גזר דין

1. ביום 13.9.12 הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן בו הוא הואשם בביצוע עבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה).

בפרק העובדות שבכתב האישום צוין כי ביום 22.11.07, במסגרת גזר הדין בתיק עמק 20050/07 - בו הרשיע בית המשפט השלום בצפת את הנאשם בעבירות לפי חוק התכנון והבניה וזאת בגין קירוי מרפסת בשטח של כ-37 מ"ר (להלן- גג המרפסת) בחלק מחלקה 56 בגוש 14107 מגרש 2 בגוש חלב ללא היתר - ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס את גג המרפסת עד ליום 22.5.08. בבדיקה שנערכה על ידי המאשימה ביום 29.9.09 התברר כי אין בידי הנאשם היתר בניה לגג המרפסת וכי הוא לא הרס אותו.

2. ביום 24.4.13 הורשע הנאשם בעבירה של אי קיום צו הריסה, לאור שבתשובתו לכתב האישום המתוקן הודה למעשה בעובדותיו. במועד זה השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש. המאשימה עתרה לגזור עליו קנס שייתן ביטוי לחומרת העבירות, חתימה על התחייבות להימנע מביצוע העבירה ומאסר מותנה. הנאשם טען כי הוא מצוי במסלול תכנוני לקראת קבלת היתר בניה. ביום 21.11.13 הנאשם הגיש עותק היתר בניה מיום 17.11.13.

מתחם העונש ההולם

3. העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). לעיקרון ההלימה, המבטא למעשה את עיקרון הגמול, משקל בכורה בהשוואה למשקלם של שיקולי מניעה, הרתעה ושיקום בענישה (ת"פ (מחוזי נצ') 92-08 מדינת ישראל נ' חבר (פורסם בנבו, 9.6.2013). לשם הגשמת עיקרון זה קובע חוק העונשין מנגנון תלת-שלבי ראו והשוו ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 5.6.2013) (להלן: עניין חסן).

קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

על בית המשפט ליישם מדיניות זו, בתוך מסגרת הענישה שנקבעה בסעיפי העבירות בהם הורשע הנאשם.

4. כאשר מדובר בעבירות על חוק התכנון והבניה, הערך החברתי הנפגע הינו שלטון החוק והסדר הציבורי. במקרה הנוכחי פגע הנאשם בערך זה בכך שלא קיים צו שיפוטי לאורך זמן.

5. מדיניות הענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה, כפי שנקבעה פעמים רבות על ידי בית המשפט העליון, הינה מדיניות של הרתעה של הנאשם הספציפי ושל עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. נפסק כי על בתי המשפט לתת יד למאבק בעבירות אלו, שהפכו לחזון נפרץ, ולהחמיר עם אלו אשר בונים ועושים שימוש במקרקעין באופן השם את החוק ללעג ולקלס.

6. לעניין רמת הענישה ההולמת בעבירות על חוקי הבניה, התריע בית המשפט העליון לא אחת על הצורך להחמיר בענישה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר נפוצות במקומותינו. הדברים אמורים במיוחד כאשר מצטרפת לבניה הבלתי חוקית גם הפרת צווים של בית המשפט. ראו בעניין זה רע"פ 11097/04, סעדאללה טחאן נגד מדינת ישראל, ([פורסם בנבו], ניתן ביום 7.12.04 ) שם קבע בית המשפט בזו הלשון:

"בית המשפט רואה בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומינהליים בדיני התכנון והבניה וישנה חשיבות להבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם בזלזול בצווי בית המשפט בכלל ובתחום התכנון והבניה בפרט".

עבירה של אי קיום צו בית משפט בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה הינה עבירה חמורה בפרט לנוכח התופעה המדאיגה של אי ציות לחוק וזלזול בצווי בית המשפט דרך כלל ובתחום התכנון והבניה בפרט. בתי המשפט מחויבים לשאת במלאכת מיגור התופעה בדרך של השתת ענישה גומלת ומרתיעה.

7. על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי לגבי העבירה של אי קיום צו הריסה מתחם הענישה הראוי הינו קנס כספי הנע בין 10,000 ₪ ל – 50,000 ₪.

8. בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין).

במקרה הנוכחי יש לשקול לקולא את ניסיונותיו של הנאשם להגיע לתחילת הליכי קבלת היתר כדין כפי שטען במסגרת הטיעונים לעונש, ואשר הביאו בסופו של דבר לקבלת ההיתר המיוחל.

9. בטרם יגזור בית המשפט את העונש המתאים במסגרת מתחם העונש ההולם, עליו לבחון האם יש מקום לחריגה ממתחם זה, בין אם למעלה (לשם הגנה על שלום הציבור, בתנאי סעיף 40ה לחוק העונשין) ובין אם למטה (לאור השיקול השיקומי, כאמור בסעיף 40ד לחוק העונשין).

במקרה הנוכחי מצאתי כי יש מקום לחריגה ממתחם העונש שקבעתי לעיל, הואיל והנאשם קיבל היתר בניה כדין.

10. לאור זאת, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך 5,000 ₪ או 15 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.14 ובכל 1 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

1. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע העבירות בה הורשע בתיק זה. אם לא יחתום – ייאסר למשך 20 יום או עד שיחתום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013 במעמד הצדדים.

סמן

חתימה