נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עניינה של ההחלטה שלהלן בטענת הנאשם כי עומדת לו הגנת אי שפיות, בשל מצבו הנפשי במועד ביצוע העבירה, וכי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, כיום.

בטרם נצלול אל עדויות המומחים בתיק, נסקור בקצרה את הדין החל בשאלות המשפטיות המתעוררות בסוגיות של אי שפיות במועד ביצוע העבירה ובמועד המשפט. דין זה ינחה אותנו בבואנו לבחון את עדויות המומחים ואת טענות הצדדים בשאלות שבמחלוקת.

היעדר אחריות פלילית ואי כשירות לעמוד לדין

1. יש להבחין בין טענת אי שפיות, המעוגנת בסעיף 34ח לחוק העונשין, ומהווה סייג מהותי לאחריות פלילית בעת ביצוע העבירה, לבין טענה של אי כשירות לעמוד לדין, המהווה סייג דיוני.

טענת אי שפיות

1. טענת אי שפיות, כסייג לאחריות פלילית, מעוגנת, כאמור, בסעיף 34ח לחוק העונשין וזו לשונו:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל  מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של  ממש –

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה".

1. על פי סעיף 34ה לחוק העונשין, חזקה היא כי מעשה נעשה בתנאים שאין בהם סייגים לאחריות פלילית. על נאשם הטוען לאי-שפיות מוטל נטל להניח תשתית ראייתית המספיקה להעלאת ספק סביר בדבר קיומו של הסייג לאחריות, כאמור בסעיף 34כב(ב) לחוק העונשין. וראה לעניין זה: ע"פ 7492/07 עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) 21.10.09; ע"פ 2788/96 בוריס אבלים נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 183 (1998); ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 337, 370 (1999); ע"פ 7761/95 ואא'ל אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 245 (1997).
2. על הטוען לתחולת הסייג של "אי שפיות" לעמוד בשני תנאים מצטברים:

התנאי הראשון, לתחולת הסייג לאחריות, מכוח הטענה של אי שפיות, הינו קיומה של מחלת נפש, או ליקוי בכושרו השכלי של הנאשם.

אך בכך לא סגי, חולה נפש אחראי למעשיו ככל האדם. לא די במחלת נפש כדי לפטור מאחריות פלילית. מחלת הנפש, כשלעצמה, היא רק תנאי הכרחי אך לא מספיק כדי לבסס את סייג אי השפיות (ע"פ 7761/95 ואא'ל אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 245 (1997)).

מקורו של התנאי השני, מצב של חוסר יכולת של ממש להבין את הפסול במעשה או להימנע מעשייתו, הוא בקיומו של התנאי הראשון ונובע ממנו, במשמע, היות הנאשם חולה במחלת נפש, להבדיל מ'הפרעה נפשית' או סובל מליקוי בכושר השכלי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט י. עמית בע"פ 7492/07, עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל:

"מחלת הנפש היא המצע עליה נזרע וממנה מתפתח המצב הפסיכוטי, שמביא את הנאשם למצב בו הוא נעדר יכולת של ממש להבין את שעשה או להימנע מהמעשה שעשה. כך לדוגמה, חולה סכיזופרניה הוא חולה נפש במובן הרפואי, אך לא כל חולה סכיזופרניה מגיע למצב פסיכוטי של העדר יכולת של ממש להבין או להימנע. המדובר אפוא בשני תנאים מצטברים" ( (פורסם בנבו) 21.10.09).

טענת אי כשירות לעמוד לדין

1. בבדיקת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, על בית המשפט לבחון אם הנאשם "מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך, עניין המחייב להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ולהיות מסוגל לייפות את כוחו של עורך-דין שיפעל בשמו ולתקשר עמו" (ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 22.1.07). בפסיקה נקבע כי על הנאשם הטוען לאי כשירות לעמוד לדין להצביע כי נתקיימו בו שני תנאים מצטברים: כי אינו מסוגל לעמוד לדין וכי חוסר מסוגלותו נובע מהיותו חולה נפש (או מפגר) (ע"פ 7492/07 עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) 21.10.09; ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 22.1.07; ע"פ 7924/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 5.5.08)
2. מצוידים בידע זה, נבחן את חומר הראיות הפסיכיאטרי הנוגע לאחריותו הפלילית של הנאשם - האם הונחה תשתית מספקת שיש בה כדי לבסס ספק סביר לקיומו של הסייג לאחריות פלילית ולכשירותו לעמוד לדין, בציר הראשון של קיומה של מחלת נפש.

עדויות המומחים

1. בהחלטה מיום 12.5.2010 נעתרתי לבקשתו של ב"כ הנאשם והוריתי לפסיכיאטר המחוזי להזמין את הנאשם לצורך עריכת בדיקה פסיכיאטרית ומתן חוות דעת.
2. ביום 5.7.2010 הוגשה המלצתו של הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר יעקב צ'רנס, לשלוח את הנאשם להסתכלות במסגרת אשפוז במחלקה לאשפוז יום, שכן, על פי דיווחו, הנאשם הגיע לבדיקה, בליווי עורך דינו, אך התקשה לשתף פעולה, נראה שרוי במצב דכאוני ולא יצר קשר עין. בהתחשב בהמלצתו זו ובהסכמת הנאשם ובא כוחו, הוריתי לפסיכיאטר המחוזי להזמין את הנאשם לצורך הסתכלות במסגרת אשפוז במחלקה לאשפוז יום.
3. לאחר שהתקיים הליך ההסתכלות ובעקבותיו הוגשו, מטעם הפסיכיאטר המחוזי, שתי חוות דעת שנערכו על ידי ארבעה מומחים שונים, בהן נקבע כי הנאשם אינו סובל ממחלת נפש מכל סוג שהוא, ולהתרשמותם לוקה בהפרעה נפשית, הכל כפי שיפורט בהמשך, ומכאן כי במועד ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגם במועד המשפט, הנאשם ידע ויודע להבדיל בין מותר לאסור ובין טוב לרע, מסוגל לעקוב אחר הליכי המשפט וכשיר לעמוד לדין.

חוות הדעת הראשונה הוגשה ביום 17.8.2010.

בעקבותיה הוגשה חוות דעת נגדית על ידי מומחה מטעם הנאשם ביום 23.11.2010.

בתגובה לחוות הדעת מטעם ההגנה הוגשה ביום 12.9.2011 חוות הדעת השנייה מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

חוות הדעת הראשונה מטעם הפסיכיאטר המחוזי

1. חוות הדעת הראשונה נערכה על ידי ד"ר משה קלדרון, מנהל מחלקת אשפוז יום במרכז לבריאות הנפש במרכז הקהילתי יפו מזה כ- 22 שנה, וד"ר רוזן, רופאה בכירה במחלקה. חוות דעתם מבוססת על שלוש בדיקות שערכו לנאשם בתאריכים 9.8.2010 ו-11.8.2010 ועל מסמכים שונים, בהם כתב האישום, אישורים רפואיים שונים וסיכומי בדיקות של הנאשם מהשנים 1996-2003.
2. על פי חוות הדעת, בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות, שנערכו במחלקה, לא הייתה עדות לפסיכופתולוגיה חריפה בציר I. לא הייתה עדות לפסיכוזה פעילה. לא הייתה עדות לחשיבה דלוזיונאלית, להפרעות בתפיסה, למחשבות אובדניות ו/או תוקפניות ובוחן המציאות תקין.

הנאשם גילה, במהלך הבדיקה, התמצאות בהליך המשפטי המתנהל נגדו והבין את מהות ההאשמות נגדו.

עורכי חוות הדעת התרשמו מנבדק הסובל מהפרעת אישיות ב-cluster b עם אפיונים גבוליים נרציסטיים היסטריוניים ופסיכופטיים ברמת ארגון גבולית (על פי קרנברג) וקבעו כי על פי ICD-10 אפשר לאבחנו כ-

Emotionally unstable personality disorder impulsive type (F60.30)

לאור החומר הרפואי, שעמד לנגד עיניי הבודקים, המעיד על התנהלותו של הנאשם לאורך השנים ולאור תוצאות הבדיקות במחלקה הוסיפו המומחים וקבעו כי לא ניתן להימנע מאבחנה של התחזות Malingerer (ICD-10 Z76.5).

המומחים מסכמים, אפוא, כי על פי הנתונים שעמדו לרשותם ובהתאם לתוצאות בדיקותיהם, במועד ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגם במועד המשפט, הנאשם ידע להבדיל בין מותר לאסור ובין טוב לרע. הנאשם מסוגל לעקוב אחר הליכי המשפט וכשיר לעמוד לדין.

1. ד"ר קלדרון נחקר על חוות דעתו ביום 20.12.12, נותר איתן בדעתו לפיה הנאשם אינו סובל ממחלת נפש, כמשמעותה בחוק, והבהיר כי "...האבחנה היא בספקטרום של הפרעות אישיות ולא במחלות פסיכוטיות" וכן ציין כי "לאדם יש שליטה על מעשיו במעשים כאלה" ובהמשך: "הוא תמיד יודע אם מדובר במעשה מותר או אסור. זה מה שמבדיל אותו מהפסיכוטי".

בהתייחסו לבדיקות שעבר הנאשם בעבר ובהן נקבע שהוא נמצא במצב פסיכוטי, הבהיר כי מתוך המסקנות של בדיקתם חשבו שבאותן בדיקות קודמות הייתה העצמה של הסימפטומים ושכנראה בהזדמנויות שונות הייתה התחזות ואישר, לבקשת ב"כ הנאשם, כי הנאשם מעולם לא היה מאושפז והטיפול שקיבל ניתן לו רק במסגרות אמבולטוריות.

לגבי הטיפול שהוצע לנאשם בעבר הכולל גם את התרופה "מלריל" הסביר כי תרופה זו יכולה במינון מסוים להיות גם אנטי פסיכוטית, אך היא משמשת, גם לטיפול והרגעה בהפרעות אישיות קשות, מצב המתאים לאבחנה אליה הגיעו ולפיה הנאשם לוקה בהפרעת אישיות קשה מאד, הפרעה היכולה להסביר גם את העובדה שהנאשם הוכר כנכה 100% על ידי המל"ל.

במהלך חקירתו הנגדית הדגיש המומחה כי באף אחת מחוות הדעת בהן צוין שהנאשם היה במצב פסיכוטי, לא הייתה אבחנה שהמצב הפסיכוטי "הוא חלק מאבחנה של מחלה מסוימת...אף אחד לא קבע שהוא חולה בסכיזופרניה..."

לקראת סוף עדותו של ד"ר קלדרון התפרץ הנאשם, החל להתפרע באולם בית המשפט, לצעוק ולהשליך חפצים והוא הוצא מהאולם רק בסיוע מאבטחי בית המשפט.

התנהגות זו חיזקה, בעיני דר' קלדרון את אבחנתו וכך הוא סיכם את התרשמותו "זאת הייתה התנהגות אופיינית... היא אופיינית להפרעות אישיות עם קשיים בשליטה של דחף עם אפיונים היסטריוניים ופסיכופטיים בולטים. לא שמענו בדבריו שום דבר פסיכוטי... "

חוות הדעת השנייה מטעם הפסיכיאטר המחוזי

1. הפסיכיאטר המחוזי התבקש לשוב ולזמן את הנאשם לבדיקה לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה. בעקבות זאת נבדק הנאשם, בתאריך 30.8.2011, על ידי ד"ר יוסף צימרמן, מנהל המחלקה לשירותים קהילתיים במרכז לבריאות הנפש ביפו וד"ר טניה פומרנץ, סגנית מנהל המחלקה לשירותים קהילתיים.

בהכנת חוות דעתם, בעקבות בדיקת הנאשם, עמדו לנגד עיניהם של ד"ר צימרמן וד"ר פורמנץ גם חוות דעתו של ד"ר קלדרון, אשר בדק את הנאשם לראשונה, וגם חוות דעת ההגנה של ד"ר סטיר, כמו גם כתב האישום, חוות דעת שונות ומסמכים רפואיים אודות הנאשם.

1. בחוות הדעת כתבו הפסיכיאטרים כי "לא נצפו מחשבות שווא מכל סוג שהוא, לא נצפו הפרעות בתפיסה (הזיות). ביקורת המציאות והתובנה לסיטואציה בה נמצא תקינים. רמת האינטליגנציה בהתרשמות בתחום הנורמה והנאשם לא גילה חשיבה אובדנית".

בהסתמך על הבדיקה הפסיכיאטרית והחומר הרפואי ולמרות אבחנות שונות אשר ניתנו לו במהלך השנים, התרשמו "שמדובר באדם בעל הפרעת אישיות בלתי יציבה מבחינה רגשית עם קושי בשליטה על אימפולסים ובנוסף קווים די סוציאליים והיסטריוניים". המומחים חזרו על אותה אבחנה שניתנה בחוות הדעת הראשונה, שניתנה על ידי דר' קלדרון על פי ICD-10 והיא F60.30 –Emotionally unstable personality disorder impulsive type.

עוד כתבו עורכי חוות הדעת כי לא התרשמו שמדובר במחלת נפש מכל סוג שהוא. התרשמו מהתנהגות סימולטיבית, תיאטרלית ומגמתית עם תובנה מלאה לסיטואציה בה נמצא ואותה חווה. לדבריהם הנאשם "יודע להבחין בין טוב ורע, ידע להבחין בין טוב ורע בשעת מעשה, מסוגל לעמוד לדין ולשאת בעונשו".

1. ד"ר צימרמן נחקר, בבית המשפט, על חוות דעתו ביום 2.9.2012, חזר על קביעתו לפיה הנאשם אינו חולה נפש, בין היתר בהסתמך על מימצאי בדיקות וחוות דעת מהעבר, שם אובחן מעת לעת כסובל מתסמונות שונות, כשלדבריו "לא מקובל שלאותו אדם יש יותר מדי תסמונות וזה מחשיד לכיוון סימולציה, שהאדם מחלה את עצמו".

כבר בפתח דבריו, כשתיאר את אופן עריכת הבדיקה עם הנאשם הדגיש כי בתחילת הבדיקה הייתה התפרצות כעס של הנאשם והצגת תמונה מעוותת של סיבת הגעתו לבדיקה, אך לאחר שהבהיר לו שבצורה כזו לא ימשיך בבדיקה וביקש ממנו שלא יהיו צעקות וישתף פעולה על מנת שיוכל להמשיך בבדיקה, שינה התנהגותו "הוא התנהג בצורה מצוינת".

עוד העיד כי הבדיקה נמשכה כ-50 דקות, סגניתו תיעדה את הבדיקה וכי "הייתה שיחה קולחת. הפעלתי חוש הומור ונעניתי באותו מטבע. מבחינת התמצאות ומבחינת זיכרון, מצאתי את הנאשם בגדר הנורמה והוא לא היה במצב פסיכוטי. לא מצאתי שום הפרעה בספקטרום הפסיכוטי, שקשור למאניה דפרסיה. הוא התנהג לפי השיחה והאפקט היה תואם".

בהמשך הבהיר כי על אף שייתכן מצב שבו סכיזופרניה תתלווה להפרעת אישיות גבולית, במקרה זה לא מדובר בסכיזופרניה והסביר כי "יש מחלות כמו מאניה דפרסיה. כשאדם ברמיסיה, לעולם לא אדע שהוא חולה. לסכיזופרנים יש ליקויים בכל תחומי האישיות. פעם קראו לזה דמנציה פרקוקס. זה בחלק האישיותי, תפקודי ובוחן המציאות. זה לא דמנציה אלא ליקוי. אני מזהה חולי נפש כרוניים כבר ברחוב... לא מצאתי אצל הנאשם ליקוי. לא סתם ציינתי שהיה לו חוש הומור. שוחחתי איתו על כל דבר אפשרי וניהלתי איתו שיחה נחמדה. נהניתי מהבדיקה ולא מצאתי את מה שהייתי אמור למצוא". לפיכך כשנשאל שנית לגבי מצבו הנפשי של הנאשם בשנת 2004 השיב: "אני בטוח שאין מחלת נפש ואם אין גם לא הייתה".

בתשובה לשאלת ב"כ הנאשם הבהיר העד כי יש מצבים שבתסמונות גבוליות של הפרעות אישיות קשות "יש גלישות פסיכוטיות", אך מדובר בגלישות קצרות וזה אינו דומה לסכיזופרניה. זה עובר והפרעת האישיות נשארת.

חוות דעתו של מומחה ההגנה

1. חוות הדעת מטעם ההגנה נערכה על ידי ד"ר שאול סטיר, מומחה לפסיכיאטריה, בעל רזומה מרשים המנהל פרקטיקה פרטית משנת 1980. המומחה בדק את הנאשם, אשר הגיע בליווי שני אחיו, בתאריכים 24.10.10 ו-14.11.10. חוות דעתו מבוססת על מסמכים שונים. בין היתר אישורים רפואיים שונים, בדיקות של הנאשם, מרשמים ופרוטוקולים שונים.

בחוות דעתו קבע ד"ר שאול סטיר כי הנאשם נמצא במצב של אי שקט פסיכומוטורי קיצוני ושטף דיבור. מגלה אפקט של כעס כלפי ד"ר קלדרון וכלפי מר צרור (המתלונן). מגלה הפרעה חמורה בשיפוט ובבוחן המציאות.

עוד קבע ד"ר סטיר כי על פי המסמכים הרפואיים שבהם עיין, יש תיעוד כי הנאשם מגלה סימנים של אי יציבות נפשית למעלה מ-25 שנה. תאונת הדרכים בשנת 1993 גרמה להחמרה במצבו הנפשי. לדבריו מקבל טיפול אנטי פסיכוטי משך תקופה ארוכה, וכן המכון הרפואי לבטיחות בדרכים פסל אותו מנהיגה ברכב פרטי על סמך ממצאים של תסמינים פסיכוטיים במהלך בדיקתו.

בבדיקותיו את הנאשם אבחן דר' סטיר "מחשבות שווא פרנואידיות, הפרעות בחשיבה בלתי מאורגנת עם פגיעה חמורה בשיפוט ובוחן המציאות".

מסקנותיו של ד"ר סטיר היו כי על פי התשתית הרפואית הנאשם נמצא במצב פסיכוטי מתמשך עם פגיעה חמורה בשיפוט בוחן המציאות. לדבריו, ידוע כי לחולי נפש יש את היכולת להתנהג בצורה מגמתית וכי הם עלולים להטעות את הבודק, בעקבות חוסר שיפוט ודחפים חולניים, שאינם חולים או להציג החמרה. לדבריו, אין ספק שבמהלך עשר השנים האחרונות לא חלה הטבה או רמיסיה במצבו הפסיכוטי. על כן סביר להניח כי בנושאים הקשורים למחשבות שווא על רקע סכסוכו עם מר צרור, הנאשם לא ידע להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור. לדבריו, למרות שהנאשם יכול להבין באופן פורמלי בלבד את ההליכים המשפטיים שמתנהלים בעניינו, הוא משוכנע שמר צרור שולט על בית המשפט וכן על המערכת הרפואית שקבעה שהוא מתחזה.

לאורך כל חוות דעתו לא מתאר ולא מפרט דר' סטיר את מקור המצב הפסיכוטי, בו שרוי, לטענתו, הנאשם, לא מציין ולא מזכיר כי מצבו הנפשי מוגדר או מוכר כמחלת נפש, כמשמעותה בחוק, ובהמשך ישיר לכך לא מגדיר ולא מאפיין, את המחלה או ההפרעה הנפשית, בה לוקה נאשם, על פי הקלסיפיקציה של האבחנות והאפיונים, של המחלות וההפרעות, המוזכרות ב - ICD-10 - וכנראה לא בכדי. באף אחד מהמסמכים, עליהם נסמך בחוות דעתו ואשר הוגשו על ידי ההגנה, לא נמצא שהנאשם הוכר אי פעם בעברו, כסובל ממחלת נפש כלשהי אף שהוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה עשרות שנים.

לראשונה, במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, העלה דר' סטיר את האפשרות שהנאשם לוקה בסכיזופרניה, אך גם זאת ברמת וודאות של קרוב לוודאי בלבד ולא למעלה מכך כשהשיב לשאלות ב"כ המאשימה בחקירה הנגדית, בדיון מיום 20.12.2012: "אני מוכן להתחייב על דבר מאוד פשוט ואף בנאלי: האיש הזה מוגדר משנת 97' לפחות, זה היה אחרי תאונת הדרכים, כאדם הסובל ממצב פסיכוטי אורגני, במרפאה לבריאות הנפש באשדוד" והוסיף: "הוא אדם שיש לו בעיות שיפוט ובוחן מציאות שנובעות ממחלת נפש, מחלה שהיא פסיכוזה פרנואידלית קשה. [...] קרוב לוודאי שמדובר בסכיזופרניה פרנואידלית. יש אנשים שטענו פסיכוזה אורגנית על רקע של המחלה. הוא עבר אין ספור בדיקות במהלך חייו, כולל בשנת 2003. בדיקות בביטוח לאומי, בהן קבעו שהוא סובל ממחלה סכיזופרנית".

סיכום טענות הצדדים

טענות ההגנה

1. לטענת ב"כ הנאשם יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר שאול סטיר שקבעה כי הנאשם לא היה כשיר בעת ביצוע העבירות וגם כיום נמצא במצב פסיכוטי פעיל. לדבריו, ד"ר סטיר חזר על עמדתו בעקביות בבית המשפט והסתמך בין היתר על מסמכים רבים שעמדו בפניו, שאותם ד"ר קלדרון וד"ר צימרמן לא ראו בטרם מתן חוות הדעת שלהם.

בסיכומיו מונה ב"כ הנאשם את הכשלים, שנמצאו, לדעתו, בחוות הדעת שהוגשו מטעם המאשימה.

בין היתר העלה את הטענות הבאות:

1. דר' צימרמן ודר' קלדרון העידו שאינם יכולים לדעת מה היה מצב הנאשם לפני שנים ומצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה, ומשכך ה"ספק" פועל לטובת הקביעה שהנאשם לא היה כשיר לביצוע המעשים, המיוחסים לו בכתב האישום, בעת ביצועם.
2. על אף שהומלץ שהנאשם ייבדק בתנאי הסתכלות במסגרת אשפוז, במחלקה לאשפוז יום, נבדק הנאשם בדיקה קצרה ביותר.
3. מומחי המאשימה לא ראו את חוות דעתו של פרופסור אליצור, לא קראו את פרוטוקול הדיון בו העיד, בתיק האזרחי שהתנהל בין הנאשם לחברות הביטוח, לאחר התאונה שעבר, ולא הסתמכו על ממצאיו.
4. אף אחד מהם לא ראיין ו/או שוחח עם קרובי משפחתו של הנאשם, שבמשפחתו שני ילדיו, אשתו ושני נכדיו חולים במחלת נפש.
5. לאף אחד מהם לא הייתה תשובה הכיצד הנאשם לוקח תרופות אנטי פסיכוטיות כל כך הרבה שנים אם הוא לא באמת "חולה נפש" פסיכוטי, כשדר' צימרמן לא שלל אפשרות שהנאשם היה בתקופה הרלוונטית במצב פסיכוטי עקב גלישה פסיכוטית האפשרית, על פי עדותו, בתסמונות גבוליות.
6. עדותו של דר' קלדרון, לפיה הנאשם לא היה מאושפז קודם לכן ורק מטופל במסגרות אמבולטוריות נסתרה במסמכים רבים שצורפו באסופת המסמכים שהוגשו לבית המשפט.

טענות המאשימה

1. מנגד ביקשה ב"כ המאשימה, תוך ניתוח מדוקדק של חוות דעת מומחי התביעה וההגנה ועדותם בבית המשפט, לדחות את חוות דעתו של דר' סטיר, לקבוע כי הנאשם איננו סובל ממחלת נפש אלא מהפרעת אישיות, כעולה מחוות הדעת של מומחי התביעה, ומכאן להגיע למסקנה שלא חלה על העבירה שביצע הגנת אי השפיות והוא כשיר לעמוד לדין.

בסיכומיה הדגישה ב"כ המאשימה את העובדה שבחוות דעתו לא קובע דר' סטיר אבחנה של מחלת נפש, כמשמעותה בחוק. חוות הדעת מסתכמת באמירה שהנאשם נמצא במצב פסיכוטי מתמשך אולם בשום מקום לא נרשם שהנאשם אובחן כחולה במחלה כלשהי, כך גם לא עולה מהמסמכים, עליהם נסמך דר' סטיר בחוות דעתו, שהנאשם אובחן על ידי מאן דהו בעבר כחולה בסכיזופרניה.

לטענתה, כל ניסיון להציגו כחולה במחלת נפש, על סמך תיעוד רפואי זה או אחר, אינו אלא התחזות מוצלחת ושימוש בכישורי המשחק של הנאשם, בפני רופאים שונים, לשם התחמקות מההליך המשפטי והעונש הצפוי לו, כמו גם מהשלכות הליך זה על הליכים אזרחיים המתנהלים מול המתלונן.

בסיכומיה, התייחסה ב"כ המאשימה להתנהגותו של הנאשם במהלך הדיונים ול"כישורי המשחק של הנאשם". לדבריה, הנאשם בחר להתפרץ ולהפריע למהלך הדיון בזמן שנאמרו דברים שלא עלו בקנה אחד עם האינטרסים המשפטיים שלו.

הנאשם התפרץ בזמן עדותו של ד"ר צימרמן ובזמן עדותו של ד"ר קלדרון, וד"ר קלדרון אף התייחס לכך בעדותו: "אפשר רק לשער שההצגה הזאת היא על רקע כך שהוא שמע אותנו אומרים שהיום אין הצגות. זאת השערה שלי. זה התחיל 2-3 דקות לאחר מכן".

ניתוח חוות דעת התביעה וההגנה

1. לאחר עיון בחוות הדעת, בחינת עדויותיהם בבית המשפט, ועיון בסיכומי הצדדים ביחס לעדויות אלה, הגעתי למסקנה כי ממצאי המומחים מטעם הפסיכיאטר המחוזי, לגבי מצבו הנפשי של הנאשם לפיהם אובחן כלוקה בהפרעה נפשית המוכרת כ- emotionally unstable personality disorder impulsive type F60.30, ולא במחלת נפש, נשענים על אדנים מבוססים ותואמים את האבחנות שניתנו לגביו, בצמתים שונים, במסגרות שונות ועל ידי מומחים שונים, במהלך עשרות השנים בהם הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית. ארבעת המומחים החתומים על שתי חוות הדעת, הגיעו לאותן אבחנות, בהסתמך על בדיקות מעמיקות ועל תיעוד מצבו הנפשי לאורך השנים, כפי שעלה מהמסמכים שהונחו בפניהם, שהגם שבחלקם נמצא כי היה נתון, בזמנים שונים בעברו במצב פסיכוטי-פרנואידי, לא נקבע באף אחת מהן כי מצב זה נובע ממחלת נפש מוכרת על פי ה- ICD-10 וקיבלתי, כהגיונית ומהימנה, את הערכתם שלאור שלל התסמונות, שאובחנו בעברו והתנהלותו לאורך השנים ובבית המשפט, במהלך עדותם, אי אפשר להימנע מאבחנה של התחזות.
2. לעומת זאת, חוות הדעת של ד"ר סטיר ועדותו בבית המשפט לוקות במספר ליקויים וכשלים.

ראשית, חוות הדעת אינה כוללת את האבחנה הרפואית, שאותה השמיע ד"ר סטיר לראשונה בעדותו בבית המשפט, כשטען ש"קרוב לוודאי שמדובר בסכיזופרניה פרנואידלית" ואין ממש בטענתו ולפיה נקבע בבדיקות במוסד לביטוח לאומי שהנאשם סובל ממחלה סכיזופרנית - אבחנה כזו לא מופיעה כלל באף אחד מהמסמכים, שהוגשו על ידי ההגנה ושנטען שעמדו לנגד עיני המומחה עובר לעריכת חוות הדעת, ובמסמכי המל"ל, בכלל זה.

כאמור, זו הפעם הראשונה והיחידה, במהלך עשרות השנים בהם מוכר הנאשם למערכת הפסיכיאטרית, שמומחה כלשהו בפסיכיאטריה אבחן את הנאשם כמי שלוקה בסכיזופרניה וגם זאת באמרת אגב, במהלך עדות בבית המשפט, כאשר, חוות הדעת עצמה מסתכמת באמירה שהנאשם נמצא במצב פסיכוטי מתמשך, אך למעשה, אינה כוללת אבחנה של מחלת נפש מוכרת כלשהי, שיכולה לבסס קיומו של סייג לאחריות פלילית כתוצאה ממצב של אי שפיות.

שנית, לביסוס מסקנתו, לפיה הנאשם נמצא במצב פסיכוטי מתמשך וללא שיפוט, מסתמך המומחה, בין היתר, על העובדה כי לנאשם מונה אפוטרופוס בשנת 2001. כשב"כ המאשימה מעמתת אותו עם העובדה שמינוי האפוטרופוס נעשה לצורך תיק תאונת הדרכים בלבד וכי אינו בתוקף כיום הוא משתומם ומופתע: "ש. כתוב במסמך שרק לצורך התביעה במגדל היה לו אפוטרופוס. לזה שמת לב? ת. וזה בוטל? ש. לא רק שזה בוטל אלא כל ההליך הסתיים לפני שנים רבות. ש. אני אומרת לך שאין שום אפוטרופוס מאז. ת. אינני יודע. אני יודע שמינו לו אפוטרופוס. חוות הדעת של ד"ר שטרן לא מדברת על תיק כזה או אחר, הוא מדבר על מצב פסיכוטי ושהוא צריך אפוטרופוס." ובהמשך: "ש. כשכתבת שהוא במצב פסיכוטי מתמשך תסכים איתי שבאותו רגע סברת שיש לו אפוטרופוס? ת. כן".

שלישית, לביסוס מסקנתו כי הנאשם לוקה בסכיזופרניה מסתמך המומחה בעדותו בבית המשפט על אדנים רעועים:

• 1. כך למשל ציין ד"ר סטיר, בעדותו, שהוא זוכר מסמך של משרד התחבורה שם נקבע כי הנאשם חולה סכיזופרניה: "...זה דבר שהסתמך על חוו"ד קודמות שהוא סכיזופרן אחד מהרופאים במכון לבטיחות וגהות של משרד התחבורה, הם קבעו שהוא חולה סכיזופרניה. אני זוכר שראיתי מסמך שכתוב על ידי ד"ר איתן חבר" ואולם, כפי שציינה ב"כ המאשימה בסיכומיה, עיון במסמכים המדוברים, אשר נרשמו על ידי ד"ר חבר איתן, ומצויים תחת נספח 30 באסופת המסמכים שהוגשה על ידי ההגנה, מעלה כי הנאשם נבדק על ידו בשתי הזדמנויות, באף אחת מהן המומחה לא קבע שהנאשם חולה בסכיזופרניה.

בבדיקה הראשונה התרשם המומחה שהנאשם "מביע מחשבות עם גוון פראנואידלי, אם כי אינו מפרט ולא ניתן לקבוע האם קיימת דלוזיה ספציפית" ובממצאי הבדיקה השנייה ציין כי "היום לא היה ביטוי לחשיבה פרוניאדלית", אף שלדברי הנאשם באותו זמן ובשנתיים שקדמו לבדיקה לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי.

• 1. זאת ועוד, המומחה ניסה להקיש, מעובדת היות שניים מחמשת ילדי הנאשם חולים בסכיזופרניה על מצבו הנפשי של הנאשם. ניסיון זה נועד לכישלון, ולו מהטעם שאין מחלוקת שאמם של הקטינים חולה במחלת נפש וככל שמדובר במחלה תורשתית, מקור מחלתם יכול לנבוע ממצבה של האם וכפי שהסביר מומחה התביעה דר' צימרמן, מבחינה תורשתית היות ילדי הנאשם חולים במחלת נפש, אינו מלמד שגם הנאשם חולה. דר' סטיר הציג כבר בתחילת עדותו חישובים סטטיסטיים, שלטענתו מובילים למסקנתו, אך מפאת כבודו של המומחה לא אביע דעתי על מסקנותיו מחישובים אלה.

דיון והכרעה

1. אפתח בהתייחסות קצרה לכל אחת מטענות ההגנה, על פי סדר הצגתן לעיל:
2. אכן, המומחים דר' צימרמן ודר' קלדרון העידו שאינם יכולים לדעת מה היה מצבו של הנאשם בעת ביצוע העבירות אלא רק לשער, אולם כל תכליתה של חוות דעת רפואית פסיכיאטרית היא לספק השערה המבוססת על אבחון וחומרים רפואיים רלוונטיים ביחס למצבו הנפשי באותה עת ועל כך אמר דר' צימרמן בעדותו "אני בטוח שאין מחלת נפש ואם אין גם לא הייתה".
3. הנאשם נבדק, על פי ההמלצה, במחלקה לאשפוז יום, בתנאים אותם מצאו לנכון המומחים שבדקו אותו.
4. ב"כ הנאשם הביע תמיהתו הכיצד מומחי התביעה לא הסתמכו על חוות דעתו של פרופ' אליצור (מסמך 39 באסופת המסמכים שהוגשו על ידי ההגנה), ועל פרוטוקול עדותו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בהליך האזרחי שניהל הנאשם נגד חברות הביטוח, בעקבות תאונת דרכים שעבר (ת/1/א).

עיון מעמיק בחוות הדעת ובפרוטוקול עדותו של פרופ' אליצור מלמד כי אבחנותיו, לגבי הנאשם, תומכות באבחנות של מומחי המאשימה ולפיה מדובר במי שסובל מהפרעות אישיות ולא ממחלת נפש וכי קיים חשד להתחזות ונביא דברים בשם אמרם בעדותו בבית המשפט: "האבחנה שלו היא לא רק נוירוזה אלא הפרעת אישיות קשה, שהוגדרה כסוציופתית... ההתנהגות שלו הייתה... חוסר שיתוף פעולה מוחלט שמעלה אורות אדומים של התחזות, מפני שזה לא מתאים לפסיכוזה... ויש חשד של התחזות כאן, הוא מגזים בצורה בולטת... לא כל סימנים פסיכוטיים זה סכיזופרניה... הדרך בה הוא הציג את הסימנים לא התאימה לחולה פסיכוטי אמיתי... יש לו קומבינציה של שתי הפרעות קשות כשלעצמן, הפרעת אישיות קשה והחמרות נוירוטיות קשות... הוא פסיכופט. פסיכוטי זה לא פסיכופט... זו הפרעת אישיות, זה לא פסיכוטי... זה לא סכיזופרניה".

1. לאור החומר הפסיכיאטרי הרב שנאסף במהלך השנים בהם הנאשם מוכר למערכת הפסיכיאטרית, ושעמד לנגד עיני מומחי התביעה, עובר למתן חוות הדעת, לא ראיתי כי נפל פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין באי קיום מפגש עם קרובי משפחת הנאשם, כשעל פי חוות דעת מומחי התביעה, אותה אני מאמצת, כאמור לעיל, אין כל משמעות תורשתית להיות אשתו ובניו חולים במחלת נפש.
2. שני המומחים התייחסו בעדותם לאפשרות שהנאשם נטל תרופות אנטי פסיכוטיות , במהלך השנים, כשלהסברו של דר' קלדרון התייחסתי בסעיף 12 לעיל.

ד"ר צימרמן התייחס גם לתרופות האנטי פסיכוטיות שהנאשם נטל. כשנשאל באילו תרופות טופל השיב: "באנטי פסיכוטיות ואף פעם הוא לא לקח את זה בצורה מסודרת כי הוא אמר שזה עושה לו רע ויש לו תופעות לוואי. אני יכול להסכים עם זה. אם אני אקח תרופה אנטי פסיכוטית, ארגיש רק רע ויהיו לי תופעות לוואי, מאחר שהתרופות מדכאות את מחשבות השווא וההזיות. אם אין כאלה אז זה גורם לתופעות לוואי פרקינסוניות."

1. מעיון באסופת המסמכים שהוגשה על ידי ההגנה, בהם אישורים המעידים על אשפוזים, עולה כי טועה ב"כ הנאשם ביחסו אשפוזים אלה לנאשם והמדובר באשפוזים של בנו "שמעון סבח" ואילו הנאשם עצמו היה מאושפז רק באשפוזים אמבולטוריים, כעדותו של דר' קלדרון.

המסקנה העולה מניתוח טענות ההגנה היא שאין בהן כדי לערער את מהימנות האבחנות של מומחי המאשימה.

1. לאחר בחינת חוות הדעת וניתוחן, כמפורט לעיל, אני קובעת כי עדיפות עליי חוות הדעת הפסיכיאטריות שנערכו לפני חוות דעתו של ד"ר סטיר ואחריה, על ידי ארבעה רופאים שונים מטעם הפסיכיאטר המחוזי, שבגדרן, לא אובחנו סימנים פסיכוטיים ולא אובחנה מחלת נפש, אצל הנאשם, על פני חוות דעתו של ד"ר סטיר.

התוצאה היא שההגנה לא עמדה בנטל להניח תשתית ראייתית להוכחת ספק סביר בדבר קיומו של הסייג לאחריות פלילית מכוח טענת "אי שפיות", כשלא עלה בידה להוכיח את התנאי הראשון לתחולת הסייג והוא היות הנאשם "חולה במחלה שפגעה ברוחו", כדרישת הוראת סעיף 34ח לחוק העונשין ומכאן שיש לדחות את הטענה בדבר תחולת הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות.

1. דין טענתו של ב"כ הנאשם, בדבר אי כשירות הנאשם לעמוד לדין, אף היא להידחות. כאמור, בפסיקה נקבע כי על הנאשם הטוען לאי כשירות לעמוד לדין להצביע כי נתקיימו בו שני תנאים מצטברים: כי אינו מסוגל לעמוד לדין וכי חוסר מסוגלותו נובע מהיותו חולה נפש. בהעדיפי את עדויות המומחים מטעם הפסיכיאטר המחוזי ומשלא מצאתי כי הנאשם לקה במחלת נפש במועד ביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום או כיום, לא הצליח הנאשם להוכיח כי התקיימו התנאים לביסוס טענת אי כשירות לעמוד לדין בשל מחלת נפש.
2. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו, במועד ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.