1. התובעת בעלת זכויות במשק 29 במושב שאר ישוב, והנתבע הוא שכנה, בעל זכויות במשק 28. בכתב התביעה המתוקן (אשר הוגש על ידי התובעת לאחר שבעלה, שהגיש את התביעה המקורית, נפטר), טוענת התובעת כי קבלן לפינוי פסולת מטעם הנתבע (להלן: הקבלן) ביצע עבודות פינוי וסילוק פסולת מחצר משק הנתבע, באמצעות טרקטור ויעה אופני ("שופל"), (להלן: עבודות הפינוי). נטען כי תוך כדי ביצוע עבודת הפינוי פלש הקבלן לחצר משק התובעת, "העמיס את הקיר התומך עם המסלעה ופינה גם אותה". כן נטען כי תוך כדי פינוי הקיר התומך והמסלעה פגע הקבלן בברז מים ובבריכת השחייה. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מהנדס אזרחי, מר בריק ג'מיל. מחוות הדעת עולה כי הטענה בענין קיר תומך מתייחסת לקיר תומך לבריכה: "לבריכה זו ולפי טענתו של מר אבן היה קיר תומך באורך של כ-14 מטר מצד הדרומי של הבריכה ובמרחק של כ-2 מטר מהקיר הדרומי של הבריכה". מר בריק אמד את נזקי התובעת בסך 33,640 ₪.

2. בכתב ההגנה הודה הנתבע כי הזמין קבלן מטעמו לביצוע עבודות פינוי, אך הכחיש את הטענה בדבר פלישתו או הסגתו את הגבול שבין משקו למשק התובעת. לטענת הנתבע, הגבול בין משק התובעת ומשק הנתבע אינו ידוע במדויק, והתובעת לא הוכיחה את גבולות משקה. עוד נטען כי משק התובעת מוקפת עצים שנטע בעלה המנוח על-פי הערכתו את גבול המשק, ולפיכך לא ניתן היה לפלוש אליו מבלי לעקור עצים. לטענת הנתבע, הקיר התומך הנטען אינו אלא "אבנים גדולות מעורבות באדמה" הצמודות ל"בריכה" הנטענת, אשר אף בהן לא פגע הקבלן. בענין ברז המים טען הנתבע כי מדובר בברז מים חלוד וישן המשותף לשני המשקים שאינו בשימוש, בו פגע היעה האופני בהיקף מזערי, פגיעה שתוקנה תוך זמן קצר. כן נטען, כי בריכת השחייה הנטענת אינה אלא בור ספיגה המשמש לגידול בקר שאינו בשימוש למעלה מעשרים שנה. אשר לחוות הדעת, טען הנתבע כי היא מוטית ומוטעית וניתן להתרשם כי היא מוזמנת.

3. התובעת לא הרימה את הנטל אשר רבץ על כתפיה להוכיח את תביעתה. ראשית, התובעת לא הוכיחה ש"קיר תומך" החורג מעבר למה שקיים כיום בשטח היה קיים לפני עבודות הקבלן. לפי עדות המומחה מטעם התובעת, "קיר תומך" הינו "ערימת אבנים שתחילתו צמוד לקיר והסתיימה במרחק שני מטר" (פרוטוקול 12.3.2014 ע' 15 ש' 21-22; ראו הגדרה דומה של התובעת בדבר "אבנים גדולות ברוחב של 2 מטר", ע' 11 ש' 23-25), שתפקידה לתמוך בקיר על מנת שיעמוד בלחצים. הנתבע העיד כי מה שמצוי בסמוך לקיר הבריכה כיום הוא אדמה בה סלעים גדולים (תצהיר העדות הראשית של הנתבע), ורואים זאת בתמונה שהגיש (תמונה מס' 8 ב-נ/1). התובעת לא הרימה את הנטל להראות שבעבר היה "קיר תומך" מעבר למה שמצוי כיום. התובעת הגישה תמונות אשר צולמו בסמוך לאחר עבודות הקבלן (ת/3). דווקא בתמונות אלה לא רואים את האבנים הסמוכות לקיר הבריכה שרואים בתמונות הנתבע אשר צולמו מאוחר יותר; בתמונות התובעת רואים סוללת עפר (שיש בה מעט מאד אבנים). אם כטענת התובעת הקבלן ביצע עבודת פינוי בערימת אבנים ברוחב שני מטרים, עבודות אלה היו חושפות אבנים גדולות. דא עקא, תמונות התובעת אינן מראות "חזית" של אבנים שנחשפו, אלא – סוללת עפר.

4. שנית, גם אם אתעלם מכך שמה שרואים בתמונות התובעת הוא סוללת עפר (ולא קיר אבנים), התובעת לא הרימה את הנטל להראות שהקבלן פינה דבר מה ליד הבריכה. לפי מפת המדידה של המודד המוסכם, במקום שבו הקרבה בין הבריכה במשק התובעת לבין גבול המשק היא מרבית, המרחק בין הבריכה לבין הגבול הוא 2.39 מ'. בתמונות התובעת רואים אמנם מה שנראה כעקבות טריות של טרקטור בצמוד לסוללת העפר שליד הבריכה. הווה אומר: התובעת הרימה את הנטל להראות שכלי נסע במקום, בתוך גבולות משקה. אולם, לא הורם הנטל להראות כי הקבלן לא רק נסע ליד הבריכה הקרובה לגבול בין המשקים במסגרת עבודת ניקוי השטח, אלא גם הפעיל את היעה האופני על הסוללה. התובעת לא מתיימרת להיות עדת ראייה לעבודות (אלא הצהירה כי "למיטב ידיעתה" עבד טרקטור (שופל) ומשאית – סעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית). התובעת אף נמנעה מלהביא את הקבלן לעדות. ודוק: התובעת יודעת את שם הקבלן (וציינה את שמו בסעיף 4 לכתב התביעה מתוקן), והגם שהקבלן הוזמן לבצע עבודה אצל הנתבע ולא אצל התובעת, פגיעה ב"קיר התומך" במסגרת אותה עבודה היא רכיב מעילת התביעה של התובעת, ועל כן התובעת היא זו אשר היתה צריכה להביא את העד. כפי שנקבע ב-ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, 721-722 (1992):

"המשיבה בחרה להימנע מלהעיד את כל אלה שהעובדות וההסברים היו בידיעתם. ... התוצאה היא שהמשיבה לא יצאה ידי החובה הרובצת עליה..."

הנטל שלא הרימה המשיבה בדברים המצוטטים היה נטל להוכיח טענת הגנה, אך הדברים יפים גם לנטל להוכיח טענת תביעה, כמו בענייננו. התובעת היתה יכולה לפנות לנתבע על מנת לקבל את הפרטים ליצירת קשר עם הקבלן ובמידת הצורך לפנות לבית המשפט לצורך צו לשם בירור זה ולצורך זימון הקבלן (או עובדיו הרלוונטיים) לעדות (תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). גם בעדות המומחה מטעם התובעת לא היה כדי להוכיח כי בוצעה עבודה ב"קיר התומך". מומחה זה, אשר נקרא ליתן את חוות דעתו לאחר קרות האירוע, טען בחקירתו שהיה במקום בעבר "קיר תומך". אולם, כאשר הוא נשאל "ראית שרידים או רק ההגיון שלך אומר את זה", הוא השיב שההגיון אומר ש"חייב להיות קיר תומך", אך הוא אישר שהוא לא ראה כל שרידים של "קיר תומך" במקום (פרוטוקול ע' 17 ש' 3-4; כן ראו ע' 15 ש' 22, בה אישר המומחה "כמובן שלא ראיתי זה על סמך מה שאמר לי [התובע] ז"ל"). גם אין בתמונות שהוגשו כדי להרים את הנטל להראות שעבודה בוצעה בסוללה בידי הקבלן. לנוכח תמונות הנתבע (נ/1) אשר כאמור צולמו לא בסמוך לאירוע אלא מאוחר יותר, בהן רואים על סוללת העפר צמחייה ירוקה, שאלתי את עצמי אם העובדה שבתמונות שצולמו בסמוך לאחר האירוע אין צמחיה ירוקה על הסוללה כדי להוכיח שבוצעה עבודה "טרייה" על הסוללה שבמסגרתה נחפרה צמחיה ירוקה. אולם, נוכח קיומה של צמחיה יבשה ולא ירוקה בקצה של הסוללה בתמונות התובעת, לא אוכל להסיק שהעדר צמחייה ירוקה על יתר הסוללה באותן תמונות מוכיח שבוצעה עבודה על הסוללה בתקופה הסמוכה לפני הצילום.

5. המסקנה היא שהתובעת לא הרימה את הנטל להראות כי הנתבע גרם נזק ל"קיר תומך" במשקה.

6. התובעת אף לא הרימה את הנטל להוכיח שהקבלן פגע בקיר הבריכה עצמה. כאמור, התובעת לא ביקשה להביא את הקבלן לעדות, ובתמונה שאליה הפנתה התובעת (נספח ד' לחוות דעתו של המודד – ראו פרוטוקול ע' 13 ש' 13 ש' 1-4), לא רואים כל נזק לבריכה עצמה (ודוק: התובעת הבהירה כי הקטע הפתוח באחד מקירות הבריכה אינו הנזק הנטען – ראו שם).

7. התובעת גם אינה זכאית לפיצויים בגין הפגיעה בברז. הברז אינו מצוי במשק של התובעת, אלא – במשק של הנתבע (ראו מלואה ב' ב-ת/2, וכן פרוטוקול ע' 10 ש' 26 – ע' 11 ש' 4). אמנם הנתבע אישר כי מדובר בברז משותף, אולם, גם אם אתעלם מהטענה שמדובר בברז חלוד שלא היה בשימוש זמן רב, הנתבע תמך את עדותו לפיה הברז תוקן זמן קצר לאחר האירוע בתמונות (השוו תמונות התובעת שצולמו בסמוך לאחר האירוע (ת/3) לתמונות הנתבע שצולמו מאוחר יותר, ובפרט תמונה מס' 3 ל-נ/1); התובעת לא טענה שהנצפה בתמונות הנתבע אינו הברז המדובר במצב מתוקן, כטענת הנתבע.

8. סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 1000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 3,300 ₪.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.