1. מבוא
2. בפני שתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד ועניינן זהה - חיובי הצדדים בקשר עם עסקת רכישת מנוף על ידי חברת אילוז מחברת פ.ש., כהגדרתן להלן.
3. מחד, במסגרת ת.א. 16133-04-10 עתרה חברת פ.ש. מנופים ומסחר בע"מ (להלן: "חברת פ.ש.") באמצעות מנהלה, מר אלברט פרץ (להלן: "פרץ"), לחייב את מר מרדכי אילוז (להלן: "אילוז"), לשלם סך 80,700 ₪, בגין אספקת פרטי ציוד ועבודות שונות שבוצעו בקשר עם הזמנת מנוף. כמו כן, עתרה חברת פ.ש. לחייב את אילוז בפיצוי מוסכם בגובה 20%, בגין הפרת ההזמנה.
4. מנגד, במסגרת ת.א. 54429-08-10, עתרו מר אילוז וחברה בשליטתו, חברת הובלות מ. אילוז בע"מ (להלן: "חברת אילוז") לחייב את חברת פ.ש. ומר פרץ, בתשלום סך 111,742 ₪, בגין תשלומי יתר, נזקים וחובות הקשורים עם ההתקשרות בין הצדדים, כמפורט להלן.

1. העובדות וטענות הצדדים
2. מר אילוז, אשר הינו מנופאי העוסק בהובלות, ביקש להתקין על משאית בבעלות חברת אילוז, מנוף חדש. לשם כך התקשר באמצעות חברת אילוז עם חברת פ.ש. בהסכם להזמנת מנוף.
3. בתאריך 18.4.2008 נערכה הזמנה ליבוא המנוף והתקנתו על משאית כאמור. תמורת המנוף וכל הקשור ביבואו לארץ, התחייבה חברת אילוז לשלם סך 70,000 אירו (להלן: "סכום העסקה"). לטענת מר אילוז מדובר בהזמנת - "הכל כלול".
4. ההזמנה נערכה על גבי טופס הזמנה של חברת פ.ש. ובין היתר סוכם כי סך 50,000 אירו מתוך סכום העסקה ישולם ליצרן המנוף בחו"ל. כבר עתה יצוין כי הוצגו שלשה נוסחים של הזמנות, בשני מועדים שונים, וכל צד טוען לתקפותה של הזמנה אחרת.
5. מר פרץ טוען כי חלף החלפת מנוף על משאית קיימת בבעלות חברת אילוז, רכש אילוז משאית אחרת אשר בעברה שימשה כדחסן אשפה ועליה התבקשה פ.ש. להתקין את המנוף. לפיכך טוענת חברת פ.ש., כי בשל הצורך בהתקנת המנוף על משאית חלופית, היה צורך בביצוע שינויים ותוספות המייקרים את העסקה המקורית, בסך 247,632 ₪. לאחר קיזוז תשלומים אשר בוצעו על ידי חברת אילוז, בסך 178,061 ₪, נותרה יתרת חוב למר אילוז בסך 80,700 ₪ ומכאן תביעת חברת פ.ש. כנגד מר אילוז. חברת פ.ש. אף תובעת פיצוי מוסכם בגובה 20% משווי ההזמנה, אלא שסכום זה לא נכלל בסכום התביעה.
6. מנגד, מר אילוז וחברת אילוז טוענים כי ההזמנה שנערכה בין הצדדים כוללת רכישת מנוף על כל חלקיו במתכונת "הכל כלול", כאשר הוסכם על תשלום כולל, סופי ומוחלט בסך 70,000 אירו, כדלהלן:

"מנוף 64F6E 000 34 כולל 6 יציאות במנוף + 4 מפרק + שלט אלחוטי מייצבים אחוריים, כולל התקנה על משאית של הלקוח...".

1. נטען כי ההזמנה נערכה ונכתבה בכתב ידו של מר פרץ ונושאת את חתימתו, אך נעדרת ציון פרטי אילוז ו/או חברת אילוז. עוד צוין כי ההזמנה נערכה ונחתמה על ידי מר פרץ באופן אישי שכן כנטען, מר פרץ חשש כי הזמנה על שם חברת פ.ש. עלולה ליצור תקלות באספקתו.
2. נטען אף כי סוכם, כי מתוך סכום העסקה ישולמו על ידי חברת אילוז ישירות ליצרן המנוף - חברת CORMACH - סך 50,000 אירו ואילו היתרה בסך 20,000 אירו (102,000 ₪), תשולם באופן הבא:
   1. סך 65,000 ₪ - זיכוי בגין מנוף אותו תמסור חברת אילוז לחברת פ.ש., כמפורט בהזמנה.
   2. סך 37,000 ₪ - ישולמו מתוך כספים אשר נטען כי כבר שולמו לחברת פ.ש. ולטענת מר אילוז הגיעו עד לסך כולל ועודף של 80,000 ₪, בגינם הוצאה חשבונית על ידי חברת פ.ש. (להלן: "חשבונית 129").
3. מר אילוז טוען כי העביר למר פרץ את המנוף על פי עסקת החליפין וכן פרע שקים בסך כולל של 80,000 ₪, אשר כוללים את יתרת העסקה בסך 37,000 ₪, כמפורט לעיל. לפיכך, אין למר אילוז ו/או לחברת אילוז כל חוב נוסף לחברת פ.ש. או למר פרץ.
4. באשר לדרישות הנוספות של מר פרץ, נטען כי לא סוכם על תשלום כלשהו בגינן, למעט בגין התקנת כננת, בגינה תובע מר פרץ סך 23,000 ₪. בענין זה טוען אילוז כי סוכם על תשלום סך 3,000 אירו, כאשר אף סכום זה שולם במסגרת אותם תשלומים המפורטים בחשבונית 129.
5. מר אילוז אף טוען כי למרות המוסכם, נאלץ לשלם לעמיל מכס, חברת אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ (להלן: "עמיל המכס") תשלומי יתר, הן בשל איחור בהגעת מייצבים למנוף (תשלום יתר בסך 3,800 ₪), והן בסך 23,842 ₪ אשר נגבו ממנו ביתר. לטענתו, הפקיד שיק חתום על החלק בידי נציגת עמיל המכס על מנת שישולם סך 44,158 ₪ בגין המע"מ החל על העסקה. חלף זאת, מולא בשיק סך 68,000 ₪, בהנחייתו והוראתו של מר פרץ, קרוב משפחתה של אותה נציגה.
6. מר אילוז טוען אף כי חברת אילוז ביצעה עבור חברת פ.ש. הובלות מעת לעת. בגין שירותים אלה שילמה חברת פ.ש. לחברת אילוז סך 25,000 ₪ באמצעות שיק המשוך על ידי צד שלישי, אשר הוסב לטובת אילוז (להלן : "השיק"). לטענת אילוז, השיק חולל על ידי צד ג' בשל טעמים הקשורים בחברת פ.ש. ולפיכך חבה חברת פ.ש. אף בסכום זה. מר אילוז הצהיר כי השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל אלא שכנטען, החייב שם אינו חב בתשלומו, וכי אם בכל זאת יפרע השיק, לא יגבה סכום זה פעמיים.
7. עוד נטען, כי בעת התקנת המנוף, פגעו עובדי חברת פ.ש. או מי מטעמה במחשב המשאית. עלות תיקון הנזק עמדה על סך 2,500 ₪ ובנוסף נגרם נזק בגין השבתת המשאית לשלשה ימים, לצורך תיקונה, בשיעור 4,500 ₪ (לפי חישוב של 1,500 ₪ ליום השבתה).
8. נטען גם כי אילוז השאיל לחברת פ.ש. חלק המפעיל את המנוף (PTO) בעלות של 2,200 ₪, אולם זה לא הוחזר ולפיכך נתבעה תמורתו גם כן.
9. מר אילוז טוען כי נערך בין הצדדים גמר חשבון סופי ממנו עלה כי שולם סך 157,745 ₪ חלף סך 149,000 ₪ שהיה עליו לשלם, ולפיכך לאילוז יתרת זכות בסך 8,645 ₪ [כעולה ממסמך גמר החשבון הערוך בכתב ידו של מר פרץ].
10. לאור אלה, תובעים מר אילוז וחברת אילוז ממר פרץ וחברת פ.ש., סך 111,742 ₪.
11. במענה לתביעת אילוז טוען מר פרץ כי החלטת אילוז לרכוש משאית חלופית כמפורט לעיל, אשר הצריכה שינויים ותוספות, הינה מקור המחלוקת בין הצדדים והבסיס לתביעות כאמור.
12. נטען כי הרכיבים והתוספות שנתבעו נעשו בהסכמת הצדדים, ובניגוד להתחייבותו, אילוז מעולם לא שילם תמורתם.
13. מר פרץ דחה את אחריותו או ערבותו האישית לחובות חברת פ.ש. ולפיכך עתר לדחות את התביעה האישית כנגדו.
14. כמו כן הוכחש הסכום הנטען כזיכוי בגין המנוף הישן בסך 65,000 ₪, ולטענת חברת פ.ש. סכום הזיכוי המוסכם עמד על סך 50,000 ₪ (הדבר נובע מהבדלי ההזמנות כאמור).
15. הוכחשה אף טענת אילוז כי סך 37,000 ₪ הוזרמו לחברת פ.ש. מעת לעת. נטען כי היה על אילוז לבצע את התשלומים מיד עם קבלת המנוף ללא שום דיחוי, ללא אשראי וודאי לא מעת לעת לפי שיקול דעתו.
16. לשיטת מר פרץ, בשים לב לכך כי סך 50,000 אירו שולם ליצרן וסך 50,000 ₪ נפרעו בגין מנוף שניתן לחברת פ.ש. במסגרת ההזמנה, נותר חובו של אילוז על סך 52,000 ₪.
17. לענין חשבונית 129 טוען פרץ כי אילוז דיווח על החשבונית לרשויות מע"מ, קיזז מס תשומות בגינה ולפיכך מוחזק כמי שמסכים לתוכנה; לראיה, מעולם לא פנה בבקשה לשנות או לתקן את החשבונית.
18. לטענת חברת פ.ש. ופרץ, מתוך חובו בסך 52,000 ₪ בגין רכישת המנוף, שילם אילוז סך של 47,660 ₪ ולפיכך נותר חייב סך 4,340 ₪.
19. לענין התשלומים לעמיל המכס דחו חברת פ.ש. ופרץ את חבותם בגינם. לטענתם, העסקה בוצעה כעסקת יבוא אישי ולפיכך הוצאות מכס, מע"מ, ביטוח, עלויות ההובלה ימית ויבשתית, חלים על חברת אילוז. לראיה, חברת אילוז שילמה הוצאות אלה בעצמה ועל חשבונה.
20. חברת פ.ש. ופרץ דחו אף את יתר טענות אילוז לחבות נוספת כלשהי. לענין הנזק למחשב המשאית, נטען כי אילוז תבע את תשלומו בהליך אחר כנגד מוכר המשאית ויש בכך כדי לשמוט את הבסיס לתביעתו. יתר על כן, נטען כי נזק למחשב, המוכחש כשלעצמו, נעדר כל פירוט, חוות דעת מומחה, או ראיה אחרת כלשהי. בהתאם, יש לדחות אף את העתירה לחיובם בתשלום בגין השבתתה הנטענת של המשאית.
21. ראיות הצדדים
22. מטעם חברת פרץ ומר פרץ הוגשו תצהיריהם של מר פרץ ושל עובד חברת פ.ש., מר חמד פיצל. מר פיצל התייחס לחיובים הנוספים הנתבעים על ידי חברת פ.ש., החלפת המשאיות והסכמת אילוז לתשלום בגין התוספות.
23. מטעם אילוז וחברת אילוז הוגשו תצהירו של מר אילוז ותצהירו של בנו, מר אברהם אילוז. אברהם אילוז, הצהיר לענין פגישה שנערכה במשרדו של מר פרץ, במסגרתה דרש פרץ כי אילוז יוותר על הכספים ששולמו ביתר ובזה יסתיים הענין; אם לאו נטען, איים מר פרץ בהגשת תביעה כנגד אילוז וכן טען כי פרץ אמר כי "יגרור את אבי להליכים משפטיים".
24. דיון והכרעה
25. חומר הראיות בתיק ועדויות הצדדים מלמדים כי הצדדים הביעו גמירות דעת באשר לאופן סיום המחלוקות בינהם. ודוק. כפי שעולה ממסמך גמר חשבון אשר נערך בכתב ידו של מר פרץ (נספח ח' לכתב התביעה המתוקן) הגיעו הצדדים להבנות, כדלהלן:

"סהכל מגיע

שולם לי 157,745 לפני מעמ

מגיע לי 149,100

זכות לאילוז 008645

נערך עי אלברט בכתב ידו"

(כך במקור; להלן:"המסמך/מסמך גמר החשבון/גמר חשבון").

1. כלומר, חרף טענות הצדדים בתביעות ההדדיות, הסכימו הצדדים במסמך גמר החשבון כי בתשלום סך 8,645 ₪ לאילוז, יהא כדי לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.
2. מסקנה זו מתבקשת אף מהעובדות שלהלן:
   1. כך טען מר אילוז בתביעתו ובתצהיר עדות ראשית מטעמו [סעיף 14 (א) לכתב התביעה המתוקן; סעיף 34 נספח יא לתצהיר];
   2. בכתב הגנתו לא הכחיש מר פרץ את עצם עריכת המסמך והנטען בו, אלא טען לחובות אחרים שאינם כלולים במסמך;
   3. בתצהירו, לא מתייחס מר פרץ כלל וכלל למסמך גמר החשבון זה;
   4. בחקירתו הנגדית אישר מר פרץ כי ערך את המסמך וכי זה נערך לאחר ההתקנה (עמוד 18, שורות 8-16).
3. סבורני כי יש במסמך זה כדי להביא לפתרונן של שתי התביעות. כמו כן, יש בו כדי ללמד, כי חרף הטענות בכתבי התביעה ההדדיים, הסכימו הצדדים כי תוצאת העסקה וההתחשבנויות בין הצדדים, תהא תשלום סך 8,645 ₪ למר אילוז.
4. תמיכה למסקנה זו היא אף העובדה, כי טענות הצדדים והעתירות על בסיסן בכתבי התביעה, נעדרי ראיות ולמצער ראיות רלבנטיות, לביסוס הסכומים שנתבעו. ודוק.
5. כעולה מטענות הצדדים הוצגו שלושה מסמכים שונים, כבסיס לעסקה:
   1. הזמנה מספר 0084 מתאריך 18.4.2008, חתומה על ידי מר פרץ ועליה כיתוב - "מבוטל";
   2. הזמנה מספר 0084 מתאריך 18.4.2008 – הזמנה הדומה בנוסחה להזמנה המבוטלת הנ"ל וכוללת מחיקות ושינויים ביחס לכתוב בה;
   3. הזמנה מספר 0085 מתאריך 3.5.2008.
6. מטבע הדברים ובהיעדר הסכם אחד ברור וכולל, ביסס מר אילוז את תביעתו על הזמנה מספר 0084 ואילו מר פרץ על הזמנה מספר 0085. כפי שעלה במהלך שמיעת הראיות, הצדדים הפנו לשתי ההזמנות לחלופין, ולעתים אף בסתירה לעתירותיהם.
7. כך, חברת פ.ש. מבססת את תביעתה על הזמנה שמספרה 0084, למרות שזו אינה חתומה על ידי מר אילוז/חברת אילוז. מאידך, בתגובה לכתב ההגנה שהוגש על ידי מר אילוז, טען מר פרץ כי הזמנה 0084 בוטלה בהסכמת הצדדים ובמקומה נערכה הזמנה 0085, בלא ליתן כל הסבר לנטען בכתב התביעה מטעמו. בהתאם, בתצהיר עדות ראשית מטעמו מתבסס מר פרץ על הזמנה 0085 בלבד.
8. מנגד, אף מר אילוז טען טענות שונות וסותרות בקשר עם ההזמנה. מחד, בכתב התביעה המתוקן טען כי הזמנה 0084, אשר אליה הפנה כבסיס לעסקה, נערכה בכתב ידו של מר פרץ תוך שציין כי היא אינה חתומה על ידיו. מאידך, בבסיס טענותיו לכך שקיים את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם, מתבסס מר אילוז על הזמנה זו, שם צוין סך 65,000 ₪ כזיכוי המגיע לו בגין מנוף שהשיב לחברת פ.ש. .
9. מר אילוז אף טרח להדגיש בתצהיר מטעמו כי כלל לא חתם על ההזמנה. מאידך בחקירתו הנגדית סתר טענות אלה והודה כי חתם על הזמנה לרכישת מנוף (עמוד 6, שורה 14).
10. התנהלות זו של הצדדים מלמדת, הן לענין מהימנותם והן מעלה ספק של ממש באשר למהימנות יתר טענותיהם ועתירותיהם אשר אינן כלולות במסמכים הנ"ל, ולפיכך דינן להידחות.
11. כך מחד, תובענת חברת פ.ש. עוסקת בתוספות אשר נדרשו להתקנת המנוף על המשאית החלופית. מר פרץ טען כי השינויים נעשו בהסכמת הצדדים, אולם בניגוד להתחייבותו, מר אילוז מעולם לא שילם בעבור התוספות הללו ומכאן תביעתה של חברת פ.ש. נגד מר אילוז. כמו כן, נדרש פיצוי מוסכם בשיעור 20% בגין הפרת ההזמנה על ידי אילוז.
12. דין תביעה זו להידחות. מר פרץ וחברת פרץ לא הציגו ראיה כלשהי (לבד מההזמנה ומסמך גמר החשבון) אשר יהיה בה כדי ללמד על ההסכמות הנטענות בעניין התוספות, נשוא התובענה. די בכך כדי לדחותה.
13. דבר לא מנע ממר פרץ ו/או חברתו לערוך מסמך מתאים לענין התוספות הנטענות, בפרט כשמדובר בגורם אשר ערך את ההזמנות שהוצגו. משלא נעשה כך מחד, ומאידך קיימות גרסאות סותרות בענין זה ואף ספק באשר למהימנות הטענות, דין התביעה להידחות. אף בעובדה כי המנוף שוחרר לחברת אילוז חרף אי התשלום הנטען בסך 20,000 יורו, יש כדי ללמד על היעדר בסיס לטענות חברת פ.ש. (ראה עדות פרץ, עמוד 15, שורות 22-23). הדברים נכונים אף בכל הקשור לחוב הנטען בגין הכננת - משלא הוצגה ראיה אחרת, הרי שזו כלולה בהזמנה (ראה סעיף 23 לסיכומי אילוז וסעיף 20 (ב) לסיכומי התשובה מטעמו).
14. קריאת התביעה וסיכומי פרץ מלמדת כי אין מדובר בתוספות שוליות אלא בדברים מהותיים ורבים (ראה סעיף 12 לסיכומי פרץ במסגרתו נסקרו למצער 8 שינויים מהותיים בעסקה המקורית). לו אכן כך היו פני הדברים, כאשר הלכה למעשה מדובר בעסקה אחרת, הרי שחזקה על פרץ כי היה נערך הסכם מתאים אחר.
15. לכך יש להוסיף את תצהירו של מר פיצל אשר הצהיר כי מר פרץ אינו מבצע עבודות אם אינו מסכם על כך קודם לכן. בחקירתו הנגדית אף אישר כי מר פרץ "לא עושה שום דבר בלי הסכם" וגם "אף אחד לא יוצא מהמגרש אם הוא לא משלם מה שצריך" (עמוד 20, שורות 3-6). בניגוד לתצהירו, שם תמך בכל טענותיו של פרץ לגבי ההסכמות הנוספות מעבר להזמנה, הודה מר פיצל כי אינו יודע מה סוכם, כי אינו מתערב בענייני כספים ואף אינו יודע מי חייב למי (עמוד 20, שורות 25-29; ראה גם סעיפים 9-10 לסיכומי אילוז).
16. יצוין בענין זה גם, כי מקובלות עלי טענות אילוז כי בהזמנות לא צוין דבר באשר למשאית עליה יותקן המנוף ואף בשל כך יש כדי לשמוט את טענות פרץ בתביעתו ובתצהיריו, בין היתר, לענין החלפת המשאית [ראה גם סעיף ב (2) לסיכומי התשובה].
17. באשר לסכום הפיצוי המוסכם הנתבע על ידי חברת פ.ש., הרי שזה כלל לא נכלל בסכום התביעה ודי בכך כדי לדחותו. יתר על כן, סכום זה אף לא נכלל באף לא אחת מההזמנות שנערכו על ידי חברת פ.ש., וברי כי הדבר פועל לרעתה.
18. אף כאן עלה ספק באשר למהימנות העתירה, באשר בכתב התביעה תבעה חברת פ.ש. פיצוי מוסכם בגובה 20% מסכום העסקה ואילו בתגובה לכתב הגנה ולכתב התביעה של מר אילוז, עתר מר פרץ לחייב את אילוז בפיצוי מוסכם בגובה 25% מסכום העסקה.
19. לכך יש להוסיף כי סכום התביעה הנתבע השתנה בין כתבי הטענות השונים מטעם פרץ ואף בשל כך אין בסיס לתביעה, כדלהלן:
    1. בכתב התביעה נתבע סך 80,700 ₪;
    2. בתצהיר עדות ראשית צוין סך 91,544 ₪;
    3. בתצהיר המשלים נזכרו סכומים אחרים ובכללם סך 116,739 ₪;
    4. בסיכומי פרץ נתבע סך 33,660 ₪ (ראה גם סעיף 24.1 לסיכומי התשובה המקובל עלי);
20. סבורני כי לאור כל האמור, דין תביעת חברת פ.ש. להידחות.

1. מאותן סיבות ובשל היעדר ראיות לתמיכה בטענותיהם, מצאתי לדחות אף את תביעת מר אילוז וחברת אילוז, למעט המפורט במסמך גמר החשבון הנ"ל.
2. כך, לענין סך 27,700 ₪ אשר לכאורה שולם ביתר, לא הובאה כל ראיה לתשלומו. טענות מר אילוז לתשלומים על חשבון, אשר פורטו במסגרת חשבונית 129 לא בוססו בראיות כלשהן למעט החשבונית עצמה. בהיעדר ראיה אחרת, לא ניתן ללמוד מהחשבונית כי מדובר בתשלומי יתר בקשר עם העסקה דנן ויתרה מכך לא ניתן לשלול את המסקנה המתבקשת, כי הסכומים המפורטים בה נלקחו בחשבון במסגרת מסמך גמר החשבון.
3. לו אכן היה מדובר בתשלומים ביתר, הרי שסביר, כי היה נערך מסמך כלשהו בענין זה ולמצער היה מפורט בפרטי החשבונית הסבר התומך בכך. תמיכה לכך, הינה אף העובדה כי על גבי החשבונית מפורטים סכומים רבים אחרים, הקשורים ככל הנראה להתקשרויות קודמות בין הצדדים ולא ברור האם הם קשורים לעסקה דנן דווקא.
4. הדברים נכונים אף בכל הקשור לעתירה בקשר עם תשלום ביתר לעמיל המכס. מעדויות הצדדים ואף מההזמנות שהוצגו, אין מחלוקת כי תשלום מסי היבוא חל על חברת אילוז ולראיה מר אילוז לא כפר בחבותו לעשות כן. כאמור, טענתו לתשלום ביתר מבוססת על כך כי פקידת עמיל המכס שהינה קרובת משפחתו של מר פרץ, גבתה ביתר את הסכום הנתבע, בהתאם להוראת מר פרץ. בכל הכבוד, טענות אלה לא הוכחו וממילא לא הובאה לעדות אותה עדה ו/או מי מטעם עמיל המכס. יתר על כן, סכום זה לא שולם למר פרץ ו/או לחברת פ.ש. ואף בשל כך, דרישת סכום זה מחברת פרץ וממר פרץ נעדרת בסיס. בשים לב לכך, אף התשלום בגין שחרור המייצבים (נספח ז' לתצהירו של מר אילוז) חל על חברת אילוז בהיותו בגין הובלתם ובקשר עם תשלום מסים בגינם.
5. רב הנסתר על הגלוי אף בכל הקשור לתשלום בגין ההובלות שבוצעו כנטען על ידי חברת אילוז. הצדדים הציגו גרסאות מנוגדות אף בענין זה. אמנם אין מחלוקת כי הוסבה המחאה בסך 25,000 ₪ לטובת חברת אילוז, אלא שגרסאות הצדדים לנסיבות ההסבה לא ברורות. מחד, טוען מר אילוז כי מדובר בחוב בגין הסעות ומאידך, טוען מר פרץ כי מדובר בשיק של צד ג' אשר אינו קשור כלל לענין (עמוד 17 שורה 16 ואילך).
6. בנסיבות אלה, בהיעדר הסכם כלשהו איני מוצא בסיס מתאים ומספק לחיובה של חברת פרץ ומר פרץ בגין שיק זה, למצער בעילה חוזית.
7. יתר על כן, על מערכת היחסים בין הצדדים בקשר עם ביצוע הובלות, ניתן ללמוד מנספחי תצהירו של מר אילוז (ט/1 – ט/5). דא עקא, לא ניתן ללמוד מראיות אלה כיצד הגיע מר אילוז לסך הנתבע. טענות מר אילוז בענין זה אף נסתרות מניה וביה שעה שאילוז הציג פרוט הובלות, נעדר תאריך ובו פרוט לסך 11,439 ₪. סך זה אינו מתיישב עם הסך הנתבע. סבורני כי כל אלה מלמדים כי אין תשתית מספקת אף לעתירה זו.
8. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שהחוב הוכחש על ידי מר פרץ ואף נטען כי בגין כל חשבונית קיבל מר אילוז תשלום (עמוד 17, שורה 8 ואילך). בנוסף, נטען כי אילוז הנפיק חשבונית זיכוי בגין הסכום על מנת שלא לשלם מע"מ בגינו (עמוד 10, שורה 8). אף העובדה כי מר אילוז מנהל הליך לגביית השיק כנגד צד ג' ולא כנגד מר פרץ תומכת אף היא במסקנה הנ"ל. מקובלות עלי טענות פרץ (בסיכומיו) לכך שהיה מקום להגשת כרטסת, תעודות משלוח או כל מסמך מתאים אחר לביסוס החוב ומשלא נעשה כן, דין התביעה בענין זה להידחות.
9. בהתאם, לא נמצא כל בסיס ראייתי ו/או אחר לעתירות בענין נזקים שנגרמו למחשב המשאית והשבתתה וכן לחלק נוסף של המנוף ("פיטאו" כמוגדר בתביעה) והקשר לחברת פ.ש. ומר פרץ.
10. לפני סיום, לא מצאתי לחייב את מר פרץ באופן אישי בגין הסך הנקוב במסמך גמר החשבון, להלן טעמי.
11. כמפורט בתביעת אילוז, נתבע מר פרץ באופן אישי. דא עקא, אין בכתב התביעה כל טענה ו/או הסבר לחבותו של מר פרץ באופן אישי. יתר על כן, אין אף כל תשתית בתצהירי אילוז כדי לבסס חבות אישית כלשהי. הטענות שהועלו בסיכומי אילוז נטענו לראשונה בסיכומים וממילא וכאמור, לא הונחה להם כל תשתית ראייתית אף לא בעדויות העדים. לפיכך, אני דוחה את התביעה האישית כנגד מר פרץ.
12. סיכום
13. לאור האמור תביעת חברת פ.ש. נדחית. תביעת אילוז מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, באופן שחברת פ.ש. תשלם לתובעים (אילוז וחברת אילוז), יחד ולחוד, סך 8,645 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום. התביעה האישית כנגד מר פרץ נדחית.
14. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.