נתוני רקע ועובדות;

1. התובעת הגישה תביעה זו נזיקית וכספית זו בטענה כי הנתבע גנב ממנה בחבולות ומרמה, סך של כ – 350,000 ₪ וזאת במשך כ – 14 חודשים, בהם היה מועסק על ידה כמנהל ומפקח על עובדי הניקיון מטעמה בבתי זיקוק.

2. התובעת הינה חברה לשירותי ניקיון ובין לקוחותיה נמנים מפעלים כדוגמת בתי זיקוק, מוסדות חינוך, רשויות מקומיות ועוד. הנתבע היה מועסק ע"י התובעת כמנהל עבודה וכמפקח על עובדי הניקיון של התובעת בבתי הזיקוק החל מחודש נובמבר 2008 ועד ליום פיטוריו ע"י התובעת בחודש אפריל 2010.

3. במסגרת עבודתו נדרש הנתבע לפקח על עבודות הניקיון ולוודא שאלה מתבצעות כראוי ולשביעות רצונם של הממונים מטעם בתי זיקוק. מידי חודש בחודשו, הנתבע רשם את שעות העבודה של עובדי הניקיון והעביר את הנתונים למשרדי התובעת, כדי שזו תכין את תלושי השכר של עובדי הניקיון בהתאם לדיווחי הנתבע. מידי חודש בחודשו אסף הנתבע, ממשרדי התובעת, את תלושי השכר ואת שיק המשכורת של כל אחד ואחד מעובדי הניקיון (למעט תלושי שכר של עובדים שקיבלו את שכרם ישירות בהעברה בנקאית לחשבון הבנק שלהם) ומסרם לידי העובדים בבתי הזיקוק.

4. מכתב התביעה עולה כי לאחר שהתובעת קיבלה תלונות רבות ביחס לטיב ואיכות העבודה של עובדיה בבתי זיקוק, היא ערכה בירורים מקיפים אשר העלו כי הנתבע, בצורה שיטתית ומאורגנת, נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל. זאת ועוד, הנתבע דיווח על אנשים שלא עבדו כלל, אותם אנשים קיבלו "שכר" מהתובעת. מידי חודש בחודשו, כאשר קיבלו עובדי הניקיון את השכר החודשי, פנה הנתבע אל העובדים להם רשם שעות פיקטיביות, וגבה מהם את ההפרש ששולם להם מהתובעת, בגין השעות שרשם על שמם ביתר, וכן גבה מהאנשים שלא עבדו כלל, את "השכר" שקיבלו מהתובעת.

5. הנתבע מצדו מכחיש את טענות התובעת וטוען כי לא היה זה מתפקידו לראות שישנה התאמה בין אדם שעובד בחברת "פלוטל" לבין האדם שעל שמו יוצא תלוש המשכורת. תופעה זו הינה רווחת לטענתו, בעיקר בעבודות כגון: שמירה, ניקיון, חלוקת עיתונים וכו' -בהן אנשים מבקשים מסיבות כאלה ואחרות שתלוש השכר יצא על שם אדם אחר. לטענתו מנהלי התובעת היו ערים לתופעה זו.

בעקבות הגשת תלונה ע"י התובעת במשטרת ישראל, הנתבע הוזמן פעמיים ונחקר ע"י המשטרה, ובנוסף נערך עימות בינו לבין "עדים". בנוסף נערך חיפוש בדירתו, נקלח ממנו מחשבו האישי וכעבור מספר ימים הוחזר אליו. בעת חקירת המשטרה הכחיש הנתבע את החשדות אשר הועלו כנגדו בדבר גניבה ממעביד ורישום שעות עבודה פיקטיביות. התיק המשטרתי נסגר מבלי שהוגש כל כתב אישום והתובעת עד עצם היום הזה, לא שילמה לנתבע לטענתו את מלוא המגיע לו בגין תקופת עבודתו אצלה. תחליה לטענות הצדדים.

טענות התובעת

6. התובעת טענה כי הנתבע גנב ממנה כספים בצורה שיטתית ומאורגנת. לטענתה הנתבע נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל וכן דיווח על אנשים שלא עבדו כלל. הנתבע גבה לטענתה את אותם הכספים ששולמו על השעות הפקטיביות או העובדים הפקטיביים לכיסו. התובעת מפרטת את פעולותיו של הנתבע אם כי אציין כי הפירוט של התובעת בסיכומיה היה לא מספק בשיטת "העתק והדבק" שקשה לעקוב אחריו, כאשר היא טועה לא פעם בשמות העובדים אותם היא מציינת ואף ברשימה הסופית האמורה לרכז את הנתונים חזרה על טעותה וציינה עובד אחד פעמיים – את מר לינקוב ולדימר כפי שיודגם להלן:

1. גניבת כספים באמצעות רישום שעות ביתר לעובדים וגביית ההפרש:

גב' ילנה טימושנקוב - סך של 22,400 ₪.

גב' אולגה גן - סך של 4,000 ₪

גב' לודמילה צ'וברוב - סך של 16,800 ₪ .

גב' אלה סוקר – סך של 14,000 ₪

גב' נינה נביטובסקי – 9,800 ₪.

גב' גלינה סגלמן - 8,000 ₪.

גב' נטליה וולפרט – 11,200 ₪

גב' אוקסנה כץ – 8,800 ₪

מר ויקטור שיפולין – 5,400 ₪

מר לינקוב ולדימר – 12,800 ₪ (נרשם בסיכומים פעמיים: פעם בסעיף 20 לסיכומים – סך של 10,400 ₪, ופעם שנייה בסעיף 23 – סך של 12,800 ₪).

מר יורי סולביוב – 9,000 ₪

2.גניבת כספים באמצעות רישום של עובדים פיקטיביים וגביית "שכרם":

גב' אירנה נימרובסקי - 5,235.25 ₪

מר יורי וולפרט – 6,822.97 ₪

מר אלכסנדר זולטוקו – 7,732.49 ₪.

מר אולג גינדין (אחיו של הנתבע) – 14,102 ₪.

גב' יוליה מלקוב (קובלקו) – 9,439.4 ₪

מר סרגיי אהרונוב – 40,595.54 ₪

גב' נטליה ברמן – 36,030 ₪.

גב' ברגר יקטירינה – 2,774 ₪ .

7. עוד לטענתה; הנתבע נמנע מלהתייחס לטענות שנטענו כלפיו, הגם שהטענות היו מפורטות וממוקדות. במקום להתייחס לכל אחד מהעובדים באמצעותם נטען כלפי הנתבע שהוא גנב כספים הנתבע התייחס בכלליות והכחיש הכחשה כללית וגורפת שלא מתמודדת עם ראיות התובעת כלל. כאשר נשאל בחקירתו ביחס לכל עובד ועובד באמצעותו גנב כספים מהתובעת, הנתבע טען שכל אחד ואחד מהעובדים שהעידו בפני ביהמ"ש הנכבד שיקר וניסה לנמק את קבלת הכספים מהעובדים כהחזר הלוואות. ואולם, מעבר לכך שטענת "החזר ההלוואה" אינה מנומקת או מפורטת אלא טענה כללית, טענה זו עומדת בסתירה לעדויות העובדים, שהעידו, בפני בית המשפט ובסתירה למסמכים בכתב. זאת ועוד, מדובר בטענת הודאה והדחה, כך שהנטל על הנתבע להוכיח שהכספים שגבה מהעובדים הם החזר הלוואה ולא גנבת השעות הפיקטיביות. יתרה מכך, הנתבע, בחקירתו הנגדית, הודה בניסיון לזייף ראיות ולשבש הליכי משפט, בכך ש"ייצר מסמכים". בנוסף הנתבע נמנע מלהעיד מטעמו, את אחיו (מר אולג גינדין) ונמנע מלספר בתצהירו את העובדה שמר אולג גינדין הוא אחיו. כמו כן, הנתבע נמנע מלספר בתצהירו שהגב' יוליה מלקוב (קובלנקו) הייתה בת הזוג של אחיו, בתקופה הרלבנטית והדבר התגלה במפתיע בחקירתה בפני ביהמ"ש.

8. התובעת ממשיכה וטוענת כי הנתבע לא הביא ולו עד אחד מטעמו. לא זו אף זו, הטענה של הנתבע כי הכספים שקיבל מהעובדים, הינם החזר הלוואות, לא נטענה בכתב הגנתו וזו מהווה הרחבת חזית אסורה. גם הניסיון של הנתבע לטעון שעדויות כל העובדים שהעידו בפני בית משפט ניתנו מתוך לחץ ובאיומים, הינו ניסיון נואל של הנתבע לחמוק מן הדין. כל עובד ועובד נשאל על ידי הנתבע אודות נסיבות עדותו וטענה זו נדחתה. לא זו אף זו, התובעת הקליטה את השיחות עם העובדים והמציאה לתיק בית המשפט את כל השיחות עם תמלילים, מהן ניתן ללמוד שכל העדויות של העובדים כי הנתבע גנב כספים הינה עדות אמת שניתנה ללא כל לחץ או איום.

טענות הנתבע

9. הנתבע דוחה את האשמותיה של התובעת מכל וכל. לטענתו הוא נדרש לפקח על עבודתם השוטפת של העובדים בבתי הזיקוק כאשר בבתי זיקוק קיימים למעלה מ-100 מקומות נפרדים לניקיון, ומרבית העובדים היו אחראים על יותר ממקום ניקיון אחד. בעת תחילת עבודת הנתבע, היקף שעות העבודה היומי מבחינת כלל עובדי החברה עמד על כ- 180 שעות יומיות. בסמוך לפיטורי הנתבע, היקף שעות העבודה היומי מבחינת כלל עובדי החברה עמד על כ-140 שעות יומיות. לטענתו עפ"י כללי המכרז בבתי זיקוק , על התובעת היה לספק 10 עובדים, אשר יהיו צמודים לאזור עבודה אחד. בפועל , בשל רצון מנהלי התובעת לחסוך בשעות עבודה, הוצמדו לא יותר משני עובדים לאזור עבודה. למן תחילת עבודת הנתבע אצל התובעת, הגיעו תלונות רבות מצד בתי זיקוק על כך שהתובעת איננה עומדת בתנאים אשר נקבעו במכרז, ועל כך שאין היא מציבה עובדים צמודים לאזור עבודה ספציפי כפי שנקבע במכרז.

10. הנתבע טען כי היה אחראי על כ- 30 עובדים בלבד, ומתוקף תפקידו הוא לא היה צריך לפקח על שעות הגעת העובדים ושעת הסיום של כל עובד ועובד. מנהלי התובעת היו מודעים לעובדה כי אין ביכולת הנתבע לעמוד לאורך כל שעות היום לצד שעון הנוכחות. בנוסף החתמת כל עובד בכל יום על מספר שעות העבודה אשר עבד באותו היום הינה בלתי אפשרית, כיוון שהללו היו מפוזרים על פני שטח ניכר של למעלה מ - 10 קילומטרים רבועים וכמעט כל אחד מהם ניקה במשך שעות היום מספר אתרי ניקיון שונים. זאת ועוד, ישנם עובדים אשר היו נשארים לאחר סיום עבודת הנתבע, על כן לא ניתנה לתובע אפשרות להחתימם באותו היום, לכן אחת לכמה ימים הנתבע היה נפגש עם העובדים אשר לא חתמו על טפסי השעות , ומחתימם על שעות העבודה אשר עבדו. עוד לט

11. לטענת הנתבע החתמת העובדים על מספר שעות העבודה שעבדו (בנפרד מהשעות המודפסות בשעון הנוכחות), הייתה יוזמה של מנהלי התובעת, כאשר הסיבה הפורמאלית הייתה "אי הקפדת העובדים על החתמת שעון הנוכחות" אולם בפועל הדבר שימש את מנהלי התובעת כדרך לקצץ במספר שעות העבודה "המודפסות" שעבד כל עובד. בפני מנהלת החשבונות הגב' סילביה טימסית (להלן: הגב' טימסית") עמדו מידי חודש הן דו"ח מודפס של שעון הנוכחות הממוחשב והן דו"ח הנוכחות הידני- כפי שהנתבע החתים את העובדים, והיא הייתה בוחרת על איזה מהם להסתמך על מנת להגיע למספר שעות העבודה המצומצם ככל הניתן. עניין זה יצר תרעומת רבה בקרב העובדים, בעיקר כלפיי הנתבע, שכן העובדים ראו בו כמי שאשם בעשיקתם וניצולם. כעניין שבשגרה דרשה הגב' טימסית לקצץ בשעות העבודה של העובדים בטענה שהמכרז איננו רווחי וכי התובעת מספקת לבתי הזיקוק יותר מדי שעות עבודה ביום.

12. הנתבע טען כי מעולם לא גנב כספים מהתובעת בדרך של רישום שעות פיקטיביות, או בכל דרך אחרת. לא פעם ולא פעמיים התבקש הנתבע ע"י מספר עובדים של התובעת לתת עזרה כספית שהייתה מושבת לו עם קבלת משכורתם הקרובה. כך למשל נתן הנתבע עזרה בתשלומי שכ"ד , רכישת כרטיס נסיעה חופשי חודשי וכן טיפול רפואי לאחד מבני המשפחה ועוד כהנה וכהנה. השליטה בדבר הנפקת תלושי שכר לעובדים, על יסוד תדפיסים ממוחשבים הייתה אך ורק בידי התובעת באמצעות נציגיה ובעיקר הגב' טימסית, ולא בידי הנתבע. זאת ועוד, מחודש נובמבר 2008, במשך כל עת עבודת הנתבע אצל התובעת, הנתבע נסע מספר פעמים לחו"ל (פעם אחת לצורך נישואיו) לפרקי זמן של עד שבוע ימים. בעת שנעדר הנתבע החליף אותו עובד ותיק של התובעת. לו היה "גונב" הנתבע שעות ממעסיקיו ורושם שעות פיקטיביות, היה הדבר מתגלה באופן מידי עם היעדרותו הראשונה. הנתבע ממשיך וטוען כי אין זה מתפקידו לראות שישנה התאמה בין אדם שעובד אצל התובעת לבין האדם שעל שמו יוצא תלוש המשכורת. תופעה זו הינה רווחת, בעיקר בעבודות מסוג זה בהם אנשים מבקשים מסיבות כאלה ואחרות שתלוש השכר יצא על שם אדם אחר. מנהלי התובעת היו ערים לתופעה.

13. בעקבות תלונת התובעת הוזמן כאמור הנתבע פעמיים ונחקר ע"י המשטרה, בנוסף נערך עימות בין הנתבע לבין הגב' טימסית ומר ששון. בנוסף נערך חיפוש בדירת הנתבע , נלקח ממנו מחשבו האישי וכעבור מספר ימים הוחזר אליו. בעת חקירת המשטרה הכחיש הנתבע את החשדות אשר הועלו כנגדו בדבר גניבה ממעביד ורישום שעות עבודה פיקטיביות. במסגרת החקירה ביקש הנתבע כי יוזמן למתן עדות מפקח בשם אלברט אדרי מטעם בתי הזיקוק, על מנת שתיבדק גרסתו בעניינו של עובד לגביו נטען כי מעולם לא עבד בבתי הזיקוק. כפי שידוע, התיק המשטרתי נסגר מבלי שהוגש כל כתב אישום. הנתבע אף מציין כי התובעת עד עצם היום הזה, לא שילמה לנתבע את מלוא המגיע לו בגין תקופת עבודתו אצלה, ולמעשה, עשתה דין לעצמה. לטענתו, התובעת ביקשה לבסס מלוא גרסתה על יסוד אותן "עדויות" של עובדי הניקיון, אשר רובם ככולם, אינם מבינים דבר בשפה העברית, ונדמה, כי עצם העובדה שנמנעה מהבאת ראיה מהותית, שהינה תחת ידה, דוחות הרישום הממוחשבים, אשר על יסוד הנתונים בהם, מנפיקה היא את תלושי השכר של העובדים וכן את התשלום בגינם, צריך שישמש לחובתה. הנתבע מצביע על העדויות השונות של העדים אותם המציאה התובעת וטוען כי אין די בעדויות אלה כדי לבסס את גרסתה של התובעת. לטענתו בעילה של גניבה ממעביד יש קשר ואף דמיון, בין רמת ההוכחה הדרושה בהליך הפלילי לבין ההליך האזרחי, שכן בהעדר פסק דין מרשיע, בהליך הפלילי, הרי שנותר המישור האזרחי בלבד, מבלי שיהא לו אדנים להיסמך עליו, כמו במקרה שלפנינו. הנתבע סבור כי בנסיבות בהן, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה שנקבע והושרש במסגרת הפסיקה יש לדחות התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

דיון

14. המחלוקות בתיק זה הינן רובן ככולן עובדתיות על כן יש לבחון אותן לאורם של דיני הראיות. יש לבחון האם עמד כל צד בנטלי ההוכחה המוטלים עליו.

במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב – 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864). כאשר מדברים על טענות למרמה, כפי שמדובר בתיק שלפנינו, חובת ההוכחה של טענה זו הינה גבוהה אף יותר.

15. במישור האזרחי נוהגת בנסיבות מיוחדות מעין מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת, אשר פורטה בפסקה הקודמת, לבין מידת ההוכחה הפלילית. מידת הוכחה שלישית זו הינה מעין "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת ביניים" או "רמת ביניים". כאשר התובע מעלה טענת המייחסת לנתבע עבירה פלילית, מדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עימן משום קלון. משקלן הסגולי ("כמותן" או "רצינותן") של הראיות הדרושות לעמידה במידת ההוכחה הדרושה, משתנה בהתאם לחומרתו ולרצינותו של העניין הטעון הוכחה. על משקל הראיות בעניין שהוא 'רציני' יותר, להיות גדול יותר. בענייננו, מדובר בטענה, המייחסת לנתבע מעשה בעל גוון פלילי, ועל כן 'רצינותו' גדולה יותר מאשר מעשה שאינו נושא גוון כאמור. על כן, נדרש מהתובעת להביא כמות ראיות רבה יותר, במשקל גדול יותר, בהשוואה לדרוש בהוכחת טענות ללא גוון פלילי (ראה: י. קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה [חלק שלישי, תשנ"ט – 1999] עמ' 1316 – 1319).

במילים אחרות, טענת תרמית היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע כאמור, בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית. את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין (ראה והשווה: ע.א. 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר נגד ד"ר סבינה שטנה פ"ד מ"ב(4) 500, 504 ). הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל פ"ד מג(1) 589, עמ' 600-599). עול ההוכחה לעניין טענות המרמה הינו "כבד למדי" (ע.א. 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד פ"ד מו(1) 491, 500).

16. מן הכלל אל הפרט, האם הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע, בצורה שיטתית ומאורגנת, נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל ודיווח על אנשים שלא עבדו כלל? האם הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע גבה מהעובדים את הסכומים ששולמו על שעות העבודה הפקטיביות? לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לענות על שאלה זו בחיוב.

17. בתיק העידו לא פחות מ- 14 עדים שונים העידו וחזרו על גרסת התובעת לפיה הנתבע נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל. התובעת גם הוכיחה כי הנתבע קיבל מאותם עובדים את הסכומים אותם קיבלו ביתר. מספר עדים אף העידו כי לא עבדו כלל בבתי הזיקוק וזאת למרות שהוצאו תלושי שכר על שמם לפי פירוט שעות שהגיש הנתבע. הגב' אירנה נימרובסקי לדוגמא העידה כי במשך חמישה חודשים היא הייתה מקבלת משכורת ומעבירה אותה במלואה לנתבע וזאת למרות שהייתה בביתה ולא עבדה כלל (ראה עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 25.2.13).

התרשמתי מעדויות העדים והנני דוחה את טענותיו של הנתבע כי כל 14 העדים הללו משקרים. טענותיו כי הופעל על העדים לחץ או איומים מצד נציגי התובעת, אף הם נדחים וזאת לאחר שבחנתי את תמלול השיחה בין העדים לנציגי התובעת (ראה: ת/12).

סיכומו של דבר; לאור האמור הנני קובע כי התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבע, בצורה שיטתית ומאורגנת, נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל וכן דיווח על אנשים שלא עבדו כלל. כמו כן הוכיחה התובעת באמצעות עדיה כי הנתבע גבה מהעובדים את חלק מהסכומים ששולמו על שעות העבודה הפקטיביות.

18. הנתבע טען כאמור כי מעולם לא גנב כספים מהתובעת בדרך של רישום שעות פיקטיביות, או בכל דרך אחרת. את השבת הכספים ע"י העובדים הוא נימק בכך שלא פעם ולא פעמיים הוא התבקש ע"י מספר עובדים של התובעת לתת עזרה כספית שהייתה מושבת לו עם קבלת משכורתם הקרובה. כך למשל נתן לטענתו עזרה בתשלומי שכ"ד, רכישת כרטיס נסיעה חופשי חודשי וכן טיפול רפואי לאחד מבני המשפחה ועוד כהנה וכהנה. עדות זו של הנתבע הופרכה ברוב המקרים. לדוגמא: בעדותה של הגב' גלינה סגלמן (בעמ' 45 - 46 לפרוטוקול) הדיון מיום 26.1.14 היא נשאלה כדלקמן:

"ש.         יש תקופה שעבדת שהרגשת לא טוב וולד עזר לך כספית?        

ת.         לא. אף פעם לא היה דבר כזה. למה היה צריך לעזור לי כספית.

ש.         לא ביקשת ממנו הלוואה?        

ת.         אף פעם בחיים לא ביקשתי הלוואות וגם לא עזרה ולא כלום... "

גם בעדותו של מר אלכסנדר זלוטוקו (בעמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 26.1.14) הוא נשאל בעניין:

"ש.         מאיפה אתה מכיר את ולד?        

ת.         עבדתי איתו בתחנת רכבת.

ש.         הוא חייב לך כסף?        

ת.         לא.

ש.        אתה היית חייב לו כסף.

ת.         לא וגם הוא לא היה חייב לי כסף..."

מר ויקטור שפלן (בעמ' 55 לפרוטוקול עדותו מיום 26.1.14):

"ש.         ולד לא הביא אותך לעבוד?        

ת.         לא.

ש.         אתה עבדת ארבע שעות?        

ת.         כן. אני יכול להוסיף שאיזה תקופה מסויימת חלה איזה חבר לעבודה ואני לא זוכר במדוייק אבל בתקופה של חצי חודש עבדתי שש שעות.

ש.         מערכת היחסים עם ולד באותו זמן יצא מצב שולד הלווה לך כסף לנסיעות?        

ת.         לא..."

19. טענה נוספת של הנתבע הייתה כי השליטה בדבר הנפקת תלושי שכר לעובדים, על יסוד תדפיסים ממוחשבים הייתה אך ורק בידי התובעת באמצעות נציגיה ובעיקר הגב' טימסית, ולא בידיו. כמו כן טען כי אין זה מתפקידו לראות שישנה התאמה בין אדם שעובד אצל התובעת לבין האדם שעל שמו יוצא תלוש המשכורת. תופעה זו הינה רווחת, לטענתו, בעיקר בעבודות מסוג זה בהם אנשים מבקשים מסיבות כאלה ואחרות שתלוש השכר יצא על שם אדם אחר. מנהלי התובעת היו ערים לתופעה ולטענתו החתמת העובדים על מספר שעות העבודה שעבדו (בנפרד מהשעות המודפסות בשעון הנוכחות), הייתה יוזמה של מנהלי התובעת. הסיבה הפורמאלית הייתה "אי הקפדת העובדים על החתמת שעון הנוכחות" אולם בפועל הדבר שימש את מנהלי התובעת כדרך לקצץ במספר שעות העבודה "המודפסות" שעבד כל עובד. הגב' טימסית עמדו מידי חודש הן דו"ח מודפס של שעון הנוכחות הממוחשב והן דו"ח הנוכחות הידני- כפי שהנתבע החתים את העובדים, והיא הייתה בוחרת על איזה מהם להסתמך על מנת להגיע למספר שעות העבודה המצומצם ככל הניתן. הגב' טימסית דרשה לקצץ בשעות העבודה של העובדים בטענה שהמכרז איננו רווחי וכי התובעת מספקת לבתי הזיקוק יותר מדי שעות עבודה ביום.

20. טענה זו מצדו של הנתבע היא למעשה טענה מסוג הודאה והדחה. בעל דין הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. כל עוד לא התעוררה טענה מהותית של הנתבע, כנגד התביעה, הרי רובץ נטל השכנוע על התובעת. אם לא עמדה בו תדחה התביעה. אולם אם הודה הנתבע בעובדות בכתב התביעה (כולן או חלקן) אך הביא בכתב הגנתו עובדות אחרות שעליו להוכיחן, כגון הטענה שהעלה הנתבע בענייננו, על הנתבע הנטל להוכיח טענה זו. כאשר הנתבע מתגונן בטענה של הודאה והדחה, הרי הוא מודה בטענת התובע ועליו להוכיח את העובדות המצדיקות הדחה. במידה שהנתבע לא יצליח להרים את הנטל, יזכה התובע (ראה: נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב – 2002] עמ' 78 - 79).

21. לאחר שבחנתי את העדויות והמסמכים שלפניי הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח את גרסתו ולא הביא ולו שביב ראייה לכך שהתובעת היא זו שעמדה מאחורי ההתנהלות הפסולה. גם כאן הנתבע מייחס למעשה לתובעת התנהלות פלילית אשר להוכיחה יש להגיע לאותו הסף של "מידת הוכחה מוגברת". הנתבע מעלה טענת הגנה המייחסת לתובעת עבירה פלילית, מדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עימן משום קלון. על כן, נדרש מהנתבע להביא כמות ראיות רבה יותר, במשקל גדול יותר, בהשוואה לדרוש בהוכחת טענות ללא גוון פלילי (ראה: י. קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה [חלק שלישי, תשנ"ט – 1999] עמ' 1316 – 1319).

בעניין שלפני, לא שוכנעתי כאמור כי הנתבע עמדה בנטל "הכבד למדי" המוטל עליו להוכיח מרמה מצד התובעת. משקלן של הראיות שהובאו כנגד התובעת "אינן ראיות בעלות משקל רב וכבד" והנתבע לא הצליח אף להביא ראיות מספיקות לסף ארחי רגיל. אוסיף ואומר כי מצאתי את עדותו של הנתבע לא אמינה, מתחמקת ומלאת סתירות. טענותיו בעלמא הנטענות כלפי אמיתות גרסתם של לפחות 14 עדים אינן יכולות להתקבל. גם עדויותיהם של אחיו של הנתבע, מר אולג גינדי וגיסתו לשער הגב' יוליה קובלוקו מעלות לא מעט ספקות.

22. בסיכום; לאור כל האמור הנני דוחה את טענותיו של הנתבע וקובע כי התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבע, בצורה שיטתית ומאורגנת, נהג לרשום לחלק מעובדי הניקיון עליהם פיקח, שעות פיקטיביות אותן לא עבדו בפועל ודיווח על אנשים שלא עבדו כלל. כמו כן התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבע גבה מאותם עובדים את הכספים ששולם להם שלא כדין.

גובה הפיצוי

23. כעת נעבור ונבחן את היקף הנזק שנגרם לתובעת. אומר כבר כעת כי החישוב שבוצע ע"י התובעת בתביעתה לא מקובל על בית המשפט. כמו כן נראה כי לא ניתן כיום להגיע לסכום המדויק שכן חלקם של העובדים העידו על סכומים לא מדויקים, על טווח של סכומים וגם הם השתנו מחודש לחודש. התובעת בסיכומיה (סעיף 29 לסיכומים) ערה גם לפער שבין גבוה תביעתה לבין הסכום שלטענתה הוכח על ידה. אולם כפי שאבהיר להלן מתעוררות מספר שאלות ביחס להיקף הנזק הנטען ובכלל בשאלה אם עילת התביעה בגינו הוא של התובעת.

לפיכך; לאור נסיבות המקרה נראה כי אין מנוס אלא לפצות את התובעת בסכום גלובלי שיחושב על בסיס אומדנה.

הנימוקים הנוספים לקביעת סכום הפיצוי באומדן גלובלי טמון בשאלה מי ניזוק כאן ממעשיו של הנתבע? האם זו התובעת? או אולי מדובר דווקא במזמין (בתי הזיקוק) של שרותיה של התובעת? אם ההסדר בין התובעת למזמין הוא הסדר גלובלי כי אז רשאית ויש לתובעת עילה כלפי עובד שלה שביצע את האמור וגנב ממנה כספים. אולם, אם מדובר בהסדר תשלומים בין התובעת למזמין המבוסס לפי רישום שעות, כי אז איזה עילה יש לתובעת? האם זה לא כספיו של המזמין שנגנבו?

בקביעת הפיצוי הגלובלי לקחתי בחשבון כי ההסדר בין התובעת לבין המזמין מבוסס על שיטה מעורבת דהיינו חלק מהסכום ששולם לה היה סכום גלובלי וחלקו בוסס על יסוד שעות שנרשמו. כמו כך לקחתי בחשבון כי כך או כך השכר ששולם לעובדים בא מקופתה של התובעת ולפיכך מעשי התרמית מצד הנתבע בוצעו כלפי התובעת אם כי זו בהגישה את השעות למזמין בסופו של דבר "שופתה" באופן חלקי בגין נזקיה. לא מן הנמנע (והדבר לא התבהר ע"י התובעת עד לסיום הדיון) אם זו הייתה סיבה מבין הסיבות לפיה מצאה המשטרה לסגור את התיק בתלונה שהגישה התובעת נגד הנתבע עקב פרשה זו.

בסיכום, לאחר שבחנתי את הנתונים שהובאו לפני נראה כי הסכום הגלובלי הראוי בנסיבות אלה הוא הסך של 120,000 ₪ להיום.

תוצאה

24. הנתבע ישלם לתובעת 120,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף הנני מחייבו לשלם לתובעת הוצאות המשפט (לרבות האגרות ושכר עדים) וכן שכ"ט בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.