ביום 4.3.12 בטלתי את הליכי פשיטת הרגל בהם נקטה החייבת- לאחר שניתנו לה הזדמנויות רבות לתקן את התנהלותה ולמלא את החיובים שהוטלו עליה, הכל כמתואר בהחלטתי מיום 4.3.12.

לחזור ולציין כי בדיון שהתקיים לפני הבהרתי לחייבת כי מאחר שאינה ממלאת את החיובים שהוטלו עליה, ומנגד מקבלת את הגנת פקודת פשיטת הרגל "ולא עושה מאומה לטובת נושיה. משכך, ראוי היה כבר היום לבטל את צו הכינוס" הגם שכך אפשרתי לחייבת למלא את החיובים והדגשתי כי "לפנים משורת הדין, באורח יוצא דופן וחד פעמי, אני מאפשרת לחייבת לתקן את דרכיה..." (החלטה בדיון מיום 16.5.11).

חרף האפשרות שניתנה לה לא עשתה החייבת מאומה לטובת ההליך ולא תקנה את דרכיה, אף שבמקביל רבצה עננה של שאלת מימוש זכויותיה בנכס המקרקעין על ידי הנושה המובטח לו הפסיקה לשלם את התשלומים החודשיים בגין ההלוואה (המובטחת) שנטלה, ופשוט התעלמה מההזדמנויות שנקרו על דרכה.

לאחר שהחייבת לא פעלה בדרך המתחייבת כפי שהתאפשר לה, שב המנהל המיוחד ועתר לבטל ההליכים ולעמדה זו הצטרף הכנ"ר.

חרף עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר, שעמדו על ביטול ההליכים, אפשרתי שוב לחייבת לתקן את המחדלים, לשפר התנהלותה ולעמוד בחיובים – אך גם את ההזדמנות הזו זאת לא השכילה החייבת לנצל.

במצב זה וכפי שתארתי את התנהלותה בהחלטה מיום 4.3.12 ראיתי לבטל ההליכים.

להדגיש כי ההחלטה לביטול ההליכים, אינה בגין אירוע חד פעמי של אי התייצבות לדיון או של אי הענות לבקשה כלשהי אלא תוצאה של התנהלות החייבת לאורך כל ההליכים, תוצאה של יחס מזלזל להליכים ולנושיה, כפי שגם התנהלה כלפי הנושה המובטח.

אין בבקשתה של החייבת לביטול החלטתי כל טעם ממשי ולא ראיתי כל סיבה מדוע לבטל את ההחלטה המפורטת שניתנה ביום 4.3.12 ובה הסבר לנסיבות הביטול; החייבת סברה מן הסתם כי ניתן להמשיך ולתרץ ולהסביר את מחדליה וכי בית משפט יעתר "לפנים משורת הדין" גם הפעם לבקשתה- אלא, שלא כך ראיתי, ולא מצאתי כל סיבה לביטול ההחלטה ובוודאי לא מצאתי מאומה בכך שעתה הבינה החייבת כי אי ביטול ההחלטה מיום 4.3.12 מביאה לתוצאה מיידית ונראה כי כואבת.

אני מקבלת את עמדת המנהל המיוחד אליה הצטרף הכנ"ר ודוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 4.3.12, שתוותר בתוקף.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.