בדיון מיום 10.3.13, מסר ב"כ הנאשמים לפרוטוקול כדלהלן:

"קיבלתי את התב"ע שחלה מלפני שנת 1985 ולפיה בעצם כל בנייה ללא היתר עם שימושים שהם חורגים שהייתה קיימת לפני כניסת התכנית לתוקף היא מותרת לפי החוק, כלומר שאין פה עבירה, יש ברשותי את התב"ע."

בנוסף, העלה ב"כ הנאשמים טענות בעניין שיהוי בהגשת כתב האישום.

בתגובה ביקשה ב"כ התביעה לבדוק את התב"ע ולמסור עמדתה.

לנוכח טיעוני הצדדים כפי שהובאו בפניי בדיונים, נראה היה כי המחלוקת הנטושה ביניהם הינה משפטית בלבד, ועל כן הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים וכתבי הטענות המשלימים ולאחר שעיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, באתי לידי מסקנה שלא ניתן להכריע במחלוקות בשלב זה, שכן המחלוקות אינן משפטיות בלבד כפי שנטען, אלא נוגעות גם לעובדות.

הטענות שנשמעו בעניין המצב התכנוני שנהג ערב כניסת התב"ע לתוקף לא הוכחו, וכן לא הוכח האם המבנים נשוא כתב האישום היו בעלי היתר ותואמים את התכניות שהיו אז בתוקף, אם לאו. בנוסף, לא בורר עד תום, באילו תנאים התנתה התכנית החדשה את ההכשר שניתן למבנים שקדמו לכניסתה לתוקף (אם בכלל), שכן התכנית לא הוגשה כראיה.

ההכרעות שניתנו בפסקי הדין אליהם הופניתי, ניתנו לאחר שהוצגו ראיות בעל פה או בכתב בפני בית המשפט, ונקבעו ממצאים עובדתיים לעניין המצב התכנוני והמשפטי שחל על הבנייה לפני שינוי התב"ע ולאחריו.

בע"פ 1633-02-13 אף ראה בית המשפט לנכון להעיר כי לטעמו היה מקום להחזרת התיק לבית משפט קמא לצורך שמיעת ראיות, אלא שהתביעה התנגדה לכך.

בסיכומיו המשלימים מעלה ב"כ הנאשמים טרוניה כלפי העובדה שהתביעה "מגניבה" ראיות בסיכומיה, בניגוד להסכמה לפיה הטיעון יהיה משפטי בלבד. טענה זו, יש בה טעם, אך לטעמי היא אינה יכולה להוביל להכרעה על בסיס המידע החלקי שהובא לידיעתי, אלא יש בה כדי ללמד על הצורך בשמיעת הוכחות.

בנסיבות אלה, לשם ירידה אל חקר האמת ובחינת הטענות, יישמעו הוכחות.

אשר על כן, מבוטל הדיון הקבוע ליום 13.11.13.

קובעת לשמיעת הוכחות ליום: 26.12.13 בשעה 09.00.

הצדדים יזמנו עדיהם.

המזכירות תעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים ותקבע התיק ביומני, כאמור.

ניתנה היום, א' חשון תשע"ד, 05 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.