נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד עדתו

הנאשם בעצמו

1. הנאשם הואשם בכך שביום 4.3.09 סמוך לשעה 15:30 באזור איגום כלים של מושבי הנגב, סמוך לקיבוץ אורים, נמצא ברשותו כלוב שהכיל 16 חוחיות אשר ניצודו על ידו קודם למועד זה באמצעות רשת.
2. הנאשם למעשה הודה באמור לעיל והטעם העיקרי בשלו נקבע הליך זה לשמיעת הראיות היה טענתו במענה, כי הבטיחו לו כי "סוגרים את התיק". הנאשם אף טען כי לא ידע כי אסור לצוד חוחיות ולא התכוון לצוד חוחיות אלא יונים (ע' 1 לפרוטוקול).

הראיות שנשמעו בפני

1. בפני העידו, הפקח מר אבוטובול, הנאשם עצמו ומנהלו של הנאשם מר יניב חממה. כמו כן הוגשו כמוצגים, שני גיליונות של תמונות שצילם מר אבוטבול, תעודת עובד ציבור על פיה לנאשם לא היה רישיון ציד תקף בעת ביצוע העבירות והודעת הנאשם תחת אזהרה.
2. הנאשם טען בעדותו כי צד את כל החוחיות בפעם אחת (ע' 5 ש' 13,14). הפקח, מר אהוד אבוטבול, העיד כי מניסיונו בתחום, של כ – 11 שנים, הוא לא חושב שייתכן כי כל החוחיות נתפסו בבת אחת וזאת גם לפי גודל הרשת (ע' 4 ש' 9-11).
3. הנאשם חקר את הפקח, מר אבוטובול, בחקירה נגדית ושאל אותו לגבי ההבטחה כי העניין "לא יוצא מתחום הגדר". הנאשם ציין כי זו הייתה הבטחה של מי שתחקר אותו, אולם מי שתחקר אותו היה פקח אחר בשם תומר נחמני, כפי שניתן לראות במוצג ת/4. מר אבוטבול השיב כי איננו מכיר דבר כזה (ע' 5 ש' 1-3).
4. הפקח הנוסף, מר נחמני, לא הגיע לדיון וב"כ המאשימה הודיע כי הוא מוותר עליו, אולם למרות זאת הגיע מר נחמני לדיון השני שהתקיים ביום 11.9.13. לכאורה הדבר מנוגד לסדרי הדין, שכן באותו שלב הנאשם עצמו כבר העיד, אולם למרות זאת, הדבר אפשר לנאשם, אשר לא היה מיוצג, ככל שרצה בכך לחקור את מר נחמני בקשר לטענתו כי מר נחמני לכאורה הבטיח לו כי לא יוגש נגדו כתב אישום. הנאשם בחר שלא לעשות כן (ע' 10 ש' 18-20 וע' 11 ש' 1,2).
5. בחקירתו הנגדית של הנאשם הוא טען כי הפקח שחקר אותו הבטיח למנהל שלו בנוכחותו, "שזה יישאר במפעל" (ע' 5א ש' 18-24 וע' 6 ש' 1-3). על כן ועל מנת לאפשר לנאשם להביא את המנהל שלו לתמוך בטענתו בעניין זה, נקבע מועד דיון נוסף ואכן המנהל, מר יניב חממה, הגיע ונחקר. מר חממה העיד כי נאמר לנאשם בנוכחותו כי הוא יוזהר במפעל, אולם כשנשאל מפורשות מה הבין מאמירה זו והאם הבין שלא יוגש נגד הנאשם כתב אישום, השיב "אני לא יודע שום דבר, אני יודע שהוא לא צייד, ואין לו רקורד, ואני יודע שהוא בחור שעובד אצלנו המון שנים." (ע' 12 ש' 19,20 וש' 25 וע' 13 ש' 1,2).
6. הנאשם טען בעדותו (ע' 5 ש' 11-12) כי התקין את הרשת ומתקן הציד לצורך ציד יונים וכי בד"כ הוא צד יונים למאכל וזו פעם ראשונה שהוא צד חוחיות. כן טען הנאשם כי לא ידע כי חוחית היא ציפור מוגנת (ה' 5 ש' 11).

דיון והכרעה

1. אני סבורה כי המאשימה הוכיחה את טענותיה ברמה הדרושה בהליך פלילי, ראשית כי הנאשם למעשה הודה בביצוע המעשים. הנאשם אומנם טען כי לא ידע כי אסור לצוד חוחיות, אולם כידוע אי ידיעת החוק איננה פוטרת מאחריות. לעניין טענתו, כי מטרת הרשת שהכין היא ציד יונים ולא ציד חוחיות, מקובלות עלי טענות המאשימה, כי גם ציד יונים ללא רישיון איננו חוקי, אולם בעיקר, כי מי שמכין מלכודת לציפורים, אינו יכול לדעת אילו ציפורים יילכדו בה ועל כן העובדה כי הנאשם לא התכוון לצוד חוחיות, איננה משנה את העובדה כי צד חוחיות והחזיקן בכלוב.
2. בנוגע לטענת הנאשם, כי לכד את כל החוחיות בפעם אחת אציין, כי הנאשם טען טענה זו כבר בחקירתו הראשונה (מוצג ת/4 ש' 4) ועל כן אינני סבורה כי המאשימה הוכיחה באופן כלשהו, כי הנאשם צד חוחיות פעמים רבות. לעניין ההרשעה אין לסוגיה זו חשיבות, שכן כתב האישום אינו מפרט מתי ניצודו החוחיות והנאשם אינו חולק על כך שהוא צד את כולן, אולם ככל שהדבר יהיה רלוונטי לעניין העונש, אני מקבלת גרסת הנאשם כי מדובר היה בציד חוחיות חד פעמי.
3. אשר לטענה של הבטחה כביכול כי לא יוגש נגד הנאשם כתב אישום, אינני סבורה כי הנאשם הצליח להוכיחה גם לא במאזן ההסתברויות, שכן ככל הנראה נאמר על ידי הפקח, מר נחמני, דבר מה בעניין אזהרת הנאשם וכך העידו הנאשם והמנהל שלו, אולם לא הוכח כי מה שנאמר הוא כי לא יוגש כתב אישום. הנאשם אומנם טען זאת, אולם המנהל שנכח באירוע, לא ידע לומר בוודאות כי הבין מן הפקח שלא יוגש נגד הנאשם כתב אישום ומעבר לכך, לנאשם הייתה אפשרות לחקור בעניין זה את הפקח שלכאורה הבטיח זאת והוא נמנע מלעשות כן. הנאשם טען כי איננו עו"ד ואיננו יודע מה לשאול, אולם למרות זאת, דווקא בדיון הראשון ודווקא את הפקח השני, הוא שאל בדיוק בעניין זה. הפקח השני, לא יכול היה כמובן להשיב לגבי מה שנאמר או לא נאמר על ידי מר נחמני. על כן, נראה כי הנאשם לא הצליח להוכיח כי הובטח לו שלא יוגש נגדו כתב אישום ועל כן אין צורך לדון בשאלת משמעותה של הבטחה כזו לעניין כתב האישום.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות בהן הואשם, היינו, ציד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיפים 2 ו – 14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו 1955 (להלן: "החוק"); ציד ללא רישיון ציד, בניגוד לסעיפים 2 ו – 14(ב) לחוק; ציד ברשת בניגוד לסעיפים 5(6) ו – 14(א) לחוק והחזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) ו – 14(א) לחוק.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בנוכחות הנוכחים.