1. לפניי בקשת התובעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

2. אמנם שילובן של תקנה 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו. אלא ש"השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג" (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון נ' עזבון אייזנבך, פיסקאות 9-8 להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל והאסמכתאות הנזכרות שם (8.5.2012); וכן, רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה, פיסקה 10 להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל (23.10.2012)).

3. בענייננו, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי הבקשה מגלה כל טעם מיוחד על-פי העקרונות שהותוו בפסיקה האמורה לשם מתן הפטור החריג מצירוף חוות דעת ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. כל כך למה?

4. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה בתמיכת תצהיר, כי קיימות נסיבות של ממש, שאין היא יכולה להתגבר עליהן, אשר מונעות ממנה לצרף חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה לכתב תביעתה. אמנם התובעת ביקשה כי שכר המומחה ככל שימונה לא יושת עליה, אך לא טענה, ואף לא הציגה כל אסמכתא בליווי תצהיר תומך, לחסרון כיס המונע ממנה לממן חוות דעת כזו. בנוסף הבקשה נעדרת התייחסות לתנאי נוסף הנדרש לשם התקיימותו של "טעם מיוחד" והוא קיום יסוד ממשי לכאורי לתביעתה נגד הנתבעות.

5. קביעות המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה בחוות דעתה ובמענה לשאלות ההבהרה ביחס לאבחנה של PTSD אצל התובעת אין בהן כדי להקים טעם מיוחד למינוי מומחה מטעם בית המשפט דווקא. הוא הדין ביחס לקביעות מומחה התובעת בתחום הנוירולוגיה ביחס לפגיעה הנפשית. אציין כי דומה שאף התובעת אינה חולקת על כך שאבחנה של PTSD אינה קשורה לתחום הנוירולוגיה, כפי שציינה המומחית מטעם בית המשפט (והשוו: רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 9, פיסקה שנייה, להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל (23.5.2013)).

6. לאור האמור הבקשה נדחית.

עם זאת, וככל שהתובעת אמנם סבורה כי נגרמה לה נכות בתחום הנפשי בעקבות האירוע, ניתנת לה שהות להגיש בקשה מתאימה לעניין זה עד יום 18.1.15.

7. התיק יובא לעיוני ביום 19.1.15 לשם מתן הוראות בדבר המשך הטיפול בתיק.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.