1. התובעת, ילידת 1.1.1941, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.10.09. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי לו היא זכאית, ובעיקר בגין ראש הנזק של עזרת הזולת.

הנכות הרפואית

1. לבדיקת התובעת מונה האורטופד פרופ' רמי מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' מושיוב קבע כי לתובעת נכות עקב התאונה בשיעור 5% לפי מחצית סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין הגבלת תנועות מזערית בתנועות הצוואר. פרופ' מושיוב קבע עוד כי הגבלת התנועה מלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. מאחר והצדדים לא עמדו על חקירת המומחה, הרי שיש לקבוע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין מגבלה בתנועות הצוואר.

הנזק

1. התובעת היתה בת 68 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 72. התובעת היא עקרת בית והיא אם לבן, שגילו כיום 44, הסובל מנכות מולדת קשה.

כאב וסבל

1. מכוח סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני (הסכום נכון להיום). הפיצוי נקבע על הצד הגבוה בין היתר, בשים לב לטיב הפציעה, אשר כללה שברים בשש צלעות, לטיפולים שעברה התובעת בעקבותיה ולכך שבתקופה הסמוכה לאחר התאונה לא היה באפשרות התובעת לארח את בנה בביתה.

עזרה לעבר ולעתיד

1. כאמור לעיל, לתובעת בן הסובל מנכות קשה. מעדות התובעת עולה, כי הבן אינו מתגורר בביתה, אולם הוא שוהה אצלה פעם בחודש למשך סוף שבוע ארוך (שישי, שבת, ראשון) וכן הוא מתארח בביתה בכל תקופות החגים. כמו כן, התובעת ובעלה מבקרים את בנם במוסד פעם בשבוע, ביום שלישי, במשך שש שעות, במהלכן הם מוציאים אותו מהמוסד, ומטיילים עמו בחוץ.
2. התובעת העידה, כי בנה אינה מסוגל לטפל בצרכיו האישיים והוא נזקק לסיוע מלא בלבוש, רחיצה וניידות. לטענת התובעת, לפני התאונה, היא זו שהיתה המטפלת העיקרית בבנה אולם עקב התאונה, היא מתקשה לטפל בו והיא נזקקת לסיוע רב מבני משפחתה. התובעת העידה, שכיום מי שמטפל בעיקר בבנה הוא בעלה, שהוא עצמו אדם מבוגר בן 78 שנה, וילדיה משתדלים אף הם לסייע בטיפול בו כאשר הוא שוהה בביתה.
3. בנוסף לאמור, התובעת הצהירה כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, היא נזקקה לעזרה מלאה בטיפול בצרכיה האישיים ובמשק הבית, וכי עד היום היא מתקשה בניהול משק ביתה. התובעת הצהירה כי אין היא מקבלת עזרה בשכר לצורך טיפול בבנה ובמשק ביתה, שכן אין לה אפשרות כספית לעשות כן.
4. התובעת תיארה בעדותה באופן נוגע ללב את הנטל הנפשי והפיזי הכבד הכרוך בהורות לבן עם מוגבלויות פיזיות ומנטאליות קשות. התרשמתי ממסירותם של התובעת ובעלה לבנם. ניכר כי הם מקפידים לאורך כל השנים, לשמור עמו על קשר הדוק וחם, הכולל אירוח בביתם וביקורים במוסד על בסיס קבוע. חרף שיעור הנכות המזערי יחסית של התובעת, מקובלת עלי טענתה כי נכותה מקשה עליה, במידה מסוימת, לטפל בבנה, טיפול הכרוך במאמץ פיזי ניכר. טענת הנתבעת לפיה מצבה הרפואי של התובעת, לפני התאונה, ממילא הקשה עליה את הטיפול בבנה, אין בה כדי לשנות ממסקנתי. כך, שכן במצב דברים זה, הפציעה החמירה את מצבה של התובעת ותרמה לקושי נוסף בטיפול בו. יחד עם זאת, בשים לב לגילה של התובעת ולשיעור הנכות שנגרמה לה עקב התאונה, קשה להלום כי נכות זו היא הגורם הדומיננטי לקושי הנטען על ידה בטיפול בבנה. התובעת אינה אשה צעירה, ומטבע הדברים, ככול שהיא מתבגרת, יכולתה לסייע לבנה בכל הנוגע לצרכיו הפיזיים הולכת ופוחתת. יש להתחשב גם בעובדה כי בנה של התובעת שוהה רוב הזמן במוסד. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הנ"ל, אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי, על דרך האומדן, בסך של 15,000 ₪ (הסכום נכון להיום), בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בשל אותה "תרומה" שיש לייחס לירידה ביכולתה של התובעת לטפל בבנה עקב הנכות שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה.
5. אשר להשפעת נכותה של התובעת על יכולתה לנהל את משק ביתה. כאמור, בתאונה נפגעה התובעת בשש צלעות ולפי התיעוד הרפואי שהוצג לפני היא נזקקה לטיפול רפואי משך כמה חודשים. במצב דברים זה, אני פוסקת לתובעת, על דרך האומדן, סך של 2,000 ₪ בגין עזרת הזולת, החורגת מעזרת משפחה רגילה, לתקופה שבסמוך לאחר התאונה. בשים לב לשיעור הנכות, ולכך שהתובעת בפועל אינה מחזיקה עזרה בשכר, אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד.

הוצאות לעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת כי נגרמו ויגרמו לה הוצאות ברם היא לא טרחה לצרף קבלות אשר יתמכו בטענתה. חרף האמור, בשים לב לטיפולים שקיבלה התובעת משך כמה חודשים, אני פוסקת לה פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לתקופה בה קיבלה טיפולים לאחר התאונה. כפי שהעידה התובעת, הטיפולים פסקו זה מכבר ולפיכך אין מקום למתן פיצוי בגין הוצאות לעתיד.

תוצאה

1. לסכום שנפסק בפסקות 4, 8, 9 ו-10 יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בהן נשאה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
2. את הסכומים שנפסק על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.