בפני | כב' השופט יואב פרידמן | ||
תובעים | 1.אחסאן נחאס ת.ז. 23216997 2.אמיל נחאס ת.ז. 27643386 | ||
נגד | |||
נתבעים | 1.עירית מעלות תרשיחא 2.מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל |
נגד
צד ג' בהודעות לצד שלישי 1. מר טנוס מוניר ת.ז. 55181366
של העיריה ושל המדינה
צד ג' בהודעה לצד שלישי של 2. חברת מקיף פתוח ותשתיות (1993) בע"מ
המדינה ח.פ 511778441
נגד
צד רביעי בהודעה של צד ג' 2 ינון – תכנון יעוץ ומחקר בע"מ
(חברת מקיף)
פסק דין |
1. הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין בדרך הקבועה בסע' 79א לחוק בתי המשפט לאחר סיכומים. הוגשו תצהירים: מטעם התובעים - תצהיר התובע 1; מטעם העיריה תצהיר מר יוסף לוין; מטעם המדינה תצהיר גב' שוורצברג (ממחלקת עסקאות עירוניות במינהל) ותצהיר מר יגאל יוסף ממשרד התמ"ת; מטעם חברת מקיף תצהיר מר צבי סגל (המנכ"ל); ומטעם חברת ינון תצהיר מר יוסף ינון.
2. לא אכנס לפירוט יתר לאור טיב ההליך. עם זאת אזכיר עיקרים של טענות הצדדים להבנת התמונה. מדובר בתביעה כספית עקב טענה של התובעים לטעות במדידה או טעות תכנון שבעטיה נלקח שטח מחלקתם בהסגת גבול (בעבודת חפירה וחציבה). מדובר בשטח של 129 מ"ר (בעיגול קל). הכל במסגרת הקמה של אזור תעשיה בתרשיחא, והיתר בניה שניתן למבקשי ההיתר – העיריה והמנהל. העיריה היא שיזמה שינוי מתכנית המתאר והקמת איזור התעשיה.
הנתבעים הנם עירית מעלות תרשיחא ומדינת ישראל (האחרונה בשני "כובעים": מנהל מקרקעי ישראל ומשרד התעשיה). התובעים נסמכו על מדידה מטעמם וחוו"ד שמאית. הטענות כנגד הנתבעים הן מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובות חקוקות שמחוק התכנון והבניה.
העיריה מפנה לכך שכל חלקה הוא יזום התב"ע הרלבנטית (בה נשמרו גבולות החלקה של התובעים). אין לה יד ורגל בפלישה, ולא העיריה אלא הועדה המקומית היא שנתנה היתר הבניה.
3. המדינה בשני כובעיה שלחה הודעה לצדדים שלישיים כנגד מר טנוס מוניר וכנגד חברת מקיף פיתוח ותשתיות (1993) בע"מ (להלן: "מקיף"). משרד התמ"ת הוא שהתקשר עם מקיף. מר טנוס (שנתבע בהודעת צד שלישי גם על ידי העיריה) הנו בעל המקרקעין הסמוכים לשטח שנגרע, וכלפיו נטען שהוא זה שפלש בפועל. לשיטת המדינה והעיריה המגרש שהוקצה למר טנוס מצוי כולו בחלק מחלקה 12 ואינו פולש לחלקה 34 של התובעים, כעולה מתשריט שצורף לחוזה הפיתוח. ולפיכך האחריות לפלישה על מר טנוס שחרג מהיתר הבניה שניתן לו, והסכם החכירה שנחתם עמו. יצויין כי ועדת האיתורים במשרד התמ"ת החליטה להקצות קרקע למר טנוס באיזור התעשיה לטובת הקמת מפעל שיש, כאשר ההקצאה מותנית באישור המינהל. המינהל היקצה למר טנוס את מגרש מס' 8, על פי תשריט הקצאה (שהמדינה מדגישה כאמור כי אינו חורג לתחום חלקת התובעים).
מר טנוס מצדו אינו מתכחש לכך ששטח מחלקת התובעים "סופח" לחלקתו. אך הוא מבאר (ונסמך על חוו"ד מודד מטעמו ) כי אותו שטח עומד על 47 מ"ר בלבד, מכלל השטח שנגרע מן התובעים (כאמור 129 מ"ר). הוא מוסיף כי מבחינתו לא היתה כל הסגת גבול שיכול היה לעמוד עליה מבעוד מועד אף ביחס לשטח זה, שכן ה"פלישה" אירעה בפועל עקב טעות המדידה של מי מהנתבעים האחרים, "שהתגלגלה" לתכנון שגוי; תכנון שהוליך בתורו להסגת הגבול הלא מודעת מצדו. מדובר בשטח שאין הוא עושה בו שימוש, ונוסף למגרשו מחלקת התובעים בלא ידיעתו במקור.
מקיף, לפי הנטען על ידי המדינה, היתה אחראית לביצוע העבודות ולתכנון, ומכאן אחריותה, ככל שהתכנון השגוי הוליך להסגת הגבול.
4. המדינה מפנה גם למערכת החוזית שבינה לבין מקיף, ובינה לבין מר טנוס. היא מפנה לתנית שיפוי ביחסים בינה (בכובעה כמשרד התמ"ת) לבין מקיף.
גם ביחסים מול מר טנוס יש תנית שיפוי לטובת המינהל בסע' 9 לחוזה הפיתוח (אם כי יש לציין שהיא מסוייגת לפיצוי או תשלום שיוטל עקב מחדליו של מר טנוס).
5. המדינה והעיריה מפנות לכך כי לא פיקחו (אף לא היו אמורות לפקח), ולא היו בעלות השליטה על המקרקעין. המדינה מפנה לכך שלא מתקיימות דרישות הפסיקה לשם הטלת אחריות על בעלי מקרקעין שלא יצר סיכון (או שהסיכון לא נוצר במועד בו היו המקרקעין בשליטתו), וכי ככלל מעסיק אינו אחראי לעוולת קבלן עצמאי (חברת מקיף) תוך כדי ביצוע עבודה שהוטלה ע"י המעסיק.
6. טוענת צד ג' 2 מקיף, כי ניהולה את הפרויקט מטעם משרד התמ"ת לא היה בשלבי התכנון אלא החל בשלב מאוחר יותר, ולכן לא היתה לה נגיעה בפועל לעבודות העפר שהסיגו גבולם של התובעים, בשלבי פיתוח התשתיות: לא לעבודות, ולא לתכנונן. מקיף שלחה מצדה הודעה לצד רביעי. במקור נתבעה באותה הודעה כצד ד' 2 חברת אריבן. אך ההודעה והטענות נגד האחרונה נזנחו למעשה עוד בגלגולו הקודם של ההליך . עיין גם בסיכומי מקיף מ 13.1.08 (בגלגולו הקודם של התיק) - צד ד' 2 נשמטה מן הכותרת; וכל הטענות של "מקיף" במישור ההודעה ששלחה, הופנו רק כנגד צד ד' 1 – חברת ינון. למעשה מקיף, בסע' 5 לסיכומיה בהליך זה, מודה כי אריבן נמחקה (למען הסדר, הואיל ולא מצאתי החלטת מחיקה פורמאלית תימחק "אריבן" במסגרת פסק דין זה).
מקיף טענה כלפי ינון ששכרה את שירותי האחרונה בהסכם מיום 30.4.95, לתכנון כבישים ועבודות עפר, וכי ינון ערכה הבקשה לביצוע עבודות עפר וקירות. נטען כי ינון ביצעה התכנון הרלבנטי להסגת הגבול עוד בינואר 93' , טרם שנוסדה בכלל מקיף. הגריעה מחלקת התובעים נבעה מן התכנון הלקוי לפיו נגרע חלק מחלקת התובעים והוסף לאזור התעשיה בחלקה 12 שבגוש. הבקשה להיתר בניה שאישרה הועדה המקומית, הסתמכה על על התכנון השגוי, ומקיף הסתמכה על הבקשה וההיתר שניתן, ולא יכולה היתה לדעת שהגריעה מחלקת התובעים לא הוסדרה בטרם הגשת הבקשה להיתר. בבקשה להיתר תכננה ינון חפירה של 9 מטר בחלקת התובעים. למקיף לא היתה דרך לדעת על הפגם שנפל בתכנון, וגרם לאותה גריעת שטח מחלקת התובעים. מקיף הפנתה גם לתניות שיפוי בהסכם שבינה לבין ינון.
עוד טענה מקיף לנזק ראייתי שנגרם מן השהוי הכבד בהגשת התביעה שמנע ממנה לאתר עדים וגורמים רלבנטים שהיו זמינים במקור וכבר אינם כאלה כיום (מנהל אריבן, ומנהל מקיף בזמנים הרלבנטים מר מתי קידר) .
7. ינון טענה מצדה כי ערכה תכנית שעניינה שינוי תכנית המתאר החלה בשטח. אלא שהתכנון שלה , שאכן החל בינואר 93', התבסס בכלל על נתוני המדידה של המודד מטעם העיריה, כאשר האחרונה כזכור נתבעה במישרין על ידי התובעים.
רק בדיעבד התברר שמדובר בשגגה של המודד מטעם העיריה, שלא סימן כהלכה לצורך התב"ע את הגבולות בין החלקה, ובנוסף לא סימן חלקתם של התובעים כחלקה בבעלות פרטית (שאז ההנחה בעקבות אותו מצג שגוי שבתב"ע הנה שמדובר בחלקת מינהל). מכל מקום מדובר היה בתכנון ראשוני ולא בתכנון לביצוע. אלא שגם בהמשך כאשר שונה התכנון לדרישת מקיף (מקירות תומכים על גבול המגרש לעבודות עפר) , והיתה גלישה לחלקה 34, הונצחה הטעות; שכן החלקה כאמור נחזתה (בשגגה) להיות בבעלות המינהל, ולכן לא היתה מניעה מבחינת ינון לתכנן החדירה לאותה חלקה שהניחה שהנה חלק מאזור התעשיה. מקיף מגיבה לטענה זו שהסגת גבולם של התובעים עולה עוד מן התכנון הראשוני.
ינון ציינה בסיכומיה שגם מקיף העסיקה מודד שסימן גבולות החלקה ; אולם יש לציין כי כל עוד מדובר בטעות ולא בכוונת מכוון ופלישה מתוך ידיעה של מי מהצדדים שמדובר בקרקע פרטית, הרי ינון עצמה מודה שעצם החדירה לחלקה 34 בתכנון עבודות העפר היתה מתוך מודעות. מה שלא היה ידוע כאמור הוא שמדובר בחלקה פרטית.
גם ינון טוענת לחסרים ראייתיים בשל השיהוי הכבד בהגשת התביעה.
8. התובעים סמכו יהבם על חוו"ד מודד ביחס לאזור שנגרע ושטחו, (נספח ג' לתביעה); ועל חווה"ד של השמאי בועז תענך ביחס לנזק. התביעה היא כאמור כספית בלבד, שכן כפי שחזר ב"כ התובעים והבהיר בישיבת קדם המשפט בפני, לא ניתן כיום להשיב המצב לקדמותו, בשל המצב הפיסי, תנאי השטח והטופוגרפיה שנוצרו עקב הפלישה. לבד מן הנזק שנאמד בחווה"ד (נכון ליום עריכתה) בסך של 10785 דולר (ונסמך הן על הגריעה בשטח, והן על פגיעה בשטח הגובל לזה שנגרע), נתבע גם סך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש. עוד הובהר כי התביעה אינה לדמי שימוש בשל השימוש הנמשך, אלא להערכה השמאית של אובדן הקרקע, ואותה גריעה מערך של חלק מן המקרקעין בשטח שנותר.
הנתבעים מפנים לחוסר היכולת ממילא (לשיטתם) לעשות שימוש אפקטיבי בשטח "הנפלש" בשל תוואי השטח, ואף אלמלא הסגת הגבול.
יש בין הצדדים מחלוקת בשאלה של מועד גלוי הפלישה (לשיטת התובעים רק ביוני 2003, למעשה באופן מקרי, עת שלחו מודד למדוד גבולות החלקה עקב עבודות בניה של השכן בחלקה הסמוכה מצפון), ובשאלת ההתיישנות . התביעה הוגשה ב 14.1.04. ינון טענה כי עבודות העפר שגרמו לפלישה הנטענת התבצעו עוד בשנים 1993-1994. היא הדגישה כי התובעים לא יוכלו להיבנות מסעיפי ההשעיה (סע' 89 לפקודת הנזיקין, וסע' 8 לחוק ההתיישנות – לאור יכולת הבדיקה הסבירה שהיתה נתונה). הנתבעים טענו כאמור לשיהוי ונזק ראייתי, למידה ולא תתקבל טענת ההתיישנות.
התובעים טענו כי אין התיישנות באשר הסגת הגבול הנה עוולה נמשכת, וכי אין לשעות גם לטענת השיהוי שכן לא היה שיהוי אובייקטיבי ומרגע שהתגלתה הפלישה פעלו הם בזריזות והגישו התביעה, מה גם שלנתבעים לא נגרם נזק ראייתי או אחר, והם לא שינו מצבם לרעה ויכלו להציג גרסה מפורטת, איש לשיטתו.
7. שאלות השיהוי וההתיישנות תילקחנה בחשבון בשעור הפיצוי.
8. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 35,000 (ערך דהיום) , בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור 6435 ₪ (כולל מע"מ), וכן החזר האגרה המלאה ששולמה, אך בסכומה הנומינלי (לאור טיב ההליך). בסכום הפיצוי כבר נלקח בחשבון שכ"ט השמאי מטעם התובעים.
9. העיריה תשא ב 40% מן הסכום הכולל שנפסק בפסקה הקודמת.
המדינה (אציין כי מדובר בחלוקה שווה בין המנהל למשרד התמ"ת) תשא ב 60% הנותרים.
החיובים נפרדים לאור טיב ההליך.
10. מר טנוס ישפה העיריה ב 10% מן הסכום המצטבר בו חויבה, וכן ב 20% מאגרת ההודעה לצד
שלישי ששלחה העיריה (מסכום האגרה הנומינלי).
מר טנוס ישפה המדינה ב 10% מן הסכום המצטבר בו חויבה.
11. מקיף תשפה את המדינה ב 65% מן הסכום המצטבר בו חויבה האחרונה (היינו שסה"כ זוכה
המדינה לשיפוי של 75% מן הסכום בו חויבה, משני צדדי ג'. גם כאן החיובים בין צדדי ג' 1 ו 2
כלפי המדינה הנם חיובים נפרדים ).
12. ינון תשפה את מקיף בשני שליש מן הסכום בו חויבה מקיף, ובשני שליש מסכום ההודעה לצד
רביעי ששלחה מקיף (מסכום האגרה הנומינלי).
13. מקום בו לא חויב צד בהוצאות או שכ"ט עו"ד– אין צו להוצאות.
14. ההודעה לצד ד' 2 (אריבן) – נמחקת בלא צו להוצאות.
15. הסכומים שנפסקו בפסק דין זה ישולמו בתוך 45 יום.
ניתן היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
24/05/2009 | החלטה 24/05/2009 | לא זמין | |
04/03/2010 | החלטה 04/03/2010 | לא זמין | |
04/03/2010 | החלטה 04/03/2010 | לא זמין | |
14/04/2010 | פסק דין 14/04/2010 | לא זמין | |
14/04/2010 | החלטה 14/04/2010 | לא זמין | |
23/05/2010 | החלטה מתאריך 23/05/10 שניתנה ע"י רננה גלפז מוקדי | רננה גלפז מוקדי | לא זמין |
07/11/2010 | החלטה מתאריך 07/11/10 שניתנה ע"י אהוד רקם | אהוד רקם | לא זמין |
16/11/2010 | החלטה מתאריך 16/11/10 שניתנה ע"י יואב פרידמן | יואב פרידמן | לא זמין |
16/12/2012 | פסק דין מתאריך 16/12/12 שניתנה ע"י יואב פרידמן | יואב פרידמן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | אחסאן נחאס | אמיל נחאס |
תובע 2 | אמיל נחאס | אמיל נחאס |
נתבע 1 | עירית מעלות תרשיחא | כנרת הדר |
נתבע 2 | מדינת ישראל | איתן לדרר |
מודיע 1 | עירית מעלות תרשיחא | כנרת הדר |
מקבל 1 | מוניר טנוס | עמאד דקואר, אלבר נחאס |
מודיע 1 | מדינת ישראל | איתן לדרר |
מקבל 1 | מוניר טנוס | עמאד דקואר, אלבר נחאס |
מקבל 2 | חברת מקיף פתוח ותשתיות | איתן אלכ נשיץ, פטר נשיץ |
מודיע 1 | חברת מקיף פתוח ותשתיות | איתן אלכ נשיץ, פטר נשיץ |
מקבל 1 | ינון תכנון יעוץ ומחקר בע"מ | קרן פישר |
מקבל 2 | אריבן מהנדסים יועצים בע"מ |