מבוא

1. בפניי בקשת החייבת, ילידת 1957, למתן צו הפטר מחובותיה, לפי הוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), במסגרתה הציעה החייבת תשלום כספי בסך של 40,000 ₪ תמורת הפטרה.

2. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי ביום 08/07/10 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנושה היוזם"), והושת על החייבת תשלום בסך של 400 ₪ החל מיום 01/08/10. לבקשת הנושה היוזם, מונה עו"ד ערן אטלס כמנהל מיוחד לנכסי החייבת.

ביום 07/07/11 הוכרזה החייבת כפושטת רגל ועו"ד ערן אטלס מונה כנאמן על נכסי החייבת.

3. כנגד החייבת הוגשה תביעת חוב אחת על ידי הנושה היוזם, על סך של 193,000 ₪, אשר לאחר בדיקתה אושרה על סך של 126,003 ₪. יצוין, כי חובות החייבת נוצרו כתוצאה מקשיים כלכליים והוצאות מחייה, בהם התקשתה לעמוד ואשר כתוצאה מכך נאלצה ליטול הלוואות מהנושה היוזם.

4. בהתאם לנתוני הנאמן, הצטבר בקופת פשיטת הרגל של החייבת סך של 12,374 ₪, נכון למועד הגשת תגובת הנאמן.

טענות הצדדים בתמצית

5. החייבת מציינת בבקשתה, כי הינה אישה קשת יום, אשר מתפרנסת בקושי רב מעבודה בחברת זוגלובק ושכרה עומד על שכר המינימום. החייבת ובעלה גרים בדירה צנועה ביותר, בת 2.5 חדרים, בשטח של 56 מ"ר בעיר נהריה. זולת דירת מגורים זו, אין לחייבת נכסים או זכויות כלשהם. בהסתמך על עסקאות מקרקעין שנעשו בדירות אחרות ברחוב בו מתגוררת החייבת וכעולה מנתוני משרד האוצר, שווי השוק של דירת המגורים שבבעלות החייבת ובעלה אינו עולה על 300,000 ₪, ומשבעלה של החייבת הינו דייר מוגן בנכס והמדובר בדירה תפוסה, שווי הדירה נמוך בהרבה.

במסגרת הבקשה טענה החייבת, כי על הדירה רשומה משכנתא על סך של 50,000 ₪, שמפחיתה עוד יותר את כדאיות מכירת הנכס.

החייבת טוענת, כי לאור גילה ומשהמדובר בדירה קטנה וצנועה, אין להורות על מימוש דירת המגורים, שיותיר את החייבת ובעלה חסרי קורת גג.

לנוכח העובדה, כי חובות החייבת נוצרו בתום לב, החייבת התנהלה במהלך ההליך בתום לב ולא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליך, עותרת החייבת להפטרה, בכפוף לתשלום סך של 40,000 ₪, אשר עלה בידי החייבת לגייס מבני משפחתה ואשר יש בו כדי לגלם את שווי זכויות החייבת בדירת המגורים.

6. הנושה היוזם מתנגד לבקשה. לטענתו, לאור העובדה, כי המדובר בבקשת נושה, על בית המשפט למקסם את התועלת מההליך לטובת הנושה ואין מקום להפטיר את החייבת בטרם ימוצו כל הליכי הכינוס.

עוד טען הנושה היוזם, כי שווי דירת החייבת גבוה מנתוני משרד האוצר, אותם הציגה החייבת, ואלה אינם יכולים לשמש תחליף לחוות דעת שמאית.

הנושה היוזם צירף לתגובתו תדפיס נתוני הלוואות בחשבון משכנתא של החייבת ובעלה, המתנהל בבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, ואשר ממנו עולה, כי בעוד שההלוואה עמדה במקורה על 50,000 ₪, כיום עומדת ההלוואה המובטחת במשכנתא על 6,295 ₪.

עוד טען הנושה היוזם, כי לזכות החייבת צבורים זכויות פנסיה בחברת מנורה על סך של 195,000 ₪, כאשר חלק ניכר הינם כספי פיצויים, ועל כן על החייבת לפדות כספים אלה לטובת סילוק חובה לנושה היוזם.

בשולי התגובה ציין הנושה, כי אך אם תשפר החייבת את ההצעה באופן משמעותי, יבדוק הנושה את האפשרות להסכים להצעת החייבת, מבלי לנקוט בהליך כנגד נכס המקרקעין שבבעלות החייבת ומבלי לפגוע בזכויות הפנסיה של החייבת.

7. בתגובתו מציין הנאמן, כי יש להזכיר כי מדובר בבקשת נושה, בה נבחנת בעיקר התועלת העשויה לצמוח לנושים, ובנסיבות אלה החובה למצות את הליכי הכינוס ולמקסם את התועלת לנושים מקבלת משנה תוקף. הנאמן ציין בדו"ח שהוגש, כי לא רובצת יתרת הלוואה משמעותית על הדירה ולחייבת זכויות בקופת גמל ופנסיה במנורה מבטחים ופנסיה בע"מ על סך של 195,000 ₪, כאשר סכום זה הינו מחולק, כך שסך של 123,138 ₪ הינו ברכיב התגמולים וסך של 71,560 ₪ הינו בסכום הפיצויים. עוד ציין הנאמן, כי מהודעת חברת מנורה עולה, כי לחייבת חוב למנורה בסך של 40,516 ₪ וככל שתמומש קופת החייבת, תהייה מנורה רשאית לקזז מהסכום הנ"ל את יתרת החוב של החייבת.

לנוכח כל האמור, טוען הנאמן, כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלה, האם הסך של 40,000 ₪ אשר הוצע על ידי החייבת מגלם את הערך הריאלי של זכויותיה של החייבת, עליה להציע לנושה סכום נוסף, המגלם את זכויותיה הפנסיוניות. על כן טוען הנאמן, כי הינו מתנגד לבקשת החייבת למתן הפטר במתכונתה הנוכחית.

7. הכנ"ר ציין בתסקירו, כי לאור גילה ומצבה של החייבת, אין מקום לממש את ביתה בגודל של 56 מ"ר, בגין חוב בסך של 126,000 ₪, ולהותיר את החייבת חסרת בית, ושעה שמכירת הבית אף לא תתרום, לטענת החייבת, לקבלת דיבידנד גבוה לנושה.

מנגד, לאור הנכסים בבעלות החייבת סבור הכנ"ר, כי על החייבת להוסיף סכום נוסף לקופת ההליך, אשר יגלם את שווי נכסיה.

8. בדיון, שהתקיים ביום 18/04/13, לאחר שהצדדים קיימו שיחה מחוץ לכותלי בית המשפט, ציינה ב"כ הנאמן, כי החייבת אינה יכולה למשוך את כספי הפיצויים שצבורים במנורה מבטחים, שכן היא עדיין עובדת, ואולם, באפשרותה ליטול הלוואה מהכספים הפנסיוניים. כן טענה ב"כ הנאמן, כי על החייבת להוסיף סך של 80,000 ₪, דהיינו תוספת של 40,000 ₪, שתגלם את העובדה שאין לחייבת משכנתא משמעותית על הנכס.

ב"כ הכנ"ר הביעה דעתה, כי אם החייבת תוכל להציע דיבידנד בשיעור של 50%, אפשר יהיה להעביר את ההצעה ביתר קלות.

החייבת הבהירה, כי תוך מיצוי כל אפשרויותיה, הינה מציעה תוספת של 65,000 ₪. מדברי החייבת עולה, כי הכספים שהצטברו במבטחים אינם ניתנים לפדיון ולנוכח הלוואה שכבר נטלה, לא תהייה מבטחים נכונה לתת לחייבת הלוואה נוספת, מה גם שהכספים שנותרו הינם כספים פנסיוניים. עוד הבהירה החייבת, כי כל סכום מעבר לסכום שהחייבת מציעה הינו מעל להישג ידה, שכן תידרש ליטול הלוואות ולא תוכל לעמוד בהחזרי ההלוואות בסכום מעל ל-65,000 ₪, שעה שהיא נדרשת גם להתקיים והיא כיום בת 54 ולכל היותר שנות העבודה הצפויות לה הן 13 במספר.

דיון

9. הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה ביותר וכן ליתן לחייב, שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו, הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו, על ידי קבלת הפטר. ראה: ע"א 6416/01, דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (להלן: "פסק דין בנבנישתי"); ע"א 4892/91, שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45; ע"א 501/67, כונס הנכסים הרשמי נ' לינדה ולנסי ואח' פ"ד כב(1), 23; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272.

הוראת סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל, המסמיכה את בית המשפט ליתן צו הפטר לחייב, קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, וכל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל.

(ב) בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר".

בית המשפט נדרש לבחון מכלול של שיקולים, בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות, פוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל, נדרש בית המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו. ראה: פסק דין בנבנישתי וכן פש"ר 24/92, המ' 982/06, הנרי אסף נ' שמעון אורי עו"ד ואח', [פורסם בנבו] דינים - מחוזי, כו(7) 659.

אופן התנהגות החייב בהליכי פשיטת רגל ומידת תום ליבו מהווים שיקול מהותי, בבוא בית המשפט לקבוע באם יש ליתן לחייב צו הפטר. ראה: ע"א 6021/06, דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו), 09/08/09 (להלן: "פסק דין פיגון"), וכן לוין וגרוניס, עמ' 194.

הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם לב, בעוד שחייב, שצבר חובותיו בחוסר תום לב או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע. ראה: פסק דין פיגון.

נסיבותיו האישיות של החייב מהוות אף הן שיקול, אשר יש לקחתו בחשבון שעה שנבחנת בקשה למתן צו הפטר. באשר לכך ראה: ע"א 3004/07, עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו), 05/11/08:

"דעתנו היא כי אכן ראוי ליתן הפטר למערערים. נראה כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן משקל יתר לעניינם של הנושים על פני האינטרס של המערערים-החייבים. עצם העובדה שהדיוידנד שישולם יהא בשיעור של כ-10% בלבד אינה בגדר טעם מספיק לדחייתה של הבקשה להפטר, על רקע הנתונים השונים הנוגעים למערערים. בין היתר נציין כי מדובר באנשים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות שונות, אשר לפי ממצאיו של הכונס הרשמי פעלו בתום לב".

ומן הכלל אל הפרט

10. אין חולק, כי הליכי פשיטת הרגל של החייבת נפתחו לבקשת הנושה היוזם ואין גם חולק, כי החייבת הגישה דו"חות בדבר הכנסות והוצאות כנדרש וכן שילמה את התשלומים החודשיים שהושתו עליה כסדרם והתנהלותה בהליך פשיטת הרגל הייתה ללא דופי.

אין גם ספק, כי הכנסותיה של החייבת נמוכות והיא משתכרת שכר בשיעור של שכר מינימום בקירוב ועובדת עבודה קשה בחברת זוגלובק. לאור גילה של החייבת, ניתן גם להניח, כי לא קיים אצל החייבת סיכוי כי פוטנציאל השתכרותה ישתפר בשנים הקרובות. משלא הועלו על ידי הנושה היוזם, הנאמן והכנ"ר במהלך ההליך טענות כלשהן, ביחס לנתוני השתכרותו של בעלה של החייבת, ניתן להניח, כי ככל שבעלה משתכר, הרי שגם הכנסתו הינה נמוכה ובסך הכל הכנסות התא המשפחתי הינן נמוכות.

11. במהלך הדיון טענה ב"כ הנאמן, כי יש לחייב את החייבת בתשלום של 80,000 ₪, אשר יגלם את שווי זכויותיה בדירת המגורים. בהקשר זה ראוי לציין, כי מעיון בתגובת הנאמן עולה, כי הנאמן בחר שלא לחלוק על טענת החייבת, כי שווי זכויותיה בדירת המגורים עומד על 40,000 ₪, הגם שבמועד הנ"ל היה הנאמן מודע לכך שיתרת ההלוואה של המשכנתא עומדת על סך של 6,295 ₪ בלבד. יתר על כן, והגם שניתנה ביום 15/11/12 החלטה, המורה על מינויו של שמאי, על מנת שיעריך את שווי דירת המגורים כפנויה וכן כתפוסה, לא פעל הנאמן למינויו של השמאי, הגם שחלפו מאז 6 חודשים בקירוב.

לאור האמור סבורני, כי הערכת שווי הדירה כפנויה, כפי שמצאה ביטויה בבקשת החייבת, המבוססת על עסקאות דומות ואשר כאמור לא נסתרה בחוות דעת שמאית, אכן מבססת את שוויה של דירת המגורים הצנועה של החייבת ובעלה.

טענת החייבת, לפיה בעלה של החייבת הינו דייר מוגן בנכס ועל כן יש לשום את הדירה כדירה תפוסה, עולה מפסק הדין שניתן ברע"א 8233/08, מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ (פרסום נבו), 10/10/10, ואכן נכונה ואף הנאמן והכנ"ר לא ראו לחלוק על טענה זו. בנסיבות אלה ומבלי לקבוע מסמרות אם ראוי ככלל לפעול למימוש דירת המגורים הצנועה של החייבת, לאור גילה של החייבת ולאור גובה החוב הבסיסי ולהותירה חסרת קורת גג, סבורני, כי מימוש דירת המגורים של החייבת כדירה תפוסה ולאחר ניכוי הוצאות ההליך, לא תותיר יתרה כספית משמעותית מעבר לסכום המוצע על ידי החייבת, ובכל מקרה אין הצדקה למימוש דירת המגורים של החייבת ובן זוגה.

12. באשר לטענה שהעלה הנאמן, לפיה על החייבת להציע לנושה סכום נוסף המגלם גם את זכויותיה הפנסיוניות, יש לציין, כי לחייבת נותרו לכל היותר 13 שנות עבודה, כאשר משכורתה עומדת על שכר מינימום, ובכל מקרה הכספים שנצברו בקופות ואשר נועדו להבטיח את החייבת בזקנתה אינם משמעותיים. עוד יצוין, כי עיקר הכספים המופקדים לזכות החייבת במנורה מבטחים הינם כספים פנסיוניים, המוגנים על פי הוראת סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, ואלה אף אינם ניתנים למשיכה.

13. על פי הודעת מנורה מבטחים, נטלה החייבת הלוואה ממנורה מבטחים על חשבון הכספים הצבורים לזכותה בקופה, ועל כן החייבת אף אינה זכאית ליטול הלוואות נוספות ממנורה מבטחים.

14. הגם שלא נעלמה מעיני העובדה, כי מדובר בבקשת נושה המעוניין למקסם את גביית החוב של החייבת, בית המשפט המחוזי בפש"ר ת.א. 1306/04, אסתר סולטן נ' הכונס הרשמי (פרסום נבו), 15/06/09, כבר הביע דעתו כי עצם העובדה שהדיבידנד אשר עשוי להשתלם לנושים הרגילים הינו נמוך ו/או כי נושים אלה אינם עשויים כלל לזכות בדיבידנד, אין בו כשלעצמו כדי למנוע את הפטרו של החייב, בנסיבות בהן אין מחלוקת כי לא נשקפת תועלת מהמשך הליך פשיטת הרגל.

15. החייבת, לאחר מאמצים ניכרים שעשתה, נכונה להעמיד לטובת הפטרה סכום נוסף של 65,000 ₪, לאחר שהצטברו בקופת פשיטת הרגל של החייבת סך של 12,374 ₪. לנוכח הנסיבות שנפרשו בפניי ביחס לחייבת, גילה וגובה הכנסתה, שוכנעתי, כי תשלום נוסף של 65,000 ₪ מגלם את מלוא אפשרותה הכספית של החייבת, ובכל מקרה שיעור הדיבידנד שישולם לנושים יעמוד על שיעור משמעותי, שאינו נופל בהרבה מ-50% לאחר תשלום הוצאות ההליך, כעולה מהמלצת ב"כ הכנ"ר.

משהנאמן כאמור בחר שלא לפעול למינוי להערכת שווי דירת המגורים הצנועה של החייבת, סבורני, כי התשלום המוצע על ידי החייבת, יש בו כדי לגלם את מלוא זכויותיה של החייבת בדירת המגורים התפוסה וביחס לזכויותיה שנצברו במנורה מבטחים ואשר ככאלה אינם מוקנים לנאמן.

משאין סיכוי נראה לעין, כי החייבת בגילה תגדיל את הכנסותיה וכי המשך ניהול הליך פשיטת הרגל ו/או ההליכים שבדעת הנושה היוזם לנקוט יניבו שיעור דיבידנד משמעותי גבוה יותר לנושה היוזם ולאור גם עמדת הכנ"ר כי אין זה ראוי בנסיבות המיוחדות של המקרה להורות על מימוש דירת החייבת ובעלה, סבורני, כי אין הצדקה להמשיך ולנהל את הליך פשיטת הרגל המתנהל כנגד החייבת מזה כ-3 שנים.

סוף דבר

16. לנוכח כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מלוא הטענות שהונחו בפניי וכאשר לא צפויה תועלת, לא כל שכן משמעותית מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת, לנוכח הצעתה הכספית, ראיתי ליתן לחייבת צו הפטר מותנה, בכפוף לתשלום סך של 65,000 ₪ תוך 90 יום מהיום.

הנאמן יודעי אם החייבת השלימה את התנאי האמור, לצורך מתן צו הפטר חלוט לחייבת.

17. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.