פסק דין

א.       מבוא

תביעת שיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

ב.       הצדדים הישירים

1. התובע הוא תאגיד סטטוטורי הפועל על פי דין ששילם ומשלם גימלאות למר בילאל סאפי (להלן: "הנפגע") בגין תאונת העבודה נושא התביעה (להלן: "התובע" או "המל"ל").
2. הנתבע 1 הוא אחד מבעלי המניות בנתבעת 3, בעלת מתחם המצוי ברחוב המסגר 7 באור יהודה (להלן: "האתר" או "הנכס")
3. נתבעת 2, אינה אישיות משפטית, ונמחקה בהסכמה מהתובענה בישיבה מיום 19.12.10.
4. הנתבעת 3 השכירה את האתר על פי הסכם שכירות שנחתם ביום 2.12.02 (להלן: "הסכם השכירות") לנתבעת 4, חברה שמפעילה רשת סופרים בתחום המזון האורגני והטבעי, למטרת הקמת חנות/סניף של הרשת במקום זה.
5. הנתבעת 4, על פי הנטען על ידי התובע והנתבעים 1 ו-3, החזיקה באתר בעת קרות התאונה, ומי שהזמינה את הנתבעת 5 כקבלן משנה מטעמה להתקנת מערכות מיזוג אויר במהלכן נפל הנפגע.
6. הנתבעת 5, חברה העוסקת ביבוא ושיווק של ציוד למיזוג אויר ומזגנים לסוגיהם. הנתבעת 5 הינה קבלן המשנה שהוזמן על ידי הנתבעת 4 לצורך התקנת מיזוג האויר באתר, ומי שהתקשרה עם "גל עבודות פח" (להלן: "גל פח") שבבעלותו של דוד ג'אנח, כקבלן משנה מטעמה לביצוע התקנת תעלות הפח עבור צנרת מיזוג האויר. לפי תצהיר המשנה למנכ"ל הנתבעת 5, הנתבעת 6 היא שם מותג של הנתבעת 5 (סעיף 1 בתצהיר נ/17). לצורך התובענה יחשבו הנתבעות 5 ו-6 כגוף אחד. כך ראו אותם הצדדים וכך גם הנתבעות 6-5 עצמן.
7. הנתבע 7, חשמלאי מוסמך, עבד באתר כקבלן עצמאי בעבודות חשמל עבור הבעלים ומי שהתקין בהמשך את צנרת החשמל במבנה עבור הנתבעת 4.

ג.       צדדי ג'

1. הנתבעים 1 ו-3 הגישו הודעת צד ג' נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") בטענה כי הנפיקה להם פוליסת ביטוח הרלוונטית למועד התאונה, ונגד צדדים שלישיים 4-3, בעלים וערבים של הנתבעת 4 בהסכם השכירות לכל התחייבויות הנתבעת 4.
2. הנתבעים 1 ו-3 הגישו הודעת צד ג' גם נגד צד שלישי 9, המעביד של הנפגע, הודעה שנמחקה בהסכמה לאחר שהגיע להסכם פשרה נפרד עם הנפגע.
3. הנתבעת 4 הגישה הודעת צד ג' נגד שמואל הראל לגביו נטען כי שימש מנהל עבודה ונציג מטעם הנתבעים 1 ו-3 באתר (להלן: "הראל ז"ל"). מר הראל נפטר במהלך ניהול התובענה.

ד.       עיקר העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 16.4.13 עבד הנפגע על פיגום נייד על גלגלים בגובה ארבעה מטרים (להלן: "הפיגום") בתוך האתר במסגרת עבודתו לצורך התקנת תעלת מיזוג אויר באתר. הנפגע נפל מהפיגום לאחר שמעבידו, מר דוד ג'נאח (להלן: "המעביד"), קבלן משנה במקצועו, הזיז את הפיגום ואחד מגלגליו נתקל בצינורות שבלטו מהרצפה וגרמו להתהפכותו (להלן: "התאונה"). הנפגע נפל ונחבל בצורה חמורה, בין היתר, נגרמו לו שברים בחוליות D11 ו-D12 בעמוד השדרה וקרעים בכבד ובטחול. הנפגע אובחן כסובל מפרפלגיה מלאה ונקבעה לו נכות בשיעור 100%.
2. התובע הגיש התובענה נגד הנתבעים לשיבוב הגמלאות ששילם ועודו משלם לנפגע.
3. הנפגע ואשתו הגישו תביעת נזקי גוף לפיצויים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 2209/04) נגד המעביד ואחרים שבסופה נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (הוגש כראיה מספר ד' בתיק הראיות מטעם התובע), לפיו ישלמו הנתבעים שם פיצויים לנפגע בסכום של 2,105,250 ₪. בהסכם הפשרה צויין (בסעיף 4) כי התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ושולמו ומשולמות לו על ידי המל"ל גמלאות במסגרת תביעתו כנפגע עבודה. הסכום ששולם על פי הסכם הפשרה היה בנוסף ומעבר לגמלאות אלו.
4. בכתב התביעה טוען המל"ל כי הנתבעים 6-1 גרמו לנזקיו של הנפגע ולפיכך הם אחראים לפצותו בגין הגמלאות המשולמות וישולמו על ידו לנפגע עקב התאונה. לטענתו, לנפגע אין את היכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו להתרחשות התאונה הואיל וזו נגרמה בנכס שלנתבעים היתה שליטה מלאה עליו וסביר כי הם שהתרשלו ולפיכך נטל הראיה מוטל על כתפיהם להוכיח שלא היתה כל התרשלות מצידם.
5. הנתבעים כופרים באחריותם לתאונה ומטילים אותה לפתחו של המעביד שהזיז את הפיגום עליו עמד הנפגע, ומשכך, על המל"ל, הנכנס בנעלי המעביד לעניין תשלום הפיצויים והגמלאות, לשאת במלוא התשלום שנקבע שישולם לנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו מהתאונה. לחילופין מטילים הנתבעים אחריות לתאונה אחד על השני.
6. התובענה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים והועברה לבית משפט זה בשל הסמכות המקומית.

ה. טיעוני הצדדים:

טענות התובע – המל"ל

1. המל"ל טוען כי הנתבעים 6-1 נמנעו מלמנות באתר מנהל עבודה בעל כישורים כנדרש לסוג העבודות שביצעו הנתבעים וכן נמנעו לפקח על שיטות העבודה שננקטו בזירת התאונה מצדו של המעביד ושאר הקבלנים שעבדו בשטח, וכן שלא בחרו קבלן משנה מיומן וזהיר כנדרש שיאמץ את כללי הבטיחות הנדרשים.
2. המל"ל טוען כי הנתבע 7 הניח צנרת פלסטיק לצורך העברת חוטי החשמל בהם וקשר אותם באלומה בעזרת מוטות ברזל שבלטו מהרצפה כלפי מעלה באופן מסוכן, דבר שלא אפשר מעבר בטוח של עובדים וציוד בשטח בו ארעה התאונה. כן נמנע מלהפנות את תשומת לבם של קבלני המשנה, וביניהם גם מעבידו של הנפגע, לקיומם של צינורות בולטים באופן מסוכן מהרצפה. בכך הפר את כללי הבטיחות הבסיסיים ביותר, בהתחשב בעובדה שהצעדים שנדרשו למניעת קרות התאונה היו גם פשוטים וזולים יחסית.
3. המל"ל טוען שמכיוון שלא מונה מנהל עבודה באתר הבניה בו ארעה התאונה, בניגוד לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח- 1988 (להלן: "תקנות הבניה"), הרי שאחריות הנתבעים 7-1 גדולה ויש לראותם כ"מעוולים במשותף" כלפי התובע כאמור בסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), כאשר חלוקת האחריות הפנימית בין הנתבעים עצמם אינה רלוונטית בכל הנוגע ליחסיהם מול המל"ל.
4. לטענת המל"ל יש להטיל על הנתבעים 6-1 את האחריות בגין התאונה ולא על המעביד, שאמנם הזיז את הפיגום עליו עמד הנפגע, אך עשה כן רק בשל מחדלי הנתבעים 6-1. הנתבעים 6-1 לא דאגו לפיקוח הולם ויצרו מצב בו כל קבלן שעבד באתר עשה כרצונו.

באשר לנתבע 7- אחריותו נמוכה משל נתבעים 6-1 ומחדליו מסתכמים בהשארת צינורות בולטים מהרצפה שגרמו להתהפכות הפיגום.

טענות הנתבעים

טענות הנתבעים 1 ו-3

1. הנתבעים 1 ו-3, בעלי האתר, טוענים לשיהוי ניכר בהגשת התובענה. התאונה התרחשה בתאריך 16.4.03 והתביעה הוגשה רק ביום 14.4.10, יומיים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות. התנהלות זו מצידו של התובע פגעה קשות ביכולתם להביא ראיות שיתמכו בטענותיהם. עד ליום הגשת התובענה הנתבעים 1 ו-3 לא ידעו דבר אודות התאונה. אין גם יריבות אישית בין המל"ל לנתבע 1, שהוא אחד מבעלי המניות בנתבעת 3, ועל כן יש לדחות את התביעה נגדו.
2. לגופן של טענות המל"ל, משיבים הנתבעים 1 ו-3 שהאתר הושכר לנתבעת 4 לאחר שהנתבעת 3 השלימה את עבודות בניית השלד של האתר, ארבעה וחצי חודשים טרם קרות התאונה, וכי במועד התאונה לא היה הנכס בחזקתם אלא בחזקת ובשליטת הנתבעים 7-4 שביצעו את עבודות ההכנה והתשתית במבנה וביניהם התקנת מערכת מיזוג האויר. הנתבעת 4 היא שהזמינה את עבודות מיזוג האוויר כעולה ממסמכי הזמנת העבודה, ועליה הייתה החובה למנות מנהל עבודה מטעמה. חובה דומה אינה מוטלת על הנתבעים 1 ו-3 שעה שהעבודה הוזמנה על ידי הנתבעת 4 ובוצעה על ידי נתבעות 6-5 בפיקוחם, ואף הוחרגה מאחריות הנתבעים 1 ו-3 כמצוין בהסכם השכירות. בהסכם גם נאמר שהנתבעים 1 ו-3 יהיו אחראים על אספקת החשמל עד ללוח המרכזי של האתר בלבד, כשעל הנתבעת 4 הוטלה האחריות לתכנן ולבצע את החיווט בהתאם לתכנית ההפעלה של המקום. אין להטיל, על כן, על הנתבעים 1 ו-3 אחריות בגין הצינורות שבלטו מהרצפה לצורך חיווט החשמל, ככל שאלו גרמו לתאונה.
3. זאת ועוד; האדם היחיד שיכול להעיד על נסיבות התאונה הוא דוד ג'אנח -המעביד של הנפגע שהזיז את הפיגום, אך המל"ל נמנע מלהעידו, למרות שהורשע בגין מעשיו בהליך פלילי. התנהלות זו של המל"ל צריכה לעמוד לחובתו ויש להסיק ממנה שלא היה בעדותו של המעביד כדי לתמוך בטענות המל"ל שהנתבעים נושאים באחריות כלשהי לקרות התאונה. מהאמור יש להסיק כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על כתפי המעביד שהפר את הוראות תקנה 56 לתקנות הבניה האוסרות על ניוד פיגום בשעה שעומד עליו אדם, בעוד המעביד הזיז את הפיגום. גם דו"ח חקירה של משרד התמ"ת הטיל את האחריות לפגיעה שנגרמה לנפגע על המעביד. לאמור יש להוסיף את העובדה שמתצהירו של הנפגע עולה שמעולם הוא לא הודרך על ידי ממוניו באשר לאמצעי זהירות בזמן העבודה ואף לא הותקנו כאלה על הפיגום שבו עבד. מבנה הפיגום גם לא תאם את הנדרש, לא הותקן בו מעקה בטיחות והוא לא נקשר כנדרש. נוכח האמור לא ניתן לקבוע כי הפיגום התהפך בשל הצינורות שהתקין הנתבע 7 ויתכן שהתהפך מכיוון שהיה פגום.

משכך, על המל"ל, הנכנס בנעליו של המעביד לעניין תשלום הפיצויים לנפגע, לשאת במלוא גובה הקצבאות המשולמות לנפגע.

1. הנתבעים 1 ו-3 טוענים עוד שיש לייחס לנפגע רשלנות תורמת, מכיוון שלא ירד מהפיגום טרם הוזז על ידי מעבידו למרות שהוא ביקש מהמעביד שיתיר לו לרדת ממנו. הנפגע גם בחר לעלות על הפיגום למרות שהעיד שידע על מצבו הרעוע.
2. לבסוף טוענים הנתבעים 1 ו-3 שאם בכל זאת ייקבע שיש הטיל עליהם אחריות יש להטיל את תשלום הפיצוי על המבטחת, חברת שומרה, צד ג' מס' 1, אצלה רכשו פוליסת ביטוח בגין עבודות קבלניות.

טענות הנתבעת 4 (עדן טבע מרקט) והצדדים השלישיים 4-3

1. הנתבעת 4 מצטרפת לטענות הנתבעים 1 ו-3 שהאחראי לתאונה הוא המעביד של הנפגע בלבד, וכן כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. הנתבעת 4 טוענת שלא היא הזמינה את עבודות התקנת מערכת מיזוג האוויר ומשכך היא לא שימשה כקבלן ראשי לביצוען. הנתבעת 4 גם לא החזיקה כלל באתר במועד התרחשות התאונה, שכן החזקה באתר הועברה לרשותה חודשים מספר לאחר קרות התאונה, ביולי 2003, ועל כן ודאי שלא פיקחה ולא היתה אמורה לפקח על ביצוע העבודות. משכך, לא חלה כל חובה על הנתבעת 4 למנות מנהל עבודה מטעמה. מי שהיה אמון על כך הם בעלי האתר, הנתבעים 1 ו-3, כמבצעי הבניה, והם לא עשו כן.
2. מכיוון שהנתבעת 4 לא החזיקה באתר המועד התאונה, לא היה לה כיסוי ביטוחי לתקופה זו. לעומתה, הנתבעים 1 ו-3 דווקא רכשו ביטוח לתאונות עבודה לתקופה שבה בוצעו על ידם עבודות בניה ופוליסת הביטוח היתה תקפה במועד התאונה.
3. עוד טוענת הנתבעת 4 שאכן היא פנתה לנתבעות 6-5 כדי שיתקינו את רשת מיזוג האוויר במבנה בזמן שהנתבעים 1 ו-3 טרם השלימו את העבודות באתר וטרם נמסרה לה החזקה, אך היא עשתה כן לבקשת הנתבעים 1 ו-3 שרצו לסיים במהירות את עבודות הבניה ואין בכך להפוך את הנתבעת 4 ל"מבצעת הבניה".
4. הנתבעת 4 טוענת שמשך שבע שנים מיום התאונה איש לא פנה אליה בדרישות לפיצוי, גם לא הנפגע, ורק מהתובענה למדה שאירעה התאונה. בתביעה שהגיש הנתבע לפיצויים בגין נזקיו נקבע כי מעבידו הוא האחראי לקרות התאונה ולא הנפגע. המעביד או חברת הביטוח, שנתבעה בהליך, לא צרפו את הנתבעת 4 או את הנתבעים 1 ו-3 לתובענה. הנתבעת 4 חוזרת על טענות הנתבעים 1 ו-3 שהמעביד לא הדריך את עובדיו ולא סיפק להם אמצעי בטיחות כנדרש. גם הפיגום לא עמד בדרישות התקן. מעבר לכך לא מדובר רק בהימנעות מנקיטת אמצעי זהירות אלא בגרימת התאונה במו ידיו של המעביד שהזיז את הפיגום שעה שהנפגע ועובד נוסף עמדו עליו, בניגוד לתקנה 55 לתקנות הבניה.
5. באשר לנפגע- הוא העיד כי ידע שהפיגום אינו תקני וכי לא ננקטו אמצעי בטיחות כלשהם ועל כן יש לו אשם תורם לקרות התאונה.
6. הנתבעת 4 טוענת לחילופין, שאם יוחלט כי האחריות אינה מוטלת במלואה על מעבידו של הנפגע, יש לראות בבעלים של האתר, הנתבעים 1 ו-3, כאחראים לתאונה כ"מבצעי הבניה", שמינו את מר הראל ז"ל לשמש כמנהל עבודה מטעמם ואחראי על עבודות הבניה. הנתבעת 4 חולקת על טענת הנתבעים 1 ו-3 שלפיה הם התחייבו לבנות רק את השלד ומסרו אותו במצב זה לנתבעת 4, וטוענת שבמועד שהסכם השכירות נכרת, דצמבר 2002, היה הנכס בשלבי בניה והנתבעים 1 ו-3 התחייבו למסור לה מבנה מוכן הכולל תשתיות מלאות בתוספת מתקנים שונים: הקמת גלריה, רצפה מוחלקת, מדרגות ושירותים. כן הוסכם שתקופת השכירות תחל מיום שתושלם בניית המושכר. תנאי לקבלת החזקה בנכס היה הוצאת טופס 4 (טופס אכלוס) על ידי הנתבעים 1 ו-3. בפועל הנכס נמסר לנתבעת 4 רק ביום 1.6.03 והשכירות החלה ביום 5.7.03 נוכח עיכוב בהשלמת הבניה מצד הנתבעים 1 ו-3. מהאמור עולה כי התובעים התחייבו למסור לנתבעת 4 מבנה גמור ומשכך לא היה לה כל מעמד בעת ביצוע עבודות הבניה בו. הנתבעת 4 התכוונה לבצע עבודות במבנה רק לאחר שימסר לה לשם התאמתו לצרכיה. גם הנתבע 1 העיד כי לאחר השלמת עבודות השלד עבדו בנכס עובדים וקבלני משנה לפי הזמנתו שהמשיכו בעבודתם לאחר קרות התאונה. העובדה שהנתבעת 4, לפי הנחיית הנתבעים 1 ו-3, פנתה לנתבעות 6-5 אינה הופכת אותה למבצע הבניה. הנתבעת 4 גם לא ידעה שהנתבעות 6-5 התקשרו עם קבלן משנה לביצוע התקנת מערכת מיזוג האויר, לא הדריכו אותו כנדרש ולא בדקו את תקינות הציוד שברשותו.
7. הנתבעת 4 ממשיכה וטוענת שלאחר כריתת הסכם השכירות הודיעו לה הנתבעים 1 ו-3 שהקבלן הראשי שמונה מטעמם הוא מר הראל. כך גם עולה מעדותו של הנתבע 7. אם לא כך היו פני הדברים, הרי שהנתבעים 1 ו-3 הפרו חובה למנות מטעמם מנהל עבודה כפי שהיה עליהם לעשות מתוקף תקנה 2(א) לתקנות הבניה ואם לא מונה מנהל העבודה האחריות למילוי הוראות הבטיחות הינה על מבצע הבניה, שהוא המזמין או מבצע העבודה. כך או כך, מדובר באחריות של הנתבעים 1 ו-3.

טענות הנתבעות 5-6 –חברת טורנדו וחברת ענק המזגנים:

1. הנתבעות 6-5 מאשרות שהנתבע 4 התקשרה עמן לביצוע התקנת מערכת מיזוג האויר במבנה. לטענתן, הן התקשרו עם גל פח שעבדה כקבלן עצמאי באתר והעסיקה את הנפגע, לביצוע עבודות התקנת מערכת המיזוג. דוד ג'אנח - המעביד הוא הבעלים של גל פח ובמעשיו גרם לתאונה. לא קיימת זיקה כלשהי בין המעביד לנתבעות 6-5, הוא לא פעל בשליחותן, ולא נתון היה לפיקוחן. כל תפקידן של הנתבעות 6-5 הסתכם בשיווק הציוד ואספקתו באתר. מה גם שהפיגום הפגום נבנה על ידי עובדי גל פח.
2. הנתבעות 6-5 טוענות שמבצעי הבניה באתר היו הנתבעים 4-1, ועליהם הוטלה האחריות לקיום הוראות הבטיחות ולמינוי מנהל עבודה מטעמן. העובדה כי הן קישרו בין המעביד לנתבעים 4-1 אינה מטילה עליהן חובה כלשהי. המעביד פעל כקבלן עצמאי וללא כל מעורבות או שליטה על מעשיו מצד הנתבעות 6-5 וקיבל תשלום ישירות מנתבעים 4-1.

טענות הנתבע 7 – אלי מרדר, החשמלאי

1. הנתבע 7 טוען גם הוא כי לא ידע על קרות התאונה עד ליום הגשת התובענה. המל"ל העיד מטעמו רק את הנפגע, שלא יכל לדעת במועד התאונה מה גרם לנפילת הפיגום. הנפגע אף העיד במשטרה לאחר התאונה, ולא טען כי הפיגום נפל כתוצאה מהיתקלות בצנרת החשמל. מי שכן יכול היה להעיד על כך הוא המעביד, ג'אנח, אותו בחר המל"ל לא להעיד. לא ניתן על כן לקבוע בוודאות כי התאונה ארעה בשל הצינורות שהתקין הנתבע 7. המל"ל הציג לתמיכה בטענותיו תעודת עובד ציבור מטעם מפקח משרד התמ"ת שחקר את נסיבות התאונה וקבע כי זו ארעה בשל הזזת הפיגום כשעליו עומדים אנשים בניגוד להוראות החוק. עצם העובדה כי באתר היו מכשולים בצורת צינורות או ברזלים אינה משנה את אחריות המעביד שדחף את הפיגום ודי בחיכוך גלגלי הפיגום ברצפה בכדי להפילו. באתר בניה יתכנו מכשולים רבים ומשכך חל איסור להזיז את הפיגום אלא כשהוא ריק מאדם. כמו כן, לנפגע אחריות לפגיעתו מכיוון שהרכיב את הפיגום, עבד עליו ללא אמצעי בטיחות למרות שידע על הצורך בהם, שכן ביקש מספר פעמים מהמעביד שיספק לו אותם, והאחרון לא עשה כן. בנוסף, נהג הנפגע בעצמו להסיע את הפיגום כשעובד אחר עומד עליו, הוא ראה את הצינורות הבולטים טרם התאונה וידע את הסיכונים בהתנהלותו.
2. הנתבע 7 טוען עוד, כי הצנרת המיועדת לחוטי החשמל הונחה על ידו בהתאם לתכניות הבניה, ההתקנה נעשתה בליווי מהנדס ואדריכל מטעם הנתבעים4-1. הנתבע 7 נדרש להניח צינורות בעובי 16 מ"מ על רצפת בטון במטרה שישמשו להעברת חוטי חשמל ותקשורת. בשלב בו הונחו הצינורות לא יצקו עדיין את היציקה השנייה של הרצפה, שאותה יצקו לאחר שסיים הנתבע 7 את עבודתו, ומשכך לא ניתן לטעון כי הניח צינורות שבלטו מהרצפה. בשלב עבודתו של הנתבע 7 היה הבניין עוד בשלב של שלד והצנרת הונחה על רצפת בטון גלויה וחשופה כשמעליה, כאמור, לא הייתה עוד רצפה. לאחר שלב זה התבקש נתבע 7 לעזוב את המקום ולחזור מאוחר יותר כשהבניה תתקדם, מהטעם שיש ליצוק על הצנרת את הרצפה. האחראי לבליטות הצינורות אינו הנתבע 7 אלא מי שיצק את הרצפה.
3. הנתבע 7 טוען כי על פי תקנות החשמל היה עליו להותיר כבלים חשופים עם מוטות שיבלטו מעל היציקה שעמדו לצקת, כפי שעשה, משום שאלו היו עתידים להיכנס בהמשך לתוך השולחנות של הקופאיות שהיו אמורים להיות מוצבים שם. לטענתו, לא סימנו עם סרטי סימון את המוטות הבולטים, מאחר שעמדו לצקת עליהם את רצפת הבטון.

טענות שומרה – צד ג'1

1. שומרה טוענת כי עילת התביעה נגדה התיישנה, שכן הודעת צד ג' נשלחה לה בחלוף שבע שנים ממועד התאונה. לגופן של הטענות משיבה שומרה, שבעלת הפוליסה היא רק הנתבעת 3 ומשכך אין הכיסוי הביטוחי חל על הנתבע 1 ויש לדחות את הודעת צד ג' מטעמו כלפיה. הנתבעת 3 אינה זכאית אף היא ליהנות מכיסוי ביטוחי ממספר טעמים: ראשית, התאונה אירעה ברחוב המסגר 7 באור יהודה בעוד שפוליסת הביטוח הוצאה עבור נכס המצוי ברחוב המסגר 8 באור יהודה. אין מדובר בטעות סופר כי אם בנכס אחר המצוי ברשות הנתבעת 3, סניף של רשת "הום סנטר" שגם הוא שופץ במועד התאונה. שנית, אף אם היה מדובר בכיסוי ביטוחי עבור אותו הנכס, ואין כך פני הדברים, גם אז אין הנתבעת 3 יכולה ליהנות מכיסוי ביטוחי בענייננו, מהטעם שבמסגרת הליך הוצאת הפוליסה על המבוטח לענות על שאלון מטעמה ואחת מהשאלות היא האם באתר נושא הביטוח מתקנים, מבני עזר או ציוד קל באתר או רכוש עליו עובדים – לשאלה זו השיבה הנתבעת 3 בשלילה. כן נשאלה הנתבעת 3 האם היא מעוניינת בהרחבת הפוליסה תמורה תשלום דמי ביטוח נוספים בעבור מתקנים וציוד קל, כגון שיגומים, פיגומים וכלי עבודה – וגם על שאלה זו השיבה בשלילה. מכך למדה שומרה כי עסקינן בביטוח עבור הנכס בו מצוי סניף הום סנטר, ששיפוצו לא כלל פיגומים בניגוד לשיפוצים נושא התובענה דנן.
2. שומרה טוענת עוד, שאם יידחו טענותיה לעיל וייקבע כי הפוליסה הוצאה עבור הנכס שבו אירעה התאונה, גם אז לא חל כיסוי ביטוחי, שכן הנתבעת 3 לא ביטחה עצמה בביטוח חבות מעבידים אלא בביטוח צדדים שלישיים, קרי צדדים זרים שנכנסו למבנה ונפגעו. בפוליסה צויין כי המבטח לא יהיה אחראי עבור "חבות של המבוטח כלפי עובדי קבלני משנה או כלפי כל אדם הקשור עם המבוטח בחוזה עבודה מפורש או מכללא". משכך, אין כיסוי ביטוחי לנתבעת 3 על ידי חברת שומרה.

טענות צד ג'2- עזבון המנוח הראל ז"ל:

מר הראל ז"ל הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו אך חלה מאוד ולא היה מסוגל להיחקר על תצהירו. בהמשך נפטר ממחלתו. בהחלטה מיום 17.10.12 נקבע ששעה שהראל ז"ל לא נחקר על תצהירו, לא ניתן לקבל התצהיר כראיה. בקשת הנתבעת 4 להחליף את הראל ז"ל ביורשיו או במנהל עזבונו, ככל שמונה, נדחתה אף היא בהחלטה נוספת מיום 21.2.13, מאחר שלא פורטו שמות היורשים או שם מנהל העיזבון.

1. בסיכומיו טוען ב"כ הראל ז"ל שהאחריות לתאונה רובצת על כתפי המעביד. מר הראל ז"ל לא ידע על קרות התאונה עד למועד הגשת התובענה. גם לו נגרם נזק ראייתי נוכח השיהוי שנקט המל"ל בהגשת התובענה. הראל ז"ל לא היה מנהל עבודה באתר מטעם הנתבעים 1 ו-3, הוא לא היה גם קבלן בהכשרתו ולא מפקח על העבודה במקצועו וגם לא ביצע את העבודות באתר. עבודות השלד באתר בוצעו על ידי קבלן שלד בשם "צרור בנין סחר והשקעות 1996 בע"מ". הראל ז"ל היה גיסו של הנתבע 1 שביקש ממנו לבדוק מפעם לפעם את התקדמות העבודות בנכס ובעיקר התבקש לסייע בנושאים כספיים לדוגמת גביית תשלומים או מתן תשלום לבעלי מקצוע. בכך התמצה כל תפקידו של הראל ז"ל והנתבעים לא הוכיחו כי לא כך היו פני הדברים.
2. ב"כ הראל ז"ל טוען כי הראל ז"ל אף לא ידע ממי נרכשה מערכת המיזוג, ודאי שלא ידע את זהות הקבלן המבצע את עבודות תעלות המיזוג ולא ניתן לראותו כבעל תפקיד לרבות מנהל עבודה באתר.

ו.     דיון והכרעה:

שיהוי ונזק ראייתי

1. כל הנתבעים טוענים שהמל"ל הגיש את התובענה יומיים בלבד לפני שהסתיימה תקופת ההתיישנות, למרות שעובדות המקרה היו ידועות לו זמן רב קודם לכן, עוד במועד בו הגיש הנפגע תביעת פיצויים בגין התאונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. התנהלות זו מצדו של המל"ל פגעה ביכולתם להציג את ראיותיהם בחלוף כמעט שבע שנים מקרות התאונה. צד ג' 2, שמואל הראל ז"ל, שנטען נגדו כי שימש כמנהל עבודה, אף נפטר במהלך ניהול התובענה ולא היה ניתן לשמוע ממנו גרסתו. משכך, טוענים הנתבעים שדין התובענה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה.
2. מאחר ואכן מדובר בשיהוי רב ביותר, יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות, נרחיב קמעא בעניין זה.

סעיף 27 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע כי אין בחוק כדי לפגוע "בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב סעד מחמת שיהוי". עם זאת, מאחר שדיני ההתיישנות הם שמסדירים את התקופה בה רשאי אדם לעכב את הגשת תביעתו, יש לבחון בזהירות את טענת השיהוי, שלא תיווצר דרך עוקפת לדיני ההתיישנות. בשל כך, נקבעו בפסיקה תנאים מחמירים לדחיית תביעה מחמת שיהוי, והשימוש בדוקטרינה זו ייעשה רק במקרים חריגים מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003)). חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די כדי לקבל את טענת השיהוי, ויש צורך ב"דבר מה נוסף" (ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן נ' לאה יונגר, פ"ד מה(3) 749, 756 (1991)). על הנתבע להוכיח שהיה בשיהוי משום מצג כי התובע ויתר על זכויותיו ובשל כך הוא שינה מצבו לרעה במשך הזמן. יש הגורסים כי נדרש תנאי שלישי שלפיו השיהוי נגרם בחוסר תום לב (רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה (לא פורסם, 11.9.07). להבדיל מהסדר ההתיישנות, הרי שבנושא השיהוי מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי נפקות השיהוי בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו. במסגרת זו ישקול בית המשפט, על דרך האיזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם, תוך התחשבות במהות התביעה ובסעד המבוקש במסגרתה. נטל ההוכחה להתקיימותם של התנאים מוטל על הטוען לכך, היינו, על המבקשת (ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 26.10.09)).

1. השימוש בדוקטרינת השיהוי לדחיית תביעה הוא נדיר וחריג. הנפקות העיקרית של טענה זו היא בהחלת דוקטרינת הנזק הראייתי. חלוף הזמן מקשה על הנתבעים בהגנתם וראיות שיכולו להשיג – אם ראיות חפציות כמו מסמכים ואם ראיות בעדויות – אבדו וכבר אינם בהישג ידו. לכן, יש לשיהוי "מחיר" במישור הראייתי, הן מבחינת נטל השכנוע והן מבחינת כמות הראיות.
2. הטעם שחלף זמן רב, כשלעצמו, אינו מצדיק דחיית תביעה בשל כך. על הטוען לשיהוי להראות כי נגרם לו נזק כתוצאה מחלוף הזמן. במקרה דנן, על פניו, השיהוי הרב היה בו להכביד, לכאורה, על הגנתם של הנתבעים. עם זאת, הנתבעים לא הראו כי נגרם להם נזק של ממש כתוצאה מחלוף הזמן. הנתבעים הביאו עדים מטעמם והציגו את ראיותיהם באופן מלא. אכן, נפטר אחד המעורבים בפרשה, אך לא היה בכך כדי לסכל באופן מהותי הגנת מי מהנתבעים. להפך, הנתבעים 1 ו-3 ממילא טוענים שהנפטר לא שימש כמנהל עבודה מטעמם, ובכך הם חשפו עצמם להטלת אחריות עליהם אם ייקבע שהיו חייבים במינוי כזה. הוא הדין לגבי נתבעת 4, שאף היא מודה שלא מינתה מנהל עבודה מטעמה בטענה שלא הייתה צריכה לעשות כן, ואף שטענה שהראל ז"ל שימש כמנהל עבודה באתר מטעם הנתבעים 1 ו-3 אין הדבר מפחית מאחריותה היא, אם ייקבע שגם היא הייתה חייבת במינוי אדם מטעמה. נמצא שלמרות חלוף הזמן לא נגרם נזק מהותי למי מהצדדים בשל כך. מנגד, יילקח הדבר בחשבון בפסיקת ההוצאות, שכן אכן מדובר בשיהוי רב מאוד, והמל"ל לא הסביר מדוע לא הגיש תביעתו מוקדם יותר, כשפטירתו של אחד מבעל הדין במהלך הדיון (שמואל הראל ז"ל) מדברת בעד עצמה.

האחריות לקיום דרישות הבטיחות באתר - "מבצע הבניה"

מיהו "מבצע הבניה" באתר במועד קרות התאונה עליו מוטלת החובה לקיום כללי הבטיחות המחייבים על פי דין: האם היו אלו הנתבעים 1 ו-3 או שמא הנתבעת 4?

1. תקנה 1 בתקנות הבניה מגדירה מבצע בניה כדלהלן:

"מבצע בניה" - קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו."

"מבצע בניה" הינו, אפוא, ה"מזמין" או "הקבלן הראשי". "מזמין" מוגדר בתקנה 1 כ"בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה... כולה או חלקה". "קבלן ראשי" הוא, על-פי אותה תקנה, "מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה...".

הוראת תקנה 2 לתקנות הבניה מורה כי מלאכת הבניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה. בהמשך מורה תקנה 2 כי האחריות למינויו של מנהל עבודה מוטלת על "מבצע הבניה". הוראת תקנה 5(א) בתקנות הבניה מטילה על מנהל העבודה את החובה למלא אחר ההוראות הקבועות בתקנות הבניה ולנקוט צעדים מתאימים על-מנת להבטיח כי כל עובד ימלא אחר ההוראות הנוגעות לעבודתו.

תקנה 6 בתקנות הבניה מורה באלו מקרים יחשב ה"מזמין" כ"מבצע בניה", ובאלו יחשב כך "הקבלן הראשי":

6. קבלן ראשי וקבלני משנה

(א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.

(ב) מעביד קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א).

(ג) הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו.

(ד) הוראת תקנת משנה (ג) לא תחול אם קיבל אחד הקבלנים הראשיים על עצמו את האחריות הכוללת לביצוע הוראות תקנות אלה, אישר זאת בכתב ושלח הודעה על המינוי, כאמור בתקנה 2, למפקח העבודה האזורי שבאזורו מתבצעת העבודה.

בבסיסה של תקנה 6 מונחות שתי תכליות עיקריות: הראשונה והעיקרית, עניינה בשמירה על הבטיחות מתוך מטרה לצמצם את הסיכונים הבטיחותיים הנובעים ממלאכת הבניה. הטלת האחריות למילוין של הוראות הבטיחות על גורם אחד ויחיד מקטינה את החשש ליצירת סכנות בטיחותיות כתוצאה מחוסר תיאום בין פעולות הבניה וגִזרות הבניה השונות. בסביבת בניה יתכן כי סיכון בטיחותי שנוצר בגִזרה אחת יצור סיכון בטיחותי גם בגִזרה אחרת, ולפיכך החשיבות להימצאותו של גורם אחד שיהיה אחראי בכל גִזרות הבניה לקיומן של הוראות הבטיחות. כמו כן, פיצולה של עבודת הבניה לגזָרות שונות תוך הצמדה של אחראי שונה לכל גִזרה עלול ליצור מצב שבו אין אדם הנושא באחריות, או מצב שבו שניים או יותר מטילים את האחריות זה על כתפיו של זה.

התכלית השנייה, שבבסיסה של תקנה 6 באה לידי ביטוי במצבים שהתרחש בהם הסיכון הבטיחותי שלשם מניעתו הותקנו הוראות הבטיחות, ונפגע אדם נוכח הפרתן או אי-מילוין של ההוראות. במקרה כזה מבקש מחוקק המשנה לסמן בבירור את זהות האחראי כלפי הנפגע לנזקים שנגרמו לו (ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3)682 (2003) (להלן: "עניין דואני"); ראו גם ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (לא פורסם, 4.1.09)).

אחריות הנתבעים 1 ו-3

1. מתצהירו של מר עודד בזז עזר, משנה למנכ"ל הנתבעת 5, עולה כי הנתבעת 4 היא שפנתה לנתבעות 6-5 על מנת שיתקינו מערכת מיזוג אוויר בזמן שהנתבעים 1 ו-3 טרם השלימו את עבודות הבניה באתר מטעמם וטרם נמסרה החזקה בו לנתבעת 4. לשיטת הנתבעת 4, היא פעלה כך לבקשת הנתבעים 1 ו-3 שרצו להשלים את הבניה ולהתחיל לקבל ממנה תשלומי דמי שכירות. במועד התאונה, החזקה באתר הייתה אפוא עדיין בידי הנתבעים 1 ו-3 שביצעו בו עבודות שונות, למעט עבודות המיזוג שבוצעו על ידי הנתבעות 6-5 ביום 12.2.03, שהזמינו את מעסיקו של הנפגע. הנתבעת 4 היא זו שתכננה את בניית מערכת המיזוג בהתאם לצרכיה. הנתבעים 1 ו-3 טוענים מנגד שסיימו את בניית השלד כנדרש בהסכם השכירות והעבירו את החזקה באתר לנתבעת 4 טרם קרות התאונה.
2. מועד התאונה היה לאחר שהנתבע 7 התקין את מערכת הצינורות על רצפת הבטון ועליה יצקו את הרצפה, כפי שעולה גם מהתמונה שצורפה לתעודת עובד הציבור שהגיש המל"ל מטעמו של מר זלוצ'יסטי דניאל, מפקח עבודה מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: "מפקח העבודה") (תעודת עובד הציבור סומנה ת/3). כך גם עולה מתצהירו של הנתבע 7 (סעיף 8 בתצהיר מטעמו). הצדדים חלוקים בשאלה מי החזיק באתר באותו מועד, האם הנתבעים 1 ו-3 או שהסכם השכירות נכנס לתוקף והייתה זו הנתבעת 4.
3. מעיון בהסכם השכירות (נספח א' לתצהירו של מר רונן חלבה, סמנכ"ל פיתוח ובינוי בנתבעת 4), עולה כי לא צוין מועד מדויק למסירת המושכר. בסעיף 5 נאמר כי תקופת השכירות תחל "מיום גמר השלמת בניית המושכר". על פי עותק מכתב ששלחה הנתבעת 4 ביום 3.6.03 לנתבעת 3, העוסק בקבלת החזקה בנכס (נספח ד' לתצהירו של מר רונן חליבה) עולה כי הסכם השכירות נכנס לתוקף ביום 1.6.03.
4. השאלה אם הסכם השכירות נכנס לתוקפו במועד התאונה אם לאו, אינה משנה לעניין אחריות הנתבעים 4-1 לקרות התאונה.

בעת התאונה היו באתר בעלי מקצוע שונים, הן מטעם הנתבעים 1 ו-3 לביצוע עבודות שונות להשלמת המבנה, הן מטעם הנתבעת 4 לביצוע עבודת התקנת מיזוג האוויר, החשמל במבנה ויציקת הרצפה השנייה.

1. בעניין דואני אליו הפנו הנתבעים 1 ו-3 נאמר:

".... יש לפרש את תקנה 6 בהתאם לפרשנות המרחיבה, שעמדתי עליה, לאמור: כי התיבות "עבודת בניה" ו"פעולת בניה" משקפות את מכלול פעולות הבניה הנדרשות לשם השלמת הקמתו של הנכס, והיוצרות סיכון בטיחותי...

נמצא כי המושג "עבודת בניה" משקף את כל פעולות הבניה הנדרשות לשם השלמת בנייתו של הנכס... כל עוד לא הושלמה בניית הנכס, ממילא לא נסתיימה "עבודת הבניה". עם זאת אחריותו של מבצע הבניה נמשכת, וראוי שתימשך, גם כל עוד מתבצעות פעולות נלוות למלאכת הבניה היוצרות סיכון בטיחותי אף אם נסתיימה מלאכת הקמתו של הנכס. פרשנות אחרת תעמוד בניגוד לתכלית הבטיחות שמונחת בבסיס תקנה 6" (ההדגשות שלי-א.מ) (עניין דואני, בעמ' 692-693).

בענייננו, בשלב בו ארעה התאונה, טרם הושלמה הבניה אותה התחייבו הנתבעים 1 ו-3 לבצע על פי הסכם השכירות. הנתבעים 1 ו-3 הזמינו קבלנים שונים מטעמם לביצוע עבודות שונות ומשכך אנו בגדרה של תקנה 6(ג) לתקנות הבניה, ויש לראות את הבעלים (הנתבעת 3), מזמין העבודות השונות, כמבצע הבניה וחובות מבצע הבניה, כל עוד זו לא הסתיימה, מוטלות עליה. אמנם, הנתבעת 4 הזמינה את הנתבעות 6-5, אך יש לבחון את כלל עבודות הבניה שהתרחשו באתר, ולא רק את עבודת התקנת מערכת המיזוג, כעבודות שיצרו את מכלול פעולות הבניה לשם השלמת הנכס ואלו טרם הושלמו. ממילא לא הושלמה עדיין בניית הנכס. לאור הפרשנות המרחיבה של תקנה 6 לתקנות הבניה, כפי שנקבע בעניין דואני, מבצע הבנייה בענייננו היא הנתבעת 3.

1. בנסיבות אלה נושא אפוא "מבצע הבניה", קרי הבעלים, באחריות כפולה– האחת, לאי-מינויו של מנהל עבודה (כפי שיפורט בהמשך), השנייה, לאי-מילוין של הוראות בטיחות במסגרת עבודות הבניה. בענייננו, נקבע על ידי מפקח העבודה שהתאונה ארעה כיוון שהפיגום לא היה תקני, העובדים עליו לא צוידו בציוד מגן וכנדרש ובעיקר- כי הפיגום הוזז כאשר אנשים עמדו עליו בניגוד לתקנות. מאחר שלא מונה מנהל עבודה, מוטלת על מבצע הבניה האחריות לאי-מילוין של הוראות הבטיחות האמורות. "מבצע הבניה" חב, אפוא, מכוחה של עוולת הפרת חובה חקוקה – כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין – בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למערער (עניין דואני, בעמ' 688).

הנתבע 1

1. הצדדים התייחסו לנתבע 1 יחד עם הנתבעת 3 כבעלים של האתר. כך הוגשה התביעה וכך טענו ב"כ הצדדים, ועל כן תחילת ההתייחסות בפסק הדין הייתה אף היא לגבי שניהם כאחד. ואולם, לא מצאתי כל סיבה מדוע יש לחייב את הנתבע 1 באופן אישי בחובותיה של הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא זו שחתמה על הסכם השכירות מול הנתבעת 4 ולא הנתבע 1. היא גם חתומה על הסכם העבודה מול הקבלן שביצע את עבודות השלד של המבנה (נספח א' לתצהיר הנתבע 1). אין בשום מקום התחייבות של הנתבע 1, שהינו אחד מבעליה של הנתבעת 3, לשאת בחובותיה באופן אישי. לנתבע 1 אין כל חבות אישית לחובותיה של הנתבעת 3 בגין הפרת הוראות הבטיחות, ולא מצאתי נימוק בטיעוני המל"ל, שכלל בתביעתו גם את הנתבע 1 באופן אישי, לעשות כן.

לאור האמור, התביעה נגד הנתבע 1 באופן אישי, נדחית.

תפקידו של הראל ז"ל

1. הנתבע 7, מר גיא פרוביזור ומר רונן חלבה, שהעידו מטעם הנתבעת 4, העידו כי ראו בשמואל הראל ז"ל כמנהל עבודה באתר מטעם הנתבעים 1 ו-3. כך הציג אותו הנתבע 1 והוא נוכח באתר באופן רציף, חילק הוראות ופיקח על הנעשה. לעומתם, טען הנתבע 1 כי הראל ז"ל לא שימש מנהל עבודה מטעם הבעלים. הנתבע 1 אמר בעדותו שהראל ז"ל היה קרוב משפחה שלו והוא ביקש ממנו לסייר מעט באתר ולדווח לו מה קורה וכל סיועו היה רק בתחום הכספי של תשלום חשבונות לספקים. לא היתה לו כל הכשרה בתחום הבניה והוא לא שימש כמנהל עבודה מטעם הנתבעים 1 ו-3.
2. ככפי שכבר נאמר, הראל ז"ל הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו אך הוא חלה ומצבו הרפואי הידרדר והוא נפטר טרם הספיק להיחקר על תצהירו. בהחלטה מיום 17.10.12 נקבע שבהעדר חקירתו לא יחשב תצהירו כראייה, מהנימוקים שפורטו באותה החלטה. בנסיבות אלה, אין לפנינו עדותו של הראל ז"ל בעניין תפקידו באתר ולא הוצגה התמונה המלאה בעניין זה, למעט הכחשת הבעלים שהוא היה מנהל עבודה מטעמם, ומנגד טענת נתבעים 4 ו-7 שהם ראוהו ככזה. משלא ניתן היה לשמוע את בעל הדבר עצמו, שמואל הראל ז"ל, בעניין זה, וישנה הכחשה מצד מי שנטען שמינה אותו ככזה, לא מצאתי כי הוכח בפניי במידה הנדרשת, ועל סמך דברי הנתבעים בלבד, שהראל ז"ל שימש מנהל עבודה מטעם הבעלים.

יוער, כי למעשה משנפטר הראל ז"ל ולא אושרה החלפתו בעזבונו או ביורשיו, מהסיבה שלא היה ידוע מיהם, ממילא לא ניתן לחייבו או את חליפיו.

1. לא נטען על ידי מי מהצדדים כי אדם אחר כלשהו שימש כמנהל עבודה באתר. מכאן שתפקיד זה לא אויש על ידי הנתבעת 3, אף ששימשה כמבצע הבניה ועליה היתה החובה לעשות כן מכוח תקנה 2 לתקנות הבניה. בהעדר מינוי מנהל עבודה, מוטלת על מבצע הבניה, קרי הנתבעת 3, האחריות לאי-מילוין של הוראות הבטיחות האמורות ולתאונה.

אחריות הנתבעת 4 – עדן טבע מרקט

1. מן העדויות שהובאו עולה כי הנתבעת 4 ביצעה עבודות מטעמה במבנה גם לפני תחילת תקופת השכירות ולפני קרות התאונה. מנכ"ל הנתבעת 4, מר גיא פרוביזור, אישר בעדותו כי נעשו עבודות במבנה לפני 1.6.03. עבודות החשמל שביצע נתבע 7 במבנה, בוצעו עבור הנתבעת 4 ובהזמנתה והנתבע 7 ביצע עבודות אלו לפי תכנית שהנתבעת 4 נתנה לו באמצעות האדריכלית מטעמה. התקנת מערכת מיזוג האויר במבנה נעשתה אף היא בהזמנת הנתבעת 4, שהתקשרה לשם כך עם הנתבעות 6-5 והן מצדן התקשרו עם גל פח ודוד ג'אנח, מעבידו של הנפגע, לשם ביצוע עבודה זו תוך כדי בניית השלד על ידי הנתבעת 3. גם יציקת הרצפה השנייה בוצעה עבור הנתבעת 4, עבודה שלא הייתה צריכה להיעשות על ידי הבעלים על פי הסכם השכירות. כל העבודות הנ"ל נעשו בהזמנת ועבור הנתבעת 4 לפני התאונה, שכן התאונה קרתה במהלכן, ומר פרוביזור אישר שהנתבע 1 נתן לו להיכנס לאתר מוקדם מהצפוי וכי העבודות עבור הנתבעת 4 בוצעו במשולב עם השלמת המבנה על ידי הבעלים.
2. כמזמינת עבודות אלו לא יכולה הנתבעת 4 להתנער מאחריות ולטעון כי לא החזיקה באתר מאחר שהסכם השכירות לא נכנס עדיין לתוקפו וכי הנתבעים 1 ו-3 הם שהיו האחראים במועד זה לביצוע העבודות והם שביקשו ממנה להזמין את התקנת המיזוג. מרגע שהנתבעת 4 טיפלה בכל העבודות האמורות במבנה, היא אחראית לנעשה מטעמה במהלך ביצוע עבודות אלו באתר. על הנתבעת 4, כמי שהזמינה עבודות אלו, היה למנות אדם מטעמה שיפקח על העבודות הנעשות עבורה ומטעמה באתר, גם אם באמצעות קבלני משנה שלה. אמנם החובה למנות מנהל עבודה כללי באתר לא רבצה לפתחה, שעה שחובה זו היתה מוטלת על מבצע העבודה מכוח תקנה 2 לתקנות העבודה, אך יש לה אחריות לנעשה במקום אליו הזמינה ביצוע עבודות התקנת מיזוג אויר, עבודות חשמל ויציקת רצפת בטון שנייה על הצנרות השונים.
3. הנתבעת 4 מבקשת לגלגל את מלוא האחריות על הבעלים וטוענת, בין השאר, כי מאחר שסברה שהראל ז"ל משמש כמנהל עבודה מטעמם, לא מצאה לנכון למנות גורם פיקוחי כלשהו מטעמה. טענה זו אינה מתקבלת. כאמור, לא הוכח מה היה תפקידו של הראל ז"ל. בכל מקרה, גם לו שימש כמנהל עבודה, לא היה בכך להפחית מאחריותה ומחובתה של הנתבעת 4 למנות אדם מטעמה לפקח על חלקה בעבודות שהוזמנו על ידה באתר. משלא עשתה כן, נושאת אף הנתבעת 4 אחריות למקרה הנזק שארע.

אחריות בעלי הנתבעת 4- צדדים ג' 4-3

1. הנתבעים 1 ו-3 שלחו הודעות לצד שלישי נגד בעלי הנתבעת 4, גיא פרוביזור ומרקו שלום, מתוקף חתימתם על ערבות אישית בהסכם השכירות. לא מצאתי כי יש לחייב את בעלי המניות של הנתבעת 4 בגין חובותיה של האחרונה. פרוביזור ושלום אמנם חתמו על ערבות אישית לחובות הנתבעת 4, אך הערבות היא ל"כל התחייבויות השוכר על פי הסכם זה, לרבות להוצאות ולנזקים שנגרמו למשכיר על ידי השוכר כתוצאה מהפרת הסכם זה על ידי השוכר" (בעמוד האחרון בהסכם השכירות). החובות אשר להם ערבו הנ"ל נגזרים אך ורק מהסכם השכירות וממערכת היחסים שבין הנתבעים 1 ו-3 לנתבעת 4 מתוקף אותו הסכם בלבד. לא ניתן להוסיף לחובות רגילים המצויים בהסכם השכירות, ולהרחיבן גם על חובות בגין אחריות שהיא חיצונית להסכם כמו במקרה שלנו.

לאור האמור, ההודעה לצד שלישי שנשלחה נגד הצדדים השלישיים 4-3, גיא פרוביזור ומרקו שלום, נדחית.

אחריות נתבעות 5-6 – טורנדו וענק המזגנים

1. הנתבעת 5 התקשרה עם גל פח שבבעלות דוד ג'אנח, כקבלנית משנה לביצוע עבודות התקנת מיזוג אויר. לטענתה ולטענת הנתבעת 6, הן רק סיפקו רק את הציוד למעביד והוא פעל באתר כקבלן עצמאי שאינו נתון לפיקוחן.

מר עודד בזז עזר, משנה למנכ"ל הנתבעת 5 ומבעליה, אישר בעדותו שהנתבעת 4 הזמינה אצלם את עבודות המיזוג, לרבות תעלות הפח למיזוג. הנתבעות 6-5 הזמינו מצדם כקבלן משנה שלהם את דוד ג'אנח, שהיה מומחה לתעלות פח. הסכם העבודה עם חברת גל פח לא צורף כראיה על ידי הנתבעות 6-5. הנתבעות 6-5 היו אחראיות כלפי נתבעת 4 על התקנת מערכת מיזוג האויר, לרבות תעלות הפח. משכך, הן היו אחראיות לעבודות אלו והיו צריכות לפקח על ביצוען. מר בזז עזר העיד כי הנתבעות 6-5 לא פיקחו על העבודה שהזמינו ולא היה מפקח מטעמן על ג'אנח. נראה שהן אף לא הגיעו כלל לאתר כדי לראות את המתרחש בו ואת רמת הבטיחות הננקטת בו. גוף שהוזמן לבצע עבודה ומתקשר עם קבלן משנה לביצועה אינו יכול להתנער כליל מאחריותו לנעשה באתר בעבודה זו. יש לו אחריות לעבודה שהוזמנה אצלו, ואם לא עשה דבר בעניין זה עליו לשאת באחריות.

אני מוצא, על כן, שגם הנתבעות 6-5 אחראיות לתאונה שארעה.

כבר צוין, כי מר עודד בזז עזר, משנה למנכ"ל הנתבעת 5, כתב בתצהירו שהשם "ענק המזגנים" הוא שם מותג של הנתבעת 5 (סעיף 1 בתצהיר נ/17). אף על פי כן, בכתב התביעה צוינה הנתבעת 6 כחברה בע"מ וגם בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 6-5 נכתב שמה של הנתבעת 6 כחברה בע"מ, ולא נטען בכתב ההגנה מטעמן אחרת. אם אכן הנתבעת 6 היא שם מותג בלבד, כי אז היא אינה חברה בע"מ ואינה אישיות משפטית כלל. הדבר לא עלה בדיונים. ככל שמדובר במותג שאינו אישיות משפטית, ממילא פסק הדין אינו מחייב אותה. ככל שמדובר בחברה בע"מ, הרי שפסק הדין חל עליה ומחייב אותה יחד עם הנתבעת 5, כפי שנתבעות אלה התייחסו לעצמן.

אחריות הנתבע 7 – אלי מרדר

1. התובע והנתבעים 6-1 טוענים כי בשל הנחת הצנרת על ידי הנתבע 7 כשחלק מהצינורות בולט משטח הרצפה, נתקל בהן הפיגום והתהפך. מפקח העבודה שחקר את המקרה קבע שהפיגום היה לא תקני, מידותיו צרות מהתקן, לא היו בו מעקות בטיחות לכל אורכו והוא היה חסר יציבות. אין מחלוקת שג'אנח, שהעסיק את הנפגע, הזיז את הפיגום בעוד הנפגע ועובד נוסף עומדים עליו בניגוד להוראות הבטיחות. מכאן התרשלותו הגבוהה של ג'אנח.
2. מתעודת עובד ציבור של מפקח העבודה עולה שהסיבה לקרות התאונה הייתה הזזת הפיגום כשעליו אנשים בניגוד להוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007. כן נקבע בדו"ח שבמקום בלטו צינורות בגובה 30 ס"מ. אין חולק שצינורות בולטים אלו היוו מכשול ומקום סכנה. לשם כך נועדו הוראות הזהירות והבטיחות שהופרו במקרה שלנו. כך גם סבר ד"ר אלעזר איל-ביקליס (להלן: "ד"ר ביקליס") שהגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבע 7.
3. הנתבע 7 העיד כי במועד בו התקין את הצנרת טרם יצקו את הרצפה וזו תוכננה להיעשות על הצינורות. בתום עבודתו נאמר לו על ידי הראל ז"ל לעזוב את המקום ולחזור כשיקראו לו. הנתבע 7 לא הניח שלטי זהירות שכן סבר שאין מתפקידו לעשות כן. הנתבע 7 הניח את הצינורות בהתאם לתכנית החשמל ולא נטען כי פעל בניגוד לאמור לו. הנתבע 7 לא היה אחראי ליציקת הרצפה על הצינורות. הוא סיים את עבודתו ועזב את המקום בהתאם למה שאמרו לו, ועדותו בעניין זה לא נסתרה. לאחר שעזב נעשתה יציקת הרצפה על הצינורות כשחלקם נותרו בולטים בכדי לאפשר חיבורם מאוחר יותר לשולחנות שיותקנו עבור הקופאיות. לאחר יציקת הרצפה על הצנרת הגיעו למקום הנפגע ומעסיקו לצורך התקנת מערכת המיזוג ואז ארעה התאונה כפי שארעה.

הנתבע 7 היה איש מקצועי שתפקידו היה להתקין את צנרת החשמל כפי שהורו לו לעשות. על הצנרת שהניח עמדו ליצוק למחרת את הרצפה, והוא התבקש לעזוב את האתר עד לאחר היציקה. סימון הצינורות והמוטות שבלטו מהיציקה לא היה רלוונטי בשלב שבו נעשו על ידי הנתבע 7, שכן למחרת יצקו יציקת בטון על כל שטח הרצפה, כולל על הצנרת והמוטות, כך שלא היה עוזר כל סימון קודם על הצנרת או מסביב לה, גם אם היה נעשה, שכן התאונה ארעה לאחר היציקה על הרצפה ועל הצינורות. עם זאת, אחרי היציקה של הבטון היה מקום לסמן את המוטות שנשארו בולטים מן הרצפה. באותו שלב, הנתבע 7 כבר לא היה באתר, לאחר שנאמר לו שיחזור רק כשיקראו לו. היה זה מתפקידו של מנהל העבודה לדאוג לאמצעי הזהירות. כאמור, האחראים לבניה באתר ומזמיני העבודה לא מינו מנהל עבודה או מפקח ולא היו כאלה במקום.

לא נראה לי שבנסיבות אלה יש להטיל על הנתבע 7 אחריות לתאונה.

אשם תורם

1. כל הנתבעים טענו לאשם תורם מצידו של הנפגע, מהטעם שלא ירד מהפיגום למרות שהיה מודע לסכנה שיוזז בעודו עליו. לטענתם, הוא שבנה את הפיגום והיה מודע לפגמיו ובכל זאת עלה עליו מבלי שנקט באמצעי בטיחות נוספים.
2. הפסיקה נוטה להמעיט מאחריותו של עובד שפועל כפי שהורו לו ומבקש לרצות את מעבידו. הנפגע אמר בעדותו כי הוא עלה על הפיגום משום שאחרת מעבידו היה שולח אותו הביתה, והוא עלה כדי לעבוד ולהתפרנס. הנפגע היה זכאי שיסופקו לו אמצעי בטיחות על ידי מעבידו ושינקטו בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. יתר על כן, מעבידו של הנפגע היה עם הנפגע במקום בעת אירוע התאונה, והוא זה שגרם לתאונה בכך שהזיז את הפיגום כשהנפגע עליו וגרם להתהפכותו. הנפגע רשאי היה לסמוך על מעבידו, שהיה עימו ולא העיר לו דבר בנוגע לעבודתו. לא זו אף זו, הנפגע העיד כי כאשר מעבידו החל להזיז את הפיגום הוא ביקש ממעבידו לתת לו לרדת ממנו והמעביד לא שת לבו והזיז בכל זאת את הפיגום.

לאור האמור, איני מוצא שיש מקום להטיל אשם תורם על הנפגע.

חלוקת האחריות בין הצדדים

אחריות המעביד:

1. המעביד אינו נתבע בתובענה. הוא גם לא הובא להעיד על ידי המל"ל או מי מהצדדים. התובע –המל"ל נכנס בנעליו בתביעת שיבוב זו. אין מחלוקת כי המעביד פעל בניגוד להוראות הבטיחות בהזיזו את הפיגום על גבי רצפה, שבלטו ממנה הצינורות, והוא שגרם להתהפכותו של הפיגום ולנפילת העומדים עליו וביניהם הנפגע. כך גם נקבע בחקירתו של מפקח העבודה. המעביד נמצא אשם בהליך פלילי שנוהל נגדו, וגם בהסכם הפשרה בתביעה שהגיש הנפגע לפיצויים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נקבע שהמעביד ישלם לנפגע סכום גבוה בגין נזקיו.

המעביד הוא הגורם הישיר לתאונה, ולמעשה גרם לה במו ידיו. אחריותו גבוהה, על כן, משאר הנתבעים.

לאור האמור, אני מעמיד את חלקו של המעביד לקרות התאונה על 35%.

אחריות הנתבעת 3:

1. אין מחלוקת כי האתר היה במועד התאונה בבעלות הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא מבצעת הבניה וביצעה את עבודת הבניה באתר מבלי למנות מנהל עבודה. העבודות לא הסתיימו בעת התאונה והחזקה באתר טרם נמסרה לנתבעת 4. הבעלים אחראים הן לאי מינויו של מנהל עבודה הן לאי-מילוין של הוראות בטיחות במסגרת עבודות הבניה.

לאור האמור, אני מעמיד את חלקה של הנתבעת 3 באחריות לתאונה על 30%.

אחריות הנתבעת 4:

1. הנתבעת 4 התרשלה שעה שהזמינה עבודות לביצוע מערכת מיזוג למבנה שהיה אמור לשמש סניף שלה, ולא מינתה אדם מטעמה שיפקח על העבודות שבוצעו עבורה ולפי הזמנתה במשך כל התקופה שבה בוצעו. הנתבעת 4 גם הזמינה את עבודות החשמל שבוצעו במבנה וכן את עבודת יציקת הרצפה השנייה על הצינורות שהיו מונחים באופן שבלט מהרצפה החוצה, ואף על עבודות אלה לא פיקח איש מטעמה, ומכאן אחריותה.

עם זאת, הנתבעת 4 לא היתה מבצע הבניה באתר, ומשכך אחריותה פחותה מזו של הנתבעת 3.

לאור האמור, אני מעמיד את חלקה של הנתבעת 4 באחריות לתאונה על 20%.

אחריות הנתבעות 6-5:

1. גרסתן של הנתבעות 5 ו-6 שהן סיפקו רק את החומר למעביד והוא שביצע את הפעולות – לא התקבלה. הנתבעות 6-5 הן שהתקשרו עם המעביד של הנפגע לבצע עבורן את עבודת התקנת מערכת המיזוג, ולא העמידו כל פיקוח על ביצוע עבודות אלו במשך כך הזמן שאלו בוצעו. עם זאת, הנתבעות 6-5 היו קבלן משנה של הנתבעת 4, שהזמינה מהן את העבודות באתר ואחריותן, על כן, פחותה במידת מה מזו של הנתבעת 4.

לאור האמור, אני מעמיד את חלקן של נתבעות 6-5 באחריות לתאונה על 15%.

הכיסוי הביטוחי מטעם שומרה

1. שומרה, אליה נשלחה הודעה לצד שלישי על ידי הנתבעת 3, טוענת כי הפוליסה שהוצאה לנתבעת 3 היא פוליסת ביטוח עבודות קבלניות. לטענתה, הנתבעת 3 השיבה בשלילה על השאלון שבו נשאלה, בין היתר, אם במקום ישנם מתקנים, מבני עזר, או ציוד קל או רכוש שעליו עובדים. כמו כן השיבה בשלילה על השאלה האם היא מעוניינת להרחיב את הפוליסה (בתמורה לתשלום נוסף) עבוד מתקנים וציוד קל, כגון שיגומים, פיגומים וכלי עבודה.

עוד טוענת שומרה כי בפרק ב' בפוליסה (צורפה כנספח א' לתצהיר של סילבי גוגאסיאן, מנהלת מחלקת ביטוח משנה וסיכונים מיוחדים בשומרה) נכתב כי המבטח לא יהיה אחראי עבור "חבות של המבוטח כלפי עובדי קבלני משנה או כלפי כל אדם אחר הקשור עם המבוטח בחוזה עבודה מפורש או מכללא".

מהכתוב בפוליסה, כאמור, עולה כי הכיסוי הביטוחי, כטענת שומרה, אינו מכסה נזקים שנגרמו לעובדי קבלן משנה, ואלו הוחרגו מפורשות מהפוליסה.

מסקנה דומה עולה מדבריו של הנתבע 1 בעדותו:

ש: הבנתי ולמה רכשתם ביטוח?

ת: בשביל שעשינו חשבון אולי מישהו ייכנס מבחוץ ייפול עליו משהו, יכנס לו מסמר ברגל, או ימעד, שאנחנו יהיה לנו כיסוי, לא חשבנו שיפלו מהגגות אנשים" (פרוטוקול מיום 20.3.12, עמוד 77, שורות 2-6).

1. מהאמור עולה שהנתבע 1 רצה לבטח עצמו ואת הנתבעת 3 מפני נזקים ופגיעות אפשריות לצדדי ג' שיכנסו לאתר מבחוץ, ולא התכוון לביטוח של עובדי קבלני המשנה העובדים בתוך האתר. בין אם סברו הנתבעים 1 ו-3 כי הכיסוי הביטוחי חל גם על מקרי פגיעת עובדים בין אם לאו, בפועל הנושא הוחרג מהפוליסה. לא ניתן, על כן, לחייב את שומרה בתשלום בגין התאונה על פי הפוליסה.

נוכח הקביעה הנ"ל איני נדרש לדון בטענת שומרה כי בעלת הפוליסה היא הנתבעת 3 ולא הנתבע 1 או כי הפוליסה הוצאה עבור נכס אחר שבבעלות הנתבעת 3.

ז. סכום התביעה

1. סכום התביעה הועמד על סכום של 4,688,561 ₪ נכון ליום 1.2.10, שהוא סכום הגמלאות ששולמו וישולמו על ידי המל"ל לנפגע בעקבות התאונה, בהתאם למסמכי המל"ל שצורפו לתביעה. בהסכם הפשרה שנעשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א 2209/04 וקיבל תוקף של פסק דין, נפסק לתובע סכום של 2,105,250 ש"ח מעבר לקצבאות המל"ל. לנפגע נפסק, אפוא, סכום העולה על סכום הגמלאות שקיבל ויקבל. הנפגע, יליד 11.11.79, נפגע קשה ביותר, הפך לפרפלג, ונכותו הרפואית הינה 100% לצמיתות. חישוב הנזק שנעשה על ידי ב"כ הנתבעות 6-5 בסיכומיו, ושאר הנתבעים הצטרפו אליו, אינו מקובל עליי. חישוב הנזק שעשה ב"כ התובע בסיכומיו תואם יותר למציאות.
2. יוער, כי הנתבעים בהסכם הפשרה היו דוד ג'אנח, שותפו אריה לפיד, גל פח, וכלל חברה לביטוח בע"מ. בפסיקה נקבע כי חזקה שחברת ביטוח המשלמת כספים שהיא נתבעת לשלמם, אינה עושה זאת בהתנדבות אלא לאחר שבדקה וקיבלה כי סכום הנזק שנפסק ושולם על ידה הוא המגיע לנפגע. במקרה שלנו, הסכום שנפסק עולה, כאמור, על סכום הגמלאות שהמל"ל מבקש את החזרן.
3. המל"ל זכאי, על כן, לקבל חזרה את הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, גמלאות שהוכרו ונוכו, כאמור, לנפגע, בחישוב סכום הפיצויים שקיבל.

ח.         סוף דבר

1. התביעה מתקבלת, באופן הבא:

הנתבעים 6-2 ישלמו לתובע את הסכום של 4,688,561 ₪, בחלוקה כפי שנקבעה לגביהם בפסק דין זה.

הסכום הנ"ל ישולם לתובע על ידי הנתבעים, כל אחד לפי חלקו, תוך 30 יום, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבע 1 ונגד הנתבע 7, נדחית.

ההודעה לצד שלישי ג'1, חברת שומרה, וההודעה לצד שלישי נגד צדדי ג' 4-3, גיא פרוביזור ומרקו שלם, נידחות.

שאר ההודעות לצד שלישי מתקבלות בהתאם לחלוקת האחריות כפי שנקבעה בפסק הדין. לאור תוצאות פסק הדין, ישא כל צד בהודעות צד ג' בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו.

הנתבעים 6-2 ישלמו לתובע החזר הוצאות אגרה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בנוסף שכ"ט עו"ד, כל אחד בשיעור 15% מהסכום שנפסק שעליו לשלם לתובע. בקביעת שיעור שכה"ט הובא בחשבון השיהוי הרב והבלתי מוסבר של הגשת התביעה על ידי התובע, יומיים לפני תום מועד ההתיישנות.

התובע, וכן הנתבעת 3, ישלמו לנתבע 7, שהוא גם צד ג' 8, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ כל אחד, בגין התביעה וההודעה לצד ג' נגדו שנדחו, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
איני פוסק הוצאות לנתבע 1 ולצדדי ג' 3 ו-4, שיוצגו במסגרת התביעות נגד החברות שהם בעליהם.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.