מבוא:

1. התובע, יליד 1/8/1989 עוזר טייח, נפגע, כך לטענתו, ביום 15.4.08 ממכת חשמל (התחשמלות) במהלך עבודתו על גג בנין בעיר מגוריו 'סילת אלדהר' שבשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: "סילת") (להלן: "התאונה").

2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

הנכות הרפואית, להבדיל מהתפקודית, אינה שנויה במחלוקת והיא בשיעור 15%.

הראיות:

3. מטעם התובע העידו:

- התובע בעצמו, תצהירו על נספחיו סומן ת/1.

- מהנדס סילת מר עומר אלג'מאל (להלן: "המהנדס"; "עומר"), תצהירו על נספחיו סומן נ/2.

4. כמו כן הוגשו מטעם התובע המסמכים הבאים:

א. היתר בניה מתורגם, סומן ת/3.

ב. תמונות צבעוניות של מקום האירוע, סומנו ת/4 [בפרוטוקול סומנו התמונות כ – נ/2]

5. מטעם הנתבעת העיד מר מאיר ברשן - מנהל איזור אריאל בנתבעת (להלן:"ברשן"), תצהירו סומן נ/1.

6. כאמור, שלוש הן השאלות בהן עלי להכריע במסגרת פסק הדין:

השאלה הראשונה האם התאונה הנטענת אכן התרחשה כנטען על ידי התובע ? ככל שהתשובה היא חיובית, כי אז יהא צורך לעבור ולדון בשאלה השנייה: האם הנתבעת אחראית לקרות התאונה ועל מי נטל ההוכחה דהיינו האם על התובע להוכיח אחריותה של הנתבעת בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' או שמא התקיימו התנאים שבסעיף 38 לפקודת הנזיקין, והנטל עובר לכתפי הנתבעת להוכיח כי היא אינה אחראית לנזקי התובע. ככל שיוכח כי התשובה חיובית דהיינו כי הנתבעת אחראית, יהא מקום לעבור ולדון בשאלה השלישית: הכוללת דיון בשאלת אשמו התורם של התובע, אם בכלל, וכן בשאלת הפיצוי לו הוא זכאי.

7. נדון להלן בשאלות אלה לפי סידרן.

האם התובע הוכיח את נסיבות פציעתו:

8. לטענת התובע הוא התחשמל שעה שמוט ברזל שהרים פגע בקווי מתח גבוה העוברים מעל לבניין בו שהה ביחד עם חברו לעבודה, אשר גם היה עד לתאונה.

לשם תמיכה בטענותיו הפנה התובע למסמכים הרפואיים שהגיש וכן למכתבו של ראש העיר.

9. הנתבעת מאידך טוענת כי אין לקבל את גרסת התובע, בין השאר לנוכח העובדה כי לא הביא את העד כדי שיספר כיצד התרחשה התאונה בכלל, ולנוכח נימוקי התובע מדוע לא הובא העד לעדות, בפרט.

10. לאחר שעיינתי בראיות התובע אני סבורה כי התובע עמד בנטל והוכיח כי נפגע בנסיבות כנטען על ידו. אסביר להלן דברי:

א. עיון בגרסאות התובע לאירוע הנטען, החל בכתב התביעה דרך תצהיר עדותו הראשית וכלה בחקירתו הנגדית בפניי, מלמד כי מדובר בגרסה סדורה וברורה באשר לאופן בו הוא נפגע - כטענתו. לטעמי, גם אם ישנם שינויי גרסה קלים כאלה ואחרים, הרי שאין לראות בהם שינויים משמעותיים שיש בהם כדי לאיין לחלוטין את גרסתו.

ב. אמנם ככלל, צודקת הנתבעת שלכאורה ועפ"י הפסיקה הנוהגת, העובדה שהתובע לא הביא לעדות את מי שהיה נוכח, לטענתו, באירוע משפיעה על מידת האמינות שניתן ליחס לגרסתו, ואי הבאת העד לעדות צריך שתפעל בעצם לרעתו.

אולם - במקרה דנן מאחר שמדובר בעד המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, ומשכך לא ניתן לחייבו להגיע לבהמ"ש לשם מתן עדות (במסגרת צו הבאה למשל), הרי שלא ניתן לזקוף לחובת התובע את אי הגעתו של העד לשם מתן עדות וזאת למרות בקשת התובע.

זאת ועוד, משמצאתי את גרסת התובע באשר לעצם קרות התאונה כאמינה, הרי שגם אם מדובר בעדות יחידה ניתן לקבלה ובלבד שימצא לה דבר לחיזוק [ראו ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה' חלק 2 547 בעמוד 550].

ג. חיזוק כאמור לגרסת התובע ניתן, לטעמי, למצוא במסמכים הרפואיים שצרף במסגרת תיק המוצגים מטעמו, שם נרשם כי התובע עבר התחשמלות. למעלה מן הצורך אציין רק בקשר למסמכים אלה, כי האמור בהם לא נסתר על ידי הנתבעת, אשר גם לא התנגדה להגשתם.

11. בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי הוא אכן נפגע ממכת חשמל כנטען על ידו.

בשולי הדברים אוסיף ואציין כי לנוכח התוצאה אליה הגעתי, שוב איני צריכה להידרש לאישור העיריה, שגם עליו הסתמך התובע, שכן מי שחתום עליו, ראש העיר, לא התייצב לעדות ולא ניתן היה לחקור אותו.

האם הנתבעת אחראית לפגיעת התובע ?

העברת נטל הראיה:

12. לטענת התובע, הוא נפגע ממכת חשמל כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, כאשר לטענתו משעה שמדובר בקווי מתח גבוה הרי שהם בגדר "דבר מסוכן", כמשמעות דיבר זה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ולכן יש להעביר את הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה באופן שגרם לתובע לנזק כנטען על ידו.

13. הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי אין להורות על היפוך הנטל ובכל מקרה כי לא הוכח כי התרשלה.

14. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ראיתי לקבל טענת התובע, ולהורות על היפוך הנטל. אסביר דבריי, אך תחילה המסגרת המשפטית הרלוונטית:

א. כך נקבע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעליו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

ב. בהתאם לאמור בסעיף 38 לעיל, על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית של שלושה יסודות, במצטבר, שבהתקיימם יועבר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיח כי לא התרשל:

- אירוע נזק

- הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן

- הנתבע הינו הבעלים או הממונה על הדבר המסוכן.

בע"א 7877/02 זיאד נ' חברת חשמל מזרח ירושליים בע"מ [פד"י נח' 2 עמ' 279 בעמ' 285] היטיבה כב' השו' פרוקציה להסביר מהם המבחנים לבדיקת קיומם של שלושת

התנאים ומה המשמעות של קיומם:

"הוכחת שני היסודות הראשונים מחייבת הוכחת נזק אשר נגרם מדבר המוגדר "כדבר מסוכן". שני יסודות אלה מחייבים הוכחת קשר גרימה ישיר בין הדבר המסוכן לבין הנזק. קשר הגרימה הנדרש כאן הוא בין החפץ לבין הנזק....תנאי להעברת חובת הראיה לנתבע בהקשר זה הוא קיום קשר גרימה בין החפץ המסוכן לבין הנזק....... יש לבחון את קשר הגרימה העובדתי בין החפץ המסוכן לבין הנזק. הנטל הוא על התובע להוכיח את קיום קשר הגרימה כאמור, ולצורך כך על גרסתו להתיישב עם היות הדבר המסוכן הגורם חולל את שרשרת האירועים שהביאו לאירוע הנזק, בבחינת הסיבה(cause) לנזק שאירע (אנגלרד, שם [11], בעמ' 74). ואחרון על התובע להצביע על כך שהחפץ המסוכן שבעטיו נגרם הנזק מצוי בשליטתו או בפיקוחו של הנתבע...עמד התובע בנטל להוכיח את היסודות האמורים, נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי לא התרשל בשמירה על החפץ המסוכן שגרם לנזק.

בעניינו כדי להעביר את נטל הראיה לשם המשיבה מכח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] היה על המערער להוכיח כי נגרם לו נזק גוף, כי הנזק נגרם במישרין מכבל חשמל שהוא "דבר מסוכן" וכי כבל החשמל מצוי בפיקוחה ובאחריותה של המשיבה. המערער עמד בחובת ההוכחה כי נגרם לו נזק גוף. כן הוכיח כי נזק הגוף נבע מהתחשמלות שמקורה באחיזתו בצינור אשר נגע בקצהו בכבל חשמלי של מתח גבוה. ... כבל חשמל הוכר כדבר מסוכן שהחזקה שבסעיף 38 לפקודה עשויה לחול עליו [ע"א 363/59 גשר זיו בעמ' נ' פייביש..;ע"א 437/87 כהן (קטין) נ' חברת חשמל בע"מ..].. ..הדגיש בהמ"ש כי חשמל הינו מצרך מסוכן מטבעו ואמצעי ההגנה שיש לנקוט כדי למנוע נזק ממנו צריכים להיות ברמה גבוה ביותר...אולם אף שהוכחה פגיעת המערער מהחזקת צינור שנגע בכבל חשמל של מתח גבוה לא הרים המערער את נטל ההוכחה שרבץ עליו לצורך העברת חובת הראיה על פי סעיף 38 לפקודה. הוא העמיד גרסה עובדתית שנמצאה בלתי אמינה ובלתי מתקבל על הדעת על ידי ביהמ"ש....באין תמונה ברורה לגבי נסיבות התרחשות התאונה... לא ניתן לקבוע כי גורם הנזק היה כבל חשמל המצוי בפיקוחה של המשיב...מכאן שבלא גרסת תביעה ראשונית אמינה לגבי נסיבות התרחשות האירוע לא עמד המערער בחובת ההוכחה של היסודות אשר הוכחתם נדרשת לצורך העברת נטל הראיה לשם המשיבה".

15. יישום האמור במקרה שלפנינו מלמד כי הוכחו שלשת התנאים שבסעיף 38כנדרש, ומשכך עובר נטל הראיה אל כתפי הנתבעת. לשון אחר, על הנתבעת להוכיח כי הנזק שנגרם

לתובע לא נגרם כתוצאה מרשלנותה:

א. אירוע נזק : כפי שציינתי לעיל - ראיתי לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה כאמינה דהיינו כי הוא נפגע ממכת חשמל שעה שמוט מתכת שאחז בו פגע בכבל חשמל שהיה מעל לגג הבית עליו עמד במסגרת עבודות טיח שביצע.

ב. כבל חשמל הוא בבחינת דבר מסוכן [ראה דברי כב' הש' פרוקציה לעיל וכן את שנקבע בתא (נצ') 725/05 עלאא אלדין עבד אלג'בר ולד עלי נ' חברת חשמל, פסקה 19 - פורסם בנבו 27.2.07] (להלן: "פרשת עלאא אלדין")

ג. מעדותו של ברשן עולה כי כבל החשמל הינו בבעלות/בפיקוח הנתבעת.

סיכום ביניים:

16. מן המקובץ עולה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין האירוע לדבר המסוכן. רוצה

לומר, הנזק נגרם כתוצאה מהדבר המסוכן (כבל החשמל - קווי מתח גבוה) שבבעלות /פיקוח

הנתבעת, ולכן המסקנה המתבקשת היא כי תובע הרים את הנטל הראשוני והוכיח שיש להעביר

את נטל הראיה לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה.

האם הנתבעת הרימה את הנטל והוכיחה כי לא התרשלה?

17. יאמר מיד, לטעמי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

18. א. מהעדויות שנשמעו עולה כי אין מחלוקת שקו המתח מעל לבניין נשוא התביעה הוצב במקום עוד בשנות ה- 80, והרבה לפני שניתן היתר הבניה.

ב. מעדותו של עומר עולה כי עפ"י החוק הפלסטיני, אין סעיף שמונע מתן היתר בניה במקום בו מצוי קו מתח. עומר גם העיד כי במקרה דנן הוא נתן היתר בניה ביודעו שבמקום עובר קו מתח גבוה, אך החובה לפנות לנתבעת בבקשה כי תעתיק את קו המתח למקום אחר עקב הבניה מוטלת על בעל הקרקע - הקבלן - ולא על העיריה.

עוד ניתן ללמוד מדברי עומר [ראו עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול שורות 3-7] כי הוא אף הסביר לבעל הקרקע וידע אותו בדבר הצורך לפנות לנתבעת בבקשה כי תעתיק את קווי מתח גבוה המותקנים במקום בו ניתן היתר לבניה לגובה.

בעניין זה ראו גם דברי ב"כ התובע בעמ' 21 לפרוטוקול שורות 12-13.

נקודה אחרונה - לאור עדותו של עומר הרי שאין כל רלוונטיות לשאלה האם הבניין נבנה בהיתר אם לאו, שכן פניה לנתבעת הגם שאינה תנאי למתן היתר הינה חובה המוטלת על הקבלן/ בעל הקרקע.

ג. באשר לחובה לפנות לנתבעת בבקשה להעתיק קווי מתח גבוה, העיד ברשן - ועדותו לא נסתרה - כי הרשות יודעת ואחראית על המותר והאסור בשטחה, ורק אם מתקבלת בנתבעת בקשה להזזת קווי מתח, למשל עקב בניה, מבצעת הנתבעת העתקה של קווי מתח. כלומר פרוצדורה כזו של העתקת קווי מתח גבוה תחילתה בפניה מסודרת לנתבעת. במקרה דנן הסביר ברשן כי לא הוגשה כל בקשה, לפחות לא לפני תחילת בניית הבניין.

עדותו זו עומדת לכאורה בסתירה למכתבו של ראש העיר, לפיה נערכה על ידו פניה לנתבעת כי תבצע העתקת קווי מתח גבוה. אמרתי לכאורה, שכן משלא התייצב ראש העיר לחקירה ותצהירו נמשך מתיק בהמ"ש ולנוכח התנגדות הנתבעת להגשת מסמכים חתומים על ידו מבלי תינתן לה האפשרות לחקור אותו, הרי שלא ניתן להסתמך על האמור במכתב.

בכל מקרה, וגם לו הייתי מקבלת את המכתב, הרי שלפי תוכנו הוא הוצא לאחר התאונה נשוא התביעה.

ד. באשר לטענה בדבר היות קווי החשמל חשופים: אין לי אלא להפנות לקביעת בהמ"ש העליון במסגרת ע"א 1649/12 ריאד סעדי נ' חברת חשמל בע"מ [פורסם בנבו, 28.9.14] (להלן: "פרשת סעדי") ולפיה: אין כל חובה לבודד קווי חשמל ובכל ארצות העולם קו עילי מתח גבוה סטנדרטי הוא קו חשוף [סעיף 17 לפסק הדין].

ה. משעה שעומר העיד כי לא נמסרה כל הודעה לחברת חשמל אודות מתן היתר לבניה במקום בו מותקן קו מתח גבוה, ולאור עדותו של ברשן שאכן הנתבעת לא ידעה אודות בניית הבניין, הרי שלנוכח קביעת בהמ"ש ב'פרשת סעדי' יש לראות בנתבעת כמי שלא ידעה על המפגע שנוצר משילוב קיומם של קווי מתח ובניה לגובה ולכן אין להטיל עליה אחריות לפגיעת התובע.

ו. באשר לטענת התובע ולפיה לו מילאה הנתבעת אחר חובתה לבצע בדיקה חזותית כל שמונה שנים היה ניתן למנוע את התאונה - גם בעניין זה ראיתי לקבל את עמדת הנתבעת בסיכומיה, בכל הקשור להיות הטענה האמורה בבחינת 'הרחבת חזית' אסורה.

ועוד בעניין זה - מדובר בשטח הרשות הפלסטינית אשר מטבע הדברים אין הנתבעת יכולה להסתובב שם באופן חופשי וכל עת שתחפוץ בכך. ראו בעניין זה את עדותו של ברשן בעמ' 28 שורות 16-17 אשר לא נסתרה. לפיכך ומטעם זה הרי שאי אפשר לבצע ביקורות שוטפות [ראה בעניין זה ראו את שנקבע בפרשת 'עלאא אלדין'].

19. מן המקובץ עולה כי הנתבעת הרימה את הנטל והוכיחה כי מכת החשמל שקיבל התובע לא התרחשה עקב התרשלותה. לשון אחר הנתבעת הרימה את הנטל והוכיחה כי לא התרשלה. משמעות האמור כי הנתבעת אינה חבה בנזקי התובע ועל כן דין תביעתו להידחות.

20. ראיתי לסיים בדברי כב' השופט עמית ב'פרשת סעדי', המתאימים גם לעניינו:

"בסופו של דבר לא ניתן למנוע סכנת התחשמלות למי שמתקרב באופן מסוכן לתילי חשמל, ואזכיר כי במקרה דנן המערער אחז בצינור שאורכו שישה מטרים, כשעמוד חשמל ותילי חשמל ניצבים ממש מול נגד עיניו במרחק של כשלושה מטרים."

סוף דבר:

21. א. התביעה נדחית.

ב. משזוהי התוצאה אליה הגעתי, הרי שאין לי עוד כל צורך לדון בשאלת נכותו התפקודית של התובע ונזקיו הנובעים ממנה.

ג. יחד עם זאת וככל שדעתי לא תשמע, אציין רק כי טענות הנתבעת בסכומיה, לפיהן בנסיבות כפי שפורטו לעיל בהרחבה, ולנוכח התנהלות התובע, יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור הקרוב ל - 100% אינה בלתי סבירה בעיני. אך כאמור לנוכח קביעותי אינני נדרשת לשאלת הנזק.

ד. התובע יישא בשכ"ט פרקליטי הנתבעת בסך כולל של 8,000 ₪.

הסך הנ"ל ישולם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. כמו כן יישא התובע בהוצאות הנתבעת, לרבות בעלות חוות מומחה מטעמה, הכל כנגד הצגת קבלות. הסכומים הנ"ל ישולמו אף הם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.

22. זכות ערעור לבהמ"ש המחוזי - כחוק.

23. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ח' אב תשע"ו, 12 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.