1. התובע הגיש בשנת 1994 תביעה לנכות כללית ואובחן כסובל מליקוי ראיה בגינו נקבעו לו 100% נכות לצמיתות החל מ – 1.10.93.

כמו כן נקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור 100%.

1. בעקבות מידע שהגיע לנתבע, כי התובע עובד, ביצע הנתבע חקירה והגיע למסקנה כי התובע עבד והשתכר בתקופה 3/01 – 1/04.

בעקבות כך, ועל יסוד קביעת ועדה רפואית לעניין אי כושר, נדחתה תביעת התובע לתקופה

מ – 2/04 ואילך בטענה שהתובע לא איבד כושרו להשתכר.

1. כנגד החלטה זו התנהלו הליכים משפטיים שונים עד שבסופו של דבר קבעה ועדה רפואית לעררים לעניין אי כושר, בהחלטה מיום 11.1.10, כי לתובע דרגת אי כושר זמנית בשיעור 100% לתקופה שמ – 1.2.04 ועד 31.12.10.

עוד קבעה הועדה, לאחר ששמעה הסבריו של התובע לעניין החקירה, כי הועדה אינה יכולה להתבסס על החקירה לצורך מתן החלטה, מה גם שמדובר באירוע שהתרחש לפני מספר שנים.

עוד קבעה, כי מדובר בליקוי פרוגרסיבי ויש צורך באבחון הליקוי כפי שהוא כעת. לצורך כך ביקשה הועדה אבחון ובעקבותיו קבעה כי קיים פוטנציאל שיקומי ועל כן, בטרם מוצו הליכי השיקום, תיקבע דרגת אי כושר מלא לשנה ממועד הועדה, ובפרק זמן זה יופנה התובע להליכי שיקום ובסופם יבחן כושרו מחדש לאור ממצאי התכנית השיקומית. (החלטה מיום 27.5.09 וסיכום דיון מיום 11.1.10).

1. לאחר קבלת החלטת הועדה, ניתנה ביום 9.2.10 החלטת מחלקת נכות בדבר דחיית תביעת התובע לקצבת נכות לתקופה 1.3.01 ועד 31.1.04 (תקופת העבודה הנטענת). גמלת הנכות ששולמה לתובע לתקופה זו קוזזה מזכות התובע לגמלה לתקופה שמ-1.2.04 ועד 31.1.10.

כנגד מכתב דחייה זה הוגשה התביעה שבפנינו.

1. עניינה של התביעה שפנינו הוא בשאלה, בה לא הכריעה הועדה הרפואית לעניין אי הכושר, האם התובע עבד והשתכר בתקופה 1.3.01 – 31.1.04 באופן השולל זכאות לקצבת נכות על פי סעיף 195 לחוק.
2. לטענת הנתבע, על פי חומר הראיות שהתגבש בחקירה משנת 2004 ועל יסוד העדויות שבאו בפני בית הדין, התובע עבד בתקופה זו כשומר בחוות "נווה יער" באמצעות חברות שמירה "אנוש" ו"ניב בטחון" והשתכר סכומים השוללים זכאותו לגימלה.
3. לטענת התובע, לא עבד ולא יכול היה לעבוד בשמירה בהיותו בעל ליקוי ראיה, ואינו בעל רישיון לנשק.

לטענתו, ביקר בנווה יער את חבריו שעבדו במקום, ביניהם מר חוסיין זבידאת, ובאחת הפעמים אף נדרש על ידי אדם בשם "מתי" שלא להגיע למקום.

לטענת התובע, הנתבע מנוע ומושתק מלהעלות את הטענה כי התובע עבד בשלב כה מאוחר, לאחר שהטענה נדחתה ולא אומצה ע"י ועדת הערר.

המדובר בשיהויי והתיישנות שאף בגינם יש לדחות הטענה.

הכרעה

1. הטענה כי התובע עבד כשומר ולפיכך לא איבד כושר השתכרותו, עלתה ועמדה במרכז ההתדיינות שבין הצדדים משנת 2005 ואילך. הנתבע לא ויתר על טענתו וזו לא התיישנה.

הועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר, אליה הוחזר עניינו של התובע באחרונה, מצאה לנכון לקבוע כי אין באפשרותה להכריע במחלוקת העובדתית באשר לנכונות הטענה כי התובע עבד, ומיקדה החלטתה בתקופה המאוחרת למחלוקת זו מ – 2/04 ואילך.

מכאן, כי אין לייחס לנתבע התיישנות, מניעות, השתק או חוסר תו"ל בהעלאת הטענה, ונדרשים אנו לבחון ולהכריע במחלוקת העובדתית בסוגיה זו בעקבות מכתב הדחייה מיום 9.2.10.

1. מטעם התובע העיד התובע עצמו, וכן בהסכמת הצדדים, צורפה הודעתו לחוקר של מר אחמד אמריה, ללא זימונו לחקירה, וסומנה ת/2.

מטעם הנתבעת הוגשו הודעות שנגבו במהלך החקירה ממר נגר ירמיהו, מר מתי אלפנביין והחוקרים מר מאיר בר ולירון ברקן שנחקרו בפנינו.

כן התרנו הגשת הודעתו של מר זבידאת חוסיין שנפטר בינתיים, ללא חקירתו.

כמו כן, הוגשו כראיות דוחות פעולה של החוקרים, קלטת חקירה ומסמכים שונים כגון כרטיסי עבודה, דוחות שמירה מרוכזים וחשבוניות בעניין שרותי השמירה לנווה יער.

1. לאחר ששקלנו מכלול הראיות שבאו בפנינו שוכנענו כי התובע אכן עבד בנווה יער בתקופה הרלוונטית, וכי די התביעה להדחות.

להלן נפרט הטעמים שהביאונו למסקנה האמורה.

1. ראשית, ובאשר לטענת התובע כי הינו עיוור ולא יכול היה לעבוד כשומר, נציין, כי על פי התיעוד שבפנינו סובל התובע מליקוי ראיה, שעל פי הגדרת הועדה הרפואית לעניין אי כושר הינו פרוגרסיבי, והועדה מצאה אפשרות שיקומית.

זאת ועוד, בחוו"ד עובדת שיקום עוד משנת 2005 שהומצאה לנו במסגרת מסמכים שהגיש התובע נרשם כי התובע סובל מליקוי בשדה הראיה וכי:

"התובע מוסר שקיבל רשיון על טרקטור בלי לעבור טסט. היה זקוק לא כדי לנהוג בטרקטור אלה לעבוד בחקלאות בעבודות שלא דרשו ראייה טובה..."

מהאמור עולה, כי בעובדה שלתובע 100% נכות בגין ליקוי ראיה אין די ודי לקבוע כי לא מסוגל היה בשנים 2001 – 2004 לעבוד בשמירה ולנהוג על טרקטור כפי שנדרש בעבודה בחוות יער.

מכאן נעבור על כן לבחינת הראיות שבו בפנינו לעניין הטענה כי התובע עבד כשומר.

1. בעדותו שב התובע וטען כי לא עבד בנווה יער אלא ביקר במקום ובילה עם חבריו חוסיין

זבידאת ואחמד עמריה.

התובע לא הגיש תצהירים מטעם חבריו, העדים הנ"ל, בתמיכה לגרסתו והדבר אומר דרשני.

ב"כ התובע אף התנגד להגשת ההודעה לחוקר של חברו הטוב של התובע (כפי שהעיד התובע) מר חוסיין זבידאת ללא חקירת העד, שנפטר. ההודעה לחוקר שמסר מר אחמד אמרייה הוגשה בהמשך בהסכמה, ללא צורך בזימונו לעדות.

לתוכן ההודעות נתייחס בהמשך.

1. עד הנתבע, מר מתתיהו (מתי) אלפנביין המשמש כמנהל תחום מנהל תקציב ומשאבי אנוש בנווה יער העיד בפנינו כי בנווה יער הועסקו שומרים דרך חברה קבלנית. בתקופה הרלוונטית הועסקו שני שומרים והם התובע וזבידאת שנפטר.

העד חזר על עמדתו כי התובע היה השומר בנווה יער ואף נהג על טרקטורון במסגרת עבודתו.

העד זיהה את התובע כמי ששימש כשומר בנווה יער:

"לשאלתך בדקתי ת.ז. שלו אני משיב שאני מזהה אותו, זה הבן אדם ששמר בנווה יער"

1. התובע ניסה להטיל דופי במהימנות העד ולטעון, כי מעיד הוא שקר לרעת התובע בשל סכסוך כלשהו שהיה לו עם אביו של התובע.

עניין זה העד הסביר כי האב עבד בעבר בנווה יער, בשנת 85 לערך, והגיש תביעה למל"ל בגין תאונת עבודה והוא נקרא להעיד בעניין. אין כל עניין אישי או מתח בינו לבין אביו של התובע.

1. מקבלים אנו את עדותו של מר אלפנביין כמהימנה.

העד דבק בגרסתו כי הוא מזהה ומכיר את התובע כמי שעבד בנווה יער כשומר וגרסה זו בעדותו לא נסתרה.

איננו מקבלים טענת התובע כי העד העיד עדות שקר בשל מניעים כאלו או אחרים או סכסוך עם אביו של התובע.

1. באמצעות מר אלפנביין הוגשו לתיק המוצגים נ/3 – נ/4 והכוללים כרטיסי נוכחות מדגמיים של השומרים חוסיין זבידאת ו "עימאד" או "סעדי עימאד".

על כרטיסי הנוכחות של חוסיין זבידאת נרשם, בנוסף לשם העובד, ראשי תיבות "ז.ח." ועל כרטיס הנוכחות של עימאד נרשמו ראשי התיבות "ס.ע.".

כמו כן כללו המסמכים דוחות שמירה בהם נרשמו שמות השומרים אברהים ועמאד, חוסיין ועמאד וחוסיין ומאהר.

העד התייחס לעניין בעדותו והסביר, כי לכל שומר היה כרטיס נוכחות, והכרטיסים בהם שם התובע או ראשי התיבות ס.ע. הם כרטיסי הנוכחות של התובע.

העד העיד נחרצות כי הרישומים מתייחסים לתובע :"הוא היה השומר בנווה יער".

1. גם מעדותו של מר ירמיהו נגר עולה באופן ברור כי התובע עבד כשומר בנווה יער.

מר נגר אישר כי הוא מכיר את התובע כשומר שעבד בנווה יער ופגש בו באתר.

העד חזר וטען כי התובע עבד כשומר וכי הוא מכיר ומזהה אותו.

בהתייחס לטענת התובע שרק ביקר במקום טען העד כי זו טענה מצחיקה.

העד העיד כי "סעדי שיושב באולם זה עבד כשומר בנווה יער".

1. בניגוד מובהק לאינטרסים מובנים של העד, אישר הוא, כי אף שהתובע היה זה שעבד במקום, התלושים והשכר יצאו לבקשת התובע על שם אחר – עמריה אחמד ועמריה אברהים שאותם אינו מכיר ולא עבדו בנווה יער.
2. עדות העד מר נגר עשתה עלינו אף היא רושם מהימן.

בפי התובע אין כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע יעיד מר נגר עדות שקר ויטען למעשים המערבים אותו בעבירות פליליות בניגוד לאינטרסים של עצמו ורק על מנת לפגוע בתובע.

1. עדויות העדים נתמכות ומקבלות סיוע בהודעתו של זבידאת חוסיין (נ/9) בו מודה מר זבידאת, חברו של התובע, כי התובע עבד בנווה יער יחד עימו:

” בנווה יער עבדנו רק אני וסעדי עימאד וזה התחיל משנת 2001...אחרי חודשיים – שלוש כלומר מ – 3/01 אני הבאתי לעבודה את סעדי עימאד לעבוד שומר בנווה יער... סעדי עימאד התחיל לעבוד באנוש והמשיך עד שבא ניב בטחון עם ירמי... ופיטרו אותו בחודש 1/04..."

לשאלה, ע"ש מי יצאו התלושים של סעדי עימאד השיב חברו זבידאת:

"אחמד עמריה ואיברהים עמריה... את השניים האלה אני יודע עליהם בוודאות".

משנשאל האם אחמד ואיברהים עמריה עבדו בנווה יער, השיב: "בחיים לא".

מר זבידאת אף אישר כי לתובע היה רישיון לטרקטור והוא סייר עם טרקטורון בנווה יער וגם נוהג עם טרקטורון שלו בבית.

מר זבידאת הודה כי עבד בתקופת אבטלה ובתקופה זו התלושים שלו יצאו ע"ש חסן זבידאת.

התובע נדרש להסביר בחקירתו בפנינו, הכיצד חברו הטוב, אותו טוען כי ביקר כל הזמן בעבודתו בנווה יער, העיד באופן הסותר את גרסתו, ולא ידע ליתן הסבר לכך.

1. עוד הוצג בפנינו אישור משטרה, ממנו עולה כי התובע הגיש ביום 15.8.01 תלונה למשטרה בגין גניבה או גרימת נזק (נ/1). התובע אישר כי מדובר באירוע של גניבה בנווה יער.

בתצהירו טען התובע, כי מר זבידאת הוא שהגיש את התלונה בעוד הוא התבקש להעיד כי שנכח במקום.

בעדותו, לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת הכיצד הוא מופיע כמגיש התלונה, לא הציג כל אסמכתא כי מגיש התלונה הוא מר זבידאת ואף טענתו כי התבקש ליתן עדות כמי שלא ראה ורק שמע את הגנב מעוררת תמיהה.

ראיה זו מצטרפת למכלול העדויות מהן עולה כי התובע עבד בנווה יער ומתוקף תפקידו הגיש את התלונה.

1. הודעתו של מר עמריה אחמד (ת/2), חברו של התובע, אשר הוגשה בהסכמה, אף בה יש כדי לתמוך בעדויות שבאו בפנינו בדבר עבודתו של התובע כשומר בנווה יער בתקופה הרלוונטית.

אומנם, מר עמריה טוען כי עבד כשומר בנווה יער מטעם אנוש אבטחה וכן מטעם ניב בטחון וכי לקבלן קוראים ירמי, אולם לא ידע את שם משפחתו של אותו ירמי, טען כי הגיע לעבודה בחברת ניב בטחון "דרך מישהו" אולם לא זכר מי, לא ידע מי היו המנהלים בנווה יער, ולא זכר מיקום משרד ניב בטחון בעפולה.

1. מר עמריה טען עוד, כי את השיקים שקיבל תמורת עבודתו מסר לתובע, וכי התובע היה פורט השקים בבנק ומביא לו את הכסף במזומן.

הודאה זו, כי השקים נפדו ע"י התובע (מן הסתם לאחר שהוסבו לו) מחזקת קביעתנו כי התובע עבד והשיקים ותלושי השכר רק יצאו ע"ש עמריה, כפי שאישר בעדותו מר נגר, ככל הנראה מאחר והתובע קיבל באותה עת קצבת נכות.

1. יצויין, כי לאחר שמר עמריה הוזהר בחקירתו בפני חוקר הנתבע כי הוא חשוד בקבלת גמלה במרמה טען מר עמריה כי יש לו סחרחורת ואינו יכול להמשיך לענות על השאלות...
2. לטענת התובע, עמריה אחמד חותם בראשי תיבות "סע" וכרטיסי הנוכחות שהוצגו ועליהם הכיתוב "סע" אינם של התובע אלא של מר עמריה אחמד שעבד במקום.

טענה זו אינה מתיישבת עם הכרטיסים ובהם שמו המלא של התובע ואף לא עם גרסתו של מר עמריה באשר לתקופות עבודתו לכאורה, ונסביר:

בתחילת עדותו טען מר עמריה כי לפני 1/04 היה באבטלה ולפני כן עבד בנווה יער.

בהמשך עדותו טען כי עבד בנווה יער דרך אנוש מחודש 2-10/02 ובניב בטחון עבד במשך 4 חודשים, מ- 1/03 עד 4/03.

חלק מכרטיסי הנוכחות שהוצגו בפנינו, עליהם נרשם סעדי עימאד ו/או ס.ע. הינם לתקופות שאינן תואמות לתאריכי העבודה שציין מר עמריה, לדוגמא, חודש 4/01, 9/03 או 12/03. מכאן, שאיננו מקבלים טענת התובע כי אין מדובר בכרטיסי העבודה שלו.

1. באשר לטענת התובע כי לא נשא רישיון נשק ועל כן לא יתכן כי שימש כשומר, הרי שככל שטענתו הינה כי מר עמריה שימש כשומר, הרי שגם מר עמריה העיד כי לא שמר עם נשק, ולפיכך, אין בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתנו כי התובע עבד במקום.
2. לנוכח כל האמור, על יסוד כלל הראיות שבאו בפנינו, שוכנענו כי התובע אכן עבד בנווה יער כשומר בתקופה מיום 1.3.01 ועד 31.1.04 והשתכר מעל 4,000 ₪ לחודש באופן השולל זכאותו לקצבת נכות לתקופה זו.

אשר על כן, התביעה נדחית.

1. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.