1. על פי כתב התביעה התובעת – חברה שהתאגדה ורשומה אצל רשם החברות ברשות הפלסטינית, היתה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של רכב משנת 2006 נושא לוחיות רישוי פלסטיניות. ביום 14.4.08 חנה הרכב באזור קלנדיה. בעקבות חשד בטחוני נערכה בדיקה על ידי חבלן משטרתי שביצע פיצוץ ובעקבות זאת נגרם נזק לרכב. פנייה לפיצוי באמצעות מס רכוש נדחתה בטענה שהרכב אינו רשום בישראל. על פי כתב התביעה לתובעת נגרמו עקב הפיצוץ נזקים שונים ולטענתה נושאת הנתבעת באחריות להם.

בכתב ההגנה נטען כי הרכב הוחנה בצורה מחשידה בסמוך למחסום עטרות כאשר הוא נושא לוחית רישוי מזוייפת לכאורה שכן פרטי הלוחית לא תאמו את פרטי הרכב. מברור במסוף המשטרתי עלתה תמונה כי הרכב הרשום במסוף אינו מאותו הסוג וצבע כמו רכבה של התובעת שבסמוך למחסום, רישיון הרכב כלל אינו בתוקף והבעלים הרשום הוא תושב טול-כרם. כל זאת עורר חשד כבד כי מדובר ברכב תופת וכך סווג על ידי השוטרים במקום וטופל בהתאם. לטענת הנתבעת היא פעלה בהתאם לנהלים ואינה נושאת בכל אחריות לנזקים כמפורט בכתב התביעה. לטענת הנתבעת אף אם יקבע כי יש להטיל אחריות על הנתבעת הרי שלתובעת אשם תורם בשעור של 100%.

בכתב התשובה נטען כי אי ההתאמה בין הרכב לבין פרטיו המופיעים במסוף נבעה מאי עדכון המסוף

הנסמך על הרישום לפני כינונה של הרשות הפלסטינית. הרכב היה בשימושו של שוכר כאשר על הרכב התנוססה מדבקה עם שם התובעת, כתובת ומספר טלפון כך שניתן היה בנקל להתקשר ולערוך בירור.

2. לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים הגיעו הצדדים לכלל הסכמה להסמיך את בית המשפט להכריע בתיק על פי סעיף 79א לחוק בית המשפט, התשמ"ד-1984 על יסוד כל החומר המצוי בתיק בית המשפט בתוספת סכומים שיוגשו מטעם הצדדים. הסיכומים הוגשו.

3. הסמכת בית המשפט להכריע על פי סעיף 79א האמור פירושה נכונות של כל צד לוותר על זכויותיו הפורמאליות הנטענות ונכונות לחלוק עם הצד השני את תוצאת הסכסוך על דרך של פשרה. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק בית המשפט ושקלתי את הראיות והטענות ככל הנוגע לשאלת האחריות והנזק כמו גם את כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי תשלום בסך 25,000₪ אותו תשלם הנתבעת לתובעת מהווה פשרה ראויה בתיק זה.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,000₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000₪.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.