1. התובעת ,כהן נחמה, הגישה תביעתה בסדר דין מהיר כנגד הנתבע, עדן ניסים לתשלום הסך של 48,505 ₪.

גירסה ראשונה של כתב התביעה בשל גירסת התובעת הוגשה ביום 18.4.10.

בהחלטתי מיום 28.3.11 לבקשת התובעת איפשרתי הגשת כתב תביעה מתוקן שאכן הוגש בפועל.

ברם, גירסאות התובעת בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן מגלות פערים בין האחת לשניה.

2. לטענת התובעת, בכתב תביעתה המקורי, נתנה לנתבע סכום במזומן של 10,000 $ על מנת שירכוש עבורה אבנים טובות בנסיבות בהם עסק הנתבע בבורסה ליהלומים ונהג למכור לה אבנים טובות.

לגירסתה המקורית של התובעת, לאור טענות הנתבע כי נוצרה הזדמנות עסקית לרכישת אבנים טובות, ניתן לו הסך של 10,000 $ תוך שהוא מתחייב להשיב לתובעת את הסך הנ"ל, ככל שההזדמנות העסקית לא תבשיל לכדי עיסקה בפועל.

לתמיכה בגירסתה צירפה את נספח א' לכתב התביעה – מעין "פתק", מיום 9.12.08. בפתק נרשם: "ניסים קיבל הלוואה לחודשיים בלבד, 10,000 $, עדן".

בחלוף חודשיים, משלא ביצע הנתבע רכישת אבנים טובות לתובעת על פי ההסכמה הנטענת, גם לא השיב לה את הסך הנ"ל.

על רקע זה הוגשה התביעה לתשלום של 10,000 $ ליום הפירעון 9.2.09 שוויים בשקלים (בכתב התביעה נרשם במרכאות "בשיערוך") – 43,505 ₪.

3. בכתב התביעה המתוקן הועלתה גירסה שונה במקצת.

לגירסת התובעת המתוקנת, נתנה הלוואה לנתבע על רקע העובדה שהיא והנתבע בני דודים, ועל רקע העובדה שהנתבע שנהג להתלונן בפניה על מצבו הכלכלי – ביקש הלוואה.

זאת הואיל ולטענתו נפלה בחלקו הזדמנות עסקית לרכוש אבנים טובות, ולמוכרן ברווח.

לגירסת התובעת המתוקנת היא נתנה הלוואה גריידא לנתבע למשך תקופה של חודשיים בלבד.

עוד טענה כאמור, כי נספח א' לתביעתה מעיד על כך שהנתבע אישר בחתימתו את הסכמתו להשבת ההלוואה בתוך חודשיים. למותר לציין, כי לטענת התובעת סכום ההלוואה לא הושב לה, ועל רקע זה התביעה.

הגנת הנתבע

4. הנתבע הגיש כתב הגנתו לכתב התביעה המקורי והן לכתב התביעה המתוקן.

להגנתו טען הנתבע, כי אמנם עבד כ-35 שנה בשוק היהלומים.

לגירסתו בכתב ההגנה המקורי, פנתה אליו התובעת בעניין אבן טובה וגדולה שהיא מעוניינת לרכוש.

לגירסת הנתבע הסביר לתובעת את הסיכון ברכישת אבן גדולה וליטושה כאבן גדולה.

בפועל טען כי רכש את האבן באישורה של התובעת והסכמתה בסכום של 10,000 $ אלא שבעת העבודה -ליטוש האבן ,התנפצה האבן, זאת מאחר והיו בה חללי אויר וסדקים.

לגירסת הנתבע, סיכון גדול זה נטלה התובעת על עצמה בעת שבחרה את האבן וברצותה באבן גדולה בעלות נמוכה יחסית. משהתנפצה האבן נבצר ממנו לספק את האבן שנרכשה לתובעת, באשר האבן התנפצה כליל בעת ליטושה. ובעניין זה טען כי אין לה, לתובעת, אלא להלין על עצמה.

בכתב ההגנה שהגיש לכתב התביעה המתוקן, הרחיב את גירסתו לעניין אופן עניין ליטוש האבן וטען כי עבודת ליטוש של אבן גולמית גדולה היא בלתי צפויה, לגבי התנהגות האבן.

הנתבע, הכחיש מכל וכל כי לקח "הלוואה" מהתובעת.

לטענתו, גירסת התובעת לעניין זה היא שיקרית.

לסיכום, טען הנתבע כי התשלום של 10,000 דולר נעשה לצורך רכישת "אבן" בעבור התובעת, האבן נרכשה, עם רכישת האבן בהסכמת התובעת, פג תוקף המסמך הנחזה להיות הלוואה, עבודת ליטוש האבן- לבקשת התובעת, טמנה בחובה סיכונים.

בפועל התממש הסיכון והאבן נהרסה.

על רקע זה ומסיבות אלה, טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות.

5. מהלך הדיון

התובעת נחקרה על תצהירה ואישרה כי את ה"פתק" כתבה היא בכתב ידה. הפתק הוצג בפני במהלך הדיון. ממראה עיני הלא מקצועי, ניתן בהחלט להסיק, גם אם לא באופן וודאי, כי ה"פתק" נרשם בשני מכשירי כתיבה שונים, כמו המילים "הלוואה לחודשיים בלבד". נרשמו בעט אחרת וגם הצפיפות בין האותיות שונה. לכאורה, תוספת של מילים שלא נכתבו במקום.

התובעת, למרות הכחשת הנתבע את עסקת ההלוואה, לא טרחה להמציא עדות מומחה לעניין ביצוע רישום המילים "הלוואה לחודשיים בלבד", במעמד החתימה או שמה במועד מאוחר יותר ולא כחלק מהסכמת הצדדים.

כאשר נשאלה התובעת לעניין הפערים בין שתי גירסאותיה, השיבה בעמוד 7 שורות 14-16 "פשוט הוא ביקש ממני את ההלוואה לחודשיים וזה מה שכתוב".

בשורה 19 "העובדה שהוא אמר שיש לו עסקה טובה... והוא יכול לעשות רווח טוב והוא יחזיר לי את הכסף".

באשר לפערים בין שתי הגירסאות בשני כתבי התביעה, לא ידעה התובעת לתת הסבר, ולטענתה טעה בא כוחה אשר כתב את כתב התביעה הראשון בשמה – עמוד 6 שורות 24-31 לפרוטוקול.

6. בין כך ובין כך אין מחלוקת בין התובעת לנתבע כי התובעת מסרה לנתבע סך של 10,000 $ אם כהלוואה ואם לצורך רכישת אבן – ביום 9.12.08 – תשובת הנתבע בשורה 27 עמוד 11 לפרוטוקול.

הנתבע, נחקר גם הוא על גירסתו. יודגש כי זולת טענה שרכש אבן על פי הזמנת התובעת לצורך ליטושה, לא מצא לנכון לתמוך טענתו ולו בבדל של ראיה.

כפי שגרס הנתבע בשורה 8 עמוד 13 לפרוטוקול "היא ביקשה ממני ללטש לה אבן, לרכוש אבן גולמית וללטש אותה". לגירסתו, בשורה 20 לפרוטוקול, הוא רכש אבן עבור התובעת בעלות של 10,000 $ שאיכותה נמוכה. כאשר נשאל לגבי אסמכתא לרכישה, השיב בשלילה. גם לא הביא לעדות את מי שמכר לו את האבן.

הכרעה

7. נוכח סכום התביעה מתנהל ההליך בסדר דין מהיר. כאשר אני בוחנת את גירסת התובעת מחד, וגירסת הנתבע מאידך, מסקנתי היא כדלקמן:

1. הנתבע קיבל סכום של 10,000 $ מהתובעת לרכישת אבן, ליטושה ולחלופין במקרה שלא ירכוש אותה, התחייב להשיב לה את הסכום של 10,000 $.

בעניין זה דוחה את טענת התובעת כי נתנה הלוואה גריידא לנתבע למשך חודשיים.

לשון אחרת , אינני מקבלת את גירסת התובעת כי הנתבע חתם על הפתק – בנוסחו שצורף לכתב התביעה לאמור כי קיבל הלוואה והתחייב להשיב אותה בתוך חודשיים מיום קבלת ההלוואה.

2.הנתבע, אשר אישר את קבלת הסך של 10,000 $ לרכישת אבן וליטושה, למרות שטען כי רכש אבן בעבור התובעת, וגם ליטש אותה, לא הרים את הנטל לא לעניין רכישת האבן בעבור התובעת, ולא כל שכן, כי אבן זאת ליטש והיא הפכה לאבק באופן שלא ניתן להמציא כל בדל של ראיה.

3. טענת הנתבע היא בגדר הודאה והדחה, לאמור כי אמנם קיבל 10,000 $ לרכישת אבן, אלא שכאמור לאחר שרכש אותה, היא התנפצה מבלי להותיר ולו פירורי יהלומים.

הנתבע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו. הגם שגם לדבריו שלו, ניתן היה להביא לעדות את מי שמכר לו את האבן – עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-12, נמנע מלעשות כן.

גם לא הציג בפני כל אסמכתא שתעיד על רכישת אבן בסכום נכבד של 10,000 דולר. לא כל שכן, כי אבן כאמור התנפצה והפכה לאבק.

בנסיבות אלה אני דוחה את גירסתו . אני קובעת כי הנתבע הפר את העיסקה עם התובעת לרכוש בעבורה אבן וללטש אותה בעלות של 10,000 דולר.

משהפר הנתבע את עיסקת היסוד כאמור ,אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובעת את התמורה בשקלים של 10,000 $ אשר מסרה לו ביום 9.12.08 כערכם בשקלים ליום זה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מהזמן הסביר למסירת האבן או לחילופין להשבת הסכום – 1.3.09- ועד לתשלום בפועל.

מחייבת את הנתבע באגרת הגשת התביעה , בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל ובצירוף הוצאות התובעת בסך של 5,850 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ב, 12 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.