש במהלך מועד ההוכחות, כראייה לעצם פרסומן, אין כדי לסייע לו, שכן הן פורסמו במועד בו היה התובע כבר בחו"ל. יצוין, כי לא ניתן להתייחס לתוכן הכתבות עצמן, שכן תוכנן אינו קביל, זאת להבדיל מעצם פרסומן, שרק לשמו התרתי את קבלת הכתבות (ראו החלטתי בעמ' 14 לפרוטוקול).

12. אשר לנתבעת 2. משהחליטה הנתבעת 2 כי כספי הערבות יחולקו על פי קריטריונים שנקבעו על ידה, וכי היא מפנה את תשומת ליבם של מי פונים אשר חסרים להם המסמכים הדרושים לקבלת כספי הפיצויים, הרי שמחובתה לחלק כספים אלה באופן סביר ושוויוני. לא מצאתי כי הנתבעת 2 נהגה כך בעניינו של התובע.

13. כעולה מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפניי, התובע עשה כמיטב יכולתו ואף למעלה מכך, על מנת לפנות ולמסור במועד את הפרטים והמסמכים הנדרשים לקבלת הפיצוי. הוא פנה לגורמים הרלוונטיים השונים על מנת לדעת מה הוא נדרש לעשות, הוא העביר את כל המסמכים הנדרשים והוא אף פנה לאחר מכן על מנת לוודא כי כל שנדרש הועבר. כך עולה מעדותו של התובע שמצאתי ליתן בה אמון, ואשר נתמכת במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת 2 ומתצהירה של אסתר שטיינר שהוגשה מטעם הנתבעת 2.

במכתב שקיבל התובע מהנתבעת 2 (נספח 7 לתצהיר הנתבעת 2) אשר נשלח לכלל הפונים שלא מסרו את מלוא המסמכים הנדרשים, צוין כי חסרים מסמכים וכי המסמך החסר מסומן בטוש זוהר (להלן: "המכתב"). ואולם, מהמכתב שהוגש על ידי הנתבעת עולה כי התובע השיב לנתבעת 1 על גבי המסמך כי לא מסומן בו כל מסמך, וכי הוא מבין, לפיכך, כי לא חסר כל מסמך. לא הוצג כל מסמך תשובה לפנייתו זו של התובע ואכן, הסתבר בהמשך, כי לא היה חסר כל מסמך, בניגוד לנטען במכתב, אלא כי אחד המסמכים לא היה קריא. בנסיבות אלה, ועל אף כל מאמציו, לא יכול היה התובע לדעת מה עליו לעשות על מנת לקבל את הפיצוי הנדרש וזאת בשל התנהלותה של הנתבעת. התנהלות הנתבעת, איפוא, עולה כדי התרשלות ומשבעטיה נמנעה מהתובע האפשרות לקבל את הפיצוי כפי שקיבלו פונים אחרים – קמה זכותו לסעד הנתבע.

יצוין, כי לא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבעת 2 כי לאחר שליחת המכתב הגיש התובע את המסמך החסר אולם הוא לא היה קריא, והדבר לא עולה מהמסמכים שהוגשו על ידה.

סוף דבר

14. נוכח כל האמור אני פוסקת כדלקמן:

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הנתבעת 2 תשלם לתובע 529 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.