פרטי הסדר הטיעון:

1. התיק דנא הוגש לבית משפט מחוזי זה ונקבע לדיון בפני הרכב בראשות כב' השופט נויטל, כאשר לנאשמים יוחסו בכתב האישום המקורי שורת עבירות וביניהן עבירת רצח. בית המשפט קיים מספר דיונים בתיק זה במהלכם שמע חלק מראיות התביעה, ובשלב מסויים ביקשו הצדדים להעביר תיק זה להליך של גישור, וכך אכן נעשה.
2. במסגרת מספר ישיבות גישור שהתקיימו בפניי, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באשר לראיות הקיימות בתיק, וניתנה לי הזדמנות לעיין בהחלטות שניתנו הן בבית משפט זה והן בבית משפט עליון בכל הנוגע לסוגיית מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, שם פורטו הקשיים הראייתיים שהובילו בסופו של דבר את בית המשפט העליון להורות על שחרורם של הנאשמים כולם ממעצר עד תום ההליכים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בכל הנוגע לראיות בתיק, הצעתי מתווה לגישור בין הצדדים שנבחן על ידם, ובסופו של הליך הודיעו הצדדים שהם הגיעו להסכמות המייתרות את המשך שמיעת הראיות בתיק.
3. לבית משפט זה הוגש ביום 8.7.12 הסכם להסדר טיעון שסומן על ידי במ/2 ובמסגרתו הודו הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן (נאשם 1 הורשע בעבירת הריגה, נאשמים 2 ו- 3 בעבירה של סיוע להריגה, כמו כן הורשעו שלושת הנאשמים בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות ונאשמים 2 ו- 3 גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע).

במסגרת הסדר הטיעון עתרה התביעה להטיל על נאשם 1 עונש מאסר בפועל של 11 שנות מאסר בעוד שלהגנה שמורה הזכות לעתור להטלת עונש מאסר של 8 שנים.

לגבי נאשם 2 עתרה התביעה להטלת 7 שנות מאסר בפועל בעוד שההגנה עתרה להסתפק ב- 6 שנות מאסר.

לגבי נאשם 3 עתרה התביעה להטלת 6 שנות מאסר בפועל בעוד שההגנה עתרה להסתפק ב- 5 שנות מאסר.

כמו כן הוסכם בין הצדדים שבנוגע ליתר רכיבי הענישה, היינו, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת נפגע העבירה , הצדדים יטענו באופן פתוח. כן הוסכם שהצדדים יהיו רשאים להסתמך ולהגיש ראיות לתוך התיקים העיקריים שהתנהלו בפני שני הרכבי בית משפט זה, האחד בראשות כב' השופטת דותן והשני בראשות כב' השופט נויטל שעסקו בנסיבות ביצוע המעשים והנזק שנגרם - לרבות תמונות, חוות דעת ועדויות, מבלי שיהיה צורך בהבאת העדים לשם כך.

פרטי כתב האישום המתוקן:

1. מדובר בפרשה שבגינה הוגש כתב אישום נוסף שנדון בפני הרכב בראשות כב' השופטת דותן. גם שם הושג הסדר טיעון בין הצדדים באופן שעבירת הרצח שיוחסה לנאשם שם, במסגרת תפ"ח 20308-04-10 מ"י נ' סרגיי שיצינין, הומרה לעבירה של הריגה. כמו כן הורשע הנאשם במסגרת הסדר הטיעון בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, ובית המשפט מצא בסופו של דבר להטיל על הנאשם עונש של 20 שנות מאסר בפועל וכן חייבו לשלם פיצוי למשפחת הקורבן בסך של 150,000 ₪ וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי של שלוש שנים.

בענייננו צוין בכתב האישום המתוקן שבמהלך חודש דצמבר 2009 או בסמוך לכך קשרו הנאשמים קשר לשדוד את בית העסק אלפא-כנפי זהב ומימון (להלן: "אלפא") שנמצא בקומה הרביעית בתחנה מרכזית החדשה בת"א. לקשר זה הוכנסו בשלב מאוחר יותר סרגיי צינין (להלן: "סרגיי") ואדם נוסף ששמו אנדריי (להלן: "אנדריי").

1. אריה גזית ז"ל (להלן: "המנוח") נולד בשנת 1945 ועבד בעת הרלוואנטית כמנהל כספים של בית העסק אלפא שפעילותו העיקרית הייתה בהעברת כספים שהופקדו במזומן ע"י עובדים זרים אצל פקידי הקבלה של בית העסק ובהמשך הועברו הכספים למדינות שונות בהם התגוררו בני משפחתם של אותם עובדים זרים. בית העסק אלפא היה מחולק לשני חדרים, חדר מבוא שבו ישבו פקידי קבלת קהל ובו הייתה מותקנת כספת מוסלקת בתוך ארון, שלתוכה היו מכניסים פקידי הקבלה את הכספים. בנוסף, היה חדר פנימי, חדר צר שבתוכו נמצאה כספת נוספת גדולה, כאשר הגישה היחידה לחדר הכספות הייתה מהחדר החיצוני באמצעות דלת שנפתחה באמצעות שימוש בקוד סודי.
2. הכניסה לבית העסק אלפא הייתה באמצעות דלת זכוכית שננעלה בשעות הלילה במספר מנעולים. בחזית בית העסק נמצאו חלונות דרכם ניתן להבחין במתרחש בבית העסק וכן בחלק מחדר הכספות במידה שדלת חדר הכספות הייתה פתוחה.

בית העסק אלפא פעל במהלך כל ימות השבוע, כאשר מידי יום נהג המנוח להוציא את הכספים שהצטברו בכספות האמורות מהחדר החיצוני לחדר הפנימי. שם הוא נהג לערוך ספירה ורישום של הפקדות הכספים, ובהמשך הועברו הכספים להפקדה בסניף בנק הפועלים שנמצא בקרבת מקום. בימי סוף השבוע העסק היה נסגר ומדי יום ראשון נהג המנוח להוציא את הכספים הרבים שהצטברו בכספות השונות ולהעבירם לחדר הכספות ולאחר שערך ספירה ורישום הכניס את הכספים לכספת ובשעה יותר מאוחרת היה מעבירם להפקדה לבנק. המנוח נהג להגיע ראשון לבית העסק בין השעות 7 ל- 8 בבוקר, לנעול אחריו את דלת הזכוכית, לכבות את האזעקה ולטפל בספירת הכספים, ברישומים ובהכנסתם לכספת כאשר יתר העובדים נהגו להגיע סמוך לשעה 9. כשנהג המנוח להעביר הכספים מהחדר החיצוני לחדר הכספות לעיתים נותרה הדלת בחדר הכספות פתוחה.

1. במהלך השבועות שקדמו ליום 17.1.10 עקבו הנאשמים אחר הפעילות האמורה בבית העסק אלפא כאשר הנאשם 1 תכנן את ביצוע השוד תוך סיכום עם סרגיי ואנדריי על דרך ביצוע השוד אותו תכנן, ובנוסף הוא סיכם עם נאשמים 2 ו- 3 בנוגע למעורבותם בביצוע השוד.

במסגרת התוכנית לביצוע השוד סוכם שהשוד יתבצע ביום ראשון, כאשר בכספות בית העסק הצטברו כספים רבים ובמסגרת תוכנית הקשר סיכם נאשם 1 עם סרגיי ואנדריי שהשוד יבוצע באלימות ובכוח. סרגיי ואנדריי, שהינם אנשי זרוע בעלי כוח, אמורים היו לחדור במהירות לחדר הכספות שם ישהה המנוח, יכו את המנוח תוך שימוש באלימות וייטלו בכוח את הכספים המצויים בבית העסק, זאת היות שסרגיי היה בעל מיומנות בקרב מגע ובהיאבקות והיותו של אנדריי בחור שרירי.

1. הנאשמים הינם בעלים של בית עסק להמרת כספים בקומה הרביעית בתחנה המרכזית. נאשם 1 סיכם עם נאשם 2 ששניהם יגיעו לבית העסק אלפא ביום ראשון, 17.1.10, בשעת בוקר מוקדמת כאשר המקום כמעט ריק מאדם, ישחררו את ההדבקות של חלון ויטרינה צדדי בבית העסק ויניחו אותו בחזרה כך שהחלון ייראה כאילו מונח במקומו באופן שהמבצעים סרגיי ואנדריי יוכלו להסיר החלון במהירות ודרכו יוכלו לחדור במהירות לבית העסק שם יתקפו את המנוח בכוח שימנע ממנו לקרוא לעזרה או להפעיל אזעקה. כן סוכם שתקיפתו של המנוח תסייע בידם לקבל מידע ממנו לגבי מיקום מפתחות הכספות, וקוד הכספות במידה שאלה יהיו סגורות. כן סוכם בין נאשם 1 לאנדריי וסרגיי שאלה יצטיידו באזיקונים באמצעותם יכפתו את המנוח ושהמבצעים ייטלו עימם את מחשב מצלמות האבטחה בבית העסק.
2. בין הנאשם 1 לנאשמים 2 ו- 3 סוכם כי האחרונים יתצפתו על בית העסק. כך אכן נעשה על ידם בימים שקדמו לשוד, דהיינו, בימים 14-16.1 זאת כדי לבחון את דרכי הגישה לבית העסק ומיקום המצלמות כאשר נאשם 1 מצייד את המבצעים בציוד שנועד לשטוף את חלון הויטרינה, בתיקים לצורך איסוף הכספים ונטילת מחשב מצלמות האבטחה וכן באזיקונים ובמכשירים סלולאריים חדשים על מנת להימנע מהם ולהשתמש במכשירים שלהם.

ביום 16.1.10 בשעה 21.16 ניסה נאשם 1 להטמין תיק ובו חלק מהציוד האמור במקום מסתור בתקרת הקומה השלישית בתחנה מרכזית ולאחר מכן הטמינו במקום אחר בלתי ידוע.

1. ביום 17.1.10 הוא היום הטראגי, הגיעו נאשמים 1 ו- 2 בשעה 05.04 סמוך לבית העסק אלפא כשהם לבושים בקפוצ'ונים, חובשים כובעי קסקט ועוטים על ידיהם כפפות. נאשם 2 חתך את ההדבקות של חלון הויטרינה הצדדי של בית העסק באמצעות ציוד שהיה ברשותו, בעוד שנאשם 1 תצפת לעבר המקום ומעת לעת עזר לנאשם 2. בהמשך הצליח נאשם 2 לנתק את החלון ממקומו והניחו בחזרה, כך שהחלון נראה כאילו הוא עומד כרגיל במקומו. בשלב זה עזבו השניים את אזור בית העסק אך נותרו בקרבת מקום.
2. בשעה 07.47 הגיע המנוח לבית העסק, נכנס לחדר החיצוני, נעל את דלת הזכוכית וניתק את האזעקה, פתח את חדר הכספות והחל בפתיחת הכספות האמורות, העביר את הכספים מהכספת החיצונית לחדר הכספות כאשר דלת החדר פתוחה.
3. בשעה 08.03 או בסמוך לכך הגיעו המבצעים, אנדריי וסרגיי, לתחנה המרכזית שבידיהם תיקים ריקים, החלו להסתובב בקומות השונות בתחנה כאשר נאשם 3 מתצפת לעבר בית העסק אלפא, תחילה מהקומה החמישית. הוא הבחין כי חדר הכספות פתוח, דיווח על כך לנאשם 1 באמצעות מכשיר סלולארי, ובעקבות הנחייתו של נאשם 1 החלו המבצעים בתנועה לכיוון בית העסק והגיעו אליו בשעה 08.13, או אז כפי שסוכם בתוכנית השוד, הסיר סרגיי את חלון הויטרינה והוא יחד עם אנדריי נכנסו במהירות לחדר החיצוני, רצו לכיוון חדר הכספות בו שהה המנוח וסגרו את דלת הכספת אחריהם כאשר בשלב זה תקף אנדריי את המנוח באלימות ובכוח, היכה בראשו של המנוח על מנת למנוע ממנו לקרוא לעזרה ולהפעיל את האזעקה ולנטרל אותו מכל התנגדות. בהמשך החליטו השניים לחנוק את המנוח בצווארו באמצעות כבל של עכבר מחשב כדי להוציא ממנו מידע על מיקום מפתחות הכספות ובנוגע לדרך פתיחת הכספות במידה שאלה יוותרו נעולות. כמו כן כבלו השניים את ידיו של המנוח מאחורי גופו באמצעות אזיקונים.
4. כתוצאה מהאלימות החמורה המתוארת לעיל נחבל ראשו של המנוח בחפץ קהה שהיה במקום ונגרמו לו חבלות חמורות בראשו.
5. במהלך המעשים האמורים שדדו המבצעים את חדר הכספות ונטלו כספים במזומן בסך של כ- 239,000 דולר, כן גנבו המבצעים את מחשב מצלמות האבטחה, הם הכניסו את הכספים והמחשב לתיקים שהיו ברשותם ויצאו מבית העסק בשעה 08.21.
6. המבצעים הותירו את המנוח כאשר הוא כבול על הרצפה ומתבוסס בדמו ובפציעותיו. במהלך פעילות המבצעים, תצפתו הנאשמים על בית העסק אלפא על מנת לוודא כי השוד לא יופרע ולמקרה שהמשטרה תוזעק למקום. מיד לאחר ביצוע השוד יצאו המבצעים מבית העסק, הלכו לכיוון שער היציאה מהתחנה המרכזית כאשר התיקים ובהם שלל השוד על גבם בשלב זה חבר אליהם נאשם 1, יצא עימם. או אז נפרדו דרכיהם.

ביום 28.1.10 נפטר המנוח כתוצאה מהחבלות החמורות שנגרמו בראשו.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש:

טיעוני המאשימה לעונש:

1. ב"כ המאשימה עו"ד שוורץ עתר לביהמ"ש לאמץ את הרף העליון של הסדר הטיעון, בציינו ובהדגישו את העובדה שהמאשימה שמה לנגד עיניה גם את הנסיבות המקלות שהביאו אותה להגיע להסדר טיעון "מקל" עם הנאשמים, שקללה את הנסיבות המקלות ואת המחמירות, באופן שהנוסחה שהוצעה לבית המשפט אמנם כוללת היא גם רף תחתון אך לטעם המאשימה ראוי שביהמ"ש יאמץ את הרף העליון מהטעמים הבאים:

מדובר בנאשמים שלחובתם הרשעות קודמות, אשר פעלו במסגרת קשר שקשרו בינם לבין אחרים להוציא את תכנית הקשר אל הפועל תוך שימוש באלימות קשה, או מודעות לאפשרות של שימוש באלימות קשה שיכולה אף להביא למותו של קורבן העבירה; מדובר בתכנון מוקדם ומוקפד של הנאשמים כאשר כל אחד מהם נטל חלק בתוכנית הקשר; מדובר בפעולות הכנה רבות שבוצעו ע"י הנאשמים שבועות לפני ביצוע העבירות; מדובר בנאשמים שהצטיידו מבעוד מועד באמצעים שאמורים להקל עליהם את ביצוע המעשים (כל נאשם על פי חלקו כאשר חלקו של נאשם 1 הוא דומיננטי יותר ומשמעותי יותר מזה של הנאשמים 2-3, וגם בין אלה לבין עצמם ישנו הבדל במובן שחלקו של נאשם 2 הוא משמעותי יותר מחלקו של נאשם 3).

1. עו"ד שוורץ פירט בפני ביהמ"ש את הטעמים והנימוקים שהביאו את המאשימה להסדר הטיעון, בראש ובראשונה הקשיים הראייתים שנתקלה בהם המאשימה בהרמת הנטל המוטל עליה להוכיח את חלקם של הנאשמים במעשים כמפורט בכתב האישום המקורי. כך, התגלו אי דיוקים מהותיים בין התמלילים שהוגשו לביהמ"ש מטעם המאשימה לבין התמלילים הנגדיים שהוגשו ע"י ההגנה מהם ניתן ללמוד שגרסת המדובב אינה נקיה מספקות בלשון המעטה, באופן שזו מציבה קושי לא מבוטל בפני המאשימה.

כמו כן עו"ד שוורץ הצביע על העובדה שבשל כשלים לא מתוכננים נחשפה זהותו של המדובב באופן שחשיפה זו סיכנה את חייו של המדובב, גרמה לו לנזקים שבעטיים נאלצה המדינה לשלם למדובב סכומי כסף לא מבוטלים כפיצוי וזאת בנוסף לצורך להציב עליו שמירה כמו גם העובדה שככל הנראה עקב מסכת לא שגרתית זו של כשלים בהתנהלות מצד רשויות המדינה, אושפז המדובב בבית חולים פסיכיאטרי באופן שמנע ממנו את סיום עדותו בביהמ"ש.

עו"ד שוורץ הוסיף וציין שהתמשכות ההליכים בתיק הביאה בסופו של דבר את ביהמ"ש העליון להורות על שחרור הנאשמים ממעצר כאשר התביעה לא הספיקה עדיין להביא את ראיותיה בפני ביהמ"ש ולצורך זה נדרשו לה עוד עשרות רבות של ישיבות, זאת בשים לב לעובדה שמדובר בראיות נסיבתיות שהוכחתן אינה קלה כלל ועיקר, וגם בשים לב לעובדה שמדובר בקושי לא מבוטל בזיהוי הנאשמים מאותם סרטי צילום שתיעדו את צעדיהם של המעורבים.

יחד עם זאת, עתר כאמור עו"ד שוורץ לביהמ"ש לבחון את חומרת מעשיהם של הנאשמים, את התוצאה הטרגית, את הנזק שנגרם בעצם אובדן חייו של אדם, הנזק שנגרם למשפחתו של קורבן העבירה, סכום הכסף הנכבד שנשדד ע"י המעורבים, והצורך בהעברת מסר הרתעתי של הטלת עונש ראוי והולם את חומרת התוצאה הטרגית של אובדן חיי אדם.

טיעוני ב"כ הנאשמים לעונש:

1. גם ב"כ הנאשמים עוה"ד יפתח, שרמן, פלדמן וזילברברג עתרו לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון אך דווקא על הרף הנמוך שבו. זאת בשים לב לנימוקים שפורטו ע"י ב"כ המאשימה אך תוך הדגשת הקשיים הראייתיים שניצבו בפני המאשימה אילו הייתה בוחרת זו להמשיך ולנהל את התיק במתכונתו המקורית, היינו להוכיח את העבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום המקורי.

ב"כ הנאשם 1, עו"ד יפתח, כך גם יתר ב"כ הנאשמים, טענו בפני ביהמ"ש שבמקרה זה מדובר ב"קניית סיכון" מטעם שני הצדדים שאמדו והעריכו את הסיכון אל מול הסיכוי שעמד בפניהם אילו היה ממשיך התיק להתנהל על פי כתב האישום המקורי. לטענתו, לא בכדי בחרה המאשימה לקבל את המתווה המוצע נוכח הערכתה את מידת הקשיים הממשיים שניצבו בפניה לאחר שנשמעו חלק מהראיות בפני המותב המקורי:

נתגלו סתירות מהותיות בגרסתו של המדובב, גרסה שהיוותה נדבך מרכזי בראיות התביעה; תמלול פרטי שנערך ע"י ההגנה הוכיח מניה וביה את מופרכות גרסת המדובב בדברים שנאמרו לו לכאורה במסגרת שיחות שנערכו בינו לבין מי מהנאשמים; זהותו של המדובב נחשפה; חקירתו הנגדית של המדובב לא הסתיימה משום אשפוזו במוסד פסיכיאטרי – כל אלה היה בהם כדי להשליך באופן ממשי על יכולתו של ביהמ"ש לסמוך על גרסת המדובב ובהכרח גם על יכולתה של המאשימה להוכיח את שנטען על ידה.

זאת ועוד - ב"כ הנאשמים פירטו ביתר את הקשיים שעמדו בפני המאשימה להציג תמונה ברורה וחד משמעית מאותם סרטי צילום על פיה היו אלה דווקא הנאשמים שנצפו באותם סרטי צילום וכפועל יוצא מכך להוכיח את תכנית הקשר הלכאורית – מלאכה קשה מאוד שנסמכת על פרשנות ואינטרפרטציה שלא בנקל ניתן להוכיחה.

1. בנסיבות אלה טענו הסנגורים שחרף הערכתם בדבר חוסר יכולתה של המאשימה להוכיח את שנטען על ידה, הרי הסיכון שנמצא בפני הנאשמים גם הוא איננו מבוטל כלל ועיקר, ועל בסיס שיקולים אלה נכנסו הצדדים למו"מ שהוביל בסופו של דבר לאותו מתווה שהוצע בפני ביהמ"ש שכולל בחובו הודאת הנאשמים; תוצאה שלא בהכרח הייתה מתקבלת אילו היו בוחרים אלה לנהל את ההליך עד תומו.

עו"ד יפתח ובהתאמה גם יתר עוה"ד ביקשו להבחין בין עניינם של הנאשמים לעניינו של הנאשם האחר שדינו נגזר ל- 20 שנות מאסר, שהרי שם מדובר בנאשם שניהל הגנת בדים; שהודה עוד בטרם תחילת המשפט במיוחס לו; נאשם שמערך הראיות שעמד כנגדו שונה בתכלית מזה שעומד לחובת הנאשמים; נאשם שביקש להתנער מהודאתו באמצעות העלאת טענות סרק; נאשם שהיה מעורב בנטילת היוזמה של שימוש באותו כבל של המחשב ותקיפתו של המנוח באמצעות מכשיר קהה - מעשים שהובילו בסופו של דבר למותו של קורבן העבירה.

עוד הוסיפו וטענו הסנגורים שגם עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות על כך שתכנית הקשר נעדרה כל תכנון להשתמש בנשק חם או קר, ולראייה, לא הייתה הצטיידות בכלי משחית כלשהו. לטענתם הקשר נועד להשיג את המטרה של גניבת הכספים אך לא את התוצאה הטרגית, והעובדה שאותם מבצעים השתמשו באלימות קשה שהובילה למותו של המנוח לא תוכננה ע"י הנאשמים אף שתוצאתה מחייבת אותם מבחינה משפטית בכוח דיני השותפות, הקשר או המבצעים בצוותא.

1. כמו כן ביקשו ב"כ הנאשמים להפנות את ביהמ"ש לעובדה שהנאשמים היו נתונים במעצר מאחורי סורג ובריח פרק זמן ארוך של חודשים רבים, שוחררו בתנאים מגבילים לאחר שביהמ"ש העליון אמר את דברו בדבר הקשיים הראייתיים שהביאו אותו להורות על שחרורם ממעצר חרף העובדה שהם הואשמו בעבירה חמורה ביותר בספר העונשים. הם הפנו לעובדה שלצורך השלמת הבאת הראיות בתיק היו נדרשות למאשימה עוד עשרות רבות של ישיבות, ובהן שמיעת עדים רבים לרבות בני משפחתו של קורבן העבירה - כך שהודאת הנאשמים באישומים המופחתים חסכה זמן שיפוטי ניכר. היא חסכה גם את הצורך של משפחת הקורבן לעלות על דוכן העדים ו"לחיות" את האירוע הטרגי פעם נוספת. לגישתם, בהודאת הנאשמים יש בה משום רכיב של נטילת אחריות והודאה במעשים שבוצעו על ידם - ולכך יש ליתן משקל נכבד בשיקוליו של ביהמ"ש להטיל את העונש הראוי על הנאשמים.

תסקיר נפגע העבירה ודברי אשתו של קורבן העבירה:

1. בפני ביהמ"ש הונח תסקיר נפגע העבירה; אותו תסקיר שהונח בפני הרכב כב' השופטת דותן שגזר את דינו של מעורב אחר בפרשה, אחד המבצעים כהגדרתו. התסקיר מפרט את מידת הנזק הרב, הטראומה וההשלכות החמורות שהיו מנת חלקה של משפחת המנוח לאחר האירועים הטרגיים נשוא כתב האישום.

אשתו של המנוח נאלצה לחזור לעבוד במשרה חלקית לאחר שפרשה לגמלאות נוכח הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המשפחה עקב וכתוצאה ממותו של המנוח. מדובר במי ששימש כדמות מרכזית במשפחה בשמירה על יציבות בטחון ואחידות, סייע לאשתו ולילדיו, שימש אב גאה, שימש עוגן ליציבות ובטחון, בעל אוהב ואב דואג.

כל זה נקטע באבחה אחת של מעשה עבירה נפשע שבוצע על רקע של בצע כסף תוך זלזול מוחלט בחייו.

כמו כן מפרט התסקיר את השלכות האובדן של חיי המנוח שערערו באופן קיצוני את תחושת החוסן האישי והביטחון של בני משפחתו; השפיעו על תפקודם של בני המשפחה לרעה; ערערו את יכולתם להתמודד עם מצבי מתח ותסכול; גם אשתו וגם בתו של המנוח נמצאות בקשר טיפולי תמיכתי אך עדיין אינן מסוגלות לקבל תמיכה והקלה משמעותיים והן יזקקו להמשך טיפול ולמציאת פתרונות מימון עצמאיים לכך.

גם אשתו וגם בתו של המנוח מתמודדות עם התסכול הנובע מהחוויה הקשה אותה חוו, ומהקושי שלהם להתמודד עם המציאות של אובדן חיים יקרים ללא תכלית. מכאן המלצת שירות המבחן כי, כחלק מרכיבי הענישה, יוטל על הפוגעים פיצוי כספי משמעותי.

דיון:

1. תיק זה הובא לגישור בפניי לאחר תחילת שמיעת הראיות בפני המותב ששמע את התיק העיקרי ולאחר שהצדדים נוכחו לדעת שיהיה להם קושי לא מבוטל להוכיח את עמדתם במשפט. היינו, התביעה הבינה כי תתקשה להוכיח את מעורבותם של הנאשמים בביצוע העבירות נשוא כתב האישום מעבר לכל ספק סביר, והנאשמים עמדו בפני הסכנה של הרשעה בעבירות חמורות שבספר העונשין.

ייאמר כבר בשלב זה שלאחר עיון בחומר הראיות כפי שזה הוצג בפני הערכאות שדנו בבקשות המעצר על כל השתלשלותן של אלה (גם בביהמ"ש המחוזי וגם בביהמ"ש העליון במספר מחזורי דיון), ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין הראיות שבתיק (טיעון של מספר רב של שעות בפניי כאשר כל צד מציג את עמדתו באשר לסיכוייו שלו אל מול הקשיים שעומדים לצד שכנגד), נוכחתי לדעת שהערכתם של הצדדים בדבר הקשיים הראייתיים שמצויים בתיק מבוססת על הערכה נכונה וממשית. כך, הקשיים שניצבו בפני המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את שנטען על ידה הם קשיים אמיתיים, ויש קושי להעריך את מידת הסיכון או הסיכוי בהשגת המטרה של הרשעת הנאשמים.

מדובר באחד מאותם תיקים לא אופייניים שבהם התביעה ביססה את ראיותיה, בין היתר, על עדות מדובב ועל תמלילי שיחות, לכאורה, בינו לבין חלק מהנאשמים. כבר בשלב מוקדם של המשפט, גם ב"כ המאשימה הסכים להערכת ב"כ הנאשמים שמדובר ברכיב בעייתי מאוד מבחינת המאשימה, התברר שהתמלילים שהוגשו מטעם המאשימה אינם משקפים את האמור באותן שיחות, שבדיעבד התברר שהן פועלות לטובת הנאשמים ולא לחובתם. אם אוסיף לכך את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שעדותו של המדובב נקטעה בעודה באיבה, נוכח אשפוזו במוסד פסיכיאטרי לאחר שחשיפת זהותו ככל הנראה סיכנה אותו, הרי ניתן לקבל את הערכה שמדובר בעדות שאינה נקיה מספקות.

הוסף על כך את העובדה שהנאשמים שוחררו ממעצר לפי החלטה של ביהמ"ש העליון לאחר שהיו נתונים במעצר, חלקם לפחות, תקופה של כ- 19 חודשים כאשר המאשימה נאלצה להגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון מדי פעם כדי לעתור להארכת מעצרם של אלה, וביהמ"ש העליון קבע שאין הצדקה להמשך מעצר נוכח הקשיים הראייתיים שיש בתיק. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הצורך בקביעת עשרות רבות של ישיבות הוכחות כדי להשלים את מלאכת שמיעת הראיות בתיק. כל אלה בהצטברם יחד, מצדיקים לטעמי את האופן הלא שגרתי שבו נהגו הצדדים במקרה זה שעה שפנו להליך גישור. יש בהליך הגישור, בנסיבות העניין, להשיג תוצאה שאמנם אינה מיטבית מבחינת האינטרס הציבורי שבהטלת עונש הולם וראוי על מי שמעורב בביצוע עבירות שמביאות למותו של אדם, אך מאידך, הודאה ונטילת אחריות ע"י נאשמים תוך הבעת חרטה וריצוי עונש מאסר של מספר שנים מאחורי סורג ובריח תוך פיצוי משפחת קורבן העבירה, הינה תוצאה שגם אם אינה מיטבית הרי היא עדיפה בנסיבות העניין מבחינת האינטרס הציבורי על פני הסיכון שבאי יכולת להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתם של הנאשמים (אף שיש להניח קיומן של דעות אחרות הגורסות שגם במקרים כאלה, רצוי להותיר את מלאכת ההכרעה בידי בית המשפט, דווקא במקרים שאינם נקיים מספקות).

כיבוד הסדר טיעון:

1. תיק זה מעורר קושי לא מבוטל של מידת ההתאמה של הליך הגישור בעבירות חמורות ביותר כגון עבירת רצח - האם ראוי לנקוט, ליזום וליישם הליכי גישור גם כאשר מדובר בעבירות מהחמורות ביותר בספר העונשין, כאשר תוצאת הליך גישור שכזה עלולה להביא לתוצאה של הטלת עונש מופחת על נאשם אף אם עבירת הרצח הומרה לעבירת הריגה.
2. רבות כבר נכתב על הנטייה של בתי המשפט להיענות להסדרי טיעון, גם כאשר הסדרי טיעון אלו הינם "קשים לעיכול" בבחינת התאמת העונש לעבירה. בת"פ (ת"א) 51462-12-10 מדינת ישראל נ' קאופמן (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.10.2011) (להלן: "עניין קאופמן") התייחסתי בהרחבה לפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לאישורם של הסדרי טיעון והתועלת הציבורית הטמונה בכך. הדבר בא לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין, ובהרחבה מיוחדת, על ידי השופטת (כתוארה אז) בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002) (וראו גם: ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, 1.11.2011). על פי ההלכה הנוהגת, בתי המשפט יסטו מנוהגם להיענות להסדרי טיעון במקרים בהם מוצא בית המשפט שהעונש שהומלץ על ידי הצדדים חורג במידה בלתי סבירה מהאינטרס הציבורי המוגן, ואינו מאזן כראוי את שיקולי הענישה הרלוונטיים.

1. במישור הקונספטואלי, תוצאת הליך גישור בתיק שכזה מעוררת קושי לא מבוטל. האם ראוי שנאשם שהודה בביצוע עבירה שהביאה למותו של אדם יזכה להקלה משמעותית בעונשו רק משום העובדה שהתביעה מתקשה להוכיח את מעורבות אותו נאשם מעבר לכל ספק סביר כנדרש בחוק.

במישור המעשי לעומת זאת, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר העובדה שכאשר ניצב מחד קושי ממשי בפני התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ולכך נלווה "סיכון" של זיכוי הנאשם מחמת קיומו של ספק סביר - הרי שמבחינת האינטרס הציבורי, רצוי וראוי להשיג תוצאה של הרשעה אף בעבירה מופחתת שלצידה ריצוי עונש של מאסר של מספר שנים מאחורי סורג ובריח תוך חיוב הנאשם בפיצוי משפחת קורבן העבירה.

1. גם מבחינת הנאשמים יש בהסדר טיעון זה, שהושג אגב גישור, קניית "סיכון מחושב" שהרי על אף הערכת הסניגורים שהתביעה תתקשה להוכיח את אשמת הנאשמים מעבר לכל ספק סביר, לעולם מרחפת מעל הנאשמים אותה עננה של סיכון בהרשעה בעבירה חמורה מאוד שלצידה עונש סטטוטורי.
2. גישור בהליך פלילי אינו דבר של מה בכך.

בפני בית המשפט שדן באישור הליך גישור שכזה ובהמשך אימוץ הסדר טיעון, ניצבת תמונה מורכבת של אינטרסים נוגדים כפי שפירטתי לעיל. מעבר לכך, בית המשפט מחוייב לשקול גם את עמדת קורבן העבירה שעניינו חייב להיות מובא במניין שיקוליו של בית המשפט. כיצד, אם בכלל, ניתן לשקול את האינטרס של קורבן העבירה ומשפחתו באותו משולש שכולל את המאשימה מצד אחד, את הנאשמים מנגד ואת קורבן העבירה כצד מעורב ובעל עניין בתוצאות ההליך המשפטי.

1. במקרה זה אשתו של קורבן העבירה לא הביעה הסכמה לתוצאות הליך הגישור, ועמדתה נשמעה באולם בית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש, בנוסף לאותו תסקיר קורבן שהוגש לבית המשפט. אכן, דברי אשתו של המנוח הותירו רושם עז על בית המשפט ועל כל מי ששמע את דבריה המרגשים בדבר גודל האובדן ומידת הנזק שנגרמה למשפחת הקורבן כתוצאה ממעשי הנאשמים, ועל הקשיים הצפויים לה בהמשך הדרך לאחר שאיבדה את שותפה לחיים, את אהוב ליבה ואת העוגן עליו סמכה ובו בטחה משך חייה - מי שאמור היה לתמוך בה ולסעוד אותה ברבות הימים.

שמעתי גם את דבריו המרגשים של מר יריב פישר, מי שהיה מעבידו של המנוח, בעל העסק שנשדד ביום האירוע. מר פישר העיד כי מאז האירוע לא הצליח להתאושש מבחינה כלכלית, אך הדגיש כי הנזק שנגרם לו בטל בשישים לעומת הטלטלה שעברה משפחת המנוח.

1. בתפ"ח (מרכז) 22918-11-09 מדינת ישראל נ' קרליק (פורסם במאגרים המשפטיים, 22.11.2010) (להלן: "עניין קרליק"), עמד הרכב בית המשפט הנכבד בפני מצב הדומה במידה רבה לעניינינו. שם, הורשעה נאשמת, במסגרת הסדר טיעון שהושג לאחר הליך גישור, בקשירת קשר לביצוע פשע, שוד והשמדת ראיות. שם דובר בתכנון לשדוד את מר אורשנקו ז"ל - שוד שבמסגרתו נרצחו שישה בני משפחת אורשנקו. גם שם התנגדה הגב' אורשנקו להסדר הטיעון, ובית המשפט היה צריך להכריע אם לאשר את הסדר הטיעון או לדחותו. ניכר בגזר הדין, שניתן על ידי הרכב בראשות כב' סגן הנשיא א' טל, כי ההכרעה אינה קלה בעיניהם, אולם בסופו של יום, הועדפו השיקולים הרחבים, כפי בהתאם להלכות פלוני ופלונית אליהן התייחסתי לעיל ובכללם שיקולי התביעה אשר לסיכוייה להשיג הרשעה בהינתן מצב הראיות בתיק (שם, בפסקה 7):

"לדברי כב' השופט דנציגר, הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין מטעמים של אינטרס הציבור וכדי למלא אחרי ציפיות הנאשם שמוותר על זכותו לנהל את ההליך עד סיומו.

האינטרס הציבורי מחייב כיבוד הסדרי טיעון אחרת עלול לחול כרסום במעמד מוסד זה, כמגביר את היקף האכיפה, ובכך תיפגע גם יכולת ההרתעה, וכיבוד הסדרי טיעון חיוני להגשמת עיקרון שלטון החוק. כאשר קיימים שיקולים נוגדים לנימוקים כבדי המשקל שתומכים בכיבוד הסדרי טיעון, כמו חוסר הלימות בין חומרת העבירה להטבה לה זוכה הנאשם בהסדר טיעון על ביהמ"ש לנקוט ב"גישת האיזון".

באשר לתפקידו של התובע בכל הקשור להסדר טיעון אמר כב' השופט דנציגר שהוא רשאי להתחשב בקשיים ראייתיים הקיימים בחומר הראיות והשפעתם על הסיכויים הלכאוריים להרשעת הנאשם אלמלא ההסדר, בקשיים שנוגעים לניהול המשפט ובאינטרס של נפגע העבירה והצורך לחסוך את עדותו" (ההדגשות אינן במקור - ח' כ').

מצאתי להתייחס לנקודה זו משום העובדה שכאמור ההלכה המשפטית קובעת שככלל על בית המשפט לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים אלא אם בית המשפט נוכח לדעת שהסדר הטיעון סוטה במידה ניכרת, ובלתי ראויה בעליל, מרמת הענישה הרצויה וההולמת, כפי שפירטתי לעיל.

1. פירטתי בפרק הקודם, שעה שדנתי בקשיים הראיתיים שניצבו בפני המאשימה, אודות הצידוק להסדר טיעון זה שאמנם מקל עם הנאשמים אך הוא הושג נוכח ההערכה הריאלית בדבר הקושי להשיג תוצאה של הרשעה מעבר לכל ספק סביר. לפיכך קבעתי שנסיבות חריגות אלה מצדיקות את קבלת המלצת הצדדים בדבר כיבוד הסדר הטיעון כפי שזה הוצג בפני ביהמ"ש.

יחד עם זאת הצדדים הותירו לבית המשפט גזרה נפרדת שלגביה לא הושגה הסכמה ביניהם ויש בה לטעמי כדי להקטין במידה מסוימת (מינימלית לטעמי) את הנזקים שנגרמו למשפחת קורבן העבירה, דהיינו, חיוב הנאשמים בפיצוי משפחת קורבן העבירה בפן הכספי. פיצוי מסוג זה רחוק מלהחזיר את המצב לקדמותו, ואין בו להקל על מכאוביה הרגשיים של משפחת קורבן העבירה, אך ייתכן ויהיה בו לאפשר בידה של זו לשאת בהוצאות הכספיות שנכפו עליה עקב מעשי הנאשמים.

אמנם אין מדובר בחיוב כספי שהוא פועל יוצא של תביעת נזיקין, אך מדובר בכלי שהמחוקק אפשר באמצעותו לבית המשפט לחייב את הנאשם בפיצוי קורבן העבירה על נזקים ישירים שנגרמו לקורבן העבירה כתוצאה ממעשי העוולה שנגרם.

שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בעניין זה ונתתי את דעתי לפיצוי שפסק הרכב אחר של בית משפט זה על מעורב אחר שעה שגזר עליו 20 שנות מאסר ובצד עונש זה חייב אותו לפצות את משפחת קורבן העבירה בסכום של 150,000 ₪.

במקרה שבפניי ראיתי לנכון להתחשב בעובדה שהנאשמים, כולם כאחד, עמדו בפני אולם מלא קהל, הכולל את משפחת קורבן העבירה, התנצלו והביעו צער וחרטה, הוסיפו וציינו שהם היו מוכנים לעשות הכל ובלבד שהתוצאה הטרגית הייתה נמנעת, והדגישו את העובדה שהם מבינים שכל דבר חרטה שייאמר על ידם אין בו כדי להחזיר את המצב לקדמותו, הביעו את נכונותם שהערבויות הכספיות שהופקדו על ידם ישמשו לפיצוי משפחת המנוח.

ב"כ המאשימה עתר לחייב את הנאשמים בפיצוי המרבי שקבוע בחוק העונשים בעוד שב"כ הנאשמים ביקשו מבית המשפט להסתפק בסכום שהופקד ע"י הנאשמים כערבות כספית לצורך שחרורם ממעצר.

1. בבואי להכריע מהו עונש המאסר שראוי להטילו על הנאשמים במסגרת הענישה שהומלצה ע"י ב"כ הצדדים, הרי הדעת נותנת שעם כל ההתחשבות בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים (גילם הצעיר, היותם בעלי משפחות, תקופת המעצר הארוכה שריצו מאחורי סורג ובריח, שחרורם בתנאים מגבילים לפרק זמן ארוך וכיוב'), וחרף התחשבות בהודאתם של הנאשמים ובנטילת האחריות על ידם - הרי הדעת נותנת שנוכח התוצאה הטרגית של אובדן חיי אדם, בית המשפט מחוייב בנסיבות העניין להעדיף את האינטרס הציבורי של הטלת עונש ראוי והולם, ולהציב אינטרס זה בקדמת הבמה על חשבון האינטרס האישי של הנאשמים שראוי לו לסגת מפני האינטרס הציבורי.

סופו של דבר:

1. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרה ונתתי דעתי לנסיבות המיוחדות של מקרה זה, מצאתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1:

א. 11 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 24.3.10 ועד 28.12.11.

ב. 3 שנות מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו

ממאסר על אחת העבירות בהן הורשע או על כל עבירה אחרת מסוג פשע.

ג. קנס כספי בסך של 7,500 ₪ או 5 חודשי מאסר תחתיו.

ד. אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסכום של 200,000 ₪.

רשמתי בפני את הסכמת הנאשם ובא-כוחו שסכום ההפקדה שהפקיד כתנאי לשחרורו ממעצר, על סך 100,000 ₪ ישמש כחלק מהפיצוי למשפחת המנוח ולפיכך יועבר ע"י המזכירות למשפחת המנוח כחלק מהפיצוי.

יתרת הפיצוי תשולם ע"י הנאשם תוך 60 יום.

על נאשם 2:

א. 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 24.3.10 ועד 28.12.11.

1. 3 שנות מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מאסר על אחת העבירות בהן הורשע או על כל עבירה אחרת מסוג פשע.
2. קנס כספי בסך של 7,500 ₪ או 5 חודשי מאסר תחתיו.
3. אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסכום של 150,000 ₪.

רשמתי בפני את הסכמת הנאשם ובא-כוחו שסכום ההפקדה שהפקיד כתנאי לשחרורו ממעצר, על סך 100,000 ₪ ישמש כחלק מהפיצוי למשפחת המנוח ולפיכך יועבר ע"י המזכירות למשפחת המנוח כחלק מהפיצוי.

יתרת הפיצוי תשולם ע"י הנאשם תוך 60 יום.

על נאשם 3:

א. 5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.9.10 ועד 17.8.11.

1. 3 שנות מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מאסר על אחת העבירות בהן הורשע או על כל עבירה אחרת מסוג פשע.
2. קנס כספי בסך של 7,500 ₪ או 5 חודשי מאסר תחתיו.
3. אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסכום של 100,000 ₪.

רשמתי בפני את הסכמת הנאשם ובא-כוחו שסכום ההפקדה שהפקיד כתנאי לשחרורו ממעצר, על סך 60,000 ₪ ישמש כחלק מהפיצוי למשפחת המנוח ולפיכך יועבר ע"י המזכירות למשפחת המנוח כחלק מהפיצוי.

יתרת הפיצוי תשולם ע"י הנאשם תוך 60 יום.

מצאתי לנכון להבחין בין הנאשמים בקביעת עונש המאסר בהתאם לרף הענישה המוסכם כאשר ברי לכל שחלקו של הנאשם 1 שונה בתכלית מחלקם של הנאשמים 2 ו- 3, וחלקו של נאשם 2 הוא חמור יותר מחלקו של הנאשם 3.

מצאתי לאמץ הבחנה זו גם בנוגע לרכיב הפיצוי הכספי.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 בנובמבר, במעמד הצדדים.