ביום 3.8.20 אושרה בעניינו של החייב (ובעניינה של רעייתו) תכנית פירעון.

סמוך לאחר תכנית הפירעון החייב פוטר מעבודתו. לחייב שולמו כספי פיצויים בסכום (נטו) של 24,671 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לגורל כספי הפיצויים. החייב הסכים שלא להחזיקם בידו, אך שיבואו על חשבון תכנית הפירעון. הנאמן, מנגד, טען כי מדובר בכספים המוקנים לקופה נוסף לתכנית הפירעון.

קיים קושי בהכרעה כעת.

החייב והחייבת בשנות ה- 50 לחייהם, התקופה היא תקופת משבר, דמי האבטלה המשולמים נמוכים מההשתכרות שהייתה לחייב בעבודתו. על פני הדברים, החייב ביקש להמשיך את תכנית הפירעון שנקבעה על סמך ההשתכרות (שאינה קיימת כעת), אך עדיין מדובר בכספים המוקנים לקופה. מכל מקום, דומה כי שיקול לא מבוטל הוא האפשרות של החייב להשתלב בשוק העבודה, ותוך כמה זמן יוכל לעשות כן. את העתיד לא ניתן לדעת. מנגד, סברתי כי עדיפה הכרעה הלוקחת בחשבון את השיקולים השונים, סיכונים וסיכויים, ויוצרת וודאות, על פני דחיית ההכרעה לעתיד.

בנסיבות אלו, במכלול השיקולים, מצד אחד – הוראות הדין בנושא, מצד שני – הסיכון שהחייב לא ישתלב בשוק העבודה באופן מהיר, והצורך לצרוך את כספי הפיצויים עקב הירידה הזמנית בהשתכרותו, כמו גם התחשבות במשך הליך זה, אני מורה כי מתוך כספי הפיצויים יוקנה לחייב סכום של 16,000 ₪ (אותו או חלקו יוכל לנצל לצרכיו או ע"ח תכנית הפירעון, לפי בחירתו), והיתרה תועבר לקופת הכינוס נוסף לתכנית הפירעון.

ב"כ החייב יגיש פסיקתה לחתימה, בהתאם לסכומים הנקובים, ולפי החלטתו ביחס לסכום של 16,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"א, 10 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.