עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 100,000 ₪ המוגשת ע"י התובעים בגין נזקים שנגרמו לדירותיהם, כתוצאה מרטיבות ודליפת מים מצנרת הדירה השוכנת מעליהם.

הצדדים

1. משפחת חטיב (התובעים 1 ו- 2) ומשפחת למאי (התובעים 3 ו- 4) מתגוררות בדירות שכנות, דו קומתיות, הנמצאות בקומת קרקע בבית משותף ברח' מבצע יוסף בכרמיאל (להלן: "דירות התובעים").
2. הנתבעת 2, גב' איריס בניסטי, היא הבעלים של דירת המגורים, הנמצאת בקומה השנייה בבית המשותף, מעל לדירות התובעים (להלן: "בעלת הדירה"). בזמנים הרלוונטיים לתביעה, דירת הנתבעת 2 היתה מושכרת לנתבעת 1, גב' אילנה גרנות (להלן: "השוכרת").
3. הנתבעת 4, כלל חברה לביטוח בע"מ, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה המבטחת של דירות התובעים בפוליסות ביטוח דירה (להלן: "חברת כלל/נתבעת 4").
4. הנתבעת 5, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, המבטחת של דירת הנתבעת בפוליסת ביטוח מבנה דירה (להלן: "חברת הכשרת היישוב/נתבעת 5").
5. הנתבעת 3, חברת שחר שירותי חירום בע"מ הפעילה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, שירותי תיקון נזקי מים מכוח פוליסות ביטוח מבנה שהופקו ע"י הנתבעות 4 ו- 5 (להלן: "חברת שחר").
6. במסגרת ההליך, הוגשו שתי הודעות צד ג'. האחת של הנתבעת 1, השוכרת, נגד הנתבעת 2, הבעלים של הדירה. השנייה, של הנתבעת 4, חברת כלל, נגד יתר הנתבעים בתיק.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים בתיק

1. ההליך לפניי החל בבקשה לסעד זמני שהגישו התובעים, ביום 15.4.2010, להורות לנתבעות להיכנס לדירת הנתבעת לתיקון הפגם הגורם לנזילה וחדירת מים לדירותיהם. התובעים טענו בבקשתם כי לדירותיהם חדרו מים מדירת הנתבעת וחרף פניותיהם החוזרות לתיקון הפגם בדירה, סירבו הנתבעות לנקוט באמצעים סבירים להפסקת נזילת המים.

לבקשה צורפה חוות דעת מטעם המהנדס פיראס קאסם, שביקר בדירות התובעים ביום 19.2.2010 ומצא רטיבות חזקה, קילוף צבע, עובש, גושי בטון העומדים ליפול וטפטוף מים בחלקים שונים בדירות. המהנדס קבע כי קיים צורך דחוף לטפל ולמנוע חלחול וחדירת מים לדירות התובעים וזאת לאור המפגע הבריאותי והבטיחותי שנוצר והסכנה להתחשמלות ו/או נפילת גושי בטון.

התובעים צירפו לבקשתם גם חוות דעת שמאי שהעריך את עלות תיקון הנזקים בדירות התובעים 1 ו-2 בסך 7,200 ₪ ובדירת התובעים 3 ו-4 בסך 8,250 ₪ (לפני מע"מ). בתצהירי התובעים שצורפו לבקשה, נטען כי חוות הדעת מוגשת להמחשת הנזקים בלבד שכן נכון למועד הגשת הבקשה לסעד זמני, לא ניתן היה לאמוד את שיעור הנזק האמיתי ללא תיקון הפגם הגורם לנזילת המים.

1. בדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני ביום 26.4.10, הוסכם בין הצדדים כי נציגי חברת שחר יבקרו בדירות התובעים והנתבעת, תוך 7 ימים, יבדקו אם קיימת נזילה מצנרת בדירת הנתבעת ואם כן, לתקנה תוך זמן סביר מיום גילויה.

חברת שחר הגישה לביהמ"ש ביום 20.6.2010, הודעה המתעדת את פועלה בדירת הנתבעת לאחר הדיון ובהמשך להסכמה שגובשה. בהודעה נכתב כי ביום 2.5.2010 הוחלף צינור מים חמים במטבח ומחדר שינה עד לכניסה למקלחת וביום 27.5.2010 הוחלף צינור מים קרים באזור המטבח. לשיטתה, לאחר ביצוע פעולות אלה פסקו הנזילות בדירות התובעים והרטיבות בתקרה נמצאת בשלב התייבשות. שחר הודיעה כי התיקונים בדירות התובעים יבוצעו לאחר שתהליך ההתייבשות יושלם.

1. התובעים לא חלקו על כך שהתיקונים שביצעה שחר הביאו, באותה נקודת זמן, להפסקת הנזילה, אם כי חלקו על מסקנותיה לעניין מהות התיקונים הנדרשים בדירותיהם והיקפם והתנגדו לכך שהיא תחליט לפי שיקול דעתה אילו נזקים היא מוכנה לתקן ותקבע שיעור הנזק, מבלי שאלה גובו בחוות דעת מומחה. התובעים ביקשו לבצע את התיקונים על ידי קבלן מטעמם בכדי להבטיח את איכות התיקון ומקצועיותו של הקבלן.

לאור מחלוקת זו בין הצדדים ומאחר ולא ניתן היה לבצע את התיקונים בהסכמה, אפשרתי לתובעים להגיש חוות דעת עדכנית מטעמם, שתתייחס לגובה הנזק, לאחר שמקור הנזק תוקן ופסקה נזילת המים.

התובעים הודיעו כי הם מבקשים להסתמך על חוות דעת המהנדס מטעמם שהוגשה בתחילת ההליך והוסיפו הצעות מחיר עדכניות לתיקון הנזק בכל אחת מהדירות.

כנגד חוו"ד זו, הגישו הנתבעות 3-5 (חברת שחר וחברות הביטוח כלל והכשרת היישוב) חוות דעת מטעם המהנדס מיכאל קרבצ'יק.

1. נוכח הפער בין חוות הדעת, בהסכמת הצדדים ולאחר שהנתבעות ביקשו לשמור על זכותן להסתמך על חו"ד המומחה מטעמן, מונה מטעם ביהמ"ש המהנדס והשמאי מאהר חורי אשר נדרש להתייחס לשאלות השנויות במחלוקת בתיק, כפי שאלה עולות מכתבי הטענות של הצדדים ומחוות הדעת שהוגשו, לבדוק אם קיימת עדיין נזילה בדירותיהם של התובעים ו/או מי מהם ואם הנזק גובש, לבדוק את מקור הרטיבות בדירות, את מהות התיקון הנדרש ואת עלותו.
2. חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש הוגשה לתיק ביום 17.7.2012 ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו מטעם הצדדים, הוגשו ביום 30.4.2013. המומחה קבע כי בעת ביקורו בדירות התובעים לא היו טפטופים וגם לא נזילה 'פעילה' וכי הרטיבות בדירותיהם מקורה בצנרת מים העוברת מעל לרצפת דירת השכן המתגורר מעל לדירות התובעים (והכוונה לדירת הנתבעת). "דליפה זו חלחלה אל תוך שכבת הבטון המזויין של תקרת הדירות התובעים, והחלה לטפטף אל תוך חדרי השינה והמעברים של קומה א', ולהרטיב את שכבות הטיח והצבע".

המומחה תיאר את הנזקים בשתי הדירות והעריך את עלות התיקונים, כפי שיפורט בהמשך פסה"ד.

1. בהמשך, הסכימו הצדדים למתן פסק דין מנומק על סמך המסמכים בתיק ולאחר הגשת סיכומים בכתב מטעמם.

טענות הצדדים לעניין האחריות

1. התביעה הוגשה, כאמור, ע"ס של 100,000 ₪, במסגרתה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעות לפצותם, בין היתר, בעלות התיקונים לפי חו"ד השמאי שצירפו, בדמי שכירות לתקופה בה יתגוררו מחוץ לדירותיהם לצורך ביצוע התיקונים, בנזקים לתכולה הפנימית של הדירות, בפיצויים עונשיים ופיצויים בגין עוגמת נפש. כתב התביעה לא כלל פירוט כספי לכל אחד מראשי הנזק שנתבעו.

בסיכומים, פירטו התובעים את הנזקים הנתבעים באופן הבא :

• סך של 16,260 ₪ הוצאות בגין חוו"ד ואגרה ראשונה;
• סך של 42,000 ₪ בגין נזק למבנה לפי חו"ד שמאי;
• סך של 80,000 ₪, בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש);
• סך של 20,000 ₪, בגין נזק למטלטלין (מזגן ותריס חשמלי שניזוקו);
• פיצוי בגין ירידת ערך לפי שיקול דעת ביהמ"ש (או מתן סעד של פיצול סעדים).

1. התובעים טענו כי הנתבעות חייבות, ביחד ולחוד, לשאת בנזקים אלה וזאת מהנימוקים הבאים:

הנתבעת 1, השוכרת בדירה, הייתה מי שהחזיקה והשתמשה בדירת הנתבעת לצרכי מגורים תוך שימוש שוטף ורציף במערכות המים בדירה. שימוש זה במשך תקופה ממושכת הסב לדירות התובעים נזקים במבנה ורטיבות מתמשכת בקירות, כתוצאה מדליפת המים מחוץ לצנרת הדירה.

התובעים טענו לזלזול של הנתבעות 1 ו- 2 והתעלמות מפניותיהם ולרשלנות מצידן, אי נקיטה באמצעי זהירות סבירים למניעת והקטנת הנזק ולאחריותן בין היתר, לפי סעיפים 38 ו– 41 לפקודת הנזיקין, בהיותן מי ששלטו באופן מלא בדירה, על כל מערכותיה לרבות מערכת המים.

על בסיס טיעונים אלה, נטען כי הנתבעת 5, מכוח היותה מבטחת דירתה של הנתבעת 2, חייבת לפצותם בגין הנזקים שנגרמו עקב שימוש במתקני הדירה של הנתבעת 2 ושימוש הנתבעת 1.

אשר לאחריות הנתבעת 3, חברת שחר, נטען כי היא הגורם המקצועי מטעם הנתבעות 4 ו- 5, חברות הביטוח אשר הייתה אחראית מטעמן לתיקון נזקי המים בדירת הנתבעת והנזקים בדירות התובעים. לטענתם, חברת שחר לא טיפלה כראוי בגורם הנזק ודליפת המים מדירת הנתבעת, התרשלה בביצוע התיקון, התייחסה בזלזול מתמשך לתלונותיהם והתחמקה מאחריותה.

כלפי הנתבעת 4 נטען כי מדובר במי שחייבת כלפיהם, מכוח הפוליסות שרכשו, בכיסוי נזקים של שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני כמו גם נזקים נלווים כגון הוצאות המומחים, שמאים ויועצים והוצאות דיור חלופי.

טענות הנתבעות בתמצית

1. הנתבעת 1 טענה שלא הייתה לה כל שליטה על היווצרות הנזקים וכי עשתה מעל ומעבר לחובתה החוקית כמחזיקה בדירה, לצורך טיפול בנזק. לטענתה, בעלת הדירה, הנתבעת 2 התחייבה כלפיה מכוח הסכם השכירות לתקן כל נזק בדירה הנובע מבלאי סביר והיא פנתה אליה באופן רציף, דרך הטלפון והדואר האלקטרוני והודיעה על תלונות התובעים לנזילה. בעלת הדירה, כך טענה השוכרת, התרשלה בתפקידה ולא עשתה די למניעת דליפה המים מהדירה שבבעלותה.

כן טענה כי הנתבעת 3, חברת שחר, מכוח היותה הגורם המקצועי לטיפול בנזקים, היה עליה לאתר את מקור הנזילה ולהפסיקו ואם לא עשתה כן באופן מקצועי, הרי שהאחריות לכך מוטלת על כתפה.

1. הנתבעת 2, בעלת הדירה, טענה (יחד עם הנתבעת 5 ) כי לא הוכח שהיא התרשלה כל התרשלות שתחוייב בגינה וכי לא הובהרה כלל הסיבה בגינה נגרמה הנזילה בצנרת, כך שלא מן הנמנע כי זו נבעה משימוש חריג ו/או רשלני של הנתבעת 1, שוכרת הדירה. הואיל והשוכרת היתה המחזיקה הבלעדית בדירה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הרי שהיא זו שהיתה בעלת השליטה בנכס ובעלת היכולת האפקטיבית למנוע את האירוע. לשיטתה, אין מקום להעברת נטל הראייה לפתחה, כפי שטענו התובעים, שכן היא לא היתה תופסת או מחזיקה בדירה בזמנים הרלוונטיים ולא היתה לה יכולת לצפות אירוע נזילה.

הנתבעת טענה כי היא שיתפה פעולה באופן מלא ומיידי למציאת פתרון לבעיית הרטיבות, הזמינה בעלי מקצוע מטעם הנתבעת 3, תיאמה מועדים להגעתם והייתה פעילה ומעורבת בקידום הטיפול בבעיה. ככל שביהמ"ש ימצא לנכון להטיל אחריות כלשהי, הרי שיש להטילה במלואה על חברת שחר, בעלת הידע, המקצועיות והמיומנות לפתרון הבעיה ומי שזומנה והייתה אמורה לאתר את מקור הנזילה, להביא לתיקונה תוך זמן סביר ובכך למנוע את הגדלת הנזק.

1. חברת שחר טענה כי היא מספקת שירותי תיקון של נזקי צנרת בדירות של מבוטחי הנתבעת 5, הכשרת היישוב, שארעו עקב דליפה או הימלטות של מים מצנרת השייכת לדירה המבוטחת, בהתאם ובכפוף לתנאי הפוליסה ולהסכם בינה לבין הכשרת היישוב. החברה אחראית לתיקון נזקי הצנרת שנגרמו לדירה המבוטחת עד לגבול חבותה שנקבע בהסכם וכן אחראית לתיקון נזקי מבנה בדירות של צדדים שלישיים, שנגרמו כתוצאה מדליפת צנרת של הדירת המבוטחת וזאת עד לסך של 1,400 ₪ בלבד.

החברה טענה כי אינה אחראית לתיקון נזקים בדירות התובעים מכוח הפוליסה או ההסכם בינה לבין כלל, הואיל ואין מדובר בנזקים שנגרמו לדירות התובעים עקב נזילה או הימלטות מים מצנרת השייכת לדירותיהם, אלא מנזקים מצנרת של דירה אחרת.

החברה טענה כי מיד לאחר הגשת התביעה אותרה ותוקנה הנזילה בצנרת בדירת הנתבעת, וטענה כנגד התנהלות התובעים שלא אפשרו לה לתקן את הנזקים בדירותיהם והתעקשו לניהול ההליכם במשך 3 שנים מיותרות וגרמו בכך להוצאות רבות.

1. הנתבעות 2 ו– 5 טענו, בתגובה לטענות שחר, כי אין ממש בטענותיה באשר לגבולות אחריותה והדבר אף לא הוכח. בסופו של יום החברה תיקנה את התקלה ומכאן שהתיקון נעשה במסגרת גבול החבות הנטענת וככל שמקור הנזילה לא אותר בזמן, הרי שעליה לשאת בכל נזק אשר נגרם כתוצאה מכך.
2. הנתבעת 4 טענה שאין להטיל עליה חבות מכוח פוליסת ביטוח דירותיהם של התובעים; לטענתה, האחריות לנזקי התובעים צריכה להיות מוטלת על הנתבעות 1 ו- 2, הואיל ומקור הנזק הוא בדירת הנתבעת. כן יש להטילה על כתפי חברת שחר שפעלה כספקית מטעם הכשרת היישוב, ולא הצליחה לאתר את מקור הנזילה וגרמה לנזקים בדירת הנתבעת. הנתבעת הבהירה כי אומנם חברת שחר הפעילה שירותי תיקון בגין נזקי מים גם עבור מבוטחיה, אם כי היא נשלחה לדירת הנתבעת בהוראה ומכוח פוליסת הביטוח של הכשרת הישוב ולא מכוח הפוליסה שהיא, חברת כלל, הוציאה. מכל מקום, כך טענה, משידוע מקור הנזק והאחראי לו, אין מקום להטיל עליה כל חיוב כספי.

זה המקום לציין כי בין השוכרת למשכירה התנהל הליך מקביל (ת.א. 34894-10-10), במסגרתו הוגשו תביעה ותביעה שכנגד, הנשענות על הסכם השכירות בין הצדדים. תביעתה של השוכרת שם כללה רכיב כספי ע"ס של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט שנגרמו לה עקב כך שנגררה להליך זה (ההליך שלפני) שעניינו נזקי שכנים (התובעים) שמקורם במושכר. באותו הליך, ובהסכמת הצדדים, ניתן פס"ד לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר שעוכב הדיון בסוגיית הוצאות המשפט. בפסק הדין הובהר במפורש שהוא מתייחס למכלול המחלוקות בין הצדדים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד שעניינן במערכת היחסים בין הנתבעת 1 ו- 2, למעט הסעד הנוגע להוצאות משפט להם עתרה התובעת שם (השוכרת), עקב ניהולו של הליך זה. בסעד זה עוכב הדיון עד לאחר מתן פס"ד בתיק זה.

הצדדים כאן טענו טענות שונות באשר להשלכות פסה"ד לענייננו וזה המקום להבהיר, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אין בפסה"ד שניתן כדי להשליך על שאלת האחריות של מי מהנתבעות כאן כלפי התובעים ואין בו כדי להשליך על הודעת צד ג' שהגישה השוכרת נגד המשכירה, ואשר במסגרתה דרשה הראשונה שיפוי לכל סכום בו תחוייב, ככל שתחוייב, כלפי התובעים.

התנהלות הצדדים טרם הגשת התביעה

1. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי נזקי הרטיבות בדירות התובעים נגרמו כתוצאה מדליפה מצנרת מים בדירה הנתבעת. כך קבע מומחה ביהמ"ש ואף מומחה הנתבעות הסכים עמו, למעט הסתייגות שלו באשר למקור הנזק בחדר ההורים בדירת משפחת ח'טיב ועל כך עוד ארחיב.

אין גם מחלוקת כי נזילת המים מדירת הנתבעת פסקה בעקבות התיקון שביצעה חברת שחר בחודש מאי 2010.

1. מהראיות שהוגשו לתיק עולה שהרטיבות החלה להופיע בדירות התובעים בחודש 7.2009 או בסמןך לכך. בעניין זה אני מפנה לחוות דעת המהנדס מטעם התובעים לפיה נתבקש ביום 18.2.10 לבדוק את מצב התקרה בדירות וחדירת מים מהקומה העליונה, תופעה שהחלה מלפני שמונה חודשים, כפי שנמסר לו ע"י התובעים. גם הנתבעות 1 ו- 2 טענו שהתובעים פנו אליהן לראשונה בחודש 7.2009 ונראה כי זה היה בסמוך להופעת הרטיבות בדירותיהם.
2. שוכרת הדירה טענה שבעקבות פניית התובעים אליה, בחודש יולי 2009, פנתה לבעלת הדירה, בבקשה לבדיקת העניין. בעלת הדירה, טענה כי דווח לה לראשונה אודות טענות התובעים ביום 4.7.2009 והיא פנתה לבעלי מקצוע מטעם חברת שחר ותיאמה איתם מועדים להגעתם.

בעלת הדירה הגישה דו"ח ביצוע של חברת שחר (כנספח ג' לסיכומיה) ממנו עולה כי נציג החברה ביקר בדירת הנתבעת ביום 6.7.2009 והצנרת בדירה נמצאה תקינה. בדו"ח נרשם "אחרי בדיקה שבוצעה לחץ בבית לא נמצאה שום נזק בצנרת. הבדיקה תקינה".

עפ"י תצהירה (שצורף לתגובתה לבקשת התובעים למתן צו עשה), כעבור חודש ממועד הביקור של חברת שחר (8.2009) פנה התובע 3 אליה בשנית בטענה לרטיבות בדירתו והיא זימנה את חברת שחר ששלחה נציג מטעמה שזיהה בעיית איטום בחלקים שונים בדירה. בעייה זו טופלה והראייה לכך חשבוניות שצירפה, מיום 12.8.2009 בדבר איטום חדר ההורים, אמבטיה ומקלחון (נספח ד' לסיכומיה). לטענתה, מאז חודש אוגוסט 2009 הוזמנה חברת שחר למעלה מחמש פעמים נוספות, וזאת לנוכח טענות התובע 3 לרטיבות בדירתו.

1. התובעים טענו כי לאחר ביקורים אלה המשיכו לפנות לשוכרת בע"פ ובפגישות יזומות בבקשה לתיקון הפגמים בדירתה ובתגובה היא המשיכה להשתמש במערכת המים הפגומה בהתעלם מהנזקים שנגרמים לדירתם. גם פנייתם לבעלת הדירה, הנתבעת 2, להאיץ את הטיפול בתיקון הפגמים במערכת המים, נתקלה לטענתם בהתעלמות מצידה.
2. השוכרת הכחישה את טענות התובעים וטענה שהיא פנתה באופן רציף לבעלת הדירה, בטלפון ובדואר האלקטרוני והודיעה אודות תלונות התובעים, על מנת לתזכר אותה ולוודא איתא שליחת איש מקצוע לצורך בדיקה וטיפול בנזקי התובעים. השוכרת הפנתה לפירוט שיחות ותכתובות בינה לבין בעלת הדירה , אשר צורפו כנספחים 1-37 לכתב הגנתה.

השוכרת צירפה דו"ח פירוט שיחות מחברת הסלולאר, כדי להוכיח את תדירות יצירת הקשר עם בעלת הדירה, החל מחודש יולי 2009 עד מרץ 2010. בנוסף צירפה עותק מהתכתבות בדואר אלקטרוני, ביניהן בתאריכים 7.11.2009, 10.11.2009, 16.11.2009, 2.12.2009, 21.12.2009, 1.1.2010 18.4.2010 ואחרון ב- 8.5.2010).

התכתבות המיילים בין הנתבעות 1 ו- 2 מלמדת כי בחודשים דצמבר וינואר 2010, תואמו עם נציגי חברת שחר מספר ביקורים בדירת הנתבעת, במטרה לטפל או לאתר את מקור הנזק.

1. חברת שחר לא התייחסה בכתב הגנתה או בסיכומיה להתנהלות בין הצדדים עובר להגשת התביעה. תגובתה לבקשת התובעים למתן צו עשה נתמכה בתצהיר מר יוסי דאהר העובד כמאתר תקלות בחברה. העובד טען שבחודש 3.2009 פנו התובעים לחברה בעניין חדירת מי גשם דרך מרפסת שמש של הנתבעת, שאינה קשורה לענייננו. ביום 23.2.2010 ביצעה חברת שחר לטענתה תיקון בדירת הנתבעת במסגרתו הוחלף צינור מים חמים באורך של כ- 3.5 מ' בחדר ובמטבח דירת הנתבעת. לאחר ביצוע תיקון זה ביצעה החברה לטענתה בדיקת לחץ של צנרת דירת הנתבעת ובבדיקה נמצא כי לא קיימת נזילה בצנרת ולא ידוע לה על נזילה פעילה בצנרת.

אחריות הנתבעות - דיון ומסקנות

1. כאמור, מומחה ביהמ"ש קבע כי מקורה של הרטיבות בדירות התובעים הוא ללא ספק בצנרת מים העוברת מעל לרצפת דירת השכן המתגורר מעל לדירות התובעים (דירת הנתבעת). דליפת המים חלחלה אל תוך שכבת הבטון המזוין של תקרת הדירות והחלה לטפטף אל תוך חלל חדרי השינה והמעברים של קומה א' (בדירות התובעים) ולהרטיב את שכבות הטיח והצבע.

מסקנת המומחה מתבססת על הממצאים בהם הבחין בשתי הדירות הנוגעות להיקף הרטיבות, מיקום וצורת הנזקים והיא מתיישבת עם הודעת חברת שחר, מיום 20.6.10, לפיה הנזילה לדירות התובעים נפסקה לאחר החלפת הצנרת בדירת הנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה מי מבין הנתבעות, אם בכלל, נושאת באחריות כלפי התובעים.

1. אקדים מסקנה לניתוח ואומר כי לאחר שבחנתי את כלל הראיות והמסמכים בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין האחריות, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבעות 2 ו- 5 ולדחותה כנגד יתר הנתבעות.
2. נקודת המוצא היא, איפוא, כי על הנתבעת 2, כבעלת הדירה חלה חובת זהירות כלפי התובעים ועליה לדאוג לתחזוקה נאותה ושוטפת של דירתה ולמניעת נזקים לדירות התובעים.

אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים נשענת גם על פקודת הנזיקין ובעיקר על עוולת הרשלנות, כאשר בנסיבות דכאן חל היפוך נטל הראייה; טענתה של הנתבעת בסיכומיה כי התובעים זנחו טענתם בדבר העברת נטל הראייה, אינה נכונה ודי אם אפנה, בהקשר זה, לסע' 12 לסיכומיהם.

ענייננו בנזקי נזילת מים ואלה נכללים בהגדרת "דבר נמלט" כהגדרתו של ביטוי זה בהוראת סע' 38 לפקודת הנזיקין. אחריותו של בעל נכס לנזק שנגרם על ידי דבר מזיק ש"נמלט" מנכסו, מוסדרת בסעיף זה, אשר זו לשונו :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

פסיקת בתי המשפט הכירה בתחולת סעיף 38 לפקודה בנסיבות בהן מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מדליפה או הצפה. בין היתר, ניתן להפנות לע"א (ת"א) 39304-09-11 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ, בו קבע ביהמ"ש המחוזי: "סעיף 38 לפקודת הנזיקין "דברים מסוכנים" אליו מתייחסת המערערת נועד למצבים בהם הנזק נובע מדבר מסוכן או שנמלט – ובכלל זאת מים" ולדברי ביהמ"ש המחוזי בע"א (נצ') 3156/03 "עמידר" החברה הלאומית לשכון עולים לישראל נ' רגב, חברה למיפוי, מדידות ושירותי הנדסה בע"מ ואח', שם בפסקה 15 נכתב: "השופט קמא סמך את ידיו על הוראת סעיף 38 לפקודה, ודומה כי הסתמכות זו היא במקומה. אנו מדברים על מים, שעל ידי 'הימלטותם' הם עלולים לגרום נזק, ואם נמלטו ממקום, שהטירה [אחת הנתבעות בתיק – הבהרה שלי ל.ש.ח] היתה ממונה עליה ותפסה בו חזקה, כי אז עליה הראיה שלא התרשלה".

(ראו גם עא (י-ם) 4310/03 החברה לפיתוח מפעלים משחקי שלמה 1979 בע"מ נ' חברת רהיט להיט בע"מ וע"א 302/67 חב' מפ"י בע"מ נ. משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כ"ב (1), 211).

1. דומה כי בענייננו חלה גם הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, של "הדבר מדבר בעדו" שכן לתובעים לא היתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הסיבות שגרמו לקרות הנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו. ויודגש כי אין בטענת התובעים ובקביעת המומחה כי הנזק מקורו בצנרת מים העוברת מעל לרצפת דירת הנתבעת, כדי להסיר את העמימות הראייתית, לענין העברת הנטל, שכן עדיין אין בקביעה זו כדי ללמד על הפגם/הבעייה בצנרת.
2. מכוח סעיפים אלה (ודי לנו כמובן באחד מהם) על בעלת הדירה הנטל להראות כי לא התרשלה, נטל אשר לטעמי לא עמדה בו.

הנתבעת לא הציגה כל תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד על פעולות תחזוקה שוטפת שנקטה ו/או על בדיקה כלשהי שנערכה על ידה לצנרת בדירה ואף לא הביאה כל נתונים לגבי מצבה ותחזוקתה עובר למקרה. הנתבעת מיקדה את טיעוניה באשר לפועלה לאחר פניית התובעים אליה בעניין, אלא שבכך לא סגי, שכן הנזק הראשוני (ואולי גם העיקרי) נגרם לפני פניית התובעים אליה.

הנתבעת 2 לא הגישה כל ראיה בדבר מועד רכישת הדירה על ידה, מועד בנייתה ומצב הצנרת והתחזוקה בה, והדבר פועל לחובתה כמי שאחראית על התחזוקה ועל מצב הדירה ומערכותיה. ברי כי על בעלים של דירה, בייחוד אם מדובר בדירה ישנה, חלה חובה לתחזק את הדירה ולדאוג למערכת צנרת תקינה בה, לרבות עריכת בדיקות תקופתיות ונקיטה בפעולות יזומות לתחזוקה שוטפת לאורך שנים. משלא הראתה הנתבעת 2 כי היא נקטה בפעולות כאלה, לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להראות כי לא התרשלה כלפי התובעים.

1. לאור דברים אלה אני מוצאת לחייב את הנתבעת 2, ובהתאם לפוליסה שרכשה, גם את הנתבעת 5 בנזקים שנגרמו בדירותיהם של התובעים. בהקשר זה אדגיש כי אומנם נראה, לכאורה, כי הנתבעת פעלה כנדרש לאחר פניית התובעים והשוכרת אליה בעניין הרטיבות ואולם אין לפני כל ראייה לכך שהנזק הוחמר – ואם כן לא ברור באיזה מידה – ממועד הופעת סימני הרטיבות בדירות התובעים ועד מועד איתור הבעייה ותיקונה בדירת הנתבעת.

למעשה, לא הוכח – ואף לא נטען – כי הנזק בדירות החמיר ממועד התרחשות הנזק בחודש 7.09 ועד מועד החלפת הצנרת בחודש 5.10, ואם כן הרי שאין כל ראייה בתיק באמצעותה ניתן ל'כמת' את הנזקים בתקופה זו, ומכאן שיש לראות את הנזק שנגרם כנזק שאינו ניתן להפרדה ועל הנתבעת לשאת בו.

בהקשר זה אומר כי אין מקום לייחס לתובעים כל אשם תורם וטענתן של הנתבעות בהקשר זה אין ולא היה כל מקום, שכן התובעים פנות חדשות לבקרים לשוכרת ולבעלת הדירה לפתרון הבעייה ואין לומר כי השתהו בהגשת תביעתם כפי שנטען.

1. למעלה מן הנדרש ועל אף כי טענה זו לא הועלתה ע"י התובעים אומר כי ייתכן ובמקביל לעוולת הרשלנות, ניתן היה לחייב את הנתבעת מכוח עוולת המטרד לפי סע' 44 לפקודת הנזיקין ומכוח סע' 17 לחוק המקרקעין, שעניינו מניעת הפרעה לשימוש במקרקעין.

ואם דיני הנזיקין לא היו נותנים תרופה מספקת לתובעים, ייתכן וניתן היה לשקול חיובה של הנתבעת מכוח עילה חוקתית המצדיקה מתן תרופה עקב פגיעה בזכות הקניין, שהינה זכות יסוד של התובעים. סממנים ראשונים לנכונות עקרונית להכיר בעילה חוקתית בשל פגיעה בזכות יסוד, כבר קיימים בפסיקה בעיקר מקום בו דיני הנזיקין אינם מספקים הגנה מספקת והנטייה המסתמנת היא כי יש מקום להכיר בתרופה חוקתית עצמאית במקום שבו נפגעה זכות המעוגנת בחוקי היסוד (ע"א 9185/03 טננבוים נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פ"ד נח(1) 377 (2003)).

סיכומם של דברים - אני מחייבת את הנתבעות 2 ו- 5, ביחד ולחוד, בנזקים שנגרמו לתובעים, כפי שאלה יפורטו בהמשך.

1. לתוצאה שונה הגעתי בעניינה של הנתבעת 1, אשר חרף היותה שוכרת בזמנים הרלוונטיים להתגלות הרטיבות, ועל אף כי נטל הראייה מועבר אליה בדומה לבעלת הדירה, אני סבורה כי בהעדר כל אינדקציה לשימוש חורג ו/או רשלני שלה בדירה, אין מקום לחייבה ברשלנות כלפי התובעים.

מהראיות בתיק עולה כי נתבעת זו עברה להתגורר בדירת הנתבעת 2 פחות משנה לפני שדווח לה לראשונה על הנזילות בדירות התובעים ולטעמי אין זה סביר לדרוש משוכר נכס לתקופה קצרה כי יערוך בדיקות שוטפות לצנרת בבית ואין להטיל עליו חובה לתחזוקה של אותה צנרת, בייחוד כאשר אין כל סימנים ו/או אינדקציה לנזילה כלשהי. חובת הזהירות הנדרשת משוכר סביר, ששכר נכס במצב סביר לתקופה קצובה וקצרה, אינה משתרעת ואינה מחייבת – כך אני סבורה - בדיקות תקופתיות לצנרת, אם אין כל תלונה ו/או אינדקציה ו/או סממנים נראים לעין לקיומה של בעייה חריגה או כל בעייה המחייבת טיפול. קביעה אחרת לטעמי תרתיע שוכרים פוטנציאליים והיא גזירה שאין הציבור יכול לשאת בה.

גם לאחר שהחלה הרטיבות בדירות התובעים, לא מצאתי כל רבב בהתנהלותה של השוכרת, שכן מהמסמכים שצירפה עולה כי היא פנתה, הן בע"פ והן בכתב לבעלת הדירה, הודיעה לה אודות בעיית הנזילות וביקשה ממנה לדאוג לטיפול בבעיה. השוכרת הראתה שהיא פנתה אף בעצמה לחברת שחר ותיאמה ביקורים בדירה ואפשרה לנציגיה להיכנס אליה לביצוע הבדיקות והתיקונים הנדרשים, שנמשכו תקופה ארוכה יחסית לשכירותה בדירה.

מכאן, אני סבורה כי הנתבעת 1 עמדה בנטל המוטל על שכמה והראתה כי לא היתה כל התרשלות שתחוב בגינה כלפי התובעים ומכאן אני דוחה את התביעה נגדה וכפועל יוצא מכך את הודעת צד ג' שהגישה נגד הנתבעת 2.

1. האחריות כלפי חברת שחר – השתלשלות ההליכים מלמדת כי חרף מספר ביקורים שערכו נציגים מטעם חברת שחר בדירת הנתבעת, רק בחלוף כעשרה חודשים מהביקור הראשון עלה בידה להפסיק את הנזילה. עם זאת נראה כי נציגיה ביקרו בדירת הנתבעת כל אימת שהיתה פנייה אליהם, ערכו בדיקות ונקטו מספר פעולות שסברו כי יש בהן כדי להפסיק את הנזילה ולא מן הנמנע כי הפסקת הנזילה הינה תוצאה של יותר מפעולה ו/או תיקון אחד שנערך על ידה.

עילת התביעה של התובעים כנגד שחר הינה נזיקית ולא חוזית/ביטוחית, שכן זו הגיעה לדירת הנתבעת מכוח הפוליסה שהוציאה חברת הכשרת היישוב ולא מכוח הפוליסה של כלל, הואיל והצנרת 'הפגומה' היתה בדירת הנתבעת (המבוטחת בהכשרת היישוב) ולא בדירת מי מהתובעים (המבוטחת בכלל).

בחנתי את נסיבות העניין ואת טענות הצדדים ושוכנעתי כי אין מקום לחייב את שחר בנזיקין וזאת מפני שלא הוכח לפני, במידה הנדרשת, כי היתה רשלנות שיש לחייבה בגינה. נכון הוא כי לא מעט זמן עבר עד שהופסקה הנזילה, אם כי אין בדבר בהכרח כדי להביא למסקנה כי התרשלה היא בתפקידה וכי גורם מקצועי סביר אחר יכול היה לאתר מקור הנזק/הדליפה או להביא לתיקונו/הפסקתו במועד מוקדם יותר. גילוי מקור רטיבות דורש לא אחת מספר בדיקות ואף 'ניסוי וטעייה' ואין בזמן שחלף עד להפסקת הנזילה, כשלעצמו, כדי ללמד על רשלנותה. לטעמי, ללא חו"ד מקצועית או ראייה מהימנה אחרת, לא ניתן לקבוע פוזיטיבית כי חברת שחר התרשלה בתפקידה, או כי לא התנהלה כפי שחברה סבירה אחרת היתה מתנהלת במקומה או כי התנהלה באופן לא סביר ומכאן אני סבורה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל על שכמם כלפיה.

בהקשר זה יש לזכור כי שגיאה או התנהגות שאינה אופטימלית אינה שקולה להתרשלות; גם אם נפלה שגיאה בפעולה כזו או אחרת שערכה חברת שחר, אין להסיק מכך מסקנה של הזנחה או של מחדל (ראו למשל בשינויים המחוייבים ע"א 935/95 רביד ואח' נ' קליפורד ואח', פ"ד נב(4) 736, בע' 767-766 ).

לאור האמור, אני דוחה את התביעה כנגד חברת שחר. כבר כאן אומר כי לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאותיה של שחר, זאת מפני שהתביעה נגדה נדחתה בשל חוסר עמידה בנטל ובהתחשב בכך שפסה"ד ניתן בסופו של יום ללא שמיעת ראיות בתיק.

1. כך גם התביעה נדחית כנגד חברת כלל, מבטחת דירותיהם של התובעים, שכן משחוייב 'המזיק' במלוא הנזק שנגרם עקב מעשה העוולה, אין עוד מקום לחיב מבטחת הדירות ואין מקום לפיצוי כפל של התובעים (ועקב כך גם חיוב כפול של המזיקים, הן כלפי התובעים והן כלפי המבטחת בהודעת צד ג'/תביעת שיבוב). ראו לעניין זה סעיף 62(ג) לחוק חוזה ביטוח ופסה"ד בע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ' שושנה לוי, אשר קבע כי כוונתו הברורה של המחוקק היא שלא ייהנה הניזוק משני מקורות ומעבר לפיצוי על הנזק האמיתי.

מכאן, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 4 וכפועל יוצא מכך את הודעת צד ג' שזו הגישה נגד יתר הנתבעות בתיק. גם התביעה נגד נתבעת זו נדחית ללא צו להוצאות, זאת בעיקר מפני שצירופה מלכתחילה בא לחסוך הגשת תביעה נוספת בעתיד, אילו היתה נדחית התביעה נגד 'המזיק' ובשים לב לכך שפסה"ד ניתן בסופו של יום ללא שמיעת ראיות בתיק.

ה נ ז ק

1. משסיימנו את שאלת האחריות, נעבור לשאלת הנזק.

המומחה מטעם ביהמ"ש אשר בחן את נזקי הרטיבות בשתי הדירות, תיאר והעריך את עלות התיקונים בכל אחד מהחדרים, בשתי הדירות. להלן הפירוט :

1. דירת התובעים 1 ו- 2 - עלות התיקונים בדירתם הוערכה ע"י המומחה בסך 12,800 ₪ (לא כולל מע"מ) לפי הפירוט הבא:

• בתקרת חדר שינה ילדים (מידות 3.5/2.8 מ') ובפרוזדור המשותף בין החדרים (0.93/4 מ'), נמצאו כתמי עובש בהיקפים גדולים, טיח מתפורר וצבע מתקלף גם בחלקם העליון של קירות החדרים הבא במגע עם התקרה. המומחה תיאר את מצב הקירות כ"בלתי נסבל" והעריך את עלות התיקון ב- 5,000 ₪ עבור גירוד והסרת שכבות הטיח הרופפות, לרבות העובש והצבע, טיח שכבה חדשה, שפכטל בתקרה, צבע סופרקריל בשתי שכבות בכל שטח התקרה והקירות. המומחה קבע כי לא ניתן לבצע תיקון באופן נקודתי.
• בתקרת חדר המקלחת ותא השירותים הבחין המומחה בצבע מתקלף, מנופח וסימני עובש. עלות התיקון הוערכה בסך של 1,500 ₪ עבור הסרת שכבת הצבע הקיימת, מריחת בונדרול וצביעה מחדש.
• בתקרת חדר שינה הורים (2.8/2.8 מ'), מקלחון הורים (1.4/1.4 מ') ובחדר הארונות (1.3/1.4 מ') נמצא כתם עובש בכל שטח התקרה. התיקון הנדרש הוערך בסך 6,000 ₪ עבור גירוד והסרת שכבות הטיח הרופפות, לרבות העובש והצבע, טיח שכבה חדשה, שפכטל בתקרה, צבע סופרקריל בשתי שכבות בכל שטח התקרה והקירות.
• מדף עילי מעץ בחדר שינה הורים, התנפח והתעקם לאחר שספג מים שזלגו מהתקרה. המומחה העריך את הפיצוי בסך 300 ₪ עבור החלפת מדף זה במדף חדש (שווה ערך לקיים) כולל פירוק והתקנת המדף.
• בסעיף 4 כתב המומחה כי המזגן העילי (מפוצל) בחדר שינה הורים אינו עובד וכי יש להזמין טכנאי מזגנים לבדיקת תקינותו של המזגן ולקבוע היקף וגורם הנזק.

1. דירת התובעים 3 ו – 4, משפחת למאי – עלות התיקונים בדירתם הוערכה, ע"י מומחה ביהמ"ש, בסך 12,000 ₪ לפי הפירוט הבא:

• בתקרת חדר שינה הורים (2.8/2.8 מ') נמצאו כתמי עובש בהיקפים גדולים וצבע מתקלף גם בחלקם העליון של קירות החדר הבאים במגע עם התקרה. מצבם תואר כבלתי נסבל. המומחה העריך את עלות התיקון בסך 4,000 ₪ הכולל גירוד והסרת שכבות הטיח הרופפות, לרבות העובש והצבע, טיח שכבה חדשה + שפכטל בתקרה +צבע סופרקריל בשתי שכבות בכל שטח התקרה + קירות. המומחה הדגיש כי לא ניתן לתקן באופן נקודתי .
• בממ"ד נמצא כתם קטן, אשר עלות תיקונו הנקודתי הוערכה בסך של 1,000 ₪.
• בחדר שינה של הבת נמצאו כתבי עובש בהיקפים גדולים וצבע מתקלף גם בחלקם העליון של קירות החדר הבאים במגע עם התקרה. מצבם בלתי נסבל, לדעת המומחה. המומחה העריך את עלות התיקון בסך 5,000 ₪ הכולל גירוד והסרת שכבות הטיח הרופפות, לרבות העובש והצבע, טיח שכבה חדשה, שפכטל בתקרה, צבע סופרקריל בשתי שכבות בכל שטח התקרה והקירות והעיר כי לא ניתן לתקן באופן נקודתי.
• הנמכת התקרה מעל לחלל מדרגות הפנים ניזוק מספיגת מים; המומחה הבחין בכתמים חומים במספר פלטות שטח הנמכת התקרה הוא 6 מ"ר והעריך את התיקון הנדרש עבור החלפת כל הפלטות בסך 2,000 ₪. לדעת המומחה קיים קושי רב כיום למצוא פלטות דומות וזהות לקיימות. על כן יש להחליף את כולן. העבודה כוללת עבודות התאמה לגופי התאורה ופתח לתריס ומזגן, בנוסף לתיקון רטיבות וצבע בקיר הצמוד להנמכת התקרה הנ"ל.

1. מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש נועד לצורך קבלת נתונים מקצועיים מגורם אובייקטיבי ונקודת המוצא היא שהמומחה יפעל בהגינות ובתום לב (רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ). מכאן הכלל הוא שיש לקבל את חוות דעתו בתחום בו מונה, אלא אם כן יש נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה.

בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו 31.12.1988):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

ובע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, [פורסם בנבו] (21.7.2003) נקבע כי:

"בית המשפט נדרש לעדים מומחים כדי שאלה יסייעו לו ללבן עובדות ולעכל נתונים להם דרוש ידע מקצועי, שבדרך כלל אינו נחלתו של השופט. מכאן, שהמומחים, אלה המובאים על ידי הצדדים ואלה הממונים מטעם בית המשפט, לא מתיימרים להציע מסקנה משפטית, ותחום זה היה ונותר נתון לבית המשפט, לו מסור שיקול הדעת להחליט איזו מבין חוות הדעת לאמץ, אם בכלל.

עם זאת, כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים".

1. בשים לב לעקרונות אלה ולאחר שבחנתי את טענות הנתבעות, לא מצאתי בהן כדי להצדיק סטייה ממסקנותיו של המומחה ומהערכותיו ביחס לנזק. מדובר בחוו"ד מבוססת ומנומקת של מומחה אובייקטיבי ומקצועי ואני מוצאת לאמץ את קביעותיו במלואן. אתעכב להלן על כמה היבטים בחוות הדעת, אשר הביאו אותי למסקנתי זו.
   1. מקור הנזק – התייחסות לחו"ד הנתבעות - מומחה הנתבעות, המהנדס קורבצ'וק, אישר כי מדובר בנזילת מים מדירת הנתבעת לדירות התובעים, אם כי סבר שמקורם של הנזקים בחדר ההורים בדירת התובעים 1 ו- 2, הוא כשל באטימת המרפסת הפתוחה, הנמצאת מעל חדר השינה.

מומחה ביהמ"ש התייחס לעניין זה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שלל אפשרות חדירת מים מהמרפסת לחדר ההורים בדירת משפחת ח'טיב וקבע כי מקורם של הנזקים הקיימים בדירות הם תוצאה בלעדית של דליפת מים מצנרת מים. לפי תשובתו "חשוב לציין כי עפ"י הממצאים שגיליתי ביום הביקור: כגון היקף הרטיבות, התפשטות בחלל הבית, מיקומה, וצורת הנזקים הקיימים, הגעתי לכלל  דעה כי הנזקים הקיימים נגרמו כתוצאה של דליפה מצנרת מים ותו לא. נושא המרפסת אינו רלוונטי במקרה דנן. יתכן כי כיום יש חדירה חדשה דרך המרפסת דבר שלא היה בתקופה שביקרתי".

חוות דעת מומחה הנתבעות נערכה שנה לאחר תיקון הצנרת בדירת הנתבעת ומומחה ביהמ"ש ביקר במקום, שנתיים לאחר מכן. אם מקור הנזילה היה אחר מהצנרת, ניתן לצפות כי במשך שנה או שנתיים לאחר התיקון, בהם היתה לפחות עונת גשמים אחת, הנזילה לא הייתה נפסקת וכתמי הרטיבות בחדר השינה להורים לא היו יבשים. שני המומחים, התרשמו בעת ביקורם מסימני רטיבות יבשים בדירות התובעים והדבר מעיד כי מקור הנזקים בדירות התובעים בכלל וחדר ההורים של התובעים 1 ו- 2 בפרט, הוא צנרת בדירת הנתבעת.

זאת ועוד, הקביעה של מומחה הנתבעות כי במרפסת חדר ההורים קיימת בעיית אטימה, לא ברור על מה היא נשענת. המומחה כתב כי הנזקים בחדר ההורים מופיעים באזור מעליו יש מרפסת פתוחה והסיק ש"ברור כי יש בעיית אטימה למרפסת הזו"', אלא שהמומחה לא ערך כל בדיקה לאיטום במרפסת למרות שבמועד עריכת חוות דעתו, ניתן היה לבדוק אם קיימת נזילה מהמרפסת לחדר ההורים, שכן הצנרת בדירת הנתבעת תוקנה וניתן היה לשלול לכאורה מקור זה.

מכאן, אני דוחה את מסקנותיו של מומחה הנתבעות בעניין מקור הרטיבות בתקרת חדר ההורים בדירת משפחת חטיב.

• 1. עלות תיקון נזקי הרטיבות בקירות - התובעים ביקשו להסתמך בעניין זה על הערכת מומחה ביהמ"ש והעמידו את גובה הפיצוי המבוקש על סך 42,000 ₪ (עלות התיקונים בשתי הדירות כולל מע"מ בנוסף לעלות בדיקות במעבדה בסך 6,000 ₪ עבור כל דירה).

מנגד, טענו הנתבעות כנגד היקף הנזק ועלויות התיקון שהוערכו ע"י מומחה ביהמ"ש וביקשו להסתמך על הערכת המומחה מטעמן, לפיה עלות התיקונים בשתי הדירות הינה 5,280 ₪ (ללא מע"מ).

עיון בשתי חוה"ד מלמד כי אין אפשרות להשוואה אמיתית בין חוות הדעת, שכן לעומת חו"ד מומחה ביהמ"ש הכוללת תיאור מפורט של הנזקים בכל אחד מהחדרים בדירות התובעים והעבודות הנדרשות לתיקון כל חדר, מומחה הנתבעות נקב בסכום גלובלי עבור העבודות בכל דירה ללא התייחסות ספציפית, והערכתו כוללת עלות הצבע בלבד לפי מטר מרובע שטח.

יתר על כן, חו"ד המומחה מטעם הנתבעות, אינה כוללת הערכת התיקונים בחדר השינה להורים בדירת התובעים 1 ו- 2, על אף כי הנזקים בו תוארו בחוות דעתו כ"רציניים מאוד". משנדחתה טענת הנתבעות לגבי מקור הנזק בחדר זה, יוצא כי חוות דעת זו חסרה באחד הרכיבים העיקריים בנזק בדירתם של תובעים אלה.

לאמור אוסיף כי לפי חו"ד מומחה הנתבעות, התיקונים הנדרשים בדירות התובעים הם תיקוני טיח או שפכטל בנוסף לצביעת הקירות שניזוקו. עם זאת, בהערכתו הוא נוקב במחיר המתייחס לצביעה בלבד ומכפיל מחיר זה בגודל השטח.

מנגד, מומחה ביהמ"ש פירט את כל העבודות הנדרשות לגבי הקירות שניזוקו בשתי הדירות, כפי שתואר לעיל ובין היתר, הסרת שכבות הטיח הקיימות, טיוח שכבה חדשה, וצבע סופרקריל בשתי שכבות, זאת במקומות בהם לא ניתן לבצע תיקון נקודתי (שיותיר הבדלים בין גווני הצבע). המומחה כתב כי התחשיב בחוות דעתו הושתת על מאגר מחירי תשומות הבניה של "דקל", על ניסיונו המקצועי וכי מדובר בעבודות בניה בהיקפים קטנים ולכן שיעור הרווח הקבלני הינו גבוה במיוחד (כ- 30%). לפי חוות דעתו המחירים שצוינו "מגלמים עבודות ההכנה, כיסוי הרהיטים בעת העבודה, עבודות תיקון הטיח והצבע נעשות לסירוגין ולא באופו שוטף ביום אחד".

המומחה נשאל בנוגע למחיר עלות למטר מרובע, לפי מחירון דקל, עבור הסרת טיח, ביצוע טיח וצביעת סופרקריל והשיב "ממהות שאלות אלה ניתן להסיק כי כוונת השואל כי עלויות התיקון אמורות להיות נמוכות מאוד כי מדובר בשטח קטן יחסית ומחירים נמוכים לתיקוני טיח (עשרות שקלים בודדים בלבד למטר מרובע). התשובה: במקרה דנן, אומדן הנזק מושתת בעיקרו על שעות עבודה ועבודות קומפלטים (פאושאליים) הכוללים רווח קבלני גבוה בהתחשב בהיקפי העבודה הקטנים וכי ביצוע עבודות התיקון נעשות בשלבים (מספר ביקורים של הקבלן) וכו'.. . ולכן עניין מחיר למטר אינו רלוונטי" (ההדגשה במקור). נראה כי תשובה זו של המומחה עונה על הנדרש ומשיבה לתהיות שהעלו הנתבעות בסיכומיהן בהקשר זה.

• 1. הנתבעות טענו כי הסכומים שננקבו בחוות דעת מומחה ביהמ"ש עולים על הסכומים שקבע המומחה מטעם התובעים עצמם. אומנם נכון הדבר, אולם יש לזכור כי חוות דעת השמאי שורץ, התבססה על הצעת מחיר שנערכה ביום 9.3.2010, שלושה חודשים לפני תיקון הצנרת, כאשר לאחר מועד זה המשיכה הנזילה ולא מן הנמנע כי הדבר הביא להגדלת הנזקים.

לאחר תיקון הצנרת, הגישו התובעים הצעות מחיר מעודכנות, לפיהן עלות התיקונים בדירת התובעים 1 ו -2 הינה בסך 32,000 ₪ ובדירת התובעים 3 ו – 4 בסך 17,400 ₪, סכומים העולים במידה רבה על הערכת מומחה ביהמ"ש.

1. מכל הסיבות שנמנו דלעיל, אני סבורה כי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש היא מבוססת וסבירה ואני מאמצת אותה במלואה (מלבד לעניין הפיצוי שהציע המומחה בגין בדיקת מעבדה, אליו אתייחס תחת הפרק ירידת ערך).

מכאן, אני מעמידה את הנזק הישיר של משפחת חטיב, התובעים 1 ו- 2, ע"ס של 14,848 ₪, נכון ליום עריכת חוה"ד. (סכום הנזק המאושר + מע"מ בשיעור של 16%, כפי שיעורו במועד עריכת חוה"ד). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום עומד ע"ס של 15,494 ₪.

הנזק הישיר למשפחה למאי, התובעים 3 ו- 4, ע"ס של 13,920 ₪, נכון ליום עריכת חוה"ד. (סכום הנזק המאושר + מע"מ בשיעור של 16%, כפי שיעורו במועד עריכת חוה"ד). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום עומד ע"ס של 14,526 ₪.

נזק למטלטלין

1. בכתב התביעה טענו התובעים לנזקים שנגרמו לתכולה הפנימית של הבית, מבלי שזו הוערכה בסכום כספי ובסעיף 91.4 לכתב התביעה המתוקן, נכתב כי נזקים אלה יוערכו לאחר תיקון הפגם בדירת הנתבעת והפסקת נזילת המים. בסעיף 83 לכתב התביעה נטען לחדירת מים למערכת החשמל, ריקבון בארונות העץ וריקבון במשקופי דלתות פנים ובסיכומיהם ביקשו התובעים לפצותם, על דרך האומדנא, בסך 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו למזגן ולתריס חשמלי.
2. לאחר שבחנתי את טענותיהם של התובעים בעניין זה ולאור התשתית הראייתית בתיק, אני סבורה כי אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין נזק למטלטלין, מלבד סך של 300 בגין החלפת מדף עץ, כפי הערכתו של מומחה ביהמ"ש (סכום זה נכלל בחישובים לעיל).
3. בתמצית אומר כי מומחה התובעים קבע בחוות דעתו כי הנזילה עלולה לגרום להתחשמלות או לתקלה במערכת החשמל עקב חדירת מים, אך לא נטען כי היתה חדירת מים למערכת החשמל ואין לפני כל הוכחה לנזקים כלשהם למערכת החשמל או לריהוט בדירה.

לגבי המזגן העילי בחדר ההורים של משפחת ח'טיב, הבהיר המומחה מטעם ביהמ"ש כי הוא שמאי מקרקעין ולא שמאי רכוש, וכי בעת ביקורו בדירות לא דווח לו מטעם התובעים או בא כוחם על נזקים בתכולה למעט המצוין בחוות הדעת (מזגן ומדף עץ). התובעים 1 ו-2, לא הגישו ראיה המלמדת על השבתת המזגן, לא כל שכן על סיבת השבתתו ובהעדר כל אסמכתא להוכחת הנזק והקשר הסיבתי שלו, ככל שקיים, לנזילת המים שהיתה, אין מקום לפסוק פיצויים כלשהם ביחס לרכיב זו.

ירידת ערך/פיצול סעדים

1. הנתבעות טענו כי מומחה ביהמ"ש חרג מסמכותו והתייחס לשאלת ירידת הערך בדירות מבלי שנדרש לכך לפי כתב המינוי ומבלי שהובאה לפניו כל חוות דעת בעניין. טענה זו אין בידי לקבל. בסעיף 2 לכתב המינוי, כפי שצוטט לעיל, נדרש המומחה מטעם ביהמ"ש להתייחס בחוות דעתו לשאלות השנויות במחלוקת, כפי שאלה עולות מכתבי הטענות של הצדדים ומחוות הדעת שהוגשו.

הטענה בדבר ירידת ערך בדירות התובעים עקב הרטיבות הועלתה בסעיף 70.1 לכתב התביעה המקורי ובסעיף 91.1 למתוקן. אומנם לא הוגשה חוות דעת לעניין ירידת ערך הדירות, אם כי בחוות דעתם, התייחסו המומחים מטעם הצדדים, לנזקים הנטענים בשכבת הברזל המזוין, בתוך התקרה של דירות התובעים, כתוצאות מנזילות המים.

1. המהנדס קאסם, מטעם התובעים, כתב בחוות דעתו כי "סביר להניח כי נגרם נזק לתקרת הקומה השניה בדירה הנדונה הבנויה בטון מזוין" וכדי לעמוד על המצב הקונסטרוקטיבי הקיים בפועל יש להסיר טיח הבטון מתחת התקרה עד גילוי מוטות הברזל ואז ניתן לעמוד על הנזקים שנגרמו לפלדת הזיון ולקבוע אם יש צורך בחיזוק התקרה.

מומחה הנתבעות חלק על מסקנה זו ובחוות דעתו כתב כי "עקב נזקי מים חד – פעמיים, לא יכול להיווצר נזק לתקרת הבטון. על מנת שיווצר נזק לבטון, יש לגרום לחלודה בברזל הזיון, שאינה יכולה להיווצא מאירוע מים חד פעמי.. היווצרות חלודה בברזלי הזיון גורמת להגדלת נפח הברזל, לסדקים בטיח ולהתפררות שכבת הכיסוי של הברז עד לגילויו ולכשל..אירוע חד פעמי אינו גורם להיווצרות חלודה ולכשל. לראיה, לא רואים סדקים בטיח".

1. מכאן נושא זה, ובצדק, זכה להתייחסות מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, שם קבע תחת הפרק "ירידת ערך בשווי המבנה", כי יהיה קשה לאמוד את ירידת ערך הדירה עקב נזילת המים והנזק הבלתי הפיך אינו "נראה לעין". לגבי נזק אפשרי בשכבת הבטון המזוין הנמצא בתקרה, קבע המומחה כי "סביר להניח כי ספיגה מתמשכת של מים אל תוך פנים התקרה, פוגעת במוטות הברזל וגורמת לקורוזיה לא רצונית וחלודה במוטות", אם כי אין ביכולתו להתייחס למצב התקרה, בשתי הדירות לרבות הברזל הסמוי בשכבת הבטון של התקרה. לצורך קביעת ממצאים בעניין זה הוא הבהיר כי יש לקחת דגימה מהתקרה ע"י מעבדה מוסמכת כדי לבדוק את שיעור הקורוזיה במידה וקיימת ולפנות לקונסטרקטור כדי לקבוע את חומרת מצב זיון התקרה ולהנחות את הטיפול בו.

המומחה הציע לפצות את התובעים בסכום המגלם את הוצאות בדיקת מעבדת הבטון, ייעוץ קונסטרוקטיבי לאחר קבלת תוצאות המעבדה ותיקון הריצוף והתקרה במקום ממנו תילקח הדגימה. עלות הבדיקה היא בסך 6,000 ₪.

1. הצעה זו אין בידי לקבל. לטעמי, משלא הראו התובעים כי נלקחה דגימה מהתקרה ע"י מומחה מטעמם ומשלא נערכה כל בדיקה במעבדה המתייחסת לשיעור הקורוזויה, אין מקום לפסוק להם עלויות אלה. ודוק, מדובר בהוצאה שעל התובעים להוכיח הוצאתה בפועל ולא בפיצוי.
2. התובעים, כאמור, ביקשו לפסוק עבורם פיצויים בגין ירידת ערך שווי הדירות על דרך האומדנה או לחילופין להתיר להם הגשת תובענה חדשה בגין ירידת ערך לאחר עריכת הבדיקות המתאימות. הנתבעות 2 ו- 5 התנגדו לכך וטענו כי ירידת ערך הדירות לא הוכחה ומאחר ומדובר בנזק שהתגבש אין מקום להתיר לתובעים פיצול סעדים שכן לא הייתה מניעה לתבוע את מלוא הנזקים, במסגרת התובענה.
3. סבורתני כי דין בקשתם של התובעים, בעניין זה, להידחות על שני ראשיה.

לעניין ירידת ערך הדירות - אין לפני כל ראיה לקיומה של ירידת ערך בשווי הדירות וברי כי מדובר ברכיב הטעון הוכחה פוזיטיבית. האפשרות לגרימת נזק לשכבת הבטון בתקרות, קיימת תיאורטית אך נזק זה לא הוכח, למרות שמדובר בנזק (ככל שהוא קיים) שהתגבש וניתן היה להוכיחו ע"י עריכת בדיקה מתאימה. משלא הוכח, אין כל מקום לפסיקת פיצויי בגינו. מאותה סיבה אני גם דוחה את הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים, שכן לא היתה כל מניעה אובייקטיבית להגשת אסמכתא/הוכחה/חו"ד לעניין ירידת ערך הדירות, עקב הנזילה נשוא התביעה ואין הצדקה להטריד ולגרור את הנתבעות להליך נוסף בענין זה. משלא הגישו התובעים כל ראייה לענין ירידת הערך, למרות שהעלו את הטענה בעניינה ומשלא ערכו את הבדיקות המתאימות לבדיקת שכבת הבטון, חרף הזמן שחלף למן הוגשה חו"ד של מומחה ביהמ"ש, המשמעות היא כי ויתרו הם על טענתם בעניין ותביעתם בעניין זה נדחית.

פיצויים בגין עוגמת נפש

1. "מן המפורסמות הוא שרטיבות בבית גורמת עוגמת נפש. גם ההמתנה לפועלים והבטחותיהם החוזרות ונשנות כי אכן בוצע תיקון אך בפועל ממשיכה הרטיבות, מצדיקות פיצוי הולם בגין נזק לא ממוני" (בר"ע 743/03 שחר נ' נזקי צנרת בע"מ נ' רוזן ג'קי). ראו גם ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ. ויקטור נחמיאס, פ"ד מו(2) 60. זו למעשה הגישה המקובלת בפסיקה.
2. התובעים זכאים לפיצוי עבור נזק לא ממוני בגין אי נוחות ועוגמת נפש, הכל לאור קביעותיי דלעיל בעניין מקור הנזילה ולאור חוו"ד מומחה בית המשפט.

מטרת פיצוי זה איננה להעניש את הנתבעים, כי אם לפצות את התובעים על סבלם, כאשר גובה הפיצוי מושפע, בין היתר מגובה הפיצוי הנפסק בגין הליקוי, סוג הליקוי ועגמת הנפש הכרוכה בתיקונו.

1. בהביאי בחשבון את כלל הנסיבות התיק ובין היתר את היקף הרטיבות ותיאורה ע"י מומחה ביהמ"ש, פניות התובעים החוזרות ונשנות אל הנתבעות 1 ו- 2 והזמן שחלף עד הפסקת הנזילה, אני פוסקת לכל משפחה פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 6,000 ₪.
2. אשר לפיצויים עונשיים שנתבעו אומר כי נראה כי רכיב זה נזנח ע"י התובעים בסיכומים שכן בפרק בו פירטו סכומי הפיצוי הנדרשים [וכלל לא ברור כיצד מבקשים הם לחייב את הנתבעים בפיצויי כולל בסך של כ 158,000 ₪, כשסכום התביעה עמד ע"ס של 100,000 ₪ !) לא נדרשו פיצויים עונשיים. מכל מקום, אין כל הצדקה בעניננו לפסיקת פיצויים עונשיים כנגד מי מהצדדים.

ביצוע התיקונים ע"י שחר – סירוב התובעים

1. משהגעתי כאן אתייחס בתמצית לטענותיהן של הנתבעות, ובעיקר של שחר, לפיה היה על התובעים לאפשר לאחרונה זו לבצע את התיקונים בדירותיהם.
2. חברת שחר טענה בסיכומה באריכות לעניין התנהלות התובעים וסירובם לאפשר לה לתקן את הנזקים בדירותיהם וביקשה לא לפסוק להם פיצוי כספי עקב התנהלות זו. לטענתה לאחר התיקון שבוצע ע"י אנשי מקצוע מטעמה בחודש מאי 2010, נותרו נזקים מינוריים בדירות התובעים שניתן היה לתקנם בקלות ובכך להביא את התביעה לסיום באופן מהיר, 3 שנים קודם לכן. סירובם של התובעים, במשך תקופה ממושכת להצעות שחר החוזרות לתיקון הנזק על ידה, גרם להתמשכות ההליכים ולהוצאות מיותרות. הנתבעת טענה כי התובעים התנהלו בחוסר תום לב, הפרו את חובתם להקטין את הנזק, ניצלו לרעה את הליכי המשפט, הערימו קשיים בפני הנתבעות וגרמו לבזבוז זמנם של הצדדים ושל ביהמ"ש.
3. ומיד יובהר כי עילת התביעה נגד שחר הינה נזיקית ולא ביטוחית/חוזית, שכן זו הגיעה לדירת הנתבעת מכוח הפוליסה של הנתבעת עצמה (אשר כאמור רלוונטית לצנרת בדירת הנתבעת) ולא מכוח הפוליסה של התובעים. טענותיה של שחר בעניין ביצוע התיקונים צריכות להיבחן על רקע זה.
4. לטעמי, התובעים לא היו מחוייבים לאפשר לחברת שחר לבצע את התיקונים בדירותיהם; לא חובה בדין ולא חובה הנגזרת מנסיבות העניין. חברת שחר פעלה בדירת הנתבעת מכוח הסכם בינה לבין המבטחת של דירתה ומכאן שאין חובה מכוח הפוליסה ו/או הסכם עם התובעים לאפשר לה ביצוע התיקונים בעצמה. גם לאור הזמן שחלף בין ביקורה הראשון של שחר בדירת הנתבעת ועד הפסקת הנזיקה, ניתן להבין את חוסר האימון שנוצר אצל התובעים כלפיה ואת סירובם לאפשר לה ביצוע התיקונים. מדובר בחוסר אימון שלא מן הנמנע כי היה מביא להתדיינות משפטית נוספת בין הצדדים בנוגע לאיכות התיקונים שבוצעו.

מעבר לכך, היתה מחלוקת אמיתית בין התובעים לחברת שחר בדבר היקף התיקונים שיש לערוך, עקב נזקי המים ובהודעתם של התובעים מיום 16.3.2011 טענו כנגד ממצאי חברת שחר בנוגע לתיקונים הנדרשים.

1. בחינה בדיעבד של הנזקים שחברת שחר היתה מוכנה לתקן אל מול חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, מחזקת את המסקנה בדבר סבירות סירובם של התובעים.

כך לדוגמא, חברת שחר תיארה את הנזקים שצריך לבצע בדירות התובעים בנקים "מינוריים", בעוד ששנתיים מאוחר יותר, תואר מצבם של חלק מהחדרים בדירות, ע"י מומחה ביהמ"ש, כ"בלתי נסבל".

ואל מול "תיקוני הצבע בתקרות" שהציעה חברת שחר לבצע, מומחה ביהמ"ש פירט לא מעט תיקונים ועבודות שצריך לבצע ובין היתר גירוד והסרת שכבת הטיח והצבע הקיים, ביצוע שכבת טיח חדשה, שפכטל בתקרה, צבע סופרקריל בשתי שכבות, זאת גם בתקרה ובחלקם העליון של הקירות שבא במגע עם התקרה.

גם ביחס לתקרה המונמכת בדירת התובעים 3 ו – 4 קיימים הבדלים, שכן בעוד חברת שחר הציעה להחליף את 6 הפלטות שניזוקי מספיגת המים, קבע מומחה ביהמ"ש שאין מקום להחליף אך ורק את הפלטות שניזוקו בהנמכת התקרה ויש להחליף את כל הפלטות, בשל הקושי למצוא פלטות דומות וזהות.

לאור המקובץ, אני סבורה כי התנהלותם של התובעים בהקשר זה היתה סבירה ואין לזקוף לחובתם סירובם לביצוע התיקונים ע"י חברת שחר.

סוף דבר

לאור קביעותיי דלעיל, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק :

א. אני מקבלת את התביעה בחלקה, נגד הנתבעות 2 ו- 5 ומחייבת אותן, ביחד ולחוד, לשלם :

לתובעים 1 ו- 2 סך 21,494 ₪, נכון להיום (נזקים מאושרים לפי חו"ד + עוגמת נפש);

לתובעים 3 ו- 4 סך של 20,526 ₪, נכון להיום (נזקים מאושרים לפי חו"ד + עוגמת נפש).

בנוסף, ישיבו הנתבעות לתובעים את האגרה בסך של 1,250 ₪ משוערכת להיום, את הוצאות המומחים (שני מומחים מטעמם + מומחה מטעם ביהמ"ש, וזאת כנגד הצגת קבלות בגין התשלום) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ).

ב. אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 (השוכרת). התובעים ישלמו, ביחד ולחוד, לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. סכום ההוצאות נקבע גם בשים לב לטיעוניה של נתבעת זו, לאורך כל ההליך, כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף וכי לא היה מקום לצירופה מלכתחילה.

ג. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעות 3 ו- 4 (שחר וחברת כלל), ללא צו להוצאות כאמור.

ד. הודעת צד ג' ששלחה הנתבעת 1 נדחית. כך גם הודעת צד ג' ששלחה הנתבעת 4 (כלל) נגד יתר הנתבעות בתיק. שתי ההודעות נדחות ללא צו להוצאות, הן מפני שהן היו מחויבות המציאות והן מפני שצדדי ג' הן נתבעות בתיק ובאופן כללי טיעוניהן לא חרגו מהטיעונים כנגד התביעה.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.